פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על עפרה אורנשטיין | פסקי דין על רויאל גרדן אירועים (פתח תקוה) | פסקי דין על יעקב אליהו | פסקי דין על דוד אליהו ואח' |

880-06/15 בעא     20/01/2016




בעא 880-06/15 מדינת ישראל, עפרה אורנשטיין נ' רויאל גרדן אירועים (פתח תקוה) בע"מ, יעקב אליהו, דוד אליהו ואח'








בית משפט השלום בפתח תקווה



בע"א 880-06-15 מדינת ישראל
נ' רויאל גרדן אירועים - (פתח-תקוה) בע"מ ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני







בפני

כבוד השופט
נחום שטרנליכט



בעניין:
מדינת ישראל


ע"י ב"כ עו"ד
עפרה אורנשטיין
המבקשת



נ
ג
ד




1. רויאל גרדן אירועים (פתח תקוה) בע"מ
2. יעקב אליהו
3. דוד אליהו
4. ידידיה בן שטרית


ע"י ב"כ עו"ד
ירון קוסטליץ
המשיבים

החלטה
פתח דבר
המבקשת עותרת למתן צו הפסקה שיפוטי - בהתאם להוראות סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1865 (להלן – החוק) - שיורה למשיבים להפסיק את השימוש החורג המסחרי, שמבוצע בגן האירועים "רויאל גרדן" (להלן – גן האירועים).

גן האירועים מצוי במקרקעין הידועים כחלקות 42-43 בגוש 6348 בפתח תקווה (להלן – המקרקעין), במתחם הידוע בשם "מתחם ירקונים". המקרקעין מצויים במרחב התכנון של הועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה (להלן – הועדה המקומית). המשיבה 1 מפעילה את גן האירועים. המשיבים 2-4 הינם מנהלים פעילים במשיבה 1.

טענות המבקשת
המקרקעין הוכרזו כקרקע חקלאית ע"י הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (להלן – הולקחש"פ). כמו כן, חלה על המקרקעין תוכנית המתאר המקומית פת/2000, ולפיה המקרקעין מיועדים לשימוש חקלאי. על המקרקעין חלה גם תוכנית מתאר מחוזית תמ"מ 21/3 ולפיה מוגדרים המקרקעין כ"אזור נחל וסביבותיו", כאשר השימושים המותרים הם שימוש חקלאי או נוף כפרי פתוח.

בתמ"מ 21/3, נקבע, כי יש להכין תוכנית מתאר מחוזית חלקית נפרדת לכל נחל, שבה יקבעו ייעודי הקרקע המותרים. בהתאם להוראות אלו נערכה תמ"מ 10/3, ופורסמה למתן תוקף. במסגרת תמ"מ 10/3 יועדו המקרקעין להיות "שטח נופש אקסטנסיבי", שלא יאפשר שימוש מסחרי במקרקעין לצורך הפעלת גן אירועים.

בשנת 1996 ניתן ע"י הועדה המקומית – ובניגוד לחוק - היתר בניה לבניית אולם אירועים בשטח של 1,334 מ"ר במקרקעין. ההיתר הורחב בשנת 2003 – גם זאת בניגוד לחוק - על כל שטח האולם המרכזי המשתרע על כ- 2,700 מ"ר. ההיתרים שניתנו הינם בלתי חוקיים, שעה שמדובר בקרקע חקלאית מוכרזת ולוועדה המקומית לא היתה
סמכות לתיתם ללא אישור של הוועדה המחוזית והולקחש"פ. השימוש המתבצע היום נסמך על ההיתרים - המקורי והמורחב – שניתנו שלא כדין.

בשלב לא ידוע, כנראה במהלך שנת 2001, הוגשה בקשה להוספת מבנים וסככות במקרקעין. על סמך חוות דעת משפטית פרטית, ובניגוד לחוות דעתה של היועמ"ש לוועדה המקומית, החליטה הוועדה המקומית ביום 4.5.03 לאשר גם את הבקשה הנ"ל.

ביום 22.6.03 אישררה הועדה המקומית את החלטת הועדה המקומית משנת 1997 למתן היתר. הוועדה המקומית קבעה, כי התוכנית ואישרורה מהווים היתר בניה על כל השטחים הכוללים בה. החלטה זו, גם היא בלתי חוקית, מכמה טעמים:

·
כל התוספות למבנה העולות על 1,334 מ"ר נבנו ללא היתר;
·
בשנים הרלוונטיות לא ניתן היה לבנות בקרקע חקלאית יותר מ-10%;
·
הבקשה להיתר המקורי והמורחב לא אושרה ע"י הועדה המחוזית והולקחש"פ כנדרש בחוק לגבי קרקע חקלאית מוכרזת;
·
ההיתר ניתן בשנת 2003 בניגוד להוראות סעיף 78 לחוק, ומבלי לקבל את אישור הועדה המחוזית.

