פסקי דין על פרי אמסלם | פסקי דין על שגיא בן שבת | פסקי דין על ע.י.ז.א יזמות | פסקי דין על עידן טל | פסקי דין על זוהר חוגג ואח' |

4649-07/14 א     22/01/2017




א 4649-07/14 פרי אמסלם, שגיא בן שבת נ' ע.י.ז.א יזמות בע"מ, עידן טל, זוהר חוגג ואח'








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 4649-07-14 אמסלם ואח'
נ' ע.י.ז.א יזמות בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
אורית ליפשיץ

התובעים
1. פרי אמסלם

2. שגיא בן שבת
ע"י ב"כ עו"ד יונתן לוי

נ ג ד

הנתבעים
1
. ע.י.ז.א יזמות בע"מ

2. עידן טל

3. זוהר חוגג

4. ליטל רובין- התביעה נגדה נדחתה
ע"י ב"כ עו"ד עידן ביטון



פסק דין


מבוא
1.
לפניי תביעה לתשלום פיצוי בסך של 80,000 ₪, בגין טענה לאפליית התובעים, בכניסה למועדון "דאנקיס בר" בעיר באר שבע (להלן: "המועדון"), בשל מוצאם המזרחי.

מיהות הצדדים

2.
התובע מס' 1, הינו אזרח מדינת ישראל, סטודנט באוניברסיטת בן גוריון בעיר באר שבע, כבן 32 (להלן: "התובע 1"), ואילו התובע מס' 2 הינו אף הוא אזרח מדינת ישראל, עובד במפעל תרכובות ברום, כבן 35 (להלן: "התובע 2").

3.
הנתבעת מס' 1 הינה חברה בע"מ המפעילה מקום בילוי המכונה "דאנקיס", ואילו הנתבעים 2 ו-3 הינם בעלי מניות בנתבעת 1. הנתבעת 4 עבדה בעבר בנתבעת 1.

4.
יצוין, כי התביעה בראשיתה הוגשה אף כנגד נתבעת מס' 4, אשר לטענת התובעים היתה המארחת במועדון באותו ערב, אולם בהמשך, לבקשת הנתבעים ולנוכח הסכמת התובעים מיום 2.3.16, ניתן

פסק דין
חלקי כנגד הנתבעת 4, במסגרתו הורה בית המשפט על דחיית התביעה כנגדה, וכן קבעתי כי
שאלת ההוצאות בעניינה תישלח לצדדים בדואר.


טענות הצדדים

5.
לטענת התובע,
במוצאי שבת, ביום 26/10/13 , החליטו שני התובעים לצאת לבילוי ערב, יחד עם עוד שני חבריהם: אבינועם אמזלג ויניב אנקרי, למועדון המכונה "דאנקיז בר" (להלן: "הפאב" ו/או "המועדון").

6.
התובעים מציינים כבר בראשית תביעתם כי מכרות של התובעים
היו במועדון בבילויים שקדמו לערב זה ומעולם לא ציינו בפני
הן, שהכניסה היא למוזמנים בלבד. עוד טוענים הם כי מעולם לא ציינו בפני
הם
עצמם שהכניסה היא למוזמנים בלבד וכי לא היה כל שילוט או מודעה, אשר הודיעה על כך שהערב מיועד למוזמנים בלבד.

7.
בהקשר זה, התובעים צרפו לתביעתם כנספחים צילום מסך של הזמנות באמצעות הודעות בתוכנת הפייסבוק, המעדכנות על הערבים המתנהלים והמזמינים את הציבור במקום נשוא התובענה.


8.
לטענת שני התובעים, הם
הגיעו יחד עם שני חבריהם למועדון הנ"ל בשעה 23:00, כאשר באותה שעה לא היה תור של ממתינים בכניסה למועדון.
הם הגיעו לכניסה וניסו להיכנס למועדון, או אז ניגשה אליהם סלקטורית- מארחת (להלן: "המארחת"),
והודיעה להם כי אינם רשאים להיכנס, בתואנה שהמסיבה מיועדת ל- "מוזמנים בלבד".

9.
עוד לטענתם, המארחת בשום שלב שהוא, לא בקשה מהתובעים להציג בפני
ה תעודה מזהה. בהקשר זה, התובעים צרפו לתביעתם צילום מסך של הודעה בנוגע לסלקטורית בתוכנת פייסבוק המסומנת כנספח ג'.

10.
לטענתם,
לאחר הסירוב הראשוני להכניס אותם, התובע, שגיא, "היה בהלם",
זז הצידה
ושאל שוב הפעם את המאבטח שעמד ליד הסלקטורית "למה אתה לא מכניס אותנו",
אך גם המאבטח
השיב שאין מה לעשות וזה למוזמנים. שגיא השיב למאבטח שהוא לא רואה רשימת מוזמנים ויתרה מכך שהרי ישנם אנשים שנכנסים למועדון באופן שוטף. המאבטח לטענתם לא הגיב וביקש מהם שיזוזו מהמקום.

11.
התובע פרי טוען שלאחר מכן נכנסה קבוצת אנשים וכאשר המארחת היתה פנויה הוא ניגש אליה והציג בפני
ה
תעודת סטודנט והסביר לה שהמועדון עובר על החוק, היות ואין
כל סיבה
למנוע מהם כניסה, וכן ציין בפני
הם כי חברות וידידים שלהם בילו במועדון בעבר ולא נאמר להם שהכניסה הינה למוזמנים
בלבד, וככל הנראה שהסיבה לפיה לא מאפשרים להם להיכנס הינה חזותם המזרחית.

12.
התובעים בקשו מהמארחת שתקרא לבעלי המועדון,
על מנת שהם יורו ישירות אם ומדוע נאסרת עליהם הכניסה, אך המארחת, כך לטענתם, המשיכה להתעלם מהם, ואף בקשה מהם לזוז מהמקום.

13.
התובעים הגישו לתיק תקליטור ובו צילמו הם בווידאו בזמן אמת
את העובדה שאנשים אחרים נכנסים למועדון והם לא. הנ"ל צרפו תקליטורים מהאירוע, אשר מהם עולה כי הם תעדו את ניסיון כניסתם למועדון: לטענתם בסרט שהם מצרפים לתיק כמוצג, ניתן לראות את האפליה, ומסייגים הם שאמנם ניתן לראות שהמארחת בודקת
בקלסר רשימת אנשים מוזמנים, אך לטענתם היא עושה זאת למראית עין בלבד, היות והיא ידעה שהם מצלמים אותה.

