פסקי דין על אלכס הילמן | פסקי דין על רו"ח | פסקי דין על ש.א.י.מועדונים | פסקי דין על רוברט שצן | פסקי דין על עופר יצחק רפאלי ואח' |

39200-07/16 תאק     31/01/2017




תאק 39200-07/16 אלכס הילמן, רו"ח נ' ש.א.י.מועדונים בע"מ, רוברט שצן, עופר יצחק רפאלי ואח'








בית משפט השלום בכפר סבא


31 ינואר 2017
תא"ק 39200-07-16 הילמן נ' ש.א.י. מועדונים בע"מ
ואח'




בפני

כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר


תובע (משיב)

אלכס הילמן
, רו"ח


נגד

נתבעים (מבקשים)
1.ש.א.י. מועדונים בע"מ
2.רוברט שצן
, עו"ד
3.עופר יצחק רפאלי
4.נעמן יצחקי


החלטה

1.
בפני
בקשת רשות להתגונן בפני
תביעה כספית ע"ס 45,139 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר ע"י המשיב. בכתב התביעה נטען, כי המבקשים שכרו את שירותי המשיב למתן חוות-דעת ולהגנה עליה בבית המשפט, ובעוד התשלום עבור חוות-הדעת שולם, לא שולם שכרו עבור ההופעה בבית המשפט.

2.
יוער, כי בקשה לדחיה על הסף מחמת העדר יריבות, שהגישו המבקשים 2-4, נדחתה בהחלטה מיום 23.11.2016, והדיון בבקשה להגשת הודעה לצד שלישי נדחה עד לאחר ההכרעה בבקשת הרשות להתגונן, שנדונה היום.

3.
בבקשה הובא סיפור רקע, שבקליפת אגוז הוא זה: בשנת 2006 או בסמוך לכך ביקשה המבקשת 1 לתבוע את עיריית תל אביב בשל נזקים שגרמה האחרונה, לטענת המבקשת 1, אולם נדרשה למימון ההליכים המשפטיים. לפיכך נקשרה בהסכם עם חברה זרה,
festin management corp
(להלן – "פסטין"), שבבעלות מר טומי וילר (להלן – "וילר"), שהוא חברו של המבקש 3, לפיו העמידה פסטין את המימון הדרוש, בתמורה לחלק מהסכום שייפסק לטובת המבקשת 1. בין יתר התנאים בהסכם נדרשה המבקשת 1 לשכור את שירותיו של המשיב לשם
מתן חוות-הדעת, ובהסכם נכתב, כי הדבר מותנה בכך ששכרו של המשיב לא יעלה על 20,000$. בפועל, דרש המשיב שכר-טרחה בסך כ-40,000$, ומלוא שכרו שולם לו על ידי וילר (ולא על ידי המבקשת 1 או מי מהמבקשים, שלא שילמו לו דבר), אלא שלאחר מכן (בשנת 2011) דרש גם תשלום נוסף בסך 10,000$ עבור הופעתו בבית המשפט – הוא הסכום הנתבע עתה.


4.
עוד נטען בבקשה, כי לימים, בשנת 2014, התקיימה שיחה בין המבקש 2 לבין המשיב, והמשיב הודיע כי כל המגיע לו שולם לו, ואין לו עוד דרישות (תרשומת של השיחה, שערך המבקש 2 בכתב ידו, צורפה לבקשה). לפיכך טוענים המבקשים לויתור על הסכום הנדרש. בנוסף הם טוענים, כי ממילא אין יריבות בינם לבין המשיב, שכן שירותיו נשכרו רק לאור התחייבות המבקשת 1 כלפי פסטין, ותחת ההבנה כי שכר הטרחה לא יעלה על 20,000$. ועל טענות אלה מוסיפים המבקשים 2-4 את טענת העדר היריבות האישית, שכן לדבריהם בכל מקרה הם עצמם לא שכרו את שירותיו של המשיב, ולא התחייבו לשלם לו דבר.

5.
המבקשים 2 ו-3 נחקרו על תצהיריהם, ומחקירתם התברר, בעיקר, כי חרף אותה תרשומת שיחה נטענת (שזכתה ל"גיבוי" בזמן אמת – או בסמוך לכך – בשיחה
שבין המבקש 2 למבקש 3 ובמכתב בין המבקש 2 לעורך-דינם של המבקשים), לא טרחו אי פעם להעלות על הכתב, במכתבי תשובה לדרישות התשלום של המשיב, כי הוא ויתר על דרישותיו (זאת בניגוד לטענות אחרות שכן העלו, כגון, ששכרו ממילא היה גבוה מהמוסכם, או כי על פנטין או וילר לשאת בשכרו); כי אין חולק שהדרישה לסך 10,000$ נוספים היא מעבר לשכר-הטרחה ששולם עבור הכנת חוות הדעת; וכן, כי בניגוד לאמור בתצהיר, אכן שילמו המבקשים או מי מהם למשיב סך של כ-7,000 ₪, אשר לדבריהם היה תשלום עבור הוצאות הכרוכות בהדפסה, צילום וכריכה של חוות-הדעת,
וכיו"ב הוצאות נלוות. בנוסף ניתן אישורו של המבקש 3, כי אכן כתב למבקש 2 (בשנת 2011), במענה להודעתו של זה האחרון, כי המשיב הסכים להמתין עם תשלום שכרו עבור ההופעה בבית המשפט עד לאחר קבלת הפיצויים בתביעה, את המלים הבאות (שגיאות הפיסוק והתחביר במקור – צ.ל.):
"
we pay him, once we win , ok from my side thanks robert, its nice of alex, i agree.
".

