פסקי דין על בן שטרית אלי בע"מ | פסקי דין על שח"מ מקורות ביצוע בע"מ

3969-06/12 א     19/01/2016




א 3969-06/12 בן שטרית אלי בע"מ נ' שח"מ מקורות ביצוע בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 3969-06-12 בן שטרית אלי בע"מ
נ' שח"מ מקורות ביצוע בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט
אחסאן כנעאן


תובעים

בן שטרית אלי בע"מ
ע"י עוה"ד יניב לנקרי


נגד


נתבעים

שח"מ מקורות ביצוע בע"מ
ע"י עוה"ד ורוניקה ראובני




פסק דין



רקע וההליך שלפניי

1.
לפני תביעה הסבה סביב התחשבנות בין קבלן למזמין עבודה. התביעה מסתכמת בדרישה לתשלום בסך של 88,341 ₪.

2.
התובעת הינה חברה קבלנית העוסקת בביצוע עבודות בנייה. התובעת ביצעה עבודות בעבור הנתבעת שהיא חברת בת של חברת מקורות בע"מ.

3.
לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את התחייבויותיה על פי הזמנת העבודה והצעת המחיר שסוכמו עמה עת הפסיקה את ביצוע העבודות טרם השלמתן וקיזזה מחשבון התובעת סכומים מוגזמים, תוך שהיא אינה מאפשרת לה לתקן את הליקויים שנטענו על ידי הנתבעת בעצמה.

4.
משכך מבקשת התובעת כי בית המשפט יפסוק שהנתבעת פעלה שלא כדין, תוך הפרת ההסכם עמה ויחייבה
בתשלום התמורה במלואה כפי שהיא עולה מהחוזה בין הצדדים.


טיעוני הצדדים

טיעוני התובעת

1.
לדברי התובעת ביום 26.06.2011 הזמינה הנתבעת מהתובעת ביצוע עבודות בנייה הכוללות: הספקה והתקנה של ברגי סלע, הקמת קיר בטון יצוק כנגד הסלע החצוב - בעובי של 25 ס"מ (להלן: "הקיר"), והקמת מעקה בטון בראש הקיר - בעובי של 25 ס"מ ובגובה של 60 ס"מ מעל מפלס הקרקע. עלות
העבודה הכוללת והמוערכת הגיעה לסך של 109,580 ₪ לא כולל מע"מ, כאשר נקבע כי התשלום יהיה בהתאם לכמויות הביצוע בפועל.

2.
התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה כאמור בהזמנת העבודה והצעת מחיר, בשעה שהפסיקה את ביצוע העבודות טרם השלמתן וקיזזה מחשבון התובעת סכומים מופרכים, תוך שהיא אינה מאפשרת לתובעת לבדוק את קיומם של הליקויים ולתקנם.

3.
התובעת מציינת כי בין היתר קיזזה הנתבעת משכרה סך של 4680 ₪, בגין ארבעה ימים בהם נאלצו עובדי התובעת להיכנס לאתר הבנייה בליווי מנהל עבודה מטעם הנתבעת מאחר ולא היה בידם אישור כניסה. אולם, הלכה למעשה התובעת הגישה רשימה של שמות העובדים שעתידים לעבוד באתר (להלן: "האתר") מטעמה כבר ביום 17.07.2011. אף על פי כן, הטיפול באישורי הכניסה התעכב מסיבות השמורות עם הנתבעת, מה שאילץ את עובדי התובעת להיכנס לאתר בליווי מנהל העבודה מטעם הנתבעת. כמו כן, אי מתן אישורי הכניסה גרם לעיכוב ניכר בביצוע העבודות, דבר שלא מנע מהנתבעת לטעון בחוסר תום לב כי התובעת לא עמדה בלוח הזמנים המוסכם ביניהן.

4.
התובעת טוענת כי החשבון הראשון שהגישה לתשלום הנתבעת, (להלן: "חשבון מס' 1")
על סך של 37,100 ₪, בגין הספקה והתקנה של ברגי סלע ,שולם תוך ניכוי מס במקור בשיעור של 30% ללא הצדקה, שכן אישור ניכוי מס במקור הומצא לנתבעת.

5.
לדברי התובעת עם השלמת יציקת החלק הראשון של הקיר, בחרה הנתבעת להפסיק את המשך ביצוע העבודות על ידי התובעת, תוך שהיא מעלה טענות באשר לטיב העבודה שביצעה התובעת.

6.
כמו כן הנתבעת הודיעה לתובעת כי בעקבות חוות דעתו של המהנדס מטעם הפיקוח עליון (להלן: "המהנדס"), יש להרוס את הקיר שהקימה התובעת ולהקימו מחדש. התובעת מוסיפה כי במהלך ביקור הפיקוח העליון הודיע מהנדס מטעם הנתבעת מר אילן שנל, כי לאחר ביצוע הערכה של עלות התיקונים הדרושים וקבלת הצעות מחיר, תינתן לתובעת אפשרות לבצע את התיקונים בעצמה או באמצעות אחר, וזאת בניגוד מוחלט למסקנות הדו"ח. התובעת דחתה את הטענות השונות שהועלו בדו"ח והבהירה כי מעט הפגמים הקיימים ניתנים לתיקון ואינם קונסטרוקטיביים. ודוק, התובעת שמרה על זכותה להביא מהנדס מטעמה על מנת שיחווה דעתו באשר לתיקונים הנדרשים אם בכלל. על אף האמור הנתבעת לא התירה לתובעת לבצע כל תיקון, אלא ביצעה תיקונים באמצעות עובדים מטעמה וקיזזה סכומים מופרכים מחשבון התובעת.

