פסקי דין על יונה יהוד | פסקי דין על עו"ד רענן בר און | פסקי דין על עו"ד ורד כהן |

47887-12/15 א     09/03/2017




א 47887-12/15 יונה יהוד נ' עו"ד רענן בר און, עו"ד ורד כהן








בית משפט השלום בכפר סבא



ת"א 47887-12-15 יהוד נ' בר און ואח'


תיק חיצוני:


לפני
כבוד השופט
מיכאל קרשן


התובעת

יונה יהוד
ע"י ב"כ עו"ד מנשה עפרי


נגד


הנתבעים

1. רענן בר און
, עו"ד

2. ורד כהן

, עו"ד

בעצמם




פסק דין


תביעה בגובה 96,000 ₪ להשבת כספים ששילמה התובעת לנתבעים כשכר טרחה בגין ייצוגה וטיפול בהגשת תביעה נגד צד שלישי, תביעה אשר בסופו של יום לא הוגשה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת
1.
התובעת יוצגה בעבר על ידי עו"ד דניאל פרידנברג. לדעתה של התובעת קמה לה עילת תביעה נגדו. התובעת פנתה לנתבעים על מנת שייצגוה בתביעה נגד עו"ד פרידנברג. הצדדים נפגשו ביום 22.11.2011 במשרדי הנתבעים, ונחתם ביניהם כתב התחייבות לתשלום שכר טרחה, ת/2 (להלן – "ההסכם").

2.
על פי ההסכם, הסכימה התובעת לשלם לנתבעים שכר טרחה בסך של 60,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין טיפולם, בשמה ומטעמה, בהכנת כתב תביעה נגד עו"ד דניאל פרידנברג (סעיף 1 להסכם). בסעיף 2 להסכם נאמר במפורש כי שכר הטרחה האמור לא יוחזר לתובעת אם תחליט, בשלב כלשהו ומסיבה כלשהי, להפסיק את טיפולם המשפטי של הנתבעים.

סעיף 7 להסכם קובע כי התקשרות עם בעלי מקצוע, לרבות מומחים, תהיה התקשרות ישירה עם התובעת ובאחריותה הבלעדית
.

במעמד חתימת ההסכם, ביום 22.11.2011, שילמה התובעת לנתבעים סך של 69,900 ₪ בתשלום אחד.

3.
זמן קצר לאחר חתימת ההסכם העמידו לעיון התובעת ולהערותיה טיוטה של כתב התביעה האמור. התובעת העירה הערותיה וחתמה על טיוטת כתב התביעה.

4.
אחר זאת פנו הנתבעים לעו"ד פרידנברג, כמתחייב מכללי האתיקה המחייבים אותם, ושלחו לו מספר מכתבים בהם הציעו לו ליישב את הסכסוך עם התובעת בדרכי שלום. עו"ד פרידנברג השיב לנתבעים כפי שהשיב (ת/4 – ת/7).

5.
ביום 8.5.2012 שלחו הנתבעים מכתב לתובעת (ת/8) ובו בקשו ממה להמציא חוות דעת שמאי מקרקעין, הדרושה לשם חישוב סכום הנזק הנתבע במסגרת התביעה נגד עו"ד פרידנברג. התובעת השיבה למכתב זה (ת/9) כי אינה מכירה שמאי מקרקעין, תשמח אם הנתבעים יעשו זאת עבורה, ובקשה להיפגש עמם.

6.
ביום 7.11.2012 הודיעה התובעת לנתבעים בכתב (ת/10) כי אין בכוונתה להמתין עוד להגשת התביעה והיא דורשת את כספה בחזרה.

7.
הנתבעים השיבו לתובעת כי מספר ימים לאחר מכן במכתב (ת/11) בו דרשו ממנה להתנצל על הדברים החמורים שכתבה.

8.
ביום 3.12.2012 שגרה התובעת לנתבעים בתגובה מכתב (ת/12) בו הביעה דעתה שנוצרה אי הבנה בין הצדדים, הנובעת מבעיית תקשורת
"שגם אני חלק ממנה"
. התובעת בקשה לקיים פגישה עם הנתבעים ואמרה כי נושא השמאי יידון בפגישה
"כדי לקבל החלטה משותפת"
.

9.
הנתבעים השיבו לתובעת (ת/14) שאין צורך בפגישה שכן כל שנותר לעשות טרם הגשת התביעה הוא באחריות התובעת: המצאת חוות דעת שמאי מקרקעין, ממנה ייגזר סכום התביעה, ואחר זאת תשלום אגרת בית המשפט כנגזרת של סכום התביעה.

10.
התובעת המציאה לנתבעים חוות דעת שמאי מקרקעין ביום 10.2.2013 ובקשה מהנתבעים להודיעה מה סכום האגרה שעליה לשלם (ת/15).

