פסקי דין על אריה קראוס | פסקי דין על עירא קראוס | פסקי דין על יעל-חן קראוס | פסקי דין על נריה קראוס | פסקי דין על התובעים 2-4 | פסקי דין על קטינים באמצעות אביהם | פסקי דין על אריה קראוס | פסקי דין על אחינועם קרא-עוז | פסקי דין על אילן-צבי קרא-עוז | פסקי דין על נדב קרא-עוז | פסקי דין על טל | פסקי דין על תאגיד איסוף מכלי משקה | פסקי דין על קו-אופ רשת הריבוע הכחול לישראל | פסקי דין על קלאבמרקט רשתות שיווק | פסקי דין על שופר-סל |

2524/01 א     13/01/2003




א 2524/01 אריה קראוס, עירא קראוס, יעל-חן קראוס, נריה קראוס, התובעים 2-4, קטינים באמצעות אביהם, אריה קראוס, אחינועם קרא-עוז , אילן-צבי קרא-עוז , נדב קרא-עוז , טל נ' תאגיד איסוף מכלי משקה בע"מ, קו-אופ רשת הריבוע הכחול לישראל בע"מ, קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ, שופר-סל בע"מ




1
בתי המשפט
א 002524/01
בשא 22843/01
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
13/01/2003
תאריך:
כב' השופטת ענת ברון

בפני
:

1 . אריה קראוס
2 . עירא קראוס

3 . יעל-חן קראוס

4 . נריה קראוס

התובעים 2-4
, קטינים באמצעות אביהם
, אריה קראוס
5 . אחינועם קרא-עוז

6 . אילן-צבי קרא-עוז

7 . נדב קרא-עוז

8 . טל
קרא-עוז
התובעים 6-8, קטינים, באמצעות אביהם אחינועם קרא-עוז

בעניין:
המבקשים

נ ג ד
1 . תאגיד איסוף מכלי משקה בע"מ

2 . קו-אופ רשת הריבוע הכחול לישראל בע"מ

3 . קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ

4 . שופר-סל בע"מ
המשיבים
החלטה

מבוא
1. המבקשים בבש"א 22843/01 הינם אב (להלן: "המבקש 1") וילדיו הקטינים (להלן: "המבקשים 2-4"), ואחיו של המבקש 1 (להלן: "המבקש 5") וילדיו הקטינים (להלן: "המבקשים 6-8").

המשיב 1 הינו תאגיד שהוכר על ידי השר לאיכות הסביבה כתאגיד למיחזור מיכלי משקה. המשיבות 2-4 הינן רשתות שיווק למוצרי מזון.

2. ביום 1/10/2001 נכנס לתוקפו חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק הפיקדון" או "החוק"). החוק קובע כי צרכנים, כהגדרתם בחוק הפיקדון, ישלמו פיקדון בסך 25 אגורות בעת רכישת כל מיכל משקה מלא שמסומן בהתאם להוראות החוק בסימון "חייב בפיקדון".

חוק הפיקדון אף מחייב כל בית עסק בו נמכרים מיכלי משקה מן הסוג המוגדר בחוק לקבל מאת הצרכנים מיכלי משקה ריקים ולשלם לצרכנים את דמי הפיקדון בעדם (סעיף 6 לחוק).

3. ביום 18/11/01 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים (ת.א. 2524/01), ובד בבד בקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית (בש"א 22843/01).

יוער כי מלכתחילה הוגשה התביעה נגד משיבה נוספת - היפרזול קניון חוצות אשקלון, ואולם זו נמחקה בהסכמה, בהיותה סניף של המשיבה 3 (ראו: החלטה מיום 7/10/2002 בבש"א 16933/02).

המבקשים טוענים בתביעתם, כי המשיבים אינם מוכנים לקבל חזרה מיכלי משקה ריקים ואינם משיבים את כספי הפיקדון.

לטענתם, המשיבים עוברים על החובה הקבועה בסעיף 6(ב) לחוק הפיקדון בכך שאינם משיבים את כספי הפיקדון, וכן מעוולים כלפי המבקשים בהטעיה בפרסומת לפי סעיף 7 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), הטעיית הצרכן לפי סעיפים 2(א)(1), 2(א)(4), 2(א)(5), 2(ב) ו-6(א) לחוק הגנת הצרכן, תיאור כוזב לפי סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, גזל לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח-1968 ועשיית עושר ולא במשפט לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. כן הם טוענים כלפי המשיבים, להפרת חובות חקוקות הקבועות בסעיפים 6(ב) ו-18(א)(3) לחוק הפיקדון, סעיפים 2(א)(1), 2(א)(4), 2(א)(5), 2(ב) ו-6(א) לחוק הגנת הצרכן וסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.

4. את תביעתם האישית העמידו המבקשים בסכום של 100,000 ש"ח "בגין עגמת נפש והטרחה הרבה באיסוף מיכלי משקה רבים מבלי יכולת לקבל עבורם את דמי הפיקדון", לפי חישוב "של 20,000 ש"ח לכל אחד מחמשת התובעים הקטינים" (סעיף 33ב' לכתב התביעה).

מאוחר יותר הבהירו המבקשים, כי חלה טעות בסכום הנתבע וכי זה צריך לעמוד על 120,000 ש"ח, שכן שישה (ולא חמישה) מתוך המבקשים (התובעים) הם קטינים ולפי החישוב הנ"ל.

כן ציינו המבקשים, במסגרת הסעדים הנתבעים בכתב התביעה, כי הם עותרים להשבת דמי הפיקדון אשר הם וכלל ציבור הצרכנים העבירו למשיבים, סכום אותו העריכו ב-30,000,000 ש"ח (סעיף 33א' לכתב התביעה).

המבקשים לא כימתו את נזקם האישי בהקשר עם תביעת ההשבה.

בנוסף, ביקשו המבקשים, במסגרת כתב התביעה, ליתן צו למתן חשבונות.
5. כאמור, עם הגשת כתב התביעה הוגשה גם הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, כאשר זו נסמכת על הוראות פרק ו-1 לחוק הגנת הצרכן, ככל שנטען על ידי המבקשים להפרות הוראות חוק זה, ועל הוראת תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") כמקור חוקי להגשת תובענה ייצוגית בנוגע ליתר עילות התביעה שהמבקשים טוענים להתקיימותן.

הקבוצה אותה מעוניינים המבקשים לייצג הוגדרה בסעיף 1 לבקשה, כדלקמן:

"צרכנים כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק הפיקדון, אשר כספי הפיקדון ששולמו בתמורה למכלי המשקה המסומנים כחייב בפיקדון (להלן: 'מכלי המשקה'),שרכשו ו/או נאספו על ידיהם לא הושבו להם בהתאם לאמור בחוק הפיקדון".

אשר לסעד המבוקש, נאמר בסעיף 3 לבקשה:

"הסעד המבוקש עבור כלל ציבור הצרכנים הינו השבת סך הפקדונות עבור מכלים חייבי פיקדון נאמד כיום בכ-240 מיליון ש"ח בשנה".

אשר על כן, נתבקש בית המשפט לאשר את התובענה כייצוגית בסכום זה.

העובדה שבכתב התביעה צויין הסכום של 30,000,000 ש"ח כסעד הנתבע כדמי השבת הפיקדון עבור כלל הצרכנים, כולל המבקשים, הסבירו המבקשים מאוחר יותר בכך שהסכום הנקוב בכתב התביעה, במסגרת סעיף "הסעדים המבוקשים", הינו אומדן נכון לעת הגשת התביעה והבקשה לאישורה כתובענה ייצוגית, 18/11/01, ואילו הסכום הנקוב בבקשה הינו אמדן הנזק למשך שנה מעת שנכנס החוק לתוקף ביום 1/10/2001.
יצויין, כי בשם כלל ציבור הצרכנים ובמסגרת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, אין המבקשים עותרים לסעד של פיצוי בגין עגמת נפש, כבתביעה האישית, וגם לא לצו למתן חשבונות.

6. המשיבים הגישו תשובה לבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית וטענו, בין היתר, להיעדר עילת תביעה אישית למבקשים וכי בכל מקרה אין התובענה עומדת בשאר דרישות הדין על מנת לאשרה כתובענה ייצוגית, כגון דרישת תום הלב, הדרישה לייצוג הולם ומבחן השאלות המשותפות לחברי הקבוצה.

המבקשים הגישו תגובה לתשובה.

בעקבות תגובת המבקשים, הגישו המשיבים בקשה לסילוק על הסף והוצאת תגובת המבקשים מתיק בית המשפט (בש"א 13027/02, בש"א 10693/02, בש"א 13304/02 ובש"א 10692/02).

המבקשים הגישו תגובה לבקשה זו והמשיבים הגיבו לתשובה.

ויוער: כל אחד מהמשיבים הגיש תשובה משלו לבקשה לאישור התובענה כתביעה ייצוגית ובהתאם גם ניתנו תגובות על ידי המבקשים. הוא הדין באשר לכתבי בי-דין במסגרת הבקשה לסילוק על הסף.

