פסקי דין על ריל - טיים רדיוגרפי (בפירוק) | פסקי דין על rral-time radiography inc | פסקי דין על אליהו אמיר חסידים

34513-06/10 א     05/02/2017




א 34513-06/10 ריל - טיים רדיוגרפי בע"מ (בפירוק), rral-time radiography inc נ' אליהו אמיר חסידים








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 34513-06-10 ריל - טיים רדיוגרפי בע"מ ואח' נ' חסידים



בפני

כבוד השופטת מרים קסלסי

התובעות
1.ריל - טיים רדיוגרפי בע"מ (בפירוק)

2.
rral-time radiography inc





ע"י ב"כ עוה"ד גדעון פודים ואח'

נגד


הנתבע

אליהו אמיר חסידים




ע"י ב"כ עוה"ד שושי שורק


פסק דין

מבוא
1.
לאחר שמיעת הראיות בתיק מצאתי לנכון למחוק התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית. הטענה הועלתה במספר הזדמנויות גם בפני
המותב הקודם שדן בתיק, אך לא נדונה לגופה.
2.
הנסיבות והטענות המובאות להלן, מתוארות
בתמצית לצורך מתן החלטה זו בלבד ואין בהן כדי להקיף את כל הטענות והראיות שהובאו על ידי הצדדים.
3.
התובעת – חברת היי טק שעסקה בפיתוח מוצר, אשר מיום הקמתה
ב-1998 לא יצרה הכנסות אלא התקיימה מהשקעות (גיוסי הון), עד שחדלה והגיעה לפירוק ב-2012.
מספר העובדים בחברה לא היה גדול.
הנתבע הועסק כסמנכ"ל כספים. כהונתו נמשכה בין השנים 2001 עד 2006, עד 2002 עבד תחת מנכ"ל בשם זאב הראל, אחריו מונה
שאול דיוקמן. הנתבע פרש במאי 2006, לאחריו מונתה רחל מעיין- אשתו של המנכ"ל, לסמנכ"ל כספים ותפעול ולמזכירת החברה, היא זו שעסקה במלאכת איסוף המסמכים והחשבונות לאחר פרישת הנתבע, ניתוח המסמכים שמצאה ופרשנותם על ידה הביאו אותה לכלל מסקנה כי הנתבע הוציא כספים ונכסים במרמה מהחברה.
4.
הגניבה והמרמה הנטענים
בוצעו לטענת רחל מעיין בדרך של קבלת משכורת בסכום גבוה ממה שאושר, בקבלת רכב הליסינג לרשותו בתום תקופה מקוצרת של תשלומים שנשאה בהם החברה, באי החזרת הרכב והמתקנים שהותקנו עליו בעת שהתפטר, בקבלת פיצויי פיטורין שלא כדין, בפדיון ימי חופשה מעבר למה שנותר בפועל, באי החזרת הלוואה על סך 25,000 ש"ח, בקבלת תוספת שכר שלא הוסכם עליה, באי הפחתת שכר שהתחייבו לה כל העובדים בשלב שבו החב' נכנסה לקשיים, בחישוב שווי רכב שגוי שהביא לתביעת הפרשים מצד מס הכנסה וביטוח לאומי, בהעמסה על החברה הוצאות פוליסת ביטוח דירה, בשימוש בכרטיס אשראי של החברה בחו"ל לצרכיו האישיים, הכל
כמפורט בכתב התביעה ובטבלה המסכמת בסעיף 68 .

5.
הנתבע כפר מכל וכל בהאשמות המיוחסות לו, הוא טען כי התנהל בשקיפות, כל סכום שקיבל היה מגיע לו כדין, מכוח הסכמי השכר ששונו ואושרו, והנוהג לענין קבלת רכב הליסינג בסוף התקופה, לענין ההלוואה – זו הוחזרה, לענין פיצויי פיטורין, הוא התפטר על רקע הרעה מוחשית בתנאי העסקתו ולכן דינו כמפוטר, לא זו אף זו, מגיעים לו סכומים נוספים, כמפורט בתביעה שהגיש לביה"ד לעבודה בסך של כשני מיליון ₪.
במועד ההוכחות הוצהר על ידי הנתבע ובאת כוחו כי תביעה שהוגשה למפרק נענתה באופן חלקי והנתבע קיבל סכום כסף כלשהו.

עילות התביעה
6.
בסעיף 54 לכתב התביעה טוענת התובעת כי התנהגות הנתבע ופעולותיו "עולות כדי הונאה ו/או מרמה ו'או גזל ו/או הפרת חובות אמון ו/או הפרת חובות הזהירות ו/או פעולה בניגוד עניינים חמור ו/או הפרה של חובת תום הלב ו/או עשיית עושר ולא במשפט ו/או רשלנות כלפי התובעת, תוך ניצול כוח משרתו בתובעת".

7.
בסעיף 73 לכתב התביעה נרשם כי "לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתביעה לאור סכום התביעה ולאור היותה מבוססת בעיקרה על עילות נזיקיות כלפי הנתבע, שהינן בסמכותו של בית משפט זה. [ר' בש"א (תל-אביב-יפו) 163421/08 אילן שלו נ' טלעד אולפני ירושלים בע"מ, תק-של 2008(3), 5587 ומראי המקומות הנזכרים שם]".

