פסקי דין על בני שליטא | פסקי דין על הוועדה הציבורית לקביעת השתתפות בהוצאות משפטיות של חברי כנסת

1496/05 בג"צ     28/03/2005




בג"צ 1496/05 בני שליטא נ' הוועדה הציבורית לקביעת השתתפות בהוצאות משפטיות של חברי כנסת





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 1496/05

כבוד המישנה לנשיא מ' חשין

בפני
:
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' א' לוי
בני שליטא

העותר:

נ ג ד


הוועדה הציבורית לקביעת השתתפות בהוצאות משפטיות של חברי כנסת

המשיבה:

עתירה על החלטות הוועדה הציבורית לקביעת השתתפות בהוצאות משפטיות של חברי הכנסת, מן הימים 12.5.04 ו- 5.12.04


עו"ד חיים אייזנקוט

בשם העותר:


פסק-דין

המישנה לנשיא מ' חשין
:

כהוראת סעיף 10א שלחוק חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951 (החוק), זכאי חבר כנסת להשתתפות בהוצאות משפטיות "בשל הליך משפטי בקשר למעשה שעשה במסגרת מילוי תפקידו כחבר הכנסת, הכל בהתאם לכללים שתקבע ועדת הכנסת ...". כסמכותה בסעיף 10א האמור, קבעה ועדת הכנסת כללים הקרויים כללי חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (השתתפות בהוצאות משפטיות), התשס"ג-2003 (הכללים), וקובע כלל 4(א) לכללים:

4(א) חבר הכנסת יהיה זכאי להשתתפות בהוצאות משפטיות בגין הליך משפטי שיסודו במעשה שעשה במסגרת מילוי תפקידו.
הליכים מזכים

זכותו של חבר הכנסת להשתתפות בהוצאות משפטיות אמורה להיקבע בידי ועדה ציבורית שהוקמה על פי סעיף 10א לחוק.

2. העותר, חבר הכנסת לשעבר בני שליטא
, פנה אל הוועדה הציבורית לקביעת השתתפות בהוצאות משפטיות של חברי הכנסת (הוועדה הציבורית), וביקש השתתפות בהוצאות משפטיות שהוציא בהליך פלילי שהיה מעורב בו לאחר פרישתו מן הכנסת, הליך שהסתיים בערעור בזיכויו. הוועדה הציבורית סירבה לבקשה, לאחר שנמצא לה כי ההליך המשפטי לא היה קשור במעשים שעשה העותר במסגרת מילוי תפקידו כחבר הכנסת. על החלטה זו העתירה שלפנינו.
עיקרי העובדות שלעניין

3. העותר כיהן כחבר כנסת בין השנים 1981 ו-1988. בשנת 1993 הוגש נגד העותר כתב אישום שכלל שלושה אישומים של שחיתות ציבורית. שניים מן האישומים נסבו על מעשים שעשה לאחר שחדל מכהן כחבר כנסת. האישום השלישי נסב על מעשים שעשה העותר בשנת 1988, בהיותו חבר כנסת מכהן, ועניינו ניצול לרעה של מעמדו כראש המועצה המקומית מנחמיה לקידום בחירתו מחדש לכנסת. על-פי האמור בכתב האישום, הביא העותר לכך שהמועצה המקומית תשכור את שירותיו של משרד פירסום לקידום דימויה, אך בפועל ניתנו שירותי הפרסום לקידום ענייניו האישיים של העותר ובחירתו מחדש לכנסת. בית-משפט השלום זיכה את העותר משני האישומים האחרים והרשיע אותו באישום השלישי. העותר ערער על הרשעתו לבית-המשפט המחוזי, וזה קיבל את הערעור לאחר שנמצאו ליקויים בהליך הפלילי. בנסיבות אלו, כך הסביר בית-המשפט, "ההליך הנכון היה לבטל ... את ההרשעה ולהחזיר את הדיון לבית המשפט קמא כדי שיכריע בדין", אלא שנוכח הזמן הרב שחלף מאז נעשו המעשים; בהתחשב בגילו של העותר; ובכך שפרש מפעילות ציבורית; החליט לזכותו מחמת הספק ושלא להמשיך את ההליכים.

