פסקי דין על שלמה צאייג | פסקי דין על בנק למסחר בפרוק זמני ע"י המנהלים המיוחדים עו"ד ברגמן | פסקי דין על פינס ורו"ח בר-לב | פסקי דין על ובר (הירש) שמיל | פסקי דין על משה ליבוביץ | פסקי דין על דורון אלחנני | פסקי דין על דורון גרופר | פסקי דין על טובה הילמ |

1521/02 א     14/11/2002




א 1521/02 שלמה צאייג נ' בנק למסחר בע"מ בפרוק זמני ע"י המנהלים המיוחדים עו"ד ברגמן, פינס ורו"ח בר-לב, ובר (הירש) שמיל , משה ליבוביץ, דורון אלחנני , דורון גרופר , טובה הילמ




1
בתי המשפט
א 001521/02
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא 8858/02

14/11/02
תאריך:
כב' השופטת ברון צפורה

בפני
:

שלמה צאייג
- ע"י ב"כ עו"ד דקל סבו ושות'

בעניין:
תובע
נ ג ד
1. בנק למסחר בע"מ בפרוק זמני -
ע"י המנהלים המיוחדים עו"ד ברגמן
, פינס ורו"ח בר-לב

2. ובר (הירש) שמיל
- ע"י ב"כ עו"ד גורניצקי
, רובין ושות'

3. משה ליבוביץ
-ע"י ב"כ עו"ד ראב"ד, מגריזו, בנקל ושות'
4. דורון אלחנני
- ע"י ב"כ עו"ד עמית, פולק מטלון ושות'
5. דורון גרופר
- ע"י ב"כ עו"ד מ. זליגמן, א. זוהר ושות'
6. טובה הילמ
ן - ע"י ב"כ עו"ד מ. זליגמן, א. זוהר ושות'
7. יוחנן וינר - ע"י ב"כ עו"ד בלטר, רוטנברג ושות'
8. מנחם כהן - ע"י ב"כ עו"ד מ. זליגמן, א. זוהר ושות'
9. נעמי לירן - ע"י ב"כ עו"ד מ. זליגמן, א. זוהר ושות'
10. ברק קלעג'י - ע"י ב"כ עו"ד כהן,בוסתנאי ושות'
11. מיכל רייס - ע"י ב"כ עו"ד דנציגר, קלגסבלד, קליינמן
12. אשר שמיר - ע"י ב"כ עו"ד מ. גלברד ושות'
13. לינה דובובסקי - ע"י ב"כ עו"ד ראב"ד, מגריזו, בנקל
14. עדי מוסל - ע"י ב"כ עו"ד ראב"ד, מגריזו, בנקל
15. קסלמן וקסלמן רואי חשבון (שותפות רשומה)
ע"י ב"כ ד"ר י. וינרוט, בן צור ושות'
16. המפקח על הבנקים - ע"י ב"כ עו"ד פישר, בכר ושות'
17. אסתר אלון - ע"י ב"כ עו"ד שקלאר

נתבעים
החלטה

המבקש- התובע, שלמה צאייג
, מבקש לאשר כתובענה ייצוגית את תביעתו זו בתיק אז' 1521/02 .

התביעה הוגשה נגד שבעה עשר נתבעים. כל אחד מהנתבעים תואר בכתב התביעה כמפורט להלן:

1. בנק למסחר בע"מ - תאגיד בנקאי שפעל עד 25.4.02 (להלן: "הבנק").

2. ובר (הירש) שמיל
- יו"ר הדירקטוריון של הבנק מאז 1991.

3. משה ליבוביץ
- מנכ"ל הבנק מאז 9.8.1998 .

4. דורון אלחנני
- כיהן כדירקטור בבנק החל מ - 24.12.2000 .

5. דורון גרופר
- דירקטור בבנק מאז 12.4.1998 והיה יו"ר ועדת
האשראי בבנק .

6. טובה הילמ
ן - רואת חשבון, דירקטורית בבנק מאז 12.4.1998,
שימשה כיו"ר ועדת הביקורת של הבנק לאחר
פרישתה של עו"ד נעמי לירן, המתוארת להלן.

7. יוחנן וינר - עורך דין, שימש דירקטור בבנק החל מיום: 28.12.1998 .

8. מנחם כהן - שימש דירקטור בבנק החל מיום: 28.3.1991
עד ליום 31.12.2001 .

