פסקי דין על רשל (שושנה) המר | פסקי דין על אורי אור קמארי | פסקי דין על אלי וענונו | פסקי דין על רינה אביטן ואח' |

31152-11/11 א     09/02/2017




א 31152-11/11 רשל (שושנה) המר נ' אורי אור קמארי, אלי וענונו, רינה אביטן ואח'








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 31152-11-11 המר ואח'
נ' וענונו ואח'

ת"א 31085-11-11 המר ואח'
נ' קמארי ואח'




לפני
כבוד השופטת
רננה גלפז מוקדי


תובעת

נתבעת שכנגד

רשל (שושנה) המר
ע"י ב"כ עוה"ד אופיר עוזרי


נגד


נתבעים

תובעים שכנגד

1.
אורי אור קמארי

2.


אלי וענונו

3.


יעיש לוי

ע"י עו"ד יניב נשיא

נתבעת








4.

רינה אביטן


ע"י עו"ד יצחק פריד


נגד

צד ג'



רינה
אביטן

(במסגרת התביעה שכנגד)


ע"י עו"ד יצחק פריד




פסק דין


כללי

1.
לפני שתי תביעות כספיות שהגישה התובעת נגד הנתבעים בעילה חוזית, כספית ועשיית עושר ולא במשפט, על רקע הזמנת מוצרים ושירותים מן הנתבעים. ת.א. 31152-11-11 נגד הנתבעים 2-3, מהם הזמינה התובעת מטבח ופרטי נגרות נוספים; ו-ת.א. 31085-11-11 נגד הנתבע 1, ממנו הזמינה התובעת אריחים, אמבטיה, ג'קוזי, כיורים, ברזים ופרטי אינסטלציה נוספים. הנתבעים 1-3, הגישו תביעה שכנגד, בעילה כספית חוזית ונזיקית.

2.
שמיעת שני התיקים אוחדה בהחלטה מיום 1.1.12 ובחודש מרץ 2013, בעקבות החלפת ייצוגה של התובעת, עתרה היא לתיקון כתב התביעה ולמשלוח הודעת צד ג' לנתבעת 4. בית המשפט נעתר לבקשה, תוך חיוב התובעת בהוצאות, וכתב התביעה המתוקן, נגד ארבעת הנתבעים, הוגש ביום 2.5.13. כמו כן, הוגשה הודעת צד ג' על ידי התובעת כנגד נתבעת 4, זאת ביחס לתביעות שהוגשו כנגדה על ידי הנתבעים 1-3. סכום התביעה המפורש בכתב התביעה המתוקן הוא 242,749 ₪.

3.
חרף החלטת בית המשפט מיום 9.4.13, לא הוגשו תצהירי התובעת במועד, אלא רק בשלהי חודש ינואר 2014. בתיק נשמעו ראיות במשך 5 ישיבות ארוכות ופרוטוקול הדיונים אוחז למעלה מ- 160 עמודים. עומס הפרטים והיקף הראיות חרג מן הדרוש בתיק זה והדבר יקבל ביטוי בהמשך פסק הדין.

טענות התובעת

4.
התובעת (להלן גם: "גב' המר"), אזרחית קנדית ובזמנים הרלוונטיים לתביעה, תושבת אנגליה, רכשה דירת מגורים בעיר צפת. הדירה נרכשה בשלבי בניה והתובעת ביקשה לערוך שינויים פנימיים לצורך עיצוב הדירה. בין היתר, ביקשה להכניס לדירה מטבח שלא באמצעות הקבלן וכן ביקשה לרכוש כלים סניטריים, אריחים וכיוב'. לטענת התובעת, נתבעת 4 (להלן גם: "גב' אביטן") הציגה עצמה בפני
התובעת כמעצבת פנים והציעה את שירותיה, בתשלום.

5.
גב' אביטן, כך טוענת גב' המר, לקחה אותה אל בית עסקם של הנגרים, הנתבעים 2-3 (להלן: "הנגרים") ובעקבות שידוליה של גב' אביטן, כך לשון כתב התביעה המתוקן, הזמינה גב' המר מאת הנגרים מטבח ופרטי נגרות נוספים בסך כולל של 388,000 ₪. מתוך העלות הכוללת שילמה גב' המר, בעת ביצוע ההזמנה, סך של 129,443 ₪, זאת בהתאם לתנאי התשלום שנקבעו אשר חייבו תשלום מראש של 30% מהסכום, בעת ההזמנה.

6.
בנוסף, שידלה גב' אביטן, כך לטענת גב' המר, את האחרונה לרכוש את האריחים, הקרמיקה והכלים הסניטריים מן הנתבע 1 (להלן: "קמארי") וממנו הזמינה התובעת מוצרים בסכום כולל של 268,000 ₪. גב' המר טענה כי בעת ביצוע ההזמנה, הבהירה לקמארי כי ביצוע ההזמנה כפוף לאישורה שכן היא מבקשת להתייעץ עם האדריכל ומהנדס הבניין של הדירה וקמארי נתן לכך את הסכמתו. לטענת התובעת, למרות האמור וחרף המועד הרחוק אשר נקבע לאספקת הסחורה, שילמה גב' המר לקמארי, על חשבון ההזמנה, סך של 90,000 ₪.

7.
גב' המר טוענת כי לאחר שנועצה באדריכל הדירה, התברר לה כי הולכה שולל על ידי הנתבעים. כך למשל, טענה כי אריחים בגודל 80
x
80 אינם מתאימים לדירה המסוימת ותחת זאת, יש להניח אריחים שגודלם לא יעלה על 60
x
60. בנוסף, התברר לה כי המחירים שקבעו נתבעים 1-3 היו גבוהים משמעותית ממחיר מוצרים דומים בשוק.
לטענתה, נתבעים 1-3 ניצלו את תמימותה וחוסר הניסיון והידיעה בתחום הבניה ועיצוב הבית, ורקחו קנוניה, אשר הובילה לגביית מחיר מופקע, כאשר גב' אביטן היתה חלק מן הקנוניה.
התובעת הוסיפה וטענה, כי התברר לה שגב' אביטן קיבלה חלק מהתמורה אשר שילמה התובעת לנתבעים 1-3 כעמלה, זאת נוסף על התשלום אשר קיבלה ישירות מהתובעת. מכאן, טענה התובעת, פעלה גב' אביטן מתוך מניע אישי לעשות הון על גבה של גב' המר, בחוסר מקצועיות ומתוך מטרה למקסם את רווחיה.

8.
לאור האמור פנתה גב' המר אל הנגרים טלפונית ואף שלחה להם הודעת פקס ביום 4.8.10, וביקשה לבטל את ההזמנה ולהשיב לה את הכספים אשר שילמה.
את מכתב הביטול אשר יועד לקמארי, שלחה גב' המר אל גב' אביטן וביקשה כי תעבירו אליו, מאחר שלא היה לקמארי מכשיר פקסימיליה. הודעת הביטול נמסרה לקמארי בתאריך 18.7.10, או בסמוך לכך, והוא השיב כי כבר הזמין את החומרים והם בדרכם לישראל. בהמשך, בתאריך 8.8.10, כך טוענת גב' המר, הודיע לה קמארי כי מסכים הוא למכור את אריחי הריצוף שלטענתו כבר הוזמנו ולאחר מכן ישיב לה את כספה, אולם הדבר לא בוצע.

9.
גב' המר לא זכתה לקבל, בהתאם לדרישתה, את כספה בחזרה ועל כן, פנתה לבית המשפט.

10.
גב' המר ביקשה להדגיש כי טענותיה אינן מתייחסות לשאלת כדאיות העסקה, אלא לחוסר תום הלב והקנוניה שאותה רקחו הנתבעים, במטרה להוליך אותה שולל ולגרום לה לבצע הזמנות במחירים מופקעים.
התובעת טענה כי הוטעתה על ידי הנתבעים, אשר הציגו בפני
ה מצג שווא
ביחס למחירים אשר הוצעו לה, תוך ניצול תמימותה והעדר הבנתה את תחום הבניה ואת המחירים בארץ. רק על יסוד הטעיה זו ומצג השווא אשר הוצג לה, הסכימה התובעת לבצע את ההזמנות. התובעת טענה כי הנתבעים הפרו את סעיפים 3(א), 3(ב)(2) ו- (6) לחוק הגנת הצרכן וכן את סעיף 2(א)(3) ו- 2(א)(13). התובעת טענה כי ההטעייה וההשפעה הבלתי הוגנת שהפעיל כלפיה קמארי, הקימו לה את הזכות לבטל את ההזמנה, כפי שעשתה בפועל. כמו כן, ההזמנה מקמארי בוטלה כבר ב- 18.7.10, עוד טרם חלפו 14 הימים הקבועים בתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה
). מעבר לכך, המוצרים המדוברים הם מוצרי מדף, מקטלוגים שהיו בידי קמארי ועל כן קיימת לה זכות ביטול עד לקבלתם.
אשר לעבודות הנגרות, טענה התובעת כי הזמנה זו בוטלה על ידה כדין, עוד ביום 21.7.10, לחילופין הנגרים הם שביטלו את ההזמנה בכך שלא ביצעו אותה. התובעת הפנתה לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) וטענה כי אלו מקנות לה את הזכות לבטל הזמנה כאשר טרם קיבלה את הטובין. יצויין כי התובעת מפנה בסיכומיה לסעיף 5 לתוספת לתקנות, הקובע מפורשות כי הטובין המדובר אינו כזה שהייצור או ההזמנה הם לפי מידות או דרישות מיוחדות של הצרכן, ובענייננו עסקינן במטבח אשר תוכנן בהתאם לדרישות ולתנאים בדירתה של התובעת. בעניין זה, טוענת התובעת, כי אף אם מדובר בטובין שנתפרו לפי מידותיה, אזי זכות הביטול מותנית בייצור של הטובין ובענייננו, טוענת התובעת, הנגרים כלל לא הוכיחו כי במועד הביטול כבר ייצרו את הטובין בהתאם להזמנה, ודאי שלא את הזמנת הנגרות הנוספת על המטבח, ועל כן, רשאית היתה לבטל את ההזמנה. ביחס לנגרים, טענה התובעת, לא הועלתה כל טענה לנזקים שנגרמו להם ועל כן, עליהם להשיב לה את כל המקדמה ששילמה להם.
התובעת הוסיפה וטענה בכתב התביעה, כי גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, זכאית היא לקבל לידיה את הכספים אשר שילמה כמקדמה, שכן לא קיבלה תמורה כלשהי, אולם טענה זו נזנחה בסיכומיה.

11.
התובעת עתרה לקבלת מלוא הכספים אשר שולמו על ידה כמקדמה לנתבעים 1-3, ובנוסף, עתרה לקבלת העמלות ששולמו לגב' אביטן על ידי נתבעים 1-3. ביחס לגב' אביטן, עתרה התובעת, בכתב התביעה, לחייבה בהשבת הכספים אשר שילמה במישרין לגב' אביטן, סך של 1,600 $, אולם עתירתה זו האחרונה, אף היא נזנחה בסיכומיה.

טענות הנתבעים 2-3, הנגרים

12.
הנגרים טענו כי בתאריך 4.7.10 בשעת בוקר, התייצבה גב' המר עם מעצבת הפנים שלה, היא גב' אביטן, בבית עסקם, נגריית "עץ הזית", וביקשה לבצע הזמנה של מוצרים ורהיטים. העבודה עם גב' המר נמשכה עד חצות באותו היום, שכן במהלכה, נערכו סקיצות מחשב למטבח על מנת שתוכל התובעת להבין כיצד ייראה, בפועל, המטבח, הראו לה חומרים שונים, יעצו לה לגבי צבע הריצוף, השיש וחיפוי הקיר, ואף בשלב מסוים, יצאו עם גב' המר ועם גב' אביטן מן הנגריה שבחצור הגלילית, אל דירתה של גב' המר בצפת. בדירה, בוצעו מדידות והתאמה של תוכניות המחשב שהכינו למצב בשטח, ולאחר מכן שבו אל הנגריה.



בלילה, לאחר משא ומתן שנערך בינם לבין גב' המר, כאשר לטענתם, זו ניהלה עימם מו"מ "קשוח וארוך", נחתמו שני הסכמים לרכישת מוצרים אשר הועלו על הכתב במסגרת שתי הזמנות, האחת על סך של 203,000 ₪ למטבח והשניה על סך 185,000 ₪ לארונות, ספריה ושולחן. עבור כל אחת מן ההזמנות שילמה גב' המר מקדמה כפי שעולה מהעתקי הקבלות אשר צורפו.
הנגרים הוסיפו וציינו כי למיטב ידיעתם, קודם לחתימה עימם, הזמינה התובעת מטבח ב"מטבחי סמל" אך לאחר שהתרשמה בפגישה עימם, בחרה להפר את החוזה עם "מטבחי סמל", לשלם "קנס" על כך, ולהתקשר עימם בהסכמים כאמור.

13.
הנגרים טענו כי הובהר להם על ידי גב' המר כי ההזמנה דחופה וכי עליהם להחל במלאכה לאלתר, שכן עליהם לספק את ההזמנה בתוך כחודש ומחצה. על כן, החישו את הזמנת החומרים והחלו בביצוע העבודה. בין היתר, טרחו וביקרו בדירתה של גב' המר עוד מספר פעמים לצורך מדידות, סימון נקודות אינסטלציה וחשמל לבעלי המקצוע האחרים ופיקוח על כך שאלו יבוצעו כפי שנדרש.

14.
הנגרים הדגישו כי גב' המר ביקשה לעצמה מוצרים ברמה הגבוהה ביותר ובחרה לשלב חומרים יוקרתיים ויקרים, המצריכים הזמנה מיוחדת.

15.
בחלוף כחודש, שוגר למכשיר הפקס בנגריה מכתב באנגלית. הנגרים, אשר אינם יודעים דוברים את השפה, הניחו כי המדובר במסר מגב' המר, ופנו, על כן, אל גב' אביטן כדי שתסביר להם במה מדובר. האחרונה השיבה כי גב' המר, ככל הנראה, מבקשת לערוך שינויים ומסרה כי תיצור עם גב' המר קשר ותעדכן את הנתבעים. הנגרים עמדו בקשר עם גב' אביטן והמתינו לסיום שלבי הבנייה, על מנת שיוכלו להתקין את המטבח, אלא שבחלוף כשנה ממועד ביצוע ההזמנה, התקבל אצלם מכתב, נושא תאריך 11.7.11, חתום על ידי בא כוחה של גב' המר, לפיה ההזמנה מבוטלת והם נדרשים להשיב לה את כספי המקדמה בגין שתי ההזמנות.


16.
הנגרים השיבו בכתב לבא כוח התובעת, כי הם עומדים על אכיפת ההסכם.
לטענתם, התברר להם בדיעבד, כי גב' המר אינה אישה יציבה ובוחרת באופן שיטתי להתקשר עם ספקים ולקוחות שונים, להתחייב להסכמים ולשלם סכום על החשבון, תוך דחייה תשלום מלוא הסכום בחלקלקות לשון למועד אחר, כאשר לאחר מכן, היא נוהגת לבטל את ההסכם באימפולסיביות ולאחר ייעוץ שונה שמקבלת היא בדיעבד.
הנגרים טענו כי טענותיה של גב' המר הן לכל היותר בבחינת "טעות בכדאיות העסקה" המועלית בדיעבד, וזו, במיוחד לאחר ביצוע ההזמנה המיוחדת, קניית חומרי הגלם והכנת העבודה המתבקשת, אינה מהווה עילה לביטול ההסכם בין הצדדים.
הנגרים עתרו לחייב את גב' המר לשלם להם כדלקמן:
א.
יתרת התשלום עבור הסחורה, בסך של 258,666 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התקשרות בעסקה ועד למועד התשלום בפועל.
ב.
פיצוי בגין הפרת ההסכם, הוצאות שנגרמו בגין הפרת ההסכם ושיעור הריבית שהיו עשויים לקבל בגין הפקדת הסכום האמור בבנק, המוערך על ידי הנגרים בסך של 28,453 ₪.
ה.
עמלת התיווך אשר שילמו לגב' אביטן בגין העסקה, בסך של 30,000 ₪.
ו.

עלות אפסנת החומר במחסן הנגרים, דחיית לקוחות, עבודות נוספות, קניית ציוד שנותר ללא שימוש, בסך של 20,000 ₪.
סה"כ עתרו הנגרים לחייב את גב' המר לשלם להם פיצוי בסך של 337,119 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק וכן שכ"ט עו"ד והוצאות.