אף על פי כן, הנני נוקטת לשון יחיד בהתייחס לכל אלה, כאשר בעיקרם הטיעונים משותפים לכלל המשיבים וכן גם טיעוני המבקשים במענה לכך.

7. בדיון שהתקיים בפני
ביום 22/10/02 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית אשר נתתי לה תוקף של החלטה, לפיה בית המשפט על סמך החומר שהוגש זה מכבר לתיק בצירוף טיעונים בעל פה שהשמיעו הצדדים, יחליט בבקשת המשיבים לסילוק על הסף והוצאה מהתיק של תגובת המבקשים לתשובת המשיבים לבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית.

כן הוסכם כי בית המשפט יחליט בבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, אלא אם כן יוחלט להתיר למבקשים הגשת התצהירים, כולם או חלקם, שהוגשו במצורף לתגובה לתשובה לבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, שאז יתאפשר למשיבים לחקור את המצהירים בטרם יחליט בית המשפט בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית.

הבקשה לסילוק על הסף והוצאת תגובת המבקשים מהתיק
8. לטענת המשיבים, המבקשים כללו במסגרת התגובה לתשובה לבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, טענות, ראיות ותצהירים, אשר תקנה 241 (ג1) לתקנות אינה מאפשרת הכללתם במסגרת תגובה לתשובה, באופן שמדובר למעשה בבקשה חדשה באיצטל
ה של תגובה.

המבקשים מצידם טוענים, כי אין בתגובה אלא משום מתן תשובה לטענות שהעלו המשיבים בתשובתם שבכתב וכי ככל שהתגובה כוללת עובדות חדשות אלה לא באו לעולם אלא לאחר שהוגשה התובענה ועימה הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

9. אומר מיד, כי דעתי כדעת המשיבים.

תגובת המבקשים מכילה ערב רב של עובדות חדשות, עילות חדשות, אסמכתאות ותצהירים אשר לא צורפו לבקשה העיקרית.

התגובה מעלה תשתית עובדתית ומשפטית חדשה בקשר עם בקשתם של המבקשים לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, אשר אין לה זכר בבקשה המקורית ובתצהיר התומך בה.

תקנה 241 לתקנות מסדירה את אופן הגשת הבקשה בכתב, התשובה לה והתגובה לתשובה, כדלקמן, ככל שלהוראותיה יש השלכה למחלוקת שבין הצדדים:

"241. הגשת בקשה בכתב והדיון בה

(א) בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט.

....

(ג) המשיב רשאי להשיב לבקשה תוך עשרים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם; בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה; תצהיר שלא צורף לתשובה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט.

(ג1) המבקש רשאי להשיב לתשובת המשיב בתוך עשרה ימים או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם ויחולו על התשובה, בשינויים המחויבים, הוראות תקנת משנה (ג);"

10. נוסחה של תקנה 241(א) מלמד על כך, כי משהוגשה בקשה בכתב, על המבקש לשטוח בה את מלוא טיעוניו; לא רק זאת, אלא שעליו לתמוך טיעוניו אלה באסמכתאות וככל שהבקשה כוללת בחובה טענות עובדתיות, על המבקש לאמתן בתצהיר.
הרשות להגיב לתשובת המשיב, הנתונה למבקש מכח ס"ק (ג1) לתקנה 241, נועדה לאפשר מתן מענה לטענות בלתי צפויות מצד המשיב, אשר לא ניתן ולא צריך היה לקדמן מראש כחלק מהמסכת השלמה, העובדתית והמשפטית, עליה נסמכת הבקשה.

מאליו ברור, כי התגובה לתשובה אינה במה להעלאת פרטים מהותיים חדשים או להכללת נושאים אשר מלכתחילה ראוי היה לפרטם בבקשה גופה והם נפקדו ממנה.

11. ניתן להקיש לעניין הוראת תקנה 241(ג1) מהוראת תקנה 64 לתקנות, שעניינה כתב תשובה המוגש בתגובה לכתב הגנה, שזו לשונה:

" אין להעלות בכתב תשובה נימוק תביעה חדש, ואין לכלול בו טענה שבעובדה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של אותו בעל דין".
הדברים אמורים מקל וחומר, שעה שמדובר בתגובה לתשובה לבקשה בכתב, שבה לא הסתפק מתקין התקנות בדרישה מאת המבקש לשטוח מלוא טיעוניו בבקשה, אלא הורה על פירוט אסמכתאות וצירוף תצהיר לאימות העובדות. לענין זה נתן דעתו כב' השופט קלינג בת.א. (ת"א) 2588/98 רייס נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, תק-על 98(2) 1803 (להלן: "פרשת רייס"), כאשר קבע, בהתייחסו לתגובה לתשובה במסגרת של תובענה ייצוגית:

"איני חושב שתקנה 241 (ג1) אכן מאפשרת להביא בשלב זה עובדות וראיות חדשות ...
אם חפצים ללמוד על דרך של היקש מההוראה באשר לכתב התשובה, הרי נראה לי שתקנה 241(ג1) באה להחמיר עם המגיש כתב תשובה במסגרת בקשה בכתב לעומת מי שמגיש כתב תשובה במסגרתה של תובענה".

ובהמשך לכך הוסיף וקבע כב' השופט קלינג:

"לא יתכן להגיש בקשה שיחסית לא מצויות בה אסמכתאות רבות, ולהוסיף אותן אסמכתאות בתשובה לתשובה, כאשר המבקש חייב היה להגיש את הבקשה בהתאם לאמור בתקנות ולכלול את האסמכתאות בבקשה מלכתחילה. אין מדובר כאן אך ורק בקיום מצוותה של התקנה אלא הדרך שבה נקט המבקש משבשת את סדרי הדיון, כי אין ספק שהמשיבים זכאים להשיב על הדברים אשר כלולים בתשובה לתשובה, אם על דרך של כתב ואם בעל פה ובכך משתבשים כל הסדרים המקובלים והסדרים אשר נקבעו בתקנה 241".

בעניין אחר, נקבע על ידי בית המשפט כדלקמן:

"כידוע, לפי תקנה 241 (ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, הותר למבקש להגיב על תשובת המשיב. המדובר בתגובה המתחייבת מן התשובה, שהרי פרטים מהותיים לא ניתן לכלול בה. אם היה צריך לציין נושאים נוספים, אזי חלה החובה לכלול אותם בבקשה גופה או לבקש לתקנה. לא לשם כך מיועדת התשובה... למעשה המדובר בהשלמת טענות, אשר מלכתחילה מן הראוי היה לפרטן בבקשה עצמה...".
(בש"א 3543/99 (י-ם) דיור וקיט בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל ואח', תק-מח 99(3) 1).

12. במקרה דנן הוגשה בקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית המכילה 6 עמודים, תצהיר אחד המונה שני עמודים וחמישה נספחים.

התגובה לתשובה מונה כ-70 עמודים, מצורפים אליה ארבעה תצהירים, מתוכם שלושה מצהירים שלא הצהירו בבקשה העיקרית. שניים מהתצהירים מונים כל אחד כ-35 עמודים.
כן צורף לבקשה כרך נספחים גדוש המכיל עשרות נספחים וכמאתיים עמודים.

אמנם דרך כלל כמות אין בה כדי להעיד על מהות, אך מקרה זה יוצא מן הכלל.

13. התגובה לבקשה לא רק שכוללת בחובה פרטים ועובדות מהותיים שלא נזכרו בבקשה המקורית, אלא שהיא מעלה עילות חדשות.

לכגון דא מתייחס ד"ר י. זוסמן בספרו "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, התשנ"ה-1995, בעמ' 282):

"אין התובע רשאי להשתמש בכתב התשובה שלו כדי להעלות בו עילה חדשה שלא נטענה בכתב התביעה".
כך, למשל, המבקשים העלו בתגובה טענה חדשה ומרכזית, השזורה לאורך התגובה כולה, לפיה קיימת זהות בין המשיב 1 לבין המשיבות 2-4, ולכן המשיב 1 אחראי לכך שבסניף מסוים של רשת שיווק הנמנית עם אחת מהמשיבות 2-4 סרבו להשיב את כספי הפיקדון, ואילו המשיבות 2-4 אחראיות מצידן למחדלים הנטענים של המשיב 1 ביישום חוק הפיקדון. זוהי למעשה עילה של הרמת מסך דו כיוונית, אשר מלכתחילה הנטל
להוכחתה הוא כבד וברי כי התשתית לעילה זו אינה יכולה להופיע לראשונה בכתב התגובה לתשובה ומקומה, אם בכלל, כבר בבקשה.

המבקשים טוענים, כי אמנם התגובה מכילה טענות שלא נטענו במסגרת הבקשה, אך הן מתיישבות עם הנטען בה ומהוות מענה לטענות שהועלו בתשובת המשיבים. לטענתם כתב התגובה אינו מעלה כל עילה חדשה.

