פסקי דין על דנה אשכנזי טביב | פסקי דין על אליעזר טביב |

39249-10/13 העז     19/01/2016




העז 39249-10/13 מדינת ישראל נ' דנה אשכנזי טביב, אליעזר טביב




בפני
כבוד השופטת חופית גרשון-יזרעאלי
המאשימה מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד רון אופיר
-

הנאשמים 1. דנה אשכנזי טביב

2. אליעזר טביב

ע"י ב"כ עוה"ד ציון אמיר
ואנה קרנץ

הכרעת דין

1. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין העסקה של עובדת זרה ללא היתר כדין וללא ביטוח רפואי, עבירות על פי סעיפים 2(א)(1) ו- (2), 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"), בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז- 1977.

רקע עובדתי

2. הנאשמים, בני זוג הנשואים זה לזו, מחזיקים ומשתמשים בבית ברחוב החורש 64, בכפר שמריהו (להלן: "הבית").

3. ביום 8.11.12, בסביבות השעה 10:00, נערכה בביתם של הנאשמים ביקורת של מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה.

4. במסגרת הביקורת נמצאה בבית עובדת זרה בשם samaniego bituin אזרחית הפיליפינים (להלן: "העובדת"). העובדת ביצעה במקום עבודות משק וניקיון. העובדת לנה בבית.

5. לגרסת הנאשמים, הועסקה העובדת בביתם בפועל מיום 18.10.12, לאחר שהתקבלה לעבודה ביום 13.10.12.

6. לטענת המאשימה, העובדת לא הייתה במועד הרלוונטי אזרחית או תושבת ישראל ולא הייתה רשאית לעבוד אצל הנאשמים, אשר העסיקו אותה ללא היתר כדין ואף לא הסדירו לה ביטוח רפואי. העובדת החזיקה באשרת עבודה מתחום הסיעוד, אשר תוקפה פג ביום 30.11.10.

7. הנאשמים אינם כופרים בכך שהעובדת הועסקה בביתם בלא היתר כדין ובלא ביטוח רפואי. עם זאת, לטענתם לא התקיים היסוד הנפשי המאפשר הרשעתם בעבירות המיוחסות להם, בפרט ביחס לנאשם. ביחס לביטוח הרפואי נטען כי העובדת ציינה שבידיה ביטוח רפואי ממעסיק אחר באותה עת.

8. בישיבת ההוכחות העידו העדים מר שי ברונכר ומר ערן הרשקוביץ, מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה ומעברי הגבול, משרד הפנים. כן נשמעו עדויות שני הנאשמים, מטעם ההגנה.

9. כן הוגשו המוצגים הבאים:
א. מ/1 - דו"ח פעולה מיום 8.11.12 בחתימת מר ברונכר, במסגרתו נרשם ב"תיאור המקרה" כי (הטעויות במקור):
"לאחר תצפית על הבית שנמצא ברחוב החורש 64 בכפר שמריהו נראתה נתינה פיליפינית העובדת בניקיון לאחר זיהוי הנתינה נכנסתי עם צו שמספרו 2968/11/12 לבית כאשר הפקחים הרשומים מעלה איתי
לאחר הכניסה אני הגעתי אל הנתינה וראיתי אותה מנקה את הבית ומחזיקה סמרטות רטוב ומגב
בעל הבית היה נוכח במקום ונחקר על ידי ערן הרשקוביץ
מחקירות מעסיקים.
הנתינה אספה את ציודה מחדרה ששם גרה".

