פסקי דין על צבי צור | פסקי דין על תמר צור | פסקי דין על רפאל שמריהו ואח' | פסקי דין על אשת - ארגון שירותי תיירות בע"מ

32981-12/15 תק     02/02/2017




תק 32981-12/15 צבי צור, תמר צור, רפאל שמריהו ואח' נ' אשת - ארגון שירותי תיירות בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות


02 פברואר 2017

ת"ק 32981-12-15 צור ואח'
נ' אשת - ארגון שרותי תיירות בע"מ




לפני
כב' הרשם הבכיר אייל דוד


התובעים

1
.
צבי צור

2
.
תמר צור

3
.
רפאל שמריהו

4
.
ואנדה שמריהו

5
.
יורם גירפי

6
.
ענת גירפי


נגד


הנתבעת

אשת - ארגון שירותי תיירות בע"מ




פסק דין


רקע
1.
לפני תביעה כספית, בה מבקשים ששת התובעים לחייב את הנתבעת
לשלם להם פיצויים בסך כולל של 21,000 ₪,בגין שינוי במסלול הטיול המאורגן לאיטליה שסופק על ידי הנתבעת, שגרם להם הוצאות ועגמת נפש רבה.

טענות התובעים
:

2.
התובעים, שהם גמלאי אגד ובנות זוגם, נרשמו לטיול המאורגן על ידי הנתבעת. הטיול היה מיועד ל- 8 ימים ו- 7 לילות, במחיר של 749 אירו לאדם. לאחר הרישום, הנתבעת יצרה קשר עם התובעים לצורך הסדרת התשלום ומשלוח מסלול הטיול לתובעים.

3.
כ- 3 שבועות לפני מועד הטיול המיועד, הודיעה הנתבעת על שינוי במועד הטיול, כך שיהיה 24.8.15 – 28.8.15.


התובעים, נתנו את הסמכתם ובתנאי שלא יהיה שינוי במסלול הטיול וכן בשעות הטיסה.
יתרה מכך, הנתבעת התבקשה לשלוח את הפרטים החדשים לאחר השינוי.
הנתבעת שלחה את פרטי הטיול החדשים, כשהשוני היחידי הוא שינוי בתאריכי הטיסות, שבוצע בכתב יד. המסלול, ובו תיקון התאריך בכתב היד, צורף כנספח ג' לכתב התביעה.

בסמוך למועד הטיסה, קיבלו התובעים את כרטיסי הטיסה, וגילו ששעות הטיסה שונו ושעת החזרה לישראל הוקדמה לשעה 2:45 לפנות בוקר, במקום 08:30.
התובעים, יצרו קשר מידי עם הנתבעת וביקשו לבטל את העסקה, בנימוק שבגין גילם של התובעים – 70, 80, לא היו נרשמים לטיול בידיעה שיצטרכו להיות על הרגליים יותר מ- 24 שעות. הנתבעת השיבה כי היא מסכימה לבטל את הטיול, בתנאי שישלמו את מלוא עלותו.

4.
בצר להם, פנו התובעים לנציג גמלאי אגד – מר יצחק יוחנני
עת הגיע להסדר עם הנתבעת, שביום האחרון טרם הטיסה, ישהו התובעים במלון עד סמוך למועד הטיסה. ברם, לא כך היה.


ביום הטיסה, התובעים נדרשו לפנות את חדרי המלון בשעה 8:00 בבוקר, ולאחר ביקור של שעתיים
בקירוב במערת הנטיפים, "נזרקו" במרכז קניות, עד לשעה 22:00 לערך, כשבשעה זו יצאו התובעים לשדה התעופה שהיה עדיין סגור ולכן נאלצו לישון על הרצפה עד לשעה 02:00.

5.
מבירור שערכו התובעים עם יתר חברי הקבוצה, התברר להם שרק הם נפלו בפח.
יתר חברי הקבוצה קיבלו מסלול של 7 ימים ו- 6 לילות, מועדי הטיסות היו ידועים להם והם שילמו עבור הטיסות,
כ- 500 אירו בלבד.

6.
מבדיקה שערכו התובעים בתכנית "הכל כלול" בערוץ 2, התברר כי התרגיל שנעשה לתובעים, מבוצע כבר זמן רב, על ידי מס' חברות תיירות וביניהן, הנתבעת. התרגיל הוא שכביכול, שעת הטיסה חזרה הוקדמה, ובמצב דברים זה, החברות מרוויחות תשלום על לינה ו- 2 ארוחות.