9. נעמי לירן - עורכת דין, שימשה דירקטורית בבנק מיום 10.7.1996
ועד ליום 10.7.2001 - עד לפרישתה שימשה כיו"ר ועדת
הביקורת בבנק .

10. ברק קלעג'י - שימש דירקטור בבנק מיום 23.7.2001 .

11. מיכל רייס - שימשה דירקטורית בבנק מיום 12.4.1998 עד שנת 2000 .

12. אשר שמיר - שימש דירקטור בבנק מיום 21.6.1999 עד
ליום: 31.12.2001 - היה חבר בועדת האשראי של הבנק .

13. לינה דובובסקי - היתה המבקרת הפנימית של הבנק מאז 1.3.2000 .

14. עדי מוסל - חשב, שימש כמנהל תפעול ומנהל כח אדם בבנק
החל מיום 1.3.2000 . לפני כן החל מיום 1.6.1997
שימש כמבקר הפנימי של הבנק.

15. קסלמן וקסלמן רואי חשבון (שותפות רשומה) -
- שימשה כרואה חשבון של הבנק עד ליום: 27.3.2002
(לא צויין החל ממתי).

16. המפקח על הבנקים בבנק ישראל

17. אסתר אלון - פקידה בבנק - מואשמת בביצוע המעילות בבנק.

בתביעתו טוען התובע כי:

ביום 25.4.2002, נתגלתה בבנק מעילה בסך של כ - 250 מיליון שקלים חדשים.
כתוצאה מהגילוי האמור הופסקה פעילותו של הבנק, שעריו נסגרו ומונה לו מנהל מורשה.
קופת הבנק רוקנה ומניות הבנק איבדו כליל את ערכן.

בסעיף 19 בתצהירו של התובע שניתן כתמיכה בבש"א זו נאמר:

"... בשל כך אפסה השקעתם של בעלי המניות של הבנק
ובכללם הח"מ וירדה לטימיון".

התובע טען כי ביום המסחר האחרון במניות הבנק דהיינו ביום 25.4.02, היה בעליהן של 10,560 מניות ששווי כל אחת מהן לפי השער באותו יום, היה 3.20 ₪. לפיכך, מסתכם ניזקו נכון ליום 25.4.02 בסכום של 33,792 ₪.
עוד נאמר בתצהיר כי ביום המסחר האחרון היו רשומות בבורסה 7,980,224 מניות של הבנק, שערכן לפי החישוב דלעיל, היה 25,537,000 ₪.
כמו התובע, כן גם כל יתר בעלי המניות והם רבים, הפסידו את השקעותיהם במניות הבנק. אין התובע כולל בין בעלי המניות המפסידים את המשיב 2, שהיה בעליהן של מניות שהקנו לו את השליטה בבנק.
התובע טוען כי המעילה הענקית בכספי הבנק, זו שגרמה לקריסתו, נתאפשרה בשל אשמתם או רשלנותם של הנתבעים 2 עד 16 . לו מילאו הנתבעים את תפקידיהם באופן סביר כפי חובם כלפי הבנק וכלפי בעלי מניות הבנק, לא היתה המעילה מתבצעת.
מחדליהם של הנתבעים 2 עד 16, הם שהסבו לתובע ולכל בעלי המניות להפסיד את מלוא ערך מניותיהם בבנק.
לפיכך, על הנתבעים 2 עד 16 לפצות את התובע ואת כל בעלי המניות האחרים על ההפסד שנגרם להם כתוצאה מאבדן ערך המניות. עליהם לשלם לתובע את הסך של 33,792 ₪ ובהתאמה את הפסדיהם של יתר בעלי המניות.

הנתבעת 17 חייבת לטענת התובע לשלם פיצויים כמוסבר לעיל, משום שהיא זו שביצעה את גניבת כספי הבנק, היא זו שגרמה לקריסתו ולאבדן ערך מניות הבנק.

הבנק עצמו חייב, כאחראי שילוחי, למעשיה של הנתבעת 17 ולמחדליהם של הנתבעים האחרים נושאי המשרה בבנק.
התובע מבקש להכיר בתביעתו לפיצויים כתביעה ייצוגית של כל בעלי מניותיו של הבנק (למעט הנתבע 2) שעילתם זהה לשלו. זאת מכח הוראות הסעיפים 207 - 210 לחוק החברות.

