פסקי דין על נוף הארץ ייזום ובניה בע"מ | פסקי דין על נזלי מועלם | פסקי דין על עז' המנוח מאיר מועלם ז"ל ע"י יורשתו נזלי מועלם | פסקי דין על דניאל מועלם | פסקי דין על ט.ב.א עבודות בנין | פסקי דין על אבי מלכא | פסקי דין על אלי חודרה |

904/97 א     09/12/2002




א 904/97 נוף הארץ ייזום ובניה בע"מ נ' נזלי מועלם , עז' המנוח מאיר מועלם ז"ל ע"י יורשתו נזלי מועלם, דניאל מועלם , ט.ב.א עבודות בנין בע"מ, אבי מלכא, אלי חודרה




1
בתי המשפט
ת.א 000904/97
בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
09/12/02

כב' השופטת גרסטל הילה

בפני
:

נוף הארץ ייזום ובניה בע"מ
התובעת
נ ג ד
הנתבעים
1. נזלי מועלם

2. עז' המנוח מאיר מועלם ז"ל ע"י יורשתו נזלי מועלם

3. דניאל מועלם

1. ט.ב.א עבודות בנין בע"מ

2. אבי מלכא

3. אלי חודרה
הצדדים השלישיים
פסק דין
1. תביעה כספית זו הוגשה על-סך 1,423,306 ₪ בהתבסס על עוולת הרשלנות ועל עוולה של הפרת חובה חקוקה המיוחסות למנוח מאיר מועלם ז"ל (להלן: - "המנוח"), ולבנו, הנתבע 3 (להלן: - "הנתבע") בקשר לבניה על נכס הידוע כחלקה 389 בגוש 6154 ברח' גנסין 25 בגבעתיים (להלן: - "הנכס" או "המגרש"), שלגביה היה המנוח המהנדס האחראי לביצוע שלד והגיש תכניות בניה לקבלת היתר, עליהן אף חתם.

2. הרקע:

א. חברת ט.ב.א עבודות בנין בע"מ
(צד ג' מס' 1) (להלן: - "ט.ב.א") היתה הבעלים של הנכס הנ"ל והתכוונה להקים עליו בנין בן 3 קומות. לצורך כך, קיבלה היתר בניה (על הבקשה לקבלת ההיתר חתם כאמור המנוח), והחלה בבניה. לאחר יציקת היסודות ובניית השלד עד הקומה הראשונה, חדלה ט.ב.א מפעילות, ובעליה, (צד ג' מס' 2) (להלן: - "מלכה") נעלם. לבקשת בנק כרמל למשכנתאות והשקעות בע"מ (להלן: - "הבנק"), שהיה הבנק המלווה, מונה לט.ב.א כונס נכסים, עו"ד קובי אשכנזי (להלן: - "כונס הנכסים").

ב. ביום 14.9.95 התקשרה התובעת בהסכם עם כונס הנכסים, ולפיו רכשה את הנכס לרבות הבנוי עליו, תמורת 1,150,000 $ (להלן: - "הסכם המכר"). הסכם המכר אושר ע"י בית-המשפט ביום 30.10.95.

ג. לאחר חתימת הסכם המכר, ועם תחילת הערכות התובעת להמשך הבניה, הסתבר לה שיסודות הבניה, לא נוצקו כראוי ואם תמשך הבניה, עלול המבנה לקרוס.

ד. התובעת הודיעה לכונס הנכסים על ביטול הסכם המכר, ננקטו הליכים משפטיים ע"י כונס הנכסים, אך בסופם הסכם המכר אכן בוטל, כספה של התובעת הוחזר לה, והנכס נמכר לקונה אחר בסכום נמוך יותר.

ה. התובעת גורסת שהמנוח והנתבע שעבד עמו התרשלו בפיקוח על הבניה ולא קיימו את החובה שהיתה מוטלת עליהם לוודא שהיסודות נוצקו כראוי, וכן הפרו חובה חקוקה בכך שלא פיקחו ולא היו נוכחים בעת יציקת היסודות.
יצויין בנקודה זו שעל-פי הנטען - 17 כלונסאות נמצאו קדוחות ויצוקות בעומקים של 3.6 - 5.6 מטרים ולא, כנדרש בתוכנית היסודית, בעומק של 8 מטר.