17.
גב' המר טענה כי תשלום עמלת התיווך בין הנתבעים לבין גב' אביטן לא היה בידיעתה ולא בהסכמתה וכי הדבר נגוע בניגוד עניינים.
לטענתה, הודיעה בתאריכים 4.8.10 ו- 27.11.10 לנתבע 2 טלפונית, על ביטול העסקה, זאת נוסף על ההודעה ששיגרה בפקס בתאריך 4.8.10 בדבר ביטול שתי ההזמנות. אין לנגרים להלין אלא על עצמם, על כך שבחרו להמתין ולהתעלם מהודעתה תוך העדפת פרשנותה של גב' אביטן כי גב' המר מתכוונת לבצע שינויים בלבד.
גב' המר טענה כי היה על הנגרים לפעול להקטנת הנזק, במקום להגדיל את הנזקים בעת שבחרו לאחסן, כפי טענתם, מוצרים או פריטים, במחסן בתשלום.
לפיכך, עתרה גב' המר לדחות את התביעה שכנגד ולחייב את הנגרים בהשבת הסכומים אשר שולמו זה מכבר על ידה.

טענותיו של נתבע 1, קמארי, בעל עסק לקרמיקה ולכלים סניטריים

18.
קמארי, בעליו של עסק בשם "קמריקה - אורי קמארי 2007 ", המנוהל במושב שדה אליעזר, מסר כי בתאריך 5/7/10 או בסמוך אליו, הגיעה אליו גב' המר, מלווה בגב' אביטן, וביקשה לבצע הזמנה של חומרים רבים לצורך בניית ביתה בעיר צפת. בפגישה, אשר ארכה שעות רבות, הציגו קמארי ועובדיו חומרים רבים, קטלוגים

ודוגמאות של חומרי סנטריה וקרמיקה שונים.
גב' המר וגב' אביטן שאלו שאלות רבות, התייעצו והפגישה נמשכה אל מעבר לשעות הפעילות הרגילות של העסק, אשר נסגר בד"כ, בשעה 19:00. בשעה 22:00 הבשיל המו"מ הארוך לכדי הסכם להזמנת חומרים. קמארי מסר כי במסגרת אותו יום "מרוכז" נאלץ לדחות פגישות אחרות שנקבעו לו, כיוון שגב' המר, תושבת חוץ, היתה לחוצה לסיים בדחיפות את הבנייה והשיפוץ ורצתה להתקדם מהר.

19.
קמארי ציין כי גב' המר לא הסתפקה בחומרים שהיו בבית העסק. היא בחנה קטלוגים שהציג בפני
ה והזמינה חומרים מיוחדים ויוקרתיים, זאת לאחר שהסביר לגב' המר ולגב' אביטן כי המדובר בחומרים אשר אינם זמינים במלאי, אלא דורשים הזמנה מיוחדת, עבורה, מאיטליה או מספרד, הליך האורך כשבועיים ימים. קמארי אף הבהיר לגב' המר, כך לטענתו, כי לצורך ביצוע הזמנתה הדחופה, ייאלץ להוציא סחורה אחרת שהוא מייבא מתוך הקונטיינר שאמור להגיע ארצה ולשנות את סדרי העדיפויות שקבע, כך שעליה להחליט ולחתום על הסכם מחייב. קמארי טען כי גב' המר ניהלה מו"מ קשוח, במהלכו דרשה וגם קיבלה הנחה בשיעור 2% מהעסקה, אישרה גב' המר את ההזמנה בחתימת ידה על הצעת המחיר, על סך של 274,572 ₪.

20.
קמארי דרש לקבל את מלוא התשלום, שכן, כאמור, גב' המר בחרה בחומרים יקרים ומיוחדים המחייבים יבוא אישי מחו"ל, אך גב' המר הרגיעה אותו, לדבריו, "במתק שפתיים", כי היא תשלם כעת 90,000 ₪ וטרם עזיבתה את הארץ, תמסור לו, באמצעות גב' אביטן, שני שיקים נוספים על היתרה ועל כן, הוא יכול לבצע את ההזמנה ולהיות רגוע לגבי התשלום.
קמארי נעתר, לבסוף, להפצרותיה של גב' המר, לאחר שקיבל ממנה את השיק על הסך של 90,000 ₪, והסכים לבצע את ההזמנה בהקדם האפשרי.

21.
שבועות ספורים לאחר שהגיעו הקונטיינרים ובהם המוצרים שהזמין עבור גב' המר, התקשרה אליו גב' אביטן ושאלה, בשמה של גב' המר, האם ניתן להחליף את גודל האריחים ל- 60
x
60 במקום ה- 80
x
80 אשר הוזמנו. קמארי השיב כי הסחורה כבר נמצאת בארץ והזמין את גב' אביטן למשרדו כדי להיווכח בדבר. זו האחרונה אכן הגיעה ונוכחה כי הסחורה אשר הוזמנה במיוחד עבור התובעת, כבר הגיעה ארצה. היא הבינה כי לא ניתן לבטל ההזמנה ואף צילמה את כל הסחורה שבמחסן בטענה כי היא מבקשת לשלוח את התמונות לגב' המר ולהסביר לה שלא ניתן לבטל כעת את ההזמנה.

22.
בדיעבד, התברר לו כי גב' המר אינה אדם יציב וכי היא נוהגת, באופן שיטתי, להתקשר עם בעלי מקצוע, להתחייב בהסכמים שונים תוך שהיא משלמת "על החשבון" סכומי כסף ואז מתחרטת ומבטלת את ההסכם, ככל הנראה לאחר שמאן דהוא מייעץ לה.
קמארי טען כי טענותיה של גב' המר עניינן כדאיות העסקה והן מועלות בדיעבד, לאחר שהסחורה כבר הגיעה ארצה והדבר אינו מהווה עילה לביטול חוזה.
לפיכך, עתר קמארי לאכיפת ההסכם בינו לבין גב' המר, באופן שבו תחוייב האחרונה בתשלום המלא בהתאם להסכם, סך של 178,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התקשרות בעסקה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, עתר לפיצוי בגין הפרת הסכם, עלות מימון ההסכם וההוצאות אשר נגרמו לו עקב הפרה זו בשיעור הריבית שיכול היה לקבל בבנק בגין הפקדת הסכומים הללו, סך של 19,580 ₪. בנוסף, עתר לתשלום העמלה אשר נאלץ לשלם לגב' אביטן עבור התקשרות הצדדים, סך של 30,000 ₪ ותבע סך של 15,000 ₪ בגין אחסון הסחורה. סה"כ עתר קמארי לחיוב גב' המר בתשלום סך של 242,580 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק.

טענותיה של גב' אביטן

23.
גב' אביטן טענה בכתב הגנתה כי גב' המר מגלה טפח ומסתירה טפחיים, בהציגה לפני בית המשפט תמונה עובדתית מעוותת, בניסיון לטשטש את מחדליה שלה, העולים כדי טעות בכדאיות העסקה. הא ותו לא. גב' המר הקפידה להציג את גב' אביטן בפני
גורמים שונים, כמעצבת הפנים שלה, אף שגב' אביטן הציגה את עצמה בתפקידה כמשווקת פרויקט הבניה בו רכשה גב' המר את הדירה מושא תיק זה ולא כמעצבת פנים. גב' אביטן הסבירה כי גב' המר מצאה עימה שפה משותפת, מאחר ששתיהן דוברות אנגלית, ועל כן ביקשה ממנה כי תסייע לה. היא הסכימה לסייע לגב' המר ובמשך שנים רבות עובר לביצוע ההזמנות מושא תיק זה, ביקרה עם גב' המר בעסקים רבים ושונים וסייעה לה להתגבר על קשיי השפה, באמצעות תרגום והבהרה של המידע אשר נמסר לה.

24.
גב' אביטן טענה כי מעולם לא שמה עצמה בנעליה של גב' המר ואף לא נטלה ממנה את זכות ההחלטה בדרך אחרת כלשהי. היא העבירה לגב' המר מידע מלא ושלם, על מנת שזו תוכל לקבל החלטה מושכלת ומיטבית ואכן, אחר שגב' המר ביקרה, בדקה וחקרה עסקים רבים, הגיעה לכלל החלטה לבצע עסקה ועשתה כך על פי דעתה.
גב' אביטן טענה בהקשר זה, כי אחר שביטלה גב' המר עסקה קודמת שערכה עם חברת מטבחי סמל, חרף תשלום מקדמה, ביקשה היא ממנה לאתר עבורה עסק בתחום הנגרות ועסק בתחום הכלים הסניטריים וריצוף באזור הצפון, הן מאחר שזמנה בארץ קצר, הן מתוך רצון לתמוך, בדרך זו, בעסקים באזור הצפון.


אחר בירור ושקידה, הפנתה גב' אביטן את גב' המר אל הנתבעים 1-3, אשר שמם והמוניטין שלהם יצא למרחוק, ואכן, גב' המר, אחר פגישה שארכה שעות רבות אצל כל אחד מהצדדים, גמרה אומר בלבה לבצע את העסקה, מתוך רצון חופשי וללא התערבות מצד גב' אביטן. גב' המר שילמה מקדמות ויצאה מרוצה וטובת לב, הכל בניגוד לטענתה, כי הוליכו אותה שולל תוך הטעייתה וניצול קשיי השפה.

25.
גב' אביטן טענה כי גב' המר ידעה, בזמן אמת, אודות עמלת תיווך המשולמת על ידי בעלי עסקים, כדבר מקובל בתחום ולדבריה, העמלה אשר קיבלה מהנתבעים, אינה באה על חשבונה של גב' המר. טענת גב' המר בהקשר זה היא רק עוד אמתלה מצידה לביטול ההזמנות.

26.
גב' אביטן הוסיפה כי במהלך הפגישות הרבות של גב' המר עם בעלי עסקים שונים, נוסף על אלו שעניינם נדון כאן, התנהלה גב' המר באימפולסיביות, בהפכפכות וניכר היה כי היא אינה מייחסת חשיבות לעלות המוצרים היקרים והייחודיים אותם הזמינה. גב' המר דרשה לבצע את ההזמנה מיידית, אך לאחר מכן שינתה את דעתה והודיעה על ביטול העסקה, כשם שעשתה עם הנתבעים כאן. גב' אביטן טענה כי התנהלות זו כלל אינה קשורה אליה, אלא נובעת מאישיותה הבלתי יציבה של גב' המר והכל חרף ניסיונותיה של גב' אביטן להשפיע על גב' המר לפעול במתינות ובשיקול דעת.

27.
גב' אביטן טענה כי הודיעה לקמארי על כוונתה של גב' המר לערוך שינויים בהזמנה וביקשה כי יעכב את ביצוע ההזמנה מהספק, אולם הוא מסר לה כי ההזמנה כבר בוצעה. גב' אביטן העבירה את המסר לגב' המר, אך זו הודיעה לה כי ביצעה את מלוא הזמנה אצל ספק אחר ואף רכשה מטבח אצל ספק אחר.

28.
גב' אביטן טענה כי אין לה קשר למחלוקות שבין גב' המר לנתבעים 1-3 ועתרה לדחיית התביעה נגדה תוך חיובה של גב' המר בהוצאות.

דיון

29.
במישור העובדתי, המחלוקת בין הצדדים, אינה רחבה.
אין מחלוקת כי נחתמו בין גב' המר לבין הנגרים ובינה לבין קמארי הסכמים להזמנת מוצרים ועבודה וכי בעת ביצוע ההזמנות, שילמה גב' המר מקדמות על חשבון מלוא התשלום.
אין מחלוקת כי גב' המר העסיקה את גב' אביטן ושילמה לה עבור שירותיה.
אין מחלוקת כי גב' אביטן, נתבעת 4, קיבלה עמלות מן הנתבעים 1-3, כפי שמסרו כל הנוגעים בדבר ואף אין מחלוקת כי העמלות התבקשו לאחר שנכרתו ההסכמים ולא בנוכחות גב' המר. אין מחלוקת כי התובעת הודיעה בשלב מסוים על ביטול ההסכמים ואילו הנתבעים סירבו לכך.

יש בין הצדדים מחלוקת בדבר נסיבות החתימה על ההסכמים וכן קיימת ביניהם מחלוקת בדבר נסיבות ביטולם. באלו, יתרכז הדיון העובדתי בתיק זה.

30.
בפן המשפטי, טוענת התובעת, כי הנתבעים הטעו אותה, בחוסר תום-לב ובקנוניה, ועל כן החוזה מבוטל ואילו הנתבעים טוענים כי המדובר, לכל היותר, בטעות בכדאיות העסקה, אשר אינה מקנה לתובעת זכות לביטול ההסכם ועל כן החוזה שריר וקיים ויש לאכפו.
התובעת טוענת כי ההטעיה וההשפעה הבלתי הוגנת שהופעלה עליה הקנו לה את הזכות לבטל את ההזמנות. ההזמנה מקמארי בוטלה בטרם חלפו 14 ימים, כאשר כל המוצרים הם מוצרים קטלוגיים והדבר מאפשר לה לבטל את ההזמנה כל עוד לא קיבלה את המוצרים לידיה.
אשר לעבודות הנגרות, עבודות אלו בוטלו על ידי התובעת, לטענתה, כדין, עוד ביום 21.7.10 (17 ימים לאחר ביצוע ההזמנות) וממילא, גם כאן, עסקינן במוצרים שאף אם הם ייחודיים, הם טרם יוצרו על ידי הנגרים ועל כן, לא היתה כל מניעה לבטל את ההזמנה. בעניין זה, יובהר, לא הובאו ראיות המעידות על כך שהנגרים החלו בביצוע ההזמנות שתיהן, אלא אך ורק על כי החלו בביצוע המטבח.

31.
מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה וכן מהנדס מטעמה, מר חיים מילון.
מטעם הנתבעים העידו הם ארבעתם.

