פסקי דין על אילן אסולין | פסקי דין על קווים קיי בי אנד טי | פסקי דין על סוילקו בע"מ נגדעו"ד יוסי שקד

27990-06/10 א     19/01/2017




א 27990-06/10 אילן אסולין, קווים קיי בי אנד טי בע"מ נ' סוילקו בע"מ נגדעו"ד יוסי שקד








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 27990-06-10 אסולין ואח' נ' סוילקו בע"מ ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
אילה גזית


תובעים

1.אילן אסולין

2.קווים קיי בי
אנד טי בע"מ


נגד


נתבעת
צד ג'

סוילקו בע"מ

נגד
עו"ד יוסי שקד






פסק דין


מבוא

1. התובע מר אילן אסולין
להלן: "התובע"), הוא הבעלים של חברת קווים קיי בי אנד טי בע"מ
(להלן: "התובעת"), המנהלת ומבצעת פרויקטים בתחום המתח הנמוך והתשתיות לגילוי ולכיבוי אש, להתקנת טלוויזיה במעגל סגור, בטחון, בקרת כניסה, תנועה ותחבורה.

התובעים טוענים, כי הם התקשרו עם חברת סוילקו בע"מ (להלן: "הנתבעת"), לביצוע עבודות בתחום התקנת מערכות לגילוי ולכיבוי אש, בהתאם למחירון מוסכם וחתום ביניהם. לטענתם, עמדו הם בכל היעדים אשר נדרשו מהם על-ידי הנתבעת, וביצעו את עבודתם לשביעות רצונה, אולם הנתבעת הפסיקה לשלם לתובעים, ונותר חוב בסך של 118,133 ₪.

הנתבעת טוענת, כי התובעת ביצעה את עבודתה בצורה בלתי ראויה וחסרת מקצועיות, וכי שילמה לתובעים את כל הסכומים, ואף ביתר.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד עו"ד יוסי שקד
, אשר שכרה את שירותיו המשפטיים בשל תביעה אשר הוגשה על-ידי התובעת בת.א 14539-08 ונדון בפני
כבוד השופט רחמים כהן. לטענתה, עו"ד שקד הסכים לביטול פסק-הדין בתיק אשר דחה את תביעת התובעת, וחייב את התובעים בהוצאות, וזאת ללא הסכמת הנתבעת.

צד ג' טען, כי ב"כ התובעת ביקשה ממנו ליתן הודעה מוסכמת למחיקת התביעה, והוא הסכים אולם, הוא לא ידע שניתן פסק-דין 4 ימים לפני הגשת ההודעה.

טענות הצדדים

2. התובע הינו אחד הבעלים של התובעת, והנתבעת היא חברה הפועלת בתחום התקנת מערכות גילוי וכיבוי אש "ירוקות".

התובע טוען, כי הוא ונציגי הנתבעת התקשרו ביניהם בהתאם למחירון מוסכם וחתום בין הצדדים שנערך ביניהם, וכן בהתאם להצעת המחיר לביצוע עבודות בקבלנות משנה, ולחיוב, בהתאם לביצוע בפועל ולכמויות מצטברות, והכול לשביעות רצונה של הנתבעת.

התובע טוען, כי בין הצדדים נרקם קשר עסקי החל מחודש פברואר 2007, והתובעת ביצעה עבור הנתבעת עבודות בתחום התקנת מערכות לגילוי ולכיבוי אש בפרויקטים רבים של הנתבעת בכל רחבי הארץ, וסיפקה לנתבעת חומרים וציוד רלוונטיים לצורך התקנת התשתית והחיווט למערכות.

לטענת התובע, הם עמדו בכל היעדים אשר נדרשו על-ידי הנתבעת, וביצעו את עבודתם באמצעות עובדים רבים, והכל לשביעות רצונה המלא של הנתבעת, ושל לקוחותיה השונים, אולם, נציגי הנתבעת שילמו להם סכומים חלקיים בגין עבודתם הרבה.

התובע טוען, כי הם ניסו לפתור את המחלוקת הכספית עם הנתבעת, ולקבל את התשלומים המגיעים להם על-פי דין, ואף התקיימו פגישות ביניהם ביום 25.9.07 וביום 23.10.07, ונערכו התכתבויות שונות ביניהם באמצעות הדואר האלקטרוני וכו'.

