פסקי דין על אבשלום - תריסי גלילה בע"מ | פסקי דין על אל-דר אומנויות ברזל - בעיכוב הליכים | פסקי דין על אייל אמיר - בעיכוב הליכים | פסקי דין על א.ברכאל |

51642-12/14 א     16/01/2017




א 51642-12/14 אבשלום - תריסי גלילה בע"מ נ' אל-דר אומנויות ברזל בע"מ - בעיכוב הליכים, אייל אמיר - בעיכוב הליכים, א.ברכאל בע"מ








בית משפט השלום בכפר סבא



ת"א 51642-12-14 אבשלום - תריסי גלילה בע"מ

נ' אל-דר אומנויות ברזל בע"מ
ואח'





בפני

כבוד השופט
רונן פלג

התובעת
אבשלום - תריסי גלילה בע"מ

נגד

הנתבעים
1. אל-דר אומנויות ברזל בע"מ
- בעיכוב הליכים

2. אייל אמיר - בעיכוב הליכים

3. א. ברכאל בע"מ



פסק דין


1.
לפניי תביעתה הכספית של התובעת נגד הנתבעים לסך של 125,000 ₪, על בסיס הטענה שהנתבעת 1 משתמשת בנתבעת 3 לצורך הברחת נכסים, בכדי להתחמק מתשלום חובה לתובעת.


התביעה הוגשה במקור במתכונת של המרצת פתיחה לסעד הצהרתי ותוקנה בהמשך לתביעה כספית המתנהלת בסדר דין רגיל.

2.
ההליכים נגד הנתבע 2 עוכבו בהחלטה מיום 5/1/16, לאחר שהוצג צו כינוס נכסים אשר ניתן נגדו במסגרת תיק פש"ר (מחוזי - מרכז) 52519-07-15.

ההליכים נגד הנתבעת 1 עוכבו בהחלטה מיום 20/3/16, לאחר שהוברר כי ניתן נגדה צו פירוק במסגרת תיק פר"ק (מחוזי - מרכז) 36151-08-15.

3.
תוצאת הדברים היא שהתביעה מתנהלת נגד הנתבעת 3 בלבד.

תמצית טענות הצדדים

4.
בכתב התביעה נטען כך:

א.
התובעת עוסקת בייצור ובשיווק תריסי אלומיניום. הנתבעת 1 עוסקת בהתקנת חלונות ודלתות והנתבע 2 הוא מנהלה והשולט בה, שכן בעלת המניות בחברה היא אמו. הנתבעת 1 עבדה תחת השם המסחרי "יאלו", שהוא למעשה השם המסחרי של הנתבע 2.

ב.
הנתבעת 3 היא חברה המופעלת כיום על ידי הנתבע 2 באמצעות בעלי המניות שלה, תוך שימוש בשם המסחרי "יאלו".

ג.
הנתבעת 3 מציגה מצג שווא כאילו היא הנתבעת 1. הנתבע 2 מפעיל את הנתבעת 3 ומציג אותה כנתבעת 1 בכדי להתחמק מנושיו ולהבריח את הפעילות העסקית ואת הכספים אל הנתבעת 3.

ד.
הנתבעים 2-1 היו בקשר עסקי עם התובעת במשך מספר שנים. התובעת סיפקה לנתבעים 2-1 תריסים בשווי של עשרות אלפי ₪. הנתבעת 1 העבירה לתובעת המחאה ע"ס 100,000 ₪ והמחאה על סך 25,000 ₪ ואולם שתיהן לא נפרעו. התובעת פתחה בהליכי הוצל"פ, אך טרם הצליחה לגבות במסגרתם דבר.

ה.
ככל הנראה, הנתבעת 1 נקלעה למצוקה כלכלית וכתוצאה מכך הנתבע 2 החליט להעביר את פעילותה העסקית אל הנתבעת 3 ובכך למנוע מהתובעת כל אפשרות לגבות את חובה. חקירות שנערכו מטעם התובעת העלו שהנתבע 2, בסיוע בעלי המניות של הנתבעת 3, מפעיל את הנתבעת 3 במרץ רב, מגייס לקוחות ומקדם פרויקטים, תוך שהוא מציג למעשה את הנתבעת 3 כנתבעת 1 ומשתמש בשם המותג "יאלו".

ו.
ביום 13/11/14 הוגשה בתיק ההוצל"פ בקשה להרמת מסך ולהטלת עיקול נגד הנתבעת 3, אשר נדחתה על ידי רשם ההוצל"פ. ביום 14/12/14 הוגשה בתיק ההוצל"פ בקשה להטיל עיקול על זכויות הנתבעת 3 בבנק הפועלים, שנדחתה אף היא.

ז.
הנתבעים פועלים במשותף ובמרמה בכדי לסכל את גביית חובה של התובעת. הנתבעת 3 מציגה עצמה כנתבעת 1, תוך עשיית שימוש באתר האינטרנט ובדומיין של הנתבעת 1 וכן בטלפונים של הנתבע 2. הנתבעת 3 פועלת במרמה כדי להסתיר את הרכוש ואת הפעילות העסקית של הנתבעת 1 ועל כן יש לחייבה בחובה.

ח.
יש לחייב את הנתבעת 3 מכוח העיקרון של הרמת מסך ההתאגדות, מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט וכן מכוח עוולת הרשלנות בנזיקין.

ט.
הסעדים המתבקשים הם הצהרה שהנתבעת 3 מסייעת לנתבעת 1 ושהנתבעת 3 פועלת תחת הנתבעת 1, כך שיש לחייבה בחוב הכספי של הנתבעת 1 לתובעת.

5.
כתב ההגנה מטעם הנתבעת 3 הפנה לטענות התשובה שהוגשה עוד קודם לכן להמרצת הפתיחה ושנתמכה בתצהיר מנהלה. הנתבעת 3 טוענת כך:

א.
הנתבעת 3 היא חברה פרטית המנוהלת ונשלטת על ידי מר ינאי שיינפלד. היא הוקמה בשנת 1982 ועוסקת בביצוע עבודות הנדסה בנאיות וכן במסחר וביזמות עסקית.

ב.
במהלך שנת 2014 רואה החשבון של הנתבעת 3, מר משה אליאס, הציע למר שיינפלד להיכנס לעסקי האלומיניום לבנייה והכיר לו את הנתבע 2, שהוצג כאמן בתחום מוצרי האלומיניום. נמסר למנהל הנתבעת 3 כי הנתבע 2 נתון בקשיים כלכליים ובהליכי הוצל"פ, לאחר שעסקיו אשר נוהלו באמצעות הנתבעת 1 קרסו.

ג.
מנהל הנתבעת 3 התרשם שהנתבע 2 הוא איש מקצוע טוב, אשר אינו מתמחה בהתנהלות עסקית. לפיכך הנתבע 2 מועסק במסגרת הנתבעת 3 כשכיר בלבד, המקבל משכורת חודשית. הנתבעת 3 עושה שימוש בידע המקצועי של הנתבע 2.

