פסקי דין על יוסף גבאי | פסקי דין על טופז שירותים פיננסיים | פסקי דין על אברהם יעקובי | פסקי דין על רהיטי נווה עצמון בע''מ ואח' |

36578-12/16 רעא     19/01/2017




רעא 36578-12/16 יוסף גבאי נ' טופז שירותים פיננסיים בע"מ, אברהם יעקובי, רהיטי נווה עצמון בע''מ ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

רע"א 36578-12-16 גבאי נ' טופז שירותים פיננסיים בע"מ
ואח'
19 ינואר 2017



בפני

כב' השופט יגאל גריל
, שופט בכיר



המבקש:


יוסף גבאי
ע"י ב"כ משרד עו"ד רונן צרפתי ואח'
(הסיוע המשפטי)


נגד


המשיבים:

1. טופז שירותים פיננסיים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד משה דנגור
2. אברהם יעקובי
ע"י ב"כ עו"ד טלעאת כנעאן

3. רהיטי נווה עצמון בע''מ

ע"י ב"כ עו"ד חלים מח'ול
4. אחים יעקובי

ע"י ב"כ עוה"ד טלעאת כנעאן


פסק דין


א.
בפני
י בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר-נבון), מיום 16.11.16 בתיק עש"א 34991-09-16, לפיה נדחתה בקשתו של המבקש להארכת המועד להגשת ערעור על החלטתו של כב' רשם ההוצאה לפועל (מר עופר שורק) מיום 11.1.16, במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש למתן הפטר במסגרת תיק הוצל"פ (איחוד)
02-99315-03-0 בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה.

ב.
המבקש הינו החייב במספר תיקי הוצאה לפועל שלגביהם מתנהל תיק איחוד לחייב מוגבל, בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה (02-99315-03-0), וארבעת המשיבים הינם הזוכים בתיקים הרלוונטיים.

ג.
בפני
כב' רשם ההוצאה לפועל בחיפה נדונה בקשתו של החייב למתן צו הפטר לפי פרק ז1 של חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"), שעניינו "חייב מוגבל באמצעים", וסימן ב' באותו פרק שעניינו "הפטר לחייב מוגבל באמצעים – הוראת שעה".

בהחלטה מנומקת מיום 11.1.16 דחה כב' רשם ההוצאה לפועל את בקשתו של המבקש למתן צו הפטר בנימוק שבוצעה על ידי המבקש הענקת נכס לטובת אחותו (דהיינו, ויתור על חלקו בעיזבון אמו המנוחה) באופן שהקטינה את מסת הנכסים שלו בדרך המפחיתה שלא כדין מהיקף הנכסים העומדים לחלוקה בין הנושים.

ד.
כב' רשם ההוצאה לפועל הוסיף בסיפא של החלטתו, כי בקשת המבקש למתן צו הפטר נדחית, ואולם, כך הוסיף וציין, אין בהחלטתו כדי למנוע מן המבקש פנייה מתאימה להליך פשיטת רגל.
בשלב מתן ההחלטה על ידי כב' רשם ההוצאה לפועל לא היה המבקש מיוצג.

ה.
כשמונה חודשים מאוחר יותר, ביום 14.9.16, הגיש המבקש בקשה לבית משפט קמא, באמצעות בא כוחו שנתמנה על ידי הלשכה לסיוע משפטי, להאריך לו את המועד להגשת הודעת ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל מיום 11.1.16 שהתקבלה במענו של המבקש ביום 10.2.16.

ו.
תמצית טענות המבקש בפני
בית משפט קמא הייתה, שהינו הלום קרב, שאינו בקיא בהליכים משפטיים, ידו אינה משגת לשכור את שירותיו של עורך דין, והוא אף לא ידע שקיימת לו אפשרות לפנות ללשכה לסיוע משפטי לקבלת ייצוג.

לטענת המבקש, לאחר שנודע לו על אפשרות זו, הוא פנה ביום 19.4.16 ללשכה לסיוע משפטי במחוז תל-אביב והמרכז והוזמן לראיון בלשכה לסיוע משפטי ליום 19.6.16.

