פסקי דין על י.ח. הארי גרופ | פסקי דין על יצחק תשובה | פסקי דין על מארק ולנזי ז'אן | פסקי דין על שמרית כהן

35543-10/16 סעש     09/02/2017




סעש 35543-10/16 י.ח. הארי גרופ בע"מ, יצחק תשובה, מארק ולנזי ז'אן נ' שמרית כהן








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 35543-10-16


09 פברואר 2017

לפני
:

כב' השופטת
יפית זלמנוביץ גיסין

ה
מבקשים
1
.
י.ח. הארי גרופ בע"מ
2. יצחק תשובה

3. מארק ולנזי ז'אן
ע"י ב"כ: עו"ד מיכל חדד
-

ה
משיבה
שמרית כהן
ע"י ב"כ: עו"ד ליזה דמרי-בן שחר



פסק דין


בפני
בקשת המבקשים 3-2 לדחות על הסף את התובענה שהוגשה נגדם.

הרקע לבקשה:

1.
בחודש אוקטובר 2016 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשים 3-1. בכתב התביעה טענה, כי פוטרה מעבודתה ביום 30.3.2016 "ללא שימוע כאשר היא בהריון מתקדם" (ר' סעיף 6 לכתב התביעה).

2.
המבקשים 3-2 הם, כפי שהוגדרו על ידי המשיבה, "בעלי מניות יחידים בחברה וככאלו נושאים באחריות אישית אל מול המעשים שיתוארו בכתב התביעה" (ר' סעיף 5 לכתב התביעה).

3.
המשיבה, אשר הועסקה כמשווקת פרויקטים, מתארת מספר פגישות שנערכו עם המבקש 2 אשר היה אחראי לגיוסה לעבודה אצל המבקשת 1 (ר' סעיף 9 לכתב התביעה) והבטיח לה, לדבריה, בשיחות המקדימות כי "פוטנציאל ההשתכרות והעמלות ממכירות בפרויקט דנן אמור להיות גבוה ויכול להגיע אף לכדי עשרות אלפי שקלים בכל חודש" (ר' סעיף 11 לכתב התביעה).

4.
המשיבה מתארת בכתב התביעה את השתלשלות הארועים אשר הביאו בסופו של יום לסיום העסקתה "כאשר בפועל נמנעים ממנה "לידים" ושיווק הפרויקט לטובת התובעת, התובעת אינה יכולה לקבל עוד את שכרה מחלוקת עמלות קודמות, הנתבעת מתעלמת לחלוטין מקיומה של התובעת ובפועל מפסיקה את עבודתה ללא התראה ראויה, ללא שימוע, ללא הודעה מוקדמת מתוך עוולה נוראית של פיטוריה ו/או הפסקת עבודתה כאשר היא בהריון" (ר' סעיף 44 בעמ' 16 לכתב התביעה).

5.
המבקשים הגישו כתב הגנה במסגרתו דחו את טענת המשיבה כי הובטח לה כי תהיה משווקת יחידה או מובילה ו/או כי תנתן לה עדיפות או בלעדיות ביחס לשיווק פרויקט כזה או אחר של המבקשת 1 (ר' סעיף 25 לכתב ההגנה)
;
טענו כי נטשה את עבודתה מיוזמתה ומבלי שטרחה כלל להודיע לנתבעת על כוונתה לנטוש את העבודה" (ר' סעיף 13 לכתב ההגנה) וכי למעשה נכשלה בתפקידה משלא הצליחה לסגור יותר מ-3 עסקאות (שם, ובסעיף 20 לכתב ההגנה).

6.
בבקשתם של המבקשים 3-2 למחיקתם על הסף מכתב התביעה נטען, כי "כתב התביעה אינו מייחס לנתבעים עובדות כלשהן אשר מקימות עילת תביעה אישית כנגד מי מהנתבעים, ואף אינו מצביע על מקור האחריות האישית לכאורה של מי מהנתבעים" (ר' סעיף 6 לבקשה).

7.
עוד טוענים המבקשים 3-2, כי רק בשל היותם בעלי מניות בנתבעת 1 הם נושאים, לדידה של המשיבה,באחריות אישית וברי כי עובדה זו לכשעצמה אינה מקימה עילת תביעה אישית כנגד מי מהמבקשים (ר' סעיף 7 לבקשה).

8.
עוד נטען על ידי המבקשים, כי המשיבה כלל לא טענה להרמת מסך ו/או כי מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 להרמת מסך, ובין היתר, חוסר יכולתה של המבקשת 1 לפרוע את חובותיה (ר' סעיף 9 לבקשה).
9.
המשיבה בתגובתה לבקשה טענה, כי "כלל הפעולות שננקטו כנגדה על ידי הנתבעת 1 בוצעו הן על ידי המבקש 2 והן על ידי המבקש 3 כאשר בחלק הרי (כך במקור – י.ז.ג) ההחלטות היו חד משמעיות וניתנו על ידי מי מהמבקשים באופן אישי לידי המשיבה" (ר' סעיף 1 לתגובה).