טענת
חוסר סמכות עניינית
8.
הנתבע טען לחוסר סמכות עניינית בחמש
הזדמנויות שונות: בכתב ההגנה (ס' 101), בבקשה שהוגשה ביום 1/10/14, בתצהיר עדות ראשית שלו (ס' 39), במועד הישיבה מיום 13/12/15, לאחר שהתחלף המותב בתיק, ובמועד הסיכומים.
מנגד התובעת לא התייחסה מעולם לגופה של הטענה, לבד מהאמור בסעיף 73 לכתב התביעה שצוטט לעיל.
9.
המותב הקודם דחה הבקשה בטענה כי הבקשה "הוגשה ללא רשות מבית המשפט" (ס' 3 להחלטה מיום 27/10/17),
ואף מותב זה שהמשיך ניהול התביעה מהמקום בו הופסקה, "הלך שבי" אחר טענתו התקיפה של ב"כ התובעות לפיה כבר ניתנה החלטה לגופה וכי "ביהמ"ש המחוזי אישר להמשיך את ההליך כאן" (עמ' 17 לפרו' מיום 13/12/15).
10.
בדיעבד הסתבר כי טענות ב"כ התובעות אינן מדויקות: טענת חוסר הסמכות לא נדונה לגופה ואילו ביהמ"ש המחוזי אישר בקשת המפרק להחליף ייצוג התובעות, לאחר שבא כוחן עו"ד ספרן התפטר, סוגיית הסמכות העניינית לא הובאה בפני
ו או בפני
המפרק. (ראה הודעת המפרק מיום 3/11/13 והודעת ב"כ התובעות ביום 9/4/14).
11.
מכל מקום, סמכות עניינית לא קונים במחדל כזה או אחר של מי מהצדדים או אפילו של בית המשפט ולכן עלי לדון בה כעת, גם אם היה נכון לעשות כן קודם לכן.

הדין הנוהג
12.
על פי סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969
24. (א)
לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –
(1)
בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש
];
(1א)...
(1ב)
תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש
] בקשר לסכסוך עבודה;

13.
ביהמ"ש העליון, מפי כב' הש' דפנה ברק ארז, ברע"א 2407/14
רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ [פורסם בנבו] (14.10.15)

דן בסוגיה זו בהרחבה ונותן כלים להבחנה בין עילות תביעה המסורות לביה"ד לעבודה לבין אלו לביהמ"ש השלום, שעה שמדובר בתביעה של מעביד נגד עובד.
בין היתר נאמרו הדברים הבאים:
"נקודת המוצא היא שמכלול הסכסוכים בין עובד למעסיק שעילתם ביחסי העבודה, לרבות אלה הנוגעים לקבלה לעבודה ולסיומה, מסורים לסמכותו של בית הדין לעבודה. עם זאת, לכלל זה נקבע חריג: "למעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש
]". השאלה היא מה היקפו של חריג זה, ובאופן ספציפי אף יותר, האם הוא משתרע גם על תובענות שעניינן גניבה ומעילה בכספי המעסיק. תובענות מסוג זה מבוססות במקרה הרגיל על עוולות בנזיקין, כדוגמת תרמית וגזל. במקביל לכך, אותם מעשים עצמם מהווים במקרים רבים גם הפרה של חוזה העבודה. כמו כן, לעתים, מעשים שלגביהם טוען המעסיק כי הם מהווים תרמית וגזל עשויים להיות כאלה שהעובד טוען כי נעשו מכוח הזכויות שהוענקו לו בחוזה העבודה (היינו, שמדובר בהטבות שהיה מותר לו לקבלן מכוח יחסי העבודה). איפה יתבררו תביעות מסוג זה?" (הדגשה שלי-מ.ק.).

14.
עוד נאמר בפרשת רוחם הנ"ל, כי על מנת למנוע ניצול לרעה של החריג לדון בתביעות עובד-מעביד באצטלה של עוולות נזיקיות שלא נמנו בסעיף 24 , "יש לעמוד על כך שבית המשפט האזרחי ידון אך ורק בעילות הנזיקיות ולא בעילות שהסמכות לדון בהן נתונה לבית הדין לעבודה"