ו. התובעת טוענת שנגרמו לה נזקים כתוצאה ממעשי ומחדלי המנוח והנתבע - ואותם היא תובעת במסגרת תביעה זו.

ז. הנתבעים כופרים במיוחס להם. בכתב הגנתם טוענים הם, הן טענות של חוסר עילה וחוסר יריבות, שכן, המנוח התקשר עם ט.ב.א ולא עם התובעת, והנתבע כלל לא התקשר עם מי מהם, ומכל מקום ט.ב.א הפרה בצורה בוטה את ההתחייבויות כלפי המנוח בכך שלא פעלה על-פי התוכניות שהכין, ומבלי שהזמינה אותו לפיקוח על ביצוע היסודות. המנוח אף התפטר מתפקידו כאחראי על ביצוע השלד - מאחר שלא הוזמן לאתר בעת ביצוע יציקת היסודות, התפטרות שנכנסה לתוקף זמן רב לפני חתימת הסכם המכר (3.95).

ח. הנתבעים שלחו הודעת צד ג' נגד ט.ב.א ובעליה, אך אלה לא טרחו להתגונן. כן שלחו הנתבעים הודעת צד ג' נגד מי שביצע את הקידוחים (צד ג' 3, להלן: - "חודרה"), שלטענתם, שיתף פעולה עם ט.ב.א בנושא ביצוע העבודות, מבלי ליידע את המנוח ושלא על-פי התוכניות.

3. אין מחלוקת בין הצדדים שבנכס בוצעו קידוחים בעומק של 3.6 עד 5.6 מ' וכי בקידוחים אלה, שבתוכם נוצקו כלונסאות, אין די כדי להוות יסודות לבנין שהיה אמור להיות מוקם במקום. עובדה זו, שנטענה ע"י התובעת, מאומתת ע"י חודרה עצמו, שביצע את הקידוחים במקום (פרוטוקול ישיבת 6.5.02 עמ' 154), וביצע אותם ללא כל תוכניות.
גם מר זליו דיאמנדי, שהעיד מטרם התובעת, כתב לה ב-28.11.95 מכתב שמבסס זאת (ת/1).
אין גם מחלוקת שהשחקן הראשי במחזה האימים הנדון - הוא מלכה עצמו. הוא זה שהורה לחודרה כיצד לבצע את הקידוחים, וחודרה פעל על-פי הוראותיו. אלא ששחקן ראשי זה אינו בנמצא עוד.
המחלוקת מתמקדת, לפיכך, בשאלת אחריות הנתבעים למחדלים האמורים, אם וככל שאחריות כזו קיימת.
בענין זה מתפצלת המחלוקת לשני ראשים: אחריותו של המנוח ואחריות הנתבע; כאשר בהקשרו של הנתבע מועלית טענת העדר יריבות. לפיכך, במסגרת פסק-דין זה - אבחן, לכתחילה, את היריבות שבין הנתבע לבין התובעת, לאחר-מכן, אבדוק אם נפל פגם במעשי הנתבעים, ואם אמצא שנפל פגם ויש לייחס להם אחריות, תבחן שאלת הנזק.

