פסקי דין על יוסף יצחק כהן | פסקי דין על מירית כהן | פסקי דין על מיכל כהן | פסקי דין על "יוזמות" רחל אוחיון | פסקי דין על אלעזר חיים אוחיון |

1372-04/16 תק     04/01/2017




תק 1372-04/16 יוסף יצחק כהן, מירית כהן, מיכל כהן נ' "יוזמות" רחל אוחיון, אלעזר חיים אוחיון








בית משפט לתביעות קטנות בטבריה



ת"ק 1372-04-16 כהן נ' אוחיון ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשם בכיר
מוהנד חליאלה


תובעים

1. יוסף יצחק כהן

2. מירית כהן

3. מיכל כהן



נגד


נתבעים

1."יוזמות" רחל אוחיון

2.אלעזר חיים אוחיון




פסק דין


תביעה כספית קטנה ע"ס
5,596 ש"ח ולמתן צו עשה שיורה לנתבעת להחזיר לתובעים שיקים דחויים ע"ס

15,311 ש"ח

בראשית הוגשה התביעה
על ידי התובע מס' 1 בלבד ולאחר מכן הצטרפו תובעות 2 ו 3.

בכתב התביעה נטען כי בחודש יוני 2015 נרשמה בתו של התובע ( התובעת 2), לסמינר חרדי לבנות במכללה שבבעלות הנתבעים . התובעים התבקשו לשלם שכר לימוד מראש בסך של 27,000 ש"ח.

במסגרת ימי העיון התברר כי רק חמש בנות נרשמו לסמינר.
כשנשאלה המנהלת
הגב' רחל אוחיון אודות פשר הדבר השיבה כי לאחר החגים יצטרפו עוד בנות. ברם, לאחר החגים לא רק שלא הצטרפו עוד בנות אלא בת אחת פרשה כך שנשארו רק ארבע בנות כולל התובעת 2 . בנוסף, כך התובעים, התברר כי דברים אשר הובטחו לא היו נכונים, ובין היתר -בניגוד למובטח הסמינר אינו בנשיאות הרב ניסים מויאל, בניגוד למבוטח מכללת אוהלו לא נתנה פיקוח אקדמי אלא רק פיקוח פדגוגי , ובניגוד למוצג על ידי הנתבעים הסמינר אינו קשור ל "לקבוצת יזמות". לטענת התובעים, גילו כי מדובר ב"תרמית
אחת גדולה" וגם בגלל שהיו רק 3 בנות החליט התובע להוציא את התובעת 2 ולחפש מסגרת אחרת עבורה.

התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים להחזיר להם את הסכום ששולם בסך של 500 ש"ח בגין דמי רישום.
2,046 ש"ח בגין שיקים על חשבון שנפרעו , פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 3,000 ש"ח ובנוסף, להחזיר לתובעים את השיקים ע"ס 15,311 ש"ח.
בכתב ההגנה נטען כי נתבעת 1 אינה הבעלים של העסק . הבעלים של העסק הוא נתבע 2 . קיימת תניית בוררות לפיה בכל סכסוך יש לפנות לבית הדין לענייני ממונות בצפת. הסמינר הוקם בברכתו ובנשיאותו של הרב ניסים מויאל שליט"א. אפשרות רכישת מקצוע במסגרת חרדית היא ייחודית. לא הובטח על ידי הנתבעים מספר כזה או אחר של תלמידים אלא
נהפוך הוא שכן הודגש מלכתחילה כי מדובר בקובצות קטנות וכי האווירה אינטימית שמאפשרת עבודה פרטנית והובלה להישגיות. לא ניתן לדעת מראש מה יהיה מספר התלמידות. למרות מיעוט התלמידות הלימודים התקיימו כסדרם במקצועיות ובהתאם למוסכם. בדרך כלל במהלך השנה מצטרפות תלמידות נוספות. הסמינר בפיקוח ובשיתוף מכללת אוהלו . הפיקוח של אוהלו הוא פיקוח פדגוגי ולא אקדמי מאחר שלא מדובר במסלול לימודי לתואר ראשון.

בתיק התקיימו שתי ישיבות.

בישיבה הראשונה הצדדים סיכמו שבית המשפט יכריע בסכסוך על אף תניית הבוררות.