7.
ביום 30.10.2011 הגישה התובעת חשבון נוסף לתשלום הנתבעת על סך 83,201 ₪ וזאת בגין עבודות שבוצעו על ידה בפועל. התובעת טענה כי מסכום זה יש לקזז את הסכומים כדלקמן: תיקוני בטונים ועגני סלע על פי דרישת המזמין ומתכנן הפרויקט – סך של 43,000 ₪, עלות מנהל עבודה אשר התלווה לתובעת כמפורט לעיל – סך של 4680 ₪. משכך, אישרה התובעת לתשלום סכום של 35,521 ₪ בלבד. הנתבעת אף הגדילה לעשות משדרשה כתנאי לתשלום הסכום הנדון כי התובעת תחתום על טופס העדר תביעות כנגדה.

8.
משכך, מינתה התובעת את מר מרדכי שטיינר כמומחה מטעמה (להלן: "מומחה התובעת") שיבדוק את הליקויים להם טוענת הנתבעת ואת התיקונים שבוצעו בקיר אם בוצעו.

9.
מומחה התובעת בדק את הקיר הנדון וקבע בין היתר כדלקמן:

א.
מעל הקיר התומך שנבנה על ידי התובעת נבנה קיר נוסף, גבוה בהרבה מזה שהתובעת נדרשה לבצע מלכתחילה. נתון זה יש בו כדי להעיד על יציבות הקיר שנבנה על ידי התובעת, שכן ברי לכל שלא היה מוקם קיר נוסף מעל קיר תומך במידה שהייתה בעיה כלשהי ביציבותו.

ב.
עבודת התובעת באתר הופסקה טרם השלמתה, כאשר חלק מהתיקונים שהתבקשה התובעת לבצע מהווים השלמה לביצוע העבודות ולא תיקון של ליקויים.

ג.
חלק מהדרישות שדרשה הנתבעת הן בבחינת דרישות לביצוע עבודות נוספות שלא נכללו בהזמנת העבודה הראשונית.

ד.
שאר הליקויים שנמצאו הם פגמים קלים שניתנים לתיקון ובכל אופן הם אינם מהווים ליקוי מבני המצדיק הריסה של הקיר, בהתאם לדרישת הנתבעת. ודוק, בהתאם להזמנת העבודה נדרשה התובעת להקים קיר מכוסה טיח לא קיר בטון חשוף. משכך, תיקוני הבטון אינם רלוונטיים, והם בבחינת תיקונים קוסמטיים בלבד.

ה.
אין כל ממש בטענות לאי התאמה לתכנית המדידה, ויודגש כי על פי ההסכם בין הצדדים הנתבעת תהיה אחראית לשירותי מדידה בסיסיים.

ו.
הטרקטור שעבד באתר הבנייה גרם לנזקים בקיר, לרבות לכיפוף לוחות הפלדה וברגי הסלע.

לסיכום, הגיע מומחה התובעת למסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא התמורה לעבודה, זאת מאחר שהמחיר אשר נקבע לביצוע העבודה נקבע רק במידה שהעבודה תתבצע כמכלול, וכן מאחר שבכל מצב של הפסקת עבודה הכלים והעובדים נותרים ללא מעש.

10.
משכך, מבקשת התובעת כי בית המשפט יחייב את הנתבעת לשלם לה סכום של 88,341 ₪ בתוספת מע"מ, ריבית והצמדה. סכום זה כולל את חשבון מספר 2 שעומד על 84,308 ₪, ואת הוצאות מומחה התובעת שעומדות על 4033 ₪. כן התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת, לרבות שכ"ט עו"ד.

טיעוני הנתבעת

11.
הנתבעת טוענת כי התובעת הפרה את ההתחייבויות שנטלה על עצמה במסגרת ההסכם ביניהן. התובעת לא החלה בביצוע העבודות במועד, גרמה להפסדים ועיכובים ניכרים בהתקדמות העבודה ומעל הכל ביצעה את עבודתה בצורה לקויה עד כדי כך שהיה צורך להוציאה מהאתר ולהזמין קבלן אחר שישלים את העבודות תחתיה. הנתבעת מוסיפה כי בשל התנהלות זו של התובעת נגרמו לה נזקים כספיים העולים לאין שיעור על הסכומים אותם היא חייבת אם בכלל לתובעת.

12.
הנתבעת טוענת כי לא ניתן היה להנפיק אישורי כניסה לעובדי התובעת מאחר ובכל פעם הגיעו לאתר עובדים אחרים שלא נשאו עמם כלל תעודות זהות ומשכך היה קושי לזהותם. בנסיבות אלה נאלצה הנתבעת להעמיד לרשות התובעת מנהל עבודה מטעמה, שתפקידו היה בין השאר לאשר את כניסת עובדי התובעת לאתר. הנתבעת מדגישה כי בניגוד לאמור בכתב התביעה, הקיזוז שעשתה מחשבון התובעת בגין עבודת מנהל העבודה בוצע אך ורק בשל מועדים בהם לא הגיעו עובדי התובעת לעבודה, ומנהל העבודה נאלץ להמתין להם לשווא באתר.

13.
הנתבעת מציינת כי מאחר שלא הועבר אליה כל אישור על פטור ו/או שיעור מס אחר, ניכתה מחשבון מס' 1 שהגישה לה התובעת את שיעור המס שהיה עליה לנכות על פי חוק.