התובע טוען, כי הם הודיעו לנתבעת על הפסקת העבודה לאחר השלמת עבודות בפרויקטים פתוחים, ועל-מנת שלא להיגרר לנזקים נוספים צפויים ושאינם צפויים, וכי הנתבעת נותרה חייבת כספים בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום המגיעים לסך 178,000 ₪, וכי העבודות אושרו בחתימת מנהלי העבודה של הנתבעת, אשר בדקו את העבודה, אישרו אותה, ואף אישרו את החשבונות לתשלום.

התובע טוען, כי טענת התובעת בדבר איכות העובדים של התובעת הינה מגוחכת, שכן הנתבעת עצמה לקחה אותם, לאחר מכן, כעובדים שכירים, וחלקם הפעילה אף כקבלני משנה. כמו-כן, טוען התובע, כי בין התובעת לנתבעת לא הייתה כל התחייבות הדדית, כי השכר (כולו או חלקו) מותנה באישור המפקח מטעם המזמין. לטענתו, גם אם היו למפקח הסתייגויות בדבר העבודה ו/או ביצועה ו/או איכותה, הרי מעולם לא הועברו הם לידי התובעת, ואם היו, היו צריכים לעבור בטרם החתימה על אישור החשבון.

התובע טוען, כי בנוגע לטענת הנתבעת, כי היו לקויים בפרויקט כפר שאול ואיתנים הרי שכבר בחודש אוגוסט 2007, הוציאה הנתבעת הזמנה להגדלת העבודה בחודש נובמבר 2007, ובנוגע לפרויקט נובל הנתבעת עצמה היא זו שסיפקה את מיכל הכיבוי, על-כן כל טענותיה כי הגודל לא מתאים, אין לה לפנות, אלא אל עצמה.

כמו כן, התובע טוען, כי הם תובעים סכום נוסף של 5,000 ₪, אותו העבירו בטעות באי-כוחו מטעמו לנתבעת, בגין הוצאות שנפסקו בין הצדדים.

3. התובע צירף חוות דעת מומחה מאת רואה החשבון, מר אמיר דיין, בנוגע להתחשבנות הכספית בין התובעת לנתבעת. המומחה מטעמו קבע, כי החוב הנומינלי המאושר על-ידי הנתבעת לתובעים עומד על סך של 81,022 ₪, והיתרה המשוערכת על-פי חוק פסיקת ריבית הינה 105,622 ₪.

לעומת זאת, החוב הכספי הנומינלי על-פי מסמכי התובעים עומד על סך 138,319 ₪, והיתרה המשוערכת, על פי חוק פסיקת ריבית הינה 178,035 ₪.

4. מר קורמן מנהל הנתבעת טוען, כי מעולם הנתבעת לא התקשרה עם התובע בכל התקשרות שהיא, ואין היא חייבת לו באופן אישי וכל ההתקשרות שנעשתה הייתה עם התובעת, אלא שההתקשרות בין התובע לנתבעת הייתה בשנת 2007, ואילו התובעת הוקמה רק בשנת 2008 לאחר שההתקשרות שבין התובע
לנתבעת הגיעה לקיצה.

מר קורמן טוען, כי משך ההתקשרות של התובע 1 עם הנתבעת הייתה לתקופה קצרה של מספר חודשים, מחודש מרץ 2007 ועד לחודש אוקטובר 2007, והתובע ביצע עבודות רק במספר אתרים, ועבודות אלו בוצעו בצורה בלתי ראויה בחוסר מקצועיות, זלזול והזנחה, שאילצה את הנתבעת להפסיק העבודה, ולהעמיד צוותים אחרים מטעמה, בניסיון לתקן את העבודה הלקויה, ועל-מנת להתגבר על הפיגורים הגדולים בלוח הזמנים. מר קורמן מדגיש, כי אופן הפעולה של התובעים הביא למצב בו נגרמו לנתבעת נזקים כבדים ביותר.

מר קורמן טוען, כי בחודש אוקטובר 2007, פנה אל הנתבעת אחד מהלקוחות הגדולים, והודיע, כי אם הפרויקטים לא יושלמו עד לסוף שנת 2007, הנתבעת לא תהא זכאית לכל תשלום בעבור עבודתה עד כה בקשר לפרויקט.
לטענתו, התובע שלח לאתרים צוותים בלתי מנוסים ובלתי מיומנים, ואף הגדיל לעשות כאשר חייב את הנתבעת במוצרים שלא סופקו לאתרים, דרש כספים אשר המפקח מטעם הנתבעת מעולם לא אישר, וביום 23.10.07 קיימו הצדדים ישיבה בה התחייבה הנתבעת להעביר לידי התובעים תשלום חלקי, בכפוף להתחייבות התובע להשבת צוותי העבודה לפרויקטים השונים כבר בתחילת השבוע, וסיום הפרויקטים בזמן, כאשר סיכום זה הועלה על הכתב על-ידי התובע, אולם הלה לא עמד בהתחייבויותיו.

