פסקי דין על קדם שלמה | פסקי דין על קדם צביה | פסקי דין על מסלולי תקשוב | פסקי דין על גמול חברה להשקעות | פסקי דין על החברה לנאמנות של בנק לאומי | פסקי דין על פרידמן מיכאל | פסקי דין על ברון ישראל | פסקי דין על קורנבלום דב | פסקי דין על צוויג א. | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על ברגר שמואל | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על בעלי האג"ח | פסקי דין על מדינת יש |

1845/01 א     20/02/2003




א 1845/01 קדם שלמה, קדם צביה, מסלולי תקשוב בע"מ נ' גמול חברה להשקעות בע"מ, החברה לנאמנות של בנק לאומי בע"מ, פרידמן מיכאל, ברון ישראל, קורנבלום דב, צוויג א., עו"ד, ברגר שמואל, עו"ד, בעלי האג"ח, מדינת יש




1
בתי המשפט
א 001845/01
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא 16481/01

20/02/03

כב' השופטת יהודית שיצר
,
רשמת בית המשפט המחוזי
בפני
:
1 . קדם שלמה

2 . קדם צביה

3 . מסלולי תקשוב בע"מ

בעניין:
המבקשים
ע. בן עוזר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
המשיבים
1. גמול חברה להשקעות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

ס. מושינסקי

2. החברה לנאמנות של בנק לאומי בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

ב. לוינבוק


3. פרידמן מיכאל

4. ברון ישראל

5. קורנבלום דב

6. צוויג א.
, עו"ד
7. ברגר שמואל
, עו"ד
8 . בעלי האג"ח

9. מדינת יש
ראל
ע"י ב"כ עו"ד

פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)
החלטה

1. בפני
י בקשה לפטור את המבקשים מתשלום אגרת תביעה, בהתאם לתקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח- 1987.
הצדדים ביקשו כי שאלת סיכויי התביעה, לרבות סכום התביעה, תידון תחילה וסיכמו עמדתם בעניין זה.
החלטתי ניתנת איפא בחלק זה של הבקשה בלבד.

הרקע העובדתי והתביעה

2. המבקשים הגישו תביעה על סך 120 מליון ש"ח כנגד המשיבים. לטענתם, הפרו המשיבים הסכם מחייב שנכרת בעל פה, והדבר הסב למבקשים נזקים כספיים כבדים.
ביתר פירוט נטען כי בשנת 1993 רכש המבקש 1, בסיוען של המבקשות 2-3, את חברת הבניה "הדר טבריה בע"מ" (להלן: "הדר"), שהייתה אז על סף פירוק.
טרם ביצוע רכישה הגיע המבקש להסכם בעל פה עם המשיבים 2-1, באמצעות נציגיהן, המשיבים 3-8, לפיו יתמכו ללא תנאי וישתפו אתו פעולה בישומה של תכנית הבראה מקיפה להדר. יצוין כי אגרות החוב הוחזקו בנאמנות עבור עמיתים, ודהיינו בעלי אגרות החוב, שצורפו אף הם לתביעה.
הסכמתם של בעלי האג"ח
לתכנית נדרשה מאחר והם החזיקו בכ- 80% מאגרות החוב שהנפיקה הדר מספר שנים קודם לכן. זאת בנסיון לגייס הון וכדי לפרוע באמצעותו חובות לנושים.
תכנית ההבראה כללה, בשלביה המאוחרים, המרת אגרות החוב למניות החברה והנפקת המניות לציבור. באמצעות צעדים אלה קיווה המבקש להזרים הון לחברה, לשפר את מצבה הפיננסי ואת עסקיה בתחום הבניה.
הוא ציפה כי בעלי אגרות החוב יסכימו לוותר על אגרות החוב תמורת מניות, לנוכח הסיכון שבאי יכולת הדר, במצבה, לפרוע את החוב והשווי הנמוך של נכסי הדר ששעובדו לטובתם. מהלכי ההמרה וההנפקה שבמסגרת תכנית ההבראה נועדו בסופו של דבר להגדיל את ערך המניות שיחזיקו בהם במקום אגרות החוב.
מכל מקום, לגרסת המבקש המשיבים הסכימו לתכנית ההבראה, ועל סמך ההסכמות, הוא ביצע את הרכישה. הסכמות אלה אושררו בשתי ישיבות של האסיפה הכללית של בעלי אגרות החוב, בפרואר 1994 ובנובמבר 1994.
בהמשך, הזרים המבקש כספים להדר וחתם על ערבויות אישיות להבטחת חובותיה. פעולות אלו הקטינו את גרעון החברה.