ד.
אתר האינטרנט שאליו מפנה התובעת אינו מזכיר את הנתבעת 1 והנתבע 2 הבהיר שמדובר באתר פרטי שלו. הנתבעת 3 לא משתמשת באתר זה או במוניטין של הנתבעת 1, שהוא ככל הנראה שלילי.

ה.
השם "יאלו" הוא כינויו של הנתבע 2 ואינו קניינה של הנתבעת 1.

ו.
בכל הנוגע להזמנות שהיו בהליכי ביצוע מול הנתבעת 1, הנתבעת 3 דאגה לערוך הסכמים חדשים מול הלקוחות, תוך שהביאה בחשבון סכומים קודמים ששולמו על ידם, מתוך רצון לשמור על אמינות ולשמר לקוחות.

ז.
הנתבעת 3 מזמינה את ייצור מוצרי האלומיניום מבתי מלאכה הממוקמים ברשות הפלסטינאית ולא קיבלה מהנתבעים 2-1 אמצעי ייצור או פריטי מלאי.

ח.
הנתבע 2 עוסק בקבלת הזמנות, בריכוז נתוני מלאי, במעקב אחר משלוח חומרי הגלם, בקבלת המוצרים המוגמרים מבתי המלאכה ובהתקנתם בבתי הלקוחות.

ט.
כל הפעילות הכלכלית והחשבונאית בתחום האלומיניום נעשית על ידי הנתבעת 3. הנתבע 2 עוסק בעשייה המקצועית בלבד. הוא אינו מנהל את הנתבעת 3, לא משתמש בחשבון הבנק שלה, לא שותף ברווחיה ולא מפעיל אותה.

י.
הנתבעת 3 לא פעלה להברחת רכוש של הנתבעת 1 בכל דרך שהיא. התובעת אף
אינה טוענת ספציפית כי נכס מסוים הוברח מהנתבעת 1 אל הנתבעת 3 ואף טענתה שהנתבעת 3 "פועלת תחת" הנתבעת 1 היא חסרת משמעות משפטית.

יא.
הנתבעת 3 לא עשתה מעולם שימוש עסקי במוצרים שנרכשו בעבר מהתובעת.

יב.
הנתבעת 3 איננה בעלת מניות בנתבעת 1, כך שהרמת מסך ההתאגדות איננה רלוונטית. כמו כן, לא ניתן להגדיר את הנתבעת 3 כחברה קשורה, חברה מסונפת או חברת בת של הנתבעת 1.

יג.
אם התובעת סבורה שהנתבעת 1 פועלת במרמה כדי להונות את נושיה, עליה לנקוט נגדה בהליכי פירוק ואולם לא ניתן ליצור מחויבות של הנתבעת 3, אשר איננה אורגן של הנתבעת 1 ולא נושאת בה במשרה כלשהיא.

יד.
הטענות כי הנתבעת 3 פועלת במרמה כדי להסתיר רכוש ופעילות עסקית של הנתבעת 1 הן טענות פליליות בכסות אזרחית, הדורשות רמת הוכחה גבוהה וכמות ראיות גדולה.

טו.
הנתבעים 2-1 לא מפעילים את הנתבעת 3, לא משתמשים ברכושה או בנכסיה ולא מנהלים אותה. הנתבעת 3 לא הבריחה נכסים של הנתבעים 2-1, לא רכשה מהם נכסים ולא הסתירה נכסים שלהם.

העדים

6.
מטעם התובעת הוגשו תצהירים ונשמעו עדויות העדים הבאים:

א.
עת/1 מנהל התובעת מר תומר אבשלום.
ב.
עת/2 החוקרת גב' מיכל קרליק.

7.
מטעם הנתבעת 3 נשמעו עדויות העדים הבאים:

א.
עה/1 מנהל הנתבעת 3 מר ינאי שיינפלד, שתצהירו הוגש לתיק.
ב.
עה'2 הנתבע 2 מר אייל אמיר (לא הוגש תצהיר עדות ראשית).
דיון והכרעה

8.
התביעה הכספית נגד הנתבעת 3 לתשלום חובותיה של הנתבעת 1 הוגשה מכוחן של 3 עילות - הרמת מסך ההתאגדות, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט.

9.
התובעת מבססת את תביעתה על 3 טענות עובדתיות עיקריות:

א.
הנתבעת 3 מופעלת על ידי הנתבע 2.
ב.
הנתבעת 3 מציגה מצג שווא שהיא הנתבעת 1, תוך שימוש בשם המסחרי "יאלו".
ג.
הנתבעת 3 פועלת במרמה כדי להסתיר את הרכוש ואת הפעילות העסקית של הנתבעת 1.

פרק א' - מתכונת הפעילות של הנתבע 2 במסגרת הנתבעת 3

א'1 - הנתבעת 3 ועיסוקיה

10.
דו"ח רשם החברות של הנתבעת 3, מוצג נ/1, ועדותו של מנהלה עה/1 ינאי שיינפלד (להלן: "שיינפלד"), מעלים את הנתונים הבאים:

א.
הנתבעת 3 הוקמה ביום 1/12/1981 כחברה פרטית. הדירקטורים של החברה הם שיינפלד ואליהו ברכאל. לחברה חמישה בעלי מניות ובהם שני הדירקטורים.

ב.
הכתובת הרשומה של החברה היא ברח' ישעיהו 13 ברמת גן, שזוהי כתובת ביתו של שיינפלד (עמ' 18 לפרוטוקול, שורה 2).

ג.
הגדרת מטרות התאגיד בדו"ח רשם החברות היא "לעסוק בסוגי עיסוק שפורט בתקנון - לעסוק בבניה ותכנון". שיינפלד שלל את הטענה שהנתבעת 3 הוקמה לצורך פרויקט מסוים וטען להיקפי פעילות גדולים מאד בפרויקטים של עיריית הוד השרון ושל נתב"ג 2000 (עמ' 14, ש' 23-21). לדבריו החברה עוסקת במגוון עניינים שרובם קשורים לענף הבניה ולהנחת צנרת, אך גם ללימודי ריקוד (עמ' 13, ש' 24-18) באמצעות אחת מבנותיו ולבדיקת ריביות בחשבונות בנקים, כך שמדובר בחברה מגוונת, שמותר לה לעסוק בכל עיסוק בכפוף לכל דין (עמ' 14, ש' 7-1 ; ס' 4 לתצהירו).

ד.
שיינפלד העיד שהנתבעת 3 עובדת ברצף למן יום הקמתה בהיקפים גדולים ומגישה דו"חות שנתיים (עמ' 13, ש' 32-27).