14.
התובעים טוענים כי כתוצאה מהאירוע נשוא התובענה נגרמה להם עוגמת נפש רבה, הם חשו מושפלים, לא הצליחו להירדם בלילה, ונמנעו זמן מה מלצאת למקומות בילוי.

15.
לתביעתם צרפו התובעים כאמור וכמוזכר לעיל מוצגים כלהלן:
·
צילום מסך של הודעת התובע 2 בתוכנת פייסבוק, צילום מסך של
הזמנות באמצעות
הודעות בתוכנת פייסבוק, צילום מסך של הודעה בנוגע לסלקטורית בתוכנת פייסבוק, תעודת סטודנט של התובע 1,
וכן תיעוד ווידאו של חלק מהארוע המוגש כמוצג לתיק.
·
מהנספחים עולה כלהלן: בעמוד הפייסבוק של הפאב, ביום ה- 19/10, כתוב המלל הבא:
"מוצ"ש בדאנקיס סוגרים את השבוע עם מוסיקה משובחת מכל הזמנים באווירה הכי שמחה של החמור!!! החל מ-21:30".
·
בעמוד הפייסבוק של

zohar hogeg


- אשר עיון בתיק מעלה כי הוא הנתבע 3,
ביום ה- 26/10

, כתוב כלהלן "...חגיגת כדורגל בדאנקיס!!!". בעמוד הפייסבוק של

idan tal
, אשר עיון בתיק מעלה כי הוא הנתבע 2,
אף הוא מיום ה- 26/10 , כתוב כלהלן: "...מוצ"ש בדאנקיס ממשיכים את חגיגת הקלאסיקו עם ערב משובח עם מוסיקה מכל הזמנים באווירה מיוחדת של החמור!!!".
·
הודעת פייסבוק נוספת אשר צורפה, גם היא מעמוד הפייסבוק של
idan tal

, ב- 13/1, היא כלהלן: "...החלום שחלמתי עליו מהילדות התגשם... והיום הוא מתחיל לפרוח... יותר מאשמח אם תהיו חלק מהפתיחה של הבר שלי... הערב ב- 21:00....

donkeys- making happy people
...".

טענות הנתבעים

16.
בפתח כתב הגנתם מציינים הנתבעים כי שניהם יזמים צעירים, תושבי העיר באר שבע,
וכי המועדון נפתח על ידם לפני כשנתיים,
על מבנה שהיה נטוש מזה עשרות בשנים, כהגשמת חלום עבורם, וכרצון להקים אלטרנטיבת בילוי בעיר לקהל המקומי ולציבור הסטודנטים בעיר.

17.
הנתבעים מציינים כי המקום אותו הם מנהלים הינו
בר ישיבה עם שולחנות
וכסאות מסביב, המציע
תפריט אוכל עשיר ושתייה חריפה, עוד מדגישים הנתבעים כי עסקינן במקום אשר תכליתו הינה "בית אוכל אחר לרבות משקאות משכרים", ולא
במועדון, כפי שטענו התובעים.

18.
לטענתם, ביום 26/10/13 , הוא מועד האירוע נשוא התובענה, נערך משחק כדורגל בין קבוצת ברצלונה ל-"ריאל מדריד" אירוע המכונה "סופר קלאסיקו", כחלק משידורי ספורט רבים המוקרנים בבר.
לטענתם, ערבים כאלו הינם פופולאריים אצלם
ומושכים אנשים רבים,
ולפיכך מזמינים אליהם מקומות מראש.

19.
לטענתם, ראייה לקיומו של המשחק
ניתן למצוא בראיות התובעים, בנספח ב' 1-3, בהם צלמו התובעים צילומי מסך מעמודי תוכנת הפייסבוק, מיום 26/10/13 , ואשר בהם רואים סטטוס של הנתבע 3, תוך ציון מקומו בבר ובו כתוב כלהלן: "חגיגת כדורגל בדאנקיס" וכן צילום מסך מעמוד הפייסבוק של הנתבע 2 ובו כתוב כלהלן: "מוצ"ש בדאנקיס ממשיכים את חגיגת הקלאסיקו...".

20.
לטענתם, התובעים מנסים להציג מצג שווא לפיו קויימה מסיבה בבר אליה לא הרשו להם להיכנס, אלא שהלכה למעשה מדובר במקום המהווה בר מסעדה,
אשר בימי החול הכניסה אליו חופשית ואין כל מארחת בכניסה. אלא שלטענתם, בימי חמישי ומוצ"ש, דהיינו בסופי שבוע, בשל כמות המבלים הרבה הפוקדת את הבר, הכניסה לבר הינה לפי הזמנות מראש ובהתאם לכמות תכולת האנשים שיכולים לשהות בבר בו זמנית ולפי אישור משטרת ישראל, ולכן קודם כל
נכנסים המבלים שהזמינו מקום מראש ורק אחר כך נכנסים אנשים נוספים,
לפי מקום פנוי.
21.
הנתבעים מפנים לכך שהתובעים מציינים בסעיף 7.3 לכתב התביעה כי הנתבעת 4, המארחת, לא טרחה לבדוק תעודה מזהה מהתובעים.
אלא שלטענתם, מהרגע שאין מקום פנוי ויש הזמנות מראש "קדימה", כטענתם, אין לשיטתם כל טעם לבדוק תעודה מזהה, ואין זה משנה שמדובר היה בתעודת סטודנט, היות ולא ניתן היה להיכנס לבר בלאו הכי,
בשל תפוסה מלאה.

22.
הנתבעים מדגישים כי בשעה 23:00 במוצ"ש, בד"כ הבר עמוס במבלים והכניסה אליו היא לפי הזמנות או על בסיס מקום פנוי.

23.
הנתבעים מפנים לקלסר המארחת אשר לטענת התובעים המארחת עיינה בו ואשר מופיע בסרטון: לטענתם המארחת לא "המציאה" קלסר, זהו קלסר שמצוי בידי כל מארחת שעובדת בבר
בימי חמישי ומוצ"ש, ובו רשומות ההזמנות לאותו הערב.

24.