א. היריבות בין התובעת לנתבע

ט.ב.א הופנתה למשרדו של המנוח ע"י המתווך ירון מור. פנייתה נעשתה בראשית 1994, ובין הצדדים נחתם, ביום 21.1.94 הסכם המגדיר מצד אחד את תפקידו של משרד מועלם, שנקרא "מועלם מאיר - מהנדס אזרחי אדריכל" ומצד שני את שכר הטירחה שיקבל. העבודה המוסכמת כללה תכנון המבנה כולל תוכנית קונסטרוקציה, תכנית הגשה וטיפול בקבלת היתר בניה, וכן, פיקוח עליון (נספח "ב" לנ/20).
הנתבע טוען שהוא היה בסך-הכל שכיר אצל אביו במשרד הנ"ל, וכל שעשה, עשה בהוראת אביו. טענה זו אינה מקובלת עלי. הוכח בפני
שהנתבע היה הרוח החיה בהתקשרות בין התובעת לבין משרד מועלם. המשרד אמנם נשא את שם המנוח, אך זאת, כפי הנראה, מטעמים היסטוריים, שכן המנוח הוא שהקים את המשרד והיה מוכר בגבעתיים עשרות שנים. הנתבע נכנס לעבוד עם המנוח וכבש מקום דומיננטי יותר ויותר במהלך השנים. ככל שהדבר נוגע לתובענה דנן, הרי שהנתבע, על-פי דבריו, ערך את התוכניות, ביקר בשטח, טיפל בכל הכרוך להתקשרות זו, ורק לצורך הדיון המשפטי ניסה לגמד את חלקו ולהסתתר מאחורי סינורו הרחב של המנוח בטענה שהיה שכיר בלבד, ללא כל אחריות. אין לקבל טענה זו. כל העדים שהיו בקשר עם משרד מועלם ידעו על קיומו של הנתבע וחלקם הופתע עד מאוד לגלות שהיה מועלם נוסף, הוא המנוח.
לפיכך, אני דוחה את טענת העדר היריבות שבין התובעת לנתבע.

ב. אחריות הנתבעים

אא. הנתבעים שמשו בעסקה הנדונה כמתכנני הבנין (אדריכלים ועורכי הבקשה להיתר), כקונסטרוקטורים אחראים לתכנון השלד, כאחראים לביצוע השלד וכאחראים לביקורת.
במסגרת התפקידים המוסכמים היו אמורים הם להגיש התוכניות שהוכנו על-ידיהם, לעירית גבעתיים, ולטפל בהוצאות היתר הבניה.

בהתאם להסכם בין ט.ב.א לבין מועלם הוכנו תוכניות הגשה לצורך קבלת היתר בניה, וביום 9.11.94 ניתן היתר הבניה (ת/9, ת/10).

בשלב זה עדיין היה קיים על המגרש, מבנה קודם שהיה צורך להורסו לפני תחילת הבניה.

בהמשך, היו אמורים הנתבעים לתכנן השלד, ובמסגרת זו היו אמורים לערוך חישובים סטטיים. הנתבעים ערכו תוכניות ליסודות - האחת - על בסיס פלטות (נספח ד1 לנ/20) והאחת על בסיס כלונסאות (נספח ד2 לנ/20). בכל אחת מתכניות אלו - אם היתה מבוצעת ככתבה וכלשונה, לא היה כל פגם. לא הוכח בפני
כל מחדל שנעוץ בעריכת התוכניות - להבדיל מהביצוע.

בב. הנתבע טוען שבעת שבוצעו בנכס עבודות הקידוח ויציקת הכלונסאות (כפי הנראה ב-27.12.94), לא נכח הוא בשטח, מאחר שלא הוזמן ע"י מלכה. לטענת הנתבע, לא ידע כלל על תחילת העבודות, וידע שההליך אמור לארוך זמן מה מאחר שבנכס קיים מבנה שיש לפנותו מדייריו המוגנים ולהרסו; לכן אף לא התעורר חשד בליבו.

