פסקי דין על ראובן ברקת | פסקי דין על מפכ"ל המשטרה | פסקי דין על בית הדין למשמעת של משטרת ישראל |

160/83 בג"צ     08/06/1983




בג"צ 160/83 ראובן ברקת נ' מפכ"ל המשטרה, בית הדין למשמעת של משטרת ישראל




(פד"י ל"ז (2) 52

(פד"י ל"ז (2) 834)

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
בג"צ מס' 160/83

השופטים:
כבוד מ"מ הנשיא מ' שמגר
כבוד השופטת מ' בן-פורת
כבוד השופט יהודה כהן

העותר:
ראובן ברקת


ע"י ב"כ עו"ד ש' מצא

נ ג ד

המשיבים:
1. מפכ"ל המשטרה
2. בית הדין למשמעת של משטרת ישראל


ע"י ב"כ עו"ד מ' מזוז
, עוזר לפרקליט המדינה

עתירה למתן צו-על-תנאי.

פסק-דין
מ"מ הנשיא מ' שמגר
:
1. העותר הורשע בבית הדין למשמעת של משטרת ישראל
בעבירה על פיסקה 80 מן התוספת לתקנות המשטרה (הגדרת עבירות על המשמעת), תשט"ו-1955, הקובעת, בין היתר, כי המעשים הבאים יהיו בגדר עבירות, הפוגעות בסדר הטוב ובמשמעת של המשטרה:

"80.
השתמטות מתשובה, מתן תשובה מתחמקת או כוזבת בבית משפט או במשפט משמעתי או בחקירה."


פרקליטו המלומד של העותר, עו"ד שמואל מצא, טען לפנינו, כי פסק-דינו של בית הדין למשמעת פגום ומחייב התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק לביטולו, וזאת בשל כך שנפלה טעות משפטית גלויה על פני הפסק, ככל שהדבר מתבטא בפרשנותה של פיסקה 80 הנ"ל על-ידי בית הדין למשמעת של המשטרה. לפי מימצאיו של בית הדין מסר העותר עובדה בלתי נכונה בעת שנתן הודעה בחקירתו של שוטר אחר, והוא שב וחזר על ההודעה הבלתי נכונה האמורה בעת משפטו של השוטר האחר. לטענת הפרקליט המלומד, אין לפרש הוראותיה של פיסקה 80 אלא כהתייחסות לתשובות כוזבות שהן מהותיות, ועיקרו של דבר, תשובות כוזבות אלה צריכות להיות רלוואנטיות לאשמה, המתבררת לפני בית הדין או בית המשפט, או לעבירה, שלגביה נערכת החקירה. זאת ועוד, כאשר הפיסקה האמורה נוקטת לשון "משפט" או "חקירה", כוונתה למשפט או לחקירה, המתנהלים לגבי מי שמוסר את התשובה המתחמקת או הכוזבת, ולא למשפט או לחקירה של מישהו אחר.


2. טענותיו של הפרקליט המלומד, כפי שהובאו לעיל, אינן מקובלות עלינו. כפי שעולה מנוסחה על פיסקה 80 הנ"ל, אין היא מסייגת את המלים "תשובה מתחמקת או כוזבת", ואין היא מוסיפה עליהן תיאורים או תארים. אין בה גם כדי להצביע על צמצום הכזב, אשר הפיסקה האמורה מתייחסת אליו, לראיות בעלות אופי מוגדר.


ההתייחסות
לעדות, אשר יש לה זיקה ומעמד מיוחדים בהליך בו היא נמסרת, איננה זרה למחוקק, ומקום בו הוא ביקש לקבעה אכן עשה כך. כך נקבע, למשל, בסעיף 237(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, כי העבירה המוגדרת שם נעברת, כאשר נמסרת "עדות כוזבת בדבר מהותי".


כאמור, אין בפיסקה 80 תואר כדוגמת זה המובא בסעיף 237.


הגדרה כללית כמובא בפיסקה 80 אינה יוצאת דופן, שהרי יש סעיפי עבירה אחרים, הנוקטים לשון כללית כאמור, ודוגמה לכך הם סעיפים 238 או 239 לחוק העונשין.