הנתבעים טוענים שהתובעים בונים סיפור כזב ומנסים להוכיח שמתנהלת קונספירציה אישית כנגדם כביכול, כאשר אין בכך כל אמת, ואין לכך כל יסוד.

25.
כמו כן מפנים הנתבעים לכך שהם עצמם ואף המארחת, הינם ממוצא מזרחי, לכן לשיטתם לא יעלה על הדעת שהם היו מפלים אחרים על רקע היותם מזרחיים, והעובדה כי התובעים טוענים לאפלייה על רקע מוצא מזרחי מכאיבה להם בשל כך ביתר שאת.
לטענתם
הבר נפתח על מנת לשלב קהל מקומי עם קהל סטודנטיאלי והמחסום היחידי בכניסה אליו הינו מחמת הגיל. הסירוב היחידי לכניסתם באותה השעה לבר היה מפאת חוסר מקום, הא ותו לא.

26.
הנ"ל מדגישים כי המקום הינו בר מסעדה עם תפריט אוכל מגוון, הוא אינו מועדון,
ובסה"כ ישנה מארחת בו פעמיים בשבוע: בחמישי ובמוצ"ש, או אז ישנה כמות גדולה יותר של מבלים, ובמועד זה אף פקדו התובעים את הבר לטענתם.

27.
בתצהיריהם הדגישו הנתבעים כי התובעים מעולם לא פנו אליהם טרם הגשת התביעה,
ואילו היו פונים אליהם היו דואגים הם לפצות אותם על אי הנוחות שנגרמה להם, ככל שאכן נגרמה, ולארח אותם בבר בביקור חוזר על חשבונם.



רקע שאינו שנוי במחלוקת

28.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 26.10.13 הגיעו התובעים ביחד עם שני חברים נוספים שלהם, למועדון, בשעה 23:00 לערך. מתוך עדויות התובעים עולה כי בפתח המועדון היתה נוכחת מארחת מטעם המועדון, אשר סירבה להכניסם למועדון, בטענה כי הכניסה הינה למוזמנים בלבד.

29.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי בערב זה התקיים משחק כדורגל בין הקבוצות ריאל מדריד לברצלונה, משחק הידוע בכינויו "סופר קלאסיקו", וכי משחק זה הוקרן באותו ערב במועדון.

30.
אין מחלוקת כי התובעים לא הזמינו מקום מראש והגיעו למועדון בהנחה כי אין צורך להזמין מקומות מראש.

השאלות שבמחלוקת

31.
האם התובעים הרימו את נטל ההוכחה הנדרש להוכיח כי כניסתם למועדון ביום 26.10.13 סורבה ע"י מי מטעם הנתבעים, בשל חזותם המזרחית, ו/או גוון עורם, או בשל עילה אחרת בהתאם לחוק?

32.
האם התובעים הרימו את נטל ההוכחה הנדרש להוכיח, כי התקיימה במקרה דנן אחת העילות המעבירות את נטל ההוכחה על כתפי הנתבעים, בהתאם לחזקות המנויות בסעיף 6 לחוק?

דיון והכרעה

33.
לאחר שעיינתי ארוכות בכתבי טענות הצדדים ובתצהיריהם ושמעתי את חקירותיהם הנגדיות, סבורתני כי דין התביעה להידחות, שכן התובעים לא השכילו להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת, כי סירוב הנתבעת להכניסם למועדון,
נעשה בשל היותם בעלי עור כהה, ו/או בעלי חזות מזרחית ו/או היותם בני עדות המזרח וכי הופלו בשל מוצאם ו/או גוון עורם.

34.
זאת ועוד, סבורתני כי תובענה דנא מהווה שימוש לרעה בחוק המהווה חוק חברתי חשוב מהמעלה הראשונה, ומהווה ניסיון לניצול ציני של החוק ולניסיון לסחיטת כספים על גביו.
35.
ולהלן נימוקי בהרחבה:

המסגרת הנורמטיבית

36.
התביעה שלפני מתבססת על חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור, ולמקומות ציבוריים תשס"א-2000 (להלן: "החוק"). החוק קובע את האיסור ואת דרך הוכחתו:

37.
סעיף 3(א) לחוק איסור אפליה, קובע כי:

"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי או הורות"
(הדגשה שלי, אורית ליפשיץ
).

38.
בענייננו, טענו כאמור התובעים, כי הופלו על רקע מוצאם המזרחי, ובשל צבע עורם. בעניין זה אציין, כי נקבע בפסיקה, כי האיסור על אפליה בהתאם לחוק, חל גם על אפליה בשל צבע עור (ר' ת.א. (ת"א) 155380/09 תמיר כהן נ' ליאור מלכה, ת.א. (ת"א) 48721/07 אבולעפיה נ' קלרה שירותי בר בע"מ, ע"א (חי) 3724/06 קיבוץ רמות מנשה נ' יצחק מזרחי).

39.
סעיף 6 לחוק קובע חזקות אשר בהתקיים אחת מהן, עובר נטל ההוכחה לנתבע להוכיח כי לא היתה אפליה:

"הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת:
(1)
הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3;
(2)
הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;
(3)
הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;
(4)
הנתבע עיכב הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא עיכב כאמור, באותן נסיבות, את מי שאינם נמנים עם אותה קבוצה"
.

40.
צירופם של שני הסעיפים הללו מובילה למסקנה כי המחוקק לא ביקש לשנות את הכלל הבסיסי, המטיל את נטל הוכחת התביעה על התובע. נטל זה אינו משתנה גם כשהתובע טוען להפלייתו (בג"צ 6778/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לבטחון פנים, פ"ד נח(2) 358, 368). כיוון שכך, מוטל על מי שמבסס את תביעתו על החוק דנא, להוכיח כי ההפליה כנגדו נעשתה בשל השתייכותו לאחת מהקבוצות הללו או בשל אפיונו על פי אחד המאפיינים המנויים בסעיף 3 לחוק.

41.
יחד עם זאת, בשל הקושי להוכיח כי ההפליה נעשתה בשל אחת מהעילות המנויות בסעיף 3 לחוק, קבע המחוקק, בסעיף 6 לחוק, מספר חזקות המקלות על התובע לעמוד בנטל זה, ודי כי התובע יצביע על אחת מהעילות המצויות בסעיף 3 לחוק.