ברם, הדוגמא שהבאתי לעיל, באשר לעילת הרמת מסך, עומדת בסתירה לטענתם זו. ודוק: אין עסקינן במענה לטענת היעדר יריבות שהעלה המשיב 1 בתשובה שהגיש, כטענת המבקשים, אלא נסיון, במסגרת התגובה, ליצור תשתית עובדתית וראייתית חדשה המקימה יריבות, שאין לה כל זכר בבקשה המקורית.

טענה זו מקומה לא יכירנה כאשר היא מועלית לראשונה במסגרת התגובה ויש עוד דוגמאות למכביר, כגון הטענה כי המשיב 1 הינו מונופול המנצל מעמדו לרעה ואשר מעשיו מהווים הפרה של חוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח-1988 או הטענה כי רשתות השיווק, משיבות 2-4, הינן שלוחות של משיב 1. הוא הדין באשר לטענה כי המשיבות הינן בגדר נאמנות על כספי הפיקדון של הצרכנים והן מועלות בתפקידן זה, אשר הועלתה ככזו לראשונה בתגובה.

14. לא רק זאת, אלא שהמבקשים צירפו לתגובתם ראיות חדשות, המשתרעות על פני נספחים לרוב, ואף הקדישו לכך פרק שלם במסגרת תגובתם, תוך שביקשו להצדיקן בכך שאלה לא היו בנמצא בעת שהוגשה הבקשה המקורית.

גם לא לכך נועדה הרשות שניתנה למבקש בתקנה 241(ג1) ליתן תגובה לתשובה, שהרי אם יותר למבקשים להציג ראיות חדשות במסגרת תשובה לתגובה בלא צורך בהיתר - והיתר לא נתבקש במקרה דנן - הרי שיהא בכך כדי להקנות למבקשים יתרון בלתי הוגן, באשר נמנע מן המשיבים להגיב להן.

בנוגע לעובדות המאוחרות ליום הגשת התביעה, אשר ככלל אינן חלק מנושא הדיון ואשר על כן אין להביאן אפילו במסגרת תיקון, נאמר על ידי המלומד י. זוסמן בספרו, שם, בעמ' 343:

"על דבר שטרם בא לעולם עת הוגשה התביעה לא תהא, בדרך כלל, מחלוקת נטושה. נמצא: מי שמבקש להוסיף לכתב התביעה עובדה שאירעה אחרי הגשת כתב התביעה, לא שאלה שבאמת היתה שנויה במחלוקת כאשר הגיש את כתב התביעה מעמיד הוא לדיון, ורשות לתקן לא תינתן לו".


במקרה הנדון אף לא נתבקשה כל רשות להתיר למבקשים הגשת ערב רב של נספחים כראיה והעלאת טענות עובדתיות חדשות, כפי שהועלו לראשונה בכתב התגובה.

15. כך, גם בנוגע לתצהירים שצורפו לתגובה, לא נתבקש היתר לצירופם.

לטענת המבקשים, אינם נדרשים כלל לבקשת רשות לצירוף תצהירים לתגובתם באשר תקנה 241(ג1) המפנה לתקנה 241(ג), מתירה צירוף תצהירים כאמור בלא צורך בנטילת רשות.

אינני שותפה לדעה זו ואבאר את דברי.

16. תקנה 241(א) מורה כי תצהיר שלא צורף לבקשה בכתב, בעת הגשתה, "לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט".

מתן פירוש לס"ק (ג1) לפיו ניתן, ללא נטילת רשות, לצרף תצהיר, לא כל שכן תצהירים, לתגובה, שלא צורפו לבקשה, יהא בו כדי לעשות את הוראת ס"ק (א) לתקנה פלסתר; שכן, על ידי צירוף תצהיר לתגובה ניתן יהיה לעקוף את הצורך בקבלת רשות להגשת תצהיר שלא צורף לבקשה מלכתחילה.

פירוש כזה אינו מתקבל על הדעת.

להבנתי, החלת הוראת תקנת משנה (ג) "בשינויים המחוייבים", כלשון תקנת משנה (ג1), משמעה, בכל הנוגע לצירוף תצהירים לתגובה, כי זו אינה זכות קנויה, אלא מותנית בקבלת רשות מאת בית המשפט, "שינוי המחוייב" מהסיפא להוראת תקנת משנה (א) כאמור.

17. ערה אני לכך, כי יתכנו מקרים כגון שהמשיב מעלה בכתב תשובה טענת התיישנות המצריכה מענה בכתב תגובה, שאז עסקינן בטענה שלא ניתן היה לצפותה בעת שהוגשה הבקשה ואשר מענה לה נשען על אדנים עובדתיים המצריכים תמיכה בתצהיר שיצורף לתגובה.

ואמנם ניתן להניח כי במקרה כזה יתיר בית משפט הגשת תצהיר כאמור, אולם אין בכך כדי לייתר את הצורך בהגשת בקשת רשות לצירופו.

דוגמא זו הובאה על ידי כב' השופט קלינג במסגרת פרשת רייס, ואולם, בכל הכבוד, הנני חולקת על המסקנה שהסיק מכך, לפיה בכל מקרה אין צורך בנטילת רשות לצירוף תצהיר לתגובה לבקשה, וזאת מהטעמים שפירטתי לעיל.

סבורתני, כי הדברים מקבלים משנה תוקף בנסיבות המקרה דנן, בו אין המדובר בענין של מה בכך אלא בלא פחות מארבעה תצהירים, אותם צירפו המבקשים לתגובה מבלי לבקש רשות וממילא בלא שזו ניתנה, שלושה מהם של מצהירים חדשים, שניים מהם משתרעים כל אחד על פני 35 עמודים, בעוד אשר לבקשה המקורית לא צורף אלא תצהיר בן שני עמודים, של אחד משמונת המבקשים.

18. הנה כי כן, נמצא כי בפני
נו למעשה בקשה חדשה במסווה של תגובה. יוסף לכך, כי בבקשה המקורית אין איזכור ולו של אסמכתא משפטית אחת, על אף מצוות תקנה 241(א), בעוד אשר בתגובה מצויות אסמכתאות לרוב, אותן שומה היה על המבקשים לכלול בבקשה מלכתחילה.

אמנם במסגרת התגובה שזורות גם טענות שיש בהן משום מענה לתשובה, אך חלקה הארי של התגובה מורכב מעובדות וטענות מהותיות חדשות, שלו סברו המבקשים שהן בעלות חשיבות, היה עליהם לפרטן בבקשה המקורית, ועל אחת כמה וכמה שלא היו רשאים לכלול במסגרת התגובה עילות תביעה חדשות, שלא בא זכרן בבקשה. ככל שמדובר בעובדות וראיות חדשות, שנטען שלא היו בנמצא בעת שהוגשה הבקשה לראשונה, הרי שהמבקשים לא היו רשאים "לשלבן", מבחינת מובן מאליו, במסגרת התגובה, ללא נטילת רשות. הוא הדין לגבי התצהירים.

ויוער: אין זה מתפקידו של בית המשפט לבור את הבר מן התבן, בכך שיפסול את הטענות שמקומן לא יכירן בכתב התגובה כאמור, ויותיר על כנן את אלה שהעלאתן מותרת. כך במיוחד נוכח היקפו של כתב התגובה, שכבר הוברר שבעיקרו הינו פסול, באשר הוא מעלה תשתית עובדתית ומשפטית חדשה עד לבלי הכר עם הבקשה המקורית. במצב דברים זה, אין לי אלא לפסול את כתב התגובה כולו.

19. יודגש, כי אין המדובר בעניין טכני או בהפרתן של התקנות גרידא. היקף השינויים בין התגובה לבין הבקשה המקורית הוא כה רחב, עד כי התגובה הינה,למעשה, בקשה חדשה בתכלית, כפי שצויין.

כפי שיפורט בהמשך, בחינת הבקשה המקורית מגלה, כי זו דלה וקלושה הן מבחינת הטיעון הכלול בה והן מבחינה ראייתית, ואין זאת אלא שהמבקשים ניסו לתקן את בקשתם באיצטל
ה של תגובה.

כך, עובדות מרכזיות בבקשה אינן מאומתות בתצהיר; התצהיר אינו מפרט את הנזק הנטען למבקשים; התצהיר חסר ולקוי, בין היתר, בנוגע לעמידה בתנאים הייצוגים; הבקשה נעדרת אסמכתא משפטית כלשהי ותצהיר של מי מהמבקשים 2-8 אין; יתרה מכך, המבקשים עצמם הודו בבקשה, כי אין בידיהם את כל העובדות הרלבנטיות לעניין, וטענו כי ישלימו אותן לכשיתבררו, ובלשונם:

"התמונה העובדתית שביד המבקשים אינה שלמה לפי שעה. המבקשים ישלימו את הבאת העובדות הרלבנטיות לעניין בין על ידי תיקון הבקשה ובין על ידי השלמת פרטים נוספים במסגרת כתב התשובה לתגובת המשיבים לבקשה דכאן".

