פסקי דין על נביא אברהם | פסקי דין על הדפוס החדש | פסקי דין על אמיתי יצחק | פסקי דין על מושג הוצאה לאור |

3509/99 עא     10/11/2002




עא 3509/99 נביא אברהם נ' הדפוס החדש בע"מ, אמיתי יצחק, מושג הוצאה לאור בע"מ




1
בתי המשפט
עא 003509/99
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
10/11/02

הרכב השופטים:
י' גולדברג
-סגן נשיא-אב"ד
ר' שטרנברג-אליעז
שופטת
ע' פוגלמן
שופט
בפני
:

נביא אברהם

בעניין:
המערער
נ ג ד
1 . הדפוס החדש בע"מ

2 . אמיתי יצחק

3 . מושג הוצאה לאור בע"מ
המשיבים

פסק דין
עניינו של ערעור זה הרמת מסך התאגיד וחיוב אישי של אחד משני שותפים, בעלי המניות, בחוב החברה.

עובדות
המערער ומשיב 2 עסקו בהוצאה לאור של מקומונים והיו בעלי מניות בחברה "מושג הוצאה לאור בע"מ
" ("משיבה 3"). בשנת 1995 התקשרה משיבה 3 עם חברת "הדפוס החדש בע"מ
" ("משיבה 1") לביצוע הדפסת 3 מקומונים. המערער ומשיב 2 ערבו לחיובי החברה על פי חוזה זה. ב- 1996 נכרת חוזה חדש בין המשיבות. הפעם לא ערבו עוד המערער ומשיב 2 לחיובי החברה. במשך כשנה ביצעה משיבה 1 עבודות דפוס עבור משיבה 3. משיבה 3 שילמה את המגיע על פי החשבונות השוטפים. ביוני 1996 הפסיקה משיבה 3 לשלם ואף באה בתלונות אל משיבה 1 בדבר אי עמידה בלוח זמנים והסבת נזקים להוצאה לאור.
משיבה 1 דרשה סילוק חוב בסך 156,806.06 ש"ח בגין עבודות שביצעה עבור משיבה 3. לאחר שדרישותיה נדחו, תבעה בבית משפט את סילוק המגיע לה בגין 9 חשבוניות. התביעה הוגשה כנגד החברה וכנגד שני בעלי המניות, אישית.

שלוש עילות תביעה נטענו נגד המערער ומשיב 2:
1. 1. התקשרות מתוך ידיעה או יסוד לידיעה, כי החברה שבבעלותם, לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.
2. 2. הפרת חובת הזהירות מכוח סעיפים 96כה - 96 כו לפקודת החברות [נוסח חדש].
3. 3. גרם הפרת חוזה, על ידי החברה.

משיבה 3 ומנהליה טענו כי משיבה 1 היא זו שהפרה את החוזה, לא עמדה בלוחות הזמנים ואיכות העבודה שסיפקה היתה ירודה.
לחילופין טענו מנהלי משיבה 3 כי אחריותם כבעלי מניות, היא אחריות מוגבלת ואין מקום לחייבם אישית, בגין חובות החברה.

בית משפט קמא (כב' סגן הנשיא השופטת דניה קרת) הבחין בין המערער ומשיבה 3, שבעניינם התקבלה התביעה, לבין משיב 2, שהתביעה נגדו נדחתה. בית משפט קמא יצא מנקודת הנחה כי משיב 2 עזב את החברה, בשנת 1998, ואילו המערער המשיך לפעול בעסקי המקומונים באמצעות חברה חדשה, תוך התחמקות מנושיה של משיבה 3.

הערעור נסב על חיובו האישי של המערער; לטענתו משיב 2 עדיין בעל מניות במשיבה 3, אשר חדלה מפעילות. הממצאים העובדתיים שנקבעו בנוגע למשיב 2 חלים גם עליו ולא היה מקום להסיק מסקנה שונה לגבי כל אחד משני השותפים בחברה. משפרש משיב 2, בתום לב, כפי שקבע בית משפט קמא, נאלץ המערער להקים חברה עם שותף חדש, אך לא היה בפועלו משום התחמקות מתשלום חובות.

