פסקי דין על י.ב. משקאות הגולן בע"מ | פסקי דין על ניסים הלל | פסקי דין על יוסף ביטון |

132/04 הפ     27/03/2005




הפ 132/04 י.ב. משקאות הגולן בע"מ נ' ניסים הלל , יוסף ביטון




1
בתי המשפט

הפ 000132/04
בית משפט השלום קריות
27/03/2005
תאריך:
כב' השופטת דגן אילת

בפני
:

י.ב. משקאות הגולן בע"מ

בעניין:
המבקשת
ערן ברנט

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. ניסים הלל

2. יוסף ביטון
המשיבים
בסטוני חסאן

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

1. 1. המבקשת עותרת ל

פסק דין
הצהרתי שיכריז כי המשאית מסוג מרצדס מ.ר 57-068-15 (להלן: "המשאית") הינה בבעלותה ומבקשת להורות על שחרורה של המשאית לאחר שנתפסה במסגרת עיקול שנעשה בתיק הוצל"פ 02-24883-03-8 בו החייב הוא משיב מס' 2 (להלן: "מר ביטון") והזוכה הוא משיב מס' 1 להלן: "מר הלל").

2. 2. טענת המבקשת בקליפת אגוז היא כי היא הבעלים של המשאית וכי עיקולה בשל חוב של מר ביטון שאין לו כל קשר קניני או אחר אליה מהווה עיקול שלא כדין ועל כן יש להצהיר כי המשאית בבעלותה ולהשיב לה אותה בפועל על אתר.

3. 3. הבקשה לסעד זמני להחזרת המשאית נדחתה בהחלטתי מיום 26.8.04 לאחר קיום דיון במעמד הצדדים שכלל חקירת המצהירים, ומהטעמים שניתנו שם. מאותו דיון בסעד הזמני ועד הדיון בתיק העיקרי השתנו שני דברים; האחד, כי לאחר ההחלטה בסעד הזמני, נרשמה העברת בעלות במשרד הרישוי מאליאנס שווק צפון בע"מ לשם המבקשת, י.ב. משקאות הגולן בע"מ
. והשני, מר ביטון הגיש תצהיר לתמיכה בבקשה בתיק העיקרי. עוד יצוין כי לסעד הביניים צורף תצהיר של אדם בשם אבו כליב שהציג עצמו כנהג של המבקשת. ביום הדיון בבקשת הביניים (22.8.04) נמשך תצהיר הנהג מהתיק לבקשת ב"כ המבקשת. לתיק העיקרי צירפה שוב המבקשת את אותו תצהיר קצר ולקוני של אבו כליב אותו משכה בעבר.

4. 4. ביום 12.9.04 התקיים הדיון בתיק העיקרי ובמהלכו נחקר מר ביטון. העד אבו כליב לא התייצב ולבקשת ב"כ המבקשת הוצא צו הבאה נגדו ובית המשפט נאלץ לקבוע ישיבה נוספת ליום 14.9.04 אך ורק לשמיעת אותו עד. המשטרה לא הצליחה לבצע את ההמצאה והדיון נדחה ליום 21.2.05. גם ביום ב21.2.05 לא התיצב אבו כליב והמבקשת ביקשה לדחות לישיבה נוספת. מסתבר כי המשטרה ביקרה 3 פעמים בכתובת שנמסרה ע"י המבקשת והעד לא אותר. מהטעמים שפורטו בהחלטה מיום 21.2.05 לא נעתרתי לדחיה נוספת והתצהיר לא התקבל כראיה.

5. 5. גם לאחר תוספת תצהיר מר ביטון וחקירתו ותוספת הראיה בדבר העברת הבעלות ע"ש המבקשת, נותרתי בדעה כי לא הוכח שהמבקשת הינה הבעלים של המשאית.

6. 6. ענינו של סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 הוא הטלת נטל ההוכחה ביחס למטלטלין שעוקלו במסגרת הליכי הוצל"פ וצד שלישי טוען לזכות בנכס. החזקה נקבעת בהתאם למקום העיקול. אם המיטלטלין עוקלו כשהם בחזקת החייב, קמה חזקה שהם בבעלותו ומי שטוען אחרת עליו הנטל (סעיף 28(א) . אם המטלטלין עוקלו לא על גופו ,כליו, חצריו של החייב, מוטל הנטל על הטוען כי החייב הוא הבעלים (סעיף 28(ב). וראה בענין זה רע"א 7126/98 בנק לאומי לישראל נ' ישראל ציגנלאוב דינים עליון, כרך נה, 619 .