(סעיף 6ז' לבקשה).

20. על כגון דא נאמר בת.א. (ת"א) 970/97, המ' 9732/97 רוזין ואח' נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ ואח' (טרם פורסם) כי:

"תובענה ייצוגית הינה עניין רציני. שליח הציבור אמור להיות אמון על פרטי העובדות ועל פרטי הפרוצדורה. אין לנהל תובענה ייצוגית בצורה של טל
אי ע"ג טל
אי כבר בתחילת הדרך."

ניתן היה לצפות מן המבקשים, המתיימרים לייצג את הציבור, כי יציגו את טענותיהם העובדתיות והמשפטיות במסגרת בקשתם, לאחר חקירה ודרישה רצינית, תחת לבנות את הבקשה תוך כדי ניהולה ותוך כדי הפרת כללי הדיון ופגיעה בזכויות המשיבים.

ויודגש, כי גם לא היתה כל הצדקה לכך שהעובדות, הטענות, התצהירים והאסמכתאות, בעיקרם, שמצאו דרכם לתגובה לא קיבלו ביטוי כבר בבקשה.

ברע"א 625/00 שאבי שמעון ואח' נ' פלאפון תקשורת בע"מ (תק-על 2000(2) 1694) אישר בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי, תוך שציטט ממנה, כדלקמן:

"מעיון בבקשה עולה שחלק מהעובדות היה ידוע קודם. חלק הארי הינו רעיונות שלא ברור מדוע לא מצאו את ביטויים בכתב התביעה המקורי. הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית צריכה להעשות לאחר איסוף מלוא העובדות והחומר: לא יתכן להגיש תובענה מסוג כזה, ולאחר מכן לנסות 'להטל
יאה' ברעיונות שהיו בחלל העולם עוד לפני הגשתה."
הדברים יפים אף בעניננו.

21. לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מחיקת התגובה ומשיכתה מתיק בית המשפט.

למעלה מן הנדרש אציין, כי גם לו הייתי מקבלת את התגובה, לא היה בכך כדי להועיל למבקשים, שכן התגובה אינה נותנת מענה לפגמים מהותיים אשר קיימים הן בכתב התביעה והן בבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית.

פגמים אלה, שיפורטו בהמשך, מונעים ממילא את אישור התביעה כתובענה ייצוגית.

הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית
22. המבקשים עתרו, כאמור, לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית בהסתמך על פרק ו'-1 לחוק הגנת הצרכן וכן בהסתמך על הוראת תקנה 29 לתקנות.

הם קובלים על כך שבניגוד להוראות חוק הפיקדון, אין המשיבים מחזירים לצרכנים, כהגדרתם בחוק, את כספי הפיקדון ששולמו עבור מיכלי משקה המסומנים כחייב בפיקדון, שרכשו ו/או נאספו על ידיהם.

עילות התובענה קשורות בהחזקת כספי פיקדון שלא כדין, הטעייה בפרסום, הטעיית הצרכן, תיאור כוזב, גזל, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובות חקוקות.

חוק הגנת הצרכן מאפשר הגשת תובענה ייצוגית אך בגין עילות מכח חוק זה.

הגשת תובענה ייצוגית בגין העילות האחרות - אי השבת כספי הפיקדון, תיאור כוזב, גזל, עשיית עושר ולא במשפט והפרת החובה החקוקה הקבועה בסעיפים 6(ב) ו-18(א)(3) לחוק הפיקדון וסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט - אפשרית, אם בכלל, רק מכוח תקנה 29.

23. השאלה, האם תקנה 29 מהווה מקור הסמכה ראוי לאישור תביעה כתובענה ייצוגית, טרם הוכרעה בבית המשפט העליון, ובבתי המשפט המחוזיים הדעות חלוקות לגביה.
הנני נוטה לגישה של אלה הסבורים כי תקנה 29 מהווה מקור הסמכה תקף לאישורן של תביעות כתובענות ייצוגיות, באותם עניינים אשר לגביהם לא נמצא מקור סמכות כזה בחקיקה ספציפית. זאת, תוך הזקקות להסדרים ומבחנים בעלי מכנה משותף, אותם ניתן לייבא מן ההוראות הסטטוטוריות המפורטות שנחקקו וההלכה הפסוקה, בבוא בית המשפט להפעיל שיקול דעת, האם לאשר תובענה ייצוגית מכח הוראת תקנה 29 אם לאו.

[ראו: ת.א. (ת"א) 2776/00 גני דולינגר חברה לבנין והשקעות (1986) בע"מ ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם). ראו גם: ת.א. (ת"א) 388/96, המר' 4666/96 עו"ד אליהוד יערי נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ת.א. (י-ם) 109/94 התאחדות הסטודנטים בישראל ואח' נ' האוניברסיטה העברית בירושלים ואח' (לא פורסם); ת.א. (ת"א) 1682/95 המר' 14199/95 דורון נ' סקום (ישראל) בע"מ (לא פורסם); ת.א. (ת"א) 1478/99 א.ש.ת ניהול פרוייקטים וכח אדם בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)].

ואולם איני צריכה להכריע בעניין זה, שכן הבקשה שבפני
נדונה לדחייה, גם אם ניישם את העמדה הגמישה המפורטת לעיל בנוגע לתקנה 29, וזאת משום שהמבקשים אינם עומדים בתנאי הסף לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, כפי שיפורט להלן.

ויוער: התנאים הם מצטברים והנטל
להוכיח התקיימותם, רובץ על המבקשים.

עילת תביעה אישית
24. בתי המשפט, בשורה ארוכה של פסקי דין התייחסו לאיזון המתחייב בין ההגנה על אינטרס היחיד ואכיפת החוק לטובת הכלל באמצעות המכשיר של התובענה הייצוגית לבין הזהירות המתחייבת מעשיית השימוש בכלי זה שהינו רב עוצמה על מנת שלא ינוצל למטרות לא ראויות או ממניעים פסולים.

בעניין זה קבע בית המשפט העליון, מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן:

"לאור החשיבות הציבורית הכללית של התובענה הייצוגית וההשפעה שנודעת לה על חוג רחב של תובעים ובשל הפוטנציאל הבעייתי והסכנות השונות הטמונות במכשיר רב עוצמה זה, ראה המחוקק להנהיג מידה רבה של פיקוח על השלבים השונים של ההליך המשפטי ולהציב בלמים בדמות דרישות שונות, בהן על התובע לעמוד בטרם יקבל את האישור להיכנס להיכלה של התובענה הייצוגית. ראשיתו של פיקוח זה בהליך הטרומי של אישור הבקשה להגשת תובענה ייצוגית. כאן נדרש התובע לעמוד ברף גבוה יותר של דרישות בטרם יורשה לייצג את הרבים.

רף זה בא לידי ביטוי בנטל
ומידת ההוכחה הנדרשים לצורך מילוי התנאים המקדמיים לאישורה של התובענה כייצוגית. בפרשת מגן וקשת נקבע, כי התובע, המבקש לבוא בשעריה של התובענה הייצוגית, נדרש לעמוד במבחן מחמיר יותר בהשוואה לתובע בתביעה רגילה המבקש למנוע את סילוקה על הסף. בהליך אישורה של תובענה ייצוגית אין להסתפק בכך שהעובדות הנטענות בכתב התביעה מקימות עילת תביעה ויש להוכיח את העובדות הנטענות באופן לכאורי" (ההדגשה שלי - ע.ב.).

(רע"א 4474/97 טצת נ' זילברשץ, פ"ד נד(2) 577, 587).

(ראו גם: ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2) 312, 322 וכן רע"א 8332/96 משה שמש נ' דן רייכרט ואח', פ"ד נה(5) 276 בעמ' 291).

25. ראש וראשון לתנאי הסף לאישור תביעה כתובענה ייצוגית הינו, איפוא, קיומה של עילת תביעה אישית מצד המבקשים.

ככל שעסקינן בתביעה ייצוגית לפי חוק הגנת הצרכן, מעוגן תנאי זה בסעיף 35א(א) לחוק הגנת הצרכן הקובע, שתובע יוכל להגיש תביעה ייצוגית רק ב"עילה אשר על פיה הוא יכול על פי חוק זה לתבוע בשמו". קרי: תנאי להגשת תביעה ייצוגית הוא שתעמוד לתובע, כנגד אותו נתבע "עילת תביעה אישית".

ואולם, לא די בכך, אלא שעל המבקש לאשר את תביעתו הפרטית כתובענה ייצוגית מוטל
הנטל
להראות כי יש לו, לכאורה, סיכויים טובים להצליח בתביעה.

