פסקי דין על גיל סגל

4707-01/15 פל     23/02/2017




פל 4707-01/15 מדינת ישראל נ' גיל סגל








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו

פ"ל 4707-01-15 מדינת ישראל
נ' סגל

23 פברואר 2017




בפני

כב' השופטת
דלית ורד



בעניין:
מאשימה

מדינת ישראל



נגד


נאשם
גיל סגל



גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר ניהול הליך הוכחות, בביצוע העבירות הבאות:

1.
נהיגה בקלות ראש - עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן- פקודת התעבורה)
2.
נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף- עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה.
3.
נהיגה בזמן פסילה –עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה.
4.
נהיגה ברכב ללא ביטוח – עבירה לפי סעיף 2 א' לפקודת ביטוח רכב מנועי {נוסח חדש], תש"ל-1970.
5.
אי ציות לאות של שוטר במדים- עבירה לפי תקנה 23א(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן- תקנות התעבורה).
6. נהיגה תחת השפעת אלכוהול – עבירה בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה.
ביום 16.1.2015 בשעה 01:00 לערך, נהג הנאשם ברכב מסוג קרייזלר מ.ר. 3151473 ברחוב לוי אשכול בחולון, מכיוון צפון לדרום. הנאשם לא עצר את רכבו כפי שדרש ממנו השוטר שעמד במחסום שכרות, אלא הגביר את מהירות נסיעתו. הנאשם
נעצר לבסוף רק בתחנת דלק סמוכה לאחר שניידת משטרה נסעה אחריו וכרזה לו לעצור.
הנאשם נהג לאחר שצרך כוס וחצי וויסקי (כפי שציין בפני
השוטרים בעת האירוע), ולטענתו צרך אלכוהול על "בטן ריקה". התנהגותו הייתה רדומה, הוא נכשל בבדיקת הנשיפון, טעה בספירת הצעדים בעת מבחן ההליכה על קו, מפיו נדף ריח עז של אלכוהול,והשוטרת התרשמה כי הוא נתון תחת השפעת אלכוהול במידה בינונית.
הנאשם נהג במועד האירוע כאשר הוא פסול מלנהוג על פי פסקי הדין הבאים:
א.
ביום
11.4.04 נשפט הנאשם בהעדרו בתיק 3641/2004 בבית משפט לתעבורה בנצרת, הוטלה עליו, בין היתר, פסילה לתקופה של שנתיים (להלן- תיק בית משפט לתעבורה בנצרת)
ב.
ביום 14.12.2009 נשפט הנאשם בתיק 4354-07-09 בבית משפט לתעבורה בעכו, והוטלה עליו,בין היתר, פסילה לתקופה של 3 חודשים (להלן- תיק בית משפט לתעבורה בעכו)
ג.
ביום 10.11.2010 נשפט הנאשם בתיק 1919-06-10 בבית משפט לתעבורה בתל אביב בנוכחותו ונידון, בין היתר, לפסילה לתקופה של שנתיים (להלן- תיק בית משפט לתעבורה בתל אביב)
בנוסף, הנאשם נהג באירוע דנן כאשר רישיון נהיגתו פקע עוד ביום 15.5.06, ובלא פוליסת ביטוח בת תוקף.
במענה לכתב האישום, הודה הנאשם כי הוטלו עליו עונשי פסילה כמפורט לעיל, וכי דבר