7. 7. אין מחלוקת עובדתית כי מר ביטון נהג במשאית בעת שנתפסה בעיקול. (וראה הודאתו של מר ביטון עמ' 7 לפרוטוקול מיום 12.9.04 שורה 17, עדות מר הלל ודוח העיקול). במצב דברים זה חל סעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 דהיינו חזקה כי מר ביטון הוא הבעלים ועל המבקשת לסתור את החזקה, מוטל הנטל.

8. 8. העברת המשאית ע"ש המבקשת במשרד הרישוי (ת/1) לאחר החלטת הביניים, בדיוק ביום בו נשמע התיק העיקרי (12.9.04) יש בה לכל היותר השלכות במישור הראייתי ונטלי הראיה, ואולם אין בה כשלעצמה כדי ליצור זכות סובסטנטיבית למבקשת שכן הלכה פסוקה היא כי הרישום במשרד הרישוי אינו קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי בלבד. וראה ע"א 448/77 אוטו בלה נ' לקי דרייב , פ"ד ל(2) 207 (בשים לב להתפתחות הפסיקה והערות כב' הש' שטרסברג - כהן ברע"א 5379/95 סהר חברה ישראלית לביטוח נ' בנק דיסקונט פ"ד נא (4) 464, 474-475 ).

9. 9. מתוך בחינת התשתית הראייתית הכוללת שהונחה בפני
אני קובעת כי המבקשת לא הרימה את הנטל לסתירת החזקה שבסעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 וכי אין ברישום המשאית במשרד הרישוי ע"ש המבקשת כדי לשכנעני כי הוא משקף את הבעלות במשאית בפועל. ואלו נימוקיי:

10. 10. מר הלל העיד בתצהירו, נחקר ולא נסתר כי בעת תפיסת המשאית התלווה למעקלים וראה את ביטון נוהג כפי שראה אותו ואותו בלבד נוהג במשאית בפעמים אחרות. מר ביטון העיד בתצהירו (סעיף 11 ) כי :" איני עושה שימוש קבוע או אחר במשאית". הצהרה זו נסתרה בחקירה נגדית שם הודה כי הוא נתפס נוהג במשאית בעת העיקול וכי הוא נוהג לקחת את המשאית לביתו כל יום לאחר העבודה ולהחנותה שם בשעות הלילה כי פוחד להשאיר את המשאית ליד העבודה (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 12.9.04 שורות 17-21 ). זאת ועוד, לפי דוח תפיסת הרכב ע"י מעקלי ההוצל"פ נתפס ביטון נוהג ברכב בשעה 09:00 . שעה 09:00 היא בד"כ לא שעה שלפני תחילת יום עבודה אלא נראית יותר כמו נהיגה במהלך יום עבודה ועל כן שעת התפיסה והעובדה שנתפסה בחזקת ביטון ולא נהג מטעם המבקשת מתיישב יותר עם המסקנה כי ביטון הוא הנהג הקבוע של הרכב ועושה בו מנהג בעלים .

11. 11. אני דוחה את טענתו של מר ביטון כי הנהג של החברה הוא אותו עד אבו כליב שלא התיצב לחקירה על תצהירו, וכי ביטון לא עושה שימוש ברכב. ראשית, תצהיר אבו כליב לא התקבל כראיה בשל אי התיצבותו. שנית, אשתו של מר ביטון נקבה בשם עובד מוחמד וכלל לא העידה כי קיים נהג במבקשת בשם אבו כליב. שלישית, לא הוגשו תלושי משכורת, כרטיס עובד או ראשית ראיה אחרת לכך שאבו כליב עבד במבקשת בכלל וכנהג בפרט. רביעית, מר ביטון העיד בחקירה נגדית שאבו כליב שימש נהג חודשיים ועזב ביום שנתפס הרכב. ואם כך מי נהג ברכב לפני אותם חודשיים? ומי נהג לאחר תפיסת הרכב? על כך משיב מר ביטון שקיבל רכב מחבר ונוהג בו. עולה אם כן כי מי שעושה בפועל שימוש ברכב כל התקופה שלפני העיקול ולאחריו הוא מר ביטון גם אם בשלב כלשהו (והדבר כאמור לא הוכח) סייע לו בחלק מהזמן איש בשם אבו כליב. בדחותי את טענת קיום נהג בלעדי למשאית מטעם החברה שאינו מר ביטון, אני קובעת כי המשאית היתה בשימוש בלעדי של מר ביטון שנהג בה מנהג בעלים .

12. 12. המבקשת היא חברה בע"מ שנוסדה ביום 31.7.00 , חברה שכל מניותיה, בבעלות הגב' תמר ביטון והיא משמשת המנהלת היחידה (כך ע"פ דוח מידע מרשם החברות נספח ב' לתצהיר מר הלל). גב' ביטון היא רעייתו של מר ביטון.