לחילופין, מתבקש בית המשפט להרשות לתובע לנהל את התובענה כתביעת ייצוג קבוצתית לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי.

הסעד המבוקש בשם הקבוצה הוא:

לחייב את הנתבעים כולם יחד וכל אחד מהם לחוד, לפצות את החברים בקבוצה, בשל אובדן ערך מניותיהם בבנק בסכום השווה למחיר מניית הבנק בבורסה, ביום המסחר האחרון דהיינו סך של 3.20 ₪ בעד כל מניה, מוכפל במספר המניות שהחזיק כל אחד מחברי הקבוצה ביום הקובע (25.4.02), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה עד לתשלום בפועל.

יצויין כי הוגשו בקשות למחיקת התביעה על הסף וכן בקשות מקדמיות נוספות.

מטעמי יעול החלטתי לדון תחילה בבקשה להרשות לנהל את התביעה כתובענה יייצוגית, שהרי אם בקשה זו תדחה, לא יהיה עוד צורך לדון בבקשות הסף למיניהן.

יצויין עוד כי לאחר שהתובענה הוגשה לבית המשפט ביום30.4.02, נפתחו בביהמ"ש בתל-אביב בתיק פש"ר 1398/02 הליכים לפירוקו של הבנק.

ב"כ התובע הודיע לבימ"ש זה, כי הוא פנה לביהמ"ש של הפירוק בבקשה, כנדרש על פי סעיף 267 לחוק, להרשות לו להמשיך את ניהול התביעה גם נגד הבנק.
לפיכך נתבקשתי לעכב את מתן החלטתי בבש"א זו עד לאחר החלטת ביהמ"ש של הפרוק.
לפני כשבועיים הגיש ב"כ התובע "הודעה לביהמ"ש" - בסעיף 6 בהודעה נאמר:

"6. מהמידע שנמסר לחתומ' וכן גם מדוח המנהלים המיוחדים עולה כי
המנהלים המיוחדים אכן מקיימים בדיקות מאומצות המתייחסות
לחקר המעילה ומסיבות שהביאו לקריסת הבנק וכי קיימת אפשרות
ממשית כי כאשר תסתיים הבדיקה יינקוט הבנק הליכים מטעמו
כנגד נתבעים שונים ובהם כאלו הנתבעים בתביעה הייצוגית,
לתשלום נזקים בסך של מאות מיליוני שקלים אשר נגרמו לבנק"

ובסעיף 9 בהודעה נאמר:

"לפיכך בנסיבות אלו הגיש המבקש הודעה בהסכמת המנהלים
המיוחדים, לביהמ"ש הדן בפירוק, לפיה הוא חוזר בו מבקשתו
להמשיך את ההליכים נגדו בתביעה זו".

באין החלטה המרשה לתובע להמשיך את התביעה נגד הבנק שמתנהלים נגדו הליכי פירוק, ממילא נמחק הבנק כנתבע בתביעה דנן ואין עוד סיבה לעיכוב מתן החלטה בבקשה זו.

על אופיה ומטרותיה של תובענה ייצוגית נכתב כבר רבות בפסקי דין של ביהמ"ש העליון ושל בתי משפט מחוזיים שונים.
אני נהנית מהיתרון שביכולתי לסמוך את החלטתי על פסיקה קיימת.

בפסה"ד בערעורו של יוסף ברזני נגד בזק (ע.א 1977/97 פ"ד נ"ה (4) 584) נאמר מפי כבוד השופטת שטרסברג כהן:

"עם זאת היות שהנזק הטיפוסי שנגרם מהפרת זכויותיו של הצרכן
נמוך יחסית, אין הוא מצדיק בדרך כלל את הטירחה הכרוכה בפני
יה
לערכאות ובניהול תביעה לשם פיצוי על נזק"

בהמשך שם בעמ' 609 מול האות א' נאמר:

"התובענה הצרכנית הייצוגית נועדה להתמודד עם תופעה זו".

לחיזוק דבריה ציטטה כבוד השופטת שטרסברג-כהן את דברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן.

"תובענה ייצוגית החוסכת הגשת מספר רב של תביעות ע"י צרכנים
בודדים, היא הדרך היעילה ולעתים אף היחידה".

למען הדיוק יצויין כי בפסה"ד בעניין ברזני, היתה כבוד השופטת שטרסברג-כהן בדעת מיעוט לגבי תוצאת הערעור, אולם על דבריה דלעיל לא חלקו שופטי הרוב.