הפסילות הודע לו ביום 3.6.10.
הנאשם טען כי הפקיד את רשיונו לשם ריצוי הפסילות שהוטלו עליו בפסקי הדין שניתנו בבית משפט לתעבורה בנצרת ובבית משפט לתעבורה בעכו. הנאשם הוסיף כי הבין שאין צורך בהפקדת רשיון נהיגתו לשם ריצוי הפסילה בת שנתיים שהוטלה עליו בתיק בית משפט לתעבורה בתל אביב. לכן בשנת 2012 סיים לרצות את הפסילות שהוטלו עליו, ולא ראה מניעה מלהמשיך ולנהוג. לאחר שניתן צו, לפי בקשת בא כוחו, להמצאת תיקי בית המשפט שנוהלו בבית משפט לתעבורה בעבו ובבית משפט לתעבורה בנצרת, התברר כי באף לא אחד מהתיקים נמצא אישור הפקדה. משכך, הועלתה בסיכומים גרסה חדשה, לפיה הנאשם הבין מפסק הדין שניתן בתיק בית משפט לתעבורה בתל אביב, שאין צורך בהפקדת רשיונו גם בגין עונשי פסילה שהוטלו עליו בעבר בתיקי עכו ונצרת, ולכן סיים לרצות את עונשי הפסילה שהוטלו עליו במהלך שנת 2014, ולא היה פסול מנהיגה בעת האירוע דנן.

טיעוני הצדדים לענין העונש:
טיעוני המאשימה:
בא
כוח המאשימה טען כי הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בשורה ארוכה של עבירות, שהן בין החמורות ביותר תחום התעבורה, וכי יש בצירוף העבירות כדי להעיד על הסיכון שהיה טמון בנהיגתו של הנאשם.
הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2004 ולחובתו 15 הרשעות קודמות, כולל הרשעות בגין נהיגה בהיותו בלתי מורשה לנהיגה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ושתי הרשעות קודמות בגין נהיגה בזמן פסילה, האחרונה שבהן משנת 2010. צוין כי לחובתו של הנאשם עבר פלילי שהתיישן.
רישיון נהיגתו של הנאשם פקע עוד בשנת 2006, ומכאן שהנאשם נהג באירוע הנוכחי, כאשר רישיונו אינו תקף מזה תקופה ארוכה.

בא כוח המאשימה הפנה לפסיקה לפיה הוטלו עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח בגין עבירה חוזרת של נהיגה בזמן פסילה. כן הפנה לפסיקה לפיה הוטלו עונשים מחמירים בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, אשר פקע שנים רבות לפני הנהיגה.
נטען כי התסקיר שהתקבל בעניינו של הנאשם הוא שלילי, ועלה ממנו כי סנקציות עונשיות קודמות שהוטלו על הנאשם לא היוו גורם מרתיע עבורו. עוד עלה מהתסקיר כי הנאשם מתקשה בקבלה והפנמה של גבולות וחוקים.
לאור כך עתרה המאשימה כי תוטל על הנאשם ענישה הכוללת מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים, 10 שנות פסילה על פי הוראת סעיף 40א.(א(1) לפקודת התעבורה, וכן מאסר על תנאי ופסילה על תנאי. המאשימה הודיעה כי אינה עותרת לקנס ככל שיוטל על הנאשם עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

טיעוני ההגנה:
ההגנה ציינה כי הנאשם שוחרר לחלופת מעצר הכוללת מעצר בית מלא, החל מיום האירוע, 16.1.15. בא כוח הנאשם ציין כי על פי החוק לפיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על תנאי (תיקוני חקיקה) התשע"ה- 2014, (אשר נכנס לתוקפו ביום 16.6.2015), מעצר בפיקוח אלקטרוני נחשב כמעצר ממש. לטענתו, כפועל יוצא מהשינוי החקיקתי, יש מקום להתחשבות נוספת ומשמעותית גם במעצר בית שלא בפיקוח אלקטרוני, זאת הואיל ובשני המקרים עסקינן בהגבלת הזכות לחופש וחירות.
בא כוח הנאשם הוסיף כי בעת האירוע לא היה מונח על צווארו של הנאשם מאסר על תנאי.
עוד צוין כי יש לתת משקל להתרשמותו של שירות המבחן לפיה בשנים האחרונות חל שינוי חיובי במצבו התפקודי, התעסוקתי והמשפחתי של הנאשם.
בא כווח הנאשם הפנה לפסיקה של בית משפט המחוזי וכן בית משפט לתעבורה, לפיה הוטל עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות על נאשמים שהושעו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וכן בנהיגה בשכרות. לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, הוגש