ב. מ/2 - רשימת עובדים לפי חוק עובדים זרים.
ג. מ/3 - תמונת כלי עבודה בבית, צולמה על ידי מר ברונכר.
ד. מ/4 - תמונת העובדת, צולמה על ידי מר ברונכר.
ה. מ/5 - בקשה להוצאת צו כניסה למקום מגורים.
ו. מ/6 - הודעת הנאשם מיום 8.11.12.
ז. מ/7 - הודעת הנאשמת מיום 8.11.12.
ח. מ/8 - צילום דרכונה של העובדת.
ט. מ/9 - הודעתה של העובדת, נגבתה על ידי מר הרשקוביץ. הוגשה לעניין עצם חקירתה של העובדת.
י. מ/10 - תעודת עובד ציבור בחתימת מר משה לביא, המאשרת את נתוניה האישיים של העובדת, לרבות נתונים ביחס לאשרות.

טענות הצדדים
טענות המאשימה
10. ואלה הן טענותיה העיקריות של המאשימה:
א. לטענת המאשימה, לאור הודאתם החלקית של הנאשמים נותרו שני עניינים במחלוקת, האחד, הטענה כי הנאשמת לבדה העסיקה את העובדת, והשני, משך העסקת העובדת.
ב. אין מחלוקת, כי הנאשם שהה בביתו בעת הביקורת בה נתפסה העובדת עובדת בעבודות ניקיון. הנאשם אף גר בבית וידע על העסקתה. בהתאם לסעיף 4א לחוק עובדים זרים קיימת חזקה כי מחזיק במקרקעין יראה כמי שמעסיק עובד זר, אלא אם כן הוכיח אחרת. הנאשם לא הוכיח כי החזקה אינה חלה בעניינו.
ג. בהתאם להלכה הפסוקה, די ביסוד נפשי של "עצימת עיניים", לשם הרשעה בעבירה נשוא כתב האישום. בהתאם לחזותה האסייתית של העובדת, היה ברור כי מדובר בנתינה זרה. עם זאת, הנאשם העיד כי מעולם לא התעניין בשאלת חוקיות ההעסקה ולא שאל את הנאשמת דבר לעניין זה.
ד. אשר לתקופה ההעסקה, הנאשמת הודתה כי העובדת התקבלה לעבודה ביום 13.10.12 והחלה לעבוד בפועל ביום 18.10.12. ההעסקה הסתיימה ביום הביקורת וללא הביקורת יש להניח שהעובדת הייתה ממשיכה לעבוד. פרשנות נכונה של תקופת ההעסקה תהא מיום קבלת העובדת לעבודה. מכל מקום, אין מחלוקת כי תקופת ההעסקה הינה 22 ימים לפחות.

טענות הנאשמים
11. הנאשמים טוענים כי יש לזכותם, מן הנימוקים העיקריים הבאים:
א. בהתאם לגרסת הנאשמת בהודעתה (מ/7) ובחקירתה בבית הדין, הגיעה העובדת לביתה בהמלצת חברה, ובליווי בן זוג ישראלי, ושניהם שוחחו עמה עברית. עוד אמרה הנאשמת כי נמסר לה שלעובדת אשרת עבודה זמנית והמסמכים ימסרו לה בהקדם. הנאשמת סברה והאמינה כי מדובר בעובדת חוקית, אשר נמצאת בעיצומו של הליך הסדרת מעמדה הקבוע בארץ. התנהלות הנאשמת הייתה סבירה ושגרתית.
ב. תקופת העסקת העובדת הייתה 22 ימים בלבד. על פי גרסת הנשמת העובדת ובן זוגה התחייבו להעביר את המסמכים תוך חודש, והנאשמת לא חשדה בדבר. היסוד הנפשי של עצימת עיניים מתקיים כאשר חל חשד כי העובד הזר מועסק שלא כדין. כאשר לא מתעורר כל חשד, לא מוטלת על המעסיק החובה לערוך בירור יסודי ומעמיק. גרסת הנאשמת הייתה הגיונית ואמינה ולא התגלו סתירות בעדותה.
ג. ביתר שאת נכונים הדברים ביחס לנאשם. לנאשם עסקים רבים המתנהלים במספר מדינות, בעיקר בארה"ב, והוא מעסיק כ- 1,500 עובדים. חלק ניכר מזמנו שוהה הנאשם בחו"ל, ומנהל עסקים המוערכים בהיקף של מאות מליוני ₪ בשנה. גם בישראל מקיים הנאשם פעילות עסקית ובין היתר משמש כבעלים של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים.
ד. נוכח אורח חייו ועיסוקיו הרבים, הנאשם אינו מעורה כלל בענייני משק הבית, להם דואגת אשתו, והוא לא ידע דבר על העסקת העובדת, וסמך על אשתו בהקשר זה.
ה. העובדת הועסקה תקופה קצרה, והנאשם ראה אותה מספר מועט של פעמים. אף אם הנאשם היה מברר עם אשתו לגבי מעמדה של העובדת, היה נענה כי העסקתה מתנהלת באופן תקין.
ו. ביחס לתקופת ההעסקה טוענים הנאשמים כי יש למנות את ימי ההעסקה בפועל.

