פסקי דין על איבון קריסטוף וילר | פסקי דין על ישראל צבי סגל

970/03 הפ     24/03/2005




הפ 970/03 איבון קריסטוף וילר נ' ישראל צבי סגל





1. איבון קריסטוף וילר

2. סטפן מרטין קריסטוף
ע"י ב"כ עו"ד ש' לביא

בעניין:
המבקשים
נ ג ד

המשיבים

1. ישראל צבי סגל

2. עו"ד שלמה דרעי
ע"י ב"כ עו"ד ג' אזולאי ו/או ר' קינל

3. קליינר דוד
4. אולמי בית דוד (1999) בע"מ

5. אזורים בניין (1965) בע"מ

(משיבה פורמלית)
פסק דין
א. מהות התביעה

זו עתירה למתן סעד הצהרתי לביטול ייפוי כח שנתנה המבקשת, לביטול כל פעולה שנעשתה באמצעותה, לרבות רישום משכון.
כן התבקש ביהמ"ש להצהיר כי המשיב מס. 2 אינו רשאי לפנות את המבקשים מדירתם.

ב. עובדות רלבנטיות

המבקשים הם בני זוג שרכשו בשנת 1995 דירת מגורים מס' 22 בגוש 3694 חלקה 311 מגרש 2006 בנין 6, הידוע כרחוב יחיאל פלדי 3 בשכונת אזורי ויצמן ברחובות (להלן: "הדירה").
משיב 1 הוא אזרח ארה"ב, המתגורר דרך קבע בישראל, ומנהל בה את עסקיו, לרבות חלפנות וסחר בכספים.
משיב 2 (להלן: "עו"ד דרעי") הוא עו"ד בירושלים, אשר ממסמכים שהעביר למבקשים עולה כי הוא נושה של המשיבים 1, 3 ו-4.
המשיב 3 הוא אזרח ישראל החייב כספים למשיב 2.
המשיבה 4 היא חברה ישראלית פרטית, שכתובתה הרשומה בירושלים, ואין לה מנהל רשום או דירקטורים, וכל מניותיה מוחזקות בידי חברה זרה עלומה; היא חייבת כספים למשיב 2.
משיבה 5 היא חברה ישראלית פרטית העוסקת בבניה.
המבקשים רכשו ממשיבה 5 דירה, עליה נרשם משכון. צירופה לתובענה הוא פורמלי, והוא נובע מהסעד המבוקש - מחיקת המשכון.
המבקשת מס. 1 אזרחית שוויץ, הכירה את המשיב מס. 1 בתקופת אישפוזה בבית חולים.
נוצרו ביניהם יחסי ידידות. לאחר שנישאה למר קריסטוף בשנת 1994, המבקש מס. 2, הם הגיעו לישראל ורכשו דירה למגורים ממשיבה 5.
מאחר והיה עליהם לשוב לעבודתם בשוויץ בסוף הקיץ, חתמה המבקשת מס. 1 על ייפוי כוח למשיב מס. 1 ביום 4.8.1995 להשלמת הליכי רכישת הדירה.
לטענת המבקשים ייפוי הכוח נועד לאפשר נקיטת צעדים פרוצודראליים המתחייבים מרכישת הדירה.
לגירסת המבקשת היא הבהירה את גדר הסמכויות של יפויי הכוח למשיב 1 וכן לעו"ד-נוטריון שערך את יפויי הכוח ובפני
ו היא חתמה על ייפוי הכוח הכללי והסטנדרטי (עו"ד אסא). המבקשים קיבלו את החזקה בדירה בשנת 1996.
בעקבות קבלת החזקה ביטלה, לטענתה, המבקשת את ייפוי הכח שניתן למשיב 1, ודרשה אותו ממנו בחזרה.
לגירסתה, השיב המשיב 1 כי איבד את ייפוי הכוח, וכי ממילא הוא אינו יכול לעשות בו כל שימוש.