בענייננו אין מדובר במספר רב של בעלי מניות ואין מדובר בהפסדים קטנים שאינם מצדיקים את הטירחה הכרוכה בפני
יה לערכאות. לכאורה כדאי לבעלי מניות הבנק לטרוח ולפנות לערכאות אם הם סבורים שקיים סיכוי לזכות בפיצויים מהאחראים לנזק שנגרם להם כתוצאה מכך שנותרו עם ניירות ללא ערך.

סביר להניח שבין בעלי מניות הבנק מצויים כאלה שהחזיקו כמות גדולה יותר של מניות מהכמות בה החזיק התובע בענייננו והפסידו כתוצאה מקריסת הבנק יותר משהפסיד התובע.

אם יורשה התובע לנהל את התובענה כייצוגית עלולה תוצאת המשפט לחייב את בעלי המניות האחרים לטוב או לרע, למרות שנשלל מהם יומם בבית המשפט. לא לכך נועדה התביעה הייצוגית. גם על היבט זה אני חייבת לתת את הדעת בשיקולי אם להענות לבקשת התובע.

כבוד הנשיא ברק, שנמנה עם רוב שופטי ההרכב באותו ערעור של ברזני הנזכר לעיל, התעכב בפסה"ד בעיקר על נקודה שאותה הגדיר כעקרונית והיא, שיוזם התביעה רשאי לנהל תביעה ייצוגית רק אם לו עצמו יש לכאורה עילת תביעה אישית כעילה שאותה הוא תובע כמייצגת הקבוצה (שם בעמ' 616, 617).

בדומה לחוק הגנת הצרכן אשר מכוחו הוגשה התביעה בעניין ברזני, כך גם בחוק החברות, קיימת אותה דרישה בדבר היות המייצג עצמו בעל עילת תביעה כאמור.

בסעיף 207(ב) בחוק החברות נאמר:

"מי שלו עילת תביעה על פי כל דין, הנובעת מזיקה לנייר ערך, רשאי
לתבוע באישור ביהמ"ש כאמור בסעיף 210, בשם קבוצה שלכל אחד
מן הנמנים עימה, עילת תביעה הנובעת מאותה זיקה"

נמצא שאם אין לתובע בענייננו עילת תביעה אישית, שמכוחה רשאי הוא עצמו לתבוע את מה שהוא מבקש לתבוע כמייצג בתובענה הייצוגית, אין להרשות לו לנהל את התובענה הייצוגית.

ביסוד עילת התביעה בענייננו עומדת טענת התובע, כי כתוצאה ממחדליהם של הנתבעים נגרם לו הפסד, השווה למלוא ערך מניות הבנק שהיו בבעלותו ביום המסחר האחרון במניות הבנק בבורסה. מחיר כל מניה היה אז 3.20 ₪. לפיכך, הסכום שהפסיד שווה למספר המניות שהיו לו כפול 3.20 ₪.

התובע לא גילה בכתב התביעה כמה השקיע ברכישת המניות שערכן אבד.
לטענתו הוא הפסיד את מלוא מחיר מניותיו על פי השער ביום המסחר האחרון.

טענה זו אינה נכונה -
המונח "הפסד" הוא היפוכו של המונח "ריווח".
כאשר בעל מניה רכש את מניתו במחיר שקל אחד ומוכר אותה במחיר שני שקלים, הוא הרוויח שקל - לא שני שקלים, כלומר - לא מלוא מחיר המניה.
כאשר בעל מניה קנה את מנייתו בשני שקלים ומכר אותה בשקל אחד, הוא הפסיד שקל אחד - ולא את מלוא מחיר המניה לפי השער בעת המכירה.
ההפרש בין מחיר הרכישה לבין מחיר המכירה הוא "ההפסד" או "הריווח", בעיסקת אותה מניה. הבסיס לחישוב ריווח או הפסד - הוא הסכום שהושקע בפועל ברכישתה - לא מלוא ערכה בשוק.
כל עוד לא נמכרה המניה אין אפשרות לערוך את ההשוואה עם המחיר ששולם בעדה.

משאיבדה מניה את מלוא ערכה והפכה "מנייר ערך" ל"נייר חסר ערך" כבענייננו, איבד בעל המניה את כל השקעתו בה וזהו ההפסד הממשי שנגרם לו.