מר קורמן טוען, כי החשבונות הנתבעים, ואף העבודות בגינם הוצאו החשבונות מעולם לא אושרו על-ידי נציגי הנתבעת. לטענתו, עיון באסמכתאות של התובע מגלות, כי מדובר על דפי חשבון שמעולם לא אושרו על-ידי מי מהנתבעת, ולמעשה מדובר בניסיון חסר תום-לב של התובעת להוציא מהנתבעת כספים שלא כדין.

מר קורמן טוען, כי סוכם עם התובע, כי יתרת התשלום תעמוד על סך 81,022 ₪, והיא שולמה והתובעים היו אלו שהפרו את התחייבותם, שכן לאחר קבלת התשלום לא חזרו מעולם להשלמת הפרויקטים, והנתבעת נאלצה להכניס במקומם קבלנים חלופיים, דבר שגרם לאיחור בלוח הזמנים, ולהפרת ההסכמים של הנתבעת אל מול המזמינים.

5. מר יעקובי מנהל בנתבעת טוען, כי במסגרת תפקידו הוא אחראי על העבודות שביצע הקבלן התובע, עבור הנתבעת. לטענתו, משך ההתקשרות של התובע עם הנתבעת הייתה לתקופה קצרה של מספר חודשים מחודש מרץ 2007 ועד חודש אוקטובר 2007, אלא שהעבודות בוצעו בצורה בלתי ראויה, בחוסר מקצועיות, זלזול והזנחה שאילצה את הנתבעת להפסיק את עבודת התובעים, ולהעמיד צוותים אחרים מטעמה בניסיון לתקן את העבודה הלקויה של התובעים, ולהתגבר על הפיגורים הגדולים בלוח הזמנים.

עוד טוען מר יעקובי, כי התובע שלח לאתרים צוותים בלתי מנוסים ובלתי מיומנים, ואף הגדיל לעשות כאשר חייב את הנתבעת במוצרים שלא סופקו לאתרים, דרש כספים למרות שהוא או המפקח מטעם הנתבעת מעולם לא אישרו את העבודות.

מר יעקובי טוען, כי במהלך חודשים ספטמבר ואוקטובר 2007, ובשל העובדה שמזמיני העבודה איימו שלא לשלם לנתבעת את התמורה שהייתה אמורה לקבל על-פי ההסכמים, ונוכח המצוקה הרבה אליה נקלעה הנתבעת נתבקש הוא על-ידי מר טובי קורמן לנסות להגיע לפתרון מוסכם עם התובע, חרף העובדה שביצע עבודה רשלנית, וזאת על-מנת שניתן יהיה להשלים את העבודות בפרוייקטים השונים עד לתאריך היעד ולהקטין את הנזקים של הנתבעת.

לאור כך, הוא קיים ביחד עם התובע ביום 23/10/07 ישיבה והסכים להעביר לידיו תשלום חלקי (הגם שלא היה זכאי לכל תשלום במועד הנקוב או בכלל), והכל בכפוף להתחייבות התובע להשבת צוותי העבודה לפרויקטים השונים כבר בתחילת השבוע וסיום הפרויקטים בזמן כאשר סיכום זה הועלה על הכתב על ידי התובע.

מר יעקובי טוען, כי למרות סיכום הדברים לעיל, התובע לא עמד בהתחייבויותיו, והנתבעת נאלצה להחליפו בספקים אחרים שהשלימו את העבודות.

6. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד בא-כוחה לשעבר עו"ד יוסי שקד
, והודיעה לו כי באם יינתן פסק-דין בו תחויב הנתבעת לשלם לתובעים סכומי כסף כלשהם בגין תביעתם, הרי שעו"ד שקד יהיה חייב לשפות את הנתבעת הואיל והסכים לביטול פסק-הדין שלא כדין. כמו-כן, הנתבעת טוענת, כי הסך של 5,000 ₪,ששולם לו בטעות בגין ההוצאות ושכר טרחת עו"ד בת.א 14539-08, שולם לו לאחר הסכם חדש שערך עם ב"כ התובעים שלא כדין, ועליו להשיב סכום זה.