4. משזוכה בדינו, פנה העותר אל הוועדה הציבורית בדרישה לקבלת השתתפות בהוצאות שעמד בהן בהליך הפלילי, אלא שהוועדה דחתה את בקשתו בקובעה כי המעשים שעשה העותר אין להם כל קשר לתפקידו כחבר הכנסת: שני האישומים הראשונים נסבו על מעשים שעשה שנים לאחר שחדל מכהונתו, ואילו האישום השלישי נסב על מעשים שעשה בתפקידו כראש מועצה ולא בתפקידו כחבר כנסת.


5. על החלטה זו נסבה העתירה שלפנינו, וטענת העותר היא כי מעשים שעשה לצורך בחירתו מחדש לכנסת מעשים הם שנעשו במסגרת מילוי תפקידו כחבר כנסת. התמודדותו של חבר כנסת מכהן לכהונה נוספת, כך מסביר העותר, היא מעשה שעושה חבר כנסת במסגרת תפקידו. כראיה לכך כי המעשים שהואשם בהם אכן נעשו במסגרת תפקידו בכנסת, מראה העותר כי טובת ההנאה שצמחה לו ממעשים אלה "מועילה לבני שליטא
חבר הכנסת ולא לבני שליטא
ראש המועצה". העותר טוען אפוא כי ביצע את העבירות שעמד עליהן לדין במסגרת תפקידו כחבר כנסת, ומשזוכה בדינו זכאי הוא ממילא לקבלת השתתפות בהוצאות משפטו. אשר לשני האישומים הנוספים: אלה נסבו אמנם על מעשים שנעשו לאחר שחדל לכהן בכנסת - ומכאן שאין הם מעשים שנעשו במסגרת תפקידו - ואולם משאוחדו שלושת האישומים לכתב אישום אחד, זכאי הוא להשתתפות בהוצאות אף בגינם.
האמנם זכאי העותר למבוקשו?


6. דין העתירה להידחות. העותר הואשם, כאמור, בשל כך שבהיותו ראש מועצה מכהן זימן ישיבה של הנהלת המועצה והביא את המועצה לשכור על חשבונה את שירותיו של משרד פירסום שבסופו של יום שימש את העותר לענייניו הפרטיים. מעשים אלה נעשו אמנם בזמן שהעותר כיהן כחבר כנסת ולטובת בחירתו מחדש, אך עשייתם נעשתה במסגרת תפקידו כראש-מועצה, ואף העבירות שהואשם בהן - עבירות של הפרת אמונים, קבלת דבר במרמה וגניבה בידי עובד - התייחסו לתפקידו זה. העותר הועמד לדין בשל כך שניצל לרעה את מעמדו כראש-מועצה, עשה מעשים שראש-מועצה אסור בעשייתם, ולולא כיהן כראש-מועצה לא יכול היה לבצע אותם מעשים וממילא גם לא היה מואשם בעבירות שהואשם בהן. לא נוכל אפוא לקבל כי העותר עשה את המעשים שהואשם בהם "במסגרת מילוי תפקידו כחבר הכנסת", גם אם תכליתם הסופית היתה בחירתו מחדש לכנסת.


7. יתר-על-כן, הלכה פסוקה היא מלפנינו כי הליך משפטי הקשור בבחירתו של נבחר ציבור אין הוא "הליך משפטי בקשר למעשה שעשה במסגרת מילוי תפקידו", וממילא אין נבחר הציבור זכאי להחזר הוצאות בגינו (בג"ץ 4500/95 אליאס נ' הממונה על מחוז צפון, משרד הפנים (לא פורסם)). העותר מודע להלכה זו, אך טוען הוא כי אין להחילה על חבר כנסת המבקש להיבחר מחדש לתפקידו, שכן "גם פעולות של 'הישרדות' בתוך מפלגתו, הינם פעולות ואו מעשים הנעשים במסגרת תפקידו כחבר כנסת ועל פי חוק" (סעיף 11; כך במקור - מ' ח'). לשון אחר: חלק מתפקידו של חבר כנסת הוא להיבחר מחדש, ומעשים שעושה הוא לצורך זה מעשים הם הנעשים אפוא "במסגרת מילוי תפקידו כחבר הכנסת".