בתאריך 26.6.16 אושרה בקשת הייצוג של המבקש, ונתמנה לו עורך דין, ואולם נוכח חוסר שיתוף הפעולה בין עורך הדין שנתמנה לו לבינו, פנה המבקש ביום 7.8.16 ללשכה לסיוע משפטי על מנת למנות לו עורך דין אחר, ואזי מונה לו עורך הדין הנוכחי, וביום 15.8.16 נערכה פגישה לצורך לימוד עניינו של המבקש והכנת הערעור, וביום 14.9.16 הוגשה לבית משפט קמא, באמצעות בא כוחו הנוכחי של המבקש, בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור.

לטענת המבקש, העובדה כי הליך אישור הלשכה לסיוע משפטי לצורך מתן ייצוג משפטי אורך זמן רב מהווה טעם מיוחד לקבלת הבקשה.

ז.
יצוין, כי ב"כ המשיבים מס' 2 ומס' 4 (עו"ד טלעאת כנעאן

) הודיע לבית משפט קמא, כי הוא משאיר את ההחלטה בבקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת ערעור לשיקול דעת בית המשפט, ואילו ב"כ המשיבה מס' 1 (עו"ד מ. דנגור) וב"כ המשיבה מס' 3 (עו"ד ח. מח'ול) לא הגישו תגובה מטעמם במועד שנקצב לכך.

ח.
בית משפט קמא ציין בהחלטתו, כי המועד להגשת ערעור קבוע בחיקוק ולכן נדרש טעם מיוחד לצורך הארכתו, וזאת בהתאם לתקנה 528 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בית משפט קמא הוסיף וציין, כי אמנם פנייה להסדרת ייצוג באמצעות הלשכה לסיוע משפטי עשויה להיחשב כטעם מיוחד (בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אהרון אמנון ואח'
, פ"ד נד(4) 702 (2000), שאליו מפנה בית משפט קמא בהחלטתו), הגם שפנייה ללשכה לסיוע משפטי להסדרת ייצוג אינה מהווה טעם מיוחד באופן אוטומטי. כמו כן העיר בית משפט קמא, שיש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו, ועוד הוסיף, שנקבע בפסיקה כי במקביל לפנייה לסיוע משפטי מוטב כי המבקש עצמו יפנה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד (בית משפט קמא מפנה לבש"א 7231/02 שפיזמן מרים נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות (2.10.2002)).

ט.
בנסיבות המקרה שבפני
נו הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, כי אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד, הואיל והאיחור בהגשת הערעור איננו איחור קל, שהרי החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל ניתנה ביום 11.1.16, והתקבלה במענו של המבקש ביום 10.2.16, ואילו הערעור הוגש רק ביום 14.9.16, דהיינו, כשמונה חודשים לאחר מתן החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל.

י.
באשר לטענת המבקש כי נודע לו ממַכָּר כלשהו על האפשרות לפנות ללשכה לסיוע משפטי לקבל ייצוג, קבע בית משפט קמא, כי זו נטענה בלשון רפה וללא תמיכה בראיות ואינה בגדר טעם מיוחד לקבלת הבקשה, ומה גם שהלשכה לסיוע משפטי אישרה למבקש את הייצוג המשפטי ביום 26.6.16, ואילו הערעור לבית משפט קמא הוגש רק ביום 14.9.16, מבלי שקדמה להגשת הערעור כל בקשה להארכת המועד להגשתו.

י"א.
גם טענת המבקש שהייצוג המשפטי שניתן לו לראשונה על ידי הלשכה לסיוע משפטי בחודש יוני 2016, הוחלף מחמת חוסר שיתוף פעולה בין משרד עורך הדין שהתמנה לבין המבקש, נטענה לפי קביעת בית משפט קמא בכלליות וללא פירוט נדרש ואין בטענה זו כדי להצדיק את האיחור הרב בהגשת הערעור.

בית משפט קמא סבר, כי נוכח האיחור הבלתי מבוטל הרי בשקלול האינטרסים הנוגדים של הצדדים יש להעדיף את אינטרס המשיבים לסופיות הדיון, ולפיכך נדחתה בקשתו של המבקש להארכת מועד.

