פסקי דין על יצחק קעטבי | פסקי דין על אלי נידם | פסקי דין על אברהם סויסה | פסקי דין על משה ביטון | פסקי דין על מרים זפט | פסקי דין על עו"ד (מתוקף תפקידה ככונסת נכסים לנכסי אלי נידם) | פסקי דין על בנק לאומי למשכנתאות |

3134/98 א     03/12/2002




א 3134/98 יצחק קעטבי נ' אלי נידם , אברהם סויסה , משה ביטון, מרים זפט, עו"ד (מתוקף תפקידה ככונסת נכסים לנכסי אלי נידם), בנק לאומי למשכנתאות בע"מ




9
בתי המשפט
א 003134/98
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
03/12/02

כב' השופט נ. ישעיה

בפני
:

יצחק קעטבי

ע"י ב"כ ב. צנעני

בעניין:
תובע
נ ג ד
1 . אלי נידם

ע"י ב"כ עו"ד י. יפרח

2 . אברהם סויסה

3 . משה ביטון

שניהם ע"י עו"ד מ. זוהרי
4 . מרים זפט
, עו"ד (מתוקף תפקידה ככונסת
נכסים לנכסי אלי נידם)

5 . בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד א. נגה

נתבעים

פסק דין
1. התובע רכש ממינהל מקרקעי ישראל זכויות חכירה בחלקת קרקע בשטח של
כ-1600 מ"ר בקרית עקרון במסגרת הסכם פיתוח, לפיו התחייב לבנות ארבע יחידות דיור (שני קוטג'ים דו משפחתיים) עד מועד מסויים. על מנת לבצע את התחייבותו התקשר התובע עם קבלן בנין, הנתבע מס' 1, בהסכם קומבינציה, על פיו התחייב הקבלן לבנות את שני הקוטג'ים הנ"ל על חשבונו ובמימונו ובתמורה התחייב התובע לאפשר לו למכור שלוש מתוך ארבע היחידות שייבנו. את היחידה הרביעית, אמור היה הקבלן להשאיר בחזקתו של התובע. בנוסף לכך, התחייב הקבלן לשלם לתובע סכום של -.90,000 דולר. על פי המוסכם בין הצדדים, זכאי היה הקבלן (להלן: "הנתבע מס' 1"), למכור את שני הקוטג'ים הראשונים שהוא יבנה. הקוטג' השלישי אמור היה להמסר לתובע, עם השלמת בנייתו, ואילו הקוטג' הרביעי היה אמור להמכר גם כן ע"י הנתבע מס' 1.

בשלב מסויים התקשה, כנראה, הנתבע מס' 1 להמשיך במימון בניית הקוטג'ים ועל כן ביקש לקבל הלוואה בנקאית מובטחת במשכון הנכס. כיוון שהנכס היה רשום על שם התובע, ביקש הוא את הסכמתו לשעבוד הנכס לטובת הבנק על מנת שזה יעמיד לרשותו את הסכום המבוקש על ידו, היינו -.200,000 דולר. התובע נענה לבקשתו והגיע עימו לסניף הנתבע מס' 5 בזכרון יעקב. לאחר שהתובע חתם על מסמכים והתחייבויות שונות, לרבות הסכמה להעביר את סכום ההלוואה ישירות לנתבע מס' 1 והסכמה לרשום משכנתא על כל הנכס (חלקות 50 ו-53 בגוש 3802 ומגרשים 61 ו-69 בתוכנית מפורטת מס' 303/זמ), שועבד הנכס, היינו כל החלקות הנ"ל, לטובת הנתבע מס' 5 וסכום ההלוואה הועבר ישירות לנתבע מס' 1.