מן הכלל אל הפרט
15.
הבחינה של הסמכות העניינית של ביה"ד לעבודה, היא על פי עילות התביעה ולא הסעדים. בדרך כלל די בעיון בכתב התביעה, אולם אין כל מניעה לעיין גם בכתב ההגנה, ובראיות שנשמעו, שעה שבחינת הטענה נעשית במקרה זה בשלב כה מאוחר.
16.
להבנתי, העובדה שבסעיף 69 לכתב התביעה צוינו כמעט כל עילות התביעה המנויות בספר החוקים, אין בה די כדי להקנות סמכות עניינית.
17.
עיון בכתב התביעה ובריכוז "נושא הנזק"
בטבלה בסעיף 68, מלמד כי כל רכיבי התביעה הם בסמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה: פיצויי פיטורין, פדיון ימי חופשה, העלאות שכר, תשלומי אש"ל בחו"ל, תשלומי ביטוח לאומי, תשלומי מס הכנסה בגין הפרשי שווי רכב – גילום או החזר ע"י העובד ועוד.
18.
אותו הדבר חל גם לגבי עילת התביעה של הפרת חובה חקוקה המצוינת בכתב התביעה וכן הסכומים המשקפים אי החזרת רכב הליסינג בסיום העסקת הנתבע, אלו האחרונים נכללים תחת עילת הסגת גבול במטלטלין (ס' 31 לפקודת הנזיקין), שאף היא מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, שעה שעסקינן ביחסי עובד מעביד.
19.
ההפניה בכתב התביעה לבש"א 163421/08 אילן שלו נ' טלעד אולפני ירושלים בע"מ, אינה מספקת, נסיבות המקרה שם שונות, ובין היתר התבססה החלטת ביהמ"ש
גם על הנימוקים של "לא יעבירנו עוד" (כאמור בס' 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, לאחר שהתביעה הועברה מבימ"ש שלום בירושלים בהסכמה לבימ"ש שלום בת"א), וכן נוכח היות התביעה מעורבת ובה שני נתבעים נוספים שלא מתקיימים לגביהם יחסי עובד מעביד.
20.
עילת עשיית עושר שלא במשפט, אף היא נכללת בגדר סמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה מקום שהתקיימו יחסי עובד מעביד (ראה פרשת רוחם הנ"ל סעיף 76 לפסק הדין).
21.
עילת הנזיקין רשלנות
נטענה בעלמא בכתב התביעה, וברור שיישומה מלאכותי לנסיבות. לא נטען כי הנתבע התרשל בעבודתו או בפעולתו כסמנכ"ל כספים וכי התרשלותו היא שגרמה נזק, נטען כי קיבל כספים שלא כדין או בניגוד למוסכם, ברכיבים שונים הקשורים לתנאי העסקתו. התרשמותי היא שהתביעה הוגשה באצטלה נזיקית רק כדי להיכנס בשערי בית משפט השלום. "הגניבה" המיוחסת לנתבע אינה מסוג המעילות שברור על פני הדברים כי מדובר בהעברת כספים בלתי חוקית בעליל, תוך ניצול הזדמנויות שנקרו בדרכו, אלא בתביעה להשבת כספים ששולמו שלא כדין, כשהדין הרלוונטי הוא מערכת הזכויות והחובות של עובד-מעביד. אלמלא תפקידו של הנתבע – סמנכ"ל כספים שחתם על הוראות תשלום גם לגבי משכורתו, היינו מוצאים תביעת עובד את המעבידה לתשלום אותם כספים, אז איש לא היה מהין לכנות זאת מרמה או מעילה של המעביד והיה ברור לכל שהתביעה בסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה. לא מקום הימצאות הכספים הוא שיקבע היכן תתברר התביעה, אלא עילות התביעה האמיתיות עליהן נסובה המחלוקת בין הצדדים.


לסיכום
22.
אני מורה על מחיקת התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. הסמכות היא לבית הדין האזורי לעבודה.

23.
איני מורה על העברת התביעה לביה"ד האזורי לעבודה, מהסיבה שאם יוגש ערעור על החלטה זו והוא יתקבל, הרי שבהתחשב בכך שהראיות והסיכומים כבר נשמעו, יהא עלי לתת

פסק דין
לגופה של התביעה. העברת התביעה לביה"ד לעבודה, נוכח הוראת סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט הקובעת כי "ביהמ"ש או ביה"ד שאליו הועבר עניין כאמור לא יעבירנו עוד", תגרום לבזבוז זמן שיפוטי רב.

(ראו בענין זה גם המלצתו של כב' הש' עמית ברע"א 3930/14
ניסים ורסנו נ' משה ניניו
[נבו] (26.6.14).
סיבה נוספת למחיקת התביעה במקום להעברתה, היא לאפשר למפרק לבחון בשנית, אם בכלל בחן בראשונה, את סיכויי הצלחת התביעה,
בחלוף שש שנים, מאז הגשתה ועשור מאז התרחשות הנסיבות, תוך בחינת הראיות שהוצגו אל מול התשלום שאושר לנתבע בהליך הפירוק, בהתחשב בנטל הראיה המוטל על התובעת, בהתחשב בטענה מקדמית נוספת של התיישנות חלק ניכר מרכיבי התביעה - טענה מקדמית נוספת שדיון בה נדחה ע"י המותב הקודם, בשל מורכבותה והצורך להוכיח מועד גילוי העילה.

24.
אני מחייבת את התובעות בהוצאות משפט בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.


ניתן היום,
ט' שבט תשע"ז, 05 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 34513-06/10 ריל - טיים רדיוגרפי בע"מ (בפירוק), rral-time radiography inc נ' אליהו אמיר חסידים (פורסם ב-ֽ 05/02/2017)