פסקי דין על מרלין אביטןיוסף אדסמןמירה אלגרבלישושנה בלומנטלאסתר בן שושןורד דגניעמליה טויטוסיגלית יצחקובאביב לויןזיוה מוסקוביץפורטונה מזרחימישל גולודארקדי סטאיקיןחיה פקטוררחל קלצ'קיןחיה שטרן | פסקי דין על ג'ורג'י מדלין | פסקי דין על ג'ורג'י יעקב | פסקי דין על ג'ורג'י אבנר ואח' |

67495-01/17 א     16/02/2017




א 67495-01/17 מרלין אביטןיוסף אדסמןמירה אלגרבלישושנה בלומנטלאסתר בן שושןורד דגניעמליה טויטוסיגלית יצחקובאביב לויןזיוה מוסקוביץפורטונה מזרחימישל גולודארקדי סטאיקיןחיה פקטוררחל קלצ'קיןחיה שטרן נ' ג'ורג'י מדלין, ג'ורג'י יעקב, ג'ורג'י אבנר ואח'








בית משפט השלום בנתניה


ת"א 67495-01-17 אביטן ואח'
נ' גורג'י ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





מספר בקשה:
1

בפני

כבוד השופט
אלי ברנד


מבקשים

1. מרלין אביטן
2. יוסף אדסמן
3. מירה אלגרבלי
4. שושנה בלומנטל
5. אסתר בן שושן
6. ורד דגני
7. עמליה טויטו
8. סיגלית יצחקוב
9. אביב לוין
10. זיוה מוסקוביץ
11. פורטונה מזרחי
12. מישל גולוד
13. ארקדי סטאיקין
14. חיה פקטור
15. רחל קלצ'קין
16. חיה שטרן


נגד


משיבים

1. ג'ורג'י מדלין
2
. ג'ורג'י יעקב
3. ג'ורג'י אבנר
4. ג'ורג'י רונן
5. לימור קוזחי
6. אסנת בגון

7. יוחאי דוק




ב"כ המבקשים: עו"ד שמואל אריאלי
ב"כ המשיב 7: עו"ד טל לביא

החלטה

בפני
בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המבקשים ו/או מי מטעמם לבצע כל עבודות בניה ו/או הריסה בקומה המפולשת בבנין שברחוב אבו שדיד 3 בנתניה, הידוע כחלקה 579 בגוש 8260 (להלן: "הבית המשותף"), זאת עד למתן

פסק דין
בתובענה העיקרית אשר הסעד המבוקש בגדרה הינו צו מניעה קבוע.

העובדות
:
המבקשים הינם בעלי יחידות דיור בבית המשותף, המשיבים 1-6 הינם בעלי הזכויות הרשומים במחסן ומרפסת צמודה המהווים חלקת משנה 1 בבית המשותף (להלן: "המחסן") אשר מכרו את זכויותיהם במחסן למשיב 7 ולטובתו נרשמה הערת אזהרה על פי חוזה מכר מותנה מיום 20.9.16 (להלן: "חוזה המכר").
המשיב 7 רכש את הזכויות במחסן על מנת לממש את זכותו לבנית דירת נכה בקומה המפולשת של הבית המשותף בה ממוקם המחסן.
ביום 6.11.16 הונח בתיבות הדואר של המבקשים מכתב מאת המשיב 7 בו הודיע להם על כוונתו להוסיף דירת נכה בקומה המפולשת בצמוד למחסן ו/או כהרחבה שלו.
ביום 30.1.17 הגישו המבקשים תובענה למתן צו מניעה קבוע כמפורט לעיל ובגדרה עתרו למתן צו המניעה הזמני במעמד צד אחד ואף ציינו כי הגישו התנגדות למתן היתר לבנית דירת הנכה עבור המשיב 7 לועדה המקומית לתכנון ובניה בנתניה.
בהחלטתי מאותו יום לא נעתרתי לבקשת המבקשים במעמד צד אחד – "בשים לב לעובדה שהמבקשים מודעים לכוונת המשיב 7 לבצע את עבודות הבניה לכל המאוחר מאז 6.11.16 ובחרו להגיש בקשתם רק עתה ונוכח העובדה כי הגישו במקביל התנגדות לועדה לתכנון ובניה", וקבעתי דיון בבקשה במעמד הצדדים תוך שאפשרתי למשיבים להגיב לבקשה.
רק המשיב 7 הגיב לבקשה בכתב, ללא תצהיר תומך, ואילו המשיבים 1-6, שאינם מיוצגים בהליך זה, בקשו למחקם מן התביעה בנימוק שמכרו את הזכויות למשיב 7 באופן מותנה אך טרם קבלו תשלום כלשהו, כי אין בידיהם לממן ייצוג משפטי וכי לא יתקיימו כל עבודות בניה עד קיום תנאי החוזה וקבלת היתר בניה כדין עבור דירת הנכה.
ביום 15.2.17 התקיים דיון במעמד הצדדים במהלכו נחקרה המצהירה מטעם המבקשים – המבקשת 3 – על תצהירה התומך בבקשה.

