פסקי דין על ח"כ חיים רמון | פסקי דין על שר המשפטים | פסקי דין על מר משה נסים |

337/83 בג"צ     14/07/1983




בג"צ 337/83 ח"כ חיים רמון נ' שר המשפטים, מר משה נסים




(פד"י לז (3) 1)

(פד"י לז (3) 418)


בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 337/83

השופטים:
כבוד מ"מ הנשיא מ' שמגר

כבוד השופט יהודה כהן
כבוד השופט א' גולדברג

העותר:
ח"כ חיים רמון


ע"י ב"כ עו"ד ד' ורשאי

נ ג ד


המשיב:
שר המשפטים
, מר משה נסים

ע"י ב"כ עו"ד ר' יאראק
, מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה

התנגדות לצו-על-תנאי מיום 30.5.83.

פסק - דין

מ"מ הנשיא מ' שמגר
:
1. העותר, שהוא חבר הכנסת, פנה לבית-משפט זה וביקש, כי יצא מלפנינו צו, לפיו יידרש המשיב לבוא וליתן טעם, מדוע לא יועבר הדו"ח, הידוע כדו"ח קארפ, לידי ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת.


העותר הוא חבר של הוועדה האמורה של הכנסת, בעת דיון, שהתקיים לפניה ביום 23.5.83, ביקש יחד עם חברי ועדה אחרים מאת יושב-ראש הוועדה, כי יפנה לשר המשפטים
ויבקש, שהדו"ח האמור יובא לפני הוועדה.


יו"ר הועדה, חבר הכנסת אלי כולאס, פנה למשיב, אך –

"כפי שידוע לעותר מסרב השר להיענות לבקשת יו"ר הועדה."

העותר גם מאזכר בהקשר זה מכתב של היועץ המשפטי לממשלה, פרופ' יצחק זמיר, שהופנה ליושב-ראש הוועדה, ואשר תוכנו פורסם ביום 27.5.83 בעיתונות היומית.

ביום 29.5.83 הודיע העותר טלפונית לשכת שר המשפטים
, כי השר מתבקש למסור את הדו"ח לוועדה הנ"ל לפני תחילת ישיבתה ביום 30.5.83, אך הדבר לא נעשה.

טענתו של העותר היא. כי אי-העברתו של הדו"ח אל הוועדה נוגדת הוראותיו של סעיף 14 (ב) לתקנון הכנסת, ומכאן העתירה שלפנינו.

2. תקנון הכנסת קובע, כי ועדה קבועה של הכנסת רשאית לדרוש מאת השר הנוגע בדבר הסברה וידיעות בעניין שנמסר לדיונה או שנכנס לתחום תפקידיה. והשר חייב, בעצמו או על-ידי נציגו, למסור את ההסברות או הידיעות המבוקשות.

התכנון דן, כמובן, בסמכותה של ועדה ואינו מאזכר סמכות כלשהי של חבר ועדה בתור שכזה, ולא התחוור לפנינו, על יסוד החומר שהוגש לנו, מה הייתה החלטתה של הוועדה, ואם קיבלה הוועדה – אם החליטה כך – הסברה וידיעות כזכותה.

כך הסתבר רק בעת הדיון שלפנינו, כי המשיב הופיע לפני הועדה, אך לא ידוע לנו מה נאמר על-ידי השר. במכתב של היועץ המשפטי לממשלה שפורסם בעיתונות נאמר, בין היתר, כי הכותב יהיה מוכן להציג את הדו"ח הנ"ל, בהשמטות מסוימות שתידרשנה לפי מהות העניין, לפני הוועדה הנ"ל, לאחר שיסתיימו הדיונים בקרב גורמי הממשלה על הדו"ח.

סיכומו של דבר, לא התחוור מן החומר שלפנינו, אם נחה דעתה של הועדה מן ההסבר של המשיב ומן האמור במכתב של היועץ המשפטי לממשלה, ומהי עמדתה של הוועדה בתור שכזאת, בעת הזאת.