אמנם תנאי זה אינו נזכר בסעיף 35ב' לחוק הגנת הצרכן, בו מפורטים תנאי הסף אשר קיומם נדרש לצורך אישור תובענה ייצוגית ואולם אין ספק כי דבר קיומה של עילה מבוססת ובעלת סיכויים טובים להתקבל, מתחייב כחלק משיקול הדעת ששומה על בית המשפט להפעיל כל אימת שהוא נדרש לבקשה לאישור תובענה כייצוגית (ראו: רע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' עיזבון המנוח אליהו גת ז"ל, תק-על 98(2) 1627). ממילא יש לקרוא תנאי זה גם אל תוך תקנה 29.


הבדיקה נעשית בשני שלבים: ראשית, יש לבחון אם קמה עילת תביעה אישית רצינית מבוססת ובעלת סיכויי הצלחה טובים נגד המשיבים, שאם לא כן, אין המבקשים יכולים לייצג איש. רק אם יימצא כי קיימת עילת תביעה אישית כאמור, או אז יש לבדוק אם עומדת התובענה בשאר דרישות הדין, על מנת לאשרה כתובענה ייצוגית.

ייאמר מיד, כי במקרה דנן המבקשים לא עמדו בנטל
הראשוני להראות כי קיימת להם עילת תביעה אישית, כל שכן שזו מבוססת ולו לכאורה.

26. בסעיף 2א' לבקשה מציינים המבקשים כי המשיבים מפרים את חוק הפיקדון בסירובם לקבל חזרה מיכלי משקה ריקים ולהשיב את כספי הפיקדון. ברם, חוק הפיקדון אינו קובע כי הפרתו תשמש עוולה נזיקית ועל כן על המבקשים להוכיח כי הם עומדים ביסודותיה של עוולת הפרת חובה חקוקה. המבקשים הסתמכו על הוראת עוולה זו כעילה נפרדת בבקשתם, והן על הוראות חוק הפיקדון באופן עצמאי. אולם, כאמור, הפרת חוק הפיקדון אינה מקנה כשלעצמה עילת תביעה.

באשר לשאר עילות התביעה עליהן השתיתו המבקשים את תביעתם - הטעייה בפרסום, הטעיית הצרכן, תיאור כוזב, גזל, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובות חקוקות - כולן דורשות הוכחת קיומו של נזק.

27. בבקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית על המבקשים להראות את נזקם, לפרטו ולהוכיחו בראיות מספיקות כבר בשלב הבקשה.

בת.א. (ת"א) 2399/98 הרשות להגנת הצרכן בהסתדרות ואח' נ' סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ,דינים מחוזי לב(6) 843 בעמ' 844, נאמר:

"מאחר והעילות המשפטיות הן ביסודן עילות נזיקיות, על המבקשים להוכיח כבר בשלב זה כי נגרם להם נזק. המבקשים לא המציאו ולו ראשית ראיה ... על נזק שנגרם להם, אם נגרם.

...

אמירות כלליות אלו, הן ביחס ליריבות והן ביחס לנזק שלא נתמכו בראיות, אינן יכולות לשמש בסיס להוכחת עילת תביעה אישית של המבקשים 2 ו-4 בתובענה ייצוגית".

בת.א. (ת"א) 1147/96 המר' 12532/96 גולדפדן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) (להלן: "פרשת גולדפדן") נקבע, כי בתצהיר הניתן בתמיכה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית יש לפרט, בין היתר, את עילת התביעה של המצהיר כלפי כל אחד מהנתבעים וכך גם את הנזק הנטען וכיצד חושב.

במקרה דנן, המבקשים לא הניחו תשתית עובדתית וראייתית להוכחת נזקם, כפי ששומה היה עליהם לעשות בשלב זה של הדיון, כפי שיפורט בהמשך.

28. בתצהיר המבקש 1, פרש הלה את הרקע להגשת התובענה, כדלקמן:

"עם כניסתו לתוקף של חוק הפיקדון וחיוב קהל הצרכנים בתשלום דמי פיקדון עבור מיכלי המשקה בסך של 25 אגורות החלו ילדי וילדיו של אחי, אחינועם קרא-עוז
, באיסוף מיכלי משקה ריקים במטרה לקבל עבורם את דמי הפיקדון כדין. משפחותינו ראו במהלך זה דרך לחנך את ילדינו על ברכי עיקרון העמל ושכרו וחינוך לחיסכון דמי הכיס, תוך החדרת מודעות לאיכות הסביבה ושמירה על נקיון ארצנו.

כוונתנו הטובה נגדעה בעודה באיבה. ילדינו ואנו, אשר עמלנו ורכשנו מכלי משקה תוך הפקדת דמי פיקדון וריכזנו ואספנו מכלי משקה ריקים במטרה להחזירם ולקבל לידינו את דמי הפיקדון שהופקדו עבור מכלים אלו, נתקלנו בסירוב גורף אצל רוב בתי העסק השייכים לרשתות שיווק שונות, לקבל חזרה את מכלי המשקה הריקים ולהשיב לנו את דמי הפיקדון".

(סעיפים 3 ו-4 לתצהיר).

כתוצאה מכך, לטענת המבקש 1, סבלו הילדים עוגמת נפש, וכך בלשונו:

"לילדי ולילדיו של אחי נגרמה עגמת נפש רבה מאי מימוש כוונתם הטובה ומעצם הסרבול והקושי, עד כדי העדר אפשרות במימוש זכויותינו כצרכנים ובקבל (צ"ל: ובקבלת - ע.ב.) דמי הפיקדון המגיעים לנו על פי חוק".

(סעיף 14 לתצהיר).

בתביעה האישית, המבקשים עותרים לפיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 20,000 ₪ עבור כל מבקש קטין (מבקשים 2-4 ומבקשים 6-8).

כך בכתב התביעה (סעיף 33ב') וכך בבקשה (סעיף 3 פסקה ראשונה).

כפי שכבר צויין, לטענת המבקשים מתוך טעות העמידו את התביעה האישית על סך 100,000 ₪ במקום 120,000 ₪, 20,000 ₪ עבור כל אחד מששת הקטינים (ראו: סעיף 4 לעיל).

עבור הציבור, הם עותרים להשבת דמי הפיקדון בסכום של 240,000,000 ₪, הוא הסכום שנאמד על ידם כסכומי הפיקדון המשולמים על ידי הציבור עבור מיכלים מלאים במשך שנה מעת כניסת החוק לתוקף (סעיף 3 לבקשה, פסקה ראשונה).
29. ודוק: אין בתצהיר כל טענה בדבר נזק שסבל המבקש 1.

המצהיר היחיד בבקשה אינו טוען כי נגרם לו נזק וממילא אינו תובע דבר עבור עצמו.

הנזק הנתבע, נטען שנגרם לילדיו ולילדי אחיו, המבקשים 2-4 והמבקשים 6-8.

ואולם, אותם מבקשים שנטען שנגרם להם נזק, לא הגישו תצהיר המעיד על כך.

יתרה מזאת, עבור הציבור נתבעה בבקשה ובתצהיר התומך בה השבת כספי הפיקדון, אולם לא נתבע נזק מסוג עוגמת נפש. מאידך גיסא, המבקשים אינם תובעים לעצמם את השבת כספי הפיקדון, אלא פיצוי בגין עוגמת נפש בלבד וגם זאת רק עבור הקטינים מקרב המבקשים. הנזק האישי שנגרם למבקשים אינו מסוג הנזק שנטען שנגרם לציבור, ומשכך המבקשים אינם נכללים בקבוצה אותה הם מבקשים לייצג ("צרכנים ... אשר כספי הפיקדון ששולמו בתמורה למכלי המשקה המסומנים כחייבים בפקדון ... שרכשו ו/או נאספו על ידיהם ולא הושבו להם ...") וכבר מטעם זה בלבד אין מקום להתיר להם לייצג קבוצה זו.

אמנם בכתב התביעה טוענים המבקשים כי הם עותרים לסעד של השבת כספי הפיקדון עבורם ועבור כלל הציבור, אולם המבקשים לא הבחינו בינם לבין כלל הצרכנים לעניין הנזק. הם העריכו את תביעת ההשבה ב-30,000,000 ₪, במקום אחד (בסעיף 33א' לכתב התביעה ובסעיף 14ג' לבקשה) וב-240,000,000 ₪ במקום אחר, בו פירטו את הסעד המבוקש עבור הקבוצה (סעיף 3 לבקשה), אולם בשום מקום לא צויין מהו הנזק של המבקשים אשר בגינו הם עצמם דורשים סעד של השבה. זאת, אף שנזקם של המבקשים ניתן לאמדן מדוייק, שכן הם יודעים כמה בקבוקים ניסו להשיב ללא הצלחה.