י"ב.
על החלטה זו של בית משפט קמא מונחת בפני
י בקשת רשות הערעור שהוגשה באמצעות בא כוחו הנוכחי של המבקש (מטעם הלשכה לסיוע משפטי), כשלבקשת רשות הערעור צירף המבקש שורה של מסמכים רלוונטיים, ובהם גם הודעת הערעור לבית משפט קמא, ערעור אשר לגביו ביקש המבקש כי יוארך לו המועד להגשתו.

י"ג.
תמצית טענות המבקש:

1.
בנסיבות העניין ובשים לב לכך שהמבקש הוא הלום קרב ונכה, והסיוע המשפטי ניתן לו לאור מצבו הכלכלי, ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה ולאפשר הארכת מועד, מה גם שהמשיבים מס' 1 ומס' 3 כלל לא מסרו את עמדתם לבית משפט קמא, הגם שהבקשה להארכת מועד הומצאה להם, ואילו ב"כ המשיבים מס' 2 ומס' 4 הותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית משפט קמא.

2.
החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל מיום 11.1.16 ניתנה מבלי שיש בה אִזכור באשר לאפשרות להגשת ערעור על ההחלטה, כקבוע בסעיף 69 י'20 של החוק, אלא צוין רק שאין מניעה מלפנות להליך פשיטת רגל. לא צוינה העובדה שקיימת זכות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, וכאמור, באותו שלב לא היה המבקש מיוצג, ולטענתו האפשרות להגיש ערעור בזכות על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל נודעה לו מאוחר יותר על ידי מַכָּר, ולפיכך פנה ללשכה לסיוע משפטי, וזאת במכתב מיום 19.4.16.

3.
בעקבות פנייתו ללשכה לסיוע משפטי קיבל המבקש ביום 15.5.16 הודעה בדבר זימונו לריאיון שהתקיים ביום 19.6.16, לקבלת ייצוג משפטי במסגרת הלשכה לסיוע משפטי, וייצוג זה אושר ביום 26.6.16.

4.
מחמת חוסר שיתוף פעולה (לפי טענת המבקש) בין משרד עורכי דין שנתמנה למבקש באותה עת לבין המבקש, פנה המבקש ביום 7.8.16 ללשכה לסיוע משפטי על מנת שימונה לו עורך דין אחר שיטפל בעניינו ואזי התמנה למשימה זו בא כוחו הנוכחי.

5.
המבקש לא פנה לבית משפט קמא בבקשה להארכת מועד בטרם אושר לו ייצוג משפטי, הואיל והליכי בית המשפט אינם מוכרים לו, והוא סבר שכל שדרוש ייעשה על ידי בא כוחו לפי החוק.
עוד טוען המבקש, שהתנהלות הלשכה לסיוע משפטי, ופרק הזמן שנדרש לצורך החלטת מינוי מייצג, כמו גם משך הזמן שחלף ממועד פניית המבקש לקבלת ייצוג משפטי ועד קבלת הייצוג בפועל, כל אלה הם נתונים שאינם בשליטתו ולא באחריותו של המבקש, ולא היה מקום להטיל כל דופי בהתנהלותו.

6.
בית משפט קמא ציין בהחלטתו, כי אושר למבקש ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי ביום 26.6.16, אך הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוגשה רק ביום 14.9.16, ואולם הדבר נבע מהצורך בהחלפת ייצוג עקב הִעדר שיתוף פעולה בין בא כוחו הקודם של המבקש לבין המבקש, דבר שהביא להארכת פרק הזמן עד להגשת הערעור בעניינו. החלפת הייצוג אושרה על ידי הלשכה לסיוע משפטי באוגוסט 2016, במהלך פגרת הקיץ, ומיד בסיומה הוגשה הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור (14.9.16). לכן, לטעמו של המבקש, אין מדובר באיחור ניכר אלא באיחור מינורי של כחודשיים.

7.
משמעות החלטת בית משפט קמא היא מניעת קבלת יומו של המבקש בבית המשפט, וזאת מבלי שבית משפט קמא בחן את סיכויי הערעור של המבקש ומדובר בסנקציה חמורה ביותר, שלטעמו של המבקש אינה סבירה בנסיבות העניין.

