פסקי דין על נתן פלד | פסקי דין על ירון ברנהולץ

31575-07/16 תט     20/02/2017




תט 31575-07/16 נתן פלד נ' ירון ברנהולץ








בית משפט השלום בחיפה


כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017

ת"ט 31575-07-16 פלד נ' ברנהולץ
תיק חיצוני
:
5217300516



מספר בקשה:
3

בפני

כב' הרשמת הבכירה, הדס שכטר-ישראלי



התובע - המשיב

נתן פלד


נגד


הנתבע - המבקש

ירון ברנהולץ


החלטה

1.
לפניי התנגדות הנתבע לביצוע שטר, שהגיש התובע לביצוע בתיק הוצאה
לפועל שמספרו 521730-05-16.

השטר שהוגש לביצוע הוא המחאה מספר 11585 על סך 328,000 ₪ ז.פ. 22/05/16 (להלן: "השטר").

השטר עשוי על ידי הנתבע, ערוך לטובת התובע, ונמסר לתובע על ידי הנתבע
בקשר עם הסכם הלוואה שנחתם בין הצדדים ביום 11/01/2015 (להלן: "הסכם ההלוואה" – סומן ת/1).

2.
לבקשת התובע, הוטלו במסגרת תיק ההוצל"פ עיקולים טרם מסירת אזהרה.

הנתבע הגיש בקשה לביטול העיקולים, אשר נידונה לפניי ביום 21/07/16.

במסגרת דיון זה, הגיעו הצדדים להסכמות בכל הנוגע לסוגית העיקולים כמפורט בפרוטוקול הדיון.

3.
הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט בו נקט התובע, באשר לכספי הנתבע אצל "כלל חברה לביטוח" ועיקולם, הסתיים בהתאם להחלטת כב' השופט צ'יזיק מיום 10/01/17 בה נקבע כי אין כל הצדקה להמשך ניהולו, מקום שהחיוב המוסכם קוים על ידי הנתבע.

טענות התובע

4.
התובע פירט אודות מערכת היחסים שהייתה בינו לבין הנתבע במסגרתה שכנע אותו הנתבע, עורך דין במקצועו אשר ייצג את התובע, לבצע השקעות שונות במדינות שונות וטען, כי הנתבע גזל את כספו, הונה אותו ונותר חייב לו מיליוני שקלים.
התובע הדגיש, כי הסכם ההלוואה נחתם לזמן קצוב של 12 חודשים, ועל פיו היה על הנתבע לפרוע את מלוא סכום ההלוואה, והריבית בגינה, עד ליום 11/01/16. נטען, כי הנתבע הפר את הסכם ההלוואה אותו ניסח הוא בעצמו, ולא פרע אותה, לא במועד הקבוע ולא בכלל.

5.
בנסיבות אלה, ביום 25/02/16, הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה כספית בסדר דין מקוצר, בבית משפט השלום בתל אביב, תא"ק 56156-02-16, על סך של 309,000 ₪ (קרן + ריבית) במסגרתה הוטלו עיקולים על נכסי הנתבע בסכום אשר לטענת התובע היה בו כדי לכסות את סכום התביעה במלואו.

לגרסת התובע, שכנע אותו הנתבע לבטל את התביעה וזאת כנגד מסירת השטר נשוא הליך זה לשם פירעון ההלוואה במלואה.

לטענת התובע, השיק נשוא תיק זה, אשר חולל על ידי הנתבע, נועד לפירעון ההלוואה שנתן הוא לנתבע כמעוגן בהסכם ההלוואה -
הלוואה אותה לא פרע הנתבע.

בניגוד להבטחות הנתבע, כך טוען התובע, לא עמד הנתבע בהתחייבויותיו ולאחר שנמחקה התביעה ובוטלו העיקולים, חולל השטר.

6.
בדחותו מכל וכל את טענות ההגנה של הנתבע, הפנה התובע, ראשית, לכך שעל גבי השטר לא צוין כי הוא ניתן לביטחון וכן טען כי לא קמה לנתבע הגנה כלשהי מפני ביצוע השטר בטענת קיזוז, שכן הסכם ההלוואה קובע באופן מפורש כי יש לפרוע את ההלוואה ללא כל קשר לכל התחשבנות בין הצדדים, וכן ללא כל זכות קיזוז.