הוגש ייפוי כוח מטעם נתבע 2 לפיו הסמיך את הנתבעת 1
לייצגו בהליך.

עדויות הצדדים:

התובע חזר על טענותיו
והוסיף טענה כי החוזה מזויף . לא ניתן לנהל א הסמינר עם 3-4 בנות, וכי "אם היה מספיק תלמידות לא היינו עושים
בעיות " .." גם אם החוזה הוא שיקרי הייתי מוכן לעמוד אחריו אם היה בית ספר אין בית ספר ולא היה".

העידה גם התובעת 2
שחזרה על עיקרי התביעה והוסיפה כי הובטח לה שתהיינה 15 משתתפות בסמינר ושכל המורות יהיו בתואר שני ומעלה . אך הדבר לא היה כך, לא הייתה אווירת לימודים
ולא הייתה מוטיבציה , האווירה הייתה "כמו דיקטטורה"
והיו צועקים עליהן. היא עזבה לאחר כמה ימים.

עדות הנתבעת: שמעתי באריכות יתירה את עדותה של הנתבעת.
הנתבעת חזרה על עיקרי ההגנה והוסיפה כי הסמינר נפתח מטעמים אידיאולוגיים רוחניים כאשר מוסדות לא מוכנים לפתוח עם כמות מצומצמת. הכמות היא לא המדד אלא האיכות . הוסבר לנרשמות כי הנתבעים נכנסים להשקעה גדולה . הקורס התחיל ב 7.9. והיה אפשרות ביטול עד ליום 25.8. התובעת ביטלה ב 18.10. הסמינר התחיל עם חמש בנות. אחת פרשה ונשארו ארבע כולל התובעת. אך תמיד מצטרפות במשך השנה והוסבר להן כי בשנה ב' לומדים קורס אחר והן מצטרפות לקורס אחר. לאחר שהתובעת פרשה, המשיכו ללמד 3 בנות עוד שלושה חודשים .הקורס נסגר בגלל התובע . לנתבעים נגרמו נזקים מאוד כבדים. להקמת סמינר יש עלויות מנהל .


לשאלה כיצד מתיישב ניהול הקורס עם מספר כה מצומצם השיבה כי :

" את הקרוס והסמינר ניהלנו בהפסד וזאת באינטרס שלנו להציל נפשות יש פה המלצה של רבנים בלימודי ערב המטרה היא להגיע מקצוע ובסמינר הדגש הוא על רוחניות". אני לא רוצה להפסיד אלא לא מרוויחים וזה מהווה הפסד".
ראו פרוטוקול עמוד 8 שורה 17-19.

התובע טען בסיכומיו כי :

" אם הנתבעת לא הייתה רוצה שיהיו להפסדים היא הייתה יכולה להתקשר ולהגיד שלא הלך להם ואפשר לסגור ולצמצם מקום ואז לא היו לה הוצאות . היא שכרה חדר בחיפה לכמה זמן שהיה החזירה אותו נגמר הסיפור" .. "כשמביאים מורה משלמים לו כשלא מביאים לא משלמים לו . היא "תפסה" אותם עם החוזה שאם הם יפרשו יצטרכו לשלם 27,000 ש"ח ".

הנתבעת טענה כי היו הרבה נזקים ומגיע לה שכר
והוסיפה כי
כל בר דעת מבין שלא יהיו בבת אחת 200 בנות המסגרת היא אינטימית ומעולם לא הובטח מספר מסוים של בנות.

בישיבה השנייה הנתבעת המשיכה להעלות טענותיה לרוב ללא קבלת רשות מבית המשפט והוסיפה כי
תמיד במהלך הקורס מתווספים לנו לאורך החודשיים שלושה הראשונים.
(פרוטוקול עמוד 11 שורה 1).

"תכננו בגלל הוראה של רבנים לצאת עם הדבר הזה לצאת עם העניין ובנוסף היו אמורות להתחבר ללא קשר שמתווספות עוד 3,4 בנות במשך השנה" ( עמוד 11 שורות 3-4).

"לקחנו מבחינה אידיאולוגית רוחנית לספוג את הדברים וזאת על מנת להקים סמינר לשם שמים"
(עמוד 11 שורה 13).