פסק דין
שניתן בת"פ 29346-08-14, על ידי בית משפט המחוזי מרכז, אשר גזר על נאשם עונש מאסר לתקופה של שנה, אך בהתחשב במעצר מאחורי סורג ובריח במשך 4 חודשים וכן במעצר בפיקוח אלקטרוני במשך שנה וחצי, הטיל על הנאשם מאסר לריצוי בעבודות שירות למשך חצי שנה. על פסק הדין האמור הוגש על ידי המדינה ערעור לבית המשפט העליון, אשר עיכב בהסכמת הצדדים את ריצוי עבודות השירות (ע"פ 5750/16
מדינת ישראל
נ' ג'מאל חשאן).
לפיכך, עתר בא כוח הנאשם כי בית המשפט יאמץ את המלצת שירות המבחן ויטיל על הנאשם מאסר לריצוי בעבודות שירות.

הערך החברתי שנפגע ומידת הפגיעה בו:
אחת העבירות החמורות עליה נותן הנאשם את הדין היא נהיגה בזמן פסילה.
חומרתה של עבירה זו נעוצה בסיכון מובהק הטמון בה לעוברי דרך, ואף לנהג עצמו.
ערך נוסף הראוי להגנה, הינו שלטון החוק וחובת הכיבוד והציות לו, שכן עסקינן במי שבחר לנהוג, תוך התעלמות וביזוי

פסק דין
קודם של בית משפט אשר הטיל עליו עונש של פסילת רישיון נהיגה.
ב-רע"פ 6115/06 מדינת ישראל
נ' מוראד אבו לבן, ציין כב' השופט לוי:
"..נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב.."
עוד נקבע בפסק הדין כי "אין דינו של נאשם שלחובתו שורה ארוכה של עבירות תעבורה, ועבירות של נהיגה בזמן פסילה בפרט, כדין מי שנוהג לציית בדרך כלל להוראות החוק. כאן מתגלה פעם נוספת תפקידו החשוב של השופט בהפעלת שיקול הדעת המסור לו בבחירת רכיבי העונש ומידתו בכל מקרה המונח לפניו."
ראה גם, רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל
, רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל
.

לעבירה של נהיגה
בזמן פסילה, מצטרפת במקרה דנן עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה שפקע עוד בשנת 2006. ב- רע"פ 8013/13 אמיר מסעוד נ' מדינת ישראל
, הוטל עונש
מאסר למשך שנה על נאשם שנהג בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף שפקע מזה 14 שנים, כבוד השופט סולברג ציין כי "העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות, על מנת שהמבקש יפנים סוף סוף דבר פשוט וברור: אין לנהוג ללא רישיון נהיגה."

נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ובפרט כאשר תוקפו פקע שנים ארוכות לפני הנהיגה, מהווה פגיעה בערך החברתי הקובע ציות לדרישה על פי חוק. כן יש בה משום סיכון חייהם ושלומם של משתמשי הדרך, שכן לכאורה, במשך שנים ארוכות בעל רישיון הנהיגה שפקע, לא השתמש בכישורי נהיגה שרכש בעבר. ראה, ע"פ (ת"א) 71016/08
ארתור יונתנוב נ' מדינת ישראל
.
העבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול נועדה להגן על הערך החברתי שעניינו שמירה על חיי הזולת, והעבירה הנוספת שעניינה אי ציות להוראות שוטר, נועדה להגן על הערך החברתי של חובת הציות לחוק, שמירת הסדר הציבורי, ובתוך כך חובת הציות לגורמי אכיפת החוק.

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשע הנאשם:

ב- עפ"ת (חי') 30156-12-13 מדינת ישראל
נ' אלון קרן פז מרדכי, התקבל ערעור המדינה על גזר דינו של בימ"ש השלום בחיפה, במסגרתו הוטלו 400 של"ץ והוארך מאסר מותנה בן 14 חודשים על נאשם שנהג בעת פסילה, אשר לחובתו הרשעות קודמות רבות בתעבורה ורישיונו פקע כ- 10 שנים קודם לכן. בית המשפט המחוזי הטיל עונש שכלל 10 חודשי מאסר בפועל והורה על הפעלת עונש המאסר המותנה בן 14 החודשים בחופף. בקשת רשות ערעור על קביעה זו נדחתה (רע"פ 1569/14 אלון קרן פז נ' מדינת ישראל
), בית המשפט העליון אף ציין כי בית המשפט המחוזי לא החמיר ולא מיצה את הדין עם הנאשם.
ב-רע"פ 5638/13 ארז נכפולגר נ' מדינת ישראל
, דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, אשר השית 12 חודשי מאסר, תוך הפעלה בחופף של מאסר מותנה בן 12 חודשים, על נאשם שלו, מחד, עבר תעבורתי מכביד, ומאידך, לזכותו נסיבות אישיות מקלות וכן תרומה לחברה ולבטחון המדינה.
ב- רע"פ 7982/13 עדיאל שגן נ' מדינת ישראל
, נדחתה בקשת רשות ערעור על גזר דין שכלל 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, תוך הפעלה בחופף של עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים, על נאשם שהורשע בנהיגה בזמן פסילה וכן בנהיגה ללא רישיון לסוג הרכב (אופנוע), אשר לחובתו 2 הרשעות קודמות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה.
כבוד השופט שהם ציין כלהלן:
"העובדה כי זוהי הרשעתו השלישית של המבקש בעבירה שעניינה נהיגה בזמן פסילה, וכי הוא נהג בכלי רכב שהוא אינו מוכשר לתפעלו, מעידה על התנהלות חסרת רסן, ועל חוסר אכפתיות לשלומם ובטחונם של המשתמשים בדרך, לרבות בטחונו שלו עצמו. בנסיבות אלו, דין בקשתו להידחות גם לעיצומם של דברים."

ב- רע"פ 321/14 חאלד סלאמה נ' מדינת שראל, הורשע הנאשם בנהיגה בזמן פסילה,כאשר לחובתו 5 הרשעות קודמות בגין עבירה זו וכן עבר פלילי, והוטל עליו עונש מאסר למשך 24 חודשים, תוך הפעלה של עונש מאסר מותנה למשך שנה. בקשת רשות הערעור נדחתה, וצוין כי העונש שהוטל על הנאשם אמנם חמור, אך לא סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה.
ב- רע"פ 7612/13 שמעון אמסלם נ' מדינת ישראל
, ציין כבוד השופט שהם כי:

"לא אחת בעבר, אישר בית משפט זה הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל לתקופות ממושכות על מורשעים בעבירה שעניינה נהיגה תחת פסילה, בעיקר כאשר מדובר בבעלי עבר פלילי ותעבורתי מכביד. (ראו, מהעת האחרונה: רע"פ 5638/13 נכפולגר נ' מדינת ישראל
(15.1.2014); רע"פ 321/14 סלאמה נ' מדינת ישראל
(26.01.2014); רע"פ 1569/14 קרן פז נ' מדינת ישראל
(6.3.2014))

ב- עפ"ת (חי') 28115-01-13 עדנאן חבשה נ' מדינת ישראל
, דחה ביהמ"ש המחוזי את ערעורו של נאשם שהורשע בנהיגה בשכרות (הרשעה ראשונה מסוגה) ובנהיגה בזמן פסילה (הרשעה שניה מסוגה). על אף היותו של הנאשם בעל עבר שאינו מכביד, בן 55 ואב ל-8 ילדים, הותיר ביהמ"ש על כנו עונש מאסר בפועל של 10 חודשים.

יצוין כי הפסיקה שהובאה מטעם ההגנה לא עסקה בנאשמים שחזרו וביצעו עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה:
במקרה דנן קיימות נסיבות מחמירות כלהלן: הנאשם נהג בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף שפקע שנים ארוכות לפני האירוע דנן. בנסיבות אלה, נמלט הנאשם בנסיעה מהירה ממחסום משטרתי, זאת כאשר אינו במלוא חושיו, אלא נתון תחת השפעת אלכוהול. צירוף נתונים אלה מצביע על הסכנה לחיי אדם אשר יצר הנאשם בזמן נהיגתו.
הנאשם יכול היה להבין את הפסול בנהיגתו בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף נוכח הרשעותיו הקודמות באותן עבירות.
עוד יש לציין כי לא היה כל צורך חיוני אשר בשלו נדרש הנאשם לנהוג ברכב, אלא הנאשם חזר מבילוי בחתונה.