א'2 - ההיכרות בין הנתבעת 3 לבין הנתבע 2

11.
שיינפלד העיד כי רואה החשבון של הנתבעת 3 המליץ בפני
ו להיכנס לעסקי האלומיניום לבניה והכיר לו את "יאלו אמיר", שהוצג כאמן בתחום מוצרי האלומיניום לבניה שעסקיו קרסו (ס' 6-5 לתצהירו ; עמ' 14, ש' 29-24).

12.
אף הנתבע 2 העיד שהקשר בינו לבין הנתבעת 3 נוצר באמצעות רו"ח אליאס, שהיה רואה החשבון הן של הנתבעת 1 והן של הנתבעת 3 (עמ' 28, ש' 8-1).

א'3 - תנאי העסקתו של הנתבע 2 במסגרת הנתבעת 3

13.
שיינפלד העיד שהתרשם כי הנתבע 2 הוא איש מקצוע טוב אשר אינו מוכשר לניהול העסק ועל כן העסיק אותו במסגרת הנתבעת 3 כשכיר לכל דבר, תוך שמירת ההתנהלות העסקית לנתבעת 3 (ס' 8-7 לתצהירו). נטען כי הנתבע 2 מועסק במתכונת חודשית בכל ימי השבוע ובמסגרת זו אף עובד במשרדי הנתבעת 3 ברח' עתיר ידע 21 בכפר סבא (עמ' 17, ש' 30-22).

14.
הנתבע 2 העיד שהוא שכיר בלבד בנתבעת 3 ושאינו מקבל הזמנות עבור גופים אחרים (עמ' 26, ש' 17-14). לדבריו הוא ניהל עם שיינפלד מו"מ על שכרו, אשר סוכם על סך של 9,000 ₪ עבור עבודה במשרה גלובלית, הכוללת 22 ימי עבודה בחודש (עמ' 29, ש' 32-23).

15.
לתצהירו של שיינפלד צורפו 3 תלושי שכר של הנתבע 2 לחודשים אוקטובר עד דצמבר 2014, שלפיהם הנתבע 2 מועסק אצל הנתבעת 3 מאז חודש יוני 2014 תמורת שכר ברוטו בסך של 9,000 ₪.

ב"כ התובעת העלה את התהיות מדוע נרשם בתלושי השכר בפינה השמאלית העליונה "ימי עבודה: 1" ומדוע אין בהם פירוט של ימי חופשה, הפרשות לקרן פנסיה וביטוי לכך שהנתבע 2 עושה שימוש ברכב של הנתבעת 3.

שיינפלד השיב כי אינו מתמצא בתלושי שכר, המופקים עבורו על ידי רואה החשבון של הנתבעת 3 (עמ' 16, ש' 32-21). עוד הוא העיד, שהנתבע 2 מקבל רכב לצורך עבודתו הנשכר על ידי הנתבעת 3 בתנאי ליסינג תפעולי והוא אינו יכול לדעת מהו הביטוי לכך בתלושי השכר של הנתבע 2, הדומים להבנתו לאלו של העובדים האחרים בחברה (עמ' 17, ש' 21-14).


הנתבע 2 השיב שהוא אינו יודע מדוע תלושי השכר אינם כוללים את המידע שציין ב"כ התובעת ושכל עניינו הוא בשכרו החודשי (עמ' 30, ש' 13-1).

16.
לתצהירו של שיינפלד צורף אישור חתום על ידי רו"ח שלמה אליאס, המאשר כי הנתבע 2 הוא עובד של הנתבעת 3. עיון בתלושי השכר מעלה כי הם הופקו על ידי "אליאס שרותי חשבות" בע"מ
וכי מספר העובד של הנתבע 2 הוא 11. תלושי השכר כוללים את פרטי הנתבעת 3 ובכלל זה את מספרי התיקים שלה במוסד לביטוח לאומי ובמס הכנסה.

17.
תהיות התובעת באשר להיעדרם של רכיבים שונים בתלושי השכר של הנתבע 2 הן עניין של מומחיות וככל שהתובעת רצתה להיבנות מהם, היה עליה להציג חוות דעת של רואה חשבון מטעמה או לדרוש לזמן לעדות את רו"ח אליאס.

18.
מהעדויות שנשמעו בפני
י שוכנעתי כי הנתבע 2 מועסק בנתבעת 3 במתכונת של עובד שכיר וכי תלושי השכר שהוצגו הם אותנטיים. לא הוכח בפני
י שהנתבע 2 מקבל כספים מהנתבעת 3 מעבר לשכרו החודשי המוצג בתלושי השכר.

א'4 - תפקידו של הנתבע 2 בנתבעת 3

19.
שיינפלד הצהיר שתפקידו של הנתבע 2 הוא לקבל הזמנות, לרכז נתוני מלאי לצורך ביצוע ההזמנות, לעקוב אחר משלוח חומרי הגלם וההזמנות המתבצעות בבתי מלאכה בשטח הרשות הפלסטינית, לקבל מהם את המוצרים המוגמרים ולהתקינם בבתי הלקוחות (ס' 11(ג) לתצהיר). נטען כי תפקידו של הנתבע 2 מוגבל לעשייה המקצועית בלבד ללא נגיעה לפן הכלכלי והחשבונאי (ס' 11(ד) לתצהיר).


בעדותו לפני שיינפלד טען שהנתבעת 3 מבצעת לאורך השנים עבודות מתכת ומסגרות בהיקפים גדולים מאד באחריות בנו, הכוללות עבודות תריסים ואלומיניום (עמ' 14, ש' 30 - עמ' 15, ש' 4). נטען כי החלונות מותקנים על ידי פועלים של הנתבעת 3 או על ידי קבלני משנה, בעוד שהנתבע 2 תורם מהידע שלו בתחום של חלונות בלגיים ומבצע מדידות והכנות ללא התקנה וללא מעורבות בניהול (עמ' 15, ש' 16-5).


שיינפלד נשאל לגבי הסתירה בין עדותו לבין האמור בתצהירו ביחס לפעילות הנתבע 2 כמתקין. בתשובתו הוא חזר על כך שהנתבע 2 מבצע מדידות, מדריך ומנחה אך אינו מתקין, שכן ההתקנה מבוצעת על ידי קבלני משנה בסיוע לפי הצורך של עובד הנתבעת 3 בשם עבד (עמ' 15, ש' 26-17).

במענה לשאלה כמה עובדים נוספים עוסקים בתחום העבודה של הנתבע 2, שיינפלד העיד על מעורבות של 6-5 עובדים ובהם מהנדסת שתפקידה לנהל את כל הביצוע ושרטטת (עמ' 15, ש' 32-27).

עוד נמסר שהעבודות עבור לקוחות חדשים מתומחרות באופן סטנדרטי לפי מטר ושהנתבע 2 לא עורך בעצמו הצעות מחיר, אלא שהן נקבעות בישיבות של כל הצוות (עמ' 22, ש' 9-5 ; עמ' 22, ש' 17-10).