טענות הצדדים
:
המבקשים טענו בבקשתם כי המחסן אמור היה להיות חלק מן הרכוש המשותף של בעלי היחידות בבית המשותף ומסיבה כלשהי נמכר למשיבים 1-6 כיחידה עצמאית.
לטענת המבקשים הוספת דירת נכה לבית המשותף תוך סגירת הקומה המפולשת תשנה את אופי הבית המשותף וחזיתו, את כמות היחידות שבו ואת הצפיפות, תוציא חלק מן הרכוש המשותף, הכולל גם קירות חיצוניים, עמודים וחניה, ותהפוך אותו לרכוש פרטי, תפריע למעבר המבקשים אל חניותיהם ותהפוך את הבית המשותף לאתר בניה אשר יהווה מטרד עבורם, תפגע ביכולתם להנות ולהשתמש שימוש סביר בדירותיהם ואף תביא לירידה בערך דירותיהם.
המבקשים אף טענו כי רבים מהם הם בני הגיל השלישי וכי הפיכת האזור לאתר בניה עלולה לרום להם לסיכון ממשי.
ספציפית לענין החניה טענו המבקשים כי החניה שהציג המבקש בתוכניתו אינה עומדת בתנאי בתנאי הסף הדרושים לאישורה בועדה לתכנון ובניה.
המבקשים הוסיפו וטענו כי על פי הפסיקה אין אדם יכול לדרוש ויתור על זכויות של צד שכנגד בשל מצוקתו האישית ועל כן אין מצוקת המשיב 7 מהווה עילה לתמיכה בעמדתו.
לאור האמור טענו המבקשים כי הסעד המבוקש עולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") וכי הבניה תהווה מטרד ליחיד על פי הוראות תקנה 44 לפקודת הנזיקין אשר קיומה אינו מותנה באשם של המעוול.
המבקשים טענו גם כי בקשתם מוגשת בתום לב וכי מאזן הנוחות מוביל למסקנה שהנזק מאי מתן צו המניעה כנגד ביצוע עבודות הבניה חמור לאין ערוך מן הנזק שיגרם למשיבים בשל עיכובן עד להכרעה בתובענה זו, בין היתר באשר ממילא תלויה ועומדת התנגדותם בועדה לתכנון ובניה.
המשיב 7 הגיש תגובה אשר לא נתמכה בתצהיר אך צורפו אליה מסמכים תומכים, בה טען כי הינו נכה המרותק לכסא גלגלים והזכאי על פי תנאי משרד השיכון לדירת נכה, זכות שאינה מוקנית אוטומטית לכל נכה, וכי הליך מימוש זכאות זו מורכב וגם לאחר אישורה מוגבל מימושה בזמן ועל כן הוא נתון בסד זמנים.
עוד טען המשיב 7 כי בנית דירת נכה במקום תואמת את התב"ע החלה על הבית המשותף, כאשר מדובר בתב"ע אשר אושרה בועדות התכנון והבניה עוד שנת 1996 וכי פעל כדין, הגיש את כל הדרוש והמציא כדין את בקשת היתר הבניה למבקשים ובמקביל הוא פועל מאז ספטמבר 2016 באופן נמרץ ועל פי הדין למימוש זכאותו תוך השקעת כספים אשר הם כמו גם עצם זכאותו עלולים לרדת לטמיון אם ינתן הצו המבוקש.
המשיב 7 הוסיף וטען כי בקשת המבקשים הוגשה בשיהוי נוכח העובדה שכבר ספטמבר 2016 החל בהליכים למימוש זכאותו ובנובמבר המציא למבקשים את הבקשה להיתר ורק ביום 3.1.17 הוגשה בקשתם ואף הלין על העובדה שהועדה המקומית לתכנון ובניה אינה משיבה בבקשה.
המשיב 7 אף טען כי העובדה שרק המשיבה 3 הצהירה מהווה פגם בבקשה המצדיק דחיתה מאחר שלא כל המבקשים הגישו תצהירים תומכים אולם במהלך הסיכומים חזר בו מטענה זו ובסיומם אף טען כי אם אכן אי תמיכת תגובתו בתצהיר מהווה מחדל ניתן לרפאה באמצעות שמיעת אישור לעובדות הנטענות בה מפי המשיב 7 שהיה באולם במהלך הדיון או באמצעות מתן ארכה להגשת תצהיר מטעמו תוך 24 שעות ממועד הדיון.
לאור כל האמור לעיל טען המשיב 7 כי דין הבקשה להדחות.
יש לציין כי המבקשים עתרו להתעלמות מכל הטענות העובדתיות הנטענות בתגובת המשיב 7 בשל העובדה שלא נתמכו בתצהיר, וכי המסמכים המצורפים אליה אינם מרפאים מחדל זה, טענו כי סד הזמנים בו פועל המשיב 7 נובע מכך שלא פנה אליהם טרם תחילת התהליך וטרם השקעת הכספים, וכי לא היה שיהוי בהגשת בקשתם אלא מרגע קבלתה התארגנו, אספו חתימות, פנו לב"כ וברגע שבשלו התנאים לכך הוגשו התובענה הבקשה.