7. צד ג', עו"ד שקד, טוען כי הוא ייצג את הנתבעת בתיק ת.א 14539-08, בתביעה כספית אשר הוגשה על-ידי התובעת דנן, בשנת 2008. התביעה התנהלה במהלך שנת 2009, לפני כב' השופט רחמים כהן, הוגשו סיכומים על-ידי הצדדים, וביום 29.10.09 ניתן בתובענה פסק-דין, הדוחה את התביעה.

עו"ד שקד טוען, כי ב"כ התובעת, עו"ד שרית חרל"פ, שוחחה עמו בטלפון ביום 28.10.09, וביקשה לקבל את הסכמתו לדחות את התביעה, ולאחר התלבטות, הוא הסכים לבסוף למבוקשה להגשת בקשה מוסכמת למחיקת כתב התביעה. עו"ד שקד טוען, כי בשלהי השיחה, עלתה שאלת תשלום של שכר הטרחה.

עו"ד שקד טוען, כי הוא אינו זוכר מי משניהם הציע את הסכום בסך 5,000 ₪ (כולל מע"מ), ומי מבין שניהם קיבל את ההצעה. לטענתו, סוכם על תשלום שכר טרחתו בסכום כולל בסך 5,000 ש"ח.
עו"ד שקד טוען, כי בתום שיחתו האמורה עם עו"ד שרית חרל"פ, התקשר למר קורמן, והודיע לו בזמן אמת על דבר פנייתה של עו"ד שרית חרל"פ בעניין מבוקשה לסלק את התביעה, והוא הגיב לכך בהסכמה מפורשת ומלאה, תוך הבעת שמחה של ניצחון.

עו"ד שקד טוען, כי
למחרת, העבירה עו"ד שרית חרל"פ באמצעות הפקס את ההודעה המשותפת של שניהם בדבר ההסכמה על מחיקת התביעה, ולאשר את שכר טרחתו המוסכם. לטענתו, באותו היום 29.10.11, הוא לא ידע, כי סיים כב' השופט רחמים כהן לכתוב ולחתום על פסק-הדין בתיק.

עו"ד שקד טוען, כי לא ידעו באי-כוח הצדדים, כי 3 ימים קודם לכן, נתן בית-המשפט פסק-דין בתובענה, ודחה את התביעה, וכן חייב את התובעים בהוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח ובשכ"ט עו"ד, בסך 7,500 ש"ח בצרוף מע"מ. לטענתו, לו היה יודע בסוף חודש אוקטובר 2009, כי יינתן פסק-דין כפי שנפסק, לא היה מסכים לבקשתה של עו"ד חרל"פ למחוק את התובענה, ולא היה מסכים לבטל את פסק-הדין.

עו"ד שקד טוען, כי בית-המשפט ביטל את פסק דינו, על דעתו בלבד - ולא כפי שנתבקש בהסכמה, וזאת בהחלטתו מיום 2.11.09, וזאת במקום להפנות את תשומת הלב של באי-כוח הצדדים לכך, שכבר ביום 29.10.09, ניתן פסק-הדין ושבאי-כוח הצדדים מוזמנים לשקול כל הסכמה דיונית ביניהם - לאור נתון חשוב ביותר זה.

עוד טוען עו"ד שקד, כי הסכום המוסכם בסך 5,000 ₪ הועבר לחשבונו ביום 2.11.09, אולם, גם ביום זה
טרם ידע, כי ניתן פסק-דין בתובענה ביום
29.10.09 ושביום 2.11.09 בוטל פסק-הדין. לטענתו, פסק-הדין מתאריך 29.10.09 הומצא באמצעות הדואר למשרדו, כשבוע לאחר מועד הינתנו. או אז נכח לראשונה לדעת, כי התובענה נדחתה, כי נפסקו סכום בסך 7,500 ש"ח בצרוף מע"מ בגין שכ"ט עו"ד, וכן נפסקו הוצאות בסך 1,500 ש"ח.

דיון והכרעה


8. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים, ובסיכומי הצדדים, אני קובעת, כי דין התביעה להידחות.