42.
אין צורך לפרט את דבר חשיבותו של עקרון השוויון ואיסור האפליה בין אדם לאדם, מטעמי גזע, מין, לאום, עדה, ארץ מוצא, דת, השקפה פוליטית ומעמד חברתי. ואולם, לא חשיבותו או מרכזיותו של עקרון השוויון, אשר עליו אין חולק, עומדים להכרעה במקרה שבפני
י, אלא השאלה שלפניי הינה, האם הופלו התובעים בשל מוצאם ו/או גוון עורם, קרי האם סירובם של הנתבעים לאשר את כניסתם של התובעים לבר בערב האירוע, נבעה מאפליה פסולה כטענת התובעים, או משיקולים שאין בינם ובין האפליה דבר וחצי דבר, כטענת הנתבעים.


מהכלל אל הפרט

43.
כפי שצוין לעיל, טענו התובעים כי כניסתם למועדון לא התאפשרה בשל אפליה פסולה, וזאת כאמור בשל צבע עורם הכהה ומוצאם מעדות המזרח. דה עקא, שהנתבעים הצביעו בבירור על כך שבאותו ערב התקיים ערב מבוקש במיוחד, בו הוקרן משחק פופולארי המכונה "סופר קלאסיקו, המושך אליו צופים רבים, ולכן ועקב מגבלת מקום בבר, ורצון לצפות במשחק באופן מיטבי, בערב זה הכניסה היתה כזו שהיה צורך לשריין מקום מבעוד מועד,
ולהזמין מקום ישיבה בבר לפני הערב עצמו, דבר אשר התובעים במפורש לא עשו. לא רק זאת אלא שהתובעים הגדילו לעשות ואף התייצבו בבר וניסו להיכנס אליו, בעיצומו של המשחק, בשעה 23:00 לערך.

44.


אלא שלשיטת התובעים, כניסתם לא אופשרה באותו ערב בשל חזותם המזרחית, כך לטענתם. כל ניסיון להבין מהם לאיזה חזות מזרחית הם חותרים, עלה בתוהו. למעשה הנ"ל לא הצביעו ולו על סממן אחד אשר לשיטתם חסם את כניסתם לבר באותו מועד. במהלך חקירתם הנגדית נשאלו התובעים באשר למאפיינים אשר לדעתם מאפיינים את חזותם כחזות מזרחית,
והן התובע מס' 1 והן התובע מס' 2 התקשו להשיב על שאלה זו:

"...ביהמ"ש מבקש מהתובע להסביר מה במראו מעיד על חזותו המזרחית, אני משיב שראשית חבל שהנתבעת לא פה, אותה סלקטורית, כשביהמ"ש מפנה אותי לכך שאמרתי שהחזות שלי מזרחית מובהקת ומבקש להסביר, אני משיב שכל המראה שלי, הלבוש, צבע העור שלי, הוא נוטה לכהה. צבע העיניים שלי הן ירוקות. אני טוען שצבע עור, לפעמים זה גם סגנון לבוש, כשביהמ"ש שואל איזה סגנון לבוש מאפיין את עדות המזרח, אני משיב שלאו דווקא. לשאלת ביהמ"ש למה הסלקטורית חשבה לטענתי שאני אדם מזרחי, אני משיב שחבל שהיא לא באה, ובכל מקרה הייתי עם עוד אנשים בעלי חזות מזרחית. ביהמ"ש מנסה לחדד מול התובע מה בחזות שלו ספציפית מאפיין את עדות המזרח, אני משיב שאני באופן כללי, רואים אותי וחושבים שאני מזרחי. אם אני אעשה סקר רובם יגידו שאני מזרחי. אני לא חושב שיש ספק שאני מזרחי, ואני לא מתבייש בזה שאני מזרחי, ואני אמשיך עם זה עד שיפצו אותי....המראה החיצוני שלי משדר מזרחיות מא' עד ת'..."

(עמוד 11, שורות 1 ואילך).

הנ"ל הדגיש שהאפלייה הינה על רקע חיצוני:

"...על רקע מראה חיצוני, כביכול אנחנו נראים פחות טוב מהאוכלוסייה שמגיעה מהמרכז, שרובה לומדת באונ' בן גוריון, מאשר אנשים שגדלו בבאר שבע והם מזרחיים..."
(שם).

45.
למעשה, טענו התובעים כי הנתבעים לא אפשרו להם להיכנס לבר באותו ערב, ופסלו את כניסתם עקב "מראם החיצוני", המשדר מזרחיות, דה עקא שהתובעים לא הצביעו על אף התנהלות מפלה כלפיהם, הלכה למעשה- אם במעשים ואם בדיבורים כלפיהם.

46.
התובע 1 לא הצליח לשכנע את בית המשפט בדבר "חזותו המזרחית" אשר הינה מובהקת לדבריו ואשר בשלה לא התאפשרה כניסתו לבר, ואת טענתו כי הוא "משדר מזרחיות מ-א' ועד ת'" אני דוחה על הסף.

אמנם, זאת יודגש- תחושת האפלייה בשל מראה חיצוני הינה סובייקטיבית, ולא ניתן להתווכח עם רגשות כאלו ואחרים של אדם אשר חש שהינו מופלה לרעה. לצד זאת, היות ועל התובעים להוכיח את טיעוניהם ברמת הנטלים הנדרשת, ולא על בסיס תחושת עלבון סובייקטיבית,
והיות ועסקינן בהכרעה משפטית, על התובעים להוכיח שאכן הנתבעים הפלו אותם על רקע מזרחיותם, המתבטאת, לשיטתם, במראה החיצוני שלהם אשר הינו, לדבריהם, "משדר מזרחיות מא' ועד ת'".

47.
כאן המקום להעיר שכל הנוגעים בדבר, הינם ממוצא מזרחי: הן הנתבע 1 והן הנתבע 2 הינם ממוצא מזרחי, והוריהם כטענתם, ילידי ארצות ערב.
אלא שהאדם הסביר אשר יביט בנוכחים לא יוכל לדעת על סמך המראה החיצוני
או הלבוש מי ממוצא מזרחי ומי לא. ואף אם אתנסח בלשון התובעים, התובעים עצמם – כלל אינם עונים על ההגדרה הסטראוטיפית של "מראה מזרחי", ולא ברורה לי טענתם כי הם משדרים מזרחיות ולבושים באופן מזרחי
( ראו עדותם, עמוד 11 לפרוטוקול ואילך).