העיד
לפני מר פורטל ברוך.
העד מסר כי הוציא את הבת שלו מהסמינר בגלל שהיו 3 בנות בסך הכול אף כי הובטח כי יהיו בו 10-15 בנות. העד מסר כי הנתבעת תבעה אותו
בבית הדין ובית הדין פסק לטובתו
פסק הדין הוגש כ ת/1.
עדה נוספת מטעם התובעים היא הגב' מוניקה דהן שרשמה את הבת שלה לסמינר .העדה מסרה
כי

"..... נסעתי עם בתי לרשום אותה
ושאלתי אותה אמרתי לה שעוברים באזור
תעשיה מבודד באזור מוסכים שאלתי אם יש עוד בנות שנרשמו כי זה ארבע שעות נסיעה הלוך חזור והיא אמרה שבוודאי ושיש בנות מאביבים וצפת ויש 15 בנות שאמורות להיות בכיתה" ( עמוד 12 שורות 23-27).

מטעם הנתבעים העידה הגב' אביבית
מזרחי שמסרה בעדותה כי היא נמצאת בצוות של ההנהלה של המכללה ושהיא
מאוד מרוצה מהשירות, הכול נעשה ביושר,
הלימודים התקיימו בזמן והמרצות בסדר גמור.

עד נוסף מטעם הנתבעים
מר יזהר רם ממכללת אוהלו . העד מסר בעדותו כי מכללת אוהלו נותנת חסות אקדמית פדגוגית לסמינר.

הנתבעת טענה בסיכומיה כי פתיחת קורס כרוכה בהוצאות רבות.

הנתבע הדגיש בסיכומיו כי הוא לא שכנע אף אחד לעזוב אך מטבע הדברים נוצר קשר בין ההורים של הבנות שהשתתפו בסמינר וזה לגיטימי שכשנפגשים מתגבשים , הבת למדה 7 ימים בסך בכול ולא ייתכן שתשלם את הסכום של 27,000 ש"ח.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות , המוצגים שהונחו על שולחני ועדויות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי הנתבעים אינם זכאים לגבות
מהתובעים סכום כלשהו מעבר לסך של

2,546
ש"ח שנגבה בפועל.

השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15 ב' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)- תשל"ז 1976:


א. לעניין סיבת פרישת התובעת 2 מהסמינר- התובעים העלו בכתב התביעה ובעדותם לפני מספר רב של טענות בנוגע לתקינות הסמינר ואיכותו, ולגבי כשירות המכללה של הנתבעים ועוד כהנה וכהנה טענות מן הגורן ומן היקב. טענות אלו לא הוכחו וניכר בהן כי אינן מבוססות וחלקן אף הופרכו
על ידי המסמכים שצורפו לכתב ההגנה.

ב. אני קובע על סמך עדותו של התובע
כי הסיבה לפרישת התובעת 2 מן הסמינר היא מספר המשתתפים המועט שהתחיל עם חמש בנות והחל להצטמצם. כזכור,
התובע אמר בעדותו כי "
אם היה מספיק תלמידות לא היינו עושים בעיות " ו" גם אם החוזה הוא שיקרי הייתי מוכן לעמוד אחריו אם היה בית ספר אין בית ספר ולא היה".
הדברים ברורים וחד משמעיים ויש להצטער על כך שהתובעים בחרו להעלות טענות נוספות שאין להן גיבוי. גם אם חששו כי
בית המשפט לא יגיע למסקנה כי המספר המועט של המשתתפות אינו מהווה עילה לפרישה מהסמינר, הם היו צריכים לבדוק את טענותיהם לפני העלאתן בכתב התביעה.

ג. אני דוחה מכול וכול את טענת הנתבעים כאילו פתחו את הסמינר לשם שמיים ושלא למטרת רווח. טענה זו אינה הגיונית
שעה שמדבור במוסד רווחי. כפי שיפרוט בהמשך טענה זו בלתי מתקבלת על הדעת מאחר שלאור מיעוט המשתתפות שנרשמו , ניהול הקורס היה כרוך בהפסדים עצומים.