המשיב 1 הסתיר מהמבקשת כי שמר עותק של ייפוי הכוח, וכי הוא עושה בו שימוש.
סמוך לערב חג הפסח 2002, פנה משיב 1 טלפונית למבקשת, ואמר לה כי הוא זקוק בדחיפות למיליון דולר או לחילופין שתתן לו את הדירה כערובה. המבקשת סירבה, לטענתה, לשתי הבקשות.
ביום 2.8.2003, או בסמוך לכך, קיבלה המבקשת מכתב רשום מאת עו"ד אזולאי (נספח 25 לתצהיר המבקשים), עו"ד במשרדו של עו"ד דרעי, שעניינו הודעת פינוי של הדירה הרשומה על שמה, בשל העובדה שהיא משמשת כבטוחה להלוואה שניתנה בידי עו"ד דרעי למבקש 1.
לאחר קבלת המכתב, ביום 24.3.2002 נרשם משכון ל-99 שנים אצל רשם המשכונות על הזכויות בדירת המבקשים (נספח 31 לתצהיר המבקשים), כאשר הנושה הוא עו"ד דרעי, והחייב הוא המשיב 1.
רישום המשכון מופיע גם באישור זכויות מטעם משיבה 5 (נספח 32 לתצהיר המבקשים). לבקשה לרישום המשכון צורף עותק מייפוי הכוח הכללי שניתן ע"י המבקשת למשיב 1 ביום 4.8.95, וכן ייפוי כוח, שבו מייפה המשיב 1 את כוחו של עו"ד דרעי לפעול בכל הנוגע לדירה במשרדי המשיבה 5 (נספח 6 להמרצת הפתיחה).
בתגובה לדרישת ב"כ של המבקשים לבטל את הפעולות שנעשו בדירה, השיב עו"ד אזולאי בשם עו"ד דרעי במכתב כי הדירה משמשת כבטוחה להלוואה שניתנה ע"י עו"ד דרעי למשיב 1 בסכום של 520,000 $, וכי הוא מצפה לקבלת החזקה בדירה (נספח 9 להמרצת הפתיחה).
מהמסמכים שצורפו לתגובת עו"ד אזולאי עולה כי ביום 20.3.02 נחתם מסמך "התחייבות לרישום משכנתא" בה הממשכנת היא המבקשת, שכתובתה רשומה "אצל מר ישראל סגל רח' רד"ק מס' 14 ירושלים" (נספח 10), למרות שמעולם לא הייתה זו כתובתה.
המבקשת אינה חתומה על ההתחייבות, ומי שחתם הוא המשיב 1, כאשר הוא חובש במעמד החתימה שני "כובעים" שונים בו זמנית. האחד כממשכן והאחר כלווה. אין חולק כי ההלוואה ניתנה מעו"ד דרעי למשיב 1. למבקשת אין קשר להלוואה, והיא לא קיבלה כל תמורה.
לטענת המבקשים המשיב 1 ועו"ד דרעי עשו שימוש, תוך הטעיה ומרמה, בייפוי כוח שמסרה בעבר המבקשת, ואשר נועדו למטרה אחרת לחלוטין, יפויי כח שבינתיים בוטל; לטענתם, המשיב 1 לא פעל כשלוח של המבקשת, אלא למען עצמו, תוך חריגה מהרשאה, והסתרת העסקה בינו לבין עו"ד דרעי ממנה; ואילו עו"ד דרעי ידע, או יכול היה לדעת כי ייפוי הכוח אינו תקף, ולא טרח לברר זאת עם המבקשת. לטענתם, הוא גם ידע שפעולותיו של משיב 1 נעשו בהעדר הרשאה, ואף הפר את חובות האמון שלו כעו"ד כלפי המבקשת, בכך שקיבל ייפוי כוח לפעול בעבורה, אך ניצל זאת לרישום המשכון להלוואה שעשה כמלווה פרטי עם המשיב 1.
משיב מס. 1 לא הגיש סיכומים.
ג. הפלוגתאות בין הצדדים:

מכתבי הטענות עולות הפלוגתאות הבאות:
- למי הבעלות בדירה?
- מעמד ייפוי הכוח הכללי שניתן למשיב 1.
- האם המבקשת הסכימה לשיעבוד הדירה?
- האם המבקשים זכאים לסעדים כספיים?
ד. שאלת הבעלות בדירה

המבקשים השתיתו את תביעתם על סמך בעלותם בדירה.
אין חולק על בעלותה הרשומה בדירה של המבקשת.
לטענת עו"ד דרעי הדירה הוצגה בפני
ו כדירתו בפועל של המשיב 1, הרשומה על שם המבקשת. מצג זה של "בעלות בפועל" היה הגיוני, לטענתו, בהתחשב בשיטת הפעולה של המשיב 1, שנהג לנהל את עסקיו בעזרת "אנשי קש" שעל שמם רשם נכסים ופתח חשבונות בנק.
לכן, עו"ד דרעי הניח כי די בייפוי הכח הכללי משנת 95, שמסר לו המשיב 1 כדי להבטיח את כספי ההלוואה, לאור היכרותו עם דרכי העבודה העסקית של הנ"ל, ובהסתמך על כך שהמשיב 1 הבטיחו כי יש בידיו ייפוי כח נוסף - בלתי חוזר שיומצא בהמשך.
בנוסף לכך בדק עו"ד דרעי, לטענתו, אצל הנוטריון בפני
ו נחתם ייפוי הכח, וכן שלח עו"ד ממשרדו לבדוק את המצב אצל משיבה 5, וכן לבקר בדירה על מנת לוודא את מצבה. לטענתו, הדירה היתה סגורה, ומשיחות עם השכנים נודע לו כי אין מתגוררים בדירה דרך קבע.
לא ברור לי לאיזו מטרה נערך ביקור זה בדירה. מה רצה או מה יכול היה עוה"ד עשהאל שביקר בה ללמוד מביקור זה למי דירה זו שייכת?
ומה החשיבות לעובדה שרוב הזמן הדירה היתה פנויה?
האם כתוצאה מביקור זה יכול היה מאן דהוא ולו בסבירות נמוכה להתחזק בכך שהבעלות בפועל שייכת דווקא למשיב מס. 1? שאני.
לטענת המבקשים פעל עו"ד דרעי ברשלנות בכך שלא בדק בצורה מספקת את הבעלות על הדירה. אני סבורה שהצדק עמם. עו"ד דרעי, שעוסק בענייני מקרקעין (פרוטוקול מיום 29.9.04 עמ' 27) לא בדק ולא שלח לבדוק ברישומים "בטוחים" יותר מדיבורי שכנים, כמו: מי רשום כבעל הדירה ברשות המקומית, בחברת החשמל, בבזק. הוא לא ביקש לדבר עם המבקשת (פרוטוקול מיום 29.9.04 עמ' 30), למרות שהמשיב 1 אמר לו שהדירה רשומה על שמה (פרוטוקול הנ"ל, עמ' 27).
הוא לא ביקש יפוי כח ספציפי לעיסקת המשכון. דבר שכעו"ד העוסק במקרקעין צריך היה לעורר את חשדו אם יפוי כח כזה לא מומצא לו עובר לעיסקת המישכון ובנסיבות שתוארו לעיל.
מטעם עו"ד דרעי לא העידו מי שערכו בדיקות לגבי הבעלות בפועל של הדירה, כמו כן הוא לא הציג כל ראיה לבדיקה אצל משיבה 5, ומה זה העלה.
קשה לדעת איך מבררים בעלות בפועל.
ברם סביר להניח שהשלב הראשון הוא לפנות לבעלים הרשום ולברר זאת עמו.
ודוק: אין המדובר בבירור ערטילאי, בירור זה הוא עובר ליצירת משכנתא-בטוחה להלוואה בסדר גודל רציני ע"י מי שאינו רשום כבעלים, כשאין מחלוקת שהבעלים הרשום נמצא בחו"ל, דבר המחייב בדיקה דקדקנית וזהירות יתר.
אשר על כן אני קובעת, שלא היה צריך להיות ספק לאיש לאחר בדיקה מתאימה וסבירה באשר לבעלות המלאה של המבקשת בדירה, ואף לעו"ד דרעי לא היה צריך להיות כל ספק בנידון.
ה. מעמד ייפוי הכוח הכללי שניתן למשיב 1