ההכרעה
12. אין חולק, כי העובדת ביצעה עבודות ניקיון ומשק בית בביתם של הנאשמים, ללא היתר חוקי וללא ביטוח רפואי. בהתאם לסעיף 4א לחוק עובדים זרים, חלה חזקה לפיה:
"יראו מחזיק במקרקעין כמי שמעסיק עובד זר שנמצא עובד במקרקעין, אלא אם כן הוכיח המחזיק אחרת"

וראו בהקשר זה: ע"פ (ארצי) 41/09 מדינת ישראל
נ' יצחקי, (27.5.10); ע"פ (ארצי)
10-12-29340 שי נ' מדינת ישראל
, (3.11.11), סעיפים 15-14 לפסק הדין; ע"פ (ארצי)
11-12-24932 ברהום נ' מדינת ישראל
, (17.10.13), סעיף 24 לפסק הדין.

13. משמע, הנטל על הנאשמים להפריך את החזקה, לפיה העסיקו את העובדת. בעניינו, למעשה אין הנאשמים חולקים על עצם העסקתה של העובדת, וטענותיהם מתמקדות במישור הנפשי בלבד, ביחס להיעדר מודעות לכך שהעובדת הועסקה שלא כדין.

14. הנאשמת 1 הודתה כי קיבלה את העובדת לעבודה ללא שהוצגו לפניה מסמכים כחוק. לטענת הנאשמת, הגיעה העובדת לפגישה הראשונה בין הצדדים יחד עם בן זוג ישראלי, אשר התחייב להמציא את המסמכים לגבי העסקתה של העובדת (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 4-6), ולפיכך לא חשדה בדבר.
עוד העידה הנאשמת, כי העובדת דיברה עברית לא רהוטה (עמוד 12 שורה 33).

15. בהודעתה של הנאשמת במועד עריכת הביקורת בביתה (מ/7), היא התייחסה לעובדת הזרה בכינוי "הבחורה הפיליפינית", נשאלה האם הוצג לפניה מסמך מזהה של העובדת, והשיבה:
"ש. האם ראית מסמך מזהה כלשהו של הפיליפינית כאשר היא הגיעה אלייך?
ת. לא. הספיק לי מה שהם הזוג אמר בע"פ".