3. עוד גורסים המבקשים כי בסמוך להשלמת תכנית ההבראה, ולביצוע מהלכי ההמרה וההנפקה, חזרו בהם המשיבים, מהסכמתם. הם ביקשו לבחון מחדש את הכדאיות הכלכלית של המרת אגרות החוב.
ביום 08.01.1995 הודיעה הדר על ביטול ההסכם בשל הפרה צפויה יסודית. בתגובה, הודיעו המשיבות 2-1 כי כלל לא נקשר הסכם כזה.
תכנית ההבראה נכשלה וחובותיה של הדר הועמדו לפרעון, לפי דרישת נושים שאף הגישו בקשה לפירוקה.
לגרסת התובע נגרמו לו נזקים כספיים כדלקמן:
א. א. אובדן רווח עקב אי יכולת לבצע הנפקה (40 מליון ש"ח).
ב. ב. מימוש רכוש וערבויות אישיות (14 מליון ש"ח).
ג. ג. נזקים למבקשים 2-3 שסייעו במימון רכישת הדר - (4.7 מליון ש"ח).
ד. ד. הפסד שכר כמנכ"ל הדר, מניעת קבלת דיבידנדים מהדר, אובדן האפשרות להשתמש ברווחי הדר כמנוף פיננסי לעסקים נוספים - (עשרות מליוני ש"ח).
ה. ה. נזקים גופניים, כגון לחץ נפשי ויתר לחץ דם, (20 מילון ש"ח).
ו. ו. עגמת נפש (10 מליון ש"ח).
כאמור, הועמדה התביעה על סכום של 120 מליון ש"ח.

המחלוקת

4. המחלוקת בבקשה דנן נוגעת כאמור לסיכוייה של התביעה, על סכומה הנכבד.
בטיעוניהם, שהובאו באריכות יתרה, התמקדו הצדדים בשאלה האם נקשרו המשיבות 2-1 בהסכם מחייב עם המבקש ו/או עם חברת הדר.
המבקשים חוזרים על הטענות שהעלו בכתב התביעה. הם סבורים כי קיימת להם עילת תביעה טובה, ומן הראוי לאפשר להם להוכיחה, לרבות את גובה נזקיהם.
בניגוד אליהם, טוענים המשיבים כי בין הצדדים נוהל משא ומתן שלא הבשיל לכדי חוזה מחייב. הם הוסיפו כי גם אם נקשר בין הצדדים הסכם, הרי שביצוע שלבי המרת האג"ח והנפקת המניות שבתכנית ההבראה, הותנו בתנאים מתלים שונים שלא התקיימו.
בנוסף העלו המשיבים טענות הנוגעות בעיקר לגובה נזקי התובע, ולעצם היות הנזקים ברי פיצוי.