10.
עוד טוענת המשיבה, כי בהתאם לתיקון
39 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 מוטלת אחריות אישית על נושאי משרה כגון המבקשים 3-2, אשר מצווים "לפקד (כך במקור – י.ז.ג) ולעשות כל שניתן על מנת למנוע עבירה לפי החוק" (ר' סעיף 2 לתגובה).

11.
המשיבה מוסיפה ומציינת, כי יחסי העבודה עם המבקשת 1 התנהלו תחת פיקוחם המלא של המבקשים 3-2 וכי"בשורה ארוכה של פסקי דין, נקבע, כי בענין פיטורי נשים בהריון ראה המחוקק באופן פרטני ומיוחד להטיל אחריות אישית על נושאי משרה" (ר' סעיף 6 לתגובה).

12.
בתשובת המבקשים נטען, כי אף אם היה ממש, מבחינה עובדתית, בטענה, כי הפעולות שננקטו על ידי המבקשת 1 בוצעו על ידי המבקשים 3-2, זו אינה מקימה עילת למשיבה עילת תביעה נגד המבקשים 3-2 (ר' סעיף 2 לתשובה).

13.
באשר לטענה כי המבקשים 3-2 הינם נושאי משרה טוענים המבקשים, כי מדובר בטענה שלא הועלתה בכתב התביעה
;
טענת המשיבה כי העובדה שהמבקשים 3-2 הם בעלי מניות במבקשת 1 מחייבת, מיניה וביה, לראות בהם כנושאי משרה היא שגויה
;
מדובר בטענה עובדתית שראוי היה שתתמך בתצהיר
;
לא ניתן "להכשיר כתב תביעה שאיננו מגלה עילה באמצעות טענות עובדתיות שמועלות בתגובה לבקשה לסילוק על הסף" (ר' סעיף 3 לתשובה).

14.
באשר לתיקון 39 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 המטיל, לגרסת המשיבה, אחריות אישית על נושאי משרה השיבו המבקשים, כי סעיף זה עוסק בהטלת אחריות עונשית על נושאי משרה, ושדינו של המפר אותה קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין...כך שהוראה זו איננה מקימה לתובעת עילת תביעה אישית נגד המבקשים" (ר' סעיף 4 לתשובה).

דיון והכרעה

15.
הוראת החוק הרלבנטית לענייננו מצויה
בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999
בו נקבע באילו מקרים רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות:


"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א)
באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב)
באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1) (א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב)
בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.

(ג)
בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)".

16.
בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין וגיה – גלידות הבירה (דב"ע (ארצי) נג/3-205 פד"ע כז' 345, 350) נקבע לעניין זה כהאי לישנא:


"הכלל הוא כי חברה הינה תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו. יחד עם זאת – יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב, ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, להתחמק מהתוצאות של מעשיו. אולם בתי המשפט נזהרים מ"הרמת מסך", ונוקטים בדרך זו רק שעה שהוכחה למעלה מכל ספק תרמית – בין בעת הקמת החברה, בין בעת פעילותה, ובין בסיום פעילותה, הן בפירוק והן על ידי הפסקת פעילותה למעשה".


בית הדין הארצי דחה, איפוא, בענין גלידות הבירה את הערעור בנוגע להרמת המסך וציין כי כל פעולות החברה בוצעו על ידי החברה ובשמה (ר' עמ' 351 לפסק הדין).

17.
הפסיקה מונה מספר מקרים, שאינם רשימה סגורה לטעמי, בהם קיימת הצדקה להרמת מסך. כך למשל "חוסר תום לב מובהק הבא לידי ביטוי בהקמת חברות סדרתית" (ר'
ע"ע (ארצי) 304/09
העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל אביב – שיינפלד
(2012); מקום בו מוכחת התנהלות בה מוקם עסק שממשיך את פעילות החברה ומרוקן, למעשה, מתוכן את החברה מנכסיה (ר'

ע"ע (ארצי) 129/10
אופיר זוננשטיין –

g.s.s.
ג'נסיוס סאונד סיסטם בע"מ
(2011)).

18.
שימוש לרעה במסך ההתאגדות יצדיק אף הוא הרמת המסך. במה דברים אמורים?


"...ייסודה של חברה למטרות תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי, נחשבים ל"שימוש לרעה" במסך ההתאגדות המצדיק את הרמת המסך. בכל המקרים האלה ובדומיהם הרימו בתי המשפט את מסך ההתאגדות, על מנת לאיין את הרווחים הצפונים ב"שימוש לרעה, במסך ההתאגדות".
(ד"ר א.
חביב סגל דיני חברות
לאור
חוק החברות
החדש
, בעמ' 253 והאסמכתאות שם וכן ראה דב"ע ל"ח/3-52 ברגר ואח' אמיל פד"ע י' 435, 442-441).