13. 13. בבקשת הביניים הוגש תצהיר גב' ביטון מטעם המבקשת. מר ביטון לא הגיש תצהיר. מחקירתה בדיון עלה כי למבקשת יש פועל בשם מחמוד העובד במבקשת שנתיים ומלבדו לא היו פועלים נוספים בשנתיים האחרונות. ע"פ עדותה לבעלה מר ביטון אין כלל זכות חתימה בחברה ואם חתם על מסמך אין חתימתו מחייבת את החברה. משהופנתה לזכרון הדברים מיום 17.3.04 לרכישת המשאית מאליאנס אישרה כי בעלה מר ביטון לא היה מוסמך מטעם המבקשת באותה עת לחתום על ההסכם.

14. 14. הגב' ביטון העידה ביום 22.8.04 כי טרם שולמו לאליאנס כל התשלומים נכון לאותו יום (חרף המועדים הקבועים בזכרון הדברים שחלפו זה מכבר). מטעם זה הרי שבמועד תפיסת המשאית לא היתה המבקשת בעלים של המשאית, לא מבחינת הרישום במשרד הרישוי ולא מבחינת הסכם המכר שבינה לבין אליאנס.

15. 15. כן העידה גב' ביטון כי מר ביטון הקים את המבקשת לפני כ 3-4 שנים ואולם העביר את כל המניות אליה לפני כ6-7 חודשים, לאחר שנקלע לקשיים.

16. 16. לאחר דחיית בקשת הביניים ולקראת הדיון בתיק העיקרי הגיש מר ביטון תצהיר מטעם המבקשת. בתצהירו ועדותו מנסה מר ביטון לתקן את כל "טעויות" רעייתו. לטענתו היה נהג בשם אבו כליב, דבר שאין לו זכר בעדות רעייתו. ע"פ עדותו היתה לו זכות חתימה במבקשת, בניגוד לעדות אשתו. עוד מעיד ביטון כי אשתו כלל לא מנהלת במבקשת, בניגוד לעדותה. ע"פ עדותו העביר ביטון לרעייתו את מניותיו בחברה לפני כשנתיים בעוד היא העידה שהעביר לפני כחצי שנה. להסברת ריבוי הסתירות שבין עדויותהם מבהיר מר ביטון שאשתו לא שיקרה בעדותה אלא שאינה יודעת כלל איך מתנהלת החברה שכן הוא מנהל את החברה ולא היא. לשאלה אם אשתו מינתה אותו להיות מנהל (שהרי היא בעלת המניות ורשומה כמנהלת ברשם החברות) משיב שרעייתו לא מינתה אותו וכי רשם החברות מינה אותו...(פרוטוקול מיום 12.9.04 שורות 9-13 ).
במאמר מוסגר יש לתמוה, אם אלו פני הדברים ואשתו אינה יודעת דבר על התנהלות החברה אלא רק הוא, מדוע לא מצא לנכון לצרף תצהיר שלו לבקשת הביניים אלא לצרף תצהיר של רעייתו דוקא?!

17. 17. ביטון העיד כי הוא הקים את החברה והיה בעל המניות בה ובשל העובדה שהוגבל באמצעים ולפי עצת רואה החשבון, העביר את כל מניותיו לרעייתו (עמ' 6 לפרוטוקול מיום 12.9.04 שורות 16-17).

18. 18. מכל העדויות לעיל, אני מקבלת טענתו של מר ביטון כי אשתו לא יודעת דבר על ניהול החברה שכן הוא ורק הוא מנהל אותה. מהתשתית הראייתית עולה כי מר ביטון עושה בחברה כבתוך שלו , הוא המוציא והמביא, הוא העובד, ככל שהוכח, היחיד במבקשת. הוא המחלק, המייצר הנהג והעושה שימוש במשאית באופן בלעדי. המבקשת אינה חברה הכוללת בעלי מניות מנהלים ועובדים אלא את מר ביטון ואשתו (בספק). מר ביטון זה המבקשת והמבקשת זה מר ביטון כפי שהיטיב לנסח במילותיו: " לשאלתך איך י.ב. מחלקת את הסחורה אני משיב שאני זה י.ב " (פרוטוקול הישיבה מיום 12.9.04 עמ' 8 שורה 4 ). אכן, ברגע של כנות, יצא המרצע מן השק. מר ביטון מבקש לאחוז בחבל בשני קצותיו, גם לנהל עסקים כרגיל חרף היותו מוגבל באמצעים וחייב לנושים וגם בו זמנית להנות מחסינות מפני הנושים. הוא אינו מפריד בעצמו בין המבקשת כאשיות משפטית נפרדת לבינו כמנהל/בעלה של "בעלת המניות" . העברת המניות לאשתו נועדה להרחיקו לכאורה מכל מעורבות אישית במבקשת באופן שמסכל אפשרות הנושים לרדת לנכסיו (בין השאר ע"י עיקול מניותיו במבקשת) ובזמן שהוא ממשיך לנהל את החברה ולעשות בה כבתוך שלו. ניהול עסקיו של מר ביטון מבוצע תחת כסות עלה התאנה של המבקשת ע"י העברת המניות לרעייתו תוך ניצול לרעה של האישיות המשפטית הנפרדת שאין מאחוריה אנשים חוץ ממר ביטון עצמו.