אני מקבלת את טענת הנתבע בנושא מרכזי זה ודוחה את טענת התובעת. ב"כ התובעת גורס שהנתבע כן פיקח על העבודות באתר, אך עשה זאת באופן חלקי בלבד (סע' 28 לסיכומי ב"כ התובעת), אלא ששוכנעתי מהעדויות והראיות שהובאו בפני
שהנתבע לא זומן ע"י ט.ב.א לתחילת הבניה, ולא ידע עליהן דבר וחצי דבר וזאת בכוונת מכוון של מלכה. לא בכדי.
העדות המרכזית ביותר בסוגיה זו היא עדותו של חודרה. חודרה היה באתר ביום הקידוח, שכן, הוא עצמו ביצע את הקידוחים, ובעדותו טען וחזר וטען שמעולם לא ראה את הנתבע או מישהו מטעמו באתר (עמ' 160-161 לישיבת 6.5.02). עדותו של חודרה מהימנה בעיני בנקודה זו, כמו גם בנקודות נוספות אליהן אתייחס בהמשך, וחייבת אני להדגיש שמהימנותה כפולה ומכופלת. אם חודרה היה מעיד בפני
שהנתבעים או מי מהם נכח באתר בעת ביצוע הקידוחים, והוא ביצע את הקידוחים על-פי הוראותיהם, היה בכך כדי להוות הגנה חזקה מאוד לו עצמו, שכן, קודח, המבצע קידוחים על-פי הוראות המהנדס האחראי, אינו יכול להמצא אחראי למחדל כלשהוא. דווקא העובדה שבנקודה כה מרכזית, מעיד חודרה עדות שיש בה כדי לחשוף אותו לסיכון ישיר כלשהוא שלו עצמו, מחזקת את מהימנות העדות, ואין לי כל ספק שהנתבעים או מי מהם לא נכחו בעת הקידוחים והיציקה מאחר שלא הוזמנו ע"י מלכה.
מלכה נמנע מלהזמין את מועלם מאחר שהיה בכוונתו לפעול כפי שפעל. באותה נקודת זמן היה כבר מלכה, כפי הנראה, מסובך כספית, והתכוון להוזיל העלויות כדי לקבל את מירב הסכומים שיכול הוא לקבל מהקונים, בהקדם האפשרי.
התימוכין עליהם מתבסס ב"כ התובעת בענין נוכחות הנתבע באתר בעת היציקה - הינם בבחינת משענת הקנה הרצוץ, שכן, אין ביניהם כל עדות ישירה, ונעשה נסיון להתבסס על קטעי משפטים ומילים המוצאים מהקשרם.

גג. לנתבע נודעו העובדות הרלבנטיות - באופן מקרי.
בחודש מרץ 1995, כ-3 חודשים לאחר ביצוע העבודות האמורות, ביקר הנתבע בעירית גבעתיים ואז נודע לו שט.ב.א נקלעה לקשיים ואתר העבודה ננטש. הנתבע נגש למגרש והסתבר לו שהמבנה הישן נהרס ובוצעו יציקות מבלי להודיע לו (נ/20 סע' 28-29 וכן פרוטוקול ישיבת 6.5.02 עמ' 115). באותו שלב לא ידע עדיין על דרך ביצוע היסודות, אלא רק על העובדה שהיסודות נוצקו מבלי שהוא או המנוח זומנו לאתר לפקח על הביצוע.

משהתגלו לנתבע העובדות האמורות, הביאן מיידית לידיעת אביו, ויחד ניסחו הם מכתב התפטרות (סע' 30-31 לנ/20) מתפקידיהם כמהנדס אחראי לביצוע שלד וכאחראי לביקורת (נספח "ו" לנ/20). מכתב ההתפטרות הופקד בתיק הבנין בעירית גבעתיים, בידיעתו ובאישורו של מהנדס העיר דאז, מר ציון נקר ז"ל.

למחרת הפקדת מכתב ההתפטרות שלחה עירית גבעתיים (ביום 28.3.95) מכתב לט.ב.א ובו הודיעה שהיתר הבניה מבוטל עקב ההתפטרות (נספח "ז" לנ/20) עד למינוי מהנדס אחר תחת המנוח. יצויין שעוד קודם לכן, ב-19.2.95, נשלחה ע"י עירית גבעתיים הודעה לט.ב.א (נספח "ח" לנ/20) לפיה, שיק שנמסר ע"י ט.ב.א לעיריה עבור אגרת בניה - הוחזר ע"י הבנק הנמשך, ומאחר שאגרת הבניה מהווה תנאי להוצאת ההיתר, אם לא תשולם האגרה תוך 5 ימים, יבוטל היתר הבניה. האגרה לא שולמה כנראה ע"י ט.ב.א או מי מטעמה.

הן התפטרותו של המנוח והן מכתב ההתראה הנ"ל נעשו קודם לרכישת הנכס ע"י התובעת. שני מכתבים אלה היו מצויים בתיק הבנין בעיריה, וכל רוכש פוטנציאלי של הנכס יכול היה לראות אותם.