32.
אקדים ואומר, טרם יובאו מסקנותיי העובדתיות, כי עדותה של התובעת הותירה רושם לא אמין. עדותה היתה מתחמקת, והיא נמנעה ממתן תשובות מלאות וכנות למספר רב של שאלות, כמו גם סתרה עצמה, שוב ושוב, בעניינים שהם מהותיים.
כך, למשל, ראו בעמ' 14 ש' 5-8 התחמקותה ממתן תשובה מפורשת ביחס למספר הבתים שנרכשו על ידה בעבר.
בעמ' 15 ש' 10-15 כאשר בתחילה הכחישה כי שכרה מעצב פנים לדירה המדוברת וטענה כי יעץ לה רק ארכיטקט בלונדון, אך בהמשך אישרה כי הגיעה לדירה בצפת מעצבת ירושלמית. יתרה מכך, מתשובותיה לשאלות ב"כ של גב' אביטן, התברר בהמשך, כי גב' המר העסיקה לאורך תקופה משרד עיצוב פנים נוסף, שמקום מושבו בצפת, אשר השקיע עשרות שעות עבודה בעיצוב דירתה ועמד בקשר הן עם האדריכל מילון והן עם גב' אביטן, לרבות ביקורים שנערכו בדירתה של גב' המר.
הכחשתה הגורפת של גב' המר כי העסיקה מעצבי פנים לדירתה נסתרת חזיתית במסמכים המתעדים התכתבות משרד העיצוב עימה והתנהלותם מול אנשים מטעמה. לא רק שגב' המר נזכרה, בחקירתה, בעקבות כך שעומתה עם אותם מכתבים, אלא שגם ידעה לציין כי סירבה לשלם עבור עשרות השעות כאמור, כי לא אהבה את הרעיונות של אותו משרד עיצוב (ראו בעמ' 31 ש' 24).
סתירה נוספת בעמ' 16 ש' 12-16, כאשר הכחישה, בתחילה, כי הגיעה לנגריה עם סקיצות אשר הוכנו על ידי יועציה בירושלים ובלונדון אשר צורפו כנספח לתצהירו של הנגר לוי וטענה כי הגיעה רק כדי להתרשם, בלי
"שום סקיצות"
ובלי
"שום דבר"
(עמ' 16 ש' 13 וש' 15). בהמשך, הודתה כי
"הארכיטקט אולי הכין משהו"
וכי
"היתה תוכנית מטבח אבל הם שינו אותה".
בהמשך עדותה, בעמ' 33 ש' 29, אישרה כי עקיבא (הארכיטקט – ר.ג.מ.) הכין הצעה למטבח, אך לדבריה, לא קיבלה את הצעתו. יצוין, כי טענתה כאילו הגיעה להתרשמות בלבד, אינה מתיישבת עם מהלך הדברים באותו יום ארוך בנגריה, במהלכו בוצעה מדידה בדירתה, הוכנו סקיצות, סוכמו הפרטים ושולמו מקדמות.
בעמ' 16 ש' 17 ואילך הכחישה כי ראתה את הזמנת המוצרים אצל קמארי למרות שההזמנה צורפה לתצהירה שלה. בעמ' 17 ש' 9-12 הודתה, חרף דבריה קודם לכן, כי צירפה את טופס הזמנת המוצרים אצל קמארי לתצהירה כי
"אולי באותו זמן כן זכרתי את זה"
.
בעמ' 16 ש' 27 שם טענה כי זיכרונה אינה טוב, הגם שבעדותה הפגינה זיכרון בולט לגבי פרטים רבים ושונים.
בעמ' 17 ש' 25 שם טוענת כי אינה יודעת מי כתב "פרפן" באנגלית ולדבריה
"זה יכול להיות כתב יד של כל אחד"
תוך שציינה, כאילו דרך אגב, כי גם גב' אביטן היתה באותו מעמד.
בעמ' 20 ש' 14 ואילך, כאשר נשאלה מדוע ,אם הארכיטקט העיר לה ביחס להזמנות ימים ספורים לאחר ההזמנה, לא ביטלה מיד את ההזמנה גם אצל קמארי, השיבה כי גב' אביטן הפעילה עליה לחץ שלא לבטל, אולם טענה זו לא הועלתה קודם לכן, בשום שלב וגם גב' המר, כאשר התבקשה לאתר בתצהיריה את הטענה הזו, לא מצאה זאת.
גב' המר טענה פעם אחר פעם כי אין לה מחשב ואינה מחוברת לדואר אלקטרוני (ראו למשל בעמ' 25 ש' 12), אולם בעדותה התברר כי קיבלה את המייל ששלחה לה גב' אביטן אשר אליו צורפו תמונות הסחורה אשר המתינה כבר אצל קמארי ובפועל מתברר מעדותה כי קיבלה דואר אלקטרוני באמצעות הארכיטקט בלונדון (ראו בעמ' 21 ש' 4, בעמ' 22 ש' 28-30, בעמ' 25 ש' 15-17, עמ' 25 ש' 29 ועוד).
בעמ' 30 ש' 25-29 טענה כי חרף העובדה שהדירה המדוברת היא בגודל של 200 מ"ר לא כולל מרפסות, והיא ממוקמת בקומה העליונה של המבנה, אין המדובר בפנטהאוז, כי פנטהאוז הוא מפואר יותר, כך לדבריה. בעניין זה, יש לציין, כפי שעולה ממכתב משרד עיצוב הפנים שעבד כ- 50 שעות על דירתה של גב' המר (נספח ה' לתצהירה של גב' אביטן), ההתייחסות גם שם, במפורש, היא לפנטהאוז אשר רכשה גב' המר בצפת. כאשר הוסיף ב"כ נתבעת 4 ושאל אודות גודל הדירה, בחרה גב' המר להשיב לו
"לרינה יש שם דירה גדולה של 300 מ"ר",
הגם שלא נשאלה דבר ביחס לגב' אביטן (ראו בעמ' 30 ש' 32 עד עמ' 31 ש' 1). מעבר לצורך, יצויין כי גם המהנדס מילון, מטעמה של התובעת, טען כי עסקינן בדירה יוקרתית (עמ' 76 ש' 21).
התובעת עמדה על קבלת תרגום ובמשך ישיבה אשר נמשכה יום דיונים שלם, תורגמו השאלות ותשובותיה. במהלך אותה עדות צויינו, מעת לעת, הערותיה של גב' המר אשר ביקשה לתקן את המתורגמן אשר עמל על תרגום דבריה ואף צויין כי לעתים השיבה לשאלות בטרם תורגמו לה. חרף זאת, עמדה גב' המר על קבלת התרגום, לאורך כל אותה ישיבה, חרף הערות בית המשפט. בפתח ישיבת ההוכחות למחרת היום, אשר בה תוכננה המשך העדות, הודיע המתורגמן לבית המשפט כי גב' המר אמרה לו שהיא מבינה את הדברים ולכן, תפנה אליו רק אם תצטרך שיתרגם עבורה. מכאן, נמשכה עדותה בעברית. במהלך אותה עדות, נשאלה מספר פעמים באשר לעניין מסוים עד שהשיבה
"אתה צועק עלי בעברית ואני לא מבינה"
, כאשר בית המשפט פנה אל המתוגרמן כי יתרגם את השאלה, הודיעה גב' המר
"אני הבנתי מה ששאלת בלי שהמתורגמן יתרגם"
(ראו בעמ' 44 ש' 3 ו- 10).
בנוסף, יומן פגישות שאותו הציגה גב' המר בישיבה הראשונה בה העידה, לא הובא עימה למחרת לדיון. לטענתה, היומן הוא אישי ולא הביאה אותו, בין היתר, על פי יעוץ שנתן לה בנה, עורך דין בקנדה, אשר אמר לה להשיב רק על מה שרלוונטי לתיק. גב' המר סירבה להשיב היכן היומן ומדוע לא הביאה אותו עימה גם לדיון ההמשך, למרות שב"כ של גב' אביטן הניח כי נשארה ללון בצפון, בסמוך לבית המשפט, ולא שבה לירושלים בשעות הערב יום קודם לכן (ראו בעמ' 39).
גב' המר נשאלה האם הדירה מרוצפת והשיבה בשלילה, כך גם לגבי המרפסת. כאשר הוצגו בפני
ה תמונות, טענה כי אינה מזהה וכי לא היתה בדירה כבר ארבע שנים (ראו בעמ' 40 ש' 9-27). בהמשך, תיקנה את דבריה וטענה כי הדירה אינה מרוצפת ולגבי המרפסת היא אינה יודעת (ראו בעמ' 41 ש' 1-5). עיון בתמונות שצילם המהנדס מילון מלמדות, כך גם לשיטת ב"כ של גב' המר, כי חלק מן המרפסות מרוצפות (ראו בעמ' 41 ש' 7).

אלו רק דוגמאות מתוך התנהלות כוללת, אשר הביאה אותי למסקנה, כאמור מעלה, כי אין ליתן אמון בדבריה של גב' המר וכי עדותה אינה משקפת את הדברים כפי שאירעו, אלא אינטרסים וניסיון חסר תום לב להתנער מהסכמים אשר ערכה. על כך ארחיב עוד להלן.

נסיבות ביצוע ההזמנות

33.
בתצהירה, טענה התובעת כי בעקבות "שידוליה" של גב' אביטן ביצעה את ההזמנות הן מהנגרים והן מקמארי. כך לשון התצהיר (סעיפים 10 ו- 14 לתצהיר מיום 8.1.14).
טענה זו, כפי שיובהר מיד, נסתרת לא רק בעדויות הנתבעים, אלא גם מגרסתה של גב' המר בעצמה.

34.
כך, למשל, מתברר כי חרף טענתה כי אינה מבינה ואינה בקיאה במחירים הנוהגים בארץ, טענה אשר עוברת כחוט השני לאורך ההליך ואף נטענת באופן נחרץ בסיכומיה (למשל בסעיף 11 לסיכומים) מתברר כי שנה קודם להזמנת המטבח מן הנגרים, הסתובבה גב' המר בליווי גב' אביטן, בין 3-4 עסקים לבניית מטבחים ובכלל זה "סמל", שם, אף ביצעה הזמנה של מטבח, שאותה ביטלה בהמשך, קודם הגעתה אל הנגרים (ראו בעמ' 31 ש' 28 עד עמ' 32 ש' 2). כך גם מתברר בהמשך עדותה (בעמ' 41 ש' 30), אחר שנשאלה מפורשות, כי היתה גם בבית עסק בשם "לינאה דקור" – העוסק אף הוא במטבחים. גב' המר, אשר בשלב מוקדם בחקירתה כלל לא זכרה בית עסק זה, טענה, לאחר שנזכרה בבית העסק, כי ככל הנראה לקבלן היתה "עסקה" איתם ולכן הלכה לשם, אבל לדבריה, לא אהבה אותם, אלא את "סמל".
ועוד, מתברר כי גב' המר היתה עם גב' אביטן ב"פרביטל", אף שם ביצעה הזמנה, אשר גם אותה ביטלה בהמשך (ראו בעמ' 32 ש' 7). כך גם מתברר, כי שנה-שנתיים לפני שביצעה את ההזמנה מקמארי, ביקרה גב' המר עם גב' אביטן ב"טופולסקי" (עמ' 41 ש' 13).
אותם ביקורים של גב' המר עם גב' אביטן אצל ספקים ויצרני מטבחים, לא הוזכרו בתצהירה.
כך גם התברר, בחקירתה הנגדית בלבד, כי לגב' המר היתה שורת יועצים בתחומי הבניה השונים – יועץ איטום, יועץ חשמל, יועץ אינסטלציה, מעצבת פנים וכל אלו, נוסף על הארכיטקט מלונדון ועל המהנדס חיים מילון, כאשר זה האחרון הובא כעד מטעמה בהליך זה.
גב' המר, שפי שעלה מחקירתה, אך בעיקר בעדותו של המהנדס חיים מילון, רכשה בישראל מספר דירות שאותם עיצבה וריהטה באמצעות אנשי מקצוע שונים.
ועוד, בניגוד לטענתה של גב' המר כי אינה בעלת הבנה במחירי מוצרי בניה, לא היססה לומר בפסקנות, במהלך עדותה בבית המשפט כי
"הפורצלן האיטלקי הוא הטוב ביותר בטח יותר מהפורצלן הספרדי... זה היה מחיר של שיש כשאני הזמנתי גרניט פורצלן"
(עמ' 24 ש' 28-29). גב' המר לא נתנה כל הסבר הגיוני כיצד מתיישבת טענתה כי בורה היא בתחום הבניה עם אמירות כה אסרטיביות.
התנהלותה של גב' המר במהלך חקירתה, בין היתר כפי שבא לידי ביטוי מהדוגמאות שהובאו לעיל, תשובותיה הסותרות והמתחמקות, המטילות רפש בזולת ומשדרות יוהרה והתנשאות, ומעל לכל, התמונה המצטיירת מן האופן שבו התנהלה, לא רק מול הנתבעים, אלא גם מול עוסקים אחרים, מובילה למסקנה כי אין ליתן אמון בגרסתה ובטענותיה. מסקנה זו תבואר ותובהר עוד בהמשך.
מכאן, לאור המפורט מעלה, טענתה של גב' המר כי בורה היתה במחירים הנוהגים בארץ בתחומים הרלוונטיים להזמנות אשר ביצעה והנדונות בתיק זה, דינה להידחות.

35.
כעת, לטענה גופה, לפיה גב' המר הובלה בכחש על ידי גב' אביטן ועל ידי הנתבעים, על מנת שתבצע את ההזמנות.
גב' אביטן מסרה בתצהירה כי גב' המר היא שניהלה את המו"מ עם העסקים השונים, קיבלה את הצעות המחיר וקבעה את סוג המוצרים שאותם היא מבקשת לרכוש.
גב' אביטן מסרה כי זכתה להתעלמות כאשר הביעה דעתה ובמקרים מסוימים גב' המר הרימה עליה את קולה ודרשה שלא תתערב בהחלטותיה (סעיף 7 נ/6).
קמארי בעדותו, נשאל לגבי מעורבותה של גב' אביטן במהלך ביצוע ההזמנה בעסקו ומסר כי גב' המר הבהירה כי היא יודעת בדיוק מה היא רוצה, היא אף מסרה לו הזמנה שביטלה ב"טופולסקי" כדי לסייע לו באמדן היקפי הסחורה שנדרש להזמין ולגב' אביטן לא היתה כל השפעה או מעורבות. לדבריו, גם אם ניסתה גב' אביטן להשפיע במשהו, גב' המר לא הקשיבה לה (ראו למשל בעמ' 89 ש' 30 ואילך ובעמ' 115 ש' 8-9 וש' 19-21).
גם הנגר וענונו מסר בתצהירו כי את המו"מ ניהלה גב' המר ובעדותו, כאשר נשאל, הבהיר כי גב' אביטן סייעה בתרגום אך המשא ומתן נוהל על ידי גב' המר (ראו בעמ' 152 ש' 10-18). הנגר לוי העיד גם הוא בחקירתו הנגדית כי גב' המר היא שניהלה את המו"מ ואילו גב' אביטן סייעה בתרגום הדברים היכן שהיו מונחים שהתקשו להסבירם לתובעת (ראו בעמ' 144 ש' 30).
בעדותה, אישרה גב' המר כי הוצעו לה שלוש הצעות שונות על ידי הנגרים ביחס לחומר ממנו ייבנה המטבח – הראשונה לחומר מסוג "גלוס", השניה לחומר מסוג "פרפן" והשלישית ל"פורמייקה" והיא בחרה בפרפן, לדבריה, משום שהשפיעו עליה לבחור בחומר הזה (ראו בעמ' 17 ש' 13-17).
איני מקבלת את טענתה של גב' המר כי הובלה בכחש לערוך הסכמים בסכומים מופרזים עם הנתבעים. סוגיית עלות העבודות והמוצרים עוד תידון להלן, אך ביחס לאופן שבו התנהל המשא ומתן עם בעלי העסקים, מקבלת אני את גרסתם של הנתבעים, במלואה ולפיה גב' המר היא שניהלה את המשא ומתן.
התרשמתי כי גב' המר היא אישה דעתנית ועצמאית, אשר מתבטאת באופן נחרץ, לעתים אף פוגעני ותוקפני. התרשמות זו מתיישבת גם עם העדויות ביחס לכך שהיא זו שניהלה את הדברים ואילו גב' אביטן, בסיטואציות שתוארו בפני
בית המשפט, שימשה כמתורגמנית בלבד, אך זוהי גם התרשמותי מן האופן שבו העידה בפני
י.
מן העדויות עולה כי גב' המר לא הופתעה לשמוע לראשונה מחירים של עבודות וחומרים בארץ, שהרי היא טרחה וביקרה בבתי עסק שונים. די בעדותה של גב' אביטן ובראיות התומכות בכך אשר צורפו לתצהירה ואף לתצהירים אחרים, כדי להוביל למסקנה כי גב' המר בחנה ובדקה, אספה מידע ומחירים, ביקרה וראתה יצרנים אחרים ואף היו לרשותה, בתקופה הרלוונטית, כל היועצים הנדרשים.

36.
מעדותה של גב' אביטן, הנתמכת גם בעדויות הנגרים וקמארי, בחקירתה הנגדית של גב' המר בין היתר ביחס לתכולה המתוכננת של ביתה, ואף בראיות הנוספות שהוגשו הנוגעות לבתי עסק אחרים ולתוכניות שערכו עבורה היועצים השונים ובכלל זה האדריכל ומעצבי הפנים השונים, עולה כי גב' המר כיוונה כל העת למחירים גבוהים ולסטנדרט בניה גבוה במיוחד (ראו בעמ' 135 ש' 2, 7, 10).
גב' אביטן הסבירה כי המטבח שהוצע על ידי הנגרים היה גדול במיוחד וכלל אזור המיועד לחלב, לבשר ולפרווה,
"מטבח עד התקרה"
- כפי שנהוג בארה"ב. ב"סמל", מסרה גב' אביטן, הוצע לגב' המר מטבח קטן משמעותית בתמורה ל- 140,000 ₪ (ראו בעמ' 136 ש' 2-5). טענתה של גב' המר, אם כן, כי ציפתה לשלם עבור מטבח מחיר הדומה למחיר ששילמה בת דודתה – 40,000-50,000 ₪ (ראו בעמ' 27 ש' 8-12), אינה ריאלית בשים לב להצעה הנוספת ולגודלו של המטבח.