7.
לפיכך, התובעים מבקשים לשלם להם את ההפרש, בין מסלול של 7 לילות, ל-
לילות, על פי ההפרש ששילמו יתר חברי הקבוצה, סכום שנע סביב ה- 250 אירו בקירוב, לאדם; פיצוי בגין סבל ועוגמת נפש שנגרמו לתובעים בטיול, בסך 2,000 ₪ לאדם והוצאות בסך של 500 ₪.

בסך הכל – 3,500 ₪ לאדם ועבור 6 התובעים, סך של 21,000 ₪.

טענות הנתבעת
:

8.
התובעים קיבלו הצעת נופש, דרך איגוד גמלאי אגד. הואיל ורק 6 נוסעים מאיגוד גמלאי אגד נרשמו לטיול, הוחלט לאחד בין שתי קבוצות לאותו הטיול. 6 התובעים – גמלאי אגד, שילמו עבור הטיול סך של 749 אירו לאדם, בתנאי טיול של חצי פנסיון, דהיינו כולל ארוחות בוקר וערב.
9.
יתר משתתפי הטיול שילמו סך של 729 – 769 אירו לאדם, עת סופקה להם ארוחת בוקר בלבד, ללא ארוחת ערב. הנתבעת, הקפידה שכל המשתתפים יחזרו בזמן, כדי ש- 6
התובעים ייהנו מארוחת הבוקר שהובטחה להם.

10.
בשל איחוד הקבוצות, התובעים הועברו בהסכמתם ובאישורם לטיול אחר, בו היציאה הוקדמה- 4 ימים קודם לתאריך המקורי, לתאריכים – 24.8.15 – 31.8.15.
התובעים אישרו את הסכמתם בדואר אלקטרוני, ללא שום הערה על שעות טיסה, או הערה אחרת. שבוע ימים לפני הטיסה לטיול, כל משתתפי הטיסה ובכללם התובעים, קיבלו את שאר המסמכים הנוגעים לטיול.

11.
יוער, כי מדובר בטיסות שכר, שנקבעו מראש לטיול, שיצא בתאריך 24.8.15, וכפי שמציינים התובעים, שרק סמוך למועד הטיול, גילו את שעות הטיסה, שבוע קודם ליציאה. מבחינת חוק הגנת הצרכן לא ניתן היה לבטל את הטיול, אלא אם כן שולמו 100% דמי ביטול, מכיוון שמלוא הסכומים שולמו לספקים.

12.
הנתבעת, מדגישה כי בשל נכונותם של התובעים להקדים את מועד הטיול, ובשל העניין כי ביום האחרון אין לינה במלון, וכי החזרה היא לפנות בוקר לארץ, הנתבעת זיכתה כל אחד מן התובעים, בסך של 20 אירו נוספים, כדי שיוכל לנצל זאת לארוחת ערב ביום האחרון, יום בו לא הייתה הנתבעת צריכה לספק ארוחת ערב.

התובעים הם היחידים שקיבלו ארוחת ערב, למרות שיתר הנוסעים שילמו מחיר זהה או יותר, למחיר ששולם על ידי התובעים.

13.
הנתבעת, מכחישה כי התובעים "נפלו בפח".

התובעים, קיבלו את מה שהזמינו ולא ברור מהי דרישתם.
התובעים, ידעו מהם תנאי הטיול והעובדה שהיום האחרון הוא יום ארוך וזאת עוד בטרם הטיסה לחו"ל. בשל ידיעה זו, הסכימו לקבל זיכוי בסך של 20 אירו לאדם.

הנתבעת, מבהירה כי המסלול בו בוצע הטיול בפועל, זהה למסלול שהוצע לראשונה לתובעים, לגבי הטיול שבוטל מחוסר משתתפים.
אכן, במסלול זה מצוין יום אחד פחות, אולם ניתן לראות בבירור כי במסלול מצוין במשפט האחרון: "בתום הטיול ובהתאם לשעת הטיסה, העברה שדה התעופה לטיסה, חזרה לתל אביב". אף בדף המידע שקיבלו התובעים, הטיול הוא אותו הטיול, רק שהנוסח שונה מעט. כביכול, יש יום נוסף (ללא לינה בבית מלון באותו הערב).


יודגש, כי בשני המסלולים לא צוינה לינה במלון בערב האחרון, בשל שעת הטיסה שלאחר חצות ונחשב ליום חדש. מעולם לא הובטח ביום זה לינה בבית מלון.

14.
מוכחש כי היה הסכם כזה עם מר יוחנני.

אף אין אפשרות מעשית, שבתום הטיול במערת הנטיפים ולאחר מכן, האוטובוס ישיב למלון רק את 6 התובעים ויתר הקבוצה תצא ותיסע לכיוון אחר ולקראת שעת הטיסה, ישוב האוטובוס על מנת להסיע את 6 התובעים בלבד.