דד. הנתבע טוען שכשיצר עמו כונס הנכסים קשר לראשונה, הביא הוא לידיעתו שאביו המנוח התפטר מתפקידיו כאחראי על ביצוע השלד ולביקורת מאחר שלא הוזמן ליציקות (סע' 36 לנ/20). באותה נקודת זמן לא ידע עדיין הנתבע על דרך ביצוע היסודות.
כונס הנכסים שהעיד בפני
, מציין בתצהירו (סע' 9.2 לת/2) שיצר קשר עם הנתבע, לאחר גילוי הפגם, והנתבע אמר לו שלא היה נוכח בשלב היציקה ונודע לו על הפגם רק בנובמבר 1995.
בחקירתו הנגדית (עמ' 7 לישיבת 5.2.02) לא שולל כונס הנכסים קיומה של שיחה, שהתקיימה בסמוך לאחר מינויו ככונס נכסים, אלא שהוא אינו זוכר את קיומה, וממילא אינו זוכר את תוכנה. שיחה זו אף לא תועדה על-ידיו.

גם בנקודה זו מקבלת אני ומאמצת את גרסת הנתבע. מחד גיסא, קיימת עמדתו הברורה לפיה שוחח עם כונס הנכסים בסמוך לאחר מינויו והביא לידיעתו את העובדות האמורות, ומאידך גיסא, קיימת עמדתו המעורפלת של כונס הנכסים, לפיה לא זכור לו אם היתה שיחה. סבורה אני ששיחה כזו, כנטען ע"י הנתבע, אכן התקיימה. קביעה זו אף עולה בקנה אחד עם ההגיון, שהרי כונס הנכסים, שהתמנה ע"י בית המשפט, היה חייב לאסוף את מקסימום האינפורמציה כדי לממש את הנכס, והמהנדס האחראי יכול היה לשמש מקור טוב לאינפורמציה.

כלומר, בסמוך לאחר שכונס הנכסים התמנה, וטרם מכירת הנכס לתובעת, ידע כונס הנכסים שלבנין אין היתר בניה ואין מהנדס אחראי.

הה. בשלב זה, עלי להתייחס להתקשרות שבין כונס הנכסים לבין התובעת. התקשרות זו נכרתה בספטמבר 1995.
במסגרת ההסכם הצהירה התובעת בסע' 3 (א) כדלקמן:

"הקונה מצהיר ומאשר בזאת כי ראה, בחן ובדק את הממכר, סביבתו, מיקומו, מצבו, שטחו וכל הפרטים הנוגעים לו, וכן בדק את זכויות המוכר בממכר ואת אפשרויות הבניה, השימוש ו/או כל אפשרויות הניצול של הממכר לפי כל תכנית ו/או לפי כל דין ומצא את כל האמור לעיל מתאים למטרותיו ולצרכיו ולשביעות רצונו המלאה, וכי אין לו ולא תהיינה לו טענות ו/או תביעות בקשר לממכר ו/או בגין אי התאמה מכל סוג שהוא והוא מוותר על כל טענת ברירה שיש לו לרבות ברירה מחמת טעות, מום, אי התאמה או פגם אחר כלשהוא".

ובהמשך:

"להסרת ספק מצהיר בזאת הקונה כי הוא רוכש את הממכר במצבו as-is וכי מלבד רכישתו כשהוא נקי מכל עיקול ו/או שעבוד ו/או חוב ולא תהיה לקונה כל עילה ו/או טענה ו/או תביעה נגד המוכר ו/או נגד כונס הנכסים בגין הממכר ו/או מצבו ו/או כל פרט שהוא הקשור בזכויות הבניה בממכר".

מנוסח ההסכם עולה שהתובעת בדקה היטב, עובר להתקשרותה, הן את המצב בשטח והן את כל המסמכים הרלבנטיים לצד התכנוני, מתוך תיק העיריה, ומכל מקום, ברור היה לתובעת שהיא רוכשת את הנכס as-is, ולכן, טרם ההתקשרות היתה מוטלת עליה חובה לבדוק את מצבו הפיזי והתאמתו למצב התכנוני. כך שאם לא פעלה כך, האחריות המלאה מוטלת על כתפיה.