מדובר בפגמים מהותיים וחמורים שנפלו במתן היתר הבנייה. על כן יש לראותו כהיתר בניה בלתי חוקי, הבטל מעיקרו. גם על-פי מבחן האינטרס הציבורי יש לראות את היתר הבניה כבטל מעיקרו, שעה שנגרמים נזקים לא מועטים לקרקע, למים, לאוויר ולאיכות החיים.

המבקשת החליטה שלא להעמיד את המשיבים לדין בגין עבירה של שימוש חורג ללא היתר שבוצע בעבר, אולם אין בכך כדי להעניק להם חסינות לגבי השימוש הבלתי חוקי שנעשה במקרקעין.

טענות המשיבים
יש לדחות את הבקשה שעה שאין תחולה לסעיף 239 לחוק. תנאי סף להפעלתו של סעיף 239 לחוק הוא הגשת כתב אישום בעבירה לפי סעיף 204 לחוק, בהווה או בעתיד. בעניינינו, המבקשת חזרה בה מהגשת כתב אישום נגד המשיבים. ממילא לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 239 לחוק למתן הצו המבוקש.

יש לדחות את הבקשה גם מחמת שיהוי. היתרי הבניה הנזכרים בבקשה ניתנו כבר בשנים 1996 ו-2003. הבקשה דנן הוגשה לאחר 19 ו-12 שנים מיום קבלת היתרי הבניה. אין חולק, כי המבקשת היתה מודעת כל השנים לקיומם של היתרים אלו, ולא פעלה נגדם בכל הדרכים שעמדו לרשותה. די בשיהוי עצום שכזה כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף.

דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין, שכן לגן האירועים היתרים לביצוע שימוש מסחרי מהוועדה המקומית. היתרים אלו ניתנו על יסוד חוות דעתן של היועמ"ש לעירייה ושל היועמ"ש החיצונית לעירייה. בנסיבות אלו לא מתקיימת עבירה לפי סעיף 204 לחוק, דבר המהווה תנאי סף לתחולתו של סעיף 239 לחוק.

דיון והכרעה

אלו הוראות סעיף 239(א) לחוק, מכוחן עותרת המדינה למתן הצו המבוקש:

"נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם - להפסיק את העבודה או את השימוש (להלן - צו הפסקה שיפוטי) ותקפו של הצו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט".

מתן צו הפסקה שיפוטי, הקבוע בהוראות סעיף 239 לחוק, הינו הליך ביניים, נלווה להליך העיקרי – והוא הגשת כתב אישום בגין אחת העבירות המנויות בסעיף 204 לחוק. בהתאם לסדרי הדין בהליכי ביניים, גם הדיון בבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, אמור להיות הליך קצר, במסגרתו לא דנים בסעד העיקרי. כך גם הסעד שניתן במסגרת הליך הביניים, אין המדובר בצו שיעמוד בתוקפו מעתה ועד עולם, אלא בסעד זמני עד לסיום ההליכים בסעד העיקרי. בעניין זה ראה האמור בע"פ 377/87, קלקא נ' מדינת ישראל
, פ"ד מא(4) 673, 683:

"ההליך של הפסקת בנייה שיפוטית אינו אלא הליך ביניים. מטרתו להקפיא את הבנייה באיבה, כשנעשית חריגה מההיתר או מהתכנית, עד אשר יתברר העניין לגופו בתיק העיקרי, שעניינו כתב-אישום על בנייה שלא בהתאם להיתר או לתכנית".

כן ראה האמור ברע"פ 47/07, מור נ' הועדה מקומית לתכנון ובניה גבעת אלונים, ניתן ביום 14.6.07:

"ואכן הלכה היא כי יש לראות בהליך של צו הפסקה שיפוטי, הליך ביניים אשר מטרתו הינה 'להקפיא את הבניה בעודה באיבה כשנעשית חריגה מההיתר או מהתכנית עד אשר יתברר הענין לגופו בתיק העיקרי שענינו כתב אישום על בניה שלא בהתאם להיתר או לתכנית'".