למעט ארוחת הערב, הקבוצה כולה נחשבה כקבוצה אחידה.
בכל העולם ,מקובל לפנות את החדרים עד השעה 11:00 בבוקר וכל שהייה מעבר לשעה זו, היא באישור המלון בלבד, או בתשלום נוסף למלון.

לו רצו התובעים להישאר במלון עד מאוחר, יכולים היו לצמצם את נזקם, לשכור חדר אחד בעלות נמוכה לכולם, להישאר שם עד שעת הטיסה ולהגיע במונית לשדה התעופה.

נראה כי התובעים, מתחילת הטיול, תכננו את התביעה דנן ולכן נהגו כפי שנהגו.

התובעים מנצלים את גילם, במטרה להשיב לעצמם את הסכום ששילמו עבור הטיול, ויתרה מזו, מבקשים אפילו יותר מהתשלום עבור הטיול. התובעים קיבלו את כל מה שהובטח להם.

עדויות הצדדים
:

15.
התקיים לפני דיון, בו נכחו התובעים 3 – 6.
התובעים 1 ו- 2 שוחררו לבקשתם, על ידי בית המשפט, מהתייצבות לדיון.
מטעם הנתבעת, התייצבה הגב' ליטל יעקב נסיני – מטפלת בקשרי לקוחות.
לשאלת בית המשפט, האם מי מנציגי הנתבעת טרח להסב את תשומת ליבם של התובעים לכך שיש הבדל בין מסלולי שני הטיולים, השיבה נציגת הנתבעת, כי מדובר למעשה בטיולים כמעט זהים. כמו כן, טענה נציגת הנתבעת, כי כל כתב התביעה מתמקד בהקדמה של שעת הטיסה, שאינה באחריותה של הנתבעת. כמו כן, אין שום שוני, שכן האתרים בהם אמורים היו לבקר התובעים, זהים בשני המסלולים.

דיון והכרעה
:

16.
תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003, מסדירות את המידע שיש לספק למי שרוכש חבילת תיור. המטרה של מסירת המידע, היא לאפשר ללקוח לבצע החלטה מושכלת, ולהחליט האם אכן תנאי הטיול מתאימים לצרכיו.

17.
התובעים, נרשמו לראשונה לטיול של גמלאי אגד ובשל מיעוט נרשמים, הוצע להם טיול חלופי. התובעים, אישרו הסכמתם לטיול. מתכתובת הדוא"ל שצורפה, לא שוכנעתי כי הסכמתם של התובעים לטיול ניתנה בהסתייגות כלשהי. יתר על כן, גם אם נניח כי אכן ניתנה הסכמת התובעים למעבר לטיול החלופי, אליו יצאו בפועל, נראה כי הייתה מוטלת חובה על הנתבעת להדגיש בפני
התובעים, כי שעת החזרה הוקדמה, כדי שיכולים היו לשקול את צעדיהם ולהחליט אם השינוי נראה להם, או לא. הנתבעת, הייתה מודעת לכך שהתובעים הם אנשים מבוגרים, בגילאי 70 – 80, שייתכן ולא היה ידוע להם כי עליהם לבדוק, גם את שעות הטיסה.

18.
מעבר לכך, אכן נראה כי הנתבעת צודקת בכך שלמעשה שני המסלולים של הטיולים היו כמעט זהים, דהיינו המשתתפים בטיול ביקרו בכל האתרים, אשר נזכרו במסלול הטיול המקורי. אכן, ניתן להסיק כי ביום האחרון אין לינה במלון, כך שלמעשה בפועל שני המסלולים היו זהים, אך מכיוון שבמסלול הטיול המקורי, צוינו 8 ימים ו- 7 לילות, במקום המסלול השני החלופי – 7 ימים ו- 6 לילות, סברו התובעים לתומם כי תסופק להם לינה בבית מלון. יוער, כי אם אכן שני המסלולים זהים, אזי לא ברור מדוע בכל אחד מהם, צוין מספר ימים שונה.

19.
יתכן שמדובר בשינוי קוסמטי, אך התובעים הסיקו מכך כי נפלו בפח ונהגו עימם שלא כהלכה. אני סבור כי מן הראוי, שהנתבעת, כחברה שמארגנת שירותי תיירות, תפעל בשקיפות מלאה.

20.
מקובלת עלי עמדת הנתבעת, כי מן הראוי היה שהתובעים יפעלו להקטנת נזקיהם וישכרו חדר במלון, כך שלא יאלצו להיות "זרוקים" במרכז קניות, כטענתם. מעבר לכך, לא הובאה שום הוכחה לכך שאכן התגבש הסכם בין התובעים לבין הנתבעת, בתיווכו של מר יוחנני.