37.
יתרה מכך, הנגרים מסרו שניהם, כי בשלב מסוים במהלך הפגישה עם גב' המר וגב' אביטן, בשעת לילה, עזב לוי את הנגריה והותיר את וענונו להמשיך לעבוד עימן. מאחר שגב' המר ביקשה לבצע הזמנה נוספת, של ארונות בגדים, ארונות מקלחת, ספריות וכיוב', התקשר וענונו אל לוי וביקש ממנו לשוב מביתו אל הנגריה, על מנת להיענות לבקשתה של גב' המר (ראו למשל סעיף 9 לתצהיר וענונו נ/8). תיאור זה נעלם מתצהירה של גב' המר ויש בו להוות חיזוק נוסף, לכך שגב' המר היא שניהלה את מהלך ההזמנה כולה ולא הובלה או שודלה, ודאי לא אולצה או נדחקה, לבצע הזמנות מן הנגרים, לא את הזמנת המטבח ולא את הזמנת הנגרות הנוספת.
גב' המר טענה כי כאשר הגיעה לבית עסקם של הנגרים התכוונה לראות מה יש להם להציע. היא נשאלה שוב ושוב האם התכוונה לרכוש מטבח ושבה והשיבה כי הגיעה על מנת לראות. גם כאשר נשאלה מה היה קורה אם היתה מגיעה ומוצאת כי המטבחים נאים בעיניה, התעקשה להשיב
"אבל זהו שזה לא מצא חן בעיניי, כי הוא נתן לי מחיר מופקע"
(עמ' 47 ש' 16-24). טענה זו אינה מתיישבת עם יתר טענותיה של גב' המר. אם אכן המחיר שהוצע לה היה מופקע, מדוע זה המשיכה בביצוע ההזמנה, איפשרה לנגרים לנסוע אל הדירה על מנת למדוד, בחרה את סוג החומר ממנו ייבנה המטבח, אופן הפתיחה של הדלתות (בלא ידיות) וצבע (בעמ' 47 ש' 27-32). מדוע סיכמה עם הנגרים את פרטי ההזמנה ושילמה על חשבונה סכום כסף משמעותי? לא זו אף זו, גב' המר ביצעה הזמנה נוספת – ספריה, ארונות וכיוב'.

38.
מכאן מסקנתי, כאמור, כי גב' המר ביצעה את ההזמנות תוך הבנה מלאה, מודעות לדרישותיה מחד ולמחירן מאידך, על בסיס החלטה אישית שלה, ללא כל לחץ או השפעה מצד גב' אביטן או מצד הנגרים.

39.
אשר להזמנה מקמארי, טענה גב' המר בתצהירה, כי הבהירה לקמארי שההזמנה מותנית באישורה, שכן היא מעוניינת להתייעץ באדריכל הדירה וקמארי נתן את הסכמתו (סעיף 15 לתצהיר מיום 8.1.14). כאשר נשאלה בעדותה מדוע אין לתנאי זה זכר בהזמנה, טענה כי הדבר היה מוסכם אבל לא נרשם בהזמנה וכי מדובר ב"כשלון" שלהם. דבריה, אשר נאמרו בלשון רבים, מתייחסים, לכאורה, גם לנגרים, אולם טענה דומה ביחס לנגרים כלל לא הועלתה קודם לעדות.

בנוסף, טענה גב' המר כי לא היתה כל בהילות בהזמנה והיא לא ביקשה ולא דרשה לזרז אותה.
קמארי הכחיש מכל וכל את הטענה כי הוסכם שביצוע ההזמנה מותנה באישור נוסף כלשהו מצד גב' המר (ראו בעמ' 93 ש' 16-18). יתרה מכך, הוא טען כי גב' המר לחצה עליו לבצע את ההזמנה במהירות ולתת עדיפות לביצועו (סעיף 23 לתצהיר נ/3). גם גב' אביטן חיזקה זאת כאשר מסרה כי גב' המר עמדה על כך שההזמנה תבוצע מהר ככל שניתן (סעיף 17 נ/6 וכן בעמ' 141 ש' 32). טענתה של גב' המר סותרת את מסמך ההזמנה, אינה מתיישבת עם ההגיון, בין היתר לאור המקדמה המשמעותית אשר שולמה, והיא גם נסתרת גם בעדויות קמארי וגב' אביטן. מכאן המסקנה כי דין טענתה זו להידחות.

40.
טענה נוספת הנוגעת לתוקפם של ההסכמים, סותרת במידה מסוימת את הטענה שנדונה לעיל ביחס לקמארי, והיא טענתה של גב' המר כי לא התקשרה בהסכמים עם הנתבעים 1-3, אלא אך שילמה להם כספים על חשבון ההזמנות
"כי בעתיד כשאפשר יהיה להתחיל, יהיה לנו בסיס למשא ומתן"

(עמ' 18 ש' 6). כלומר, לשיטתה, מסירת התשלום הראשון לגבי כל אחת משלוש ההזמנות שערכה, שתיים מן הנגרים ואחת מקמארי, אינה במסגרת הסכמים שלה עימם, אלא אך ורק כשלב במו"מ, או ליתר דיוק, לשיטתה, כבסיס למשא ומתן. טענה זו מתקשה אני לקבל, הן משום שהטענה סותרת את העובדה שבין הצדדים הוסכם על עלות כוללת של העבודה / המוצרים, הן משום העדר הגיונה של הטענה – וכי מדוע זה ישלם קונה סכום מסוים כצעד במהלך משא ומתן? אם אין בין הצדדים הסכמה על עלות העבודות, כיצד תשלום גבוה בשיעור של 30% אמור לשרת את המשא ומתן? וכיצד חושב הסכום של ה- 30% אם לא סוכם סכום העסקה? לגב' המר הפתרונים.
וכמובן, טענה זו סותרת את התנהלות הצדדים, בכתב ובעל פה. טענותיה של גב' המר בעצמה, ביחס לביטול ההסכמים, מצביעות על כך שהיטב הבינה, כי היא נקשרה בהסכמים עם הנתבעים 1-3.

41.
טרם נעילתה של סוגיה זו בפסק הדין, לא אוכל שלא להתייחס לטענתה של גב' המר כי הוטעתה ורומתה ביחס למחירי המוצרים וביחס להתאמת החומרים השונים לביתה. בתצהירה, טוענת גב' המר כי כאשר נועצה באדריכל הדירה, התברר לה כי
"הולכה שולל".
האריחים אשר הוזמנו לדירה היו גדולים ולא מותאמים לדירה שלדבריה, אינה רחבת היקף ועלותם, בשל כך, היתה גבוהה מן הדרוש והמתאים לדירה. כמו כן, טענה גב' המר בתצהירה, כי המחירים שדרשו ממנה הנתבעים שלושתם, היו
"גבוהים בהרבה ממחירי השוק הרגילים של פריטים דומים אצל ספקים אחרים"
(סעיף 18 לתצהיר מיום 8.1.14).
טענות אלו, יש לומר בבירור, לא הוכחו עובדתית.
לא הוכח כי קמארי לחץ על גב' המר להזמין את אריחי השיש הגדולים דווקא וכלל לא הוכח כי אריחים בגודל שהוזמן אינם מתאימים לדירה. עניין זה הועלה מפיה של התובעת ומבלי שנתמך בעדות איש מקצוע. גם לא הוכח כי מחירי אריחי השיש גבוה ממחיר השוק אצל ספק אחר. דומה כי לכל היותר, עסקינן בטענה לטעות בכדאיות העסקה.

42.
גב' המר ביקשה להעיד את אחד מיועציה לאורך שנים, מהנדס חיים מילון, כעד מומחה.
בעדותה, טענה גב' המר כי אינה זוכרת כמה זמן נתן לה מהנדס מילון שירותים וטענה כי לא ייתכן ששכרה את שירותיו משנת 2003 (עמ' 15 ש' 1-4). כאמור, עד זה הובא מטעם התובעת כעד מומחה ואף ציין בראשית חוות דעתו כי אין לו כל עניין פרטי בנכס. בדיעבד, מתברר מעדותו של מהנדס מילון, כי הכרותו עם גב' המר היא הכרות בת כתשע שנים, כאשר נשכר ללוות אותה ברכישת הדירה, אך מלבד דירה זו, ייעץ לגב' המר גם ביחס לשתי דירות בירושלים ודירה בקרית גת (עמ' 57 ש' 7-13). מעדותו עלה כי הוא מספק לתובעת שירותי ייעוץ לאורך שנים, במחיר שעתי ובאותו אופן גם שולם לו עבור חוות דעתו בתיק זה והביקורים אשר נדרשו לו לצורך כך. בסיכום חוות דעתו, כתב מהנדס מילון כי לקוח שאינו
"מקומי"
מהווה
"קרבן פוטנציאלי"

לניצול על ידי
"המקומיים"
. התבטאויות אלו, כאשר כפי שיובהר להלן, אינן נסמכות, אלא על תחושות של מהנדס מילון, בצירוף העובדה כי המומחה משתכר דרך קבע מעבודותיו עבור התובעת, מפחיתות ממשקל חוות דעתו. מאחר שכפי שיובהר מיד, לא מצאתי בחוות הדעת כל קביעה שבמומחיות ועל כן, עניין שבמומחיות שעולה ממנה, כל שנותר הוא עדותו של מהנדס מילון על שראו עיניו במסגרת ביקוריו בבתי עסקם של הנתבעים, היינו לא כעד מומחה אלא כעד ראיה בלבד.
מעיון בחוות הדעת ועוד יותר מן הדברים שאמר מהנדס מילון בעדותו, עולה כי מהנדס מילון לא בחן כלל את מחירי הפריטים השונים אשר בהזמנה מקמארי, זאת בטענה כי הם אינם זהים לאלו הקיימים בעת כתיבת חוות הדעת, אך טען להפרשי מחיר מהותיים ונתן שלוש דוגמאות למחיר של קרמיקה, ג'קוזי ואסלה.
מהנדס מילון הוסיף וקבע כי גב' המר ביטלה את ההזמנה מספר ימים לאחר שבוצעה (קביעה אשר היא נטולת בסיס עובדתי) ועל כן, היתה, לשיטתו, אפשרות סבירה לבטל את ההזמנה. בחוות דעתו, טען באופן כללי, כי
"ידוע"
שבענף הכלים הסניטריים המחירים הנקובים מהווים מן
"תקרה"
של מחיר וההנחות
הן מהותיות, בסדר גודל של 30%-40% ולכן ההנחה שנתן קמארי היא דבר
"בלתי הגון בעליל".

הנתבעים טוענים כי מהנדס מילון אינו בר סמכא במחירים של קרמיקה או נגרות והדבר גם לא עולה מחוות דעתו. מהנדס מילון אישר בעדותו כי הוא אינו מתמחה בתכנון דירות ובנגרות (עמ' 59 ש' 11) ועל כן היפנה את גב' המר לאדריכל. הוא גם אישר כי חוות דעתו אינה מתייחסת לסוג המטבח או לגימור, לא לאסלה או לקרמיקה. לדבריו, הגיע להעיד לאור התופעה, כך לטענתו, לפיה ספקים מקומיים עושים
"קנוניה"
ביחס ללקוחות מחו"ל. הוא אישר כי לא התייחס בחוות דעתו למחירים (ראו בעמ' 59 ש' 19-28).
מהנדס מילון גם אישר כי כלל לא הכיר את סוג הגימור שהזמינה גב' המר למטבחה – פרפן, ואישר כי לא ידע על החומר או על עלותו וגם היום אינו יודע לומר כמה עולה מטר מן החומר הזה. בניגוד לתשובתו האחרונה, כי אינו יודע את מחירו של הפראפן כיום, בשאלה נוספת שנשאל, טען כי אמנם הפראפן יקר מאד, אבל מנסיונו לא ייתכן שמטבח של 50,000 ₪ יעלה 200,000 ₪ (ראו בעמ' 1-9). הוא גם אישר כי כלל לא ידע שגב' המר הזמינה קיר זכוכית. כאשר נשאל האם לא סבר כי חשוב שידע מהו המפרט שעליו דובר, השיב:
"אני קבעתי שהמחיר יקר? אני קבעתי שהנגר לא עשה כלום בהכנת המטבח"
(ראו בעמ' 61 ש' 24).
גם ביחס למחירי האריחים והכלים הסניטריים מתברר כי למהנדס מילון אין כל הבנה. תשובתו, כאשר נשאל האם הוא יודע מה מחירם, היתה ברורה:
"לא. אני לא יבואן"
(עמ' 61 ש' 32) ובהמשך ציין כי לא טרח לערוך בירור כלשהו של המחירים (עמ' 62 ש' 3-7) ועל כן, טענתו בדבר ההנחה הנהוגה בענף, אין בה די כדי להוביל למסקנה כלשהי ביחס למחירים אשר בסופו של דבר ניגבו מגב' המר. מהנדס מילון העיר הערות שונות ביחס לנסיונו במחירים, אולם הערות אלו, כמו גם עמדותיו השונות אשר הובאו בחוות דעתו ובעדותו, נטולות בסיס עובדתי כלשהו.
בכל עדותו של מר מילון, וגם לא בחוות דעתו, לא מצאתי התייחסות עניינית למחירים אשר נגבו מגב' המר ביחס לסוג ולטיב המוצרים שאותם הזמינה.
מכאן, מבלי להאריך עוד בדיון בשאלה זו, המסקנה היא כי אין בחוות דעתו או בעדותו של מהנדס מילון כדי להוכיח את טענתה של גב' המר בדבר פער המחירים בין מחיר השוק לבין המחיר שאותו נדרשה לשלם לנתבעים. מעבר לצורך, אומר כי הסבריו של קמארי בעדותו (ראו למשל בעמ' 98-99) בדבר האופן שבו הוא מתמחר את המוצרים וקובע את שיעור ההנחה, מקובלים וסבירים ובהעדר ראיות כלשהן סותרות מצד התובעת בתיק, איני מוצאת להוסיף ולהעמיק בנקודה זו, חרף בחירת ב"כ התובעת לחקור על כך באריכות.
יוצא כי עדותו של מהנדס מילון, אם בכלל, יכולה לשמש רק לצורך טענותיה של גב' המר ביחס להיקף העבודה אשר בוצעה, או ליתר דיוק, לא בוצעה, על ידי הנתבעים, ולצורך זה בלבד.

43.
לסיכום פרק זה, מסקנתי היא כי גב' המר ביצעה סקר שוק קודם שערכה את ההזמנות מן הנתבעים. היא בדקה וחקרה חומרים ומחירים, ביקרה בבתי עסק שונים ובסופו של דבר, לאחר משא ומתן ארוך עם הנתבעים, נקשרה עימם בהסכמים כנטען על ידי הנתבעים. הסכמים אלו משקפים את כוונתה של גב' המר לעצב לעצמה בית יוקרתי, כפי שניתן ללמוד מהיקפן של ההזמנות ומן החומרים היוקרתיים, אשר כפי שעלה מן העדויות, בחרה לעצמה.

נסיבות ביטול ההסכם עם קמארי

44.
גב' המר טוענת כי עוד ביום 18.7.10 ביטלה את ההזמנה שערכה אצל קמארי וזאת, בתוך פחות משבועיים מן המועד שבו בוצעה ההזמנה, 5.7.10.
בתצהירה, טענה גב' המר כי לא הצליחה לשלוח פקס לקמארי ולכן דיברה עם גב' אביטן וביקשה ממנה למסור לקמארי שהיא רוצה לבטל את העסקה (סעיף 23 לתצהיר 8.1.14).
בסתירה לטענה זו, מסרה גב' המר בעדותה בבית המשפט כי קמרי לא ענה לטלפון (עמ' 21 ש' 16), אך כאמור, בתצהירה, כלל לא טענה כי ניסתה להתקשר לקמארי. בהמשך עדותה, חזרה בה גב' המר מטענה זו ואמרה
"פירוט השיחות שלי מראה על השיחות עם הנגר ולגבי קמארי, סמכתי על רינה"
(עמ' 21 ש' 23).