16. בעפ 22/06 מדינת ישראל
- משרד המסחר והתעשיה נ' יעקב רוזן, (28/03/2007), ניתח בית הדין הארצי את היסוד הנפשי של עצימת עיניים בכל הנוגע להעסקת עובד זר, כדלהלן:
"יסוד נפשי של עצימת עיניים בהעסקת עובד זר שלא כדין -חשד בדבר היעדר היתר כדין להעסקת עובד זר, מתקיים אל מול הצורך לבירור עובדות אלה: קיומו של היתר לעובד הזר לעבוד בישראל; תוקף ההיתר על פי מועדיו, ובהיקף תחולתו - האם ההיתר כללי לכל שטח בישראל ולכל משלח יד, או אם מוגבל הוא לאזור
מסוים, לעיסוק מסויים או למעסיק מסויים.
יסוד נפשי של "עצימת עיניים" מתקיים באחד משני מקרים: בנסיבות המקרה כפי שהוכחו, לא עלה חשד בלבו של הנאשם; או משקינן חשד בליבו של הנאשם, או שיכול היה לקנן בו החשד, בדק הנאשם את החשד והביא לאישושו או להפרכתו. "הפרכת קיומו של חשד כאמור המגיע כדי 'מודעות' מוטלת על הנאשם ... והדרך לעשותה היא, בין על ידי הוכחה כי הנאשם בדק את מסמכיו של התושב הזר ועל פיהם הוא שוהה כדין בישראל, ובין אם בנסיבות הענין הוכיח כי לא חשד שמדובר בתושב זר השוהה שלא כדין בישראל" [רע"פ 10556/03 דוד סעדיה נ' מדינת
ישראל, ניתן ביום 19.12.04].
ודוק: משעלה חשד של העסקה של כדין, מוטלת על הנאשם החובה לברר את החשד ולהפריכו. כאשר מתעורר חשד רציונאלי ואדם נמנע מלבררו מתקיים היסוד הנפשי של עצימת עיניים".

וכך נפסק:

"מדיניות ראויה של דקדקנות במיצוי חובת הבירור עד תום בכל הנוגע להפרכת חשד של העסקת עובד זר שלא כדין. בפסק הדין בעניין באשר ציינתי כי "נוכח פערי הכוחות המובנים בין העובד הזר למעסיקו וחומרת העבירה, יש לייחס חשיבות רבה למילוי דווקני של התנאים הנדרשים בחוק ובתקנות להעסקה כדין שלעובד זר". חובת הבירור היסודית והמקיפה, חלה, איפוא, כאשר מדובר בעובד זר, או במי שנחזה להיות עובד זר, וכאשר בנסיבות המקרה מתעורר החשד לאפשרות של העסקתו שלא כדין. במסגרת זו, חייב המעסיק הפוטנציאלי, לדרוש ולחקור בזהותו של העובד הזר ובסוג רשיון ההעסקה שניתן לו. כך בכל מקרה בו התעורר או אמור היה להתעורר החשד, בין מדובר בהתקשרות קצרה, או ממושכת, בהתקשרות לתקופה זמנית, או קבועה".

17. בענייננו, ברי כי הנאשמת לא מילאה אחר חובת הבירור שהיתה מוטלת עליה, על מנת להפריך את החשש לפיו העובדת הזרה, שהינה בעלת חזות זרה מובהקת, אינה בעלת היתר עבודה כדין. הנאשמת הסתפקה, לגרסתה, בהבטחה כללית של בן זוגה של העובדת להציג מסמכים, הבטחה שלא מולאה גם לאחר שלושה שבועות. הנאשמת לא עיינה אף לא במסמכי הזיהוי של העובדת והחלה להעסיק את העובדת ללא כל ידיעה ביחס למעמדה בחוקי בישראל.

18. לפיכך, הוכחה מחשבה פלילית מסוג עצימת עיניים, השקולה למודעות.

19. אף אשר לנאשם 2, לא ניתן לקבל את טענות ההגנה. הנאשמים הינם בני זוג נשואים, המתגוררים יחד תחת קורת גג אחת עם ילדיהם ונהנו שניהם משירותי ניקיון ומשק הבית שביצעה העובדת. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את הטענה לפיה אין לנאשם כל אחריות או נגיעה למתרחש בביתו.

20. לא נטען, גם לא הוכח, כי בתקופה בה הועסקה העובדת שהה הנאשם בחו"ל. אין גם חולק כי במועד הביקורת שהו שני הנאשמים בבית. אף אם הנאשם טרוד בעסקיו הרבים בארץ בחו"ל, אין הדבר פוטר אותו מאחריות למתרחש בביתו שלו.