בתאריך 4.8.1995 נתנה המבקשת יפוי כח כללי למשיב 1. (נספח 9 למסמכי צו המניעה)
בתאריך 20.3.2002 נרשמה מכוחו המשכנתא.
לטענת המבקשים ייפוי הכוח נועד לאפשר נקיטת צעדים פרוצודראליים המתחייבים מרכישת הדירה (כגון: רישום זכויותיהם על הדירה). לעדות המבקשת היא הבהירה את גדר הסמכויות של יפויי הכוח למשיב 1 וכן לנוטריון שערך את יפויי הכוח ובפני
ו היא חתמה על ייפוי הכוח (עו"ד אסא). לאחר מכן עו"ד אסא החתים אותה על טופס יפוי כוח כללי, סטנדרטי, תוך שהוא מוסיף את סעיף 31 לייפוי הכוח, שהינו הסעיף היחיד שהוסף במכונת כתיבה על גבי טופס יפוי הכוח הסטנדרטי (נספח 15 לתצהירי המבקשים).
וכך קובע אותו סעיף 31:

"מבלי לפגוע בכלליות יפוי כוח זה אני מסמיכה בזה גם במיוחד את בא כוחי הכללי הנ"ל לרכוש עבורי בשמי ובמקומי מאת חברת אזורים בנין (1956) בע"מ את דירה מספר 22 הדקל מחסן מספר 2 קומה ו' הבנויה כחלק מחלקה 231 בגוש 3694 רחובות".

לטענת המבקשים, עצם הוספת הסעיף מעידה על אומד דעתה של המבקשת, אשר הייתה בטוחה כי יפוי הכוח שנעשה, ישמש אך ורק למטרת רכישת הדירה בעבורה וביצוע התשלומים הכרוכים בכך, וכפי שביקשה מפורשות מן הנוטריון.
יש טעם רב בטיעון זה. אין לי ספק שייפוי הכוח נועד לשמש לרכישת הדירה בעבור המבקשת בלבד ולא נועד לשעבד את הדירה כבטוחה להלוואה של צד ג'.
סעיף 5 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות") קובע את היקף השליחות לביצוע פעולות הדרושות באופן סביר לביצוע התקין של נושא השליחות, כך גם ההלכה המשפטית לפיה יפוי הכוח הוא מכשיר לביצוע התחייבויות השולח ויש לפרשו בהתאם להתחייבות ובמסגרתה (ע"א 2602/94 אקראייזן ואח' נ' ישראל ואח', פ"ד מט(ה)701, 704). ככלל, נקבע שייפוי הכוח אינו משקף את חוזה השליחות, אלא על פניו הוא רק האמצעי אשר יאפשר לשלוח לבצע שליחותו (ע"א 712/74 חיה פרומן נ' עזבון אני פרומן, פ"ד ל(3) 110; ע"א 3812/97 ונידה כהן ארזי נ' שולה כהן קישק ו-8 אח', תק-על 99(3), 969 ,עמ' 972).
מה משמעות המסקנה שייפוי הכוח נועד לרכישת הדירה בלבד?
חוק השליחות (סעיף 14) מבחין בין שליחות רגילה לבין שליחות בלתי חוזרת (ר' פרופ' אהרן ברק, חוק השליחות, ירושלים תשנ"ו, עמ' 1250-1244; אליהו כהן, רישום ועסקאות מקרקעין, תשמ"ח, 484-507).
השליחות הרגילה באה לשרת את ענינו של השולח ולהרחיב את שדה פעולתו. כוח הייצוג הוא פרי רצונו של השולח והוא בא להגשים את האינטרסים שלו. הכלל הרגיל שבשליחות רגילה הוא שהשליחות ניתנת לביטול על ידי אקט חד צדדי של השולח או של השלוח, במקום שרצון השולח אינו קיים עוד. בשליחות רגילה חייב שלוח לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו (סעיף 8 לחוק השליחות).
בשליחות הניתנת להבטחת זכותו של אחר או של השלוח עצמו הנזכרת בסעיף 14(ב) לחוק השליחות (שליחות בלתי חוזרת), עקרונות אלה של השליחות הרגילה משתנים: האינטרס העליון אינו עוד אינטרס של השולח, אלא של אותו אדם אחר, שלהבטחת זכותו ניתנת השליחות (ר' ע"פ 114/63 קר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(3) 561, 564; ע"א 237/83 מילר נ' רורליך, פ"ד מ(2) 468, 473).
לנאמנות כלפי השולח מצטרפת נאמנות לאדם אחר זה, ובמקרה של התנגשות אינטרסים בין השלוח לבין אותו אחר (המוטב) "גוברת חובת הנאמנות כלפי המוטב על חובת הנאמנות כלפי השולח. לכן השלוח אינו חייב עוד לפעול בהתאם להוראות השולח העומדות בניגוד לחובת-נאמנות שהוא חייב למוטב" (ע"א 591/77 יהושע נ' שטרן, פ"ד לב(1) 737).
במקרה שלפנינו אין חולק על כך שייפוי הכוח שניתן למשיב 1 הוא ייפוי כוח רגיל ולא ייפוי כוח בלתי חוזר, ולכן ייפוי הכוח מיועד להגשים את האינטרס של המבקשת, ולא את האינטרסים של המשיב ו/או עו"ד דרעי. באם היה ברצונה של המבקשת לפעול לטובת המשיב ולשעבד את דירתה להלוואה שלווה מעו"ד דרעי היה עליה לתת לי ייפוי כוח בלתי חוזר ופרטני.
הואיל ובשליחות רגילה עסקינן חייב השלוח המשיב 1 כלפי השולחת המבקשת בנאמנות, וגם לפעול בהתאם להוראותיה.

