פסקי דין על א.נ.א פתרונות מזון ועוד בע"מ | פסקי דין על אבי שני

10276-01/17 א     15/02/2017




א 10276-01/17 א.נ.א פתרונות מזון ועוד בע"מ נ' אבי שני








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 10276-01-17 א.נ.א פתרונות מזון ועוד בע"מ
נ' שני


בפני



כב' השופטת
מיכל וולפסון





מספר בקשה:
1

בעניין:
א.נ.א פתרונות מזון ועוד בע"מ

ח"פ 515303733



ע"י ב"כ עו"ד


רוני יצחקי
המבקשת


נגד


אבי שני


ת.ז. 069330470




ע"י ב"כ עו"ד פיני ברזילי
המשיב



החלטה


בפני
בקשה לסעד זמני עד למתן

פסק דין
בתיק העיקרי. הסעד בתיק העיקרי הוא

פסק דין
הצהרתי שתוכנו הוא הבא:
"א.
כי בין נציג התובעת, בשם התובעת, לבין הנתבע נכרת הסכם שכירות ביחס להשכרת שטחו
של הנתבע החולש על הכניסה האחורית של המושכר שברח' פנחס החוצב 37 בב"ש , עפ"י התנאים הבאים:
ב.
תקופת שכירות עד ל- 10 שנים.
ג.

דמי השכירות – 1,200 ₪ בחודש.
ד.
הנתבע הפר ומפר את ההסכם בהפרה מתמשכת בעצם התכחשותו לכריתת ההסכם ובסירובו לקיימו. "
(להלן: "הסעד העיקרי ").

הסעדים שהתבקשו בסעד הזמני הם הבאים:

א.
לתת סעד הצהרתי זמני לפיו "בין נציג המבקשת (בשם המבקשת) נכרת הסכם שכירות ביחס להשכרת שטחו של המשיב החולש על הכניסה האחורית של המושכר שברח' פנחס החוצב 37, באר-שבע " על פי התנאים הבאים:
ב.
תקופת שכירות עד ל- 10 שנים (כולל אופציות).
ג.

דמי השכירות – 1,200 ₪ בחודש.

לחלופין התבקש בית המשפט להצהיר על תקופת שכירות מוגבלת יותר , עד להכרעה בתיק העיקרי.
כמו כן בית המשפט התבקש להורות על מתן צו מניעה זמני אשר יאסור על הנתבע להשכיר ו/או למסור לאחרים ו/או להשתמש בעצמו בשטחו כאמור בסעיף קטן א' לעיל וזאת עד לסיום התיק העיקרי.
(להלן: "הסעד הזמני").

הרקע לבקשה לסעד הזמני הוא כי המבקשת חתמה ביום 1/11/16 על חוזה שכירות עם צד ג' להשכיר לה:

"חלק מקומת הקרקע של המבנה בשטח של כ- 300 מ"ר המתוחם ומודגש בתשריט המצורף להסכם כחלק בלתי נפרד ממנו והמסומן כנספח ב' ." לתצהיר התומך בבקשה לא צורף התשריט.

בתצהירו מסר המצהיר מטעם המבקשת כי שכר מחסן עם כניסה מהחלק הקדמי של הבניין וכי אין לו מעבר לחלק האחורי של המבנה שיאפשר לו פריקה וטעינה . על כן הוא פנה למשיב כדי לשכור ממנו את השטח. לדבריו הוא פנה כשבוע ימים לפני תום חודש נובמבר 2016 (סעיפים 7 ו- 8 לתצהירו של מנדל גלר). השטח היה מושכר קודם לכן לצד שלישי שפינה את המקום בסוף חודש אוקטובר 2016 (סעיף 9 לתצהירו). הסימן שהשטח היה בשליטה של אחר היה כי הכניסה הייתה חסומה עם שער כניסה נעול והמפתחות הם בשליטת המשיב. בתשובה לשאלתי בדיון הסביר המצהיר כי הוא לא ידע שזה שטח מושכר וסבר כי זה שטח ציבורי (עמ' 3 לפרוטוקול). לדבריו רק אחרי כמה ימים הוא ראה שלט להשכרה של השטח.

דין הבקשה להידחות ממספר טעמים:

הטעם הראשון הוא כי המבקשת מסרה לבית המשפט מידע שלא תאם את החוזה הכתוב שלה בהתייחס לתקופת חוזה השכירות ומהבקשה עולה כי המצהיר מטעם המבקשת גם לא דייק בסוגיה זו במשא ומתן כעולה מתמלול השיחות שהוא צירף לבקשתו.
בהתייחס למשך פרק הזמן של חוזה השכירות שהוא כרת עם צד ג'
השיב המצהיר מטעם המבקשת בדיון כי מדובר באופציות של עד 10 שנים ואם הן לא מופעלות אז מדובר בחוזה לשלוש שנים (עמ' 1 לפרוטוקול מול שורות 19-21 ). למרות שעל פי החוזה שצורף לכתב התביעה תקופת השכירות היא לשנה, מיום 10/11/16 עד 9/11/17 (סעיף 9 לחוזה) ללא אופציות או פרק זמן של שלוש שנים. אוסיף כי על פי התמלול שהמבקשת הגישה של השיחות בין המצהיר למשיב ומשפחתו נמסר ע"י המצהיר מטעם המבקשת
כי השכירות של המחסן היא למשך 5 שנים.
די בכך כדי לדחות את הבקשה, שכן על העותר לסעד זמני לפנות לבית המשפט בתום לב ובכלל זה לא למסור מידע הסותר את המסמכים שלו עצמו.