הפרקליט המלומד, שטען לעותר, לא התעלם מן העובדה, שאין פיסקה 80 נוקטת לשון סיוג או הגבלה לנסיבות מיוחדות, אך הוא ביקש, כאמור, כי נפרש את הדברים באופן מצמצם, מאחר שפירוש רחב, כפי שנקט בית הדין למשמעת במקרה דנן, יוליך בהכרח למסקנה, כי התקנה לוקה בחריגה מסמכות, הנובעת מחסור סבירות מפליגה.


אינני סבור, כי פירוש הדברים כלשונם יש בו משום חריגה מן התחומים, שהותוו בפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971. התקנות הנ"ל הותקנו מכוח הוראותיו של סעיף 94 לפקודת המשטרה [נוסח חדש]. לפי פיסקה (5) של סעיף 94 האמור רשאי השר להתקין תקנות בעניין הגדרת העבירות, הפוגעות בסדר הטוב ובמשמעת. בפיסקה 80 האמורה נקבע, כי מתן תשובה כוזבת בבית-משפט או במשפט משמעתי או בחקירה הם עבירות הפוגעות בסדר הטוב ובמשמעת, וקביעת הוראה בעלת משמעות כללית ורחבה כאמור היא בגדר ההיגיון ואף בגדר ההכרח.


דבריו של שוטר בכל משפט ובכל חקירה חייבים להיות להיות נאמנים לאמת ומדויקים בקפידה. השוטר מופקד על אכיפת החוק, ונאמנותו לתפקידו מחייבת, שלא יסטה לעולם בדבריו במשפט ובחקירה מן האמת לאמיתה. יתרה מזאת, חיוב כאמור נובע לא רק מאופי תפקידו של השוטר אלא כרוך גם במסקנות, המוסקות לא אחת מדבריו: על יסוד אמירתו של השוטר ננקטים צעדים, העלולים לפגוע בשמם או בחירותם של אחרים, ועל-כן מתחייבת ההקפדה היתרה מן השוטר גם בשל הצורך להגן על הציבור, אשר לגביו הוענקו לשוטר סמכויות מיוחדות. קביעת הבחנות, מהן ישתמע כי מותר לשוטר לסטות מן האמת בעת חקירה או משפט בנושאים אלה או אחרים, יש בה משום פריצת סכר, המערערת את האמינות הכללית של איש המשטרה, ואשר יש בה, על-כן, מיניה וביה גם כדי לפגוע בסדר הטוב ובמשמעת של המשטרה.


אין גם כל ממש בטענה, כאילו מופנות הוראותיה של פיסקה 80 למשפט או לחקירה של השוטר, המוסר את הדברים הכוזבים; נהפוך הוא, כאשר מדובר על שוטר, אשר מוסר תדירות הודעות או עדות במשפט או בחקירה של אחרים, יש יסוד להניח, כי הוראותיה של פיסקה 80 כוונו, בראש ובראשונה, לנסיבות, בהן נמסרת תשובה כוזבת במשפט או בחקירה של מאן דהוא אחר.


לאור האמור לעיל, לא ראינו לקבל פרשנותו של הפרקליט המלומד בקשר לפיסקה 80 הנ"ל, וממילא גם לא גילינו פסול כלשהו בהכרעתו של בית הדין למשמעת של המשטרה, אשר גילה כזב בדברי העותר בעת חקירה ומשפט והרשיע אותו בעבירה על פיסקה 80, בלי קשר לשאלה, אם הכזב קשור לעבירה המסוימת, אשר בעטיה נערכו החקירה או המשפט.


אשר על-כן החלטנו לדחות את העתירה.


ניתן היום, כ"ז בסיון תשמ"ג (8.6.83).









בג"צ בית המשפט העליון 160/83 ראובן ברקת נ' מפכ"ל המשטרה, בית הדין למשמעת של משטרת ישראל (פורסם ב-ֽ 08/06/1983)