התובע לא איבד את מחיר השוק של המניה ביום המסחר האחרון כפי שהוא טוען, כי אם את הסכום שהשקיע בפועל בעת רכישתה.

התובע עצמו נתן ביטוי תואם למהות ההפסד האמיתי בסעיף 19 בתצהירו התומך בבקשה זו. הבאתי כבר לעיל את אמירתו ואשוב להזכירה.
התובע הצהיר:

"... אפסה השקעתם של בעלי המניות של הבנק".

דא עקא, שבכתב התביעה אין הוא תובע את הפסד השקעתו כי אם את מחיר השוק של המניה ביום המסחר האחרון.

למחיר זה אין כל רלוונטיות, שהרי התובע בחר שלא למכור את מניותיו ביום שהתברר לאחר מכן, שהיה למעשה יום המסחר האחרון. התובע החליט להמשיך ולהחזיק במניות הבנק בתקווה שמחירן יוסיף לעלות.

איתרע מזלו, המניות איבדו כליל את ערכן והתובע הפסיד את מלוא השקעתו ברכישתן.
אולם התובע לא פירט בכלל בכתב התביעה, כמה שילם בפועל בעד המניות, מתי רכש אותן, האם רכש אותן בבת אחת או בשיעורין.
באין נתונים אלה בכתב התביעה, אין היא מגלה עילה.
אם תנוהל התובענה על פי הנטען בכתב התביעה, הרי גם אם הנתבעים יודו במחדלים המיוחסים להם, אין אפשרות לחייב אותם בתשלום, משום שלא ניתן לקבוע את הסכום שהתובע הפסיד.

המסקנה - שאין לו לתובע, עצמו, עילת תביעה נגד הנתבעים.
לפיכך לא נתמלאה הדרישה בסעיף 207(ב) , שהיא תנאי לאישור תביעה כתובענה ייצוגית.

על פי הפסיקה, רשאי בית משפט להימנע ממחיקת תביעה שאינה מגלה עילה, אם ניתן לרפא את החסר על ידי תיקון התביעה.

עצם הצורך לתקן את כתב התביעה ע"י הוספת הפרטים המיוחדים לתובע אישית, כדי שהתביעה תגלה עילה, חושף בעליל את העובדה שמדובר בענייננו בתביעה, שנתון עיקרי בה חייב להיות נתון פרטי לתובע עצמו.
לפיכך, אין תביעה שכזו ראויה לשמש תובענה ייצוגית.

כאמור, כדי לרפא את החסר בכתב התביעה, צריך להוסיף את הפרטים כמה שילם התובע בפועל בעד מניות הבנק שרכש ומתי רכש את המניות, כדי שניתן יהיה לשערך את ההשקעה.

אחד המבחנים להכשרת תביעה כתובענה ייצוגית הוא קיומו של העניין המשותף של כל "המיוצגים". "העניין המשותף" מאופיין בין השאר בסעד משותף.
בכתב התביעה בענייננו, לא נתבקש סעד הצהרתי היכול לשרת את כל בעלי מניות הבנק, כי אם חיוב כספי.

כדי ליצור מכנה משותף לקביעת חיוב פיצויים לכל בעלי המניות, טען התובע בכתב התביעה, שהבסיס לחישוב "ההפסד" הינו מחיר המניה בבורסה ביום המסחר האחרון.
לו היתה טענה זו נכונה, ניתן היה לחשב את הפסדו של כל בעל מניה ע"י פעולת כפל פשוטה, דהיינו מספר מניות הבנק שבהם החזיק כל בעל מניה ביום קריסת הבנק כפול הסך של 3.20 ₪, מחיר המניה לפי השער בבורסה ביום 25.4.02.

קבעתי לעיל ש"ההפסד" האמיתי הוא סכום ההשקעה ברכישת המניות, ולא מחיר המניה ביום 25.4.02.

יוצא איפוא שכדי לקבוע את הפסדו של כל בעל מניות יהיה צורך בבירור משפטי, כלומר כל בעל מניות יצטרך להביא ראיות כדי להוכיח מתי רכש את המניות ומה שווי השקעתו ברכישתן. במילים אחרות, יהיה צורך בבירור משפטי פרטני ביחס לכל אחד מבעלי המניות.