ד. על סמך עדותה של הנתבעת באתי למסקנה ברורה כי מבחינת הנתבעים לא ניתן היה לנהל את הסמינר עם חמש משתתפות והם
היו צריכים לסגור אותו. לאור ההפסד הגדול שהיה נגרם להם אילו הסמינר התקיים מתבקשת המסקנה כי
משכו את הזמן
על מנת להכשיר את גביית הסך של 135,000 ש"ח. הגעתי למסקנה
כי הנתבעים המתינו עד
שהתובעים יפרו את ההסכם. קביעת זו מתבססת על הנימוקים שלהלן:

ד.1. הנתבעים מנהלים מוסד חינוכי למטרות רווח ולא לשם שמיים. תעיד על כך העובדה שהם גובים שכר לימוד של אוניברסיטה. אני לא מאמין בעניין זה לעדותה של הנתבעת שעשתה עלי רושם שלילי.

ד.2. הנתבעת התחמקה לאורך כל עדותה הארוכה מלהתייחס לנושא הכספי . יש לציין כי אותם חלקים בעדותה בהם נקבה בסכומים ובמספרים היו בתשובה לשאלות ששאל
בית המשפט פעם אחר פעם.

ד.3. הנתבעת טענה בעדותה בישיבה הראשונה כי לא ציפתה לרווח אך לפחת לא להפסיד. " אני לא רוצה להפסיד אלא לא מרוויחים וזה מהווה הפסד".
בישיבה השנייה שוב נדרשה להצביע על סכומים וכאן הסתבכה. לטענתה שילמה שכר מרצים בסך
של 66,000 ש"ח מהיום שבו נפתח הסמינר ועד לפירוקו. (ראו פרוטוקול מעוד 10 שורה 21).
כזכור ,בישיבה הראשונה דיברה על שלושה חודשים
. חשבון פשוט מלמד כי אם עבוד שלושה חודשים שולם
סך של 66,000 ש"ח עבור שכר מרצים בלבד ,
אזי בחשבון של 20 חודשי לימוד לכל תקופת השנתיים מדובר על שכר מרצים בלבד בסך של 440,000 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף עלויות רבות נוספות עליהן הרבתה הנתבעת לדבר בעדותה.

ועתה צמא וראה
:
מספר המשתתפות היה בהתחלה חמש. וכל אחת התחייבה לשלם 27,000 ש"ח. סה"כ שכר לימוד בסך של 135,000 ש"ח. מכאן
יוצא שעל פי גרסתם של הנתבעים, הסמינר התחיל עם גירעון של 305,000 ש"ח
כך שלא מדובר בהעדר הפסדים כפי שטענה בישיבה הראשונה אלא בהפסד של מאות אלפי שקלים. היעלה על הדעת כי הנתבעים מוכנים היו לספוג הפסד זה "לשם שמיים"? והלא בעסק רווחי למדובר?

האם הם לא היו צריכים לשמוח כי המשתתפות החליטו לפרוש?

ד.4. הנתבעת שהייתה מודעת היטב לבעייתיות שבגריסתה ניסתה לשכנע אותי כי בנו על כך שתצטרפנה תלמידות נוספות בהמשך הדרך.
נלך צעד נוסף לקראת הנתבעים ונניח כי כך הם פני הדברים וכי לאחר תחילת הקורס היו מצטרפות עוד בנות. לכמה מצטרפות חדשות ניתן לצפות?
גם כאן ניתנה תשובה על ידי הנתבעת שאמרה כי
:

"תכננו בגלל הוראה של רבנים לצאת עם הדבר הזה לצאת עם העניין ובנוסף היו אמורות להתחבר ללא קשר מתווספות עוד 3,4 במשך השנה".

מכאן שעל פי התחזית האופטימית הצפי היה ל 9
משתתפות בסה"כ כולל הנרשמות המקוריות.
בהנחה שתהיה גבייה
מלאה , ( וגם זה לא בטוח) ,יעמוד שכר הלימוד הכולל שישולם לנתבעים על סכום של
: 243,000 ש"ח. שוב הפסד של 199,000 ש"ח ברכיב של שכר מורים בלבד.

אלא שגם תחזית "אופטימית" זו הופרכה על ידי הנתבעת עצמה שכן הנתבעת בעצמה אמרה כי ההצטרפות לאחר פתיחת הקרוס רלוונטית בשלושה ארבע חודשים הראשונים
( עמוד 11 שורה 1) והרי הקורס נמשך שלושה חודשים ולא הוברה ראיה כי משתתפת נוספת כלשהי הצטרפה.