21.
התובעים, לא טרחו להזמין לדיון את מר יוחנני. כידוע, הימנעות בעל דין מלהביא ראיה או להציג עדות שיש בכוחה כדי לאמת את גרסתו, יש בה כדי לכרסם באמינות גרסתו, שכן החזקה היא כי דבריו של העד עלולים לפגוע בגרסת בעל הדין, ואולי אף לחזק את גרסת הצד שכנגד (ר' ע"א 293/90 גרינהולץ נ. מרמלשטיין [פורסם בנבו]).

22.
כידוע, על התובע החובה להוכיח את תביעתו בהתאם לעיקרון "המוציא מחברו עליו הראיה".
נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות" לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפני
ו, את דיותן ואת משקלן (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נז (4)981(2003).

23.
התובעים, מבססים חלק גדול מרכיבי התביעה, בכך שהם שילמו מחיר גבוה יותר – 250 אירו, מיתר חברי הקבוצה. התובעים, לא הוכיחו טענה זו ובשל כך אני דוחה רכיב זה של התביעה. לגבי הוצאות בסך של 500 ₪ - לא ברור באלו הוצאות מדובר, לא הובאו קבלות או אסמכתאות אחרות ולכן, אני דוחה רכיב נזק זה.

24.
התובעים דרשו פיצוי בסך של 2,000 ₪ לאדם, בגין סבל ועוגמת נפש שנגרמו להם.

25.

המחוקק הבחין בין פסיקת פיצויי ממון לבין פסיקת פיצויים שאינם ממונים.
בסעיף 13
ל
חוק התרופות
, נקבע:

"גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצוים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".
קרי, בהבדל מפיצויים ממוניים לפי סעיפים
10 ו- 11, אזי פסיקת נזק לא ממוני נתונה לשיקול דעת בית המשפט, וזה כנראה ההסבר לעובדה שבפסיקת בתי המשפט קיימת גישה מצמצמת בפסיקת פיצוי שאינו נזק לא ממוני, (
ע"א 3437/93
אגד, אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אדלר
[1998]

[פורסם בנבו]
).

26.
כאמור לעיל, פסיקת שיעור הפיצוי בגין עגמת נפש מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, כשיש לקחת בחשבון את מכלול הנסיבות בכל מקרה לגופו, ויש כמובן להתחשב במחיר העסקה, דהיינו: מחירו של הטיול, וככל שמחירו של הטיול הינו 749 אירו שווה ערך בשקלים לתאריך 3.8.2015 בהתאם לשער האירו בתאריך זה הינו 4.1345 ₪, דהיינו: 3,096 ₪.
הנתבעת, ציינה כי זיכתה כל אחד מהתובעים בסך של 20 אירו, דהיינו: כ- 83 ₪. לקחתי בחשבון כי למעשה התובעים ביקרו למעשה בכל האתרים שנכללו בטיול המקורי.
אני מקבל את טענת הנתבעת, כי גם בטיול הקודם לא הייתה התחייבות לספק לינה בלילה האחרון בסמוך לטיסה. יחד עם זאת, התובעים הופתעו ונגרמה להם עגמת נפש בכך שלמעשה בכך שהופתעו לדעת כי הטיסה חזרה לישראל הוקדמה. גם אם נקבל את טענת הנתבעת כי התובעים אישרו את תכנית הטיול החלופי, לרבות שעות הטיסה ביציאה ובחזרה לישראל ללא כל תנאי, מצופה היה כי הנתבעת תסב את תשומת ליבם של התובעים לשינוי שעות הטיסה במפורש.

27.
לא נעלמה ממני העובדה כי התובעים קיבלו למעשה הטבה בדמות הספקת ארוחות ערב בניגוד ליתר המשתתפים בטיול שקיבלו ארוחת בוקר בלבד.

28.
לאור האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות בתיק והתרשמתי מעדויות הצדדים, אני מקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ואני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהנתבעים פיצוי בסך כולל של 200 ₪ בלבד, ובסך הכל 1,200 ₪ לששת התובעים.
סכום זה ישולם לתובעים עד ליום 2.3.2017, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
בנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות משפט, וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי-מרכז בלוד, בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום,
ו'
שבט
תשע"ז, 2 פברואר
2017, בהעדר הצדדים.

חתימה











תק בית משפט לתביעות קטנות 32981-12/15 צבי צור, תמר צור, רפאל שמריהו ואח' נ' אשת - ארגון שירותי תיירות בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/02/2017)