19. 19. בחינתי את התנהלות המבקשת ע"י מר ביטון באופן שאינו ניתן להפרדה אף על ידו, היתה מתוך ראיית צדדים אלה כישות כלכלית אחת; היא מר ביטון. ראוי להדגיש כי אין בהחלטתי משום "הרמת מסך" קלאסית כמשמעה ותנאיה בחוק החברות אלא זוהי "הרמת מסך מדומה" והצצה מעבר לפרגוד החברה לצרכים מוגבלים וממוקדים נשוא תיק זה, כפי שאפשרות זו הוכרה בהלכה הפסוקה וראה בענין זה ע"א 4606/90 איטה מוברמן ואח' נ' תל מר ואח' פ"ד מו(5) 353 , 361-362 וכן רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים (1990) בע"מ נ' אילנה ענבר פ"ד נד(2) 712, שם נעשתה הרמת מסך מדומה במקרה דומה לעניננו .

20. 20. ביחס לרישום המשאית במשרד הרישוי ע"ש המבקשת, המבקשת לא הוכיחה כי היא זו ששילמה בפועל לאליאנס עבור המשאית, (חוץ מתשלום אחד ע"ס 15,000 ₪ לגביו צירפה קבלה), לא צירפה תעודת ביטוח לרכב כחיזוק לטענת הבעלות ולשאלה מי רשאי היה לנהוג ברכב ע"פ הפוליסה, וכל שנותר הוא זכרון הדברים עם אליאנס.

הליך ההעברה המזורז שנעשה לאחר ההחלטה בהליך הביניים עשה עלי רושם כי מר ביטון מיטיב לכלכל מעשיו במחשבה תחילה. אם עדותו לפיה שולם כל הסכום עבור המשאית עוד לפני הדיון בבקשה הזמנית, נשאלת השאלה מדוע לא רשמה המבקשת את המשאית בבעלותה לפני כן. הרושם המתקבל נוכח כל ההתנהלות והליך הרישום המזורז לאחר ההלחטה בבקשת הביניים הוא כי מר ביטון העדיף שהרישום במשרד הרישוי ישאר ע"ש אליאנס דבר שימנע או יקשה על הטלת עיקול על המשאית ואולם משניתנה החלטת הביניים כפי שניתנה, מיהר והעביר את הבעלות. התנהלות זו מתישבת עם ההתרשמות הכוללת כי מר ביטון באופן אישי הוא המושך בחוטים ופועל במניפולציה בהתאם לכל סיטואציה להברחת נכסיו. המבקשת לא מתנהלת באופן עצמאי תוך הפעלת שיקול דעת נפרד אלא מר ביטון עושה בה שימוש לצרכיו.

21. 21. כנגד הגנה על זכות הקנין של המבקשת המעוגנת בחוק היסוד: כבוד האדם וחרותו, והזהירות שמתבקש בית המשפט להפעיל בהכרעתו, כפי שטוענת המבקשת, יש לזכור כי זכות הקנין והזכויות הנובעות מחוק היסוד אינה מסתכמת בהגנה על זכויות חייבים וצדדים שלישיים אלא כוללת גם את זכותו הקניינית של זוכה לביצוע פסקי דין שניתנו לזכותו באופן שזכותו תאוזן כנגד הזכות המתחרה.

בשים לב לכל התשתית שהוכחה, אני קובעת כי הרישום במשרד הרישוי אינו משקף בעניננו בהכרח את הבעלות במשאית. אני קובעת כי לא נסתרה החזקה האמורה בסעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 לפיה המשאית בבעלות ביטון שנתפס נוהג בה, ובהתאם, המבקשת לא הרימה את הנטל להוכחת בעלותה במשאית.

22. אשר על כן אני דוחה את התביעה. המבקשת תשלם למשיב 1 הוצאות משפט הכוללות את דמי האחסון ששולמו מיום תפיסת הרכב ועד היום לפי קבלה שתומצא. כן תשלם המבקשת למשיב 1 שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ + מע"מ.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום ט באדר ב, תשס"ה (27 במרץ 2005), בהעדר הצדדים.


________________
אילת דגן, שופטת
קלדנית: בטי ה.








הפ בית משפט שלום 132/04 י.ב. משקאות הגולן בע"מ נ' ניסים הלל , יוסף ביטון (פורסם ב-ֽ 27/03/2005)