לאחר בחינת חומר הראיות שהובאו לפני בית-המשפט, המסמכים שצורפו לכתבי הטענות ולתצהירים, ולאחר שמיעת העדויות בתיק והתרשמות בית-המשפט מהן, עולה, כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה והשכנוע המוטל עליהם מבחינת הטיית מאזן ההסתברויות, ולא הניחו את התשתית הראייתית הראויה והנדרשת להוכיח, כי קיים חוב כספי לנתבעת כלפי התובעים, והכול כמפורט להלן.

ראשית, מעיון בכתב התביעה עולה סתירה מהותית בנוגע לגובה סכום החוב הכספי אשר מייחסים התובעים לנתבעת. התובעים טוענים בסעיף 26 לכתב התביעה, כי לנתבעת נותר חוב כספי ליום 31.8.07 בסך של 118,133.6 ₪, בעוד בסעיפים 30 ו- 48 לכתב התביעה, טוענים התובעים, כי לנתבעת נותר חוב כספי עד ליום 31.10.07 בסך של 61,630 ₪, ובתוספת מע"מ סך של 82,000 ₪.

בכתב התביעה לא ניתן כל הסבר להפרש שנוצר בין הסכומים האמורים, ואף העובדה שהתובעים הפחיתו את סכום החוב אינו עומד במבחן ההיגיון, שכן בהתאם לסעיף 27 לכתב התביעה הנתבעת לא עמדה בתשלומים כפי שנקבעו בחודש ספטמבר 2007, והפסיקה לשלם להם בגין ביצוע העבודות שביצעו עבורה, ולכן אם נלך על-פי שיטת התובעים, הרי שככל שעוברים החודשים החוב הכספי הנטען היה תופח וגדל.

סתירה מהותית נוספת בנוגע לסכום החוב הכספי עלתה בסעיף 24 לתצהירו של התובע, שהצהיר, כי הנתבעת נותרה חייבת לתובעים סך של 178,000 ₪, בתוספת ריבית והצמדה, וכן צירף חוות דעת מומחה מטעם התובעים אשר קבע, כי החוב הכספי הנומינלי של הנתבעת עומד על סך 138,319 ₪, ובשערוך על-פי פסיקת ריבית עומד על סך 178,035 ₪.

לשאלה כיצד מסביר התובע את הסכום שנקב בכתב התביעה אל מול הסכום שנקב המומחה מטעם התובעים בחוות דעתו העיד: "ת. בחישובי ריבית והצמדות לתקופות שונות ולחשבונות השונות" (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 29 שורה 18). ובהמשך כנשאל מהי התוצאה הנומינאלית בלי הצמדה וריבית אליה הגיע המומחה מטעמו בחוות דעתו העיד: "ת. את השאלה צריך להפנות לחוות הדעת של המומחה." (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 29 שורה 26), תשובות אלו של התובע, שעליו מוטל הנטל להוכחת סכום החוב ועליו לדעת מה סכום תביעתו, הן בכתב התביעה הן בתצהירו והן בחוות דעת המומחה מטעמו - אינן מפורטות ואינה מספקות, ואין בה כל הסבר המניח את הדעת.

יתרה מכך, התובע טען בסעיף 27 לסיכומיו, כי החוב הכספי הנותר לנתבעת ליום 31.8.07 עומד על סך 118,133.6 ₪, בהתאם למכתב מיום 17.7.07 המצורף כנספח ת/2 לכתב התביעה, אולם מעדותו עולה, כי הסכום המוסכם לתשלום עמד על סך 81,022 ₪: "...ישבנו וסיכמנו את המסמך המסכם של 81,022 ₪..." (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 24 שורות 2-3). ובהמשך: "...המסמך הזה מסכם את כל ההתנהלות הכספית והחשבונאית." (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 24 שורות 8).

לפיכך, גם על-פי עדות התובע עצמו – סיכום ההתחשבנות הכספית עמד על סך 81,022 ₪.

יתרה מכך, התובע מודה בעדותו, כי מלבד מסמך זה, אין לו כל מסמך אחר המאשר את הסכום שמעבר לסכום המאושר, קרי, 81,022 ₪: "ת. אני מסתפק בחשבון חתום על ידי אפי מיום 20.9.07 שבו חתם על הכספים שמגיעים לי. לא חשבתי להביא מסמך אחר." (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 28 שורות 7-8), ובהמשך: "ת. בגלל המסמך
i
שבו בעצם יש הסכמה בין הצדדים לגבי החשבונות לכן לא ראיתי צורך להציג את כל אישורי עבודה החתומים על ידי מנהלי הפרויקטים של הנתבעת
". (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 28 שורות 14-15), וכן: "ת. האסמכתא שלי חוות דעת של המומחה שבדק את המסמכים" (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 24 שורה 20).