דיון ומסקנות

5. תחילה אציין כי גם לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכתב התביעה עיין היטב, לא מצאתי מהי התשתית העובדתית עליה מבססים המבקשים את חבותם של המשיבים 3-7.
אין חולק כי משיבים אלה הם נושאי משרה או נציגים של המשיבות 2-1 ופעלו מטעמם, בכל הקשור להשגת ההסכם. למשיבות 1-2 אישיות משפטית נפרדת וההתקשרות בהסכם, במידה וקיים, מחייבת אותן בלבד (השווה: ע"א 524/88 "פרי העמק" אגודה חקלאית נ' שדה יעקב - מושב, פ"ד מה(4) 529). גם אם למשיבים 3-7 חלק בהפרת ההסכם שהושג, הרי לפי תורת האורגנים יש לייחס את מעשה ההפרה לחברה. זאת כל עוד לא הועלו כלפיהם טענות אישיות המצדיקות הרמת מסך כגון, מרמה, קנוניה וכיוצ"ב.
בכתב התביעה לא הונחה תשתית המצביעה על כך כי בחזרתם כביכול מהסכמות פעלו המבקשים 3-7 בחריגה מסמכותם, בניגוד לטובת החברה, או ממניע זר. כמו כן לא פורטו בו עובדות מהן ניתן ללמוד על התנהגות שלא בתום לב, או על ביצועה של עוולה בנזיקין. העולה מן המקובץ הוא כי אין בסיס לתביעה אישית נגד אורגנים ונושאי משרה (ראה: סעיף 47 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999 ; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661 ; ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769, בעמ' 790, 793).
סיכויה של התביעה כנגד המשיבים 3-7 איפא קלושים.

6. נותרת שאלת קיומו של הסכם בין המבקש ו/או הדר ובין המשיבות 1-2. לגרסת המבקש מדובר בהסכם בעל פה אשר הושג בפגישותיו עם נציגי המשיבות במהלך שנת 1993 ו"אושרר" בהחלטות האסיפה הכללית, מיום 10.12.1994 ומיום 03.11.1994.
עיון בפרוטוקולי ישיבות האסיפה הכללית הרלבנטיים צורפו לכתב התביעה (נספח ה ונספח ז לכתב התביעה).
עיון בהחלטת האסיפה הכללית מיום 10.02.1994 מעלה כי היא הסכימה באופן עקרוני לקבל את הצעת הדר להמרת האג"ח בהון מניות של החברה. יחד עם זאת, ביצוע ההמרה הותנה בכך שההמרה תהיה בשיעור שיקנה למחזיקים 27.5% מהון החברה לפני ההנפקה, וכי ההנפקה תשמור על זכויות המחזיקים. לצורך כך מינתה האסיפה צוות היגוי אשר ינהל משא ומתן עם המבקש ו/ או הדר. המשא ומתן נועד לגבש את פרטי הסדר ההמרה וההנפקה, והכל על מנת להבטיח את זכויות בעלי האג"ח
.
האסיפה דאגה להבהיר בהחלטה כי היא אינה מוותרת על זכות כלשהי של המחזיקים כל עוד לא בוצע ההסדר בפועל.
מכאן שההסכמה שניתנה היא לכל היותר לניהול משא ומתן ולהסדר מותנה, כאשר ביצוע ההמרה בפועל תלוי בתוצאות שישיגו בעלי האג"ח
במהלך המשא ומתן.

7. נושא הסדר ההמרה נדון גם בישיבת האסיפה הכללית ביום 03.11.1994. בסיום הישיבה הוחלט כדלקמן:

"ההנפקה - מאפשרים לחברה (הדר טבריה - י.ש.) לפעול במסלול הנסיון לבצע הנפקה לציבור.
בעלי האג"ח
מעריכים כי הנפקה בשווי חברה של 12 מליון דולר והזרמת מליון דולר נטו לחברה, זו מסגרת כספית שנראית סבירה לבעלי אגה"ח.
לו"ז של חצי שנה.
מועד ביניים - בעוד 3 חודשים תכונס אסיפת בעלי אג"ח וימסר דיווח על ההתרחשויות בחברה ועל קצב התפתחות התהליך במגמה לאפשר המשך התהליך או לחלופין להפסיק ולנקוט בצעדים אחרים במידה ויתברר שפחתו באופן ניכר סיכויי האפשרות להנפיק.
...
אין בהחלטת האסיפה משום ויתור על זכות כלשהיא של מחזיקי אגה"ח כל עוד לא בוצע הסדר ההמרה וההנפקה בפועל" (ההדגשה שלי - י.ש.).