בפסה"ד בע.א. 3613/97 אזוב נ' עיריית ירושלים (טרם פורסם) נאמר:

"... לאור הצורך בבירור פרטני ביחס לכל מקרה ומקרה...
הרי יש להעדיף את ההליך (המשפטי הרגיל) הקבוע
בחוק ואין לברר שאלות מעין אלה בגדרה של תובענה ייצוגית".

בענייננו, לו כל בעלי המניות רכשו את מניותיהם במחיר שווה ובמועד אחד, ניתן היה לומר שכל אחד מהם הפסיד בגין מניית בנק אחת, כתוצאה מקריסת הבנק , סכום השקעה זהה, לפיכך ניתן היה לחשב ע"י פעולת כפל את הפיצוי המגיע לכל אחד - סכום ההשקעה ברכישת מניה כפול מספר המניות שבחזקתו.

בענייננו, בעלי המניות רכשו את מניותיהם במועדים שונים ובמחירים שונים, סביר גם שחלק מבעלי המניות רכשו את מניותיהם מחוץ לבורסה.
כדי לקבוע את סכום ההשקעה של כל אחד יש כאמור צורך בהכרעה שיפוטית. לפיכך, גם ובעיקר מטעם זה, אין התביעה ראוייה להדון כתובענה ייצוגית.

השיקולים המפורטים לעיל בהחלטה זו, חלים גם על הבקשה החילופית של התובע להרשות לו לנהל את התביעה כתביעת ייצוג קבוצתית לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי.

בנוסף ולמעלה מהדרוש לצורך הכרעה בבש"א זו, אוסיף כי הטענות שעל בסיסן מבקש התובע לחייב את כל הנתבעים באחריות לנזק שנגרם בעקבות קריסת הבנק, הינו בסיס רעוע לכאורה.

מהצגת הנתבעים כמפורט בכתב התביעה עולה כי ברובם היו בעלי תפקידים בחלקים שונים של התקופה בה התבצעו מעשי המירמה והמעילה בבנק.

למרות זאת, מידות האשם והאחריות המיוחסות להם היא שווה ואחידה - הכיצד?
ועוד,
עיקרו של המחדל שמייחס התובע לנתבעים מתבטא בכך שלא היו עירניים כפי חובתם כדי לגלות במועד את שהתרחש בבנק ואת מעשיה המתמשכים של
הנתבעת 17. אילו גילה מי מהנתבעים את דבר המעילה הרבה לפני יום 25.4.02, או אפילו בתחילה מעשי הגניבה, כיצד יכול היה התובע לשכנע את בית המשפט שגילוי מוקדם שכזה לא היה גורר את קריסתו של הבנק ולא היה נגרם פיחות של מחיר מניות הבנק.
על אף כל האמור לעיל בהחלטתי זו הטרידה אותי המחשבה שמא דחיית בקשתו של התובע, תגרום לכך שמי מהנתבעים בתביעה הנוכחית, ש"אשם" במחדל, ייצא נשכר.
אולם, נחה דעתי, גם בהסתמך על הודעתו של התובע, כי מתנהלות חקירות בפרשה וכי כונס הנכסים הרשמי שמונה כמפרק זמני של הבנק ומנהלים מיוחדים של הבנק, אומנם ינקטו הליכים מתאימים והאחראים לא יינקו.

סיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה.

אינני מאשרת לתובע לנהל את התביעה כתובענה ייצוגית או כתביעת ייצוג קבוצתית לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי.

התובע ישלם לכל נתבע מבין הנתבעים 2 - 16 שהגיש התנגדות לבקשה סך של 5,000 ₪ בצרוף מע"מ.
אם מספר נתבעים הגישו התנגדות משותפת, ייחשבו לצרוך האמור - נתבע אחד.

ניתנה היום ה' בכסלו, תשס"ג (10 בנובמבר 2002), בלשכתי בהעדר ב"כ הצדדים.

ברון צפורה
, שופטת
המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום.
מותר לפרסום/הפצה מיום 14.11.02

קלדנית: אילנית גולן.









א בית משפט מחוזי 1521/02 שלמה צאייג נ' בנק למסחר בע"מ בפרוק זמני ע"י המנהלים המיוחדים עו"ד ברגמן, פינס ורו"ח בר-לב, ובר (הירש) שמיל , משה ליבוביץ, דורון אלחנני , דורון גרופר , טובה הילמ (פורסם ב-ֽ 14/11/2002)