לא זו אף זו, אף מעיון בחוות דעת המומחה מטעם התובעים עולה, כי המומחה קבע, כי הסכום המאושר על-ידי הנתבעת הינו 81,022 ₪, והמומחה אף חזר על כך בעדותו לפני בית-המשפט: "מה שהנתבעת אישרה על-פי המסמכים עד לחודש אוגוסט סך של 81,022 ₪ נכון ליום 25.9.07" (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 16 שורות 4-8).

מן האמור לעיל עולה, כי התובעים מסרו מספר גרסאות סותרות בכל הנוגע לגובה סכום החוב הכספי שמיוחס לנתבעת, דבר המהווה סתירה מהותית אשר יורדת לשורשו של עניין, ועל-כן אף מסיבה זו, דין טענת התובעים להידחות.

אולם למעלה מן הצורך, ייאמר, כי אף מעיון בחוות דעת המומחה מטעם התובעים אשר אמורה להוות תמיכה עיקרית בטענת התובעים, כי לנתבעת קיים חוב כספי בגין העבודות שביצעו התובעים עבורה, עולה, כי היא אינה מהווה תשתית ראייתית מספקת וראויה עליה יוכל בית-המשפט לבסס את קביעתו בשאלה הנדונה.

מעיון בחוות דעת המומחה מטעם התובעים עולה, כי המומחה קבע, כי החוב הכספי הנומינלי של הנתבעת עומד על סך 138,319 ₪, ובשערוך על-פי פסיקת ריבית עומד על סך 178,035 ₪, כאשר החומר שעמד לרשותו של המומחה הינו: מחירון לביצוע העבודות, 11 טפסי ריכוז כמויות, 2 טפסי ריכוז חשבונות לחודש שהוכנו על-ידי הנתבעת (על-פי הודעת התובע), כתב התביעה שהוגש לבית-המשפט השלום בתל-אביב, ומכתב מהתובעת אשר יועד למר יעקבי – מנהלה התפעולי של הנתבעת, בדבר סילוק ההתחשבנות הכספית עד ליום 31.8.07, אשר נחתם ואושר על-ידי מר יעקבי ביום 25.9.07.

המומחה מטעם התובעים אף העיד לפני בית-המשפט, כי לא היו בידיו מסמכים נוספים: ..."חוות הדעת מתייחסת למסמכים שמוצגים פה, מלבד זאת לא היו לנו מסמכים נוספים." (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 17 שורות 28-29).

הנתבעת לעומת זאת טוענת, כי המסמך היחידי שנמסר לתובע ואושר לו על-ידי נציג הנתבעת, מר יעקב, הוא ההתחשבנות מיום 17.7.07 המצורף כנספח ת/2 לכתב התביעה, עליו חתום נציג הנתבעת והסכום אשר אושר לתובעים עמד על 81,022 ₪ בלבד, ובניגוד לטענת התובעים סכום זה שולם במלואו על-ידי הנתבעת ואף מעבר לכך, בהתאם לכרטסת ממוינת המצורפת כנספח ג' לתצהירו של מר קורמן, מנהל הנתבעת.

מעיון בכרטסת הממוינת עולה, כי התובעים קיבלו כספים מאת הנתבעת מיום הסיכום בין התובע לנציג הנתבעת, קרי, מיום 25.9.07 בסך של 151,607 ₪, בגין העבודות שביצעו התובעים, וראיה זו גובתה בעדותו של מר קורמן, אלא שהכרטסת לא הובאה בפני
המומחה מטעם התובעים, וכנשאל בעניין זה העיד התובע: "ש. האם במהלך תקופת ההתקשרות שלך עם סוילקו מחצית שניה של 2007 קיבלת סכומים מסוילקו לשיטתך, האם לגבי הסכומים שקיבלת האם העברת את הנתונים לגבי כספים שקיבלת למומחה מטעמך שהכין את חוות הדעת? ת. לא. לא נתבקשתי לעשות את זה. על ידי אף אחד." (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 32 שורות 1-5). אף המומחה מטעם התובעים העיד בעניין זה: "...חומר שהוצג בפני
נו על סמך החומר הזה התבססה חוות הדעת, מעבר לזה לאחר חוות הדעת שולמו כספים נוספים אין לנו מושג..." (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 20 שורות 1-2).