ד.5. ברור על פניו שניהול סמינר עם מספר כה מועט של משתתפים אינו רווחי ומחייב סגירה. הנהוג והמקובל בענף הוא דווקא שמכללות מבטיחות לעצמן את הזכות לבטל את הקורס אם מספר המשתתפים יפחת ממינימום מסוים כאשר מינימום זה הוא הקו המפריד בין רווח והפסד .
כך למשל העיד עד ההגנה מר יזהר רם לגבי המכללה שבה הוא עובד כי :" " אני לא מקיים קורסים לא רווחיים ולא כדאיים מבחינה כלכלית החוזה של מכללת אוהלו אצלנו יש למטה סעיף שהקרוס מותנה בפתיחה של מינימום נרשמים ואם אני לא מגיע למינימום אז הקורס לא נפתח".

ראו פרוטוקול
עמוד 15 שורות 26-28.

ה.
כמו שפסק בית הדין הנכבד ב ת/1 גם אני סבור כי מבחינת הבנות לא ניתן לנהל את הקורס לאורך זמן עם מספר כה מועט של משתתפות. סבור אני כי האווירה של לימודים למשך שנתיים אינה מעשית עם ארבע משתתפות בלבד.

ו. למען הסר ספק אבהיר כי לא הוכח לפני כי התובעים הם שרגמו ליתר המשתתפות לפרוש. מעדותם עלה כי פעלו על דעת עצמם. הראיה היחידה בעניין זה היא עדותה של הנתבעת 2 אותה לא מצאתי מהימנה.

ז.
אני משאיר בצריך עיון
את השאלה אם התנאי לפיו שכר לימוד בסך 27,000 ש"ח ישולם במלואו
ללא אפשרות החזר אפילו הופסקו הלימודים בחודש הראשון הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד.

טענה זו לא הועלתה על ידי התובעים ואינה הכרחית להכרעה בתיק.

סיכול החוזה:

סעיף 18 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970

קובע כי :


"א. הייתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר בעת כריתת החוזה לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש , ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי, או שונה באפון יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

ב. במקרים האמורים בסעיף קטן א' רשאי בית המשפט בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו ,
לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או על פי בחירה כמאור בסעיף 9 לשלם לו את שוויו , ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל התחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה והכל אם נראה לבית המשפט צורך לעשות כן בנסיבות העניין ובמידה שנראה לו ".


בסיטואציה שנוצרה המספר המועט ביותר של משתתפות שאינו באשמתו של אף צד גרם לסיכול החוזה.




סעד:

הקורס התנהל במשך תקופה של 3 חודשים, התובעת השתתפה במספר מועט של מפגשים .


התובעים לא הוכיחו מהו השווי של התמורה שקיבלו. גם ההוצאות שנטענו על ידי הנתבעת לא גובו באסמכתאות אם כי
ברור שנגרמו להם הוצאות כלשהן.

לאחר שהפעלתי שיקול דעת לפי הוראת סעיף 18.ב לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 אותו ציטטנו לעלי,
אני רואה כי הסכום ששולם
בסך של
2,046 ש"ח
מהווה
נקודת איזון ראויה.

לאור כל האמור ,
אני דוחה את התביעה לסעד אופרטיבי כספי על שני רכיביו, הממוני והלא ממוני.

התובעים ביקשו סעד של צו להחזרת השיקים. בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לתת צו עשה.


אני קובע כי הנתבעים אינם זכאים לקבל מהתובעים סכום כלשהו מעבר לסכום ששולם בפועל בסך של
2,546 ש"ח ואינם רשאים לפרוע או להעביר לצד ג'
את השיקים הדחויים שנמסרו להם על ידי התובעים על חשבון שכר הלימוד.

הנתבעים ,ביחד ולחוד, ישלמו לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט בסך של 300
ש"ח.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.


ניתן היום,
ו' טבת תשע"ז, 04 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 1372-04/16 יוסף יצחק כהן, מירית כהן, מיכל כהן נ' "יוזמות" רחל אוחיון, אלעזר חיים אוחיון (פורסם ב-ֽ 04/01/2017)