כך נקבע בסעיף 8 לחוק השליחות:

"קיבל אדם עליו להיות שלוח, חייב הוא לנהוג כלפי השולח בנאמנות ולפעול בהתאם להוראותיו; ובאין כוונה אחרת משתמעת ממהות השליחות או מתנאיה יחולו עליו חובות אלו;
...יגלה לשולח כל ידיעה וימסור לו כל מסמך הנוגעים לנושא השליחות ויתן לו דין וחשבון על פעולותיו...
לא יעשה פעולת שליחות עם עצמו...
לא יקבל מכל אדם טובת הנאה או הבטחה לטובת הנאה בקשר לנושא השליחות שלא בהסכמתו של השולח...
לא ישתמש לרעת השולח בידיעות או במסמכים שבאו לידו עקב השליחות, ובדרך כלל יימנע מכל דבר שיש בו ניגוד בין טובת השולח ובין טובתו שלו או של אדם אחר."

אילו סבר המשיב 1 - שכאמור ידו רב לו בעסקי מקרקעין - שניתן לעשות שימוש ביפוי הכח הכללי למשכון הדירה, לא היה מבקש רשות מהמבקשת ולא היה משתדל לקבל את הסכמתה בנפרד , כפי שעולה מהפקסים נ/1 - נ/2 (וע"כ להלן) לשעבד את דירתה לטובתו.

ו. האם המבקשת הסכימה לשעבוד דירתה?