ויודגש: בתצהיר התומך בבקשה, אין כל טענה בדבר נזק כלשהו שנגרם למי מהמבקשים ושבגינו הם עותרים לסעד, למעט בגין עגמת נפש, כפי שצויין לעיל, סעד לו הם עותרים רק במסגרת התביעה האישית ואך עבור חלק מהמבקשים אשר המצהיר אינו נמנה עימם

30. זאת ועוד. הפיצוי בגין עוגמת נפש נתבע, כאמור, עבור עוגמת הנפש שנגרמה לילדים הקטינים. אמנם לא צויינו הגילאים של הילדים, אולם נטען כי הוריהם ביקשו לחנכם לערכים של שמירה על איכות הסביבה ותוך כדי כך לאפשר להם להרוויח דמי כיס. בענין זה יש לאמר, כי הפיצוי המבוקש בגין עוגמת נפש, בסך 20,000 ₪ לילד, במושגים של קטינים ובהתחשב במטריה שבה עסקינן, הינו סכום עתק החורג, על פניו, מכל אמת מידה מתקבלת על הדעת, וסבורתני כי אין ולא כלום, בלשון המעטה, בינו לבין דמי כיס או הערך החינוכי שביקשו ההורים, לטענתם, להקנות לילדיהם.

לא זו אף זו. המבקשים מודים כי הם ביקשו להחזיר גם מיכלים ריקים שנאספו על ידם, ולא רק מיכלים ריקים שרכשו. המבקשים לא עשו הבחנה בין כמות המיכלים שאספו לבין כמות המיכלים שרכשו, אולם ברור, הן מכתב התביעה והן מהבקשה ותצהיר המבקש 1 שניתן בתמיכה לה, בהם נטען כי לא הצליחו להחזיר "כמות של מאות מיכלים בכל פעם" (סעיף 5 לתצהיר), כי מירב המיכלים שבידיהם הם מיכלים שנאספו ולא כאלה שנרכשו.

אמנם , חוק הפיקדון מאפשר החזרת מיכלים שנאספו וקבלת הפיקדון עבורם, אולם לגבי המיכלים שנאספו בכל מקרה אין המבקשים יכולים לטעון כי נגרם להם נזק ממוני מאי החזרתם, שכן הם לא שילמו פיקדון בגינם.
31. המצב הינו, איפוא, כדלקמן:

הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית נתמכת אך ורק בתצהיר המבקש 1 אשר במסגרתו אינו עותר לסעד כלשהו עבור עצמו. הנזק שנטען שנגרם למבקשים, הינו אך ורק עוגמת נפש, וזאת רק לאותם מבקשים שהינם קטינים אשר איננו יודעים אודותם דבר פרט לשמם, אף לא גילם, ואשר אף אחד מהם לא נתן תצהיר מטעמו. אין כל טענה בתצהיר בדבר נזק נוסף או אחר שנגרם למי מהמבקשים, ואם לא די בכך, הרי שהנזק היחידי שנטען שנגרם למבקשים, כאמור, אינו ממין הנזק שנטען שנגרם לקבוצת הצרכנים שבשמה עותרים המבקשים להכיר בתובענה כייצוגית, עבורם עותרים המבקשים לסעד של השבת כספי הפיקדון ששולמו בתמורה למיכלי המשקה שרכשו או נאספו על ידיהם.

די בכך שלא הונחה תשתית עובדתית וראייתית ולו לכאורה, לקיומו של נזק למי מהמבקשים על מנת לייתר את הצורך בדיון פרטני בכל אחת מעילות התביעה אשר בכל אחת מהן נדרש יסוד הנזק כתנאי לתחולתה.

משקבעתי כי למבקשים אין עילת תביעה אישית, הרי שתנאי הסף המרכזי והבסיסי לאישור תביעה כתובענה ייצוגית אינו מתקיים ומשכך נשמט הבסיס מבקשתם. אף על פי כן , אמשיך ואבחן, האם מתקיימים התנאים המקדמיים הנוספים שנקבעו בחקיקה ובפסיקה, לצורך אישורה של תביעה כתובענה ייצוגית, תוך התרכזות באותם תנאים אשר לטעמי בולטים בהיעדר התקיימותם במקרה דנן.
תנאי יעילות והוגנות ההליך: קיומן של שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה
32. חוק הגנת הצרכן קובע בסעיף 35ב' שבו, את התנאים דלקמן, אשר על מי שמבקש להגיש תובענה ייצוגית, לעמוד בהם:

"הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, והוא לא יאשרה אלא אם כן שוכנע שנתקיימו תנאים אלה:

(1) התובענה הוגשה בתום לב;
(2) גודלה של הקבוצה מצדיק הגשת התובענה כתובענה ייצוגית;
(3) התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי התובע מייצג בדרך הולמת את עניינם של כל הנמנים עם הקבוצה".

תנאי נוסף הנגזר מן התנאים הללו ואשר נזכר מפורשות בתקנה 3 לתקנות הגנת הצרכן (סדרי דין לעניין תובענה ייצוגית), התשנ"ה-1995, מורה כי יש לפרט בבקשה את:

"השאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה".
במסגרת תנאי היעילות וההוגנות הקבוע בסעיף 35ב'(3) לחוק הגנת הצרכן וכמפורט בתקנה 3 הנ"ל, יש לברר האם הסוגיות המהותיות העומדות לדיון, ניתנות לבחינה משותפת לגבי כלל חברי הקבוצה או שמא יהיה צורך בבירור אינדיבידואלי לגבי כל תובע ותובע בשאלות הללו: תנאי זה, כפי שפורש בפסיקה, דורש הומוגניות ואחידות בין התובעים הפוטנציאליים ביסודות עילתם [ת.א. (י-ם) 1279/96, המ' 4005/96 גבעון ואח' נ' המרכז הרפואי שערי צדק ואח', דינים מחוזי, לב(1) 711], גם אם אין הכרח כי שיעור הנזק האישי שנגרם לחברי הקבוצה יהא זהה (ראו: דברי כב' הנשיא ברק ברע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, בעמ' 788 ודברי כב' השופטת שטרסברג-כהן בע"א 1977/97 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נה(4) בעמ' 611 - בפרשה זו היתה אמנם כב' השופטת שטרסברג-כהן בדעת מיעוט, אך לא בהקשר זה).

33. ברע"א 4556/94, שם, בעמ' 788-789 נתן בית המשפט דעתו לתנאי דומה, בסעיף 54ב'(1) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, לפיו נדרש המבקש להראות כי: "התובענה הוגשה בתום לב וקיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה". באותו עניין קבע בית המשפט, כי:

אין כל צורך שכל השאלות המתעוררות ביחס לקבוצה תהיינה משותפות. די בכך שהיסוד המשותף מהווה מרכיב מהותי בהתדיינות".

[וראו גם: ת.א. (ת"א) 2563/99 בש"א 58066/99 יצחק שלומוביץ ואח' נ' סקאל דיוטי פרי בע"מ ואח', תק-מח 2002(1) 23].

בת.א. (ת"א) 19/92 המ' 138/92 זת חברה ליעוץ כלכלי בע"מ ואח' נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, פ"מ תשנ"ו(2) 183 נקבע:

"המבחן שיש להחיל בענין זה, כפי שהמשיבים טענו בטענתם החלופית, הוא מבחן העיקר והטפל. על בית המשפט לבחון, האם רב המשותף על השונה, בין השאלות העובדתיות והמשפטיות המתעוררות במקרה מסויים".

המבחן, איפוא, הוא מבחן העיקר והטפל. אם ישנן שאלות מהותיות ומרכזיות של עובדה ושל משפט שאינן משותפות לחברי הקבוצה, לא עומדת התובענה במבחן.
ככל שבקשת האישור נסמכת על תקנה 29, ההלכה היא, כפי שהוזכר לעיל, כי יש לקרוא לתוכה את תנאי הסף בעלי מכנה משותף הקבועים בחוקים הספציפיים העוסקים בתובענות ייצוגיות, ובגדרם גם התנאי הנ"ל וכמוהו התנאים הנוספים אליהם אתייחס להלן.

34. בסעיף 6 לבקשה מפנים המבקשים לתצהיר כמקור לפירוט השאלות המשותפות, ואולם התצהיר שותק בהקשר זה ולא נאמר בו דבר.

במקרה דנן, רבות השאלות העובדתיות והמשפטיות אשר אינן משותפות לחברי הקבוצה. לכל חבר בקבוצה יהיו טענות שונות מאלה של חברו, הנסמכות על מקרים פרטניים ואינדיבידואליים.