לשיטתו של התובע, יש לדחות גם את טענת הנתבע לפיה פרע את חובו וזאת נוסח הוראותיו הברורות של הסכם ההלוואה, בהעדר כל הסכמה אחרת בין הצדדים, לא בכתב ולא בעל פה, ושעה שזו לא בוססה, לא נתמכה באסמכתאות ונסתרה בחקירתו.

טענות הנתבע

7.
בהתנגדות שהגיש הנתבע פירט גם הוא, כמו התובע, אודות מערכת היחסים העסקית שהייתה בין הצדדים, שבמהלכה נכנסו הצדדים לשותפויות בעסקאות שונות.

הנתבע אישר, כי אכן כחלק ממערכת היחסים העסקית שהייתה בין הצדדים, נתן לו התובע את ההלוואה
בהתאם להסכם ההלוואה, אולם לגרסתו, עסקינן בשטר שניתן לביטחון, קרי – שטר לפירעון ככל שיהיה קיים חוב, אם בכלל, בהגיע מועד פירעונו.

8.
הנתבע, כך לגרסתו, לא פרע את ההלוואה במועד, מאחר שההתחשבנות בין הצדדים לא נסתיימה ובנסיבות בהן סך חובו האישי לתובע בתחילת שנת 2016 עמד על סך 591,508 יורו, בעוד שחובו של התובע כלפיו עמד על סך של 826,167 יורו. דהיינו - יתרת חובו של התובע לנתבע עלתה על יתרת חובו של הנתבע לתובע.

לשם ביסוס טענה זו, הפנה הנתבע למספר מועדים בהם העביר את זכויותיו בנכסים שונים לתובע, וזאת לאחר מועד פירעון השיק:

·
חלקו של הנתבע ב
penthouse 06 brickell llc
(בעלת הנכס פנטהאוז יוקרתי בהליכי סיום בנייה מקבלן – נכס הידוע בפרויקט
sls
,
brickel miami, usa
) (להלן: "הפנטהאוז");

·
חלקו של הנתבע
(50%) ב
opera unit 4714 llc
(בעלת נכס הידוע כיחידה 4714) בבניין
opera
בעיר מיאמי (להלן: "בנין האופרה");

·
זכויות הנתבע– 45% ברווח של בעלי המניות בפועל מעסקת מכירה הידועה כבית סוני באמסטרדם שנחתמה ביום 05/11/14 אשר הועבר לתובע לבקשתו (להלן: "הסכם בית סוני");

דיון והכרעה:

9.
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות שהוגשו לתיק, על נספחיהם, מסקנתי היא כי יש לקבל את התנגדות הנתבע וליתן לו רשות להתגונן.

להלן נימוקיי:

10.
מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524.
נפסק, כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן, אולם
מי שהגנתו היא "הגנת בדים" - תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל , פ"ד נט(3) 41).

עוד נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו, אך עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).

11.
אין מחלוקת כי על גבי השטר לא צוין כי הוא שטר לביטחון.

בחקירתו נשאל הנתבע מדוע לא כתב על גבי השטר כי הוא לביטחון, כפי גרסתו, והשיב:

ש.
"אתה טוען בהתנגדות שמדובר בשיק לביטחון. למה לא ציינת על גבי השיק שהוא לביטחון? אתה עורך דין, צמד מילים פשוט.
ת.
אני מסרתי את השיק ללקוח שלך כשיק דחוי במהלך התחשבנות שהתנהלה אתו ועדיין מתנהלת אתו. מפאת חיסיון המגעים והמסמכים אני לא מפרט בפני
בימ"ש. עד למועד פירעון השיק נעשו פעולות לאחר מועד תום ההלוואה, במהלכן נפרע החוב, לא קוזז. הגשתי התנגדות גם בטענת פרעתי. מאחר ובשלב מאוחר יותר, כמו שרשמתי, הובהר לי, גם במסמכים וגם עסקאות מול התובע, שכתוב שחור על גבי חוזה, בין היתר, לפירעון חבויות שלי כלפי התובע, נעשים פעולות כמפורט בחוזה. כשהגיע מועד פירעון השיק, שניתן, אני שם על השולחן, עקב לחץ כי היו עיקולים גם על המשרד שלי, יתרת החוב של התובע, לצערו, גבוהה במאות אלפי דולרים מהסכום שהוא טען שאני חייב לו. אני פרעתי מעבר לשיק הזה. "