לנוכח נוסח ברור וחד-משמעי זה של ההסכם שמכוחו היתה התובעת אמורה לשלם למעלה ממליון דולר בעסקה זו, תמוהה בעיני מאוד עדותו של מר נעמן, מנהל התובעת.
לאורך כל העדות קשה היה לי להשתחרר מהרושם שביטול ההתקשרות מצד התובעת היה קשור לעובדה שהסתבר לתובעת ששלמה מחיר גבוה מידי עבור העסקה. סוגיית הכלונסאות היוותה רק את התירוץ לביטול הסכם המכר ולא את הסיבה האמיתית.
במהלך עדותו זכר מר נעמן נתונים מסויימים מצויין. נתונים אחרים, חשובים ביותר, נשכחו מזכרונו. זכרון סלקטיבי זה פועל לרעת מר נעמן - ככל שהדבר קשור לשאלת המהימנות.
בנוסף, היתה עדות מר נעמן רצופת התחמקויות ונתונים לא מדוייקים.
מר נעמן אף ניסה לשוות מימד של דרמטיזציה מוגזמת לפגם. אמנם, הפגם הינו פגם חמור ויכול היה להיות בעל תוצאות קשות אילו ט.ב.א המשיכה הבניה. אולם, במקרה הנדון, המהנדס האחראי התפטר, היתר הבניה בוטל, והנכס נמכר. כל קונה, בין אם התובעת ובין אם גוף אחר, היה חייב לשכור שירותי מהנדס אחראי כדי לקבל היתר להמשיך הבניה ומהנדס כזה היה חייב לבדוק הבנייה שבוצעה עד אותו שלב. כך שבכל מקרה דין הפגם להתגלות.

במהלך עדותו של מר נעמן התבררה הסיבה האמיתית לביטול העיסקה. כל תהליך ההתקשרות נעשה מצידו בחופזה. זמן קצר לאחר ההתקשרות, התקבלה אצל מר נעמן הערכת שווי של הנכס, ההערכה נעשתה לצורך קבלת מימון מבנק, שבעזרתו היתה התובעת אמורה לשלם את התמורה. בחוות הדעת הוערך הנכס בשווי של 800,000 $, ובמימוש מהיר ב-720,000 $. בעוד שהתובעת התחייבה לשלם עבור הנכס 1,150,000 $. הפער הוא פער משמעותי ביותר; ומסביר את רצון התובעת להשתחרר מהעסקה הלא מוצלחת הזו, והכל, עוד בטרם הסתברה התקלה ביסודות.

התקלה ביסודות שמשה כקרש הצלה לתובעת להשתחרר ממחויבותה על-פי ההסכם. כפי שיובהר עוד בהמשך, התקלה לא היתה כצעקתה - ואם היתה התובעת מעוניינת בהסכם, ניתן היה לממשו כשההוצאה הנדרשת לכך - שולית ביותר, וניתן היה, לכל היותר, אם היתה לכך הצדקה, לקזזה מהתמורה.

הסבריו של מר נעמן על פגישתו עם הנתבע - תמוהים אף הם. לדבריו, בסמוך לחתימת ההסכם, ואולי אף ביום החתימה עצמו, נפגש עם הנתבע "במשרדו או ביתו, איני זוכר" (פרוטוקול ישיבת 28.4.02 עמ' 35). בפגישה זו, שאל את הנתבע "האם הדברים בוצעו על פי החוק והאם העבודה בוצעה בהתאם לתוכניות ההיתר" (שם, שורות 17, 18). למרבה הפלא, לגרסה זו אין זכר בתצהיר עדותו הראשית של מר נעמן (ת/4), שם טוען הוא ששאל את הנתבע אם עד הפסקת הבניה בוצעו התכניות בשליטתו ובפיקוחו והנ"ל השיב בחיוב (סע' 14). יש, כמובן, הבדל מהותי בין בניה לפי החוק ולפי תוכניות ובין בניה בפיקוח ובשליטה, ובנקודה כה קרדינלית לתיק, לא ניתן להקל ראש בסתירה זו.