48.
לא רק זאת אלא שהתחושה אשר נוצרה בקרב מותב זה, במהלך עדויות התובעים, הינה תחושה עזה של חוסר נוחות ומעבר לתחושה של שימוש ציני בחוק, תחושה כי "הפוסל במומו פוסל": טיעוני התובעים בפני
במהלך עדותם העלו במותב זה את החשד כי הם עצמם נגועים בגזענות. טענותיהם ל-"לבוש מזרחי" ול-"חזות מזרחית" אשר אותם, לשיטתם, הם משדרים, הינן טענות גזעניות מובהקות. לגופו של עניין עסקינן בטענות עמומות ולא קונקרטיות אשר אינן מתקבלות על הדעת, בפרט בהתחשב בנסיבות הקיימות.
זאת ועוד, לשאלה הכיצד לשיטתם הופלו הם ע"י אנשים אשר הינם ממוצא מזרחי ומאותו רקע בעצמם, הגדיל התובע לעשות והשיב כלהלן:
"...היו אפליות של יוצאי מזרחיים כדי לשמור על רמת מקום כביכול גבוהה יותר, בשיקולים אולי כלכליים או עסקיים..." ( עמוד 11, שורה 29-31).

49.
הנתבעים מצידם, תושבי באר שבע, אשר בחרו לציין ולהדגיש הן בכתבי טענותיהם והן במהלך עדותם, כי הם עצמם ממוצא מזרחי וכי הטענה כי הפלו על רקע זה מכאיבה להם ביתר שאת, טענו כי
הקימו מקום בילוי זה בכדי למלא צורך קיים של האוכלוסייה המקומית בשילוב עם אוכלוסיית הסטודנטים, וכי האפלייה רחוקה מהם והלאה.

50.
שוכנעתי מעדותם, מתצהיריהם, ומהנספחים אשר צורפו להגנתם והראו על ערבים חברתיים רבים אשר הבר בראשותם מקיים, ערבים חברתיים עם אוריינטציה חברתית וקהילתית אשר קיימו ואשר היו פתוחים תמיד לכל, כי הם תדיר היו שמחים לארח בבר כמה שיותר אנשים, וכי היו שמחים מאוד כי המקום יהיה פופולארי ויאכלס מגוון רחב של אוכלוסיות. כמו כן שוכנעתי כי בימים כתיקונם הכניסה בבר פתוחה לכולם, וכי הצורך להזמין מקום מבעוד מועד הינו אך ורק בעת ערבים פופולאריים בפרט אשר הבר מפיק ומארגן.

51.
שוכנעתי מעדותם של הנתבעים כי האפלייה מהם והלאה, וכי בכל זאת ולמען רצונם להשביע את רצון הלקוח, היו ששים הם לפצות את התובעים בזמן אמת, כשעוד הבר היה קיים, על כל תחושת אי נעימות שחשו בה, אם אכן חשו בה.

52.
כמו כן שוכנעתי כי לו ידעו הנתבעים , כמנהלי המקום, בזמן אמת, שהנתבעים נפגעו- היו פותרים הם מיידית את העניין או לאחר המקרה מפצים אותם, ומביעים חרטה כנה, ככל שאכן נפגעו הם, כפי שאף הדגישו הם במהלך הדיונים המשפטיים בפני
ובפני
התובעים לאורך כל ההליך.

53.
שוכנעתי היטב ואף מתקבל על הדעת כי
באופן שונה
מיתר הימים בהם פעל הבר,
למשחק הסופר קלאסיקו, המהווה לכל הדעות משחק פופולארי המושך צופים רבים,
נדרש היה להזמין מקום מראש וזאת בשל מגבלת מקום וחוסר יכולת טכנית
לצפות במשחק מספר רב של אנשים,
וזאת כמקובל במקומות הבילוי המארחים צפייה במשחקים.

54.
שוכנעתי היטב כי באותו מועד של האירוע נשוא התובענה, עקב העובדה כי היה מדובר במוצ"ש המהווה ערב מבוקש במיוחד לבילויים, ועקב העובדה כי באותו הערב
הוקרן משחק פופולארי ומבוקש ביותר, וכן בשל העובדה כי השעה היתה מאוחרת, הכניסה היתה מיועדת בראש ובראשונה, לאנשים אשר שריינו לעצמם מקום והזמינו מקום מבעוד מועד.

55.
הנתבע 2 העיד בפני
כי "כל פעם שיש משחק כדורגל
או פעילות שאנחנו מוגבלים בכמות" הם מקיימים אירועים למוזמנים בלבד ( עמוד 23, שורות 1-2). כאמור לעיל עדותם של הנתבעים היתה מהימנה מאוד בעיני ושוכנעתי כי לו ידעו נקודתית על האירוע, היו יוצאים הם אך התובעים ופותרים העניין מיידית. כמו כן שוכנעתי כי הבר אשר הקימו היה מיועד לקהל הרחב.

56.
שוכנעתי כי המועדון קיים באותו ערב, אירוע אשר היה מבוקש ביותר ולכן היה צורך להזמין אליו מקום מראש, וכי התובעים לא הזמינו לאירוע מקום ולפיכך לא הותר להם להיכנס ואין לכך כל קשר לעובדת היותם, כפי שהם טוענים, ממוצא מזרחי. העובדה כי אף הנתבעים עצמם, בעלי המקום, המליצו לציבור הבליינים להזמין מקום מראש פורסמה בדף הפייסבוק אשר התובעים צרפו לתביעתם ואשר הנתבעים בקשו לצרף כראייה במועד הדיון.

57.
זאת ועוד, בסרטון אשר צרפו התובעים ואשר בו תעדו את האירוע לשיטתם, עלה כי המארחת עיינה בקלסר אשר היה מונח לפניה.
כעולה מעדות הנתבע 2: "הבנת מה היה באותו יום? היה משחק ושמרנו
שולחנות, רשום שם לדוגמא, כפיר- שולחן ל-5, חיים שולחן ל-3, יש לנו מקום מוגבל, שולחנות מוגבלים ויש מקרן... זה לא משנה גם אם הוא סטודנט, אם יש שולחן אז הוא יבוא ויישב, ואם לא, אין לו מה להיכנס..." (עמוד 22, שורות 16-20).



התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח אפליה בשל מוצאם

58.
כפי שצוין לעיל, נטל ההוכחה להוכיח את עילת התביעה מונחת לפתחם של התובעים. התובעים לצורך ביסוס תביעתם הגישו תצהיר מטעמם. על אף שמתוך תצהיר התובעים עולה, כי בערב האירוע נכחו עמם שני חברים נוספים, בחרו התובעים שלא להזמין חברים אלו להעיד למענם, ולמעשה הסתמכו על עדות יחידה של בעל דין.

"כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה"
ע"א 548/78

אלמונית ואח'
נ' פלוני

, פ"ד לה

(1) 736, בעמ' 760).

59.
עוד נקבע כי:

"כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו
או לאי הגשת ראיה מצידו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה"
(
ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד

(4) 595, עמ' 602-603).

60.
במקרה דנן, מעבר לגרסתם הקלושה ולעדותם אשר הותירה בי רושם לא מהימן, התובעים לא נתנו כל הסבר מניח את הדעת, מדוע לא פעלו לזימון שני החברים הנוספים אשר היו נוכחים עימם בערב נשוא התביעה, ואשר היו עדים לאפלייה. ויודגש- לטענת התובעים, כעולה מתביעתם, שני חבריהם אף הם הופלו לרעה באותו מועד.

61.
טענת התובעים בעדותם ובסיכומיהם בפני

כי עסקינן בעניין "רגיש", נדחית על ידי מכל וכל. ויודגש- התובעים אף לא הגישו כל בקשה לזימונם של חבריהם אשר הופלו לטענתם אף הם לרעה, ומשכך, הימנעותם של התובעים מלהעיד את חבריהם פועלת לחובתם, ומלמדת כי ייתכן והיה בעדותם כדי לפעול כנגדם ובשל כך נמנעו הם מלהעיד אותם.

62.
בצירוף לתצהיריהם, הגישו התובעים מספר סרטונים, אשר צולמו ע"י התובע מס' 1 בערב האירוע, עת סירבה המארחת להכניסם למועדון. בית המשפט צפה בסרטונים, ומעיון בהם עולה, כי מדובר בהסרטה באיכות ירודה ביותר, וקשה ביותר להבחין באנשים ו/או בדמויות בסרטונים. מאידך, איכות השמע הינה ברמה סבירה, ולאורך הצפייה והשמיעה בסרטונים, ניתן לשמוע את נציגת המועדון חוזרת וטוענת בפני
התובעים, כי המדובר באירוע למוזמנים בלבד.

63.
במועד הדיון העיד בפני
התובע 1 כי הוא מנסה לתבוע הפעם לאחר שבעבר כבר ניסה לתבוע על בסיס החוק דנא, עקב ארוע אפלייה דומה, לשיטתו, אך משך את תביעתו בסופו של יום עקב העדר ראיות: "...התחלתי תהליך כי
הופליתי בעבר במקום בתל אביב, לאחר מכן לא היו לי ראיות, לא הייתי מספיק חכם בכדי לתעד..." ( עמוד 12, שורות 20-21).

64.
לדברי התובע, עקב ניסיון העבר, היו מוכנים הם הפעם להשיג ראיות מבעוד מועד ותעדו את האירוע נשוא התביעה הלכה למעשה. דברים אלו מחזקים את התחושה שהתעוררה בקרב המותב כי התובעים מנסים לעשות שימוש ציני בחוק ולסחוט על גבי החוק, כספים אשר אינם מגיעים להם, על בסיס אפלייה לא קיימת. אפשרות מתקבלת על הדעת אחרת והמיטיבה עם התובעים הינה כי הם חשים תחושת קיפוח על סמך אירועים שונים בעברם, וכך הגיעו הם אל הבר נשוא התובענה כשהם ששים אלי קרב, והשליכו את הסירוב לכניסתם, על סיבות שאין בינן לבין קיפוח או אפלייה דבר וחצי דבר.

65.
ע"פ הוראות החוק, היה על התובעים להוכיח, כי מניעת כניסתם למועדון היתה מחמת היותם ממוצא מזרחי, אשר אותו ניתן ללמוד לטענתם בשל גוון עורם הכהה. לחילופין, היה על התובעים להוכיח קיום אחת מהחזקות הקבועות בסעיף 6 לחוק.

66.
ביחס להוכחת מניעת כניסתם של התובעים למועדון בשל היותם ממוצא מזרחי ו/או בעלי גוון עור כהה, הרי סבורני, שהתובעים אינם בעלי עור כהה, וחזותם אינה מלמדת בהכרח או במובהק
על מוצא כזה או אחר. יצוין, כי התובע מס' 1 הינו בעל גוון עור לא כהה ולא בהיר, ובעל עיניים ירוקות, ואילו התובע מס' 2, הינו בעל גוון עור בהיר. התרשמתי, כי חזותם של התובעים אינה מלמדת בהכרח על מוצאם ה-"מזרחי", או על מוצא כזה או אחר.

67.
הנתבעים מאידך, העידו בפני
י כי הוריהם הינם ילידי מרוקו, וכי הם עצמם ממוצא מזרחי.

68.
זאת ועוד- לטענתם,
בערב האירוע שודר משחק בין ריאל מדריד לברצלונה במועדון, ובשל כך, פורסם על ידם באמצעים הרגילים, כי הכניסה למועדון בערב זה הינה למוזמנים בלבד. הנתבעים הפנו לכך, כי המדובר במועדון אשר מספר השולחנות מוגבל בו, וכי מבחינה בטיחותית לא ניתן להכניס בליינים מעבר לכמות המורשית. בנסיבות אלו, נהגו הם שכאשר משודר משחק כזה או אחר במועדון, וכאשר ידוע מראש כי יהיה ביקוש גבוה להיכנס למועדון, להורות לבליינים ולבאי המועדון להזמין שולחנות מראש.

69.
הנתבעים העידו בפני
י, כי הבליינים היו נוהגים ליצור קשר עם נציגי המועדון בפייסבוק או בטלפון, והיתה מוצאת רשימת מוזמנים מראש, אשר היתה מועברת למארחת. הנתבעים העידו, כי רשימה זו כללה שם פרטי ושם משפחה, ומספר שולחן. לטענתם, בסוף הערב, רשימה זו הושמדה, שכן לא היה בה כל צורך.