20.
הנתבע 2 העיד שהוא בבחינת מנהל מקצועי בנתבעת 3 ושתפקידו לקחת מידות ולשבת עם הלקוחות על התכנון של המפתחים (עמ' 31, ש' 26-22). לטענתו עובדים עמו עובדים נוספים ובהם מנהלת התפעול שהיא הדמות המרכזית בפעילות, שרטטת, מזכירה העוסקת בהזמנות רכש ואדמיניסטרציה ומנהל פרויקטים (עמ' 31, ש' 27 - עמ' 32, ש' 2). הנתבע 2 העיד שאינו עוקב אחר ההזמנות מול הספקים ובתי המלאכה, אינו מקבל ובודק את המוצרים המוגמרים ואינו מתקין אותם בבתי הלקוחות (עמ' 32, ש' 8-3). הנתבע 2 נשאל לפשר הסתירות בין דבריו לבין האמור בסעיף 11(ג) לתצהירו של שיינפלד והשיב כך:

"אין לי מושג. אני אומר לך מה אני עושה. אני לא ראיתי את תצהירו לפני כן. רשום שם גם שאנחנו עושים חלונות אלומיניום ואנו מעולם לא עושים חלונות אלומיניום אלא רק ברזל. אני מניח שזה נכתב מחוסר ידיעה"
(עמ' 32, ש' 13-11).

21.
התובעת טוענת בסעיף 14 לסיכומיה כי יש באמור כדי להוכיח שלא שיינפלד הוא מנהל הפעילות בנתבעת 3 בתחום האלומיניום והחלונות והדבר מהווה לטעמה הוכחה לכך שפעילותה של הנתבעת 1 הועתקה לתוך הנתבעת 3 ומנוהלת על ידי הנתבע 2.

איני סבור שכך. התרשמתי באופן כללי כי שיינפלד והנתבע 2 העידו אמת בהתייחסותם למתכונת עבודתו של הנתבע 2 בנתבעת 3 ולתפקידיו. הנתבע 2 נידב ביוזמתו מידע כי שיינפלד טעה, שכן העבודות מבוצעות בברזל ולא באלומיניום ובכך לטעמי דווקא התחזקה אמינותו.
אם אכן היה מדובר בעדות מתואמת שהיא כולה הסתרה ושקר, יש להניח כי הנתבע 2 לא היה מנדב את המידע הנוסף וכי שיינפלד לא היה עומד בחקירתו בפני
י על כך שהנתבע 2 אינו מבצע התקנות בפועל, על אף האמור בתצהירו.

פעילותה של הנתבעת 3 משתרעת על פני מספר תחומים. הדברים נאמרו לא אחת ושיינפלד אף העיד שעבודות האלומיניום (כהגדרתו) מבוצעות בהיקף של שליש עד חצי מהמחזור השנתי של הנתבעת 3, המסתכם ב- 8-7 מיליון ₪ (עמ' 22, ש' 24-20). גם הנתבע 2 העיד כי הפעילות בתחום מייצרת לנתבעת 3 מחזור הכנסות של 3.5 עד 4 מיליון ₪ בשנה, שאף הביא להעלאת שכרו ל- 11,000 ₪ ברוטו בחודש
(עמ' 31, ש' 29-28).

מהעדויות של שיינפלד ושל הנתבע 2 עלה כי הפעילות מנוהלת על ידי מנהלת תפעול בראש צוות של מספר אנשים ובהם הנתבע 2.

עובדות אלו יכולות בהחלט להביא למצב שבו שיינפלד אינו בקיא בכל הפרטים המקצועיים ובפרטי תפקודו של הנתבע 2, שהוא אחד מעובדי הנתבעת 3. מכל מקום, מסקנותיה של התובעת בסיכומיה נוכח הסתירות הנ"ל הן מרחיקות לכת ואיני מקבלן.

א'5 - סיכום פרק א'

22.
הנתבעת 3 היא חברה ותיקה, הפועלת במגוון תחומים, שבעיקרם קשורים לענף הבניה.

23.
הקשר בין הנתבעת 3 לבין הנתבע 2 נוצר באמצעות רואה החשבון אליאס לאחר שהנתבעים 2-1 נקלעו למשבר פיננסי, שהסתיים כידוע בפירוקה של הנתבעת 1 ובהליכי פשיטת רגל של הנתבע 2.

24.
שוכנעתי שהנתבע 2 מועסק בנתבעת 3 כשכיר במשרה מלאה. הנתבע 2 הוא חלק מצוות של עובדים העוסקת בהתקנת חלונות ותפקידו הוא הנחיה מקצועית, מדידות ופעילות מול לקוחות.






פרק ב' – השם "יאלו" והטענה להברחת נכסי הנתבעת 1 אל הנתבעת 3

ב'1 - "יאלו" והמוניטין

25.
כעולה מעדותו של הנתבע 2 "יאלו" הוא שמו וכינויו האישי מזה יותר מ- 30 שנה (עמ' 25, ש' 19-17). הנתבע 2 עובד כעצמאי בענף המתכת והזכוכית מאז שנת 1999 (עמ' 25, ש' 16-15) והוא עושה שימוש בשם המסחרי "יאלו" מאז אותה שנה (עמ' 25, ש' 21-20). פעילותו העסקית של הנתבע 2 התבצעה במסגרת מספר חברות - תחילה בחברת "ברזל אחר" בע"מ
, בהמשך במסגרת חברת "איירידאה" ומאוחר יותר במסגרת הנתבעת 1, חברת "אל-דר אומנויות ברזל" בע"מ
, אשר הוקמה במימון ובניהול של אמו - והכל תחת השם העסקי "יאלו" (עמ' 25, ש' 22 - עמ' 26, ש' 8). עם זאת, השם "יאלו" מעולם לא היה שמה של חברה (עמ' 26, ש' 21-20).

הנתבע 2 שיווק את עבודתו בהתקנת חלונות באמצעות הנתבעת 1 ותוך שימוש באתר האינטרנט "יאלו" (עמ' 28, ש' 15-8).

אין מחלוקת כי נגד הנתבעת 1 ניתן צו פירוק (עמ' 26, ש' 10-9) והנתבע 2 העיד כי "המוניטין די נפגע" (עמ' 29, ש' 22-21).

26.
עת/1 מנהל התובעת תומר אבשלום העיד שהוא מעורה בענף האלומיניום מזה 28 שנה ומכיר את השם "יאלו" מעל ל- 10 שנים בהקשר של עבודות מתכת וזכוכית (עמ' 10, ש' 28-19), בעוד שאת הנתבעת 1 הוא הכיר רק כאשר החלה הפעילות המסחרית מולה והיה צורך להוציא על שמה חשבונית (עמ' 10, ש' 32-31). מנהל התובעת אף סיפק בעדותו את ההסבר מהו "יאלו":

"אל דר זה שם החברה, 'יאלו' זה השם המסחרי של הנתבע 2. אני מכיר את השם הרבה שנים".


