פסקי דין על בכר אברהם | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2913/04 בל     10/04/2005




בל 2913/04 בכר אברהם נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 002913/04
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
10/04/2005

כב' השופטת שפר ורד

בפני
:

בכר אברהם

בעניין:
המערער

מקס חסין

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
יוסף בן משה

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
1. המערער יליד שנת 1952, נפגע בזרוע ימין ביום 21.10.02 ופגיעתו הוכרה כ"פגיעה בעבודה" על ידי המשיב.
המערער הגיש למשיב תביעה לקביעת נכות מעבודה וועדה רפואית לעררים (להלן:"הועדה") התכנסה ביום 21.11.04 וקבעה כי למערער 10% נכות רפואית לפי פריט 42 (2) א' 1 בשל קרע של שרירי הביצפס ביד ימין החל מיום 11.12.02.
מכאן הערעור שלפנינו.

2. להלן עיקר טענות ב"כ המערער בתמציתיות:

א. טעתה הועדה משלא קבעה קבעה שפציעת המערער היא קשה כמפורט בחוות דעתו של ד"ר קרת שבה נקבעה נכות המערער לפי סעיף ליקוי 42 (2) א' 3, זאת על אף שהיא קבעה שמדובר בקרע מלא של שריר הביצפס.
ב. עיון בהגדרת סעיף הליקוי 42 (2) א' העוסק בפציעת שריר המרפק, ובכלל זה הביצפס, מורה כי אין כל אחיזה לעמדת הוועדה כלשונו של הסעיף בכך שאינו מתייחס כלל לסוגיה של הפחתת הכח אשר עמדה ביסוד החלטת הוועדה.

3. להלן תמצית עיקר טענות ב"כ המשיב :

א. יש לדחות טענת המערער לפיה, לא ברור לו מדוע הועדה לא הסיקה שפציעת המערער היא קשה על אף שהיא קבעה שמדובר בקרע מלא של שריר הביצפס הואיל ומדובר בטענה רפואית שמקומה לא בערעור שלפנינו.

ב. על הועדה לבחון אם קיים ליקוי מוגדר ברשימת הליקויים ויש בו כדי לתרום לנכות כמוגדר בסעיף 103 לחוק הביטוח הלאומי, כלומר אם יש בו כדי לפגוע במעט או בהרבה, בכושר העבודה, ואבחון זה הוא אבחון רפואי בו לא מתערב בית הדין.

ג. הלכה פסוקה היא, כאשר נראה על פני הדין והחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידעת הנזק (באחוזי נכות), שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי-התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו, אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית דין זה.

ד. הועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר קרת אשר טוען ל"פציעה ברורה קשה" בהסתמך על "ירידה בכח של זרוע ימין".
אם המחוקק המשנה רצה להגדיר "קרע מלא" כפציעה קשה הרי רצונו היה בא לביטוי ברשימת הליקויים והדבר לא נעשה.

ה. השאלה האם "קרע מלא" הוא בגדר נזק קשה או בינוני היא שאלה שהועדה צריכה לבחון לאור האמור ברשימת הליקויים ובסעיף 103 הנ"ל והוועדה נתנה תשובה מנומקת - היא לא מצאה הפחתה בכח כטענת ד"ר קרת.

ה. לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.
4. החלטת הועדה נשוא הערעור:

א. החלטת הועדה ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני
בית הדין האזורי לעבודה, וזאת בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, בו נאמר כי "החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה".

ב. בערעור כגון דא, בית הדין בוחן האם הוועדה הרפואית לעררים טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מההוראה המחייבת אותה .