70.
בעדותו, נשאל על כך התובע 1, מר פרי אמסלם
וסיפר כי שהוא מבלה הרבה בברים וש- "אם אני רואה שיש מקום למוזמנים בלבד ויש טלפון במקום, אני עושה ומזמין מראש..." ( עמוד 9, שורות 4-5).
עת עומת עם העובדה
שבעמוד הפייסבוק של הנתבע 3, עליו הסתמכו הם בכתב התביעה, הנתבע 3 רושם בפוסט "העולם עוצר, יש מחר קלאסיקו ראשון לעונה....מומלץ לשמור מקום מראש!!!" (עמוד 9, שורות 17-18),
ובכל זאת לא שריין לעצמו מקומו, התקשה התובע להשיב.
לדבריו, הוא לא ראה הודעה זו מעולם,
וכמו כן הוא הגיע באמצע המשחק ולפיכך לא הזמין מקומות, ולדבריו "אם הייתי בא לראות את המשחק הייתי מזמין מקומות" (עמוד 9, שורות 25-26).

71.
אף התובע הודה בכך בעת עדותו: "צוין שהמקום ברגע שהיא ראתה אותי, הוא למוזמנים בלבד..." ( עמוד 12, שורות 16-17).

72.
התובעים טענו לנזק נפשי ולכך שהאירוע נשוא התובענה פגע
בהם ברמה כזו שהם הדירו רגליהם ממקומות בילוי זמן לא מבוטל לאחר מכן, כעולה מתביעתם ומתצהיריהם.
למרות זאת התובע 2 לא ידע להסביר בעת עדותו כיצד
בעמוד הפייסבוק שלו זמן קצר לאחר
האירוע נשוא התביעה, פורסמה תמונה שלו בבר אחר, בעת בילוי ( עמוד 15, שורות 25 ואילך), וכיצד ימים מספר לאחר האירוע הוא טס
לברצלונה.

73.
זאת ועוד, ככל שעסקינן בנזק נפשי ועסקינן בתביעה הנסמכת על עלבון, לא הצליח התובע להשיב מדוע לא הסכים לבוא בדין ודברים עם הנתבעים, אשר יכלו וחשבו לפצות אותו בדרכים אחרות, אשר יניחו את דעתו ככל שאכן נפגע הוא באמת ובתמים ( ראו עמוד 13, שורות
5-20).

74.
למרות האמור, הרושם אשר נוצר הינו כי עבור התובעים עסקינן בטקטיקה וכאמצעי לקבלת
כספים, וכי הם עושים שימוש ב"מזרחיות" שלהם, כך כלשונם, על מנת לתבוע פיצוי בגין אפלייה.

75.
יצוין, כי התרשמתי כי המדובר בנתבעים אשר פעלו לקידום המועדון, וכי לא היתה מבחינתם כל מניעה להכניס את התובעים באותו ערב, אילו דאגו מראש להזמין מקום.

76.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ואף צפיתי ושמעתי בסרטונים שהציגו התובעים, סבורתני כי אכן באותו ערב שודר משחק כדורגל מבוקש במועדון, וכי הנתבעים פעלו להכנסת בליינים למועדון בהתאם לרשימת מוזמנים שנערכה מבעוד מועד, וכי דרישה זו אכן פורסמה באמצעים הרגילים של המועדון, מראש.

77.
לאחר ששמעתי את עדותם של התובעים, סבורני כי עדותם היתה מגמתית, לעיתים לא ענו עניינית לשאלה שנשאלו, ובחרו להיצמד לסיסמאות מבלי ליתן פירוט לשאלות שנשאלו באשר לחזותם, ולטענתם כי לא הוכנסו למועדון בשל חזותם המזרחית.

78.
מאידך, עדותם של הנתבעים היתה אמינה בעיניי, קוהרנטית, עקבית, ומוצאת אני את עדותם כאמינה:
הנ"ל העידו כי האירוע באותו מועד היה מבוקש, ולפיכך לא היה מקום במועדון אלא לכאלו ששריינו מקום מבעוד מועד.

79.
נוכח כל האמור לעיל, סבורתני כי חזותם של התובעים אינה חזות מזרחית מובהקת, ובכל מקרה, לא הרימו התובעים את נטל ההוכחה הנדרש להוכיח, כי כניסתם למועדון נמנעה בשל גוון עורם, ובשל היותם בני עדות המזרח.

80.
מאידך, קובעת אני כי הוכח בפני
י וזאת בין השאר, בשל הסרטונים שהציגו התובעים, אי העדת עדים מהותיים מטעם התובעים ועדותם המהימנה של הנתבעים, כי כניסת הבליינים בערב האירוע למועדון, היתה בהתאם להזמנה מראש, וכי התובעים לא ידעו על כך.

התובעים לא הוכיחו את החזקות הקבועות בחוק

81.
כפי שצוין לעיל, סעיף 6 לחוק קובע כאמור חזקות אשר בהתקיימן, הנטל עובר על שכם הנתבעים להוכיח כי לא פעלו בניגוד לחוק. לטענת התובעים, הועבר הנטל על שכם הנתבעים בשל התקיימות החזקות, אולם הנתבעים לא פעלו להפרכת החזקות.

82.
החזקות הרלוונטיות לענייננו, הן אלה המופיעות בסעיפים 6(1), 6(2), 6(3) ו-6(4) לחוק, כדלקמן:

א.
החזקה שבסעיף 6(1) לחוק חלה ככל שהנתבעים מנעו כניסתם של התובעים למועדון, לאחר שביררו פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, דהיינו למוצאו, דתו, ללאום שלו וכד'. מתוך עדות התובעים עולה, כי התובעים לא טענו כי הנתבעים או מי מטעמם ביקשו לברר פרטים לגבי מוצאם, ואף בסרטונים שאלות אלו לא נשמעות, ומשכך, חזקה זו אינה מתקיימת.

ב.
החזקה שבסעיף 6(2) לחוק חלה כאשר הוכח כי הנתבעים מנעו את כניסת התובעים מחמת אחת העילות, ולא סירבו כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה. התובעים לא השכילו להמציא ראיות ו/או להוכיח כי הנתבעים לא סירבו לאשר כניסתם של אחרים למועדון, אשר לא היו ברשימת המוזמנים. אבקש להדגיש פעם נוספת, כי איכות הסרטונים אשר הוגשו לי, הינם באיכות ירודה ביותר, וכי לא ניתן להבחין כלל באנשים ו/או בדמויות ו/או בהתנהלות של מי מנציגי המועדון, למעט אמירות כי הכניסה היא למוזמנים בלבד.