לא נוכל לקבל טענה זו. בפרשת אליאס עמד הנשיא ברק על הטעם להבחנה בין מעשים שעושה נבחר ציבור במסגרת כהונתו לבין מעשים שעושה הוא לצורך בחירתו לתפקיד, וכה היו דבריו:

אכן, בתפקידו הציבורי חשוף נבחר הציבור לסיכונים "מקצועיים", ובהם תביעות משפטיות. מוצדק הוא כי הציבור כולו, אשר למען קידום האינטרסים שלו פועל נבחר הציבור, יישא בהוצאות בהן נושא נבחר הציבור, והנופלות לגדר מתחם הסיכון שהפעילות החוקית כנבחר ציבור יוצרת מטבעה ומטיבה (השווה בג"צ 1843/93 פנחסי נ' כנסת ישראל, פ"ד מח(4) 492, 685). נבחר הציבור פועל למען הציבור. ראוי הוא על כן כי הציבור יממן הוצאות משפטים שעמד בהם עובד הציבור עקב או בקשר למילוי תפקידו הציבורי או שהם בגדרי סמכותו. לציבור תצמח אף תועלת מכך, שכן הדבר יעודד את נבחר הציבור לפעול ללא חשש של מעמסה כספית הבאה בשל תביעה משפטית (ראה בג"צ 864/78 מזרחי נ' ראש עירית ראשון לציון, פ"ד לג(2) 828, 831). הוצאות משפט הקשורות לכניסה לתפקיד הציבורי חורגות מגדריו של הנוהל. אין הן בגדר הסיכון שהפעילות כנבחר ציבור יוצרת. הן בגדר הסיכון שבפני
ו עומד אדם המבקש להיות נבחר ציבור. הנוהל עוסק במימון הוצאות משפט של מי שכבר ממלא תפקיד ציבורי, אין הוא עוסק בכיסוי הוצאות משפט בהליך שהוא "טרום מינוי".

טעמים אלה חלים במלוא תוקפם ועוזם גם על בחירתו מחדש של חבר כנסת לכהונתו, ולא מצאנו טעם טוב להבחין בין בחירה לבין בחירה מחדש. לא נוכל שלא להעיר כי טענתו של העותר שבחירה מחדש לכהונה היא חלק מתפקידו של חבר כנסת - בדומה לכהונתו בוועדות הכנסת או בוועדה לבחירת שופטים - טענה תמוהה היא, ולא נוסיף.


8. אשר להוצאות שני האישומים הנוספים: אין חולק כי אישומים אלו אינם קשורים כלל לכהונתו של העותר בכנסת. העותר אינו זכאי להשתתפות בהוצאות משפטו באישומים אלו, חרף איחודם לכתב אישום אחד עם האישום שנסב על המעשים שעשה בתקופת כהונתו. במצב דברים זה, ואפילו היינו קובעים כי העותר זכאי להחזר בגין האישום השלישי, היה ראוי ליתן לו רק חלק יחסי של הוצאות משפטו.

סוף דבר

9. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטתה של הוועדה הציבורית שלא להשתתף בהוצאותיו המשפטיות של העותר בגין ההליך הפלילי שהואשם בו, ואנו דוחים את העתירה.
המישנה לנשיא
השופט א' ריבלין
:

אני מסכים.

ש ו פ ט
השופט א' א' לוי
:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של המישנה לנשיא חשין.
היום, י"ז באדר ב' תשס"ה (28.03.2005).


המישנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05014960_g01.docהג
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 1496/05 בני שליטא נ' הוועדה הציבורית לקביעת השתתפות בהוצאות משפטיות של חברי כנסת (פורסם ב-ֽ 28/03/2005)