בהקשר זה אציין גם שתמוהה מאוד בעיני טענת מר נעמן לפיה לא ידע על פקיעת ההיתר עקב אי תשלום האגרה (עמ' 45 לישיבת 28.4.02). משהוצגה לו עובדה זו בחקירתו הנגדית, הגיב במילים "אני המום". אין זה סביר בעיני שמר נעמן התקשר בהסכם מבלי לבדוק את תיק הבנין בעיריה ובתיק זה הרי מצוי מכתב מהנדס העיר; אולם, אם נכונה גרסתו של מר נעמן והוא אכן לא ידע על ביטול ההיתר, הרי שמתבקשת המסקנה שהוא לא בדק את תיק העיריה, ואין לו להלין - אלא על עצמו.

זז. מקבלת אני גם את טענת הנתבע לפיה נודע לו לראשונה על הפגם ב-20.11.95. ביום זה טלפן אליו המתווך, ירון מור, וביקש להפגש עמו. הנתבע סר למשרדו, ובפגישה זו ספר לו המתווך על המידע מחודרה. הנתבע טלפן לחודרה והנ"ל אישר לו את המידע. למחרת, נפגש הנתבע עם מר עודד בר-יוסף מטעם התובעת במגרש וסיפר לו מה ששמע מחודרה (סע' 46 -51 לנ/20).
עובדה זו נתמכה ע"י עדותו של המתווך (נ/9) שאף טרח והמציא דף מיומנו האישי מאותה שנה, שם, בתאריך 20.11.95 מופיע מספר הטלפון של הנתבע, להוכחה שטלפדן לנתבע באותו יום.

עודד בר-יוסף, רכז עבודה בחברה הקשורה עם התובעת הגיש תצהיר עדות ראשית ת/3 וסיפר בו שבשלב ההתארגנות לעבודה, הגיע מישהו שטען שקדוחי היסודות לא נעשו כשורה. על כך אין מחלוקת.

משהסתבר לנתבע דבר קיומו של הפגם רק ב-20.11.95, ממילא לא יכול היה לדווח על כך לכונס הנכסים או לתובעת על קיום של הפגם, עובר להתקשרות ביניהם, בספטמבר 1995.

חח. סיכום ביניים עד כה מעלה -

1. היסודות והכלונסאות שבוצאו - בוצעו שלא כדין ושלא על-פי התוכניות שהוכנו ע"י הנתבעים.
2. הנתבעים לא הוזמנו לקידוחים וליציקות ולא ידעו על קיומם.
3. לנתבעים נודע על עצם הקידוחים והיציקות רק במרץ 1995 והם הודיעו על התפטרות מיידית. הם לא ידעו באותו שלב על הפגמים.
4. היתר הבניה בוטל במרץ 1995 הן בשל אי תשלום אגרה והן בשל התפטרות המהנדס האחראי.
5. בעת שהתובעת רכשה את הנכס, לא היה לו היתר בניה בר-תוקף.
6. בחודש נובמבר 1995 התגלה לנתבע דבר קיומו של הפגם ביסודות וביציקות - והוא דיווח על-כך לבר-יוסף.
7. התובעת התחרטה על התקשרותה בעסקה, עוד טרם גילוי הפגם, ועשתה שימוש בקיומו של הפגם כמנוף להשתחררות מעסקה זו.

טט. המסקנה המתבקשת בעקבות הממצאים העובדתיים דלעיל היא שהנתבעים אינם חבים בכל חובת פיצוי כלפי התובעת, מאחר שלא הפרו כל חובת זהירות.
מסיכומי ב"כ התובעת עולה שהתובעת מייחסת לנתבעים את הפרת החובות הבאות:

* העדר פיקוח והעדרות משלבי הקידוח - לענין זה הבהרתי שמקובלת עלי טענת הנתבעים לפיה לא הוזמנו לשלבי הקידוח, והמתינו בסבלנות להזמנה ביודעם שיש קודם לכן לפנות הדיירים ולהרוס המבנה.