מטענות המבקשים עצמם עולה חוסר אחידות באשר לעובדות בכל אחד מהארועים עליהם נסמכת תביעתם, אשר רב בהם השוני על המשותף.
כך, בתצהיר התומך בבקשה מפרט המצהיר (המבקש 1) כי בסניף של המשיבה 2 סירבו להשיב את דמי הפיקדון במזומן עבור המיכלים, אך נאותו ליתן שובר זיכוי לשימוש בסניפי הרשת וסניפים שותפים אחרים (סעיף 6 לתצהיר); בסניף של המשיבה 3 אשר ביד אליהו הסכימו להשיב את כספי הפיקדון עבור עשרה מיכלים בלבד (סעיף 7 לתצהיר) ובסניף אחר של המשיבה 3 ("זיל וזול" בקניון חוצות אשקלון), נתנו החזר רק עבור ארבעה מיכלים (סעיף 8 לתצהיר. על היותו של "זיל וזול" סניף של משיבה 3 נלמד מההסכמה אליה הגיעו הצדדים בבש"א 16933/02 למחקה כבעלת דין, בנסיבות אלה); בשני סניפים של המשיבה 4 נטען כי סרבו להשיב את הפיקדון במזומן, אך הציעו שובר זיכוי (סעיף 13 לתצהיר) ואילו בעמדת איסוף של המשיב 1 מיינו את מיכלי המשקה הריקים שהביא עימו המבקש בטענה שהם פגומים בחלקם וכי עבורם לא ניתן לקבל את דמי הפיקדון (סעיף 11 לתצהיר).
למבקשים עצמם טענות שונות בתכלית כלפי כל אחד מהמשיבים - כל מקרה ונסיבותיו, כל משיב וטענותיו. מקל וחומר שזה המצב ביחס לכלל הקבוצה המיומרת, ומשכך כל מקרה יצריך בירור פרטני וייחודי.

אף הנזק הנטען אינו משותף לכל חברי הקבוצה. יהא על כל אחד מחברי הקבוצה להוכיח את נזקו האישי - כמה מיכלים לא הצליח להחזיר ומדוע, באיזה בית עסק, האם בית העסק משתייך לאחת מרשתות השיווק הנתבעות, האם היו המיכלים ריקים, האם היו מסומנים וכיוצ"ב פרטים. הוכחת הנזק מחייבת בדיקה דקדקנית ושונה לגבי כל אחד מחברי הקבוצה והוכחה מסורבלת זו מוציאה את המקרה דנן מהמקרים הראויים לבירור בדרך של תובענה ייצוגית, שכן זו אינה "הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

35. זאת ועוד ואולי העיקר: המבקשים תובעים מספר רשתות שיווק, כאשר פניותיהם בנסיון להחזיר מיכלים ריקים נעשו בסניף מסוים של כל אחת מהרשתות. המבקשים עצמם טוענים כי לכל אחד מבתי העסק אליהם פנו, נהלים משלו, השונים מאלה של בית העסק האחר.

אין כל טענה מצד המבקשים, כאילו תיפקודו של סניף אחד ברשת שיווק כזו או אחרת מעיד על התפקוד של כלל הסניפים. גם אין כל טענה בדבר קיומה של הנחיה או מדיניות של הנהלת הרשת לנהוג בניגוד לחוק. יוצא, שכל סניף מהסניפים של הרשתות השונות ברחבי המדינה, עומד בפני
עצמו. משכך, אף המשיבים (הנתבעים) אינם משותפים לכל חברי הקבוצה.

באשר למשיבים אוסיף, כי המבקשים לא הבחינו בין המשיב 1 לבין המשיבות 2-4, בנוגע לטענות ולעילות המופנות כלפיהם, למרות שהבחנה כזו מתחייבת מעצם השונות במהותם של הגופים הללו.

המבקשים טוענים נגד כל המשיבים כאחד, כי סרבו לקבל את המיכלים ולהשיב את כספי הפיקדון. ברם, המבקשים לא הצביעו על מקור חובה חוקית של המשיב 1 כלפיהם. המשיב 1 הוקם לצורך איסוף מיכלי משקה מבתי עסק ולא מיחידים. על פניו, אין החוק מטיל חובה ויוצר יריבות משפטית בין המשיב לבין הצרכנים, כהגדרתם בחוק, באשר חוק הפיקדון מחייב את המשיב 1 ליתן שירותים "לכל יצרן, יבואן או בית עסק". בנוסף, החובה כלפי הצרכנים מוטל
ת על בית עסק שהוא "מקום שבו נמכרים מיכלי משקה" ולכאורה זו אינה חלה על המשיב 1 שאין מחלוקת כי אין עיסוקו במכירת משקאות (סעיפים 1, 6, 8א' לחוק הפיקדון).

36. אם לא די בכך, הרי גם לעניין הסעד המבוקש עבור הקבוצה, אותו העריכו המבקשים בסכום של 240,000,000 ₪ (סעיף 3 לבקשה) כללו המבקשים את המשיבים ב"סל אחד", מבלי לעשות כל אבחנה ביניהם.

ויוער, סכום זה ננקב באופן סתמי, ללא כל תחשיב או פירוט מינימלי כנדרש. אך יתרה מזו - אין בבקשה או בתצהיר כל פרטים שהם באשר ל"נתח השוק" של כל אחת מרשתות השיווק בהתייחס למיכלי המשקה ודמי הפיקדון שהשבתם נתבעת עבור הקבוצה ואף לא בנוגע למשיב 1 שהינו תאגיד איסוף שהוקם מכח חוק הפיקדון במובחן מהמשיבות האחרות.

גם אין פילוח שוק המתייחס לרשתות השיווק הנתבעות, מחד גיסא, לעומת רשתות שיווק ובתי עסק אחרים שלא נתבעו, כאשר מאידך גיסא הסעד המשוער הנתבע עבור הקבוצה המיומרת מתייחס - כך לטענת המבקשים - לס"כ דמי הפיקדון הנגבים במשך שנה ברחבי המדינה על ידי כלל בתי העסק, מכח חוק הפיקדון.

37. ביסודו של דבר, הארועים עליהם נסמכת התביעה הם ספציפיים ויחודיים למבקשים, אשר ביניהם רב השוני על המשותף, ומכל מקום הם מתייחסים למקרים בודדים בסניפים מסויימים וספוראדיים של המשיבות, אשר אין בהם, כשלעצמם, כדי להשליך על התנהלותן של רשתות השיווק המשיבות בכללותן, משלא הונחה לכך תשתית ראייתית או עובדתית. גם מטעם זה, תביעת המבקשים אינה מתאימה לשמש כתובענה ייצוגית. הליך מסוג זה יהא לא יעיל ולא הוגן, אינו מתאים ואינו ראוי בנסיבות שפורטו.

תנאי תום לב
38. תנאי מקדמי נוסף לאישור תביעה כתובענה ייצוגית נוגע לתום ליבם של המבקשים.

סבורתני כי דרכם של המבקשים לוקה בחוסר תום לב.

חוסר תום ליבם של המבקשים מתבטא כבר בחופזה בהגשת הבקשה, כשהיא לוקה בחסר רב ומהותי. המבקשים הגישו את בקשתם ביום 18/11/01, כחודש וחצי בלבד לאחר כניסת חוק הפיקדון לתוקפו.
חיפזון זה בא לידי ביטוי גם בכך שלא נעשתה פניה מוקדמת ממשית מצד המבקשים למי מהמשיבים, בתלונה על כך שסניפים כאלה או אחרים של רשתות השיווק מסרבים לקבל מיכלים ריקים ולהשיב את כספי הפיקדון. אמנם, המבקש 1 טען בתצהירו, כי פנה אל המשיב 1, אולם פנייה זו, על פניה, לא היתה לגורמים בני סמכא במשיב 1, אלא למרכז המידע של המשיב 1, ובפני
יתו לא ביקש המבקש 1 להתלונן כלל על בתי העסק אשר מסרבים לקבל את המיכלים, אלא שהפנייה נעשתה על מנת לברר את רשימת מוקדי האיסוף בהם ניתן להחזיר מיכלים.

גם להנהלה או לגורמים המוסמכים של איזה מרשתות השיווק, המשיבות 2-4, לא מצאו המבקשים לפנות.

ברע"א 8332/96 משה שמש נ' דן רייכרט ואח', פ"ד נה(5) 276, קבע כב' הנשיא ברק:

"אכן, אישורה של תובענה כתובענה ייצוגית מטיל נטל
ים כבדים על גורמים רבים. אל לנו להקל ראש בשלב זה ולגרוע שלא לצורך מן הנטל
הרובץ על כתפי מי שמבקש לזכות במעמד של תובע ייצוגי ... לא זריזותו של התובע היא שתכריע את הכף באישור תובענה ייצוגית - דיותה של התובענה, מיהותו של התובע וטיבו של הייצוג הם שיכריעו".

(שם בעמ' 327).

אמנם בת.א. (באר-שבע) 3273/97 הלוי אברהם ואח' נ' חברת בזק בינלאומי בע"מ ואח', תק-מח 2001(2) 41129, נאמר:

" אין לשלול, כפי שצויין, את יוזמת הפרט ואין לראות בשלילה הזדרזות להגשת הבקשה במועד מוקדם ככל האפשר ...".