21. הנאשם הודה כי ראה את העובדת, אשר לנה בבית, ובלשונו של הנאשם:
"ש. פגשת אותה?
ת. רק כשהייתה בבית. אף פעם לא דיברתי איתה ולא ניהלתי איתה שיחה, למרות שהייתה בבית וראיתי אותה". (עמוד 16 שורות 9 -11).

22. הנאשם אף הודה, כי לא שאל את העובדת, ולא שאל אף את אשתו, האם לעובדת היתר העסקה כדין. משמע, הנאשם כלל לא התעניין בשאלת חוקיות העסקת העובדת. הנאשם העיד בהקשר זה בהאי לישנא:
"ש. אתה שאלת אי פעם את דנה לעניין החוקיות, התעניינת בשאלת החוקיות?
ת. לא. כי אני לא מטפל בדברים האלה. אני לא צריך לשאול
אותה, כי אני סומך עליה. היא מטפלת" (עמוד 16 שורות 20 -
22).

23. בנסיבות העניין, אף הנאשם עצם עיניו, ולא מילא אחר החובה הבסיסית המוטלת עליו, לבירור מעמדה החוקי של העובדת המבצעת עבודות ולנה בביתו.

24. אף האסמכתאות מבית הדין האזורי לעבודה אליהן הפנו הנאשמים, בעניין הע"ז (ת"א) 13-09-11096 מדינת ישראל
נ' מור עדי ואח' (29.9.15) והע"ז (ת"א) 11-07-47851 מדינת ישראל
נ' עומרי ארז (10.6.15), אין בהן כדי לסייע להם. בעניין מור עדי, הורשעה הנאשמת אף שנקבע כי העובדת הזרה התנהגה כ"ישראלית לכל דבר". ביחס לנאשם נקבע כי כמעט ולא נכח בבית יחד עם העובדת, בירר עם אשתו מפורשות לעניין חוקיות העסקת העובדת הזרה וסמך על דבריה, מה שאין כן בענייננו.
בעניין עומרי ארז דובר בעובדת שהועסקה אצל הנאשם כשעתיים וחצי, אחת לחודש לערך, ונקבע כי בנסיבותיו הייחודיות של המקרה, בהן העובדת הועסקה גם בבית שר הביטחון, דיברה עברית שוטפת והייתה נשואה לישראלי, לא התעורר כלל החשד בלב הנאשם כי נדרשת בדיקת מעמדה החוקי.

25. אשר למשך ההעסקה של העובדת, מקובלת עלי עמדת הנאשמים כי יש להחשיב את תקופת ההעסקה בפועל בלבד, שארכה 22 ימים, מיום 18.10.12 ועד ליום 8.11.12. העבירה המוגדרת בחוק עובדים זרים הינה "העסקה" של עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל, ולא התקשרות לצורך העסקה. המועד בו הושגה הסכמה בדבר העסקת העובדת, 13.10.12, אינו רלוונטי לשאלת משך ההעסקה בפועל, באשר גם הסכמות מופרות לעתים, ובאותו מועד לא הייתה ודאות מוחלטת כי העובדת תחל לעבוד.

סוף דבר
26. שני הנאשמים מורשעים בזאת בעבירות של העסקה של עובדת זרה ללא היתר כדין וללא ביטוח רפואי, על פי סעיפים 2(א)(1) ו- (2)(3) לחוק עובדים זרים התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים"), בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז- 1977.

27. התיק נקבע לטיעונים לעונש ליום 30.3.16 בשעה 9:00 (20 דקות לכל צד).

28. המזכירות תשלח עותק מהכרעת הדין לצדדים.

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ו, 19 ינואר 2016, בהיעדר הצדדים.


חופית גרשון-יזרעאלי
, שופטת
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

הע"ז 13-10-39249 מדינת ישראל
נ' אשכנזי ואח'
7 מתוך 7









העז בית דין אזורי לעבודה 39249-10/13 מדינת ישראל נ' דנה אשכנזי טביב, אליעזר טביב (פורסם ב-ֽ 19/01/2016)