14.
עוד טוענת הנתבעת, כי משהתברר לה שאין בכוחה של התובעת לבצע את עבודתה כהלכה, ועבודתה רצופה פגמים וליקויים, ומאחר והמפקח והמתכנן הודיע כי לא ניתן לקבל את העבודה שנעשתה עד לאותו שלב ואף לא ניתן להמשיך בה, נאלצה להודיע לתובעת על הפסקת עבודתה באתר ועל ביצוע תיקונים והשלמות עבודה באתר על ידי קבלן אחר.

15.
הנתבעת מוסיפה כי התובעת עצמה הודתה כי לא השלימה את העבודות באתר וכי נדרשו תיקונים ושינויים משמעותיים בעבודות שביצעה בשל איכותם הירודה. משכך, לא ברור מדוע חשבון מס' 2 ששלחה התובעת לנתבעת כלל דרישה לתשלום מלוא התמורה בגין העבודות, כולל עבודות שכאמור כלל לא בוצעו על ידי התובעת, ועבודות שהיה צורך לתקנן בעלויות גבוהות. הנתבעת מדגישה כי בנסיבות אלה מובן היה סירובה לשלם את חשבון מס' 2 במתכונתו המקורית, והיא קיזזה ממנו את עלויות התיקון, השלמת העבודות והנזקים שנגרמו לה על ידי התובעת.

16.
עוד מציינת הנתבעת כי היא מתנגדת לחוות הדעת שהוגשה מטעם מומחה התובעת על שלל קביעותיה.




דיון והכרעה

17.
בעניינינו אציג ראשית את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית. בהמשך אבחן את חוות דעתם של המומחים השונים ואכריע כיצד ראוי היה לתקן את הליקויים, האם בדרך של הריסת הקיר והקמתו מחדש או בדרך של ביצוע תיקונים. לאחר מכן אבחן האם התובעת קיבלה הזדמנות לתקן את הליקויים הלכה למעשה, והאם הייתה צריכה לקבל הזדמנות שכזו. לבסוף ולאור האמור אבחן את הסכומים שקיזזה הנתבעת מהתמורה המגיעה לתובעת, ואקבע האם בצדק נעשו או שיש לערוך את נוסחת הקיזוז מחדש אם בכלל.


המסגרת הנורמטיבית

18.
חוק חוזה קבלנות, התשל"ד – 1974 (להלן: "החוק") מגדיר חוזה קבלנות באופן הבא:

"חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין".

19.
זכותו של המערער לבצע תיקונים מעוגנת
בסעיף
3
ל

חוק

אשר קובע כדלקמן:

"(א)לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן - פגם), על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון - לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו.
(ב)
אין המזמין זכאי להסתמך על הפגם -
(1)
אם לא קיים את המוטל עליו לפי ס"ק (א) זולת אם ידע הקבלן על הפגם;
(2)
אם בא הפגם מסיבה שהמזמין אחראי לה".

20.
אין מחלוקת כי במקרה שלפנינו, התובעת היא בגדר "קבלן" כמשמעותו בחוק הנ"ל, שכן היא עוסקת בביצוע עבודות בנייה שונות. הנתבעת היא המזמין, אשר התקשרה עם התובעת והזמינה עבודה קבלנית לבניית קיר בטון, מכאן שחוק זה חל על יחסי הצדדים שבפני
נו.


הערות
המהנדס
1.
במסגרת סיכום ביקור הפיקוח העליון שהתקיים ביום 19/9/2011, קבע המהנדס כי חלקו התחתון של הקיר נוצק מגובה של 3 מטרים ללא ויברציה מתאימה, ללא חלונות וללא שימוש בצינור טרמי כפי שמתחייב מיציקה מגובה.

2.
יתר על כן, טען המהנדס כי הקבלן יצק תחילה רק עד קצה התבניות הקיימות

והשלים את שאר גובה הקיר ביציקה משלימה למחרת. להשקפתו, פעולה זו גרמה לכך שבחלק ניכר מהקיר אין כיסוי על הבטון של 4 ס"מ כמתחייב מהתכנית ומהעובדה שיש קירבה לכינרת

. כמו כן היציקה כאמור גרמה לתפר אופקי שנוצר עקב הפסקת היציקה, לכיסי חצץ ולסגרגציות במס' מקומות. בנוסף, יציקת הקיר גרמה לכך שבחלק מברגי הסלע לא נכנס כלל בטון באזור העיגון, וכן סתמה את הנקזים. משכך יש לקדוח בבטון ולשחרר את הנקזים שנסתמו.

3.
יתר על כן, קבע המהנדס כי אף על פי שעל קיר התמך לבלוט כ-60 ס"מ מעל מפלס החציבה בסלע, בפועל הקיר נמוך בכשלושה מטרים ממפלס החציבה.
משכך, לאחר קבלת תוכנית המדידה יש להעביר לקבלן תוכנית עדכנית הכוללת את גובה הקיר החדש ואת תוספת ברגי הסלע.

4.
וכן, קבע המהנדס כי חלקו הראשון של הקיר שהוקם אינו עומד בתקן המקובל וקיים חשש שחוסר הכיסוי של פלדת הזיון וכיסי החצץ, גם לאחר תיקונם, יגרמו לקורוזיה בקיר ולסדיקה מואצת. ודוק, הקיר החדש אינו נראה טוב מבחינה וויזואלית, אף על פי שמדובר בקיר חדש.

5.
לאור כל האמור קבע המהנדס כי על הקבלן לפרק את הקיר הקיים ולצקת אותו מחדש.