ביחס למוניטין של הנתבעת 1 בענף האלומיניום, מנהל התובעת העיד שלא מדובר במוניטין חיובי (עמ' 13, ש' 2-1).

27.
נוכח העובדה שהשם המסחרי "יאלו" הוא למעשה שמו של הנתבע 2, העושה בו שימוש בכל מסגרת שבה הוא עובד, מסקנתי היא שהמוניטין הכרוך בו הוא מוניטין אישי של הנתבע 2 עצמו. ספק אם מדובר במוניטין חיובי, שכן פירוקה של הנתבעת 1 והפסקת פעילותה הכתימו את שמו האישי של הנתבע 2, שהוא "יאלו".

ב'2 - השימוש בשם "יאלו" במסגרת הנתבעת 3

28.
שיינפלד העיד שאתר האינטרנט "יאלו" ממומן על ידי הנתבעת 3 (עמ' 16, ש' 3-1) והשיב לשאלה האם המשך השימוש בשם היה לפי דרישתו (עמ' 16, ש' 7-5):

"לא. אני חיפשתי אדם שמכיר את התחום, הוא בא לעבוד אצלי כשכיר. אני לא התייחסתי לשם 'יאלו' כי זה לא שינה לי באופן עקרוני. זה לא הפריע לי, לא ראיתי בזה פגם מסוים. בגדול לא התייחסתי לזה. אני התייחסתי יותר לביצוע, להתקנה ולדרישה ולדברים האלה".

29.
הנתבע 2 העיד גם כן שהשימוש בשם "יאלו" לא שינה לשיינפלד ואולם לו עצמו הייתה חשובה ההמשכיות, על אף שהמוניטין נפגע (עמ' 29, ש' 22-18).

30.
מטעם התובעת הוגש תצהירה של עת/2 החוקרת מיכל קרליק. הנ"ל ערכה חקירה בנוגע להתנהלותו העסקית של הנתבע 2 במטרה לבדוק "תחת איזו חברה הינו מציג את עצמו" (ס' 2 לתצהירה). עת/2 יזמה פניה לנתבע 2 וביקשה הצעת מחיר לביצוע עבודת אלומיניום. לפי ממצאיה הנתבע 2 "מציג עצמו תחת השם 'יאלו' חלונות ודלתות ברזל" (ס' 3(א) לתצהירה). לטענתה הנתבע 2 טען כי הוא הבעלים של 'יאלו' וכי הוא מבצע מספר פרויקטים ברחבי הארץ ובהם עבודות בשני בתים פרטיים ברח' גלי התכלת בהרצליה וברח' המרגלית 40 בשוהם. עת/2 העבירה לנתבע 2 מקדמה וקיבלה בתמורה קבלה וחשבונית.

מחקירתה הנגדית של עת/2 עלה שמטרת החקירה הייתה להוכיח שהנתבע 2 מציג את עצמו כמנהל של חברת "יאלו" (עמ' 24, ש' 22-21) ושהיא לא בדקה האם קיימת חברה הנושאת שם זה (עמ' 24, ש' 4-1 ; עמ' 24, ש' 26-23). עת/2 גם לא בדקה מיהו הגורם המבצע את אותן עבודות התקנה בשני הבתים הפרטיים בהרצליה ובשוהם (עמ' 24, ש' 15-10).

המסקנה של עת/2 בתצהירה היא שהנתבע 2 פועל תחת שם המותג "יאלו" ומתנהל מול רשויות המס תחת שמה של "א. ברכאל" בע"מ
. עת/2 אישרה שבמסגרת החקירה לא התקבלו אצלה מסמכים של הנתבעת 1 (עמ' 24, ש' 9-7).

31.
יש להצטער על כך שטענתה של עת/2 כי הנתבע 2 הציג עצמו כבעל העסק אינה מגובה בהקלטות, על אף שהיא צילמה את שיחותיה בוידאו והעבירה את הסרטונים לתובעת (עמ' 23, ש' 30-28). בהיעדר הסרטונים לא ניתן לבחון מה בדיוק נאמר על ידי הנתבע 2 ובאיזה נוסח.

32.
עת/2 קיבלה מהנתבע 2 שלושה מסמכים הדורשים התייחסות:

א.
מפרט טכני והצעת מחיר מיום 3/9/14 - על המסמך מופיע הלוגו של "יאלו" בלבד והוא מסתיים במלים "בברכה, יאלו". אין במסמך הנ"ל אזכור של הנתבעת 3 או של כל גוף אחר.

הנתבע 2 העיד כי גם כיום אין בהצעות המחיר אזכור של הנתבעת 3 (עמ' 31, ש' 21-20).

ב.
קבלה מס' 1460001 וחשבונית מס' 1450001 מיום 28/9/14 - הקבלה והחשבונית נושאים את השם של הנתבעת 3 שתחתיו הלוגו של "יאלו". מופיעים בהם מספר החברה של הנתבעת 3 510906589 (לצד המילים "עוסק מורשה"), כתובת ברח' ישעיהו 13 רמת גן, טלפון 054-2201030, פקס 09-7486170 וכתובת הדוא"ל
[email protected]
.

33.
אין מחלוקת כי הכתובת המופיעה בקבלה ובחשבונית היא כתובת ביתו של שיינפלד, שהעיד כי הוא עשה בה שימוש במקביל
לשיפוץ ולהקמת משרדי הנתבעת 3 בכפר סבא (עמ' 18, ש' 5-2).


הנתבע 2 העיד שכתובת הדוא"ל היא זו אשר מופיעה באתר האינטרנט שלו מזה שנים רבות. הכתובת הנ"ל הייתה בשימוש הנתבעת 1, אולי אף הייתה פעילה לפני הקמתה וכיום היא פעילה בשירות הנתבעת 3. לדבריו המזכירה של הנתבעת 3 פותחת את הודעות הדוא"ל המגיעות לכתובת הנ"ל ואף הוא משיב להודעות דוא"ל מאותה כתובת (עמ' 30, ש' 30-23 ; עמ' 33, ש' 25-23).

34.
אין גם חולק על כך שמספרי הטלפון והפקס המופיעים על גבי החשבונית והקבלה הם של הנתבע 2, והם שונים ממספר הטלפון של הנתבעת 1 שהיה 09-8781512 (המספר מופיע על גבי ההמחאות של הנתבעת 1 שצורפו כנספח ב' לתצהירו של מנהל התובעת).

הנתבע 2 העיד שבתקופה שלאחר קריסת הנתבעת 1, הוא עבד בביתו ששימש כמשרד זמני עד שהנתבעת 3 שכרה משרדים במושב אלישמע, כך שמספרי הטלפון והפקס שלו הופיעו על גבי החשבונית (עמ' 31, ש' 12-5).