טען עו"ד דרעי שלא זו בלבד שהמבקשת לא ביטלה את יפוי הכוח, אלא אף ידעה כל העת על שיעבוד הדירה והיתה נכונה לשעבדה; אלא שכאשר נסתבר למבקשת שהסיכון שנטלה על עצמה ביודעין, עומד להתממש, בחרה להציג את עצמה כמי שדירתה שועבדה ללא ידיעתה וזאת תוך ניצול תדמיתה כתושבת חוץ פגיעה.
עו"ד דרעי תמך יתדותיו במסמכים נ/1 ונ/2 שהינם פקסים שנשלחו למשיב 1, ושלטענת עו"ד דרעי מהווים למעשה נוסח של חוזה בין המבקשת למשיב המסדיר את שיעבוד הדירה כבטוחה לכספי הלוואה שהתקבלה מאת עו"ד דרעי.
מעיון במסמכי הפקס בצירוף לעדותו של המשיב 1 עולות העובדות הבאות:
סמוך לחג הפסח ב- 12/2/2003 לפי תאריך שמופי על הפקס, שלח המשיב 1 את נ/1 למבקשת. המבקשת לא הזדרזה להשיב, והיא החזירה למשיב 1 את הפקס נ/1 בצירוף מכתב שצורף ל-נ/2 רק בתאריך 3/5/02.
במכתב הלוואי היא מסתייגת מ-נ/1, מבקשת הבהרות, ובמיוחד מציינת כי לאחר כל זאת התחייבותה תקפה רק עד 30/6/2002 . המבקשת מאפשרת למשיב 1 לכתוב את הסתייגויותיה בעצמו או לאחר שיעיין בהם, היא נכונה להדפיסם במחשב בעצמה.
ברור מנוסח מסמך "א", שאינו חתום חתימה מחייבת של המבקשת לענין המשכון, אלא רק חתימה סתמית לסיום המכתב; ובו היא מדגישה שהתחייבות שהיא תהה נכונה ליתן הינה מסויגת . עובדה זו לא צויינה בפני
מקבל המשכנתא עו"ד דרעי.
לטענת עו"ד דרעי מתוכנו של הפקס עולה בברור שהעניין כולו כבר נדון בין הצדדים והוסכם ומטרת הפקס היתה להעלות על הכתב מספר תנאים שהמבקשת מעוניינת להוסיפם.
כך נאמר בפתיחת הפקס נ/2:

there are only a few points which are important to me. you can write them down and "sign or you can send me the facts i do not know yet, and i will write it down with the computer. so please look at the following 2 sides what is important to me"
מקריאת דברים אלו עולה למעלה מכל ספק כי מדובר בשלב מקדמי לפני הסכמה מחייבת תוך איסוף נתונים על מנת שהמבקשת תוכל להגיע לגמירות דעת.
המבקשת בתגובתה כותבת בפירוש את המילים שאינם משתמעות לשתי פנים - " i do not know yet"; כמו-כן היא מבקשת מהמשיב 1 שיתקשר אליה עם קבלת הפקס מ- 3.5.03. ברור שאין לדבר על הסכמה על מה שלא יודעים.
בכל אופן, אף אם נאמץ את טענתו של המשיב 1 כי המבקשת הסכימה לאמור בנ/1, הרי שאין בידו הסבר מספק מדוע היא לא חתמה על נ/1 ו/או הוא לא ביקש את חתימתה. נ/1 הוא מסמך בכתב ידה של המבקשת שאינו חתום על ידי איש מהצדדים. לאור העובדה שהיה צורך עוד בבירור פרטים, ניתן לראות בו מסמך חסר ועל כל פנים טיוטא של מסמך שאינו מגבש את גמירות הדעת הנחוצה לצורך פעולה משפטית.
יתר על-כן, מהראיות עלה כי התחייבות לרישום משכנתא נעשתה כבר ב- 20.3.02, כלומר קרוב לחודשיים ימים שקיבל המשיב 1 לעמדתו את הסכמת המבקשת לרישום המשכון.
אבל כל נושא יפוי הכח לצורך המשכנתא, מעיד על התנהלות המשיב 1, ואינו יכול לעזור לעו"ד דרעי, באשר הוא לא ידע על נ/1 ו-נ/2 ולא עליהם הסתמך ברישום המשכון.
לעדותו (פרוטוקול מיום 29.9.04 אמצע עמ' 29) רק יפוי הכוח שנתנה המבקשת למשיב "זה הבסיס שעליו נרשם המשכון".
באשר למסמך נ/2 אומר עו"ד דרעי:

"אני לא יודע אם ישראל סגל פנה לגב' איבון ומה הוא אמר לה ועל סמך מה. בתשובה לשאלתך, אם הייתי מודע למסמך בעת מתן ההלוואה, אני אומר שלא, שנחשפנו אליו רק במהלך הדיונים בהמרצת הפתיחה".