הנה כי כן, הסכמתה של האסיפה הכללית לתכנית ההבראה אינה בלתי מסויגת, או "ללא תנאי" ובכל מחיר. היא הסכימה למהלך נסיוני, כאשר במקביל יערכו בדיקות בדבר כדאיותו הכלכלית. כמו כן היא הבהירה כי המהלך כפוף לשינויים בנסיבות, דהיינו מצבה הכספי של הדר, אופן ניהולה ומצב השוק, כלומר שווי המניות שעשויים בעלי האג"ח
לקבל במסגרת ההסדר.
מנוסח כתב התביעה כלל לא ברור עד כמה מולאו דרישות בעלי האג"ח
בנושאים אלה.
מכל מקום, ברי מהחלטות האסיפה כי סיכוייה של תכנית ההבראה אמורים היו להבחן במשך מספר חודשים, תוך מתן אפשרות לסגת מכל המהלך, אם יתברר כי הוא לרעת בעלי האג"ח
.

8. יצוין כי המבקש הדגיש כי ההסכם רק אושרר בישיבות האסיפה הכללית, בשנת 1994, אך למעשה הושג עוד בשנת 1993. לפי כתב התביעה, המבקש הגה את תכנית ההבראה במשרדו עוד בתחילת 1993. הפגישה הראשונה עם המשיבות נערכה בחודש מרץ 1993 והסיכום הושג במחצית אפריל 1993, או בסמוך לכך (סעיפים 64-71 לכתב התביעה). רכישת הדר התבצעה כאמור ביולי 1993.
יחד עם זאת, המבקש מוסיף ומציין בכתב התביעה (בסעיף 89) כי תכנית ההבראה גובשה סופית והוגשה למשיבות רק בחודש נובמבר 1993.
בהקשר זה יצוין כי לסיכומי המדינה צורף מכתב של המבקש שנשלח ביום 07.11.1993 אל מנכ"ל המשיבה 2. במכתב הוא מודיע על הגשת תכנית ההבראה ומציין כי "באם תתקבל" היא מהווה פתיחת דף חדש בחיי החברה.
מנתונים אלה עולה כי כי המבקש מיהר לנצל את "ההזדמנות העסקית" שנקרתה בדרכו, ורכש את הדר, עוד בטרם גובשו פרטי תכנית ההבראה, ולמעשה בטרם התבררה נכונותם הסופית של בעלי האג"ח
להתחייב להסדרי ההמרה וההנפקה של התכנית, אפילו היו גישושים ראשוניים בעניין. מי שמזדרז לפעול בטרם היה בידו סיכום סופי של הסכם לוקח את הסיכון שההסכם לא יחתם על עצמו. והרי, לגיטימי שהצד השני ירצה לבדוק ולהבטיח את האינטרסים שלו בצורה מירבית.

9. למסקנות דומות הגיעו שופטי בית משפט זה בשתי הזדמנויות. המבקש נקט בעבר הליך כנגד המשיבות (ה"פ 290/95). הוא ביקש להצהיר כי נקשר ביניהם הסכם מחייב וכי הוא הופר על ידי המשיבות.
המשיבות הגישו בקשות למחיקה התובענה על הסף. בקשותיהן התקבלו ממספר טעמים מצטברים. בין היתר, נקבע כי הסכסוך אינו ראוי להתברר במסגרת של המרצת פתיחה, אך גם נאמרו דברים לגופו של עניין. כב' השופטת סירוטה קבעה אז כי בין הצדדים לא נכרת הסכם מחייב, ואפילו נשתכלל כזה הסכם, לא נתקיימו התנאים המתלים לקיומו. ראה בעמ' 22-23 להחלטתה:

"הנה כי כן, לא בהחלטה הראשונה מחודש פברואר ולא בהחלטה הנ"ל הגיעו הצדדים לידי הסכמה להמרת איגרות החוב במניות המבקשת, ועל פני הדברים ברור שבענין זה לא נערך הסכם אלא שגובשו הסכמות ביניים בין הנושים לבין המבקשת. בכל מקרה הסכמתן להמיר איגרות חוב היתה תלויה בהנפקת ההחברה.
הנפקה זו הייתה תלויה בתנאים חיצוניים ופנימיים. באומרי פנימיים, כוונתי לניהול תקין של החברה על ידי המבקש, מחד והמתנה למימוש הצעדים על ידי המשיבות מצד שני.
...
גם אם נצא מתוך הנחה הנוחה ביותר למבקשות, שבשני הסכמים עסקינן, אם כי על פי האמור בהחלטות מדובר על שלבים במו"מ - גם אז אין להתעלם מהתנאים המתלים שהיו בהחלטות אלה. אין לראות, בכל מקרה, בהחלטות אלה משום כריתת הסכם בדבר המרת איגרות החוב למניות רגילות, כנטען בתובענה, שכן החלטות אלה מדברות בעד עצמן שמדובר בהליך לקראת הנפקה.
המשיבות הסכימו שאם תהיה הנפקה יסכימו להמרת איגרות החוב במניות המבקשת. כמו כן, לא הניחו המבקשות תשתית כלשהי לפיה, ההנפקה יכלה להתבצע מבחינת התנאים החיצוניים, תנאי השוק, מצבה של החברה וכיוצ"ב."

על אף שקביעותיה של כב' השופטת הסירוטה, אינן מהוות מעשה בית דין שכן החלטתה ניתנה בשלב מקדמי של בקשות לסילוק על הסף, ובטרם נשמעו ראיות, אני סבורה כי די בהן לענייננו.
בדיון בבקשה לפטור מאגרה, שהאף הוא דיון מקדמי, יש לבדוק האם "נראה" לבית המשפט כי ההליך מגלה עילה. מדובר איפא בהתרשמות בלבד ובמישור הלכאורי (השווה: ע"א 4385/01 אלון נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נה(5) 361, בעמ' 363).
במסגרת זו ניתן להביא בחשבון גם את התייחסויות בית המשפט לאותן פלוגתאות בהתדיינויות קודמות שבין הצדדים, גם אם אין מדובר במעשה בית הדין מן הבחינה הפורמלית.

10. מסקנותיה של כב' השופטת סירוטה זוכות לחיזוק גם בפסק דינו של כב' הנשיא השופט גורן. בע"ש 1196/01 הגיש המבקש ערעור על החלטת הרשות לניירות ערך, לאחר שהאחרונה סירבה להתערב באופן שבו תיארה המשיבה 1 בתשקיפה את התביעה דנן ככזו שסיכוייה קלושים. לגישת המבקש, מדובר ב"פרט מטעה" בתשקיף. כב' השופט גורן היה סבור כי מאחר וטענות המערער אינן מעוררות שאלות מקצועיות שמצויות בתחום מומחיותה המיוחד של הרשות לניירות ערך, כרשות מינהלית, מן הראוי לבחון את החלטתה לא רק במבחן הסבירות, אלא גם לגופם של דברים. בהקשר זה ציין (בעמ' 20):

"החלטת הרשות שלא להתערב באופן הצגת התביעה בתשקיף גמול (המשיבה 1 - י.ש.) ... הייתה מוצדקת לגופו של עניין, באשר תיאור התביעה בתשקיף ובהערכת סיכוייה לא נפל כל פגם.
...
כבר שנינו, כי במסגרת החלטת השופטת סירוטה למחוק את התובענה על הסף, נקבעו לכאורה מספר ממצאים משפטיים, המעמידים בספק רב את סיכוייה של טענת המערער בדבר כריתתו של הסכם בינו לבין מחזיקי האג"ח, ובכללם גמול, להמרת אגרות החוב של הדר במניות. והרי זוהי בדיוק הטענה המרכזית העומדת גם ביסוד תביעתו הכספית של המערער כנגד גמול משנת 2001.