3. לפני שבית-משפט זה נדרש לשאלה, אם עילה פלונית לקובלנתו של עותר היא מבין אלה שבית-משפט זה רואה אותן בגדר העילות, בהן יראה להפעיל סמכותו, יש להניח את התשתית העובדתית ולהצביע על קיומו של מעות הדורש תיקונו, ויתרה מזאת, גם על כך שנעשה מה שדרוש כדי להעמיד את מי שמופקד על כך על הליקוי, אשר עליו מלינים. במה דברים אמורים, בית-משפט זה נזקק כבר בעבר לשאלה החוקתית העקרונית, אימתי יטה להתערב בפעולה מפעולותיה של הרשות המחוקקת, ובהקשר זה נתן דעתו, בין היתר, לאבחנות בין הפעולות, הננקטות על-ידי הכנסת בפועלה בתפקיד מעין שיפוטי, לבין פעולותיה בהליכים הפנים-פרלמנטריים (בג"צ 306/81 פלאטו שרון נ' ועדת הכנסת, פ"ד לה(4) 118, בעמ' 126, 142; בג"צ 652/81 ח"כ שריד נ' יושב-ראש הכנסת מנחם סבידור, פ"ד לו(2) 197, בעמ' 203-204; בג"צ 753/80 של"י שלום ושוויון לישראל ואח' נ' יושב-ראש הכנסת ואח', פ"ד לה(2) 813, בעמ' 815 מול האות ב). אולם, במקרה שלפנינו אין כלל צורך שנשוב ונישם את האבחנות והמבחנים המקובלים עלינו בדרך כלל, כאשר אנו שוקלים, אם יש במקרה פלוני מקום להתערבותו של בית-משפט זה בפעולתה של הרשות המחוקקת, כי כלל לא בשלו התנאים המוקדמים לכך: כל שעולה מן החומר שלפנינו הוא, שהוועדה ביקשה בשלב מסוים חומר מאת שר המשפטים
, וכי השר והיועץ המשפטי לממשלה השיבו את אשר השיבו, אך אין עולה מן החומר, כי הוועדה בתור שכזאת, להבדיל מחבר זה או אחר מבין חבריה, סבורה עתה, כי אכן לא קוימו הוראותיו של תקנון הכנסת.

זאת ועוד, הערנו בעבר לא אחת, כי לפני שבאים בשעריו של בית-משפט זה יש לנסות ולמצות את ההליכים על-ידי פניה לאותן רשויות, אשר על פועלן או מחדלן מבקשים להלין לפנינו (בג"צ 600/75 קורן נ' שר הבטחון ואח', פ"ד ל(1) 514). לו סברה הוועדה, כי גורם כלשהו ברשות המבצעת לא קיים חובותיו לפי תקנון הכנסת, הייתה צריכה להביע דעתה על-ידי הפניית תשומת לבה של אותה רשות, ממנה נדרשת פעולה או הימנעות מפעולה לפי העניין, אין גם לקבל את התיזה, כי הודעה טלפונית של העותר כחבר הוועדה ללשכתו של שר די בה כדי להניח את התשתית לפנייתו לבית-משפט זה למחרת היום, פנייה בה ביקש כי השר יחוייב, מכוח צו של בית-משפט זה, לקיים את אשר העותר דרש בהודעה הטלפונית הנ"ל.

סיכומו של דבר, אף בלי שבוחנים איך יש ליישם במקרה דנן את המבחנים המקובלים עלינו לעניין תחימת הסמכויות בין הרשויות, לא ניתן היה להגיע למסקנה, שנוצר חיוב מכוח התקנון שלא קויים, וכי מוצו ההליכים המתחייבים בכגון דא. בשולי הדברים אוסיף, כי ייתכן שהעתירה איננה משקפת את כל ההתפתחויות העובדתיות כהוייתן, אך אם כך הדבר, אין העותר יכול להלין אלא על עצמו.

אשר על-כן החלטנו ביום 4.7.83 על דחייתה של העתירה.

ניתן היום, ד' באב תשמ"ג (14.7.83).









בג"צ בית המשפט העליון 337/83 ח"כ חיים רמון נ' שר המשפטים, מר משה נסים (פורסם ב-ֽ 14/07/1983)