העובדה שהמבקשת לא ידעה שיעשו שימוש ביפוי הכח הכללי שנתנה לצורך שעבוד הדירה, וכן כי לא התכוונה למשכן את דירתה להלוואה שקיבל המשיב 1 מאת עו"ד דרעי, מקבלת חיזוק אף מתמליל שיחה של מר סגל לבית של המבקשת ביום 31.7.03 (ת/3), ובו הוא ממעיט מערכו של המכתב שאמור להשלח מטעמו של עו"ד דרעי.
כך מעיד המשיב 1:

"דיברתי הרבה זמן אתמול עם מומי, שלמה, דרעי, זה מומי קוראים לו, הוא אומר לי שהיה חייב לשלוח את המכתב, בשביל, שהוא שלח עוד כמה מכתבים, בשביל שלא, שכאילו שהוא לא מוותר לי על החוב, זה משהו משפטי, הוא לא מתכוון לקחת את הדירה, הוא לא ייקח את הדירה, הוא (מגחך תוך כדי דיבור), אומר לי אולי זה, אולי, הוא לא יודע אפילו מי את, הוא אומר לי, אולי אלה ילחצו ירצו לתת לי קצת כסף גם כן, אבל זה היה סתם מהלך טקטי, הוא לא לוקח ולא שום דבר... אני מקוה שזה יגמר בקרוב, אבל אין, אין איתו שום, הוא לא בא לקחת את זה, הוא..., הוא גם לא יכול גם... משפטית, הוא כתב רק מכתב ממנו".

המשיב 1 אמר למבקשת במפורש שאין בכוונתו של עו"ד דרעי לקחת את הדירה וכי "זה היה סתם מהלך טקטי".
אילו המבקשת היתה מסכימה למשכון דירתה להלוואה, כטענת עו"ד דרעי, מדוע צריך היה המשיב 1 "להרגיע" אותה בדרך זו? אין זאת אלא שהמבקשת מעולם לא הסכימה שדירתה תמושכן לטובת עו"ד דרעי, או צד ג' אחר.
אשר על כן אני קובעת שלא הוכח שהמבקשת הסכימה לכך שהדירה תמושכן לטובת ההלוואה שלקח המשיב 1 מעו"ד דרעי.

המשיב 1 פעל למען עצמו, תוך שימוש לרעה במסמכים שבאו לידו עקב השליחות (יפוי הכוח), ותוך ניגוד בין טובת השולח ובין טובתו שלו. הוא לא גילה למבקשת על מהות פעולותיו.
משמעות העדר ההרשאה מצידה של המבקשת למשכן את דירתה להלוואתו של משיב 1 הוא כי אין לפעולותיהם של משיב 1 ועו"ד דרעי בעניין המשכון הדירה כל תוקף.
כך כותב פרופ' אהרן ברק בספרו (חוק השליחות, עמ' 707):

"פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר ללא הרשאה, אין בפעולתו כדי לחייב או לזכות את השולח. אין בענין זה הוראה מפורשת בחוק השליחות, אך הדבר מתבקש מעקרונות כלליים... כאשר השלוח פעל ללא הרשאה, אין 'דין השליחות' חל".

כך הוא הדין אף לפי המשפט העברי. מצויה בפני
נו הוראתו המפורשת של הרמב"ם בהלכות שלוחין ושותפין, פרק א, הלכה ב:

"שליח שעבר על דברי משלחו - לא עשה כלום. וכן אם טעה בכל שהוא... חוזר, שהרי הוא אומר לתקן שליחותי שדרתיך ולא לעוות".