6.
מסמך זה הוגש ללא התנגדות על אף שלא הוגש בצורת חוות דעת ועל אף שהמהנדס לא הוזמן.


חוות דעתו של מומחה התובעת

7.
ביום 24.1.2012 בדק מומחה התובעת את הקיר וקבע כי אכן ניתן להבחין כי לא נעשתה די ויברציה במרכז הקיר התומך, אך לשיטתו הקיר עבה במיוחד ולכן לא נגרם לו נזק .

8.
מומחה התובעת טען כי לא ניתן לראות תפר בקיר אלא רק קו הפסקה של יציקת הבטון ואכן במסמך תיאור העבודה נרשם שיש לצקת את הקיר בשני שלבים. כמו כן, על הקיר נראים סימנים של אופן שפיכת הבטון ונראה בבירור שנעשתה ויברציה על מנת ליצור אחידות בבטון. על פני הבטון לא נראית סגרגציה כזאת שממנה נובע שוויברציה חלקית גרמה לנזק כלשהו.

9.
מומחה התובעת קבע כי יש מעט כיסי חצץ בשטח כולל של כ-0.5 מ"ר, כאשר מדובר בנתון זניח בשעה שמדובר בשטח של מעל 50 מ"ר. וכן כי קיימים מעט קיני חצץ בשוליים של הקיר במיקום הפסקת היציקה, סביב בורגי הסלע ובין היציקות במקום הפסקת היצוק. להשקפתו של המומחה מדובר בקיני חצץ שאין להם משמעות קונסטרוקטיבית בקיר שעוביו מעל 25 ס"מ.

10.
ודוק, המומחה קבע כי רק במקומות בהם יש קיני חצץ ניתן להבחין בברזל שהונח, לדידו ניתן לתקן את האמור מקומית, ולא מדובר בליקוי.

11.
מומחה התובעת הוסיף כי סביב הפלטות מפלדה ישנם מעט חורים וחללים שיש למלא בבטון, וציין כי פלטות הפלדה לא צריכות להיות מכוסות לפי תכנית העבודה. יתר על כן טען מומחה התובעת כי הקבלן שהחליף את התובעת בעבודה באתר פגע בבורגי הסלע ובפלטות במהלך עבודתו, שכן ניתן לזהות שיני כף של טרקטור על הקיר ובמיקום קצוות הברגים.

12.
לדידו של מומחה התובעת לא ניתן לדעת לאשורו האם הנקזים אכן סתומים, מאחר שיש חלל ממולא בחצץ בגב הקיר התומך ואין סיבה שייצאו הפרשות מחורי הנקזים. בבדיקה שערך המומחה הוא לא מצא שפך בטון או עפר מחורי הנקזים. בכל מקרה התובעת תכננה לקדוח דרך הנקזים לעומק כדי להבטיח את פתיחתם על כל מקרה שלא יהיה.


13.
מומחה התובעת טען כי הקיר התומך במבנה נבנה עד קו גובה של 204 ומעליו עוד כ 80 ס"מ הכוללים את ברגי הסלע שהונחו על ידי התובעת, והשאר נבנה על ידי קבלן אחר. התובעת ביצעה הלכה למעשה את החפירות של שלב א' ושלב ב'. הקבלן החלופי בנה עוד כ 1.5 מטר, ובוצע טיח על החלק שהוא בנה ועל בליטת הקיר שבנתה התובעת.

14.
מומחה התובעת הוסיף כי לא נראים סימני קורוזיה או סדיקה בגוף הקיר התומך.

15.
ודוק, לא נמצאו על הקיר שאריות בטון רופף אך קיימות שאריות עפר הדבוקות לקיר התומך. כמו כן נמצאה כמות זניחה של שאריות קלקר שיש להסיר מתחת לברגי הסלע.

16.
לסיכום טען מומחה התובעת כי כ-94% מהעבודה בוצעה במלואה. אילו אכן היה נדרש להרוס את הקיר שבנתה התובעת, לא היו מאפשרים לקבלן אחר להמשיך ולבנות קיר מוגבה מעל הקיר הקיים. ודוק, הצעת המחיר התבססה על ביצוע העבודה בשלמותה ומשכך הנתבעת אינה פטורה מלשלם לתובעת את מלוא סכום התמורה בעבור עבודתה. וכן, בכל מצב של הפסקת עבודה הכלים והאנשים נותרים ללא מעש, במקום שההוצאות עליהם יכנסו לביצוע שנמנע.


באיזה אופן היה צריך
לתקן את הליקויים בקיר

17.
בעניינינו כאמור, חלוקים הצדדים בין באשר לדרך תיקון הפגם. הנתבעת טוענת כי היה
צורך להקים את הקיר מחדש, והתובעת טוענת כי מדובר בפגמים הניתנים לתיקון שאינם קונסטרוקטיביים.

18.
בחנתי את הערות המהנדס והשוויתי אותה לחוות הדעת שניתנה מטעם מומחה התובעת. מומחה התובעת והמהנדס חלוקים במספר נקודות: לדידו של מומחה התובעת העובדה שלא נעשתה ויברציה מתאימה ביציקת הבטון לא גרמה נזק לקיר התומך; לא נוצר תפר אופקי על הקיר, אלא מדובר בסימן של הפסקת היציקה; לא ניתן להבחין בסגרגציה על פני הבטון וישנו מספר מועט של כיסי חצץ; הברזל גלוי רק בקצוות הקיר התומך ולא בחלק ניכר מהקיר; והקיר התומך בוצע בהתאם לתכנון בחלקים שבוצעו והוא אינו נמוך בשלושה מטר ממפלס החציבה. וכן כפי שנאמר זה מכבר, מומחה התובעת והמהנדס חלוקים בניהם באשר לתוצאות הליקויים כאמור, שכן המהנדס טוען שכתוצאה מהליקויים יש להקים את הקיר מחדש ואילו מומחה התובעת טוען שמדובר בליקויים ברי תיקון.