קביעת מתחם העונש הראוי:

אני סבורה כי מתחם העונש ההולם את חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו, בהתחשב במידת אשמו של הנאשם, ובמדיניות הענישה הנוהגת, כולל רכיב של מאסר לתקופה שבין
9 חודשים ועד 18 חודשים.
בכל הנוגע לרכיב הפסילה, חלה הוראת סעיף 40א.(א1) לפקודת התעבורה הקובעת כדלקמן : "הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיפים 62(3), 64, 64א, 65(א)(2) או (3) או 67, או על עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, תוך שימוש ברכב, ובעשר השנים שקדמו למועד ביצוע אותה עבירה כבר הורשע לפחות פעמיים על אחת מהעבירות האמורות, דינו – נוסף על כל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, לתקופה שלא תפחת מעשר שנים."
לחובתו של הנאשם שתי הרשעות קודמות בגין נהיגה בזמן פסילה, הראשונה מיום 10.6.07, והנוספת מיום 16.9.10, ומכאן שהוראת סעיף 40א.(א1) חלה בנסיבות דנן. לפי הוראות סעיף 40א.(ג) לפקודה רשאי בית המשפט בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר ובלבד ששוכנע כי אין בהמשך הנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור, וכן רשאי הוא לקבוע כי הפסילה תרוצה בחופף לפסילה אחרת שהוטלה על הנאשם.

ב- עפ"ג (מרכז) 11259-08-14 מדינת ישראל
נ' חלמי אבן בררי, צוינו הדברים הבאים:

"עונש המינימום לפסילה בפועל במקרה זה הינו 10 שנים. בית המשפט רשאי לסטות מענישה מינימום, אך זאת רק בנסיבות מיוחדות ורק כאשר שוכנע כי אין בהמשך הנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור. בענייננו לא מתקיימות נסיבות שכאלו באופן מובהק והסיכון בהמשך נהיגתו של המשיב ברור כשמש."

בחינת קיומם של שיקולים חריגים, המצדיקים חריגה ממתחם הענישה
:

האפשרות לשקול חריגה לקולא ממתחם הענישה שנקבע, נעוצה בקיומם של שיקולי שיקום חריגים, המצביעים על פוטנציאל שיקומי, שיש באי חריגה מהמתחם כדי להכשילו.

עיינתי בתסקיר שרות המבחן שנערך בעניינו של הנאשם. מהתסקיר נמצאתי למדה, כי המדובר באדם המוכר לשירות המבחן מתסקירים קודמים שבוצעו בעניינו, הן בתחום הפלילי והן בתחום התעבורתי. הנאשם בן 43, נשוי בשלישית ואב ל- 4 ילדים משתי מערכות יחסים זוגויות. עובד מגיל 16 כטבח, ובשנתיים האחרונות בהיותו במעצר בית עבד כטבח עצמאי בכפר הנוער "בן שמן".
שירות המבחן התרשם כי הנאשם מאופין בדפוס של התנהגות מרמתית, אך אינו חש מצוקה אותנטית בגין כך, ואינו מכיר בבעיתיות שבדפוסי התנהגותו המכשילים. להערכת שירות המבחן התנהלותו של הנאשם בהליך המשפטי משקפת אף היא את קשייו בנטילת אחריות. השירות הטיל ספק לגבי יכולתו של הנאשם לערוך שינוי מהותי בדרך התנהלותו ובעמדותיו, וציין כי את ביצוע העבירות נשוא כתב האישום דנן, יש להבין על רקע דפוס מרמתי, ונוכח כך שהנאשם בוחר לפעול באופן אימפולסיבי, תוך לקיחת סיכונים והעדר שיקול דעת.