בשלב מאוחר יותר (ביום 10.12.97), נחתם הסכם מפורט וכתוב בין התובע בין הנתבע מס' 1, שהעלה על הכתב את ההסכמות שהושגו בעל פה כמפורט לעיל (ראה נספח ג' לתצהירו של התובע ת/1). הן במסגרת ההסכמות בעל פה והן במסגרת ההסכם הכתוב, התחייב הנתבע מס' 1, בין שאר התחייבויותיו, לפרוע ממקורותיו הוא את סכום ההלוואה שנטל מהנתבע מס' 5 ואשר בגינו מושכן הנכס של התובע. במעמד החתימה על ההסכם הכתוב (ב-10.12.97), מסר התובע לנתבע 1 יפוי כח בלתי חוזר שהסמיך אותו למכור את יחידת הדיור הראשונה (מתוך הארבע) שבנייתה כמעט הושלמה, לנתבעים 2 ו-3, הכל על פי ההסכמות ביניהם (ראה נספח ד' לתצהיר ת/1).

הנתבע מס' 1 אכן מכר את הקוטג' הראשון לנתבעים 2 ו-3, וגבה מהם, כנראה, את מלוא התמורה. הנתבעים 2 ו-3 קיבלו או "תפסו" את החזקה בקוטג' עוד בטרם השלמת הבניה והם מתגוררים בו עד היום. בנייתן של שאר היחידות לא הושלמה ו/או לא החלה כלל בשל קשיים כספיים אליהם נקלע הנתבע מס' 1 אשר כתוצאה מהם הופסקו לחלוטין עבודות הבניה. הנתבעת מס' 4 מונתה לבקשת אחד הנושים ככונסת נכסים על זכויותיו של הנתבע מס' 1 בפרוייקט על פי החלטת ראש ההוצל"פ ת"א מיום 1.3.98.

2. בנסיבות אלה, ומשחש התובע כי נכסיו, היינו זכויותיו בנכס, עלולים לרדת לטמיון, עתר התובע לביהמ"ש, על דרך של המרצת פתיחה, להצהרה על פיה ההסכם בינו לבין הנתבע 1 בטל ומבוטל בגין הפרתו על ידי הנתבע 1 וכן לשורה של סעדים נלווים אחרים אשר יביאו, למעשה, להשבת זכויותיו בנכס. במסגרת הדיונים המוקדמים שהתקיימו בתיק זה, התרתי לב"כ התובע לתקן את כתב התביעה ולהעביר את הדיון בה לפסי תביעה רגילים.

בכתב התביעה המתוקן עותר התובע לסעדים הצהרתיים בעיקרם, היינו, הצהרות שיכירו בזכותו של התובע לבטל את ההסכם הן עם הנתבע 1 והן עם הנתבעים 2 ו-3. כמו כן עותר הוא לסילוק ידם של כל הנתבעים מהנכס הנ"ל והשבת החזקה בו לידיו. סעד נוסף אותו מבקש התובע הוא ביטול המשכנתא שנרשמה על הנכס ע"י הנתבע 5, שכן לטענתו, המשכנתא, נרשמה בספרי מינהל מקרקעי ישראל, תוך כדי מעשי מרמה והטעיה של הנתבע 5, כלפיו.

הנתבעים דוחים את תביעת התובע, כל אחד מטעמיו הוא, כפי שפורט על ידם, בכתבי ההגנה ובכתבי הסיכומים של באי כחם.

3. תביעת התובע נגד הנתבעת 5:
טוען ב"כ התובע בסיכומיו כי מנהלי סניף זכרון יעקב של הנתבע 5 "רקמו", יחד עם הנתבע 1, מזימה על מנת לגזול את רכושו של התובע, אשר הובל על ידם כ"צאן לטבח". לדבריו, רישום המשכנתא לטובת הבנק (נתבע 5) על הנכס הושג בדרך של מרמה ועל כן יש לבטלה.

עיינתי בתצהירו של התובע ובעדותו בביהמ"ש (עמ' 14 לפרוטוקול) שוב ושוב ולא עלה בידי להבין על "שום מה" ועל בסיס אלו עובדות מייחס התובע מעשי מרמה לנתבע 5 או למנהליו.