19.
אולם לדידי ועל מנת להכריע בתיק שלפני, איני נדרש לקבוע איזו חוות דעת היא המקובלת עלי, מאחר שבסופו של יום הנתבעת לא הקימה את הקיר מחדש כפי שדרשה מהתובעת, אלא ביצעה תיקונים בקיר. היינו, הנתבעת עצמה לא פעלה על פי חוות דעת המהנדס שפקח על הפרויקט מטעמה, ולא יישמה את קביעתו, כפי שדרשה הלכה למעשה מהתובעת. לפיכך, אין ממש בטענות הנתבעת לפיהן על התובעת היה לפעול לפי הוראות המפקח והקונסטרוקטור מטעמו.

20.
ודוק, הנתבעת אמנם צרפה לכתב הגנתה את הצעות המחיר שהוגשו לה על ידי קבלנים שהתמודדו במכרז לביצוע העבודות באתר, אולם לא הוגש כל מסמך המאשר אילו תיקונים בוצעו בקיר הלכה למעשה. לפיכך, אין באפשרותי להכריע האם התיקונים שבוצעו בפועל מתכתבים עם חוות הדעת מטעם המהנדס או עם חוות הדעת מטעם מומחה התובעת.

21.
ודוק, ראוי לציין כי אף על פי שהנתבעת טענה כי : "היה צורך דחוף לתקן את הקיר על מנת שיהיה ניתן להמשיך בשאר עבודות הבנייה" (סעיף 13 לסיכומי הנתבעת), בפועל היא הוציאה מכרז לביצוע העבודות רק ביום 10.10.2011, כחודש לאחר סיכום ביקור הפיקוח העליון ולאחר סיום ההתקשרות עם התובעת. יש לציין כי גם מהנדס הביצוע מטעם הנתבעת בפרויקט הנדון מר סלבה מינסוב התקשה לתת הסבר לכך במסגרת עדותו ביום 22.06.2015 (עמ' 35, ש' 8).

22.
יתרה מכך, הנתבעת לא טרחה להגיש לתיק בית המשפט חוות דעת מטעמה אשר תסביר פשר שינוי האופן בו התייחסו לליקוי כאשר בתחילה המהנדס סבר כי יש להרוס את הקיר ולהקים מחדש אך בהמשך הקיר לא נהרס אלא בוצעו לכאורה בו פעולות אחרות. המהנדס אף לא הובא לעדות בעניין זה. התצהירים מטעם הנתבעת נטען כי האופציה של תיקון הקיר ולא הריסתו הייתה על מנת להקטין נזקים והריסת הקיר ובנייתו מחדש הייתה מעכבת את העבודה. אולם טענות אלו נטענו ללא שהובאה כל ראיה כגון חוות דעת המבססת אותה ולכן היא לא הוכחה כדבעי. יתרה מכך לא נטען כי תיקון הקיר להבדיל מהריסתו והקמתו מחדש הינה חלופה גרועה יותר ולכן אני קובע כי לא היה צורך בהריסת הקיר אלא ניתן היה להסתפק בתיקון הליקויים בפועל.

האם הנתבעת הודיעה לתובעת על הפגם תוך זמן סביר

23.
כאמור בסעיף 3(א) רישא לחוק, הנטל הראשון מוטל על מזמין העבודה, היינו על הנתבעת, להודיע לקבלן ובעניינינו לתובעת על הפגם, זמן סביר לאחר שגילתה אותו.

24.
התובעת עצמה טוענת בסעיף 15 לסיכומיה כי הנתבעת העלתה טענות שונות באשר לליקויים בעבודתה "עם השלמת יציקת הקיר התומך".


וכן טוענת בסעיף 10 לכתב תביעתה כי הנתבעת בחרה להפסיק את המשך ביצע העבודות על ידי התובעת: "תוך שהודיעה לאחר ביקור הפיקוח עליון, כי יש להרוס את הקיר ולהקימו מחדש".


משכך, התובעת עצמה מודה כי הנתבעת הודיעה לה על הליקויים בעבודה ברגע שידעה עליהם, לאחר ביקור הפיקוח העליון ועם השלמת יציקת הקיר. לפיכך, נראה כי אין כל מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת פנתה לתובעת תוך זמן סביר מרגע שגילתה את הפגמים בעבודתה.