8.
בית משפט קמא לא נתן משקל לעובדה שהמשיבים מס' 2 ומס' 4 השאירו את ההחלטה בבקשה להארכת מועד לשיקול דעת בית המשפט, ואילו המשיבים מס' 1 ומס' 3 לא מסרו כלל את עמדתם ביחס לבקשה. לכן, היה מקום שבית משפט קמא יתיר את הארכת המועד וידון בערעור לגופו של עניין, והרי אין בפני
נו מקרה שבו קיימת פגיעה בצד שכנגד. ראייה לכך היא שהמשיבים עצמם כלל לא הביעו התנגדות לבקשה להארכת מועד.

9.
לדעת המבקש, סיכויי הצלחתו בערעור גבוהים ובית משפט קמא כלל לא בחן סיכויים אלה. עוד מוסיף ב"כ המבקש, כי בסופו של דבר מטרת סדרי הדין היא גם הגנה על אינטרסים לגיטימיים של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו.

עד כאן תמצית טענות המבקש בבקשת רשות הערעור.

י"ד.
בהחלטה שנתתי ביום 28.12.16 הוריתי על המצאת בקשת רשות הערעור למשיבים וציינתי באותה החלטה, כי בקשת רשות הערעור מצריכה תשובה, וכי המשיבים מתבקשים גם להתייחס לאפשרות שהבקשה תידון כאילו ניתנה רשות והוגש הערעור על פי הרשות שניתנה (תקנה 410 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

ט"ו.
המועד שקבעתי להמצאת תגובותיהם של המשיבים הינו עד 17.1.17, אך מועד זה חלף מבלי שהוגשו תגובותיהם של מי מן המשיבים, כשם שאף לא הוגשה תגובה לבקשתו של המבקש לפטור מהפקדת עירבון, בקשה שנענתה על ידי כב' השופטת עדי חן-ברק ביום 28.12.16.

ט"ז.
החלטתי לדוּן בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על פי הרשות שניתנה וזאת בהתאם לתקנה 410 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולטעמי, דין בקשת רשות הערעור – להתקבל.

י"ז.
כב' רשם ההוצאה לפועל דחה את בקשתו של המבקש למתן צו הפטר בתיק האיחוד של המערער (החייב) המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, בהתבסס על אחד הסייגים למתן צו הפטר, וזאת בהתאם להוראת סעיף 69י4(א)(3) של החוק, דהיינו: "החייב ביצע פעולות כאמור בסעיף 96 או 98 לפקודת פשיטת הרגל, שאילו היה החייב פושט רגל כאמור באותה פקודה היו בטלות כלפי הנאמן בהליכי פשיטת רגל, בשינויים המחויבים...".

י"ח.
החלטה של כב' רשם ההוצאה לפועל הדוחה את הבקשה למתן הפטר לחייב מוגבל באמצעים, ניתנת לפי סעיף 69י'8(א) של החוק. סעיף 69י'20 של החוק קובע, כי על החלטה לפי סעיף 69י'8(א) של החוק, ניתן לערער בזכות.

י"ט.
מעיון בהחלטת כב' רשם ההוצאה לפועל בעניינו של המבקש עולה, כי לא צוינה בה העובדה שבהתאם לחוק קיימת זכות ערעור על החלטתו זו (אלא צוין שאין בהחלטה כדי למנוע מן החייב להגיש פניה מתאימה להליך פשיטת רגל).

כ.
בהתייחס לטענתוֹ של המבקש בסעיפים 4-6 של נימוקי בקשת רשות הערעור, דהיינו, כי מדובר במבקש שאיננו מיוצג והעובדה שקיימת זכות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל לא הובאה לידיעתו, אציין, שהמבקש לא הצביע על הוראת דין המחייבת את כב' רשם ההוצאה לפועל להפנות בהחלטתוֹ לקיומה של זכות ערעור בהליך זה, יחד עם זאת, דומה בעיניי כי רצוי היה שבמקרים בהם החייב איננו מיוצג, תופנה תשומת ליבו לזכות הערעור, וזאת בסיפא של ההחלטה.