נטילת ההלוואה ורישום המשכנתא על הנכס לא נעשו אמנם ביוזמת התובע, אלא ביוזמת הנתבע 1 שהיה זקוק למימון בניית הקוטג'ים, אך אין חולק כי התובע נתן הסכמתו לכך ללא שום סייג וללא שום פקפוק. כך מתאר התובע עצמו נסיבות קבלת ההלוואה ורישום המשכנתא:

"נפגשתי עם המנהל שאינני זוכר את שמו. הוא הכיר אותי כי הייתי אז סגן ראש העיר חדרה. שנינו היינו אצלו, אלי ואני. הוא נתן לי את ברכתו לקבל את המשכנתא והפנה אותנו לפקידה בשם כוכי והלכנו אליה" (עמ' 18 לפרוטוקול).

ובמקום אחר מספר התובע:

"פנינו לבנק לקבל את ההלוואה והמשכנתא בין חצי שנה לשנה לאחר קבלת ההיתר. ברגע שהוא נתקל בקשיים כספיים ואני מצאתי לנכון להמשיך את הבניה, הוא הציע לי לקבל הלוואה לווה שני כדי להשלים את הבניה ואני נידם (נתבע מס' 1) אחזיר את ההלוואה של 200,000 דולר לבנק ואני הסכמתי לזה. גם כשהלכתי לבנק ולקחנו את המשכנתא סמכתי על נידם. עשינו עיסקת קומבינציה והאינטרס שלי היה שהבניה תמשך ואני סמכתי עליו. לכן גם כשקיבלתי את המשכנתא עדיין לא היה הסכם כתוב ביננו. אנו עשינו בסופו של דבר הסכם כתוב כי ביקש ממני יפוי כח למכור אחד הבתים ואז נחתם ההסכם" (עמ' 20 לפרוטוקול).

לשאלת ביהמ"ש השיב התובע:

"למרות מה שכתוב בסעיף 7, הנחתי שהבנק העביר את כספי המשכנתא לנידם כי התחיל לבנות ולא הקפדתי שהשיקים של המשכנתא יהיו רשומים גם על שמי. אני מאשר את חתימת ידי על מסמך לפיו הוריתי לבנק להעביר את כל כספי המשכנתא ישירות לנידם. זה בתאריך 18.12.96 כפי שכתוב. אם חתמתי אני נושא באחריות... חתמתי פעם נוספת ב19.2.97 להעביר את יתרת המשכנתא שנותרה ישירות לנידם. אני מאשר שחתמתי להעביר את כל כספי המשכנתא לפי המסמכים הנ"ל לנידם ישירות" (עמ' 21 לפרוטוקול).

האם עובדות או נסיבות אלה, שפורטו על ידי התובע עצמו, מצביעות על מעשי מרמה מצד נתבע 5 ו/או על על רקימת מזימה בין מנהל הסניף בזכרון יעקב לבין נתבע מס' 1? סבור אני כי התשובה מתבקשת מאליה: "לא מיניה ולא מקצתיה" "לא דובים ולא יער".

התובע רשם את המשכנתא על זכויותיו בקרקע במודע ומרצונו החופשי. הוא ידע שכספי ההלוואה שניתנו ע"י נתבע 5 תמורת רישום המשכנתא מועברים או יועברו ישירות לנתבע 1 על מנת לאפשר לו להשלים את הבניה שבה היה מעוניין גם התובע עצמו והוא אף נתן את הסכמתו המפורשת והכתובה לכך. מה לו, איפוא, כי ילין על מנהל הנתבע 5 ו/או על הפקידה כוכי שהחתימו אותו על המסמכים הנדרשים לשם רישום המשכנתא.

יתכן והסכמתו לרשום משכנתא על הנכס ללא שקיבל בפועל תמורה כל שהיא או ללא קבלת ערבויות מתאימות מהקבלן היתה מבחינתו "מקח טעות", אך מכאן ועד הסקת מסקנה כי מדובר בהטעיה, מרמה או "רקימת מזימה" נגדו בין מנהל הסניף לקבלן רחוקה מאוד הדרך, עד כי עצם העלאתה מעלה תמיהות ואף מעוררת גיחוך. מדובר, כאמור, בשיקולים מוטעים של התובע שהסכים לרשום המשכנתא ללא בטחונות ראויים, אך לא מעבר לכך.