טעם שני הוא כי המשא ומתן לא הסתיים במסמך בכתב. הכלל הוא כי עסקה במקרקעין טעונה רישום, ומסמך בכתב
(סעיפים 7 ו- 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 ) למעט שכירות שאינה עולה על חמש שנים (סעיף 79 (א) לחוק המקרקעין). בית המשפט הכיר בנסיבות מיוחדות שבהם על אף החסר של מסמך בכתב בית המשפט יושיט סעד מהטעם של " זעקת ההגינות" בגין מעשה עשוי
[ ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ(1) 185(1996) ; ע"א 8234/09 שם טוב נ' כדורי ,פ"ד ס"ד (3) 60
(2011) ]. המבקשת נסמכת על תמלול של הקלטות שלה כדי להראות כי נכרת חוזה.
אך התמלול מצביע על פני הדברים על משא ומתן שלא צלח בכלל ולא רק לגבי גובה דמי השכירות. התמלול מצביע על ניסיון לנהל משא ומתן מצד המבקשת וחוסר הסכמה של המשיב.
המבקשת לא הצביעה אפוא על ראיות מהימנות לכאורה לעילת תביעה של כריתת חוזה שכירות מעל 5 שנים גם על פי הפסיקה המקלה האמורה.

טעם נוסף לדחיית הבקשה הוא שיהוי.
המבקשת לא נתנה הסבר מספק מדוע השתהתה בפני
ה לבית המשפט בשים לב לעובדה כי השטח היה מושכר לאחר שעזב בסמוך לחתימתה על
חוזה השכירות ולאחר מספר ימים המצהיר ראה שלט להשכרה. מבקשת פנתה לבית המשפט רק ביום 4/1/17. על פי התמלול השיחות התנהלו בתחילת דצמבר 2016. כחודש לפני הפניה לבית המשפט.

לבסוף הסעד המבוקש בחלופה הראשונה הוא למעשה הסעד העיקרי של קביעת קיומה של עסקת שכירות.

הכלל הוא כי ככלל הסעד הזמני נועד לשמירת המצב הקיים עד להכרעה בתיק העיקרי ולא צו עשה. המבוקש בחלופה העיקרית הוא לעקוף את ההליך בתיק העיקרי ולהצהיר על העסקה שלא באה לידי ביטוי בכתב. לא מצאתי שחלות נסיבות חריגות המצדיקות זאת.
בהתייחס לסעד החלופי – לכאורה מדובר בשמירה על הקיים. כי מבוקש למנוע מהמשיב לעשות שימוש בקניינו, בין על ידי השכרה לאחר, מסירה לאחר, או שימוש עצמי.
עיון יותר מעמיק מלמד כי החלופה היא למנוע מהמשיב לעשות שימוש בקניינו ובכלל זה להרוויח ממנו. קרי, פגיעה בזכות הקניין של המשיב שהיא זכות יסוד (סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). השאלה היא של מאזן הנוחות והאם הנזק מי אי מתן הצו יעלה על הנזק ממתן הצו.

מבחינת העתירה היא מאוד רחבה לנוכח הדרישה שלא יהיה בשטח שימוש של המשיב. לא ברור האם המבקשת עותרת גם למנוע מהמשיב לסגור את המקום כדי שלא ישמש איש. לא מצאתי לקבל את העתירה המבוקשת לנוכח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת בעל זכות הקניין שהוא המשיב ולא המבקשת. כמו כן על פני הדברים
הנזק הצפוי של המבקשת הוא לכל היותר ביטול עסקת השכירות שתוקפה פחות משנה מחמת טעות המבקשת לעומת מניעת רווח למשיב
אם הוא ימצא שוכר שעמו הוא יגיע לכלל הסכמה. הנזק הוא אפוא בר פיצוי.

מכל הטעמים במצטבר הבקשה נדחית.
המבקשת תשלם למשיב הוצאות בסך של 4,000 ₪ . הצו הארעי מיום 30/1/17 מבוטל.

ניתנה היום,

י"ט שבט תשע"ז, 15 פברואר 2017 , בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 10276-01/17 א.נ.א פתרונות מזון ועוד בע"מ נ' אבי שני (פורסם ב-ֽ 15/02/2017)