עוד ראה האמור בע"פ (מחוזי-חיפה) 2508/07, מדינת ישראל
נ' קיבוץ יגור, ניתן ביום 13.11.2007:

"תכליתו של הסעיף מלמדת כי המדובר בהליך ביניים שיש לו הליך המשך. בשום מקרה אין להפוך את הליך הביניים להליך העיקרי דה פקטו ולהוציא צווים שאין אתה יודע מתי יגיע יום קיצם וללא שהוגשו כתבי אישום לאחר שנתקבלו הצווים. אופיו של צו ההפסקה השיפוטי ככזה והגדרתו כצו שניתן בהליך ביניים, מחייבים את המסקנה כי צו ההפסקה השיפוטי אינו יכול להיות שריר וקיים לעולמי עד ללא שהוגש כתב אישום תוך פרק זמן סביר מאז מתן הצו.
...
לדידי, שימוש בהליכים זמניים על-ידי הרשות ללא שננקטו הליכים משפטיים מלאים יש בה משום ניצול סמכות לרעה, ובמקרים המתאימים שימוש כזה עלול להוביל לביטול צו שניתן ואף לביטול כתבי אישום שהוגשו לאחר פרק זמן ארוך מיום הוצאת צו ההפסקה השיפוטי.
זאת ועוד, השתהות בהגשת כתב אישום יכולה ללמד, אף אם הרשות לא התכוונה לכך, כי אין לה עוד עניין בניהול ההליך ואין עוד עניין לציבור בהמשכו. לפיכך, הגם שניתן צו הפסקה שיפוטי, הרי שעדיין רובצת על המערערת חובה להגיש את כתב האישום מהר ככל שניתן וללא השתהות הנובעת משיקולים לא עניינים.
הן בהליך הפלילי והן בהליך האזרחי מותנים, בדרך כלל, צווי ביניים בקיומו של הליך עיקרי. בהליך האזרחי מוכר הדבר בבקשות לעיקולים ולצווי מניעה המוגשים בטרם הגשת תביעה. שם מוגבל מבקש הצו הזמני בלוחות הזמנים שעליו להגיש את ההליך העיקרי. בהליך הפלילי מוכרים סעדים זמניים שעניינם הגבלת חירות כגון: מעצר עד תום ההליכים, פסילת רשיון נהיגה עד תום ההליכים או חילוט זמני של רכוש.
צווים אלה מותנים גם הם בקיומו של הליך עיקרי וקצובים בזמן. בכל הנוגע להוראות חוק התכנון והבניה, אין אמנם הוראה מקבילה. עם זאת, קיום הליך של מתן צו זמני ללא נקיטת הליך עיקרי, יש בו משום פסול ושימוש שאינו ראוי בכוח השלטוני. סבור אני כי אין להתיר מצב זה, אשר מחד גיסא מגביל את המשיבות ופוגע בזכויותיהן, ומאידך גיסא אינו מאפשר להן להתגונן כדבעי, במסגרת הליך שיפוטי מלא, ולשכנע את בית המשפט בצדקת עמדתן".

עוד ראה האמור ברע"פ 543/12, מסיבות אחים כץ בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה באר טוביה, ניתן ביום 29.4.12 (פסקה יא לפסק הדין) וכן האמור בע"פ 1950/14, פריג נ' מדינת ישראל
, ניתן ביום 10.4.14 (פסקה 6 לפסק הדין).

בעניינינו אין מחלוקת, כי המבקשים מחזיקים בהיתרי בניה לגן האירועים. המבקשת טוענת, כי היתרי הבניה ניתנו למשיבים ע"י הועדה המקומית בחוסר סמכות ושלא כדין, ולכן יש לראותם כ"בטלים מעיקרם". המדובר בטענות עקרוניות, שיורדות לשורש חוקיות ההיתר ועוסקות בלב ליבו של ההליך המנהלי המקומי. טענות אלו הן טענות, שמקומן להתברר בהליך העיקרי, לאחר בחינת הראיות ושמיעת עדויות רלוונטיות. אין מקום להכריע בטענות אלו כבר עתה בשלב זה ובהליכים אלו, הנושאים אופי של דיון מקדמי בסעד זמני, כמפורט לעיל, וליתן צו הפסקה ללא ברור הטענות כדבעי, תוך שלילת זכותם של המשיבים לעסוק בעיסוק, שעל פניו נעשה כדין, לנוכח ההיתרים המצויים בידי המשיבים.

לפיכך, דין טענת המבקשת ליתן צו הפסקה שיפוטי שיאסור על המשיבים לעשות שימוש בגן האירועים, חרף קיומם של היתרי בניה, הנחזים כהיתרים חוקיים – להידחות.

זאת במיוחד לנוכח דברי המבקשת (סע' 11 לכתב סיכום טענות המבקשת), כי אין בכוונת המבקשת לנקוט בהליך כלשהו נוסף בנוגע לניהול גן האירועים, וכי בדעתה להסתפק רק בהליכים בתיק זה.

סיכום
הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ו, 20 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.











בעא בית משפט שלום 880-06/15 מדינת ישראל, עפרה אורנשטיין נ' רויאל גרדן אירועים (פתח תקוה) בע"מ, יעקב אליהו, דוד אליהו ואח' (פורסם ב-ֽ 20/01/2016)