טוען בא כוחו בסיכומיו כי היה על הבנק לדאוג שכספי ההלוואה שניתנו לנתבע 1 ישמשו למטרה של ליווי בנקאי ומשלא דאג לכך התרשל הוא באופן חמור "העולה כדי מעילה באמון מטעם הנתבע 5". לא ברור לי מה הבסיס העובדתי להעלאת טענה מסוג זה, שכן אין מדובר בהסכם ליווי בנקאי כלשהו בין הנתבע 5 לבין התובע או הנתבע 1. מדובר בהסכם הלוואה שגרתי למדי, שהובטח ברישום משכנתא על זכויותיו של התובע בנכס ועל הסכמה מפורשת של התובע להעביר את כספי ההלוואה ישירות לנתבע 1. לא הוצגה בפני
כל התחייבות של הנתבע 5 לדאוג ולוודא שכספי ההלוואה משמשים או ישמשו לבניית הפרוייקט ועל כן יש לדחות טענה זו מכל וכל. טענת התובע כי במהלך ביקורו בסניף זכרון יעקב הובטחו לו הבטחות מהבטחות שונות ע"י מנהל הסניף בעל פה לא הוכחה כלל ואין לה סמוכין או תמוכין כל שהם במסמכים עליהם חתם התובע עצמו.

די בנסיבות שפורטו לעיל ובדברים שסיפר התובע עצמו בביהמ"ש, כדי להביא לדחיית תביעת התובע נגד הנתבע 5. לא הוצגו בפני
, כאמור, ראיות ואף לא בדלי ראיות שיצביעו או יעלו חשד בדבר קיומו של מעשה מרמה מצד נתבע 5 כלפי התובע.

4. תביעת התובע נגד הנתבעים 2 ו-3:
הנתבעים רכשו מהתובע את הקוטג' הראשון שבנייתו כמעט הושלמה. על פי המוסכם בין התובע לנתבע 1, אמור היה הנתבע 1 למכור את הקוטג' ולקבל את מלוא התמורה עבורו מהרוכשים. על חוזה המכירה חתם הנתבע מס' 1 בשם התובע על פי יפוי כח בלתי חוזר שמסר לו התובע ביום 10.12.97. התובע אינו חולק על מתן הסכמתו למכירת הקוטג' לנתבעים 2 ו-3 ועל יפוי כוחו של הנתבע 1 למכור את הנכס בשמו, אלא שטוען הוא כי הוא לא קיבל תמורה כלשהי עבור הקוטג' מהנתבעים 2 ו-3 ואין כל הוכחה שהנתבע מס' 1 קיבל את מלוא התמורה עבורו.

טענה זו לא ברורה כלל ועיקר. הנתבעים רכשו זכויות קניניות בקוטג' כדת וכדין. הם שילמו עבורו את מלוא התמורה, כך על פי טענתם וכך על פי טענת הנתבע מס' 1 עצמו. תמורה זו שולמה ישירות לנתבע מס' 1, על פי המוסכם בינו לבין התובע ועל כן לא ברור לי על מה מלין התובע ומדוע יש לבטל את ההסכם עימם, כפי שהוא עותר בתביעתו. טענתו כי הם לא שילמו סך של -.100,000 דולר מכספי התמורה עבור רכישת הקוטג', שאותם אמורים היו הם להעביר לבנק הממשכן, לא הוכחה כלל ועיקר ונטענה בעלמא וללא שום ביסוס עובדתי. הן הנתבע מס' 1 שמכר בפועל את הקוטג' לנתבעים והן הנתבעים עצמם מאשרים בעדותם ובתצהיריהם כי מלוא התמורה עבור הקוטג' שולמה, ואין לי כל סיבה לא ליתן בגירסה זו אמון. אין, מכל מקום, לבסס קביעה עובדתית אחרת על סמך דברים סתמיים ובלתי מוכחים שנאמרו ע"י התובע.

