פסקי דין על אליאן מרים (מריה) חמו (קוזינצב) | פסקי דין על דליה לוי | פסקי דין על יצחק לוי | פסקי דין על אדוה לוי |

39493-05/15 תאמ     13/02/2017




תאמ 39493-05/15 אליאן מרים (מריה) חמו (קוזינצב) נ' דליה לוי, יצחק לוי, אדוה לוי








בית משפט השלום בחיפה



תא"מ 39493-05-15 חמו ואח' נ' לוי ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
עידית וינברגר


התובעת

אליאן מרים (מריה) חמו (קוזינצב)
ת.ז. 317916757
ע"י עו"ד מוטי כהן


נגד


הנתבעים

1.דליה לוי

ת.ז. 053292140

2.יצחק לוי

ת.ז. 051627636

3.אדוה לוי

ת.ז. 026532234




פסק דין


1.
תביעה על סך 6,718 ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר, ובהסכמת הצדדים ניתנה רשות להתגונן.

2.
הנתבעים השכירו דירה שבבעלותם, בתאריך 12.5.13 לתובעת ולאמה
- גב' אירנה קוזניצוב. בסעיף 1 לנספח להסכם, הוסכם בין הצדדים כי תקופת השכירות הינה 12 חודשים, החל מיום 13.5.13 ועד יום 12.5.14.
כמוסכם בין הצדדים, בסעיף 19 להסכם, נתנה התובעת לנתבעים מספר המחאות, המיועדות להבטחת התשלומים לרשויות, בין היתר לחברת החשמל, ולעיריית קרית מוצקין. (להלן: "ההסכם הראשון").

3.
בתאריך 12.5.14 נחתם הסכם שכירות חדש, בין הנתבעים לבין אמה של התובעת בלבד (נ/1). תקופת השכירות על פי ההסכם השני היתה לשנה נוספת, מיום 12.5.14 עד יום 30.4.15 (להלן: "ההסכם השני").

4.
לטענת הנתבעים, החל מחודש ינואר 2015 חדלה אמה של התובעת לשלם דמי שכירות, ובהמשך עזבה את הדירה במפתיע, ללא כל הודעה, תוך שהיא מותירה חובות לרשויות.
לשם סילוק החובות שנצברו לחברת החשמל ולעיריית קרית מוצקין, עשו הנתבעים שימוש בהמחאות שנתנה להם התובעת, עם חתימת ההסכם הראשון, ושילמו לעיריית קרית מוצקין סך של 5,318 ₪ ולחברת החשמל 1,400 ₪.

5.
לטענת התובעת, לא היו הנתבעים רשאים לעשות שימוש בהמחאות שניתנו להם לצורך הבטחת תשלומים עם חתימת ההסכם הראשון, שכן עם חתימת ההסכם השני, חדלה התובעת להיות ערבה לחובות אמה. לטענתה מעולם לא התגוררה בדירה ולפיכך לא היתה שוכרת, אלא ערבה.

6.
לטענת הנתבעים, ההסכם השני היה המשכו של ההסכם הראשון, והם הניחו כי כל הבטחונות שניתנו בהסכם הראשון חלים גם בתקופת ההסכם השני – כך למשל ערבותו של מר חמו, בעלה של התובעת, וכך גם ההמחאות שניתנו על ידי התובעת עם חתימת ההסכם הראשון. לטענתם, אם היו יודעים שאין הדבר כך, היו מבקשים מאמה של התובעת ערבויות ובטחונות חדשים במועד חתימת ההסכם השני.
עוד טוענים הנתבעים, כי לא ידעו על היחסים העכורים בין התובעת לאמה, ולא היו צריכים לדעת על כך, אולם אם סברה התובעת כי ההמחאות שנתנה אינן יכולות לשמש את הנתבעים בתקופת ההסכם השני, היה עליה לבקש מהם את ההמחאות מיד עם תום תקופת ההסכם הראשון.
למעשה, בסיכומיו, ציין הנתבע כי כלל לא שם לב לעובדה שההמחאות הן של התובעת ולא של אמה, כאשר השתמש בהם לצורך תשלום החוב שנותר על הדירה, אבל היה לו ברור כי המחאות אלה תקפות גם להסכם השני.

דיון והכרעה
7.
עם חתימת ההסכם השני, ההסכם הראשון אינו תקף עוד.
אמנם, בנספח להסכם הראשון, הוגדרה תקופת האופציה, אולם תקופת השכירות בהסכם הראשון היתה 12 חודשים בלבד, והסתיימה ביום 12.5.14.
בסעיף 2 לנספח, הוסכם כי ניתנת לשוכר האופציה להאריך את תקופת השכירות למשך 12 חודשים נוספים, בתנאים הקבועים בהסכם זה, בתנאי שיודיע למשכיר על רצונו לממש את האופציה, בהתאם לסעיף 13 להסכם. הסעיפים המסדירים את נושא האופציה בהסכם הם דווקא סעיפים 14 ו- 15, ועל פיהם, אם יודיע השוכר למשכיר על רצונו לחדש את האופציה, 3 חודשים לפני תום תקופת השכירות, יחתמו הצדדים על הסכם שכירות חדש.
משמע, לשם הארכת תקופת השכירות היה צורך בעריכת הסכם חדש, ומשנחתם הסכם חדש, אין עוד תוקף להסכם הראשון, בפרט כאשר זהות השוכר שונתה.