האם הנתבעת נתנה לתובעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים

25.
הנטל השני המוטל על הנתבעת, ככל שמדובר בפגם, הוא לאפשר לתובעת הזדמנות נאותה לתקן את הפגם. וכך מסביר א' זמיר את ההצדקה לנטל זה (א' זמיר חוק חוזי קבלנות, תשל"ד-1974 (ירושלים, תשנ"ה, בסדרה פרוש לחוקי החוזים, בעריכת ג' טדסקי ז"ל),
בעמ' 501) (להלן: "זמיר"):



"בדרך כלל , תיקון פגם שנפל במלאכה בידי הקבלן שביצע אותה יהיה הפתרון היעיל ביותר. בניגוד למוכר, למשל, שאיננו בהכרח יצרן הממכר, קבלן המבצע את המלאכה מצויד ברגיל בכלים, בחומרים ובמיומנות הדרושים לתיקון פגמים המתגלים בה, או לביצועה (כולה או מקצתה) מחדש. לא זו בלבד שהקבלן מסוגל לתקן את הפגם, אלא שעל-פי-רוב
הוא יוכל לעשות זאת בעלות נמוכה יותר מבעלי-מקצוע אחרים באותו תחום, משום שהוא מכיר את המלאכה שביצע, משום שבידיו יהיו החלפים המתאימים ומשום שלעיתים הוא טרם פינה את ציודו מהמקום שבו נעשתה המלאכה. לעיתים ייהנה הקבלן גם מהיתרון שבביצוע מרוכז של תיקונים רבים, אשר יהיה זול יותר מאשר ביצוע כל תיקון בנפרד בידי קבלן אחר. מאחר שקבלנים גובים ברגיל שכר גבוה יותר מעלויותיהם (הרווח שלהם מביצוע המלאכה), בדרך כלל ישתלם לקבלן לבצע את התיקון בעצמו, ולא לשאת במימון התיקון בידי קבלן אחר, אשר יכלול מרכיב נוסף של רווחי אותו קבלן".

זמיר הצביע בספרו
גם על מקרים אחרים בהם תרופה זו, ביצוע התיקון ע"י הקבלן, איננה פתרון מוצלח תמיד ( שם, בעמ' 503-502)

"כנגד השיקולים ההופכים את תיקון המלאכה או השירות בידי הקבלן לתרופה ראשונית בשל פגם, יש להצביע על מקרים שבהם תרופה זו איננה פתרון כה מוצלח, או אף איננה פתרון אפשרי. שניים מהמקרים נזכרים בחוק עצמו: פגם שאינו ניתן לתיקון (סעיף 3(א)), ופגם שתיקונו כה דחוף עד שאין לדרוש מן המזמין שימתין לתיקונו בידי הקבלן (סעיף 4(ב))... מקרה אחר שאינו נזכר בחוק הוא זה שבו איבד המזמין את אמונו במיומנותו או באמינותו של הקבלן, או הסתכסך עמו מסיבה אחרת, עד כדי כך שקשה לצפות ממנו שיאפשר לקבלן לתקן את הפגמים במלאכה או בשירות. לבסוף, דומה שאין טעם רב לדרוש מן המזמין לאפשר לקבלן לתקן את הפגם, אם האחרון מודיע על סירובו לעשות כן".

26.
הנה כי כן, זמיר גורס כי תיקון הפגם עשוי לכלול גם את סילוקו בדרך של ביצוע המלאכה מחדש. היינו, שבאופן עקרוני יכול תיקון הפגם להיעשות לא רק בדרך של תיקון תוצר המלאכה, אלא גם בביצוע מחדש של המלאכה כולה.

27.
רק במסגרת סיכומיה העלתה הנתבעת את הטענה כי נעשו ניסיונות להביא את התובעת לתיקון הפגמים, אך ניסיונות אלו העלו חרס, ולכן פנתה הנתבעת בלית ברירה לקבלנים אחרים. משכך, טענות אלה מהוות הרחבת חזית אסורה ודינן להידחות.

28.
ודוק, גם לגופן של טענות, המפרט הטכני שהוצע לצורך תיקון הפגמים בקיר התומך (נספח ג'2 לכתב ההגנה) כלל לא הועבר לעיונה של התובעת באותה עת, ומהנדס הביצוע מטעם הנתבעת אף הודה בכך במסגרת עדותו מיום 22.06.2015. (עמ' 35, ש' 8), בניגוד גמור לגרסה שמסר במסגרת תצהירו (סעיף 15)
. לאור זאת, קיים קושי לקבל את טענת הנתבעת לפיה היא העבירה את דו"ח המהנדס לתובעת והלה סירבה להתייחס.


29.
יתר על כן, הנתבעת צרפה לכתב הגנתה התכתבויות שונות שנערכו בינה לבין התובעת, אך לא צורף ולו מסמך אחד המעיד על כך שהנתבעת הציעה לתובעת לתקן את הפגמים בקיר כפי שטענה. מהנדס הביצוע מטעם הנתבעת אמנם טען במסגרת עדותו כי יצר קשר טלפוני עם הבעלים של התובעת והציע לו לקחת חלק בתיקון הקיר, אך תמוה בעיני שהנתבעת שדאגה להעלות על כתב את כל השתלשלות האירועים מול התובעת, השמיטה דווקא את ההצעה לתיקון.

30.
לא זו אף זו,
לא ברור הכיצד הנתבעת טוענת במסגרת סיכומיה (סעיף 12 לסיכומים)
ובמסגרת תצהירו של מר סלבה מינסוב (סעיף 17) כי ביקשה מהתובעת לבצע את התיקונים אך התובעת לא הסכימה, כאשר בכתב הגנתה (סעיפים 7-8) ובמסגרת תצהירו של
מר אילן שנל (סעיף 13 ) טוענת
כי מאחר שהתברר לה שעבודת התובעת רצופה ליקויים, היה ברור לה כי לא ניתן להתיר לה לבצע עבודות נוספות באתר. טענות אלו הינן תרתי דסתרי ולא יכולות לדור בכפיפה אחת.
חוסר העקביות בגרסת הנתבעת אינן מאפשרות לי לתת בה אימון ולכן אני דוחה את טענתה כי נתנה לתובעת הזדמנות לתקן את הפגמים והלה סירבה.