45.
קמארי מסר כי רק ביום 30.7.10 הגיע פקס מגב' אביטן, בו ביקשה להשהות את ההזמנה. את הפקס ראה ביום ראשון שלאחר מכן, 1.8.10, ואז השיב לגב' אביטן, באמצעות עובדת מטעמו, כי כל הפריטים הוזמנו ושולמו – חלקם כבר מאוחסנים וחלקם מצויים בדרכם ארצה. גב' אביטן מסרה דברים זהים (סעיף 21-22 לתצהיר נ/6).
קמארי התבקש להתייחס לטענה כי גב' אביטן פנתה אליו עוד ביום 18.7.10 וביקשה כי יעצור את ההזמנה, טענה הנסמכת על דואר אלקטרוני ששלחה גב' אביטן לעורך דינה של גב' המר ובו כתבה כי הודיעה לקמארי עוד ביום 18.7.10 לעצור את ההזמנות (עמ' 101 ש' 24), אך עמד על טענתו כי פנייה ראשונה נשלחה אליו רק בתאריך 30.7.10. בהמשך, הבהיר קמארי, כאשר גב' אביטן מסרה כי האריחים גדולים מדי עבור ביתה של גב' המר, הוזמנה היא לראות כי הסחורה כולה כבר היתה אצל קמארי. היא נוכחה לדעת שאכן כך ואף צילמה את הסחורה (ראו סעיפים 17-19 לתצהיר נ/3).
רק בתאריך 14.9.10 קיבל קמארי מכתב בשפה האנגלית שבו נכתב כי מחירי המוצרים גבוהים ממחיריהם אצל ספקים אחרים וגודל האריחים אינו מתאים. לכן, מבקשת גב' המר לבטל את ההזמנה.

46.
גב' אביטן העידה בתצהירה כי פנתה אל קמארי במייל ב- 30.7.10, אולם בעדותה, מסרה כי בעקבות שאלות שהפנה ב"כ של גב' המר לקמארי במהלך חקירתו הנגדית, אודות פנייה כלשהי של גב' אביטן אליו, מיום 18.7.10, בדקה קודם לעדותה בתיבת הדואר האלקטרוני שלה ומצאה התכתבות עם ב"כ של גב' המר בזמנים הרלוונטיים. מהתכתבות זו עולה כי מיד כאשר גב' המר ביקשה ממנה לעצור את ההזמנה, פנתה גב' אביטן אל קמארי, אך נאמר לה שהכל כבר הוזמן. פניה זו היתה בסמוך ליום 18.7.10 ועוד צויין בהודעת הדואר האלקטרוני, כי גב' אביטן עושה מאמץ לשדל את קמארי להחליף לגב' המר את מה שהזמינה.
ב- 30.7.10, הסבירה גב' אביטן, ביקשה ממנה גב' המר לפנות באופן רשמי, בכתב, ועל כן נעשתה הפניה הנוספת הכתובה לקמארי (ראו בעמ' 141 ש' 3 ואילך).

47.
בחקירתה הנגדית אישרה גב' המר, כי הבינה מגב' אביטן ש
"הנושא עדיין פתוח"

(עמ' 23 ש' 17). כלומר גם לשיטתה של גב' המר, הבינה כי ההזמנה אצל קמארי לא בוטלה, אלא נעשה ניסיון לעכבה. לא זו אף זו, בניגוד לטענה כי הודיעה לקמארי, באמצעות גב' אביטן, על ביטול העסקה (סעיף 23 לתצהיר מיום 8.1.14), שינתה גב' המר את גרסתה בעדותה ומסרה כי לאחר שאמרה לגב' אביטן כי היא רוצה לבטל את העסקה, שכנעה אותה גב' אביטן לנסות ולמצוא פתרונות ולדבריה באותה התקופה אמר לה עורך דינה
"שאני מבזבזת את הזמן שאני מתעסקת מול רינה ושאני כבר צריכה לבטל את העסקה ואני אמרתי לו שאני יכולה לסמוך עליה, לכן זה לקח הרבה זמן עד שהוא הגיש את התביעה"
.
כלומר, מגרסה אחרונה זו, עולה כי למעשה, גב' המר כלל לא ביטלה את העסקה עם קמארי, אלא בחלוף זמן ועל ידי עורכי דינה. טענתה האמורה בתצהיר, כי ביטלה את העסקה בהודעה לגב' אביטן, נסתרת בדבריה שלה בפני
בית המשפט כאמור.

48.
המסקנה מן האמור לעיל היא כי כבר בסמוך לתאריך 18.7.10, פנתה גב' אביטן, בשמה של גב' המר, אל קמארי, בבקשה כי יעכב את ביצוע ההזמנה. הפניה היתה בעל פה. פניה שניה, הפעם כתובה, נעשתה בתאריך 30.7.10, אז גם התייצבה גב' אביטן בבית העסק על מנת לראות את הסחורה אשר כבר הוזמנה. במועדים אלו לא ניתנה כל הוראה מפורשת על ביטול ההזמנה.

49.
הסיבה בעטיה ביקשה התובעת לבטל את הזמנתה מקמארי, כך טענה התובעת, היא שיחתה עם הארכיטקט שלה מלונדון
"והוא אמר לי ש 80 על 80 זה גדול מדי לדירה שלי ויהיה הרבה פחת ולכן צריך לשנות את זה 60 על 60 שזה יותר מתאים לדירה"
ובהמשך
"...גם העצות שהם נתנו לי לא היו נכונות חוץ מהמחירים" ו"הוא אמר שמעולם לא ראה כאלה מחירים זאת נוסף שהמידות לא נכונות"
(ראו בעמ' 19 ש' 4-10). ויודגש, בתצהירה, לא ציינה גב' המר דבר אודות פחת, אלא טענה שאריחים בגודל של 80
x
80 אינם מתאימים לדירה.
רק בעדותה, העלתה, לפתע, את סוגיית הפחת וזו אף צויינה על ידה כבעיה המרכזית בהזמנה מקמארי.
בעדותה, הודתה גב' המר כי כאשר הגיעה אל קמארי לצורך ביצוע ההזמנה, לא היה בידיה השרטוט אשר צירפה לתצהירה המציג את פרישת הריצוף. לדבריה,
"אם היה לי את זה לפני לא הייתי בוחרת שמונים, הייתי בוחרת שישים"
(ראו בעמ' 52 ש' 23).
יוצא כי ככל שטעתה גב' המר בגדל האריחים אותם בחרה להזמין, אזי טעות זו היא באחריותה הבלעדית, שכן חרף יעוץ קודם שקיבלה, לא טרחה להביא עימה את התוכניות ולא פעלה על פי עצות יועציה. מעבר לעניין זה, כפי שהובהר מעלה, לא מצאתי יסוד לתלונתה של גב' המר בדבר העלות הגבוהה של פרטי ההזמנה השונים, שכן לבד מתחושות בטן וטענות בעלמא, לא הוצגה ראיה ממשית כלשהי שיש בה כדי לתמוך בטענה.
מכאן, טענתה של גב' המר, כאילו נגבו ממנה מחירים מופקעים, נדחית. כפועל יוצא, גם איני נדרשת לדון בשאלה האם מחיר מופקע מהווה בנסיבות כאן, עילה לביטול החוזה.

50.
בענייננו, גב' המר שילמה לקמארי, כמקדמה על חשבון התשלום המלא עבור העסקה, סך של 90,000 ₪. קמארי, מצידו, טען כי הזמין את כל הפריטים שהתבקשו במסגרת הזמנתה של גב' המר וכי במועד שבו ביקשה לסגת מן העסקה, כבר היו הפריטים בידיו או בדרכו אליו, על פי הזמנות אשר ביצע.
לעניין זה נשמעו ראיות.
קמארי טען כי כל המוצרים המופיעים בהזמנה של גב' המר
אינם מוצרים ישראלים. את חלקם ייבא הוא בעצמו ואת היתר באמצעות שיתוף פעולה עם ספקים אחרים.
גב' המר טענה, אמנם, כי מדובר בכלים סניטריים סטנדרטיים ולא היה צורך בהזמנה מיוחדת כלשהי (סעיף 42 לתצהיר 8.1.14), אולם בעדותה, כאשר נשאלה,
"נכון שלא כל הפרטים שראיתי בקטלוגים אצל אורי היו במלאי, והוא אמר לך שיש צורך להזמין מחו"ל באופן מיוחד ושהוא לא יכול לספק בהתראה מיידית"
הודתה כי אכן קמארי אמר לה את הדברים, אך הוסיפה כי אמרה לו
"שאין לחץ של זמן"
(ראו פרוטוקול, בעמ' 18 ש' 20-22).
מעדותו של קמארי, אשר לא נסתרה, עלה כי במועד פנייתה של גב' אביטן אליו, היו כבר כל החומרים בטיפול, במובן זה, שחלקם כבר הגיעו אל בית העסק והנותרים עשו את דרכם לארץ.
התובעת ביקשה ממהנדס חיים מילון לבקר בבית עסקו של קמארי והוא אכן ביקר, בשתי הזדמנויות. לטענת מהנדס מילון, בביקורו הראשון, הוצגו בפני
ו משטחים שעליהם האריחים והכלים הסניטריים וכן הוצגו תעודות משלוח, אולם התאריכים אשר התנוססו על האריזות היו מאוחרים מן המועד הרלוונטי לתיק ומסקנתו, על כן, היתה כי לא מדובר בסחורה שהוזמנה עבור גב' המר אלא בסחורה אשר סודרה לצורך הצגת מצג לקראת ביקורו. בביקור שני שערך, במפתיע וללא מתן התראה, לא מצא, לדבריו, חלק ניכר מן הסחורה אשר הוצגה בפני
ו בביקורו הראשון. לדבריו, נאמר לו כי הסחורה מפוזרת והוא לא דרש כי תוצג בפני
ו. הסבר מדוע בחר שלא לבקש להציג בפני
ו את הסחורה, לא הוגש (עמ' 65 ש' 21-27). קמארי, בעדותו, הסביר את פשר "היעלמותה" של הסחורה, בכך שבאותם ימים התבצעה ספירת מלאי ובמסגרת זו, הועברה סחורה ממקום למקום לצורך רישום וגם הניילונים ועליהם התאריכים, מוחלפים מעת לעת, כאשר התאריך משקף את מועד בדיקת הסחורה ולא את מועד הגעתה. לדבריו, אם היה מהנדס מילון שואל, היה מפנה אותו מיידית למקום (ראו סעיף 31.9 לתצהיר נ/3 וראו בעמ' 107 ש' 16-19, עמ' 109 ש' 30).
פעם אחר פעם, העיר קמארי בעדותו, כי לו היה נשאל על ידי מהנדס מילון או על ידי ב"כ התובעת, בעת ביקורם בבית העסק, אודות תאריכי האריזות, היה מסביר ומראה להם את העניין, אולם הוא לא נשאל על כך דבר (למשל בעמ' 110 ש' 26).

נסיבות ביטול ההסכם עם הנגרים

51.
בתצהירה, טענה גב' המר שהתקשרה ב- 21.7.10 והודיעה לנגרים, טלפונית, כי היא מבטלת את העסקה. כאמור, העסקה עם הנגרים נעשתה בתאריך 4.7.10.
גב' המר עומתה בעדותה בבית המשפט עם העובדה כי בתדפיס שיחות הטלפון מופיעה שיחה אחת בלבד לנגרים, שמשכה 30 שניות בלבד והיא התבקשה להבהיר כיצד בשיחה שארכה 30 שניות בלבד, הודיעה על ביטול. גב' המר עמדה על כך שזה היה תוכן השיחה.
הנגר וענונו, אשר העיד כי עימו שוחחה גב' המר, מסר כי הוא אינו דובר אנגלית וכך גם שותפו לוי. הוא אישר כי גב' המר התקשרה, אך כדבריו
"היא דיברה איתי בטלפון אבל לא הבנתי ממנה כלום"
(ראו בעמ' 154 ש' 32) ובהמשך, כאשר נשאל כמה זמן דיבר איתה, השיב
"כמה שניות. אני בנגריה עם הרעש, היא התקשרה ולא הבנתי כלום ואמרתי שאדבר עם רינה"
(בעמ' 155 ש' 2).
לאור משך השיחה ומאחר שטענת הנגרים כי אינם דוברים אנגלית, לא הופרכה על ידי התובעת, איני מקבלת את טענתה כי הודיעה באותה השיחה על ביטול ההזמנות, מה גם שבחלוף כשבועיים נוספים, ב- 4.8.10 שלחה גב' המר מכתב באמצעות הפקס (סעיפים 21-22 לתצהיר מיום 8.1.14), מכתב שזו לשונו:
"dear eli, please do not proceed with these orders,
as we discussed last week
"
גב' המר נשאלה מדוע לא נכתב מפורשות כי ההזמנות מבוטלות והשיבה כי משמעות האמירה –
"
do not proceed
"
- היא ביטול.
מסקנתי כי באותה שיחה טלפונית מיום 21.7.10 לא יכולה היתה גב' המר להודיע, ב- 30 שניות, כאשר הדובר מנגד, אינו מבין את שפתה, על ביטול ההזמנות, אך יתרה מכך, בחירתה לשלוח הודעה במייל, בתאריך 4.8.10, כאשר גם בהודעה זו, בחרה שלא להודיע באופן מפורש על ביטול ההזמנות, אלא בנוסח עמום על הקפאתן, מלמדת כי גם בשיחה הקודמת, לא ביקשה להודיע על ביטול, אלא לכל היותר, על הקפאה או על עיכוב בלבד.
52.
מתברר כי הנגרים לא הבינו כי ההזמנות מבוטלות, אלא כי עליהם להמתין. מאחר שכפי שהובהר, ניזונו הם מדבריה של גב' אביטן בנושא, עולה השאלה מה הבינה גב' אביטן מן המכתב ומהשתלשלות העניינים.
מסתבר שגם גב' אביטן לא ראתה במכתב הודעה על ביטול ההזמנות, זאת לאור שיחותיה היומיומיות עם גב' המר בהן עלה כי גב' המר רוצה לשנות דברים מסוימים. לטענת גב' אביטן, רק בחלוף כחודשיים, החליטה גב' המר לבטל את ההזמנות (ראו בעמ' 139 ש' 1-15).
הנגר וענונו מסר אף הוא, בעדותו, כי לא הבינו את האמור בפקס ולכן פנו לגב' אביטן, אשר אמרה להם שיש שינויים ושימתינו עם העבודה (ראו בעמ' 155 ש' 13-18).
פרשנות מילולית של תוכן מכתבה של גב' המר מובילה למסקנה כי לא ניתנה במסגרתו הודעת ביטול מפורשת. גב' המר לא עשתה שימוש במילה
"cancel
"
או במילה בעלת משמעות דומה אחרת, אלא הורתה, ברורות, שלא להמשיך בהזמנות. מכך לא עולה כי ביטלה את ההזמנות, אלא רק כי ביקשה, לעת הזו, שלא להמשיך בביצוען. פרשנות מילולית זו נתמכת גם בעדותה של גב' אביטן אשר העידה לא רק על הבנתה את תוכן ההודעה עצמה, אלא גם על מכלול הנסיבות האופפות את משלוח אותה הודעה, כפי שהבינה היא על רק שיחותיה באותה תקופה עם גב' המר. לכך יש להוסיף כי גם אם קיים ספק פרשני כלשהו, אזי יש לזקוף זאת לחובתה של גב' המר, אשר ניסחה את לשון ההודעה.

53.
ביום 11.7.11 פנתה גב' המר באמצעות בא כוחה דאז אל הנגרים בדרישה להשבת כספי המקדמה ששילמה להם. משלא התקבלה תשובה, פנה בא-כוחה של גב' המר טלפונית אל הנגרים, אך נענה כי הם לא ידעו על ביטול ההזמנה, אלא סברו כי מדובר בהשהיה בלבד ולדבריהם, החומרים לצורך ביצוע ההזמנות כבר נרכשו. לפיכך, הודיע הנגר עימו שוחח כי יחשב את נזקיו ויחזור אליהם. בהמשך התקבל מכתב מאת הנגרים בו הודיעו כי אין בכוונתם להשיב את המקדמה אשר שולמה (סעיף 29-30 לתצהירה של גב' המר מיום 8.1.14).

54.
תימוכין לטענת הנגרים ולעדותה של גב' אביטן, כי לא ניתנה הודעת ביטול לחוזים, ניתן לראות גם במכתב התשובה של הנגרים מיום 21.8.11 בו ציינו כי לא קיבלו הודעת ביטול כלשהי. באותו מכתב, הודיעו הנגרים כי ככל שלא תתקבל הודעה כלשהי מאת התובעת בתוך 14 ימים, יראו את ההזמנה כמבוטלת וזאת על מנת שיוכלו לפעול להקטנת נזקיהם. התובעת ביקשה לראות בכך הסכמה מצד הנגרים לביטול החוזים ותהתה מדוע זה עומדים הם, כעת, על אכיפת החוזים. איני שותפה לעמדה זו. איני רואה באמור במכתב ויתור על תביעה לאכיפה, מה גם שכפי שיובהר בהמשך, אין לעניין זה משמעות, שכן ממילא, אין מקום לאכוף את החוזים. גם איני רואה במכתב הודעה על ביטול החוזים, כפי שמבקשת התובעת לראות בו. אין במכתב כל הודעה פוזיטיבית, אלא אך דרישה מן התובעת להודיעה עמדתה ביחס לתוקפן של ההזמנות.