שיינפלד העיד שלנתבעת 3 אמנם לא היה משרד ברעננה, אך הנתבע 2 עבד הרבה מהבית, כך שיתכן שמספר הפקס שלו נרשם (עמ' 18, ש' 15-13). לדבריו אין קושי בשימוש במספר הפקס הפרטי של הנתבע 2 ובכתובת הדוא"ל, מה גם שהנתבע 2 עשה שימוש במכשיר פקס של הנתבעת 3, כפי שעשתה גם מהנדסת החברה (עמ' 18, ש' 23-17). שיינפלד העיד שהוא עצמו אינו משתמש בשם "יאלו", אך אין לו התנגדות שהנתבע 2 ייעזר בו ואין לטעמו חשיבות בתוספות על גבי החשבוניות או הקבלות, כל עוד מופיע עליהן שמה של הנתבעת 3 (עמ' 19, ש' 11-3).

35.
בכל הנוגע לחשבון שבו הופקדו כספי המקדמה ששילמה החוקרת עת/2 לנתבע 2, הרי שמנהל התובעת עת/1 הודה כי אין לו ידיעה בנושא ושהוא אינו יודע באיזה אופן מתנהלים חשבונות הבנק של מי מהנתבעים (עמ' 12, ש' 27-19).

שיינפלד העיד שהקבלה והחשבונית משקפים הכנסות של הנתבעת 3 ושלא מדובר בתרגיל (עמ' 18, ש' 16-15). לדבריו הנתבע 2 אינו יכול להפיק חשבוניות בעצמו (עמ' 19, ש' 17-12).

הנתבע 2 העיד שהוא אינו מפיק חשבוניות אלא שיינפלד או אשתו (עמ' 32, ש' 19-16 ; עמ' 33, ש' 28-26).

36.
אף להבנתי העיקר נעוץ בכך שהחשבונית והקבלה הוצאו באופן ברור ומפורש על שמה של הנתבעת 3, לפי מספר החברה שלה ולפי כתובתו של שיינפלד. מספרי הטלפון וכתובת הדוא"ל של הנתבע 2 מופיעים על המסמכים ומשקפים בעיקר קשר ישיר בינו לבין הלקוחות, כמו גם הלוגו של "יאלו", שהוא כאמור את שמו של הנתבע 2 המבטא את המוניטין האישי שלו לאורך כל השנים.

ב'3 - פעילות הנתבעת 3 מול לקוחות וספקים קודמים של הנתבעת 1

37.
מנהל התובעת טען תחילה בעדותו שהנתבעת 1 שילמה את חובותיה לספקים אחרים והמשיכה לקנות מהם בתור הנתבעת 3, אך בהמשך הדברים הודה שהוא אינו יודע האם אכן נפרעו החובות לספקים האחרים (עמ' 11, ש' 19-11).


מנהל התובעת העיד שאינו יודע האם הנתבעת 3 גבתה כספים מלקוחות של הנתבעת 1, אך ידוע לו שהיא משלמת כספים עבור סחורה שהנתבע 2 מושך תחת השם המסחרי "יאלו" במסגרת הנתבעת 3.

38.
שיינפלד העיד שעם קבלתו לעבודה של הנתבע 2, הוא דיווח שיש מספר פרויקטים שבהם הנתבעת 1 קיבלה מקדמות מלקוחות, מבלי להשלים את העבודה. שיינפלד אישר לנתבע 2 להמשיך את ביצוע העבודות ובלבד שהלקוחות יעשו את ההפרדה, כך שפעילות הנתבעת 3 תתחיל כפרויקט חדש. לדבריו הנתבעת 3 לא גבתה כספים של הנתבעת 1, אלא תמחרה את המשך הביצוע מהשלב שבו הופסקו העבודות, כך שגם הלקוחות לא שילמו פעמיים (עמ' 19, ש' 27-18).


הנתבע 2 העיד שבתחילת הפעילות בנתבעת 3, היא ביצעה עבודות שהנתבעת 1 קיבלה בהן מקדמה, אך כמעט שלא ביצעה דבר. בתמורה הנתבעת 3 קיבלה תשלומים מהלקוחות לפי קצב התקדמות הפרויקטים והכל במטרה לשמר את השם "יאלו" (עמ' 29, ש' 14-3). מכל מקום, הנתבעת 3 לא גבתה כספים עבור עבודות שבוצעו על ידי הנתבעת 1 (עמ' 26, ש' 13-11).

39.
בנושא הספקים, שיינפלד העיד שלפי ידיעתו רוב הספקים שעבדו מול הנתבעת 1 אינם עובדים מול הנתבעת 3, אך ישנם כאלה שכן (עמ' 19, ש' 28 - עמ' 20, ש' 3). הנתבע 2 העיד שחלק מספקי הנתבעת 1 עובדים גם עם הנתבעת 3 (עמ' 29, ש' 2-1).

לתצהירו של שיינפלד צורפו כנספח 2 שתי חשבוניות הכתובות בשפה הערבית, האחת מיום 26/11/11 והשניה מיום 22/12/14. בחשבונית השניה נרשם בעברית שמה של הנתבעת 3 ואולם בשתי החשבוניות מופיע מספר החברה שלה. העובדה שגם בחשבונית משנת 2011 רשום מספר החברה של הנתבעת 3 אינה מובנת, שכן באותה שנה הנתבע 2 עבד במסגרת הנתבעת 1 וכלל לא הכיר את הנתבעת 3. בהיעדר תרגום של הכתוב והסבר, לא ניתן להסיק מסקנות על בסיס שתי החשבוניות הנ"ל.

40.
בשורה התחתונה, טענות הנתבע 2 ושיינפלד לא נסתרו. עולה מהן כי חלק מספקי הנתבעת 1 המשיכו בעבודה עם הנתבעת 3 וכי הנתבעת 3 ביצעה עבודות עבור לקוחות של הנתבעת 1 אשר שילמו מקדמות, תוך תמחור חדש ומבלי לקבל כספים שיועדו במקור לנתבעת 1.

ב'4 - סיכום פרק ב'

41.
"יאלו" הוא כינויו הפרטי של הנתבע 2, העושה בו שימוש לאורך כל שנותיו הרבות בעבודתו בענף האלומיניום. ככל ששם זה נושא בחובו מוניטין חיובי, והדבר נתון בספק, הרי שהוא שייך לנתבע 2 ולא לנתבעת 1, שהיא רק אחת החברות שבהן עבד.

42.
הנתבע 2 עושה שימוש בשם "יאלו" גם במסגרת עבודתו בנתבעת 3. שם זה מופיע באתר האינטרנט הממומן על ידי הנתבעת 3, בהצעות המחיר וכן במסמכי חשבוניות וקבלות. כאמור מדובר בכינויו הפרטי וגם בשמו המסחרי של הנתבע 2 עצמו.