ואולם, בהמשך הדברים נאמר:

"... אבל אין בכך כדי להצדיק השלמה עם הגשת הליכים בדרך מרושלת.
הליכי אישר תביעה ייצוגית בשם ציבור רחב של תובעים מחייבים הקפדה על הגשת הבקשות בדרך ראויה ועל בתי המשפט מוטל
ת החובה להימנע מגישה סלחנית, המשדרת מסר של השלמה עם הגשת בקשות ללא בדיקה והכנה נאותים. נראה לי כי דרך הגשת הבקשה במקרה הנוכחי, על גלגוליה השונים כפי שפורטו, אינה עומדת ברמה הנדרשת ואינה מצדיקה אישור הגשת תביעה ייצוגית על ידי מי שפעל בדרך כזו".

(שם, בעמ' 41134).

הדברים יפים אף בענייננו. כפי שכבר נאמר ופורט לעיל, הבקשה חסרה תשתית עובדתית וראייתית מינימלית, לא כל שכן התצהיר שניתן בתמיכה לה. המבקשים עצמם מודים בבקשתם (סעיף 6ז') כי "התמונה העובדתית אינה שלמה לפי שעה". נוסחה של הבקשה מעיד על כך שהוגשה בחופזה ובלא מחשבה והכנה מספקת, וכפי שנאמר בענין רייכרט: "יצא שכר הזריזות בהפסדו של הפירוט הראוי".

תנאי הייצוג ההולם
39. היותם של המבקשים תובעים המנהלים ומייצגים באופן הולם את עניינם של כל חברי הקבוצה, גם הוא תנאי סף הנדרש לאישור תובענה כייצוגית.

דעתי היא, כי המבקשים לא עמדו אף בנטל
זה המוטל
עליהם לצורך ביסוס מעמדם כתובעים יצוגיים.

ראשית, המבקשים בתביעתם הגדירו את חברי הקבוצה כ"צרכנים כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק הפיקדון, אשר כספי הפיקדון ששולמו בתמורה למכלי המשקה המסומנים כחייבים בפיקדון (להלן: 'מכלי משקה') שרכשו ו/או נאספו על ידיהם לא הושבו להם בהתאם לאמור בחוק הפיקדון".

חוק הפיקדון מגדיר "צרכן" בסעיף 1 לחוק: "אדם הקונה או האוסף מכלי משקה שלא למטרת עסק".

מן האמור בבקשה עולה, כי המבקשים אינם צרכן טיפוסי האוסף את המיכלים הריקים המשמשים אותו ואת משפחתו, אלא בהתארגנות לקראת אופרציה רחבת היקף של איסוף. המבקש 1 מודה בתצהירו כי המבקשים הקטינים אגרו "מאות מכלים בכל פעם", כי החזיר במקרה מסויים, למשיבה 2, 229 מיכלים, וכי פנה למשיב 1 בבקשה ל"מעמד לשקיות פחיות ובקבוקים ... מעין מעמד שיתאים לגודל מסעדות קטנות ובינוניות". אמנם החוק לא מוציא מגדרו מי שאוסף מיכלים וגם לא ניתן לאמר כי האיסוף על ידי המבקשים נעשה "למטרת עסק", אולם האיסוף רחב ההיקף העולה מהמתואר בתצהיר המבקש 1, מצביע על כך כי המבקשים נבדלים מהציבור אותו הם מבקשים לייצג, ציבור שברובו - כך ניתן להניח - מחזיר בקבוקים שרכש; וגם אם בדרך אסף מיכלי משקה, מותר להניח שאין המדובר ב"מאות מכלים בכל פעם".

שנית, דעתי היא כי העמדת קטינים בחזית הבקשה יש בה, כשלעצמה, כדי להצביע על חוסר התאמתם של המבקשים להיות תובעים יצוגיים. העותר הציבורי הינו שליח שלמעשה "נכפה" על הציבור ונראה לי כי קטינים, דרך כלל, אינם יכולים לשמש תובע ייצוגי הולם.

אמנם איני באה לקבוע מסמרות בהקשר זה של קטינים כתובעים יצוגיים, ואולם ודאי שאין לכך מקום שעה שחוק הפיקדון לא נועד לטובתם ולהגנתם של קטינים דווקא (אף אם גם לטובתם נועד), ומכל מקום אין טענה כזו בפי המבקשים.
יוזכר, כי מכל מקום לא הוגשו תצהירים מטעם המבקשים הקטינים ולא ניתנו כל פרטים לגביהם (אף לא גילם), ועל כן, גם מטעם זה, אין המבקשים ראויים לשמש כתובעים ייצוגיים.

40. גם רדידותם של הבקשה והתצהיר, החסר הרב שבהם מבחינת התשתית העובדתית והראייתית כמו גם היעדר התימוכין המשפטיים, יש בהם כדי ללמד על כך שאין המבקשים מתאימים לשמש תובעים ייצוגים; ודי אם אומר כי בתצהיר אין כל התייחסות שהיא לאיזה מתנאי הסף אשר התקיימותם מתחייבת בבוא בית המשפט לשקול אישור תובענה כייצוגית, אין בתצהיר טענה לקיומו של נזק למצהיר ואילו המבקשים האחרים לא נתנו תצהיר מטעמם, לא הונחה כל תשתית ראייתית ועובדתית באשר לסעד הנתבע עבור הציבור וכיצד חושב, לא נעשתה אבחנה בין המשיבים השונים ועוד כהנה וכהנה פגמים בסיסיים נפלו בבקשה ובתצהיר.

יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בעניין גולדפדן, על ידי גב' השופטת גרסטל
:

"במסגרת זו על תצהירו של המבקש לייצג אחרים בתובענה ייצוגית לכלול את הפרטים הבאים:

א. פירוט עילת התביעה שלו כלפי כל אחד מהנתבעים וכן פירוט הנזק הנטען וכיצד חושב;
ב. פירוט עילת התביעה של כל המיוצגים על ידו כלפי כל הנתבעים;
ג. הגדרת קבוצת המיוצגים ופירוט המכנה המשותף שלהם (העובדתי והמשפטי) אשר מצדיק הכללתם כקבוצה;

ד. מדוע מאמין המבקש כי ראוי לאפשר לו לייצג את כל הקבוצה הנטענת וע"י כך להכפיף המיוצגים על-ידיו למעשה בית דין. במסגרת זו עליו להראות כושרו לייצג.

דרישות אלו נובעות לדעתי, באופן טבעי מהחשיבות ומההשלכות מרחיקות הלכת שיש לאישור בקשה לתובענה ייצוגית.

חשיבותו של התצהיר בבקשה לאשור תובענה יצוגית, גדולה כפל כפליים.

התצהיר, שבו אמורות להכלל כל הטענות העובדתיות הרלבנטיות, אמור לשכנע את בית המשפט כי קיימת אפשרות סבירה שהתובעים יזכו בתביעה לא רק עבור עצמם אלא עבור כל הקבוצה ולכן - 'על המבקשים להציג גרסה בעלת מידת שכנוע לכאורה גבוהה יותר מאשר נדרש נתבע בסדר דין מקוצר ...' (ת.א. 11464/91 מלכה אקרמן ואח' נ' יצחק מיטל
מן ואח' (לא פורסם) מפי כב' השו' לויט).

בת.א. 709/95, 720/95 עמית גורביץ ואח' נ' סלקום ישראל בע"מ (לא פורסם) נקבע עוד ע"י כב' השו' לויט כי: 'על בית המשפט המאשר לנהוג משנה זהירות ולאשר כתביעה ייצוגית רק תביעה שעילתה ראויה וסיכוייה, לכאורה, סבירים' (עמ' 19).

על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בכך, יש לתמוך הבקשה בתצהיר אשר יאפשר לביהמ"ש להתייחס לאמור בו, ולא, תצהיר סתמי וכוללני" (ההדגשות במקור - ע.ב.).

בתצהיר התומך בבקשה דנן, לא נמצא דבר מכל אלה.
סוף דבר
41. מכל הטעמים שפירטתי לעיל, הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, נדחית.

למותר לציין, כי אין באמור בהחלטה זו כדי ליתן לגיטימציה או הכשר להפרת הוראות חוק הפיקדון ושומה על רשתות השיווק וכל מי שהחוק חל עליו, לפעול על פיו ולבצעו ככתבו וכלשונו.

המבקשים, ביחד ולחוד, ישלמו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ למשיב 1 מצד אחד, למשיבות 2 ו-4 מצד שני ולמשיבה 3 מצד שלישי ובסה"כ 30,000 ש"ח.

סכומים אלה ישולמו בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

ניתנה היום 13/01/2003 במעמד: _____________________________________
ענת ברון
, שופטת









א בית משפט מחוזי 2524/01 אריה קראוס, עירא קראוס, יעל-חן קראוס, נריה קראוס, התובעים 2-4, קטינים באמצעות אביהם, אריה קראוס, אחינועם קרא-עוז , אילן-צבי קרא-עוז , נדב קרא-עוז , טל נ' תאגיד איסוף מכלי משקה בע"מ, קו-אופ רשת הריבוע הכחול לישראל בע"מ, קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ, שופר-סל בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/01/2003)