לצורך הרמת המסך אין צורך בהצטברות של כל העילות יחדיו, אלא די במקצתן או אף באחת מהן כדי להצדיק את המהלך".

(ע"ע ארצי 1137/02 יוליוס אדיב – החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.1.2003)).

19.
מן האמור לעיל עולה, איפוא, כי אף שהכלל הינו כי לתאגיד אישיות עצמאית נפרדת מבעלי מניותיו קיימים מקרים קיצוניים בהם יורה בית הדין על הרמת מסך ההתאגדות. ואולם, טרם יעשה כן בית הדין עליו לבחון האם כתב התביעה מגלה עילה להרמת מסך.
20.
בבר"ע (ארצי) 59941-11-14
אטורה תעשיות – יורם שטרית
(2015) קבע בית הדין הארצי לעבודה כדלהלן:

"נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף מחמת העדר עילה היא כתב התביעה שהוגש על ידי התובע, ועל בית הדין לבחון האם בהנחה שהתובע יוכיח את טענותיו שבכתב התביעה יוכל לזכות בתביעתו. בנסיבות בהן חסרות בכתב התביעה עובדות מהותיות לביסוס עילת התביעה הנטענת או כאשר העובדות המפורטות בכתב התביעה אינן מקנות לתובע את הסעד הנתבע על ידו, דין התביעה להימחק על הסף בשל העדר עילה (
גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי
, מהדורה 11, 2013, ע' 374 – 375; להלן - גורן).

תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991
קובעת כי על כתב התביעה להכיל, בין היתר, את "העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה". על התובע לתאר בכתב התביעה את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, על מנת שלא יהיה ספק בידי הנתבע, מפני מה עליו להתגונן. כך, "בנסחו את כתב התביעה, חייב הפרקליט לשוות לנגד עיניו: מה היא ההוראה שבדין, עליה תתבסס התביעה? ועל פי אותה הוראה, מה הן העובדות המקנות לתובע את הזכות לקבל את הסעד המבוקש בתביעה? אותן העובדות צריכות טיעון ופירוט בכתב התביעה ..." (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי
140, 383 – 393 (מהדורה שביעית 1995))".

21.
בכתב התביעה תארה המשיבה את ההבטחות שהובטחו לה על ידי המבקש 2, לכאורה, את התעלמותו המוחלטת, כך לדבריה, של המבקש 3 ממנה, "אשר הפעיל מתווכים "פרילנסרים" מטעמו לאותו פרויקט ממש!!! (ר' סעיף 71 לכתב התביעה), ולמעשה, מתמצות טענותיה כלפי המבקשים 3-2 בכך, כלומר: בהבטחות שווא, מזה (ר' סעיף 81 לכתב התביעה) ובהתערבות במכירות עד כדי "חבלה במכירות של התובעת" (ר' סעיף 91 לכתב התביעה), מזה.
22.
כתב התביעה חף מכל אזכור של עילות הרמת מסך ו/או טענה כי זהו מן המקרים החריגים והקיצוניים בהם על בית הדין להרים את מסך ההתאגדות. המשיבה לא טענה, כי המבקשת 1 הינה חדלת פרעון ו/או כי אופן ניהולה נעשה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ו/או כי הוקמה או פעלה במטרה להונות את עובדיה ו/או כי נעשה ערוב בין נכסי המבקשת 1 למבקשים 3-2.

23.
יתרה מזאת. אף מן העובדות המתוארות בכתב התביעה עולה, כפי שכתבה המשיבה בתגובתה, כי קבלת ההחלטות בכל הנוגע לעבודתה של המשיבה אצל המבקשת 1 נעשתה על ידי המבקשים 3-2. מכאן, כי ככל שיתברר כי הצדק עם המשיבה וזכויותיה קופחו אזי לטעמי, פעולותיהם הנטענות של המבקשים 3-2, אם וככל שבוצעו, נעשו בכשירותם כאורגנים של המבקשת 1 ואין בפעולות אלה כדי להקים עילה להרמת מסך משלא מתקיים אף אחד מהטעמים הנזכרים בסעיף 19 לעיל.

24.
בהקשר זה אפנה לספרה של אירית סגל-חביב דיני חברות (2007) בו נקבע, כי
"על
-
פי

העיקרון

של

האישיות

המשפטית

הנפרדת,

כאשר

פועל

האורגן

בשמה

של החברה
-
הרי

שזה

מזכה

ומחייב

את

החברה

בפעולותיו,

כך

שהחברה

היא

הנהנית

מן הזכויות

הקמות מכוח

אותן

הפעולות,

וכן,

היא

המתחייבת

בחובות

המשפטיות הנובעות מהן"

(שם בעמ' 105).