43.
החשבוניות והקבלות הן של הנתבעת 3 ומכאן שהכספים המתקבלים מועברים לחשבונותיה. ציון השם "יאלו" ושילוב מספרי הטלפון והפקס של הנתבע 2 הם משניים ביחס לעובדה זו ואין בהם כדי להוכיח בעלות של הנתבע 2 בנתבעת 3. מהעדויות עלה שמנהל הנתבעת 3 אינו רואה פסול בשם "יאלו" ובכל אמצעי אחר התורם להגדלת ההכנסות.

44.
הנתבעת 3 נטלה על עצמה השלמת עבודות שהחלו על ידי הנתבעת 1 והיא אף עושה שימוש בחלק לפחות מהספקים אשר עבדו עם הנתבעת 1. לא הוכחה הטענה כי הנתבעת 3 גבתה כספים אשר יועדו לנתבעת 1.

פרק ג' - ההלוואה

45.
במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שהתובעת נקטה נגד הנתבע 2, התקבלה תשובת הנתבעת 3 מיום 10/2/15 ולפיה אין בחזקתה נכסים של הנתבע 2 הניתנים לעיקול (מוצג ת/1).


במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שהתובעת נקטה נגד הנתבעת 1, התקבלה תשובת הנתבעת
3 מיום 29/3/15 ולפיה אין בחזקתה נכסים של הנתבעת 1 הניתנים לעיקול (מוצג ת/2).


החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 15/4/15 התרתה בנתבעת 3 שעליה להגיש הודעה המפרטת את נכסיו ואת כספיו של הנתבע 2 הנמצאים בידה.

46.
במענה להחלטת ראש ההוצל"פ, הנתבעת 3 הגישה הודעה בנוסח שלהלן (מוצג ת/3):

"1. איל אמיר מועסק בחברה מחודש יוני 2014.
2. לאיל אין כל נכס או כספים בחברה.
3. במהלך שנת 2014 קיבל איל מקדמות בסך כולל של 50,000 ₪ אותם היה אמור להשיב החל מהמחצית השניה.
4. בעקבות הודעת העיקול שקיבלנו מההוצאה לפועל במהלך פברואר, החלטנו לקזז ממשכורתו תחילה את דמי המקדמה שניתנה לו, וזאת רק לאחר שאנו מותירים לזכות העובד סך של 4,400 ₪ שאינם ניתנים לעיקול על פי חוק (גרוש + 4 ילדים). יובהר כי הסך הנ"ל מועבר, על פי בקשת העובד, ישירות לחשבון גרושתו לתשלום מזונות".



47.
שיינפלד העיד שאינו זכור מתי נתן את ההלוואה, אשר ניתנה לנתבע 2 במזומן, על בסיס הסכמה בעל פה וללא שום מסמך בכתב (עמ' 21, ש' 12-6). כמו כן שיינפלד טען שהנתבע 2 טרם החזיר כספים על חשבון ההלוואה ושהוא עצמו התחייב בפני
הנתבעת 3 להחזרת הכספים (עמ' 21, ש' 20 - עמ' 22, ש' 4).

48.
הנתבע 2 העיד שאכן קיבל משיינפלד הלוואה בסך של 50,000 ₪ במזומן ובינתיים לא החזיר דבר (עמ' 27, ש' 17-14). הנתבע 2 הודה שההלוואה לא קוזזה משכרו, שלא נחתם הסכם בכתב ושאין מועד מסוים אשר נקבע להחזרת הכספים (עמ' 33, ש' 12-1).

49.
העדויות של שיינפלד ושל הנתבע 2 סותרות באופן מפורש את האמור במוצג ת/3, שם נטען כי הוחלט לקזז את הכספים משכרו של הנתבע 2.

50.
הטענה כי הנתבעת 3 נתנה לנתבע 2 הלוואה במזומן בסך ניכר של 50,000 ₪ ללא תיעוד בכתב וללא קביעת מועד להחזרה אינה סבירה ונוגדת את ההיגיון. לא הוצג שום מסמך התומך בעצם מתן הכספים, דוגמת דף החשבון המציג את פעולת המשיכה של סך ההלוואה מחשבון הבנק של הנתבעת 3.

51.
מסקנתי היא שההלוואה הנטענת לא ניתנה בפועל, אלא שהומצאה בכדי להציג מצג בדבר היעדר נכסים של הנתבע 2 אצל הנתבעת 3 הניתנים לעיקול. אפילו ניתנה ההלוואה, בפועל לא קוזזו כספים משכרו של הנתבע 2 בניגוד להצהרה שהוגשה לתיק ההוצל"פ.

52.
עם זאת, לא מצאתי שנושא ההלוואה מהווה הוכחה לטענה כי הנתבעת 3 היא חברה שבשליטת הנתבע 2. לטעמי מדובר בניסיון לעזור לנתבע 2 ולהכשיל הליכי עיקול המתנהלים בפני
ראש ההוצאה לפועל, המוסמך לדון בכך ולקבוע את ההשלכות.

פרק ד' - סך התביעה

53.
התביעה הוגשה לסך של 125,000 ₪. מנהל התובעת הצהיר שהתובעת קיבלה מהנתבעת 1 שתי המחאות שלא נפרעו, האחת על סך 100,000 ₪ והשניה על סך 25,000 ₪ (סעיפים 5-4 לתצהירו).


עם זאת, בעדותו בפני
י מנהל התובעת אישר שקרן החוב הייתה 100,000 ₪ בלבד, שהנתבעת 1 שילמה סך של 25,000 ₪ ושהליכי ההוצאה לפועל הביאו לתפיסת רכב ולקבל סך של 1,500 ₪ (עמ' 9, ש' 28 - עמ' 10, ש' 14).


בהתאם לכך, מנהל התובעת אישר שקרן החוב היא 75,000 ₪ בלבד ללא ריביות והוצאות (עמ' 10, ש' 16-15).

54.
דברים דומים ביחס לקרן החוב נשמעו בעדותו של הנתבע 2 (עמ' 27, ש' 11-1), שטען בנוסף כי שווי הרכב שנתפס היה 25,000 ₪ ואולם לא ידע לומר בכמה כסף הוא מומש במסגרת ההוצל"פ (עמ' 27, ש' 23-18).

55.
נמצא שהתביעה הכספית הוגשה בעודף של לפחות 50,000 ₪ וכי היה מקום להגישה לסך של 75,000 ₪ בניכוי שווי המימוש של הרכב, אשר לא הוכח בפני
י.

פרק ה' - מסקנות

56.
כפי שצוין לעיל, התובעת טוענת שיש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת 1 ולחייב את הנתבעת 3 בחובה על בסיסן של 3 טענות עובדתיות עיקריות. נוכח הממצאים שפורטו לעיל ואשר יסוכמו להלן, לא מצאתי שהתובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את טענותיה:

א.
הטענה שהנתבעת 3 מופעלת על ידי הנתבע 2 - הנתבעת 3 הוקמה בשנת 1981 על ידי שיינפלד ומתפקדת מאז כחברה מגוונת, שעיסוקה העיקרי בתחום בתחומי הבנייה והתכנון. הקשר בין הנתבעת 3 לנתבע 2 נוצר רק לאחר קריסת הנתבעת 1 בשנת 2014 ומאז הנתבע 2 מועסק על ידי הנתבעת 3 כשכיר, כחלק מצוות שעיסוקו בהתקנת חלונות ובעבודות ברזל. נוכח הקביעות הנ"ל, איני מקבל את הטענה שהנתבעת 3 מופעלת על ידי הנתבע 2.