(עמ' 8 שורות 12-21)

ובהמשך עדותו:

ש.
"איפה זה רשום?
ת.
זה לא אמור להיות רשום. אתה נותן שיק מאוחר, אמרתי שככל שתהיה יתרה בהתחשבנות, האמת שמסרתי את השיק לבת שלו או לבן שלו אני לא זוכר, שככל שתהיה יתרה בהתחשבנות לטובתו, השיק ייפרע. השיק הוא מכלול ממערכת יחסים כספית ביני לבין התובע.
ש.
כלומר מכל מה שאתה אומר עכשיו, לא היה כתוב בשום מסמך התנאי איך אפשר לפרוע את השיק ביטחון לטענתך?
ת.
לא צריך להיות כתוב, פרעתי. יש הסכם ביני לבין התובע. אני מפנה את בימ"ש למספר הסכמים שצורפו להתנגדות. נספח ד', ה', ו', מאוד חשוב נספח ז' 1 כפי שציטטתי בהתנגדות בסעיף 10 או 11."

(עמ' 9 שורות 1-8)
12.
כידוע, טענתו של עושה שטר ביטחון שאינו חייב על פי השטר, דורשת הוכחה הן כי אמנם ניתן השטר לביטחון, קרי - על תנאי, והן כי העסקה שלביטחונה ניתן השטר לא התקיימה או נפגמה, כלומר כי התנאי לחבות לא התקיים [רע"א 2157/07 מנחם אדאטו נ' אמיל רנתיסי (מיום 2/8/07)].

הנתבע טען בתצהירו כמו גם בעדותו, כי השטר שמסר הוא שטר ביטחון, אשר
נמסר כחלק ממכלול מערכת היחסים העסקית/כלכלית שהייתה בין הצדדים וכי למעשה, פרע הוא
את חובו לתובע, בעוד שזה האחרון נותר ביתרת חובה לנתבע.

לטעמי, יש לאפשר לנתבע להוכיח את גרסתו על פיה התנאי לחבות לא התקיים לאור טענותיו כמפורט וכמצוטט לעיל, ובפרט בנסיבות בהן הוא אוחז בטענה כי פרע את מלוא חובו לתובע.

13.
התובע טוען כי אין מקום ליתן לנתבע רשות להתגונן, לא בטענת קיזוז ולא בטענת פרעתי, וזאת לאור לשונו הברורה של הסכם ההלוואה במסגרתה ויתר הנתבע על טענות אלו.

אצטט את לשונו של סעיף 4 להסכם ההלוואה מפאת חשיבותו:

"
שום ויתור, הנחה, דחייה, מתן ארכה, הימנעות מפעולה במועד מצד מי מהצדדים, לא יפורשו כוויתור
כלשהו מצדו על זכויותיו לפי הסכם זה, לא ישמשו כטענה או כמניעה לתביעה מצד מי מהצדדים או כהצדקה או תקדים לאי קיום של איזה התחייבות מהתחייבויות הלווה.
הסכם זה הינו עצמאי, ולא קשור להתחשבנויות אחרות שקיימות או יהיו קיימות בין הצדדים אשר ככל שקיימים או יהיו בעתיד כל הקשר בהם לא יקוזז מסכום ההלוואה למעט אם החליטו הצדדים אחרת בכתב
."

14.
כאמור לעיל, טוען הנתבע היא כי פרע הוא את מלוא חובו לתובע ולחילופין, טוען הוא לקיזוז.

לשם ביסוס טענתו בדבר פירעון החוב ( "פרעתי") הפנה הנתבע לפעולות של העברת זכויותיו בנכסים שונים וכפי שיפורט להלן:

14.1
הנתבע אישר כי מסר את השטר לתובע בתאריך 22/03/16.