6.
המשיב סבור, כי גרסת המבקשים קרסה מיניה וביה, הן משהתברר כי שילמו למשיב במישרין סכום מסוים; הן משהתברר שלאותה תרשומת שיחה לא בא זכר בתכתובות מאוחרות; והן בשים לב לשני אלה: אישורו של המבקש 3 את דבריו באנגלית שצוטטו לעיל, מהם משתמעת לכאורה התחייבות – ואף התחייבות אישית – לשלם את השכר עבור ההופעה בבית המשפט; וכן העובדה שגם שמם של המבקשים 2-4, ולא רק של המבקשת 1, מופיע בהסכמים השונים ובכתבי בי הדין השונים הקשורים באותה תביעה נגד עיריית תל-אביב – ומכאן כי גם הם כלולים במי ששכר את שירותי המשיב, וחייבים אישית בתשלום.

7.
דעתי אינה כדעת המשיב, ואני אף סבור, כי נכון היה להסכים למתן רשות להתגונן בלא צורך להטריח את בית המשפט לכתיבת ההחלטה.

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'..."

8.
בצדק טען ב"כ המשיב המלומד, כי טענותיהם של המבקשים הן שתים: ויתור והעדר יריבות; אלא, שלא מצאתי ממש בטענותיו, כי טענות הגנה אלה קרסו, ברמה שכבר לא ניתן לומר לגביהן כי הן מגלות "הגנה אפשרית... ולו רק בדוחק", כלשון ההלכה הידועה.

9.
טענת העדר היריבות של המבקשים 2-4 עומדת על מכונה, ולא ניתן לומר כי הופרכה, כלל. עצם הופעת שמות המבקשים כתובעים בתביעה נגד עיריית תל-אביב משמעה, על פני הדברים, כי הם נהנו מעבודתו של המשיב, אולם אין משמעה כי שכרו את שירותיו. גם הופעת שמותיהם כצדדים בהסכם שנחתם בין כלל המבקשים לבין פסטין אינו מעלה ואינו מוריד, בשים לב להוראת סעיף 5 לאותו הסכם (הוא הדן בשכירת שירותי המשיב), שם נכתב "החברה מצדה מתחייבת כי תשכור את שירותיו...". ולאחרונה: מכתבו של המבקש 3 (באנגלית) אף הוא רחוק מלהיות חד-משמעי, ואין כל מניעה מפירוש המונח "
we
" כמדבר על החברה, מקום בו המתכתבים הם בעלי מניותיה (ואפילו אם המבקש 3 עצמו לא ידע להסביר זאת בעדותו), ובשלב בו אין מצפה מאן דהוא למחלוקות בעניין התשלום. זאת ועוד, ממילא מדובר בהתכתבות בין המבקשים לבין עצמם, ודרושים תנאים קודם להפיכת התכתבות זו להתחייבות לטובת צד שלישי, כפי שמבקש המשיב להסיק מהדברים.

10.
אמנם הטענה, כי גם המבקשת 1 עצמה פטורה א-פריורי מתשלום כלשהו, נוכח תנאי ההסכם (מגבלת שכר-הטרחה המוסכמת, ועצם מחויבותה לשכור את שירותי המשיב), אינה נראית כטענה של ממש, אולם בכך לבד לא מצאתי להטיל הגבלות על הגנתם של המבקשים, זאת לאור היות התשתית העובדתית שמאחורי טענה זו שזורה באופן בלתי ניתן להפרדה בכל רבדי הגנת המבקשים.

11.
באשר לטענה השניה, טענת הוויתור, הרי שברור שזו לא קרסה. אמנם, הועלו תמיהות, וניתן אף לומר כי יש בהן ממש, אולם איננו מצויים עתה בשלב בו עלינו להעריך את מידת הסבירות של הגרסה, ואת מידת מהימנותה, ולשקול האם קיומן של התכתבויות "בזמן אמת", התומכות במהימנות התרשומת, גובר על העדר התייחסות לאותו ויתור נטען בהתכתבויות מאוחרות יותר, העדר המחליש את מהימנות התרשומת. כידוע, בשלב דיוני זה כלל אין נכנסים לשאלות של מהימנות או של סבירות גרסאות, למעט במקרי קיצון של גרסאות מופרכות על פניהן.

12.
לאור האמור, אני מקבל את בקשת הרשות להתגונן, ונותן למבקשים רשות להתגונן מפני התביעה, באופן שהתצהירים שצורפו לבקשה ישמשו כתב הגנה.

13.
אני פוסק את הוצאות הבקשה והדיון בסך של 1,800 ₪. מאחר שתוצאה זו של קבלת הבקשה, כאמור לעיל, נראתה בעיני מובנת מאליה, וניתן היה לצפות להסכמת המשיב לה בתום החקירות, אני קובע כי מחצית מסכום ההוצאות תשולם כבר עתה למבקשים על ידי המשיב, בעוד המחצית השניה תשולם בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

14.
נוכח סכום התביעה, היא תידון בסדר דין מהיר, אולם, קודם שאתן הוראות אופרטיביות להשלמת התאמת כתבי הטענות לסדר דין זה, אני מעביר לתגובת המשיב את הבקשה להתיר הגשת הודעת שלישי נגד פסטין (שהוגשה ביום 29.9.2016) – וזאת תוך 7 ימים. שתיקה – כהסכמה.

ניתנה היום,
ד' שבט תשע"ז, 31 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 39200-07/16 אלכס הילמן, רו"ח נ' ש.א.י.מועדונים בע"מ, רוברט שצן, עופר יצחק רפאלי ואח' (פורסם ב-ֽ 31/01/2017)