עיננו הרואות, כי חוות הדעת של המומחה נערכה מבלי שהובאו בפני
ו מסמכים נחוצים רלוונטיים. על התובעים היה למסור ראיה זו למומחה מטעמם, על-מנת שיוכל לערוך את חוות דעתו כראוי, שכן הכרטסת הממוינת מהווה ראיה מהותית וממשית להעברת כספים לתובעים, וזאת בניגוד גמור לטענת התובעים, כי לא שולמו להם כספים. הימנעות התובעים מהצגתה למומחה מטעמם, ללא כל הסבר המניח את הדעת, נזקפת לחובתם, ומשמיטה את הבסיס מחוות הדעת.

יתרה מכך, התובעים אף לא תקפו את הכרטסת כראיה, והאמור בה לא נסתר, ועל-כן לא נפל בה כל פגם והכרטסת מהווה ראיה לתקבולים שהועברו לתובעים.

לא זו אף זו, בחקירתו הנגדית של התובע עלה, כי בניגוד מוחלט לטענות שהועלו על-ידו בכתב התביעה ובתצהירו, התובעים כן קיבלו כספים מהנתבעת: "ש. כספים מסוימים הגיעו מכל הסיפור הזה, אלף ₪ הגיע? ת. במהלך העבודה שלי איתם היו מתקבלים תשלומים חלקיים עם עכבונות, הייתי מקבל כספים." (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 30 שורות 17-19).
ובהמשך:

"ש. האם על הכספים שאתה אומר שקיבלת הוצאת חשבוניות?
ת. על מה שהתקבל יצאו חשבוניות.
ש. האם יש פירוט מסודר בתצהירך או בחוות הדעת יש פירוט מסודר לגבי הסכומים שקיבלת?
ת. לא. אין.
ש. סכומים שקיבלת לא שאתה לא יודע אם קיבלת?
ת. לא. אמרתי שלוש פעמים שלא."
(ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 30 שורות 20-25).

מן האמור, עולה המסקנה הברורה, כי בניגוד לטענות התובעים, הועברו לתובעים כספים לאחר הסיכום המאושר ביניהם מיום 25.9.07, על-ידי הנתבעת, אולם תקבולים אלו לא הובאו בחשבון בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, ולכן חוות הדעת אשר מהווה את הוכחת הסעד הכספי הנדרש מטעם התובעים אינה מדויקת ואינה מספקת, ומכאן, שלא ניתן להסתמך על חוות דעת זו להוכחת טענת התובעים בנוגע לחוב הכספי הנטען כלפי הנתבעת.

יודגש, כי מעיון במכתבים שצורפו לכתב התביעה על-ידי התובעים כראיה לאמיתות החוב לכאורה אין בהם די על-מנת להוות ראיה לאמיתות החוב, והמכתבים לבדם אינם יכולים להוות ראיה מספקת, מה גם שמכתבים אלו לא צורפו כנספחים לתצהיר התובע אלא בכתב התביעה בלבד.

משנקבע לעיל, כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח, כי לנתבעת קיים חוב כלפיהם עבור העבודות שביצעו עבורה, הרי שאין מקום לדון בטענת התובעים בעניין איכות העבודות שבוצעו על-ידם שכן לטענתם, העבודות שבוצעו היו לשביעות רצונה המלא של הנתבעת ושל לקוחותיה השונים.

אולם, למעלה מן הצורך ייאמר, כי מעיון במכתבים שצירפה הנתבעת לתצהירם של מר קורמן ומר יעקובי האחד מיום 17.10.07 והשני מיום 30.12.07 (ראו: נספח ב' לתצהירו של מר קורמן), עולה תמונה עובדתית אחרת לגמרי שמעידה על חוסר שביעות רצון מוחלט מצד המזמין וליקויים שנתגלו, וכן אי עמידה בלוחות הזמנים. התובע אף העיד לפני בית-המשפט, כי הוא קיבל את מכתבו של מר יעקובי
מיום 17.10.07 אשר ביקש את התייחסות התובע לנזקים שנגרמו לנתבעת למוניטין וכן בשל הפיגור של התובעים בסיום העבודות (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 27 שורות 21-22).
לפיכך, גם טענת התובעים בעניין איכות העבודה הופרכה.