14.2
בזיקה לתאריך זה התבקש הנתבע להבהיר מדוע מסר אפוא את השטר, שעה שפעולות שביצע
קודם לתאריך זה - בחודש ינואר 16 (העברת זכויות בנכסים במיאמי: זכויות בפנטהאוז ובבניין האופרה) ובחודש 02/16 (העברת מניות בבניין סוני) הובילו למצב בו יתרת חובו של התובע כלפיו עלתה על יתרת חובו כלפי התובע.
14.3
הנתבע השיב, כי הצדדים היו בתוך מערכת של התחשבנות, אשר לא הסתיימה, בעוד שעיקולים רבצו על משרדו ועל כן, לגרסתו, מסר את השטר כביטחון הגם שבמועד שמסרוֹ לא הייתה לו יתרת חוב כלפי התובע .

וכך העיד:

"... מאחר ולא סיימנו את ההתחשבנות, והיו עיקולים על המשרד, נתתי שיק דחוי, אמרתי אנחנו באמצע התחשבנות, במועד שנתתי את השיק כבר לא היה חוב אבל נתתי שיק, כביטחון שככל שתסתיים ההתחשבנות ביתרה שלילית שלי, השיק ייפרע..."

(עמ' 9 שורות 26-29 ).

14.4
ב"כ התובע הפנתה את הנתבע במהלך עדותו למוצגים שסומנו ת/4, ת/5 ו -ת/6 וטענה כי הדירות בבניין האופרה ובדירת הפנטהאוז כלל לא היו בבעלותו של הנתבע אלא רק בנאמנות.


הנתבע, מצדו, הכחיש טענה זו בכל תוקף וטען כי הדירות לא היו מעולם בנאמנות:

"מעולם זה לא הוחזק בנאמנות. רכשנו את זה ביחד. הוצהר על נאמנות על מנת להימנע ממיסוי שלו. אני הייתי הבעלים. כשמעבירים מניות יש מיסוי, שחל על החברה."

(עמ' 11 שורות 12-14)

14.5
מטעם התובע הוגשו במהלך הדיון תרגומים של נספחי ד' להתנגדות הנושאים את הכותרת:
assignment
ונטען כי במסגרת שני מסמכים אלה הועברו, למעשה זכויות הנתבע עבור תמורה טובה וברת ערך. לשיטת התובע, אין זאת אלא, שכבר בעת שהועברו הזכויות אישר הנתבע כי קיבל את התמורה ואין לו דרישות אחרות.

הנתבע דחה פרשנות זאת וטען כי התמורה המצוינת במסמכים אלה היא התמורה שתחושב על פי התחשבנות שעל הצדדים לבצע ומאליו, כך לגרסתו, אך ברור כי בניגוד לגרסת התובע, אין מדובר בנאמנות אלא בתמורה.

14.6
ב"כ התובע הפנתה את הנתבע למוצג שסומן ת/7 וביקשה כי הנתבע יציין מהם הסכומים אשר שילם במסגרת רכישת דירת הפנטהאוז בפרויקט
sls

בטוענה כי כל חמשת התשלומים ששולמו בגין רכישת הדירה שולמו על ידי התובע (באמצעות חברה שבבעלותו -כפי שעולה ממוצג שסומן ת/8 ).

במענה לשאלה זו שב הנתבע וטען כי בין הצדדים הייתה התחשבנות מסועפת וכי מצויים בידיו מסמכים המבססים העברות כספיות רבות שהיו בין הצדדים:

ת.
"אני אומר לך מה את מפספסת. ביני לבין התובע יש התחשבנות. נעשו אין ספור העברות כספים בינינו. כשאני הגשתי את זה, לי אין מחלוקת אתו שאני חצי, לא חשבתי בכלל להעביר את העברות הכספים היום, אני אשמח לחקור אותו, יש לי מסמכים על הכול. העברות אליו, לילדים שלו, לחברה שלו, חברות מטעמו, תשלומים עבורו, לתוך המשרד שלי, מהמשרד שלי, לא חשבתי שאני אצטרך להביא את זה היום. מערכת עצומה של תשלומים, אתה תשלם אני אחזיר, אני אשמח לחקור את התובע.
"

(עמ' 12 שורות 15-20)

15.
במהלך עדותו הפנה הנתבע להסכם העברת הזכויות בבניין סוני - חוזה מיום 05/02/16 (נספח ז1 להתנגדות), וטען כי מסמך זה הוכן על ידי התובע ונכתב בו בזו הלשון:

"…the transfer wishes to pay off part of his debt to the transfere and therefore transfer 11,250 depository receipts, numbered 12,251 up to and including 22,250 (the "depositary receipt") to the tranferee, wheas the transferee whishes to accept the depositary recipt as partial repayment of the debt to the transferor…"

לשיטתו של הנתבע ההעברה כאמור נעשתה לרבות לצורך פירעון חובות של הנתבע לתובע, ולא רק קיזוז, וכי פרשנות זו עולה מנוסח חוזה ההעברה הנ"ל ממנו.