דיון והכרעה
:
תחילה יש לציין כי צודק ב"כ המבקשים בכך שתגובה כתגובת המשיב 7 שעיקרה טענות עובדתיות טעונה תמיכה בתצהיר, וכבר נקבע בתקנה 241(ג) לתקנות כי –
"
המשיב רשאי להשיב לבקשה תוך עשרים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם; בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה; תצהיר שלא צורף לתשובה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט

".
בע"א 109/13 שידורי קשת בע"מ ואח'
נ. שמעון קופר ואח'
(11.4.2013) קבע בית המשפט העליון כי –
"
הטעם לצירוף התצהיר אינו טכני בלבד, אלא הוא בעל משמעות ראייתית חשובה. חשיבותו של התצהיר בכך שהוא-הוא יוצר את התשתית העובדתית עליה נשענות בקשות בכתב בהליכים אזרחיים (השוו,
ע"א 728/79

קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד

, פ"ד לד

(4) 126, 130 (1980);
רע"א 394/90 רנדלר נ' ציון, פ"ד מד
(1) 702 (1990)). בלא תצהירים לתמיכה בבקשה, אין בידי בית המשפט לקבוע ממצאים עובדתיים ולהכריע בתיק
."
לפיכך, לא העמיד המשיב 7 כל תשתית עובדתית התומכת בנטען בתגובתו, זולת אותן עובדות עליהן היא נשענת אשר אינן שנויות במחלוקת.
יחד עם זאת, בעובדה שהמשיב 7 לא העמיד תשתית ראייתית משלו אין כדי להביא לתוצאה האוטומטית של קבלת הבקשה לצו המניעה הזמני.
תקנה 362(א) לתקנות קובעת כי –
"הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש."