משיבה 1 טוענת כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא. על פי ההלכה בית המשפט יורה על הרמת מסך מקום בו נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות, כפי שאירע בנסיבות ערעור זה.
דיון

הערעור חוסה בצילה של פקודת החברות.
ככלל מכבד בימ"ש את מסך ההתאגדות המגן על בעלי המניות מפני חבות אישית:
"מבחינה עיונית, יש להדגיש כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה 'להרחיב את מעגל היריבות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת' (א' חביב-סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 197, 214)". ע"א 407/89 צוק אור נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 701).

עם זאת, נפסק:
"התברר עם השנים כי המסך אינו כה הרמטי ומצויים בסביבתו תחומים עמומים שבהם פועלים התאגיד ובעלי המניות בערבוביה, ונוצר מדי פעם הצורך, למען עשיית הצדק והעמדת הדברים על דיוקם, להציץ מבעד לפרגוד ולהרים במידה זו או אחרת את המסך המפריד." (ע"א 4606/90, תל מר בע"מ נ' מוברמן, פ"ד מו(5) 353, 361).

הרמת מסך תיתכן, במקרים חריגים, כתגובה לשימוש לרעה שעשו בעלי המניות במסך ההתאגדות:
"מכאן, שייסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או, התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים למימוש לרעה במסך ההתאגדות, המצדיק את הרמת המסך. בכל המקרים האלה ודומיהם הרימו בתי המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים בשימוש לרעה במסך ההתאגדות." (אירית חביב-סגל, דיני חברות - כרך א, עמ' 253).

אך:
"הרמת המסך מותנית בקיומם של יסודות עובדתיים מסויימים." (רע"א 8472/96, ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ואח' נ' מושב שיתופי מולדת ואח', (פ"ד נא(1) 61, 64).

הטענה כי המערער מנצל לרעה את מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מנושיו, הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים. כבר בכך די בכדי לדחותה, דא עקא, שאף לגופה לא הוכחה הטענה בראיות. משיב 2 העיד כי משיבה 3 חדלה מפעילות עם פרישתו וכי העיתונים הודפסו בחברה אחרת.
נפסק כי בעת פרישתו של משיב 2, בעקבות התקף לב, משיבה 3 היתה פעילה וסולבנטית. נקבע לגבי אחריות משיב 2, שפרישתו מהחברה אינה יכולה להתפרש כהתנהגות פסולה ועל כן אין מקום להטיל עליו חיוב אישי. משיב 2 ציין כי הוא והמערער נשאו בכל חובות משיבה 3, וכי המשיבה היתה סולבנטית בעת ביצוע ההזמנות נשוא החשבוניות שבבסיס התביעה. בית משפט קמא קיבל את העדות כמהימנה. (עמ' 7, ש' 10-13).

עוד נקבע כי לאור קשר עסקי קודם בין החברות, ויחסי האמון שנבנו בין הצדדים, לא דרשה משיבה 1 ממשיבה 3 ערבות בנקאית בגין ההתקשרות החדשה.
לא הוכח כי מנהלי משיבה 3 הפרו את חובת הזהירות החלה עליהם מכוח פקודת החברות וכי נהגו בחוסר תום לב עם משיבה 1 (עמ' 7 ש' 25-29). משיבה 1 לא הביאה כל ראיה כי העברת פעילות משיבה 3 לחברה אחרת, נועדה להונות ולקפח את זכותה לפירעון החוב. אף לא הובאו ראיות באשר להרכב המניות, תחומי פעילות כלכלית של החברה החדשה, או מעשים קודמים של המערער, המצביעים על כוונה להתחמק מתשלום חובות שצברו חברות בשליטתו. ונזכיר כי אף לא ניתנה למערער הזדמנות להתגונן בפני
טענה זו.
לאור האמור הוחלט לקבל את הערעור ולבטל את חבותו האישית של המערער לחיובי החברה. פסק הדין ככל שהוא נוגע לחיוב החברה, יעמוד.

בנסיבות המקרה תישא משיבה 1 בהוצאות המערער בשתי הערכאות בסך 20,000 ש"ח. הפיקדון יוחזר למערער באמצעות בא כוחו.
ניתן היום ה' בכסלו תשס"ג (10.11.02).
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.
ע' פוגלמן
,
שופט

ר' שטרנברג אליעז,
שופטת

י' גולדברג
, שופט
סגן נשיא









עא בית משפט מחוזי 3509/99 נביא אברהם נ' הדפוס החדש בע"מ, אמיתי יצחק, מושג הוצאה לאור בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/11/2002)