ג.
החזקה שבסעיף 6(3) לחוק חלה כאשר הוכח ע"י התובעים, כי הנתבעים התנו כניסתם של התובעים לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, והתנו כניסתם בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה. גם בעניין זה סבורני, כי התובעים לא השכילו להוכיח, כי כניסתם הותנתה בתנאי אשר לא נדרש ממי שאינו משתייך לעדות המזרח. ההפך הוא הנכון. הוכח בפני
י כי כניסתם של התובעים נמנעה בשל כך שהם לא הזמינו מקומות מראש בהתאם לנדרש.

ד.
והחזקה שבסעיף 6(4) לחוק חלה ככל שהתובעים יוכיחו, כי הנתבעים כניסתם של התובעים, ולא עיכבו כאמור, באותן נסיבות, את מי שאינם נמנים עם אותה קבוצה. גם בעניין זה סבורני, כי התובעים לא השכילו להוכיח את התקיימות התנאי והחלת החזקה.

83.
בנסיבות אלו אני קובעת כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה הנדרש להוכיח שכניסתם למועדון נמנעה בשל צבע עורם או בשל חזותם המזרחית, וכן לא קמה אף אחת מהחזקות בחוק, המצדיקות את העברת נטל ההוכחה מכתפי התובעים לכתפי הנתבעים.



סוף דבר

84.
התובעים טענו בפני
כי הופלו בשל מזרחיותם. עת נשאלו במה מתבטאת היא, טענו הם שכל כולם משדרים "מזרחיות". עת הקשה בית המשפט ושאל במה מתבטאת היא ועל רקע מה הופלו הם, טענו הם לאפיונים חיצוניים , ביגוד וגוון העור.

85.
ויודגש- בעלי המועדון והנתבעים- הינם מוצא מזרחי. אף הסלקטורית, המארחת בעת האירוע נשוא התובענה, ומי שלא אפשרה את כניסתם למועדון הינה ממוצא מזרחי כעולה מטיעוני הנתבעים.


86.
אמנם- לעובדה כי כל הנודעים בדבר הינם ממוצא מזרחי אין בכדי לסתור אפלייה, ולא מן הנמנע כי אדם ממוצא מזרחי יכול להיות שותף לאפלייה על רקע מזרחי. דה עקא שבענייננו סבורתני כי "הפוסל במומו פוסל" וכי התובעים עצמם נגועים בגזענות או חשים רגשי נחיתות עזים עד כדי תחושת קונספירציה בשל מוצאם המזרחי, היות והם טוענים לחזות מזרחית "סטריאוטיפית", וטוענים כי הופלו בשל כך, אלא שאין בכך דבר וחצי דבר עם המצגת העובדתית הקיימת.

87.
בשולי פסק הדין אבקש לציין, כי בית המשפט מייחס חשיבות רבה ביותר לעקרון השוויון ועקרון איסור האפליה, וכי מטרתו של החוק הינה מטרה דגולה ונעלה, וחובה על בתי המשפט לפרוש את חסותם של ההגנות שבחוק, על נפגעים הבאים בשעריו. דא עקא, שחוק זה והוראותיו, לא נועדו לשמש ככלי לניצול לרגע של הליכי בית משפט ואין בו כדי לסטות מהעיקרון הבסיסי של "המוציא מחברו עליו הראיה".

88.
בית המשפט סבור, כי התובעים ניצלו לרעה את החוק, ואף את ההליך השיפוטי, והשימוש שעשו הם בחוק זה, אינו ראוי ובית המשפט בנסיבות העניין, מוקיע את התנהגותם.

89.
לאורך כל ההליך התנהלות התובעים עוררה בבית המשפט תחושה עזה של אי נוחות. חוק איסור אפלייה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים נחקק בשנת 2000 על מנת לסייע ולהילחם בתופעה קשה ביותר בחברה הישראלית- הגזענות.

90.
לחוק זה, לצד חינוך מלידה, חשיבות מהמעלה הראשונה במיגור התופעה המכוערת והמסוכנת הזו.

91.
בעניינו, למרבה הצער, עשו התובעים שימוש ציני בחוק, הפכו אותו ללעג ולקלס, והגישו ביודעין, תביעת שווא. הנ"ל לא הופלו לרעה על רקע מוצאם ועדתם, והנ"ל הציגו בפני
בית המשפט מצג שווא של פגיעה מדומה. כך לשיטתם, עקב האפלייה אשר הם טוענים לה, לא הצליחו הם להירדם ולא יצאו למקומות בילוי מזה זמן. למעשה מעדותם ומהמסכת הראייתית שהציגו בפני
עולה בבירור כי עסקינן עבורם בטקטיקה על מנת לצעוק לקיפוח מדומה. למותר לציין כי יש בכך בכדי להזיק לציבור שלם. והלוא למרבה הצער,
יש לא מעט אנשים המופלים לרעה בשל מוצאם ועדתם, וכן על בסיס צבע עורם במציאות הישראלית של ימינו. תביעה זו של התובעים הינה בבחינת "עשב שוטה", אשר עלולה להעיב על המקרים האמיתיים בהם אכן יש אפלייה ופגיעה של ממש, ועלולה היא לפגוע בציבור שלם, אשר עלול אכן
להיפגע מאי אכיפת החוק החשוב, ומאי יישומו,
ועל כך יש להצר עד מאוד.

92.
נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות, ובנסיבות העניין, אני מחייבת את התובעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, ביחד ולחוד, לטובת הנתבעים 1-3, בסך של 18,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, ואם לא, הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

93.
בהמשך להחלטתי מיום 2.3.16, בה הוריתי על דחיית התביעה כנגד הנתבעת מס' 4, אני מחייבת את התובעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ביחד ולחוד, לטובת הנתבעת מס' 4, בסך של 3,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, ואם לא, הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

94.
זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ז, 22 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.















א בית משפט שלום 4649-07/14 פרי אמסלם, שגיא בן שבת נ' ע.י.ז.א יזמות בע"מ, עידן טל, זוהר חוגג ואח' (פורסם ב-ֽ 22/01/2017)