31.
ודוק, גם הטענה כי לא ניתן אימון בתובעת ולכן הפסידה את זכותה לתקן הינה טענה מוקשית. אמנם התובעת לא הסכימה עם קביעתו של מהנדס הפיקוח העליון באשר לדרך התיקון של הליקויים וטענה כי ניתן לתקן את הליקויים מבלי לצקת את הקיר מחדש. אילו הקיר היה נהרס והוקם מחדש ייתכן והיה בסיס לטענה של חוסר אימון
שכן ייתכן כי
התובעת מנסה להתנער מחובתה לתקן. יחד עם זאת, משלבסוף נבחרה אופציה של תיקון הקיר כפי שהתובעת סברה ולא ניתנה לה הזדמנות לתקן לא ניתן לבסס עוד את הסירוב לתת הזדמנות לתקן על נושא האמון.

32.
זמיר מתייחס
בספרו
בעמ' 505-506 למחלוקת שעלולה להתקיים בין קבלן למזמין באשר לאופן שיש לתקן את המלאכה וטוען כי:

"בין המזמין לקבלן עלולה להתעורר מחלוקת לגבי אופן התיקון. למשל, המזמין עשוי להיות מעוניין בביצוע המלאכה כולה מחדש (בתוספת פיצויים על הנזק שהדבר גורם לו, [וכך דרשה התובעת בתביעתה המקורית; ראה פיסקה 3 רישא לעיל - מ.ד.] או תוך ויתור עליהם), בעוד הקבלן מעדיף לתקן את הליקויים במלאכה שבוצעה [כטענת המבקשת שלפנינו - מ.ד.]. הזכאי אחד הצדדים לכפות על רעהו את דרך התיקון של הפגם? דומה שהתשובה לשאלה זו צריכה להיגזר מדיני האכיפה. כפי שנראה בהמשך, דיני האכיפה במשפטנו אינם מעניקים לנפגע או למפר זכות לקבוע את אופן הסילוק של הפגם, אלא הדבר נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט, בהתחשב במכלול הנסיבות. דומה שאין הצדקה להעניק לקבלן או למזמין כוח חזק יותר להכתיב את אופן התיקון כאשר מדובר בנטל לאפשר תיקון לפי סעיף 3, מאשר ניתן להם במסגרת תרופת האכיפה. אכן, תרופת האכיפה ניתנת במסגרת הליך שיפוטי, ואילו ההזדמנות לתקן לפי סעיף 3 אמורה להינתן כדי למנוע התעמתות משפטית. לכן, בענייננו התשובה הפרוצסואלית - בית-המשפט ישקול ויחליט - איננה מתאימה. אולם, גם בענייננו מתאים העיקרון שלאיש מהצדדים אין זכות מוחלטת לדרוש תיקון בדרך כזו או אחרת, אלא הדבר תלוי במכלול נסיבות העניין. נסיבות אלה כוללות את סיכוייה של כל אחת מהדרכים להביא לתיקון מלא ככל האפשר של הפגם, ההכבדה שכל אחת מהדרכים תגרום למזמין, העלות של כל דרך מבחינת הקבלן וכדומה.
מבחינה מעשית, אם בדיעבד יימצא שסירוב המזמין לאפשר תיקון בדרך שבחר הקבלן לא היה סביר, הרי שיראוהו כמי שלא נתן הזדמנות נאותה לתיקון הפגם, ואז הוא לא יוכל להסתמך על קיומו (אלא אם כן יתקיים אחד החריגים לתחולת הנטל הנדון...). לעומת זאת, אם יימצא שעמידת הקבלן על סילוק הפגם בדרך פלונית לא הייתה סבירה, יראוהו כמי שלא תיקן את הפגם למרות שניתנה לו הזדמנות נאותה לעשות כן, ולרשות המזמין תעמודנה כל התרופות בשל הפרת חוזה לפי סעיף 4 לחוק ולפי חוק התרופות. ניתן להניח, שברוב המקרים יפעלו שני הצדדים בסבירות, בין היתר משום שהאפשרות של התדיינות משפטית לא תמשוך איש מהם. עוד ניתן לשער, שבמקרים רבים מאוד ייאלץ המזמין להסתפק בתיקון הליקויים בתוצר המלאכה, משום שעמידה על ביצוע המלאכה מחדש לא תהיה סבירה; ובמידה ותיוותר אי-התאמה בין המלאכה המתוקנת למלאכה שעליה הוסכם, הוא יהיה זכאי בשל כך לניכוי מהשכר ולפיצויים (ובלבד שלא יזכה בסעד כפול בשל אותה פגיעה)."

33.
בעניינינו אף על פי שהנתבעת דרשה מהתובעת להקים את הקיר מחדש, הלכה למעשה הקיר לא הוקם מחדש ורק נעשו בו תיקונים. משכך, לא ניתן לומר שעמידת התובעת על תיקון הפגם בדרך של ביצוע תיקונים אינה סבירה, ואין לייחס משמעות יתרה לכך שהתובעת חשבה שיש לתקן את הליקויים בצורה שונה מהנתבעת.
ראה עוד בעניין זה: בר"ע (ירושלים) 684/05 דו אי ט בע"מ נ' לימור [פורסם בנבו] בעמ' 14 (10.07.2005).