ובהמשך (בעמ' 22):

"במאמר מוסגר יצויין, כי בתביעתו הכספית משנת 2001 מנסה אמנם המערער להקדים את מועד ההסכם הנטען על ידו לפגישות שקיים לטענתו עם אנשים כאלו ואחרים, קודם לאסיפות בעלי האג"ח
משנת 1994. עם זאת, אינני סבור שבכך יש כדי לשנות מן המסקנות דלעיל, שהרי עצם כינוסן של אסיפות בעלי האג"ח
מלמד, במישור הלכאורי כמובן, כי באותן פגישות שהתקיימו לפני כן לא היה כדי לגבש הסכם מחייב מן הסוג לו טוען המערער".

11. נוסף לספקות שמעוררות טענות המבקש בכתב התביעה, גם הנזקים הנתבעים מופרזים בצורה קיצונית ונטענו באופן סתמי.
כך למשל הסיכוי לרווח בעקבות ההנפקה הוא ספקולטיבי לחלוטין. לא ברור האם ההנפקה נועדה בכלל להתבצע ומכל מקום, עד כמה היו עשויות להיות תוצאותיה חיוביות. יוזכר כי ביצוע ההנפקה היה תלוי בגורמים שונים כגון מצב השוק והאפשרות לעמוד בדרישות בעלי האג"ח
.
בנוסף לכך, המבקש לא הביא תשתית מספקת לטענות בדבר אובדן הרכוש, וכן לטענות בדבר השקעת כספים ונכסים וחתימה על ערבויות אישיות לחובות הדר.
גם נזקיו הרפואיים, לא גובו באסמכתאות רפואיות. זאת במיוחד לאור העובדה שעל פניו מדובר בנזק רחוק, אשר אינו מזכה בפיצוי, כשמדובר בעילה של הפרת חוזה (ראה: ע"א 8556/96 לוביאניקר נ' משרד האוצר, פ"ד נו(5) 289, בעמ' 298).

העולה מן המקובץ הוא כי לאחר בחינת כתב התביעה ונספחיו ולאור פסיקות קודמות בהן הביע בית המשפט דעתו על עילת התביעה, אין מנוס מהמסקנה כי סיכוייה של התביעה נמוכים. אף הובהר כי סכום הנזקים הנתבעים מופרז ביותר, וללא פירוט נאות.

12. כב' השופטת סירוטה ציינה בשעתו בהחלטתה כי המבקש יכול עדיין לתבוע בגין הפרת חובת תום הלב במשא ומתן.
יצוין כי על פי התרשמותי, התנהלות המשיבות, במהלך המשא ומתן, נועדה להגן על זכויות וציפיות לגיטימיות של בעלי האג"ח
, וקשה לבסס על פי התשתית העובדתית כפי שפורטה בכתב התביעה עילה טובה בגין חוסר תום לב.
לכאורה, ועל פי החלטות האסיפה הכללית, היה על המשיבות לתת הזדמנות לגיבוש הסדר המרה ולאפשר בצורה כנה בדיקת כדאיות כלכלית של ההסדר המוצע. יחד עם זאת, לא ברור מהאמור בכתב התביעה מה התרחש בתקופת הנסיון ומהם המעשים הספציפיים שבוצעו כביכול לטרפוד ההצעה.
לפיכך, ובהעדר פירוט, לא ניתן להעריך את סיכוייה של התביעה בעילה זו.

סיכום

13. לא מצאתי כי ההליך, במתכונת זו של כתב התביעה, מגלה עילה המצדיקה מתן פטור מתשלום אגרת התביעה.
האגרה תשלום איפא עד ליום 01.05.2003, שאם לא כן ימחק ההליך ויראוהו כאילו לא הוגש.

ניתנה היום י"ז ב אדר א, תשס"ג (19 בפברואר 2003) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים וכן תודיע טלפונית.
יהודית שיצר
,שופטת
רשמת בימ"ש מחוזי








א בית משפט מחוזי 1845/01 קדם שלמה, קדם צביה, מסלולי תקשוב בע"מ נ' גמול חברה להשקעות בע"מ, החברה לנאמנות של בנק לאומי בע"מ, פרידמן מיכאל, ברון ישראל, קורנבלום דב, צוויג א., עו"ד, ברגר שמואל, עו"ד, בעלי האג"ח, מדינת יש (פורסם ב-ֽ 20/02/2003)