פסקי דין על אלון מזרחי | פסקי דין על ירון נאור

6797-12/13 א     05/03/2017




א 6797-12/13 אלון מזרחי נ' ירון נאור








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 6797-12-13 מזרחי





מספר בקשה:

15
לפני
כבוד השופטת יעל הניג

ה
מבקש:
אלון מזרחי
ע"י ב"כ עו"ד מדר


נגד

ה
משיב:
ירון נאור
ע"י ב"כ עו"ד בן חיים


החלטה
בקשת תובע להגשת חוות דעת משלימה.

רקע דיוני
1. בשנת 2010, זמן קצר לאחר פיטוריו ממקום עבודתו, אובחנה אצל המבקש סוכרת. במהלך שנת 2010 הגישו המבקש והמעבידה תביעות הדדיות לבית הדין לעבודה ונקבע דיון הוכחות ב – 29/12/11. המבקש יוצג בדיון על ידי המשיב, עורך דין במקצועו. בהמלצת בית הדין הגיעו הצדדים להסכמות כמפורט בהסכם פשרה (להלן – ההסכם).
בהסכם נקבע שביצועו מהווה "חיסול סופי ומוחלט של כל תביעות הצדדים לרבות תביעת נזיקין". בית הדין אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של

פסק דין
.
2. לטענת המבקש, התפרצה מחלת הסוכרת בשל דחק נפשי שנגרם לו מהתנהגות עוולתית של המעבידה ומנהלה והיה בדעתו לתבוע מהם פיצוי במסגרת תביעה נזיקית נפרדת. בדיעבד הבין שההסכם מונע ממנו הגשת תביעה שכזו, אך בדיון בבית הדין, הוטעה על ידי המשיב, לחשוב אחרת ומכל מקום, המשיב לא העמיד אותו על השלכות ההסכם.
לפיכך הגיש נגדו תביעה על רשלנות מקצועית, היא התביעה שלפניי.
לתביעה צירף חוות דעת מאת פרופ' רפפורט, מומחה לרפואה פנימית (להלן – המומחה). לדעת המומחה נקלע המבקש לדחק נפשי כתוצאה מהתנהגות המעבידה ומנהלה, בשל כך התפרצה אצלו סוכרת ונכותו במצבו עולה כדי 40% "על סמך התקנות".
3. המשיב הכחיש בכתב הגנתו את טענות המבקש והוסיף שחתם על ההסכם מתוך מודעות מלאה ולפי שיקול דעתו, לאחר קבלת הסברים מלאים על סיכויי ההתדיינות כמו גם על השלכות ההסכם. מעבר לטענות משפטיות, חלק על חוות דעת המומחה.
4. לאחר כישלון ניסיונות פשרה, הוריתי על הגשת ראיות. המבקש הגיש את ראיותיו ב – 9/8/15 ובהן תצהירו, חוות דעת המומחה ומסמכים שונים לרבות
מרשמי תרופות שקיבל עד 7/7/15. המשיב הגיש את ראיותיו ב – 9/5/16 ובהן תצהירו ומסמכים שונים לרבות רשומה מתיקו של המבקש בקופת חולים. המשיב לא הגיש חוות דעת נגדית.
חקירת המומחה
5. ביום 22/5/16 נחקר המומחה על חוות דעתו. בין היתר נשאל על
שיעור הנכות שקבע ועומת עם השיעורים שנקבעו בסעיף 4 בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן – התקנות). זאת לדעת, התקנות תוקנו בשנת 2014, לאחר הכנת חוות דעת המומחה בשנת 2012. סעיף 4 (ג) מקנה 20% לסוכרת מטופלת באינסולין או בטיפול משולב באינסולין. ואילו סעיף 4 (ד) מקנה 40% לסוכרת לא מאוזנת המטופלת אינטנסיבית באינסולין (ארבע זריקות ומעלה ביום או שימוש במשאבת אינסולין).
6. המומחה אישר שהמבקש מזריק אינסולין פעם אחת ביום, אינו משתמש במשאבה והבדיקות מלמדות על איזון טוב. אלא שלדעתו, האיזון הנדרש בסעיף 4 (ד) הוא איזון קליני ולא איזון מספרי. לאור דברי המבקש כי הוא סובל מאירועים תכופים של נפילת סוכר, אין אצלו איזון קליני, הטיפול שניתן לו אינו מתאים למצבו, הוא זקוק לטיפול אינטנסיבי וגם אם אינו מקבל אותו, הוא עונה לתנאים המזכים בנכות של 40%. המומחה מסר שניסח הן את התקנות "הישנות" והן את התקנות "החדשות" ובכל מקרה, מה שקובע הוא "השבריריות הקלינית".
הבקשה, התשובה והתגובה לתשובה
7.
חלפו שלושה ימים מחקירת המומחה והמבקש הגיש "הודעה ובקשה" לפיה "בהמשך לעדות המומחה ועל רקע פרק הזמן שחלף מאז נערכה חוות דעתו, ובמיוחד לאור השינוי בתקנות מאז נערכה חוות הדעת, רצ"ב התייחסות פרופ' רפפורט לאחר קבלת רשומה רפואית של התובע מחודש 2/2016 – הרבה לפני עדותו וללא קשר אליה". ההתייחסות שצורפה היא מכתבו של המומחה לב"כ המבקש מ – 24/5/16.
ההודעה נמחקה ללא צורך בתגובה בהיותה הליך לא מוכר.
8. בשלב זה הגיש המבקש את בקשתו שלפניי. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר. לטענתו, במהלך חקירת המומחה עלתה שאלה לגבי קביעתו אודות מצבו הרפואי נוכח שינוי התקנות. מאחר שהשינוי נעשה לאחר הגשת התביעה, לא היה בידיו להתייחס אליו בחוות דעתו. המבקש מציין שמאז הגשת התביעה ועד לחקירת המומחה חלף פרק זמן ארוך.