טענה נוספת שהועלתה על-ידי התובעים בסעיף 49 לכתב תביעתם הינה, כי ישנו סכום נוסף אשר התובעים עותרים לו בסך של 5,000 ₪, אותו העבירו בטעות, לטענתם, לנתבעת בגין הוצאות שנפסקו בין הצדדים בת.א 14539-08 בפני
כב' רחמים כהן מיום 29.10.09. התובעים טוענים, כי הועברו 5,000 ₪ לידי ב"כ הנתבעת, קרי, צד ג', וסכום נוסף של 5,000 ₪, הועבר בטעות שוב לחשבונו של צד ג', אשר היה אמור להחזיר את הכסף לתובעים עם ביטולו של פסק-הדין, אולם הוא לא עשה כן, והואיל וצד ג' הינו שלוח של הנתבעת, אזי יש מקום לחייבה בסך האמור.

דין טענה זו דינה להידחות. ראשית, מעיון בפסק-דינו של כב' השופט רחמים כהן עולה, כי היה על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ, ועל-כן, העובדה, כי סכומים אלו, או חלקם שולמו לנתבעת או לבא-כוחה אינו נובע מטעות.

אמנם, לאחר ביטולו של פסק-הדין של כבוד השופט רחמים כהן, היה על עו"ד שקד להשיב סכומים אלו לתובעת, אולם בתיק דנן, התובעת לא הגישה תביעה כנגד עו"ד שקד, אלא כנגד הנתבעת, ועל-כן, לתובעת אין כל יריבות מול הנתבעת, ואין כנגדה עילת תביעה בגין סכום זה, אלא מול צד ג' בלבד.

למעלה מן הצורך יובהר, כי אף לגופה של טענה דינה להידחות, שכן מעיון בעדותו של התובע עולה, כי כלל לא הוכח על ידו, כי תשלום זה אכן שולם לעו"ד שקד: "ת. זה התבצע על ידי עו"ד שלי לי אין אסמכתא להציג" (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 28 שורה 27), וכן:"ש. את ה- 5,000 ₪ שסיכמת עם עו"ד חרל"פ היא גם חתומה על התביעה פה, את העברת את סכום הכסף הזה לעו"ד שלך? ת. לא יודע להגיד בוודאות היתה התנהלות כספית מול עו"ד לא יודע להגיד בוודאות..." (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 32 שורות 8-10, ועמוד 33 שורות 3-4), ובהמשך: "ש. את ה- 5 אלף ₪ השניים שהועברו בטעות לפי גרסת מישהו את העברת למשרד עו"ד? ת. לא יודע להגיד לך." (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 32 שורות 30-31), ועוד:"ש. חב' קווים תובעת אותי לשלם לה 5 אלף ₪ עודפים אתה יכול להראות אסמכתא שהעברת את ה- 5 אלף ₪ העודפים האלה? ת. כרגע אין בידי שום הוכחה להוכיח את הנושא הזה". (ראו: פרוטוקול מיום 20.4.16 עמוד 33 שורות 8-10). די באמור בעדויות אלו מטעם התובע על-מנת לדחות את רכיב תביעה זה בתביעת התובעים.

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, עולה, כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת קיומו של חוב של הנתבעת כלפיהם, ובפרט לא לעניין סכום החוב, והתובעים לא הביאו תשתית ראייתית מספקת לפני בית-המשפט בנוגע לטענות אלו.

סוף דבר

9. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית בזה.
לאור דחיית התביעה, הודעת צד ג' נדחית גם היא.

לאחר שהתביעה הקודמת של התובעים שהינה זהה לתביעה דנן נדחתה, התביעה בתיק דנן, הוגשה כניסיון למקצה שיפורים, וגרמה לבזבוז זמנו של בית-המשפט.

לאור העובדה שהתובעים ניהלו משפט מלא, כולל מתן פסק-דין, בת.א 14539-08 בפני
כבוד השופט רחמים כהן, ותביעתם נדחתה, והתביעה בתיק דנן הינה תביעה שנייה באותו ענין
– יש להביא זאת בשיקול פסיקת ההוצאות.

לפיכך, התובעים יחד ישלמו לנתבעת הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ש"ח (בתוספת מע"מ), ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

אשר לצד ג' – אין צו להוצאות.




המזכירות תשלח עותק פסק-הדין לצדדים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.





ניתן היום,
כ"א טבת תשע"ז, 19 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 27990-06/10 אילן אסולין, קווים קיי בי אנד טי בע"מ נ' סוילקו בע"מ נגדעו"ד יוסי שקד (פורסם ב-ֽ 19/01/2017)