34.
משכך אני קובע כי הנתבעת לא אפשרה לתובעת לתקן את הליקויים הלכה למעשה, ועם היודע לה דבר הליקויים במסגרת ביקור הפיקוח העליון פנתה לקבלנים אחרים על מנת שיבצעו עבורה את העבודות.
35.
זמיר הסביר בספרו כי במידה שהמזמין לא עומד בנטלים הקבועים בסעיף 3(א) לחוק, הוא אינו זכאי להסתמך על הפגמים, וציין כי:

"שלילת ההסתמכות על הפגם משמעה שלילת כל התרופות שהיו עומדות למזמין בשל הפרת החוזה המתבטאת בפגם, ורק תרופות אלה. כלומר, החוק שולל את תרופות המזמין לא רק לפי סעיף 4 לחוק חוזה קבלנות, אלא גם את תרופות האכיפה, הביטול, והפיצויים לפי חוק התרופות.... לעניין זה, אין הבדל אם מבקש המזמין להסתמך על הפגם כטענת תביעה, כטענת הגנה, או כבסיס לקיזוז חיובים."

36.
לפיכך, ומשקבעתי כי הנתבעת לא נתנה לתובעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים,
היא אינה יכולה להסתמך עליהם. ראה גם: ת.א. (טבריה) 1700/95 שמרלינג נ' מרג'ניה [פורסם בנבו] (02.07.1997).

בחינת נוסחת הקיזוז

37.
הנתבעת טוענת כי בניגוד לאמור בכתב התביעה, היא קיזזה מחשבון מס' 2 של התובעת סך של 4680 ₪ עבור אותם מועדים בהם לא הגיעו כלל עובדי התובעת לעבודה, למרות שמנהל העבודה המתין להם באתר.

38.
אולם, במסגרת חשבון מס' 2 נכתב בכתב יד כי קוזז סך של 4680 ₪ "עלות מנהל עבודה של שח"מ לצורך הכנסת הקבלן לשטח ספיר עקב אי הסגת אישורי הכניסה – תאריכים:
31.07, 01.08, 16.08, 09.09– סך 4 ימים
x
1170 ₪= 4680 ₪.
"

39.
הנה כי כן, ניתן לראות בברור כי הנתבעת עצמה כתבה במסגרת חשבון מס' 2 כי מדובר בקיזוז "עקב אי הסגת אישורי כניסה" ולא כפי שטענה בכתב הגנתה, עקב אי הגעה של התובעת לעבודה.

40.
לאור הסתירה בין גרסת הנתבעת במסגרת כתבי טענותיה לראיות הקיימות הלכה למעשה, ולאור העובדה שגם לגופן של טענות הנתבעת לא הוכיחה כי עובדי התובעת לא התייצבו לעבודה בימים אלה, אני דוחה את טענת הקיזוז האמור על סך 4680 ₪ מחשבון התובעת.

41.
יתר על כן, הנתבעת טוענת כי קיזזה מחשבון התובעת סך של 29,500 ₪, בעבור התיקונים בקיר שבוצעו על ידי קבלן אחר. אולם הנתבעת לא מסרה לבית המשפט כל קבלה מאותו קבלן. כל שהגישה הנתבעת בעניין זה היו פירוט של שלוש הצעות מחיר שהגישו קבלנים שביקשו לבצע את העבודות האמורות באתר. בכך אין אפילו הוכחה שנערכו תיקונים בקיר הלכה למעשה, לא כל שכן הוכחת עלותם של אותם תיקונים. משכך אני קובע כי הנתבעת לא הוכיחה הוצאות אלה שהיא מבקשת לקזז.

42.
אף על פי כן, התובעת מודה במסגרת כתב תביעתה (עמ' 3, סעיף 11) כי לא השלימה את כל העבודות באתר. בהתאם לחשבון מס' 2 שהגישה התובעת וצורף לכתב תביעתה כנספח ט', קיר הבטון שבוצע בפועל הוא בכמות
של 20.955 קוב. אמנם התובעת הגישה את החשבון בגין 30 קוב בטון בהתאם להסכם אך החשבון תוקן על ידי הנתבעת בכתב יד והתובעת לא חלקה על תיקון זה במסגרת כתב התביעה. משכך איני מוצא לנכון לפסוק לה את מלוא הסכום שביקשה כאילו ביצעה את העבודה במלואה. לפיכך יש לפסוק לתובעת סכום של 46,101 ₪ בגין שלב זה של ביצוע העבודות (2200 ₪

x
20.955 קוב).

43.
וכן, התובעת לא טענה בשום שלב כי ביצעה את מעקה הבטון שהיה עליה לבנות בראש הקיר, ואף המומחה מטעמה טען בסעיף 12 לחוות דעתו כי עבודה זו לא בוצעה. משכך יש לקזז לחובתה סך של 6480 ₪, כאמור בהזמנת העבודה.

44.
ודוק, התובעת טוענת כי הנתבעת ניכתה מחשבון מס' 1 מס במקור ללא כל הצדקה. אולם, התובעת לא צרפה לכתב תביעתה את אישור ניכוי המס במקור שהומצא לשיטתה לנתבעת, אלא רק את אישור התשלום של חשבון מס' 1 על ידי הנתבעת. משכך אני קובע שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי אכן קיים ברשותה אישור שכזה .

45.
לסיכום ולאור כל האמור אני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 46,101 ₪.

התוצאה

46.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 46,101 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.10.2011 (המועד של חשבון מס' 2) ועד התשלום המלא בפועל.


47.
כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט בסך של 6250 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום,
ט' שבט תשע"ו, 19 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 3969-06/12 בן שטרית אלי בע"מ נ' שח"מ מקורות ביצוע בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/01/2016)