חוות הדעת המשלימה עוסקת בנקודה אחת בלבד, מצבו הרפואי העדכני ועלייתו בקנה אחד עם הנכות שנקבעה גם לאחר השינוי בתקנות. היעתרות לבקשה לא תגרום לנתבע נזק שכן בעלי הדין טרם נחקרו וביכולתו לחקור את המומחה על חוות הדעת המשלימה. לעומת זאת, דחיית הבקשה תגרום למבקש נזק משמעותי ותמנע ממנו להוכיח את נכותו.
9. המשיב מבקש בתשובתו לדחות את הבקשה ולחייב בהוצאות לדוגמא מהנימוקים הבאים: הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ומנוגדת להחלטה על סדר הבאת ראיות ולכלל הבאת הראיות "בחבילה אחת". הבקשה אינה מגלה ולו אחד מהטעמים המצדיקים הוספת ראיות ובהם אופי הראיה הנוספת, השלב בו מצוי ההליך, האם ידע או היה על המבקש לדעת על ראיות יריבו ועוד.
המבקש בחר משיקוליו להסתמך על חוות הדעת, נמנע מבקשה לעדכונה ואף נמנע מבקשה להגיש את הרשומה הרפואית אשר הייתה ברשותו למעלה מארבעה חודשים לפני חקירת המומחה.
לטענת המשיב, הסיבה להגשת הבקשה נעוצה בניסיון לתקן את עדות המומחה, שהותירה ככל הנראה רושם רע. בכל מקרה, בקשה להגשת חוות דעת משלימה ומסמך רפואי לאחר חקירת מומחה ומתוך ניסיון לתקן את עדותו אינה מעוגנת בדין.
היעתרות לבקשה תאפשר עריכת "מקצה שיפורים" ותשים לאל את מוסד החקירה הנגדית. בנוסף, תגרום למשיב נזק
משמעותי שכן נמנע מהגשת חוות דעת נגדית נוכח חוות הדעת המקורית. ככל שתיעתר הבקשה, יעמוד המשיב על זכותו להגיש חוות דעת נגדית ולחקור את המומחה בשנית, דבר שיגרום למצב בלתי נסבל.
10. המבקש טוען בתגובתו שהמשיב ויתר על הגשת חוות דעת נגדית והמועד להגשתה חלף לפני זמן רב. ככל שתיעתר הבקשה, כל שיידרש מהמשיב הוא להודיע אם ברצונו לחקור את המומחה על חוות הדעת המשלימה וממילא נקבע הדיון הבא למועד רחוק.
חוות הדעת המשלימה מתייחסת אך ורק לרשומה רפואית מוסדית מ – 14/2/16, אין בבקשה טענה עובדתית חדשה ולכן אינה דורשת תמיכה בתצהיר.
אשר לעיתוי הגשת הבקשה, גם אם תתקבלנה טענות המשיב, לא הסביר כיצד יינזק. היעתרות לבקשה לא תפגע במוסד החקירה הנגדית שהרי אין זו הפעם הראשונה בה מוגשים חוות דעת ואף תצהירים משלימים לאחר חקירת עד.
והעיקר, היעתרות לבקשה תאפשר לבית המשפט לקבל תמונה מלאה, לרדת לחקר האמת ולהגיע לתוצאה הצודקת ביותר.
דיון
11. כותרת הבקשה אינה מדויקת שכן עניינה בשתי ראיות נוספות: אחת, מכתבו של המומחה מ – 24/5/16
אליו אתייחס לצורך ההחלטה כ"חוות דעת משלימה", ושנייה, הרשומה הרפואית מפברואר 2016 (להלן – הרשומה).
הרשומה היא מכתב הפנייה מאת הרופאה המטפלת ד"ר קרול לדיאטנית לשם "ייעוץ ומעקב ללמוד לספור פחמימות". ד"ר קרול פירטה תוצאות של בדיקות וכתבה שהיא מתרשמת כי מדובר ב
lada
(סוכרת מסוג 1 אצל מבוגרים), שהמבקש נוטל כדורים ומזריק בערב
– 12 יחידות לוומיר ולאור התוצאות אותן היא מפרטת, היא חושבת שהוא צריך לעבור לאינסולין.
המומחה
מתייחס במכתבו לשני נושאים רפואיים העולים מהרשומה ולנושא משפטי שעלה בחקירתו והוא קביעת הנכות על פי התקנות "הישנות". כבר עתה – הנושא המשפטי אינו מצדיק הגשת חוות דעת משלימה, המקום להתייחס אליו היה, ונשאר, בחוות הדעת ובחקירת המומחה ומכל מקום, המבקש אינו זקוק לחוות דעת משלימה כדי להפנות אל התקנות "הישנות".
אשר לנושאים הרפואיים – המומחה למד מהרשומה שאכן, כפי שכתב בחוות דעתו, המבקש סובל מסכרת מסוג 1, הדורשת, בהיעדר איזון, טיפול אינטנסיבי. עוד למד מהרשומה על כוונתה של ד"ר קרול לעבור לטיפול אינטנסיבי של זריקות לאחר כל ארוחה (ולשם כך על המבקש ללמוד לספור פחמימות)
או באמצעות משאבה וזה אכן הטיפול המתאים למצבו.
12. ההלכה הפסוקה מחייבת בעל דין להביא את ראיותיו "בחבילה אחת". עם זאת
מוסמך בית המשפט לחרוג מהכלל ולהתיר הגשת ראיות נוספות כאשר מדובר בראיה משמעותית הנושאת משקל של ממש לגילוי האמת. בית המשפט יביא בחשבון, בין היתר, את אופי הראיה הנוספת, את השלב בו נמצא המשפט, את יכולתו של בעל הדין להביא את הראיה בשלב מוקדם יותר והסיבה להימנעותו ואת הנזק הדיוני שייגרם ליריבו מול הנזק שעלול להיגרם לו אם תידחה בקשתו (רע"א 6165/15 אירוטל בע"מ נ' סלקום ישראל בע"מ, פורסם בנבו).