55.
מן הראיות הללו עולה כי הזמנות הנגרות לא בוטלו, אלא במכתב בא-כוחה של גב' המר מיום 11.7.11. קודם לכן, לא ניתנה הודעת ביטול כלשהי.
לגבי סיבת ביטול העסקה עם הנגרים, טענה גב' המר, שגימור של "פרפן" הוא עדין מדי ואינו מתאים לבישול אינטנסיבי המאפיין אותה. לטענתה, "שלייף-לק" הוא הגימור המתאים וזהו גם הגימור שיש במטבח אשר בדירתה שבירושלים. לדבריה, גימור "שלייף לק" מספק אותה ולא דרוש לה חומר יוקרתי כל כך (ראו בעמ' 20 ש' 3-5). במאמר מוסגר, ייאמר, כי בעניין זה אין בפני
כל ראיה שבמומחיות וכנגד טענתה של גב' המר כי מדובר בחומר עדין, עומדת עדותו של הנגר וענונו, דווקא לגבי "פרפן" כי הוא חומר
"הכי חזק והכי טוב...יותר טוב מהשלייפלק"
(בעמ' 160 ש' 11).

כאשר נשאלה מדוע לבטל עסקה שלמה בגלל ששינתה דעתה לגבי סוג הגימור של ארונות המטבח, השיבה כי התחוור לה שהיא הולכה שולל בגלל שאת המטבח שתומחר ב- 200,000 ₪, אפשר לעשות ברבע מהמחיר (ראו בעמ' 27 ש' 2). גב' המר הוסיפה ומסרה במהלך עדותה, עניין שלא נזכר בתצהיריה, כי כעת נזכרת היא שלאחר ביצוע ההזמנה, שוחחה עם בת דודתה בישראל, אשר שילמה עבור מטבח מקסים 40,000 ₪ או 50,000 ₪ ואמרה לה כי דרשו ממנה מחיר
"מטורף"
(ראו בעמ' 27 ש' 8-12).
מן הדברים הללו עולה כי למעשה, הסיבה האמתית לביטול העסקה עם הנגרים, היא המחיר, כלומר, הערכתה של גב' המר כי יכולה היתה להזמין מטבח בעלות נמוכה משמעותית מזו אשר לה התחייבה בהזמנה.
לא זו אף זו, מיד בהמשך עדותה, מתברר כי גב' המר שבה למטבחי "סמל", שם הזמינה מטבח בעלות כוללת של 140,000 ₪. כאשר התבקשה להבהיר כיצד זה, שוב, שילמה מחיר כזה, שגם לשיטתה, הוא פי שלושה מעלות המטבח של בת-דודתה, הסבירה כי מדובר במטבח גדול יותר, ב- 1/3 מן המטבח אשר תוכנן על ידי הנגרים. כאשר נשאלה האם מדובר במטבח פורמייקה, טענה גב' המר כי אינה זוכרת. כאשר עומתה עם העובדה כי הצעת הנגרים בסך 200,000 ₪ התייחסה למטבח עם גימור פרפן אשר כלל גם קיר זכוכית שעלותו 15,000 ₪ ומפרט עשיר יותר, ועל כן המדובר במחיר שהוא, יחסית למחיר של "סמל", זול יותר, טענה כי השיבה כבר לשאלה הזו וכי גב' אביטן לחצה עליה לעשות זאת (ראו בעמ' 27 ש' 27-31).
איני מקבלת תשובותיה אלו. לאורך כל עדותה, הוכיחה גב' המר זיכרון נפלא, להתרשמותי, גב' המר זכרה היטב כל פרט שאותו חשוב היה לה לזכור, כזה המשרת את תביעתה. כאשר התבקשה להשיב על שאלות שלא היו נוחות לה, צפו ועלו בעיות זיכרון וניתנו תשובות מתחמקות דוגמת זו שתוארה מעלה.

56.
סוגיה עובדתית נוספת הטעונה הכרעה ורלוונטית לביטולו של ההסכם, נוגעת להיקף העבודה אשר בוצעה על ידי הנגרים, עד לביטול ההסכם.
הנגרים טענו כי נוסף על הביקור שערכו עם התובעת בדירה ביום ביצוע ההזמנות, ערכו ביקורים נוספים עם גב' אביטן לצורך מדידות מדויקות יותר וסימון נקודות החשמל הרלוונטיות במטבח. גב' המר טענה, מנגד, כי כלל לא דרשה מהנגרים להתחיל מיידית בעבודה כיוון שהדירה היתה
במצב של "שלד" והיה ברור שיחלפו לפחות 6 חודשים עד שניתן יהיה לקחת מידות מדויקות. במצב דברים זה, לא היו בעלי מקצוע בדירה והטענה כי הנגרים לקחו מידות, סימנו נקודות חשמל ומים ופיקחו על עבודות בעלי המקצוע הרלוונטיים, אינה נכונה (סעיף 9 לתצהיר מיום 9.4.14).

בעניין זה מעדיפה אני את עדויות הנגרים.
גב' אביטן תמכה בעדות הנגרים בעניין הלחץ שהפעילה גב' המר לביצוע ההזמנה (ראו בסעיף 17 לתצהירה), מה גם שכפי שעלה מן העדויות, במצב שבו היתה הדירה, לו היתה גב' המר בוחרת לפעול לסיום הבניה, לא היתה מניעה לסיימה בתוך פרק זמן קצר.
אמנם, בתצהירו, טען הנגר וענונו כי ביצע
"הזמנת חומרים"
בסמוך לאחר שבוצעה ההזמנה על ידי גב' המר (סעיף 13-14 לתצהירו נ/8) ובהמשך, בסעיף 9 לתצהירו נ/8, מסר כי מדובר ב
"חומרים יוקרתיים".
המסקנה הנלמדת על ידי הקורא, היא, לכאורה, כי הוזמנו החומרים היקרים, בפרט הפרפן אשר בו בחרה גב' המר, אולם בעדותו, התברר כי הוא כלל אינו עוסק בהזמנת חומרים, אלא עמיתו הנגר לוי (ראו בעמ' 153 ש' 16-22).
בפועל, מעדותו של הנגר לוי, התברר כי הפרפן לא הוזמן אך חלק מהפרזול הוזמן. לוחות סנדוויץ הוזמנו, אולם מתברר מעדותו כי מדי יום מזמינים לנגריה לוחות סנדוויץ (ראו בעמ' 148 החל מש' 3). מעדותו של הנגר לוי עלה כי החלק הארי בעלות המטבח הוא הפרזול והחזיתות. החלק הזול הוא הבסיס, הארגזים (ראו בעמ' 147 ש' 24-27). הוא העריך את כמות הארגזים אשר הוכנו עבור המטבח של גב' המר בכ- 15-18 חלקים ולדבריו מדובר בחלק מן המטבח שכן מדובר במטבח שגודלו 32.5 מטרים.
המהנדס מילון מסר כי בביקורו בנגריה, הוצגו בפני
ו מספר מועט של שלדי ארונות ולא הוצגו בפני
ו חומרי גלם כלשהם. הנגרים טענו כי המהנדס מילון לא צילם את כל תכולת החדר שבו אוחסנו חלקי המטבח של גב' המר, אולם לא הוצגו בפני
י תצלומים המכילים את מלוא ארגזי המטבח, לשיטתם של הנגרים.
כאשר נשאלו האם ניתן לעשות שימוש בארגזים אשר נבנו עבור מטבחה של גב' המר, השיבו כי אלו נבנו על פי מידות המטבח ולא ניתן לעשות בהם שימוש עבור מטבח אחר (ראו דברי לוי בעמ' 148 ש' 31 עד עמ' 149 ש' 30 ודברי וענונו בעמ' בעמ' 156 ש' 10-13).
לטענת הנגרים, ביצעו למעלה משליש מן העבודה ונמנעו מלקחת עבודות אחרות בשל הזמנתה של גב' המר ובנוסף, נאלצו להשקיע זמן בהליך המשפטי והדבר פגע בעבודת הנגריה (ראו בעמ' 156 ש' 21-22 וכן בעמ' 159 ש' 2).
מעיון בראיות בעניין זה, בין היתר, התצלומים אשר הוצגו בפני
י על ידי התובעת וסקיצות המטבח אשר הוצגו על ידי הנגרים, עולה כי רק חלק מארגזי המטבח הוכנו. המדובר בארגזים אשר נבנו מלוחות סנדוויץ ומהווים את בסיס המטבח – חלק מחלקו התחתון של המטבח כפי שעלה מעדויות הנגרים. גימור דלתות המטבח ויתר חלקיו לא נרכשו על ידי הנגרים. ראיות בדבר הפרזול אשר נרכש על פי הטענה, לא הוצגו.
מכאן מסקנתי, כי זולת בניית חלק מארגזי המטבח, לא ביצעו הנגרים כל עבודה נוספת במסגרת הזמנותיה של גב' המר.

האם ביטול ההסכמים על ידי גב' המר היה כדין

57.
האם בשים לב לעובדות שהוכחו כפי שתואר, ביטול ההזמנות על ידי התובעת, היה כדין?

58.
ראשית, ואולי מעבר לצורך, יש לומר בבירור, בין גב' המר לבין הנגרים ובינה לבין קמארי נכרתו הסכמים להזמנת מוצרים. הראיות הן ברורות, הצדדים שניהם גילו דעתם כי מבקשים הם להתקשר זה עם זה, נוהל מו"מ לאורך שעות רבות ובסופו הושגה הסכמה אשר הועלתה על הכתב ואף שולמו מקדמות בסכומים משמעותיים.
בהמשך, החלו הנתבעים, איש איש כפי שתואר מעלה, בביצוע חלקם בהסכמים, קמארי בהזמנת החומרים והנגרים בביצוע עבודות הנגרות.

59.
אומר מיד, טענת התובעת בסיכומיה כי הנתבעים פעלו בניגוד לסעיפים 2 ו- 3 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981, תוך הטעיה והשפעה בלתי הוגנת, דינה להידחות, בהיותה נטולת בסיס ראייתי כלשהו. התובעת טענה, אמנם, לאורך כל ההליך כי רומתה, הוטעתה ונוצלה על ידי הנתבעים כולם, אולם טענות אלו הופרחו אל חלל האוויר מבלי שהוכחו בכל דרך שהיא. טענתה המרכזית של התובעת, כי נדרשו ממנה מחירים מופרזים תוך ניצול היותה תושבת חוץ ובורה בענייני בניה, נדחתה, כמבואר מעלה.
גב' המר טענה לעושק מצידם של הנתבעים, אך כפי שניתן ללמוד מן העובדות כפי שהובאו מעלה, לא היה בהתנהלות מי מן הנתבעים כדי להוות ניצול כלשהו של גב' המר אשר לא ניתן לקבוע לגביה כי קיימת אצלה חולשה שכלית או גופנית, שהיא חסרת ניסיון וגם לא הוכח, בכל דרך שהיא, כי תנאי ההסכמים אשר ערכה עם הנתבעים הם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.
לא מצאתי כי גב' המר הוכיחה כי הוטעתה על ידי מי מן הנתבעים ואף לא הוכיחה כי טעתה במהלך כריתת ההסכמים עם הנתבעים באופן שמצדיק את ביטול החוזה.
כידוע, טעות בכדאיות העסקה אינה מהווה עילה לביטול החוזה (ראו הגדרת "טעות" המופיעה בסעיף 14(ד) לחוק החוזים). כאשר נשאלה גב' המר לגבי הסיבות לביטול ההזמנות והמועד שבו התחוורו לה אותן סיבות, השיבה, בין היתר,
"אחרי כמה ימים שהגעתי, לכן ביטלתי את ההזמנות כי זו היתה טעות"
(עמ' 20 ש' 6-10).
דומני, שבכך ניתן לסכם את העניין. טעות. כך ראתה זאת גב' המר, אולם יודגש, אפילו טעות בכדאיות העסקה לא הוכחה בפני
י, שכן התובעת לא עמדה בנטל ולא הוכיחה כי העסקאות לא היו כדאיות, ביחס לסוג ולטיב החומרים וממילא, הרי זו כשלעצמה אינה מהווה עילה לביטול חוזה.

60.
מעבר לצורך, ייאמר כי בהתאם לסעיף 14ו לחוק הגנת הצרכן, בעסקה לרכישת טובין או שירותים, דוגמת העסקאות הנדונות בענייננו אנו, רשאי הצרכן לבטל את הסכם הרכישה בתוך תקופה שתיקבע בתקנות ובתנאים מסוימים.
עיון בתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 מלמד כי תקנה 2 ופרט 5 לתוספת לתקנות, קובעות את זכותו של הצרכן לביטול עסקה, בתוך 14 ימים, זאת כאשר המדובר בטובין שהוזמנו וטרם סופקו לצרכן. ואולם, בתוספת, קיימת החרגה מפורשת של טובין אשר יוצרו או הוזמנו לפי מידות או דרישות מיוחדות של הצרכן. בענייננו, כאמור, ביטול העסקאות לא נעשה בתוך 14 ימים, אך מעבר לכך, דומה כי נעלם מעיניה של התובעת כי עסקינן בתקנות אשר הותקנו רק ביום 23.8.10 ותחילתן, כך נקבע, 3 חודשים מאוחר יותר, כך שאין הן חלות על העסקאות הנדונות בתיק זה.

61.
לגבי העסקה עם קמארי, עסקה זו נכרתה ביום 5.7.10. בתאריך 18.7.10 פנתה גב' המר, באמצעות גב' אביטן, בבקשה לעצור את ההזמנה, אולם במועד זה, כפי שעלה מן הראיות, היתה כבר חלק מן הסחורה אצל קמארי ואילו חלקה האחר עשה את דרכו ארצה. יתרה מכך, כפי שהובהר לעיל, לא ניתנה כל הודעה מפורשת על ביטול ההזמנה, אלא נעשה ניסיון, מצד גב' המר, באמצעות גב' אביטן, לעצור את ההזמנה, בעיקר ביחס לאריחים אשר גב' המר סברה, לאחר מכן, כי הם גדולים מדי עבור שטח הדירה.

62.
לגבי העסקאות עם הנגרים, עסקאות אלו נעשו בתאריך 4.7.10 ובוטלו רק בחלוף כשנה כפי שנקבע עובדתית מעלה. מעבר לכך, בטענת הנגרים כי עסקינן בהזמנה מיוחדת יש ממש, זאת לאור מהותם של הפריטים אשר הוזמנו. מנגד, יש לזכור כי הנגרים לא ביצעו את העבודה במלואה ואף לא ביצעו את החלק הארי שלה, כפי שעוד יובהר בהמשך.
מן הראיות אשר הובאו בפני
, עלה כאמור, כי הנגרים החלו לייצר את מטבחה של גב' המר, אולם את יתר פרטי הנגרות שהוזמנו, במסגרת ההזמנה הנוספת, לא נטען כי הוחל בייצורם ולא הובאה כל ראיה לכך.
גם לגבי המטבח, יצויין, כי העבודה אשר בוצעה, בחלקה בלבד, היא עבודת בניית שלד המטבח, כאשר החומר היוקרתי אשר ממנו תוכננו חזיתות המטבח וחלקים נוספים בו, הפרפן, כלל לא הוזמן ולא הוצגו ראיות כי נרכש על ידי הנגרים.
מכאן, בהודעתה של גב' המר על ביטול ההזמנות יש משום הפרה של החוזה אשר נכרת בינה לבין הנגרים.

התביעה ככל שהיא נוגעת לגב' אביטן

63.
בהתאם למסקנותיי העובדתיות אשר הובאו מעלה, כל הטענות הנוגעות להשפעה פסולה, הטעיה או כל טענה אחרת שהופנתה לגב' אביטן על ידי גב' המר ביחס לנסיבות כריתת ההסכמים עם הנתבעים 1-3, דינן להידחות. טענות אלו, לא רק שלא הוכחו, אלא שהן נסתרו בראיות אחרות.