הרמב"ם קובע ששליח שעבר על דברי משלחו "לא עשה כלום" ופעולתו בטלה (לעמדת המשפט העברי בעניין חריגת שליח מן ההרשאה ר' ספרו של ד"ר שמשון אטינגר, פרקי שליחות במשפט העברי בהשוואה לחוק השליחות, תשכ"ה-1965, עמ' 107-85).
לפי סעיף 6(א) לחוק השליחות יכול השולח לאשר בדיעבד אף פעולה שנעשתה בהעדר הרשאה, אך לא הובאו בפני
ראיות המוכיחות שהמבקשת אישרה בדיעבד את משכון דירתה.
אשר על כן אני קובעת שהפעולות שעשו המשיב 1 ועו"ד דרעי ביחס למשכון דירתה של המבקשת בטלות ומבוטלות.
ז. סעדים הכספיים

בהמרצת פתיחה ניתן להגיש תביעה לסעד הצהרתי (תק' 253 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). איני מוצאת לנכון לפסוק דבר באשר לסעדים הכספיים הנתבעים בידי המבקשים (בסעיפים 70-67 להמרצה). זאת, הן משום שהמבקשים לא נקבו בסכומים המבוקשים ולא הביאו ראיות המוכיחות את הטענות לפיצויים ואף בסיכומיהם הם לא התייחסו במפורט לסעדים אלו, והן משום שאין הדבר ראוי להתברר במסגרת של המרצת פתיחה. קיים קושי לברר במסגרת המרצת-פתיחה, תובענות ששלובות בהן טענות מסוג תרמית. אין להרחיב את השימוש בהמרצת-פתיחה בבירור תביעת-בעלות, לדיון בטענת תרמית (ע"א 355/58 קוגוט וגלר נ' מקבל הנכסים הרשמי, פ"ד יג 94, 102ב). כבר נקבע ששאלות מורכבות, "הקשורות עם ראיות רבות לעניין שיעורי השקעות של כל הנוגעים בדבר, הערכת פיצויים, קביעת זכויות וכדומה, אינן תואמות לבירור בהליך של המרצת-פתיחה" (ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח נ' נועם אורים, פ"ד מה(2) 811).
ח. סוף דבר

לאור כל האמור אני מקבלת את הבקשה למתן סעד הצהרתי וקובעת כי כל יפוי כוח שנתנה המבקשת למשיב 1 בטל.
המשיב 1 לא היה רשאי לעשות כל שימוש ביפוי כח מטעם המבקשת ואינו רשאי לעשות כן גם בעתיד וכל שימוש כזה, הוא בטל ומבוטל.
הפועל היוצא הוא שהמשיב 1 לא יכול היה למשכן את דירת המבקשת לטובת עו"ד דרעי או אדם אחר ולכן עו"ד דרעי אינו רשאי לתבוע את פינויים של המבקשים מדירתם ולא העברת הזכויות בה על שמו.
המבקשת אינה ערבה לחובות המשיב 1 ומשיבים 3-4 כלפי עו"ד דרעי. וכל רישום בדבר משכון או בטוחה לטובת המשיבים על דירת המבקשת יוסר מרישומי רשם המשכונות ומרישומי משיבה 5.

המשיב 1 ועו"ד דרעי בנפרד ישאו בשכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪ כל אחד+מע"מ בתוספת מע"מ כדין, וכן בהוצאות המשפט אותן ישום הרשם. הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בהעדר תצהירים ו/או הופעה ניתן פס"ד נפרד כמפורט לעיל גם כנגד המשיבים 3 ו- 4, לרבות בנושא ההוצאות.

ניתן היום 24/3/05, בהיעדר.

המזכירות תשלח עותק פס"ד זה, בהמצאה כדין, לב"כ הצדדים.

ד"ר דרורה פלפל
, שופטת
1
בתי המשפט
הפ 000970/03
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל

בפני
:









הפ בית משפט מחוזי 970/03 איבון קריסטוף וילר נ' ישראל צבי סגל (פורסם ב-ֽ 24/03/2005)