13. המבקש נושא בנטל לשכנע בקיומה של הצדקה לסטות מהכלל. והנה, חרף חריגותה של הבקשה, המוגשת לאחר סיום חקירת המומחה, מבלי שחל לאחר מכן שינוי נסיבות עובדתי, רפואי או ראייתי, המבקש אינו מסביר מדוע 'התעורר' להגישה רק בשלב זה ומדוע נמנע מהגשתה קודם לכן. שתיקתו בולטת במיוחד ביחס לרשומה
שהגיעה לידיו ארבעה חודשים קודם לכן ונמצאה מאז ברשותו ובשליטתו (אף לא נטען אחרת). המבקש טוען שבחקירת המומחה עלתה שאלה לגבי קביעת מצבו הרפואי מול התקנות ששונו. מטרתה של חקירה נגדית היא לעורר שאלות ולעיתים, בסיומה, חשים העדים שיכולים היו לתת תשובות טובות או מדויקות יותר ולחזק את עדותם בראיות נוספות. עדיין, אין מחזירים אותם ל'סיבוב שני' והוא הדין לגבי המומחה.
14. המבקש מדגיש את חלוף הזמן מאז הגשת התביעה אך בהיעדר טענה על שינוי נסיבות, למשל, על החמרת מצב, אין הוא נבנה מחלוף הזמן. אדרבא, ניתן היה לצפות שהוא זה שיבחן ביוזמתו את האפשרות להגיש חוות דעת עדכנית על יסוד תיעוד רפואי חדש.
15. המומחה אינו טוען שהרשומה מלמדת על
החמרת מצב לאחר הגשת חוות דעתו
אלא
שד"ר קרול
מאוששת את קביעותיו אודות סוכרת מסוג 1, אי התאמת הטיפול הנוכחי והצורך לעבור לטיפול אינטנסיבי. תמיד טוב לקבל חיזוק מרופאים אחרים אך בסופו של דבר, הראיות הקבילות הקובעות הן חוות דעת מומחים שהוגשו לתיק
ולא הרשומה המהווה עדות סברה.
16. הרשומה וחוות הדעת המשלימה אינן ראיות טכניות ופשוטות, קבלתן תגרור הגשת חוות דעת נגדית וחקירות מומחים וכל זאת לאחר שהמשיב חישב כבר את צעדיו, הגיש את ראיותיו והשלים את חקירת המומחה (השוו, רע"א 7304/16

חי ביטוחים (אופקים) סוכנות לביטוח 1995 בע"מ נ' סופר חורי מבנים בע"מ, פורסם בנבו).
המבקש לא שכנע בקיומה של הצדקה לסטות מן הכלל.
17. אכן שמיעת הראיות מצויה בראשיתה וניתן
להתיר למשיב לחקור את המומחה על חוות דעת משלימה, להגיש חוות דעת נגדית ולחייב את המבקש בהוצאותיו. ואולם שיקולים אלה אינם מטים את הכף לטובת קבלת בקשה נטולת הצדקה מלכתחילה.
הבקשה נדחית.
המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 3,510 ₪.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ז, 05 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 6797-12/13 אלון מזרחי נ' ירון נאור (פורסם ב-ֽ 05/03/2017)