(ההדגשות בכל הציטוטים שלי זולת אם נאמר אחרת – א.ב.)
משמעות הוראות התקנה הינה כי נטל השכנוע בדרוש להענקת הסעד הזמני על בסיס "ראיות מהימנות לכאורה" הינו על המבקש ואם לא הורם נטל זה, גם ללא הוכחת כל טענה נגדית מצד המשיב, אין להעניק את הסעד המבוקש, הדבר בא לידי ביטוי גם בתקנה 366(א) לתקנות הקובעת כי ככלל תידון בקשה לסעד זמני במעמד הצדדים ואף ללא קשר לשאלה האם הוגשה תגובה מטעם המשיב.
אשר לשיקולים אותם על בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה לסעד זמני, ענין זה כבר נדון באין ספור פסקי דין וכך למשל נקבע לא מכבר ברע"א 8716/15 אמיליו מימון ואח'
נ. דן דוד רייטר ואח'
(28.12.2015) –
"23. השיקולים אותם שוקל בית המשפט במתן סעד זמני הם שלושה. שני השיקולים העיקריים הם סיכוייו הלכאוריים של ההליך ומאזן הנוחות בין הצדדים. ... בין שני שיקולים אלו מתקיים יחס הידוע כ"מקבילית כוחות", לפיו ככל שבית המשפט יתרשם שסיכויי ההליך גבוהים כן יטה להפחית מחשיבות קיומו של מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהפך ... בחינת סיכויי ההליך נעשית כמובן באופן לכאורי, מבלי לקבוע בדבר ממצאים סופיים. בדונו בתובענה העיקרית רשאי בית המשפט להגיע למסקנות עובדתיות ומשפטיות שונות מאלה שהובאו בהחלטה לסעד זמני ...
24. שיקול שלישי שיישקל על-ידי בית המשפט הוא שיקול של יושר: אם הוגשה הבקשה בתום לב ואם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ... מכך גם נגזרת החובה להביא לפני בית המשפט את כלל המידע הרלבנטי לבקשה, וכן שלא להגיש את הבקשה בשיהוי, שיש בו כדי להעיד על אי-נחיצותו של הסעד ...
"
אבחן עתה האם הרימו המבקשים את הנטל המוטל עליהם לשם קבלת הסעד המבוקש על ידם.
בפי המבקשים שני סוגי טענות – טענות קנייניות וטענות תכנוניות.
מוסכם על הצדדים כי הוגשה התנגדות להיתר הבניה המבוקש על ידי המשיב 7 וזו תידון בועדה המקומית לתכנון ובניה בנתניה, היא הטריבונל המקצועי המתמחה בנושאים תכנוניים, וכל עוד לא ניתן על ידה היתר בניה ממילא חל על המשיבים איסור להתחיל בעבודות בניה כלשהן, על כן אין מקום לעסוק בטענות אלה במסגרת הליך זה, למצער בשלב הנוכחי, והן תתבררנה במסגרת הדיון בהתנגדות שהוגשה לועדה לתכנון ובניה.
בשולי הענין יש לציין כי אין כל ממש בטענתו של המשיב 7 אודות אי צירוף הועדה המקומית לתכנון ובניה כמשיבה להליך זה, באשר הצו המבוקש נוגע לעבודות בניה ולא לקידומם של הליכי תכנון ועל כן אין כל רלוונטיות לועדה בהליך זה.
בהקשר זה אעיר כי המשיבים 1-6 בתגובתם והמשיב 7 בהצהרת בא כוחו לפרוטוקול (עמ' 6 שורה 21) הבהירו כי לא יבוצעו כל עבודות במקום ללא היתר, כהוראות הדין, ואין ספק כי העובדה שעבודות אלה עומדות בליבו של הליך זה מהווה תמריץ נוסף למשיבים להמנע מביצוע עבודות ללא היתר.
עובדה זו כשלעצמה יש בה כדי להשליך גם על מאזן הנוחות באשר, למצער לעת הזאת וכל עוד לא ינתן היתר בניה למשיב 7, יש להניח כי לא יגרם כל נזק מהותי למבקשים באי מתן הצו.
מובן כי קביעה זו יפה אך ורק למצב הדברים הנוכחי וברי כי יכול ויחול שינוי במצב העובדתי ו/או המשפטי אשר יהיה בו כדי להשפיע גם על קביעה זו.
עתה לשאלת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה בידי המבקשים.
המבקשים לא חלקו על טענת המשיב 7 בדבר היותה של התוכנית המהווה נספח 2 לתגובתו התוכנית החלה על הבית המשותף, מעבר להתנגדותם הכללית לתשתית העובדתית לטיעוני המשיב 7 בהעדר תצהיר ולקבילות המסמכים ללא מצהיר באמצעותו יוגשו, ואין איפוא חולק כי מדובר בתוכנית אשר אושרה לפני שנים רבות מאוד.
בשונה מיתר המסמכים שהגיש המשיב 7, נקבע כבר בפסיקה (כאן מתוך ע"א 3213/97 יחזקאל נקר ואח'
נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה ואח'
, פ"ד נג(4) 625, 634 (1999)) כי –
"תכנית