8.
לטענת התובעת, נרשמה כשוכרת בהסכם לאור דרישת הנתבעים, אולם מעולם לא התגוררה עם אמה בדירה, ובמהלך תקופת השכירות נתגלעו ביניהן סכסוכים והיא אינה בקשר עם אמה כיום.
הנתבע 2 (להלן:"הנתבע") העיד כי לא העמידו בפני
התובעת ואמה דרישה כי הנתבעת תהיה שוכרת הדירה, ולמיטב ידיעתם, כך על פי מה שהציגו בפני
הם התובעת ואמה, התכוונה גם התובעת להתגורר בדירה עם בן זוגה.
אומר כבר עתה, כי הכרעה במחלוקת עובדתית זו אינה נדרשת לצורך הכרעה בתביעה.

9.
בין אם התובעת התגוררה בדירה ובין אם לאו, ההסכם הראשון מגדיר אותה כשוכרת, וככזו היא חבה בחובות על פי ההסכם, ביחד ולחוד עם אמה. ההמחאות שנתנה, במסגרת סעיף 19 להסכם הראשון ניתנו כבטוחות להבטחת תשלום מסי הארנונה ותשלומים לחברת החשמל, כשוכרת ולא כערבה. עם זאת, ממועד חתימת ההסכם השני, לא היתה התובעת שוכרת, ולא ניתן לקבוע כי היתה ערבה להסכם השני שנחתם עם אמה בלבד.
לעניין זה אין כל רלוונטיות לשאלה אם הנתבעים ידעו על יחסיה העכורים עם אמה, אם לאו, שכן היה עליהם לקבוע מפורשות בהסכם השני מנגנון להבטחת התשלומים על פי ההסכם ולא ניתן היה להסתמך על ההסכם הראשון, בפרט כאשר התובעת לא היתה שוכרת על פי ההסכם השני.
העובדה שהתובעת לא ביקשה לקבל מהנתבעים את ההמחאות, עם תום תקופת השכירות הראשונה, אין משמעה שהסכימה להמשיך ולחוב בחובות אמה.

10.
לפיכך, חובות שנצברו בתקופת השכירות השניה, היינו מיום 12.5.14 ואילך, הינם חובות שהתובעת אינה חבה בהם.
אמנם, לשם סילוק חובות שנוצרו בתקופת ההסכם הראשון, רשאים היו הנתבעים לעשות שימוש בהמחאות שמסרה להם התובעת במועד חתימת ההסכם הראשון, אולם לא נטען, וממילא לא הוכח, כי החובות ששילמו הנתבעים באמצעות ההמחאות של התובעת נוצרו בתקופת ההסכם הראשון.

11.
ההמחאות נמסרו ביום 5.5.15 כלומר בגין חובות שנצברו עד אותו יום.
לאור הקביעה כי התובעת היתה שוכרת, על פי ההסכם הראשון, ברי כי אם חלק מהחובות נוצרו לפני יום 12.5.14, היינו במהלך תקופת השכירות הראשונה, התובעת חייבת לשלמם.
עם זאת, מניסיון החיים ניתן להניח כי חוב לחברת החשמל בסכום של 1,400 ₪ לא נצבר משך תקופה העולה על שנה ואף לא לתקופה העולה על 7 חודשים (למקרה שהאם פינתה את הדירה כבר בינואר 2015). לפיכך אני קובעת כי החוב לחברת החשמל נוצר כולו בתקופת השכירות השניה, ואין התובעת צריכה לשאת בו.
גם ביחס לחוב הארנונה, המסתכם ב- 5,318 ₪, ניסיון החיים מלמד כי מדובר בחוב לתקופה של כשנה (הסכום מתיישב עם חיוב של דירה בת כ- 100 מ"ר על פי צו הארנונה של קרית מוצקין, המהווה דין). לפיכך, לא מדובר בחוב שנצבר בתקופת השכירות הראשונה.
מכל מקום, כאמור, הנתבעים אף לא טענו כי מדובר בחובות שנצברו בתקופת ההסכם הראשון, וממילא לא הוכיחו.

12.
מהמקובץ עולה כי הנתבעים לא יכלו לעשות שימוש בהמחאות שמסרה להם התובעת בעת חתימת ההסכם הראשון, לשם תשלום חובות שצברה אמה בתקופת ההסכם השני.
לפיכך, עליהם להשיב לתובעת את סכום ההמחאות שנמסרו על ידיהם, לחברת החשמל ולעיריית קריית מוצקין.

13.
לאור האמור, אני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן:
הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 6,718 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 1,170 ₪ והחזר אגרה בסך 756 ₪.
הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.


ניתן היום,
י"ז שבט תשע"ז, 13 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 39493-05/15 אליאן מרים (מריה) חמו (קוזינצב) נ' דליה לוי, יצחק לוי, אדוה לוי (פורסם ב-ֽ 13/02/2017)