64.
גב' המר הפנתה כלפי גב' אביטן טענות קשות אשר נוסחו, במרבית ההזדמנויות, בצורה בוטה ופוגעת. לא רק הטענות אשר הועלו על הכתב במסגרת כתבי הטענות ובתצהירים, אלא גם הדברים אשר נשמעו מפיה של גב' המר במהלך ניהולו של התיק – בעדותה ובהערות הביניים מצידה. לא מצאתי דבר בשלל הטענות הללו והן נטולות בסיס.

כך למשל, גב' המר טענה כי גב' אביטן נשכרה לצורך ביצוע עיצוב פנים וכך הצהירה:
"אביטן הציגה עצמה בפני
כמעצבת פנים והציעה לי את שירותיה"
(ראו סע' 6 לתצהיר מיום 8.1.14). גב' אביטן, מנגד, טענה כי גב' המר ידעה היטב כי היא אינה מעצבת פנים במקצועה וכי לא שימשה, בשום שלב, כמעצבת פנים עבורה, שכן גב' המר שילמה סכומי כסף נכבדים למעצבי פנים בארץ ובחו"ל (סעיף 3,5 לתצהיר נ/6). עדותה של גב' המר תומכת בטענה זו של גב' אביטן. גב' המר אישרה כי הכירה את גב' אביטן כמתווכת אשר מכרה לה את הדירה מהקבלן וכי גב' אביטן מסרה לה שאינה בעלת תעודה, אך יש לה ניסיון והיא מייעצת לאנשים רבים וניסיונה נובע גם מעיצוב ביתה שלה. לא זו אף זו, במכתב המלצה אשר כתבה גב' המר לגב' אביטן, נושא תאריך 17.5.11, כתבה גב' המר כי גב' אביטן היא מתווכת וכאשר נשאלה בחקירתה מדוע לא כתבה שגב' אביטן היא מעצבת, השיבה כי כך ביקשה ממנה גב' אביטן (ראו בעמ' 52 ש' 25-31).
גב' המר חזרה בה בעדותה מטענתה הנחרצת בדבר היותה של גב' אביטן מעצבת הפנים שלה ועניין זה גם נלמד מכך שלגב' המר היו מעצבי פנים שונים שעבדו עבורה בדירה המדוברת.
לא זו אף זו, לא הוצגו סקיצות כלשהן פרי עטה של גב' אביטן וגם לא כל מסמך אחר שיש בו כדי להצביע על עבודת עיצוב מקצועית שנעשתה על ידי גב' אביטן. ההפך הוא הנכון.
עיון בראיות אשר הוגשו על ידי גב' אביטן מלמד כי זו עסקה, בעיקר, בהעברת מידע מגורם מקצועי אחד לאחר ובתרגום מסמכים שונים מאנגלית לעברית.

גב' המר טענה בתצהירה כי מעולם לא ביטלה את הזמנת המטבח ב"סמל" אלא השהתה אותה בלבד (במאמר מוסגר – בדומה לאופן שבו התנהלה עם הנגרים כאן). גב' המר טענה כי גב' אביטן הפעילה עליה לחץ רב שלא להמשיך עם מטבחי "סמל".
גב' אביטן הכחישה מכל וכל את הטענה, באשר לדבריה, היא עמדה בקשר במשך שנה עם נציגת "סמל" ועם האדריכל של גב' המר מלונדון, כמקשרת ביניהם לצורך תכנון המטבח והיא מעולם לא אמרה לגב' המר לבטל את ההזמנה ב"סמל" (ראו סעיף 11 נ/6). טענותיה של גב' אביטן נתמכות בראיות נוספות בדמות התכתבויות הנוגעות למטבח. הן גם נתמכות בכך שלא היה בינה לבין הנגרים כל קשר קודם למקרה הנוגע לגב' המר (ראו עדות גב' אביטן בעמ' 129 ש' 30, בעמ' 130 ש' 1 ו- 19, בעמ' 131 ש' 32, סעיפים 8-9 לתצהיר הנגר לוי נ/7), עדויות אשר לא נסתרו. לא מצאתי מדוע זה תנסה גב' אביטן בחלוף שנה של עבודה מול "סמל" לגרום לביטול העסקה, לטובת מי שאין לה איתו כל הכרות מוקדמת. לכך יש להוסיף את התרשמותי מן העדויות כי לגב' אביטן לא היתה כל השפעה שהיא על החלטותיה של גב' המר.

גב' המר שבה וטענה בהתרסה במהלך עדותה, כי גב' אביטן שקרנית. היא הוסיפה וטענה בעדותה טענות שונות אשר לא הועלו בתצהירה והנוגעות לגב' אביטן. כך, למשל, טענה כי המחירים היו גבוהים כיוון שגב' אביטן לקחה לכיסה עמלה, כי גב' אביטן אמרה לה לא ללכת למטבחי "סמל" כי הם יתנו לה גימור לא טוב וכי גב' אביטן שיקרה כדי לקבל עמלה (עמ' 50 ש' 13-19). טענות אלו לא בא זכרן בתצהיריה ומעבר לכך, לא מצאתי בדבריה של גב' המר הסבר כלשהו לכך שמלכתחילה, כלל לא הגישה תביעה נגד גב' אביטן. כאמור, התביעה נגדה הוגשה רק בשלב מאוחר יותר בהליך. גב' המר נשאלה בחקירתה הנגדית מתי נודע לה על העמלה של גב' אביטן, אך לא השיבה ותחת זאת בחרה לעזוב את אולם בית המשפט, ללא רשות, כאשר בעודה צועדת אל עבר דלת האולם, הפטירה כי היא הולכת לשירותים. כאשר שבה לאולם בית המשפט, כבר היתה תשובה בפיה ולדבריה היא אינה זוכרת ועורך דינה הוא שאמר לה זאת (עמ' 29 ש' 8-10 ו- 21-23). בתצהירה לא מופיע דבר אודות כך ולא ניתן הסבר סביר.
כאשר עומתה עם כך שהטענה הועלתה כבר בכתבי התביעה שכנגד אשר הגישו נגדה הנתבעים ועדין היא בחרה שלא להגיש כתב תביעה מתוקן עד חלוף כמעט שנה וחצי נוספות, טענה שקיוותה לפתור את העניין מחוץ לבית המשפט (ראו בעמ' 51 ש' 9 עד עמ' 52 ש' 14).

בהמשך, מסרה כי גב' אביטן הבטיחה שהיא תחזיר לה את כספה, בהמשך תיקנה וטענה כי גב' אביטן הבטיחה שתחזיר את העמלה לנתבעים והם יתנו לגב' המר הנחה (ראו בעמ' 52 ש' 4-13) ובהמשך אמרה:
"זה ברור. כי הייתה לה השפעה עליהם וקיוויתי שהיא תשפיע עליהם להנמיך אתה מחירים ולסיים את העניין בפשרה"
(עמ' 52 ש' 18).

גם בכל הנוגע להתנהלות גב' אביטן מול קמארי היתה גב' המר מלאה טענות כרימון.
מחד, טענה בתצהירה כי באמצעות גב' אביטן נמסר לה שקמארי ינסה למכור את אריחי הריצוף אשר הוזמנו וישיב לה את כספה (סעיף 24 לתצהיר מיום 8.1.14). מאידך, במהלך עדותה, לא היססה גב' המר להשמיץ ולגדף את גב' אביטן ובין היתר, טענה כלפיה כי זו האחרונה
"שקרנית גדולה כי מעולם לא אמרה להם שאני מבטלת"
(עמ' 21 ש' 11) ולא נתנה הסבר סביר לסתירה זו (ראו בעמ' 34 ש' 22-27). בהמשך עדותה, דווקא אישרה גב' המר את גרסתה של גב' אביטן כי היא דווקא פנתה אל קמארי, כפי שביקשה ממנה גב' המר, ומסרה לו את בקשתה של גב' המר לביטול ההזמנה, אך הוא הציג בפני
ה את הסחורה אשר הוזמנה על ידי גב' המר ואשר כבר הגיעה אליו (ראו סעיף 24 נ/6). בעניין זה אישרה גב' המר, כי גב' אביטן שלחה אליה תמונות בהם נראתה עומדת ליד קמארי וליד סחורה (ראו בעמ' 22 ש' 26-30) אך לטענתה, לא האמינה לדבריה של גב' אביטן.

65.
גם תביעתה של גב' המר, לחייב את גב' אביטן לשלם לה את העמלות אותן קיבלה מן הנתבעים 1-3, אין לה בסיס. טענתה של גב' המר כי המדובר בעמלות אשר שולמו, הלכה למעשה, על ידה, במסגרת סכומי העסקאות, לא הוכחה כלל ועיקר.
גב' אביטן העידה כי פנתה אל הנתבעים בבקשת עמלה בגין ההזמנות של גב' המר רק לאחר סגירת העסקאות. לפיכך, העמלות לא שולמו על ידי התובעת אלא מרווחי העסקים ועל כן, תביעתה של גב' המר נגדה, נטולת בסיס.
טענה זו נתמכת בעדותו של קמארי (סעיפים 4-5 לתצהיר נ/3 וראו בעמ' 90 ש' 9-12) וכן בעדות הנגרים (ראו סעיף 9 לתצהירו של לוי ועדותו בעמ' 145 ש' 13-15 ו- 28-32 וכן עדותו של וענונו בעמ' 154 ש' 23-26).
מן הראיות שהוצגו בפני
י עלה כי העמלה מקמארי שולמה בפועל לעמותה שבה פעלה גב' אביטן בהתנדבות באותה תקופה ואת העמלה מהנגרים קיבלה לידיה (סעיפים 38-39 נ/6 וראו גם תצהיר הנגר לוי נ/7 בסעיף 9).
משעה שעסקינן בעמלות אשר התבקשו והתקבלו רק לאחר פרק זמן מן המועד שבו ביצעה גב' המר את ההזמנות אצל הנתבעים 1-3 ובשים לב לעדויות הצדדים מהם עלה כי מחירי העסקאות נקבעו עוד קודם שהתבקשה העמלה ועל כן לא נלקחה בחשבון באופן כלשהו, כמובן, ברקע, גם הסיבות בעטיין הסכימו הנתבעים 1-3 לשלם לגב' אביטן עמלות. מכאן, לא הוכח כי המדובר בכספים אשר ניתנו על חשבונה או במימונה של גב' המר.

66.
אשר לעתירתה של גב' המר לחייב את גב' אביטן להשיב לה את הכספים אשר שילמה לה בעבור ליוויה והסיוע אשר הושיטה לה, גב' המר לא שבה על עתירתה זו בסיכומיה ומכאן המסקנה כי זנחה זאת. מעבר לצורך, אציין כי התרשמתי מעדותה של גב' אביטן כי זו שימשה כעוזרת של גב' המר בשיטוטיה השונים בארץ, לצורך עיצוב דירתה. התרשמתי כי עמדה לרשותה בכל זמן ועל פי דרישותיה של גב' המר ולא הוכח, על כן, כל בסיס עובדתי ומשפטי לדרישה כי תשיב את הכספים אשר קיבלה עבור שירותיה.

סיכום ביניים – תביעה עיקרית

67.
מן האמור מעלה עולה, כי גב' המר היא שהפרה את ההסכמים עם הנתבעים, בכך שהודיעה, בנסיבות כפי שנקבע לעיל ועל יסוד הראיות שהובאו בפני
בית המשפט, על ביטול ההזמנות.
התנהלותה של גב' המר, כפי שעולה מן הראיות בתיק זה, מצביעה על חוסר תום לב ומעבר לכך, ממכלול העדויות עולה כי המקרים שהובאו בפני
י הם רק דוגמא לאופן ההתנהלות העסקית של גב' המר, כאשר היא נוהגת להגיע להסכמים מול בעלי עסקים, אך משנה את דעתה, באופן תדיר (ראו בעניין זה אף את עדותו של המהנדס מילון בעמ' 76 ש' 3), ומבטלת הסכמים מבלי שבוצעה כל הפרה על ידי הצד השני.

68.
התובעת עתרה בכתב התביעה לחייב את הנתבעים 1-3 להשיב לה את כספי המקדמות ואת הנתבעת 4 לשלם לה את סכומי העמלות אשר קיבלה מן הנתבעים 1-3.
עתירת התובעת לחיוב הנתבעת 4 לשלם לה את כספי העמלות שקיבלה מן הנתבעים 1-3 נדחית. עתירה זו מבוססת על הטענה כי בשל עמלות אלו, נקבעו מחירי עסקאות גבוהות מן המחירים שהיו נקבעים בלא העמלות. טענה זו נדחתה, עובדתית, כאמור מעלה. אך גם מעבר לכך, לא ברור על יסוד איזו טענה משפטית סברה התובעת כי כספים אלו מגיעים לה. לא מדובר בכספים אשר יצאו מכיסה ועל כן, גם אין מקום לזכותה בהם.
אשר לכספי המקדמות, משעה שבוטלו החוזים על ידי גב' המר, אזי על פי העקרון הקבוע בחוק, על כל צד להשיב לרעהו את שקיבל במסגרת ההסכם. ואולם, סוגיית כספי המקדמות שלובה גם בתביעה הנגדית, אשר הוגשה על ידי נתבעים 1-3 ועל כן, השאלה מה ייעשה באותם כספים, תידון להלן.

69.
מאחר שהוכח כי ההסכמים הופרו, בניגוד לדין, על ידי גב' המר, באה אני לדון בעתירות התובעים שכנגד, הנגרים וקמארי.

התביעה שכנגד

70.
קמארי טען בסיכומיו, כי
"מדובר בטובין שברובם הוזמנו בהזמנה מיוחדת מחו"ל במידות ספציפיות ומותאמות אישית לתובעת"
. מכאן ובשים לב לכך שלא היתה כל עילה להפרת ההסכם מצידה של גב' המר וההסכם גם לא בוטל, אלא כחודשיים ומחצה לאחר מועד כריתתו, זאת בחוסר תום לב מצידה של גב' המר, עתר קמארי לאכיפת ההסכם ולפיצוי קמארי בגין הנזקים שנגרמו לו כמפורט בכתב התביעה שכנגד.

71.
הנגרים טענו בסיכומיהם כי ביטול העסקאות עימם נעשה רק כשנה לאחר מועד עריכתן. לטענתם, החומר עבור המטבח נרכש ושולם עבורו וכן בוצע 1/3 מן העבודה. מכאן שאין להורות על ביטול העסקה.
אשר להזמנה הנוספת, של הארונות והספריות, טענו כי אין לבטל הזמנה זו, שכן נרכשו החומרים, נלקחו מידות והוכנו סקיצות. הנגרים הזכירו כי היו נכונים, לאורך ההליך המשפטי, לשנות את סוג הגימור ולהוזיל כך את מחיר המטבח, אולם התובעת סירבה לכל הצעה שכזו.
מכאן, עתרו גם הם, לאכיפת העסקאות.

72.
סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א – 1970 (להלן: "חוק התרופות") קובע כך:

"הופר חוזה, זכאי הנפגע, לתבוע את אכיפתו, או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה".

הבחירה לאיזו תרופה לעתור, נתונה, אם כן, לנפגע ובענייננו, לנתבעים 1-3. מטבע הדברים, בכורתה של תרופת האכיפה, המופיעה כחלופה הראשונה בסעיף, נובעת מכך שהאכיפה מממשת טוב יותר את העקרון לפיו יש לקיים הבטחות ומובילה למצב שבו חפצו הצדדים כאשר כרתו את ההסכם ביניהם וקודם שהופר על ידי מי מהם.
כאמור, הנתבעים 1-3, התובעים שכנגד, תובעים מצידם אכיפה של ההסכמים עם גב' המר. הנטל להוכיח כי אין מקום לאכוף את ההסכמים, הוא על הטוען, כלומר, על גב' המר.




73.
הזכות לאכיפת חוזה מוגבלת בהתאם לסעיף 3 לחוק התרופות, אשר קובע כי הנפגע זכאי לאכיפת החוזה, זולת אם נתקיימה אחת מאלה:
"(1)
החוזה אינו בר-ביצוע;
(2)
אכיפת החוזה היא כפיה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי;
(3)
ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט או לשכת הוצאה לפועל;
(4)
אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות הענין."

74.
כאמור, סעיף 2 לחוק התרופות קובע את זכותו של הנפגע לתבוע אכיפה או ביטול ומוסיף וקובע כי בנוסף או במקום אלו, זכאי הנפגע לפיצוי.