ב.
הטענה שהנתבעת 3 מציגה מצג שווא שהיא הנתבעת 1, תוך שימוש בשם המסחרי "יאלו" - שמה של הנתבעת 1 לא נזכר כלל במסמכי הנתבעת 3 או על ידי הנתבע 2 בפני
החוקרת מטעם התובעת, כך שהטענה מתמקדת בשימוש בשם "יאלו".

הוכח בפני
י כי "יאלו" הוא כינויו הפרטי של הנתבע 2 והשם שבו הוא משתמש לצורך עבודתו. הנתבע 2 פועל תחת שם זה לאורך כל השנים, עוד לפני פעילותו במסגרת הנתבעת 1, ורואה בכך חשיבות. עם זאת, ספק אם השם המסחרי "יאלו" נושא מוניטין חיובי ממשי ואני מקבל את הטענה שהנתבעת 3 לא ראתה חשיבות בשימוש בו. מכל מקום, לא הוכח בפני
י שהנתבעת 3 מציגה מצג שווא שהיא הנתבעת 1.

ג.
הטענה שהנתבעת 3 פועלת במרמה כדי להסתיר את הרכוש ואת הפעילות העסקית של הנתבעת 1 - לא ניתן שום פרוט מהו הרכוש של הנתבעת 1 שלגביו נטענת הטענה. בהתאם לעדויות שנשמעו, הנתבעת 3 נטלה על עצמה השלמת עבודות שהחלו על ידי הנתבעת 1 והיא אף מצויה בקשר עסקי עם חלק מהספקים אשר עבדו עם הנתבעת 1. אין בעובדות אלה כדי להוכיח את טענת התובעת. לא הוכחה טענה כי הנתבעת 3 גבתה כספים אשר יועדו לנתבעת 1 או שפעלה במרמה לקבל את פעילותה העסקית.

57.
אין להתעלם מן הקביעה בפרק ג' דלעיל, שהנתבעת 3 לא דיווחה דיווח אמת בתשובתה לראש ההוצל"פ, לפיה ניתנה לנתבע 2 הלוואה המקוזזת משכרו, וזאת לכאורה במטרה למנוע הטלת עיקול על משכורתו. עם זאת, לא מצאתי שיש במסקנה זו כדי להוכיח שהנתבע 2 הוא בעל השליטה בנתבעת 3 או שהנתבעת 3 מסתירה רכוש של הנתבעת 1. התנהלותה זו של הנתבעת 3 היא עניין הדורש בירור בפני
ראש ההוצאה לפועל במסגרת הליכי ההוצל"פ המתנהלים נגד הנתבע 2. דרישת התובעת בסיכומיה לסעד בהקשר זה מהווה הרחבת חזית וסטייה ברורה מהסעדים שנדרשו במסגרת כתב התביעה ועל כן היא נדחית.

58.
הפסיקה הכירה במצבים שבהם ניתן באמצעות עיקרון של הרמת מסך להגיע למסקנה שחברה אחת וחברה אחרת, שהן חברות קשורות שהוקמו ונוהלו בידי אותם בעלים, הן למעשה ישות כלכלית עסקית אחת, וההפרדה ביניהן מלאכותית (כך ברע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ
נ' אילנה ענבר, פ"ד נד(2) 712 בעמ' 716).


בבר"ע 2417/05 (מחוזי - ת"א) גל יעד בע"מ
נ' ט.א. מכונות מזון וקידוד בע"מ
ואח' [פורסם במאגרים - 1/9/05] נקבע כך:

"בהמשך להלכת רשף קבלנים, בנסיבות של זהות מוחלטת בין חברות לכאורה, כאשר קיים חשש ממשי לכאורה כי הקמת החברה האחרת נועדה להבריח נכסים או להעתיק פעילות מתוך מטרה להתחמק מתשלום חוב פסוק, מוצא אני כי יש לאפשר לראות ב’נועה’ כגוף אחד עם החייבות, ולו לצורך הטלת עיקול (קודם מתן אזהרה) כמבוקש במקרה זה. ודוק, יש להבדיל בין ראיית 'נועה' כמחזיקה צד ג' של נכסי החייבות, ובין אימוץ הלכת רשף קבלנים הרואה ב’נועה’ ובחייבות כגוף אחד לצורך גביית

פסק דין
".

וכך גם לאחרונה בעניין פר"ק (מחוזי - ת"א) 59196-02-16 וולך ואח' נ' אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ
ואח' [פורסם במאגרים - 1/8/16]:

"באשר לעירוב בין פעילות החברות, אפנה לדברים שאמרתי לאחרונה אשר יפים גם לענייננו (עניין אדמה, בפסקה 11) - ממכלול האמור מצטיירת תמונה של עירוב בכלל הפעילות הפיננסית של החברות. המסקנה היא שלפנינו אשכול חברות המצוי בשליטה של אותו בעלים ואשר בוצעה בו פעילות פיננסית ענפה של העברת כספים מחברה אחת לרעותה ... במקרים מסוג זה נקבע שניתן להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לחברה אחת את חובות רעותה ואפנה לרע"א 510/00 ח. רשף (1990) בע"מ
נ' ענבר, פ"ד נד(2) 712 (2000). זהו המקרה בענייננו".

59.
בענייננו התובעת רחוקה מהוכחה שהנתבעת 3 והנתבעת 1 הן חברות קשורות, מקל וחומר מהוכחה שניתן לראות בהן ישות כלכלית עסקית אחת באופן המצדיק הרמת מסך וחיובה של הנתבעת 3 בחובה של הנתבעת 1.


עילות התביעה הנוספות שנזכרו בכתב התביעה - עוולת הרשלנות בנזיקין ועשיית עושר ולא במשפט - נזנחו למעשה על ידי התובעת ונראה כי מלכתחילה היו חסרות בסיס.

סיכום

60.
תביעת התובעת נגד הנתבעת 3 נדחית.

61.
בשים לב לאמור בכל הנוגע להתנהלותה של הנתבעת 3 במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, איני רואה לנכון להשית על התובעת את הוצאותיה.


ניתן היום,
י"ח טבת תשע"ז, 16 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 51642-12/14 אבשלום - תריסי גלילה בע"מ נ' אל-דר אומנויות ברזל בע"מ - בעיכוב הליכים, אייל אמיר - בעיכוב הליכים, א.ברכאל בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/01/2017)