בנייה

היא

בגדר

חיקוק. בע"פ 389/91

מדינת

ישראל

נ' ויסמרק
[3]
נאמר, בעמ' 724:
"...
הלכה

פסוקה

היא, כי 'תכנית

בנין

עיר

היא

בגדר

חיקוק' (
ע"א 398/63
הנ
"
ל, בעמ' 391).
"
הוראות התוכנית שבנספח 2 מלמדות כי ניתן להתיר בקומה המפולשת של בנין בתחום התוכנית הקמת דירת נכה.
העתרות לבקשת המבקשים מנימוקים כגון – שינוי חזות הבית המשותף, הגדלת כמות הדירות והצפיפות בבית המשותף, העובדה שחנית נכה תקנית תופסת מקום גדול יותר העובדה שעבודות הבניה גורמות מטרד מסויים וכדומה, תביא למעשה לסיכול האופציה של הקמת דירת נכה בכל בית קיים וספק רב אם ניתן להלום תוצאה שכזו.
לא זו אף זו, סעיף 10.ג. לתוכנית האמור הקובע כי –
"הקמת יחידת הדיור תותר בתחום שטח רכוש פרטי בלבד (ולא בתחום השטח המשותף)."
הוראה זו לצד טענת המבקשים כי הקמת דירת הנכה תוביל בוודאות ל"סיפוח" חלקים מן הרכוש המשותף לדירתו יכול ויביאו לבירור טענות המבקשים בנושא זה כבר במהלך הדיונים בפני
הועדה לתכנון ובניה במסגרת עמידת בקשתו בתנאי התוכנית.
זאת ועוד, כפי שכבר הובהר לעיל נחקרה אמש המצהירה מטעם המבקשים על תצהירה, וכך אמרה בחקירתה (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 20 עד עמ' 4 שורה 13) –
ש. חודשיים וחצי חלפו, למה רק עכשיו הגשת את הבקשה?
ת. אני מגישה אותה כשנוח לי, אני לא חייבת באותו יום. אף אחד לא שם לי חבל לצוואר. לוקח זמן לאסוף חתימות.

...
ש. למה את מתנגדת לבניה המתוכננת.
ת. ראשית זה בניין משותף הוא לא רק שלי אני מייצגת 16 דיירים. הקירות הם משותפים, הוא לא יכול לעשות בהם שימוש ולשנות את חזות פני הבניין בלי הסכמה שלנו. ... אם היה אפשר לבנות בשטח המפולש הקבלן היה עושה את זה קודם. מן הסתם היה מרוויח עוד מאות אלפי שקלים.
...
ש. האם זכור לך שחתמת על בקשה להיתר לדירת נכה.
ת. לא.
ש. על היתר אחר.
ת. כן. לשכן שלי כן.
ש. מה זה היה ההיתר.
ת. השכן שלי רונן, אנו חברים טובים, לפני מספר שנים, ביקש לבנות והסכמתי לרונן בלבד ולא לאדון דוק. אני לא מחוייבת לדוק. אני מחוייבת לרונן בזמנו. היום אני לא מחוייבת לאף אחד.
...
ת. רונן יש שם יחידת מחסן שהוא התחיל שם את דרכו, באיזה שהוא שלב הוא החתים את הדיירים ושאל אם אנו מאשרים לו להרחיב את היחידה ואמרנו שכן. הילד הזה גדל יחד עם הילדים שלי והרגשתי אוקיי אני אבוא לקראתו רק לרונן. באיזה שהוא שלב הוא עזב את הבית, מכר למישהו אחר, זה לא אומר שאני מחוייבת לכל אחד אחר.
...
ש. כשאת כותבת בסעיף 11 שבנובמבר 2016 הם מכרו את הזכויות, מניין את יודעת את זה שזה נובמבר ולא מועד אחר.
ת. אני נתתי יפו"כ לעוה"ד שלי, שהוא יענה. אני לא יודעת כלום.
טענותיה של המצהירה מטעם המבקשים מצביעות לכאורה על כך שעצם הבניה אינה מהווה מטרד כה משמעותי לה וליתר המבקשים וכאשר ביקש מי שחפצו ביקרו לבצע בניה דומה, גם אם לא זהה,
לא עלו טענות אודות הפרעת הבניה לחייהם והיותה מטרד ליחיד, כאשר ייתכן אמנם שהפרעות כאלה ניתן היה לסבול למען מכר, אולם לא עלו גם הטענות אודות גריעת קירות ועמודים מן הרכוש המשותף, פגיעה בחזות הבית והסיכון לבעלי הדירות במהלך עבודות הבניה.
אמת, זכאי אדם להסכים לפגיעה מסויימת בזכויותיו עבור מי שהוא קרוב אליו ואין הדבר מחייב באופן אוטומטי כי יסכים לאותה רמת פגיעה מצד כל מאן דהוא, אולם ניסוח התשובות בפי המצהירה לא נראה רק כאבחנה עניינית בין מקורב לפלוני אלמוני.
אמירות מפי המצהירה כגון – "
הקירות הם משותפים, הוא לא יכול לעשות בהם שימוש ולשנות את חזות פני הבניין בלי הסכמה שלנו
" או "
אני לא מחוייבת לדוק. אני מחוייבת לרונן בזמנו. היום אני לא מחוייבת לאף אחד
" ואפילו – "
אני מגישה אותה כשנוח לי, אני לא חייבת באותו יום. אף אחד לא שם לי חבל לצוואר
" נראות יותר כעמידה על זכויות באופן דווקני וללא פגיעה ממשית, והדברים באו לידי ביטוי באופן משמעותי יותר באינטונציה ושפת הגוף הקיצוניות של המצהירה.
בהקשר זה יש להזכיר כי אחד השיקולים לענין סעד זמני הינו הגשת הבקשה בתום לב, ויפים לענין זה דברי כב' השופט (כתוארו אז) אהרון ברק בבר"ע 305/80 רפאל שילה ואח'
נ. שלמה רצקובסקי ואח'
(פ"ד לה(3) 449, 461 (1981)) –
"חובתו זו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים "בדרך מקובלת ובתום לב", מטילה עליו את החובה לפעול, כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו. המבחן לפעולתו זו אינו מבחן סובייקטיבי, ואינו מותנה בגישתו האינדיבידואלית של בעל הדין באשר לנכון ולראוי (
בג"צ 59/80