סעיף 10 לחוק התרופות קובע, ביחס לפיצוי, כך:
"הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה."
המטרה היא, כמובן, להעמיד את הנפגע מהפרת החוזה במצב הכלכלי בו היה, לו היה מקוים החוזה, כלומר הפיצוי בא למלא את אינטרס הצפיות (רע"א 3557/02
י.י. מפעל טחינה וחלבה זהב בע"מ נ' ביכורי השדה דרום שיווק (1994) בע"מ,
נח(1) 162, 168). לצורך קבלת הפיצוי, על הנפגע להוכיח כי נגרם לו נזק כתוצאה מן ההפרה ואת שיעורו (ראו ע"א 355/80
נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ
, לה(2) 800, 801-802 אשר יוזכר עוד בהמשך).

75.
לאחר שבחנתי את מהות ההסכמים ואת הראיות שהובאו בפני
י, הגעתי לכלל דעה כי יש להבחין בין עסקת הנגרות לבין עסקת חומרי האינסטלציה, כפי שיבואר להלן.

76.
לגבי העסקה עם קמארי.
עסקינן בפרטי אינסטלציה וריצוף. כאמור, מקבלת אני את טענתו של קמארי כי כל ההזמנה בוצעה ומוחזקת ושמורה על ידו עבור התובעת.
לדברי קמארי, הוא אף לא עשה כל ניסיון למכור את הפריטים שהוזמנו על ידי גב' המר כי ראה עצמו מחויב לעסקה (עמ' 106 ש' 30). הוא הוסיף והסביר, כאשר נשאל מדוע לאחר שהתובעת גילתה דעתה כי היא מעוניינת בביטול העסקה לא ניסה למכור את הסחורה, כי לו היתה מביעה נכונות לבוא עימו בדברים, היה מנסה לבדוק את האפשרות להקטין את הנזק, אולם היא לא פנתה אליו וכאמור, חש מחויב לעסקה.
קמארי תבע את אכיפת ההסכם, זאת לאחר שהוא הופר על ידי גב' המר.
לא מצאתי טעם כלשהו, כאמור בסעיף 3 לחוק התרופות, המצדיק שלא לאכוף את ההסכם.
שוכנעתי כי ההסכם שיקף את אומד דעת הצדדים, הן לאור הכתובים והן בשים לב לכך ששולמה מקדמה משמעותית במועד שבו נכרת. שוכנעתי כי קמארי ביצע את חלקו ודאג להזמין את הסחורה שהתבקשה על ידי גב' המר וזו מצויה בבית עסקו. כל שנותר הוא כי גב' המר תשלים את יתרת התשלום וקמארי יספק את ההזמנה כולה. לאלו יש להוסיף את העובדה שלפי טענת התובעת, הדירה נותרה במצבה, כשלד, כך שגם המשמעות המעשית של אכיפת ההסכם, אינה אספקת חומרים אשר אינם דרושים עוד לתובעת.
מכאן, לאחר שבחנתי את הראיות ואת המצב המשפטי ושקלתי גם את האינטרסים השונים של הצדדים, מסקנתי היא כי יש לאכוף את ההסכם. לאור מסקנתי זו, איני נדרשת להוסיף ולדון בטענת התובעת ביחס לחובתו של קמארי לפעול להקטנת הנזק.
משנאכף החוזה, אין מקום לחייב את התובעת בהשבת סכום העמלה ששילם קמארי לגב' אביטן, מה גם שעסקינן בעמלה ששולמה לא על דעתה של גב' המר, אלא מתוך בחירה עצמאית והחלטה אישית מושכלת של קמארי, אשר בחר לשלם את העמלה עוד בטרם קיבל את מלוא התמורה בהתאם להסכם.
קמארי תבע גם את הוצאות אחסנת הסחורה ושינועה ואמד זאת בסך של 15,000 ₪. לא הובאו ראיות בעניין זה, זולת תצהירו של קמארי ובעניין זה הוא לא נחקר על ידי ב"כ התובעת. מקבלת אני את טענתו של קמארי כי אחסון הסחורה בחצריו, הטיפול והמעקב שנדרשו לאורך השנים שחלפו, גרמו לו להוצאות וכי התובעת צריכה היתה לצפות כי התנהלותה תגרום לנזק זה.
על כן, אני מוצאת לחייב את התובעת בתשלום סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות אלו שנגרמו לקמארי.

77.
לגבי עסקת הנגרות, התוצאה שונה.
להבדיל מן העסקה עם קמארי, כאשר עסקינן בפרטי הנגרות, סברתי כי אכיפה אינה סבירה.
אכן, הוכנו סקיצות ואף נלקחו מידות, אולם להבדיל מאספקת חומרים, כאן, דומני כי עבודתם של הנגרים דומה יותר לשירות שהוא אישי ויתרה מכך, אכיפת ההסכם דורשת פיקוח באופן שאינו סביר. המדובר בפרטי ריהוט אשר הנגרים צריכים היו לייצר בהתאם לדרישותיה הייחודיות של גב' המר. מטבע הדברים, הזמנות שכאלה דורשות המשך עבודה של בעל המקצוע מול המזמין, הן בשלב הייצור והן בשלבי ההתקנה. בשים לב להעדר האמון הבולט בין הצדדים, התקשיתי לראות כיצד ניתן לאכוף את העסקה באופן שתושלם כהלכה.
לא זו אף זו, סברתי כי אכיפת חוזי הנגרות, בנסיבות העניין, היא בלתי צודקת. חרף טענתם הראשונית של הנגרים, מן הראיות עלה כי לא ביצעו דבר מהזמנת הריהוט, אלא החלו בעבודה על המטבח בלבד. גם במסגרת עבודתם זו, הזמינו לוחות סנדוויץ בלבד, לוחות המוזמנים, כפי שעלה מעדויותיהם, מדי יום לנגריה, חתכו את חלקם ובנו חלק מן הארגזים שאמורים היו לשמש כבסיס המטבח, כלומר את חלקו התחתון בלבד, וגם זאת לא באופן מלא. הועלתה, אמנם, טענה נוספת, בדבר הזמנת פרזול, אולם לא הוצגו ראיות בעניין זה ואשר לגימור הפרפן של המטבח, מעדויות הנגרים בפני
י עלה ברורות כי חומר זה מעולם לא הוזמן עבור התובעת.
עבודה זו שנעשתה על ידם וירדה לטמיון עם הפרת ההסכמים על ידי התובעת, תילקח בחשבון, מאחר שמקבלת אני את טענתם כי הכנת הארגזם וחיתוך לוחות הסנדוויץ נעשו על פי התוכנית הייחודית של מטבח התובעת ולכן לא ניתן לעשות בהם שימוש לצרכים אחרים. עם זאת, משעה שביצעו עבודה חלקית ביותר, ניתן למצוא את דרך הפיצוי הראויה, באופן שלא ייפגעו, אך עדיין, מבלי לאכוף את החוזים.
אוסיף ואומר גם, כי בשים לב להיקף העבודה שביצעו הנגרים וליחסים העכורים בין הצדדים, כפי שעלה במהלך ניהולו של התיק, גם לא מצאתי אינטרס לגיטימי לנגרים לעמוד על קיום החוזים חרף התנגדותה של גב' המר לקבל מהם את השירות.

78.
משלא מצאתי להורות על אכיפת הסכמי הנגרות, זכאים הנגרים לפיצוי בעד הנזק שנגרם להם כתוצאה מהפרת ההסכמים על ידי גב' המר.
בעניין זה נתקלתי בקושי ממשי.
הצדדים עסקו במהלך שמיעת התיק רבות ובעיקר בשאלת טענותיה של גב' המר ביחס לנסיבות עריכת ההסכמים ובנסיבות ביטולם. איש מן הצדדים לא הביא נתונים ברורים אודות עלות החומרים השונים, עלות העבודה אשר בוצעה בפועל והריווח שצפוי היה לצמוח לנגרים כתוצאה מן ההסכמים.
הנגרים הסתפקו בעדויותיהם ובמסמכים המתעדים את מחירי העסקאות עצמן והעלו טענות שונות בתצהיריהם ביחס להשקעה שעשו במסגרת ההסכמים. התובעת, מנגד, הסתפקה בעדותו של מהנדס מילון בדבר מספר הארגזים אשר הוצגו בפני
ו בעת שביקר בבית עסקם של הנגרים ולא הגישה כל חוות דעת שיהא בה כדי להצביע על חלק העבודה אשר בוצע או על אמדן ההשקעה.
התובעת כאמור, הפרה את החוזים ותובעת השבה מלאה של הכספים אשר שילמה כמקדמה ואילו הנגרים, מנגד, טוענים כי נגרמו להם הוצאות בגין ההסכמים עם התובעת.

79.
בחנתי האם ניתן לפסוק לנגרים פיצויי קיום, דהיינו, על פי הריווח שהיה צומח להם מן העסקה, אם היתה יוצאת אל הפועל. מובן כי תמורת ההסכמים כפי שסיכמו הצדדים, אינה מבטאת את הרווח שהיה צומח לנגרים, שהרי יש להפחית משווי התמורה את עלות החומרים – שכאמור ברובם טרם נרכשו, ואת עלות העבודה. חיוב המפר בפיצויי קיום מחייב הבאת ראיות לעניין זה על ידי הטוען לכך, שכן את גובה הנזק יש להוכיח בראיות. הנגרים לא עמדו בנטל זה שכן לא הובאו ראיות מספקות, אף לא באופן מינימלי, שיאפשר הכרעה שיפוטית סבירה ולא ניתן לקבוע זאת על דרך האמדנא (ראו פסק הדין בעניין
אניסימוב
הנ"ל).
מכאן, לא ניתן, במקרה זה, להעמיד את הנגרים במדויק, או אף בקירוב, במקום בו היו, לו קויים החוזה ולולא הפרה גב' המר אותו.
עניין זה מהותי, בעיקר, ביחס להזמנת הריהוט, שכן לא הוכח כי נעשתה עבודה כלשהי במסגרת הזמנה זו ולא הוכח כי נרכשו חומרים. סקיצות נעשו, וזאת בלבד. מכאן, זולת חיוב בסכום אשר יכסה את ההוצאות הללו, הנגרים לא הוכיחו נזק כלשהו ביחס לחוזה זה.

80.
במצב דברים זה, מצאתי לחייב את התובעת לפצות את הנגרים בדמות העבודה, החומרים וההשקעה שנדרשו לה במסגרת הסכם המטבח, כאשר את ההוצאות הללו, היה על גב' המר לראות מראש, בעת כריתת ההסכם, כתוצאה מסתברת של הפרתו בהמשך (ראו עוד על פיצויי הסתמכות,
חוזים
, פרידמן וכהן, אבירם הוצאה לאור בע"מ, כרך ד', עמ' 549-554).
הוצאות אלו, ניתן לאמוד מתוך הראיות שהובאו בפני
י וגם אם לא הוכח הנזק והפיצוי הראוי בדייקנות ובוודאות, אין בכך כדי להכשיל את תביעת הנפגע מן ההפרה תוך הותרת שיקול הדעת המתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראה

פסק דין

אניסימוב
הנ"ל וכן ע"א 153/04
חיותה רובינוביץ נ' יוסף רוזנבוים
(06.02.2006)).

בפני
י הובאו מסמכים המתעדים את המחירים אשר נקבעו עבור המטבח ועבור עבודות הנגרות הנוספות וכן נחקרו הנגרים בשאלת היקף העבודה אשר ביצעו וטענו כי ביצעו כשליש מן העבודה (בעמ' 156 ש' 17 ובש' 21, בעמ' 158 ש' 20-23). לוי בעדותו השיב כי החלקים היקרים במטבח הם הפרזול והחזיתות, כאשר הבסיס, עליו החלו לעבוד, הוא החלק הזול יותר (ראו בעמ' 147 ש' 23-27). תשובה דומה נתן גם הנגר וענונו (בעמ' 153 ש' 14). עוד הובאו מחד תצלומים שערך המהנדס מילון עבור התובעת, מהם עלה כי נבנו ארגזים בודדים בלבד עבור המטבח ומנגד, טענו הנגרים כי נבנו 12 ארגזים לשיטת הנגר וענונו או 15-18 ארגזים לשיטת הנגר לוי ונחתכו לוחות סנדוויץ נוספים אשר טרם הורכבו. כמו כן, טענו הנגרים כי ביקרו בבית התובעת, כפי שעולה מעדויותיהם, פעמיים, פעם אחת עם התובעת ופעם נוספת לאחר עריכת ההסכמים, (ראו סעיפים 20-21 לתצהירו של לוי וסעיפים 13-14 לתצהירו של וענונו).
לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו בפני
י, אני מקבלת את טענת הנגרים כי הכינו לוחות חתוכים עבור מטבחה של גב' המר וחלק מהם חוברו לארגזים אשר יועדו לשמש כבסיס המטבח.




81.
שליש מן העבודה, כפי שטענו הנגרים כי השלימו, אינו שליש מן העלויות ואף אינו יכול להיות שליש מעלות המטבח. מכאן, שאין מקום לקבוע כי מלוא סכום המקדמה ששולמה על ידי התובעת עבור המטבח משקף את ההוצאות שנגרמו לנגרים. כזכור, מחירו הגבוה של המטבח הוסבר בראיות בתיק זה, כפונקציה של החומר ממנו יבוצע גימור החזיתות וחומר זה לא נרכש על ידי הנגרים. כך גם לא נרכש הפרזול הדרוש למטבח רחב ההיקף שתוכנן ולא בוצעה עבודה ניכרת שעוד נדרשה לצורך בניית המטבח.
לאחר ששקלתי את הראיות המונחות, סברתי כי יש להעמיד את ההוצאות שנגרמו לנגרים בגין חוזה המטבח על סכום כולל של 50,000 ₪, כאשר בסכום הזה נכלל פיצוי עבור עלות לוחות העץ שנרכשו ונחתכו עבור המטבח, עלות העבודה שנדרשה לצורך חיתוך ובניית חלק מן הארגזים, הביקורים בבית התובעת ועלות אחסנת החומר לאורך השנים מאז נכרתו החוזים ועד למתן פסק הדין.
אשר לחוזה הנגרות הנוסף, משלא הוכחו נזקים כלשהם, אני מעמידה את סכום ההוצאות שנגרמו לנגרים על סך של 5,000 ₪ בלבד, בגין תכנון פרטי הריהוט.

סוגיה אחרונה הדרושה התייחסות היא עתירתם של הנגרים לחייב את התובעת בכספי העמלה אשר שילמו לגב' אביטן. בעניין זה הצדק עם התובעת ודין התביעה בעניין זה- להידחות. העמלה ניתנה לגב' אביטן שלא בידיעתה של גב' המר, בטרם שולם לנגרים מלוא התשלום עבור החוזים ובטרם הושלמה העסקה, נעשתה באחריות הנגרים ומשיקולים שלהם בלבד. מאחר שגב' המר לא היתה ערה לכך שניתנה עמלה שכזו, היא גם לא יכולה היתה לצפות לנזק מסוג זה כתוצאה מסתברת של ההפרה כלשון סעיף 10 לחוק התרופות.

82.
סוף דבר, אני מורה כדלקמן:


א.
בתוך 30 ימים מהיום, תשלם התובעת לקמארי יתרת התשלום עבור ההזמנה (268,000 ₪ פחות 90,000 ₪ אשר שולמו), בצירוף הסך של 10,000 ₪ עבור האחסון והטיפול בסחורה, בתוספת הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪, אחרת יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
בכפוף להעברת מלוא התשלום, יסופקו החומרים בתוך 14 ימים לאחר מכן, לכתובת הדירה.


ב.
התובעת תישא בהוצאות גב' אביטן ושכר טרחת עורך דינה בהליך בסך של 20,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום אחרת יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.




ג.
הנגרים ישיבו לגב' המר את כספי המקדמות אשר שילמה להם, בניכוי הסך של 55,000 ₪, סכום הפיצוי שנקבע כאמור מעלה. הסכום יושב לתובעת בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לאור תוצאה זו, כל אחד מן הצדדים למחלוקת זו, יישא בהוצאותיו.


זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
י"ג שבט תשע"ז, 09 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 31152-11/11 רשל (שושנה) המר נ' אורי אור קמארי, אלי וענונו, רינה אביטן ואח' (פורסם ב-ֽ 09/02/2017)