מאחר והמשיבה כלל לא הציגה תשתית להרמת מסך, איני נדרשת לדון בשאלה האם חלים בענייננו החריגים המאפשרים הטלת אחריות אישית על אורגן של חברה.

25.
זאת ועוד. תיקון 39 לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 אשר נכנס לתוקף בחודש ספטמבר 2007 קבע:

"14.
(א)
מי שעשה אחד מאלה, דינו – מאסר שישה חודשים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בחוק זה - חוק העונשין):
...
(6)
פיטר, בלא היתר, עובדת שהיא בהיריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות, בניגוד להוראות סעיף 9(א) או פיטר, בלא היתר, הורה מאמץ, הורה מיועד או הורה במשפחת אומנה, בניגוד להוראות הסעיף האמור כפי שהוחלו בסעיפים 9ג עד 9ו;

.15
(א)
נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי חוק זה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – הקנס האמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין; בסעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ופקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה".

בנוסח הצעת החוק נכתב בענין זה:

"מוצע

להחליף

את

סעיף

העונשין

כך

שיפרט

את

כל אחת מהעבירות

הפליליות

המעוגנות

בחוק
.
לאור

שכיחות

העבירות

על

הוראות

החוק

מוצע להחמיר

בענישה

ובכך

להרתיע

מעבידים

מפני

עבירות כאמור
.
גובה

הקנס המוצע (134,600

שקלים

חדשים) נגזר

מהקנס

הקבוע

בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה,
התשמ״ח-

1988
.
עוד

מוצע

לקבוע

כי

העבירות

של

העבדה

בעבודות מסוכנות

ומוגבלות,

פיטורי

עובדת

או

עובד,

לפי

ענין
,
בעת

היותם

בחופשת

לידה,

בעת

היעדרות

בשל

מצב רפואי

עקב

הלידה,

וכן

פיטורי

עובד

בעת

ההיעדרות

לפי סעיף

7(ג2) המוצע,

או

בתקופת 45

הימים

שלאחריהם
,
יהוו

עבירות

של

אחריות

קפידה
".

(
הצעת חוק 226 מיום 12.12.2005 בעמ' 208).

26.
בכלל הסעדים הנתבעים על ידי המשיבה בכתב התביעה לא נכלל סעיף בדבר אחריותם של המבקשים 3-2 מכח תיקון 39 לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 הנזכר לעיל. בתגובתה לבקשה טענה, לראשונה, כי תיקון זה לחוק מטיל אחריות אישית על נושאי משרה וכי "היה ונעברה עבירה לפי החוק, חזקה על נושא המשרה כי הפר חובתו כאמור" (ר' סעיף 2 לתגובה).

27.
ואולם, כפי שציינו המבקשים בתשובתם, לא יכולה המשיבה בתגובתה להקים עילת תביעה כנגד המבקשים 3-2, אשר לא נכללה בכתב התביעה. אמנם, "נושא משרה" מוגדר בחוק גם כ"מנהל פעיל בתאגיד" אך סעיפים 15-14 לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1951 שענינם עונשין ואחריות פלילית אינם מקימים אחריות למנהלים ונושאי משרה בהליכים אזרחיים כבענייננו אלא בהליכים פליליים.

28 .
משלא הוצגה תשתית עובדתית ו/או משפטית בנוגע לאחריותם האישית של המבקשים 3-2 ולסיבות בשלן על בית הדין להורות על הרמת מסך, אין לי אלא לקבוע כי יש למחוק על הסף את התביעה כנגד המבקשים 3-2. בשולי הדברים אזכיר, כי נקודת המוצא בסוגיית הרמת המסך היא מתן תוקף לאישיותה העצמאית והנפרדת של החברה ממרכיביה.

29.
בהקשר זה מופנים הצדדים לבר"ע (ארצי) 52353-08-16
א.ב. טוקו שף בע"מ -

admariam gavr negouse

(2016)
בו נקבע:

"אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה".

לאור פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מהעת האחרונה ברי, כי אין די בטענות שהועלו על ידי המשיבה בכתב התביעה כדי להוות עילה מספקת להרמת מסך.

30.
המשיבה תשא בהוצאות בקשה זו בסך של 2,000 ₪ אשר תשולמנה בתוך 30 ימים מהיום.






ניתן היום, י"ג שבט תשע"ז, (09 פברואר 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














סעש בית דין אזורי לעבודה 35543-10/16 י.ח. הארי גרופ בע"מ, יצחק תשובה, מארק ולנזי ז'אן נ' שמרית כהן (פורסם ב-ֽ 09/02/2017)