כ"א.
אין ספק כי היה איחור ממשי בפרק הזמן שבין המועד בו התקבלה החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל אצל המבקש (ביום 10.2.16) ועד אשר בסופו של דבר הוגשה הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור בפני
בית משפט קמא (14.9.16).
בוודאי שנכון היה בנסיבות העניין שהמבקש יפנה, לכל הפחות, לבית משפט קמא (לאחר שנודע לו על האפשרות להגיש ערעור בזכות על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל) ויבקש הארכת מועד עד אשר יוסדר ייצוגו המשפטי, דבר שלא נעשה, ומה גם שההליכים במסגרת הלשכה לסיוע משפטי עד שאושר לו הייצוג המשפטי מטעם הלשכה, ובהמשך לכך ההליך של החלפת הייצוג, כל אלה גרמו להארכה ניכרת של פרק הזמן, אם כי מקובל עלי שלפחות חלק מן ההתארכות לא היה נתון בשליטתו או באחריותו של המבקש.

כ"ב.
לשיקולים שצוינו לעיל, יש להוסיף את העובדה שהמשיבים לא הביעו התנגדות בפני
בית משפט קמא לבקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת ערעור, וליתר דיוק, ב"כ המשיבים מס' 2 ומס' 4 הותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית משפט קמא, ואילו המשיבים מס' 1 ומס' 3 לא מסרו את תגובותיהם, למרות שפרק הזמן שקצב לכך בית משפט קמא חלף.

כ"ג.
גם בבית משפט זה לא הוגשו תגובותיהם של המשיבים, וזאת הן באשר לבקשתו של המבקש לקבלת פטור מהפקדת עירבון, והן בנוגע לבקשת רשות הערעור, הגם שפרק הזמן שנקצב למטרה זו – חלף. דומה בעיניי, כי אף זהו שיקול כבד משקל התומך בהיענות לבקשת רשות הערעור.

כ"ד.
בצדק ציין בית משפט קמא בהחלטתו, כי עסקינן במועד להגשת ערעור בזכות על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, אשר קבוע בחיקוק. משכך, נדרש טעם מיוחד לצורך הארכת המועד לפי תקנה 528 של תקנות סדר הדין האזרחי.

כ"ה.
סבורני, שכלל הנסיבות והנתונים יש בהם, אף אם בדוחק, כדי לבסס קיומו של טעם מיוחד, ובכלל זה העובדה שהמבקש הוא הלום קרב, נכה, המתקיים מקצבת נכות והייצוג המשפטי ניתן לו מטעם הלשכה לסיוע משפטי. התארכות פרק הזמן בין קבלת החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל לבין הגשת הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור לא הייתה, בחלקה לפחות, בשליטת המבקש, אשר, כאמור, לא היה מיוצג.

כ"ו.
על כל אלה יש להוסיף את העובדה, שיש לה לטעמי משקל רב, דהיינו, שלא הוגשה תגובה מצד המשיבים לבקשה להארכת מועד בפני
בית משפט קמא (ושניים מהם הותירו את העניין לשיקול דעת בית המשפט), כשם שלא הוגשה תגובה מצד המשיבים לא לבקשתו של המבקש בבית משפט זה לפטור מעירבון, ולא לבקשת רשות הערעור עצמה.

כ"ז.
על יסוד כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשת רשות הערעור ודן בה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על פי הרשות שניתנה, וקובע שבקשת רשות הערעור בדין יסודה, וזאת בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המבקש כפי שפורטו לעיל.

כ"ח.
אני מבטל את החלטת בית משפט קמא מיום 16.11.16, ומאריך את המועד להגשת הערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל מיום 11.1.16 בעניינו של המבקש, באופן שיש לראות את הודעת הערעור שהגיש המבקש לבית משפט השלום בחיפה (ואשר צורפה לבקשתו להארכת מועד) כהודעת ערעור שהוגשה במועד.

אין צו להוצאות.


המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין אל:
1. ב"כ המבקש – משרד עו"ד רונן צרפתי (מטעם הסיוע משפטי) – חיפה.
2. ב"כ המשיבה מס' 1 – עוה"ד משה דנגור – רמת-גן.
3. ב"כ המשיבים מס' 2 ומס' 4 – עוה"ד טלעאת כנעאן – מג'ד אלכרום.
4. ב"כ המשיבה מס' 3 – עוה"ד חלים מח'ול – נהריה.

ניתן היום,
כ"א טבת תשע"ז, 19 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 36578-12/16 יוסף גבאי נ' טופז שירותים פיננסיים בע"מ, אברהם יעקובי, רהיטי נווה עצמון בע''מ ואח' (פורסם ב-ֽ 19/01/2017)