* שינוי שיטת ביסוס (לשיטת כלונסאות במקום פלטות) - התוכניות שהוכנו ע"י הנתבעים היו בשיטת ביסוס פלטות. ב-12.94 התבקש הנתבע להכין מפרט לצורך קבלת הצעת מחיר והכין את שהתבקש. תכנית זו לא היתה פגומה או פסולה.

* המחדל שבשתיקה - שוכנעתי כאמור שהנתבעים לא שתקו. הנתבעים התפטרו כשנודע להם שנערכה יציקה בלי ליידע אותם, והנתבע דיווח לתובעת על הפגם ברגע שנודע לו עליו.

לפיכך לא נמצאה כל הפרה של חובה מצד הנתבעים.

ג. הנזקים

אף אם היייתי מגיעה למסקנה שהנתבעים הפרו חובת זהירות כלשהיא, היתה תביעת התובעת נכשלת בהיותה מופרזת ומוגזמת באופן קיצוני.

לענין זה מצויה בפני
עדותו של מר אליהו לוי (נ/18), עד אובייקטיבי ונטול פניות. מר לוי מנהל חברת נ.ב.א לוי חברה להשקעות ובניה בע"מ ואחד מבעליה (להלן: - "נ.ב.א"). בשנת 1996 רכשה נ.ב.א ביחד עם ד.א. גנסין בע"מ (להלן: "גנסין") את הנכס הנ"ל והחברות החלו בעבודות. הבנין אוכלס בנובמבר 1997, כשבתחילת הבניה - הרסו החברות את יסודות הבנין ויצקו יסודות חדשים. סך כל העלות שנדרשה לביצוע ההריסה והיציקה היה 56,700 ₪ + מ.ע.מ. משך עבודה זו היה חודשיים.

עדותו של מר לוי, כאמור, היתה עדות מהימנה ביותר, והיא שנותנת את מסגרת הדיון בנזקי התובעת.

התובעת לא פעלה להקטנת נזקיה הנטענים, מאחר שהיתה מעוניינת בהפחתת מחיר העסקה עד שווי השמאות, למרות שלא היה כל קשר בין הפגם ועלות תיקונו לבין השמאות.

אם היתה התובעת פועלת כנדרש ומבצעת תיקון הפגם, שהיה, כאמור, תיקון זול למדי, היתה היא זכאית לקבל את עלות התיקון, אך, כאמור, לא מהנתבעים. התובעת לא היתה זכאית לקבל את הסכומים הנתבעים על-ידיה (הוצאות בגין עבודות בפועל ובדיקות, הוצאות משפטיות, דמי תיווך, הפסד רווח יזמי וקבלני ועוגמת נפש ונזק כללי).
כונס הנכסים, שלא הגיש תביעה משלו, לא זכאי לתבוע את הסכומים הכלולים בסעיפים 107-115 לסכומי ב"כ התובעת.

ב"כ הנתבעים כולל בסיכומיו טענות כבדות משקל בקשר עם הוכחת נזקי התובעת (סע' 91-102) ואני מאמצת האמור בהם.

ד. חודרה

כפי שציינתי, חודרה עורר את אמוני. חודרה ביצע עבודתו לפי הוראותיו של מלכה. איני סבורה שרקם קנוניה עם מלכה. גם אם טעה בקריאת המפה באותה עת, אין לחייבו באחריות באותו שלב.

5. מכל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה, וממילא נדחית ההודעה לצד השלישי שנשלחה נגד חודרה.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ + מ.ע.מ.
הנתבעים ישאו בהוצאות צד ג' (חודרה) ובשכ"ט בסך 10,000 ₪ + מ.ע.מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק-דין זה לצדדים בדואר רשום וכן תודיעם טלפונית על קיומו.
ניתן היום ג' בטבת, תשס"ג (8 בדצמבר 2002) בהעדר הצדדים.
גרסטל הילה
, שופטת









א בית משפט מחוזי 904/97 נוף הארץ ייזום ובניה בע"מ נ' נזלי מועלם , עז' המנוח מאיר מועלם ז"ל ע"י יורשתו נזלי מועלם, דניאל מועלם , ט.ב.א עבודות בנין בע"מ, אבי מלכא, אלי חודרה (פורסם ב-ֽ 09/12/2002)