תביעת התובע נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית אף היא.

5. תביעת התובע נגד הנתבע מס' 1:
גם דינה של תביעה זו לדחיה. גם לגבי נתבע זה לא הוכחו הפרות של ההסכם מצידו כלפי התובע. מכירת הקוטג' לנתבעים 2 ו-3 היתה כמוסכם בין הצדדים. גם נטילת ההלוואה ורישום המשכנתא נעשו כמוסכם. התובע "התעורר" והחל לגלות סימני דאגה וחשש. משהבחין בקשיים הכלכליים אליהם נקלע הנתבע 1 ובהפסקת הבניה על ידו. בשלב זה הבין כי הוא עלול להפסיד את הנכס אותו רכש מהמינהל בשל מחדלים או כשלון עסקי של נתבע 1 (חבל ש"התעוררות" באה מאוחר מדי). בצר לו, הוא נקט בהליכים משפטיים נגד כל המעורבים בעיסקה וייחס להם מעשים שונים ומשונים, לרבות מעשי מרמה, הפרת הסכם ועשיית דין עצמי.
אלא שכדי לזכות בתביעה היה על התובע להוכיח את הטענות שהעלה ולא להסתפק באמירות בעלמא. לא עלה בידי התובע לעשות כן, לא לגבי הנתבע 1 ולא לגבי שאר הנתבעים. הנתבע 1 אומנם נקלע לקשיים כספיים וזכויותיו בנכס "נתפסו" ע"י כונס נכסים, אך אין בכך כדי להצביע על אי קיום התחייבויותיו כלפי התובע לפני כן. נהפוך הוא, יש בסיס לטענת בא כוחו של נתבע 1 בסיכומיו, לפיה אם היו הפרות של הסכמים הם באו מצד התובע ולא מצד הנתבע (בהקשר להוצאת היתרי הבניה באיחור).
הנתבע 1 התחייב אמנם לסיים את בניית הקוטג'ים ומסירת אחד מהם לתובע - התחייבות שהוא לא עמד בה - אך אין בכך כדי להביא לביטול התחייבויותיו כלפי נושיו ו/או ביטול השעבוד על נכסי התובע.

יש איפוא לדחות את תביעת התובע גם נגד הנתבע מס' 1.

6. תביעת התובע נגד הנתבע מס' 4:
נתבע 4 הוא כונס הנכסים שמונה על זכויותיו של נתבע 1 בנכס שנרכשו מכח ההסכם שהיה לו עם התובע. כונס הנכסים מונה לבקשת אחד הנושים של נתבע 1, אשר ביקש לפרוע את חובותיו של הנתבע 1 על דרך של מימוש מלא או חלקי של הזכויות ש"רכש" נתבע זה על פי ההסכם שחתם עם התובע.

לאור המסקנה אליה הגעתי לגבי נתבע מס' 1, יש לדחות את תביעת התובע גם נגד הנתבע 4, באשר התובע לא הצביע על קיומה של עילת תביעה נפרדת לגביו.

7. לסיכום: תביעת התובע נגד כל הנתבעים נדחית.
אני מחייב את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים 1, 2 ו-3 ביחד, 4 ו-5 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

בפסיקת ההוצאות הבאתי בחשבון את הסתבכותו של התובע בעיסקה שתביא קרוב לודאי, לאובדן הנכס או מרביתו. מטעם זה הסתפקתי בחיובו בהוצאות בשיעור נמוך יחסית.

8. המזכירות תמציא

פסק דין
זה לבאי כח הצדדים: עורכי הדין: ב. צנעני
, י. יפרח
, מ. זוהרי, מ. זפט וא. נג
ה.
ניתן היום 3 בדצמבר 2002 בלשכתי, בהעדר הצדדים.

נ. ישעיה
, שופט








א בית משפט מחוזי 3134/98 יצחק קעטבי נ' אלי נידם , אברהם סויסה , משה ביטון, מרים זפט, עו"ד (מתוקף תפקידה ככונסת נכסים לנכסי אלי נידם), בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/12/2002)