ג. הועדה שמעה תלונות המערער ורשמה אותן בדו"ח הועדה כדלקמן:
"...תלונות הנפגע:
יד ימין דומיננטית. כאבים ביד ימין לאחר עבודה מאומצת הכאבים מתגברים...".
ד. הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, עיינה במסמכים הרפואיים וקבעה ממצאיה כדלקמן:
"...ממצא רפואי:
בחלק האמצעי של זרוע ימין,בקצה הזרוע, שקע בגוף שרירי הביצפס, בעת כיפוף המרפק מכווץ את חלק דסטלי של גוף הביצפס, החלק הפרוקסמלי לא ניתן למשש כיווץ של שריר בתנועה של המרפק אקטיבית ופסיבית מלאה. התנועות של הכתף מלאות לכל הכיוונים כולל סיבוב פנימי וחיצוני.
בבדיקה על קולית מיום 15.4.04 חוסר המשכיות של הביצפס כנראה באיזור התחלת הגיד שהוגדר כקרע שלם".
בפרק הסיכום והמסקנות של פרוטוקול הועדה נרשמו הדברים הבאים -
"...הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר קרת מיום 25.7.04 היום אין הפחתה בכח, יתכן מפאת הזמן שחלף מיולי עד היום. ועל כן דוחה את ערר הנפגע ומאשרת החלטת ועדה מדרג ראשון.."

ה. פריט הליקוי הרלבנטי לענייננו, מתוך התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956, הינו 42(2), אשר עוסק ב "פציעת שרירי המרפק".
תת סעיף (א), שאין חולק שיש ליישמו בענייננו, עוסק בפגיעות ב - ‎ biceps, brachialisbrachioradialis.
פריט משנה i. מיושם כאשר מדובר בפגיעה בצורה בינונית, ומקנה 10% נכות.
פריט משנה ii. מיושם כאשר מדובר בפגיעה בצורה ניכרת ומקנה 20% נכות, ופריט משנה iii. מיושם כאשר מדובר בפגיעה בצורה קשה, ומקנה 30% נכות.
הועדה, בענייננו, יישמה, כאמור, את פריט הליקוי 42(2)א'i, בעוד שלטענת המערער היה מקום ליישם את פריט המשנה iii, שכן מדובר בפגיעה "קשה".

ו. הכלל הוא שכאשר הקו המבדיל בין פגימות שונות הוא דק ביותר, והוועדה הרפואית סמכה על סעיף פגימות אחד, בעוד שרופא מטעם המבוטח סמך על סעיף פגימות שני, אין בכך כדי להצדיק התערבות של בית-הדין .
(וראה: דב"ע נב/23- 01 המוסד לביטוח לאומי
נ' יוסף שינדלר, פד"ע כה 133; דב"ע לג/0-40 דוזלר נ' המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ד 407).

מהאמור לעיל, עולה שהועדה הפעילה את שיקול דעתה הרפואי וקבעה את סעיף הליקוי המתאים לדעתה, אשר תואם את ממצאיה בבדיקה שערכה.
בהקשר זה מקבלת אני, במלואן, את טענות המשיב כפי שפורטו בסעיף 3(ג) ו - 3(ד) לעיל.
לא מצאתי, אם כן, כי נפל כל פגם משפטי בדרך פעולת הועדה בעניין זה.

ו. התייחסות הועדה לחוות דעת המומחה מטעם המערער-
הלכה פסוקה כי, שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה ועדה בנכה, שונים מאלה ששימשו כתשתית למומחה שהכין חוות דעת, "מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים יהיו שונות. מכאן כי קביעה בדבר שוני בממצאים דיה כדי לצאת בידי חובת הנמקה "עניינית ומנומקת" .
זה המצב בענייננו, כאשר קבעה הוועדה כי הממצאים של בדיקתה שונים מאלה שתוארו על ידי ד"ר קרת, ומשכך גם בהקשר זה לא מצאתי כי נפל כל פגם משפטי במסקנותיה.

5. בהתחשב באמור לעיל, דינו של הערעור שבפני
- להידחות.

בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.

6. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום א' בניסן, תשס"ה (10 באפריל 2005) בהעדר הצדדים.
שפר ורד
- ש ו פ ט ת









בל בית דין אזורי לעבודה 2913/04 בכר אברהם נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 10/04/2005)