בצד גורמי סיכון ציין שירות המבחן כי סנקציות עונשיות קודמות לא היוו גורם הרתעה, וכי הנאשם מתקשה בקבלה והפנמה של גבולות וחוקים. בצד גורמי הסיכוי לשיקום, צוין כי בשנים האחרונות קיימת התמתנות במעורבות הנאשם בפלילים, וקיימת יציבות מסוימת שחלה במצבו התפקודי, התעסוקתי והמשפחתי.
שירות המבחן לא מצא לנכון להציע תהליך שיקומי – טיפולי היות ומצא כי הנאשם מתקשה בעריכת התבוננות עצמית ביקורתית.
בסופו של התסקיר ניתנה המלצה להטיל על הנאשם ענישה מציבת גבולות בדמות מאסר בעבודות שירות, אשר תאלץ את הנאשם להתמודד עם סדר יום וסמכות.
ההלכה היא כי "המלצותיו של שירות המבחן, כשמן כן הן – המלצות. בית-המשפט אינו כבול לאמור בהן והוא אינו מחויב לפעול על פיהן. עמדת שירות המבחן, אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני
בית-המשפט בבואו לגזור את דינו של נאשם - לעיתים יאמץ בית-המשפט את המלצת שירות המבחן במלואה, לעיתים יאמץ אותה בחלקה ולעיתים ידחה אותה מכל וכל" (רע"פ 7257/12 גדעון סנדרוביץ נ' מדינת ישראל
).
לא מצאתי כי בנסיבות דנן נכון יהיה לאמץ את המלצת שירות המבחן.
להשקפתי, קיימת אי התאמה בין האמור בגוף התסקיר לבין ההמלצה שניתנה בסיום התסקיר.
עסקינן בתסקיר שבעיקרו אינו חיובי, המתאר דפוס פעולה מרמתי, נטייה לנטילת סיכונים בלתי מבוקרת, תוך הטלת ספק ביכולתו של הנאשם לערוך שינוי מהותי בדרך התנהלותו, והעדר המלצה טיפולית- שיקומית.
את הנתונים החיוביים שצוינו בתסקיר באשר להתמתנות במעורבותו של
הנאשם בפלילים, ויציבות במצבו התעסוקתי והמשפחתי, ניתן יהיה להביא בחשבון בעת גזירת העונש, אך אין בהם כשלעצמם כדי להצדיק חריגה משמעותית ובלתי מידתית ממתחם הענישה ההולם, תוך הימנעות מהטלת עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח.

לענין זה יש להביא בחשבון כי הנאשם שב ונהג בזמן פסילה, כשזו היא הפעם השלישית בה הוא נותן את הדין בגין ביצוע עבירה זו. עונש של מאסר בעבודות שירות שהוטל עליו בשנת 2010, בגין נהיגתו בזמן פסילה, לא היה בו כדי להרתיע ולמנוע את הישנות העבירה. בנוסף, הנאשם המשיך לצבור לחובתו הרשעות בתחום התעבורה, על אף שרישיון נהיגתו פקע עוד בשנת 2006.
.

קביעת העונש המתאים לנאשם במתחם שנקבע:
במסגרת זו נתתי דעתי, לחומרא ולקולא, לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם, בין השאר בהתאם לסעיפים 40יא(1),(2),(4),(8) ו-(11) לחוק העונשין.
לקולא, הבאתי בחשבון כי הנאשם היה נתון במעצר בית במשך תקופה של כשנתיים.
אציין כי במהלך ניהול התיק הוגשו מטעם ההגנה מספר בקשות דחייה. בנוסף, עקב טעות מזכירותית החלטתי בדבר הפניית הנאשם לשירות המבחן לא נשלחה ליעדה. ההגנה מצידה לא פנתה לבית המשפט על מנת להסב את תשומת לבו כי הנאשם לא זומן לפגישה אצל שירות המבחן, בעוד שפנייה מטעמה הייתה עשויה לזרז את ההליכים.