16.
גרסת הנתבע אשר התבקש לבסס את טענת הקיזוז בשים לב לאמור, לא סיפקה הסברים ברורים, בנסיבות בהן לא הוצגה אסמכתא מפורשת ממנה ניתן ללמוד על הסכמה אחרת שהייתה בין הצדדים, על פיה שונתה קביעה כלשהי מקביעות הסכם הלוואה.

ההלכה הפסוקה קובעת כי הוראת הקיזוז הקבועה בסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 היא דיספוזיטיבית ועל כן רשאים הצדדים להתנות עליה ( ראו: בש"א (ת"א) 175606/07 בת"א 46748/07 שפיר מבנים תעשיות ( 2002) בע"מ נ' גיה מבנים בע"מ (מיום 11/12/07 ).

התנאה זו היא לגיטימית ואכיפה .





17.
עם זאת, טענתו העיקרית של הנתבע, כאמור, היא
טענת פרעתי.

אומנם, טענת הנתבע על פיה פרע את מלוא חובו לתובע לא הובררה דיה, וחקירתו העלתה שני קשיים עיקריים: ראשית – העובדה שעל גבי השטר לא צוין כי הוא ניתן כבטחון; שנית – העובדה שהטענות הנוגעות להעברת זכויותיו בנכסים המבססות לשיטתו את טענת פרעתי, בוצעו במועדים מוקדמים למועד בו נמסר השטר לתובע.

אולם, על אף האמור – סבורה אני כי די בטענות ההגנה שהציג הנתבע, גם אם אלה טרם הובררו דין , כדי לקבוע כי טיעוני ההגנה שהעלה עומדים ברף הנדרש לשם מתן רשות להתגונן.

הדברים, אך ברור, נאמרים בזהירות המתבקשת ומבלי שיהא בכך כדי לקבוע מסמרות, ונכונים הם לשלב מקדמי זה.

18.
כידוע, בשלב זה בית המשפט אינו נדרש לטיב הראיות, שכן יכול והנתבע יצליח להוכיח טענותיו באמצעות הצגת מסכים/ הבאת עדויות אשר אינן בידיו בשלב זה.

לא למותר יהיה לציין כי הנתבע במהלך עדותו טען, לא אחת, כי קיימים מסמכים רבים אותם נמנע הוא מלהציג בשל חיסיון עורך דין – לקוח (אזכיר שהתובע היה לקוח של הנתבע, עורך דין במקצועו).

19.
אומנם, תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, מסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים אולם אינני מוצאת כי הגנת הנתבע היא הגנה קלושה ודחוקה המחייבת התניית מתן רשות להתגונן בהפקדה ומאליו, אין להתעלם מהעיקולים שהוטלו במסגרת תיק זה [זכויות הנתבע בדירת מגורים (הגם שרובצת עליה משכנתא ואשתו היא בעלת זכויות גם כן) וסך של כ- 145,525 ₪.]








יש לזכור, כי בשלב זה של ההליך, אין בית המשפט קובע ממצאים עובדתיים ולא נשקלים שיקולי מהימנות, והכרעה צריך שתעשה לאור הגנה ראויה
אשר די בה כדי ליתן רשות להתגונן.

על כל אלה – מוצאת אני ליתן לנתבע רשות להתגונן
.

נוכח סכום התביעה תועבר היא לפסים של סדר דין רגיל והתיק יוקצה למותב שידון בו
.


המזכירות תמציא לצדדים החלטה זו
.


(תשומת לב המותב שידון בתיק לכך שמחת טעות סומנו המסמכים שהוגשו במהלך הדיון בסוגיית העיקולים בסימון זהה לאלה שהוגשו במהלך הדיון בבר"ל).



ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.









תט בית משפט שלום 31575-07/16 נתן פלד נ' ירון ברנהולץ (פורסם ב-ֽ 20/02/2017)