[5]
;
ע"א 701/79
[4] הנ"ל). המבחן הראוי

הוא זה, הלוקח בחשבון את נסיבותיו

המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה. במסגרת זו יש לדרוש, כי בעלי דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש, שיהיו מלאכים זה לזה. יש לעמוד על כך כי יתנהגו זה כלפי זה כבני אדם הגונים וסבירים. אי-קיומה של חובה זו עשוי להביא, בנסיבות מתאימות, לכך כי הפעולה המשפטית לא תשתכלל.
"
אעיר גם כי הסברה של המצהירה לפרק הזמן שחלף מאז היוודע למבקשים דבר הגשת הבקשה להיתר על ידי המשיב 7 ועד הגשת הבקשה וכנגד הטענה כי חל שיהוי מצידם אינו מספק.
אמנם המצהירה הסבירה כי – "
לוקח זמן לאסוף חתימות
" מכל בעלי היחידות בבית המשותף אולם בה בעת אמרה גם כי – "
אני מגישה אותה כשנוח לי, אני לא חייבת באותו יום. אף אחד לא שם לי חבל לצוואר.
"
הנראה יותר כטענה ארוגנטית המצביעה על המסתתר באמת מאחורי מועד הגשת הבקשה ולאו דווקא כי אכן לא עלה בידי המבקשים לאסוף חתימות לטובת המהלך המשפטי כנגד המשיבים אלא לאחר חודשיים ומחצה.
הדעת נותנת כי לאור הנימוקים הנטענים על ידי המבקשים כנגד בנייתה של דירת הנכה על ידי המשיב 7 וחומרתם הנטענת לא היתה אמורה להיות כל בעיה באיסוף החתימות והדבר היה אמור להתנהל כאש בשדה קוצים נוכח החשיבות לכאורה של הדבר עבור כל דייר בבית המשותף.
לאור כלל האמור לעיל, לא השתכנעתי כי בשלב הנוכחי הרימו המבקשים את הנטל הנדרש לשם הוכחה בראיות לכאורה של הטית מאזן הנוחות לטובת מתן הצו יותר מאשר כנגדו, של סיכוייה הלכאוריים של התובענה העיקרית ושל עמידתם בחובת תום הלב.

לפיכך, לעת הזאת, הבקשה נדחית.

אמנם ככלל יש מקום לפסוק הוצאות לטובת צד הזוכה בהליך, והליך ביניים בכלל, אולם בהליך זה התנהל המשיב 7, שדווקא הוא מבין כלל המשיבים היה מיוצג, תוך מחדלים דיוניים והעלאת טענות שלא היה להן מקום ואילו יתר המשיבים כלל לא הגישו תגובה לגוף הענין ועל כן מצאתי שלא לעשות צו להוצאות.


המזכירות תשלח עותק אל הצדדים
.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ז, 16 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 67495-01/17 מרלין אביטןיוסף אדסמןמירה אלגרבלישושנה בלומנטלאסתר בן שושןורד דגניעמליה טויטוסיגלית יצחקובאביב לויןזיוה מוסקוביץפורטונה מזרחימישל גולודארקדי סטאיקיןחיה פקטוררחל קלצ'קיןחיה שטרן נ' ג'ורג'י מדלין, ג'ורג'י יעקב, ג'ורג'י אבנר ואח' (פורסם ב-ֽ 16/02/2017)