כפי שיובהר להלן התחשבתי בתקופת מעצר הבית, עם זאת, ראוי לציין כי שהייה במעצר בית, אפילו לתקופה ממושכת, אינה באה במקום ענישה ההולמת את חומרת העבירות שעבר הנאשם, אשר לפי פסיקתו של בית המשפט העליון כוללת רכיב של מאסר מאחורי סורג ובריח, במקרה בו בוצעה עבירה חוזרת של נהיגה בזמן פסילה. בנסיבות דנן מצטרפת לכך נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף שפקע שנים ארוכות וכן עבירות נוספות בעלות חומרה כשלעצמן.

לעניין ההשוואה שערכה ההגנה בין מעצרבפיקוח אלקטרוני לבין חלופת מעצר, יש להביא את דבריו של כבוד השופט מלצר ב-בש"פ 4206/16 מדינת ישראל
נ' מוחסן טחימר, לפיהם מעצרבפיקוח אלקטרוני מצוי "במדרג הביניים" שבין מעצר עד תום ההליכים לבין שחרור לחלופת מעצר. ראוי להפנות גם להוראות סעיפים 60-63 לחוק המעצרים הקובעות מגבלות זמן למעצר וכן למעצר באיזוק אלקטרוני, אך לא לחלופת מעצר.
.
נימוק נוסף לקולא הוא ההתמתנות בביצוע עבירות פליליות מצד הנאשם, וכן היציבות הנוכחית בחייו.
כמו כן, נתתי דעתי לנסיבות חייו של הנאשם והיותו בעל משפחה ואב לילדים קטינים.


יש לציין כי הנאשם ניהל את המשפט עד תומו, ועל כן אינו זכאי להקלה הניתנת למי שהודה ונטל אחריות למעשיו.

לחומרא, לנאשם עבר תעבורתי מכביד, וכך, בתקופה של ארבע שנים לערך, הנאשם עברפעמיים עבירה של נהיגה בזמן פסילה, כשבתיק בית משפט לתעבורה שנוהל בתל אביב הוטל עליו מאסר מותנה (אשר תוקפו פג בעת ביצוע העבירות דנן), וכן מאסר לריצוי בעבודות שירות. בעונשים אלה לא היה כדי להרתיע את הנאשם מלבצע את העבירות נשוא כתב האישום הנוכחי. כן יש להביא בחשבון כי הנאשם המשיך לצבור עבירות בתחום התעבורה, על אף שרישיון נהיגתו פג לפני שנים ארוכות, בשנת 2006.

להשקפתי, העונש ההולם הוא מאסר למשך שנה, אולם בהתחשב במעצר הבית הממושך וכן בנסיבות הנוספות לקולא כפי שצוינו לעיל, תיקבע תקופת מאסר קצרה יותר למשך 9 חודשים.
כפי שהובהר לעיל, במקרה דנן חלה הוראת סעיף 40א.(א) לפקודת התעבורה, ואולם הבאתי בחשבון את שהותו של הנאשם במעצר בית במשך שנתיים (תקופה בה יש להניח שלא נהג), וכן את העובדה שבמועד הכרעת הדין, הנאשם טרם ביצע הפקדה לשם ריצוי הפסילות שהוטלו עליו בבית משפט לתעבורה בעכו ובבית משפט לתעבורה בנצרת, כך שעליו לרצות גם עונשי פסילה אלה.


לאור האמור לעיל ולאחר שקלול כלל הנתונים, אדון את הנאשם לעונשים הבאים:
1.
מאסר בפועל לתקופה של תשעה חודשים.
2.

הנני מורה על עונש מאסר לתקופה של שנה, וזאת על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יבצע אחת מן העבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף שפקע מעל לשנה.
3.
פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 שנים, אשר תימנה במצטבר לכל פסילה אחרת שהוטלה על הנאשם, כשבמנין הפסילה לא תחול התקופה בה יישא הנאשם בעונש מאסר בגין העבירות דנן, וזאת לפי הוראת סעיף 42(ג)(2) לפקודת התעבורה.

ניתן היום,
כ"ז שבט תשע"ז, 23 פברואר 2017, במעמד הנאשם, עו"ד גטניו ועו"ד רוימי











פל בית משפט לתעבורה 4707-01/15 מדינת ישראל נ' גיל סגל (פורסם ב-ֽ 23/02/2017)