11.
אחר זאת תאמו הצדדים פגישה במשרדי הנתבעים. הפגישה בוטלה. התובעת דרשה לקבל לידיה העתק מטיוטת כתב התביעה להגשה. הובהר לתובעת כי היא יכולה לעיין בכתב התביעה במשרדי הנתבעים וכל שעליה לעשות על מנת שהתביעה תוגש הוא לשלם את סכום האגרה (ת/18).

12.
ביום 9.5.2013 הודיע עו"ד ישראל חיות לנתבעים, בשם התובעת, כי מופסק ייצוגה על ידי הנתבעים, והתובעת מבקשת לקבל בחזרה את שכר הטרחה ששילמה (ת/20).

אחר זאת התקיימה פגישה בין עו"ד חיות לנתבעים, במהלכה הציע הנתבע לתובעת שתי הצעות: להמשיך את הייצוג ולהגיש את התביעה, או לקבל לידיה את טיוטת כתב התביעה בתמורה לחתימה על מכתב הסרת אחריות. התובעת סירבה לשתי ההצעות (ת/21).

טענות התובעת
13.
התובעת טענה בכתב תביעתה כי הנתבעים נמנעו מלטפל בענייניה, ובחלוף שנה, באין התקדמות ומתוך תחושה של זלזול ניכר, בקשה מהם להפסיק הטיפול בה ולהשיב לה את שכר הטרחה.

14.
לטענת התובעת, בפגישה בו נחתם ההסכם, לא אפשרו לה הנתבעים לעיין בהסכם ולא מסרו לה העתק יתר המסמכים עליהם חתמה.

15.
התובעת אישרה כי ביום 10.1.2012 הגיעה למשרדי הנתבעים לעיין בטיוטת כתב התביעה שהכינו, העירה מספרה הערות ובקשה לקבל העתק הטיוטה. זו לא נמסרה לה בטענה כי הנתבעים אינם מוציאים מסמכים מתוך המשרד. באותו מעמד קיבלה התובעת העתקי ההסכם וייפוי הכוח עליהם חתמה בפגישה הקודמת.

16.
התובעת טענה בכתב תביעתה כי ההסכם בינה לבין הנתבעים הוא חוזה אחיד ויש לבטל תניות מקפחות בו. לדבריה לא הייתה כלל גמירות דעת מצידה עת התקשרה בהסכם. ועוד טענה התובעת כי הנתבעים הפרו כלפיה חובות זהירות מדיני הנזיקין, מכוח חוק לשכת עורכי הדין ועוד.

17.
סכום התביעה מורכב משכר הטרחה ששולם – 69,900 ₪, הסכום שהתובעת שילמה עבור שמאות המקרקעין – 2,925 ₪, "הוצאות נוספות, צילומים, נסיעות ועוגמת נפש" – 10,000 ₪. אעיר כבר עתה כי סכומים אלה אינם מסתכמים לכדי סכום התביעה.

טענות הנתבעים
18.
הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי התובעת חתמה על ההסכם בגמירות דעת מלאה לאחר ששקלה, וחזרה ושקלה, והתייעצה עם אחרים, לרבות בעלה, ולאחר שתיקנה את ניסוחו. התובעת חתמה על כל עמודי ההסכם, ואישרה בחתימתה שקיבלה העתק ממנו (כאמור בסעיף 8 להסכם).

19.
הסכום ששילמה התובעת הוא עבור הכנת כתב התביעה. כתב התביעה הוכן "בזמן אמת".

20.
התובעת הכירה היטב את טיוטות כתב התביעה. התובעת הגיעה למשרדי הנתבעים וקראה את טיוטת כתב התביעה, לבדה וביחד עם בעלה. התובעת הגיעה למשרדי הנתבעים פעם נוספת, לאחר שהומצאה חוות הדעת השמאית, עיינה בטיוטה המעודכנת של כתב התביעה ואישרה אותה.

21.
התובעת היא שביקשה לעכב את הגשת התביעה על מנת שתוכל להמציא לנתבעים חוות דעת שמאי מקרקעין. הנתבעים לא עמדו בדרכה של התובעת בשום צורה.

22.
כתב התביעה לא הוגש בסופו של דבר מסיבות התלויות בתובעת בלבד. התובעת אף חזרה ואמרה לנתבעים ש"אין לה כוח" לתביעה.

23.
הנתבעים הציעו לתובעת לקבל העתק מכתב התביעה על מנת שיוגש על ידי עו"ד אחר מטעמה, חרף העובדה שבכך נפגע שכרם. התובעת לא עשתה כן.

ממצאים
24.
ראינו כי מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת.

25.
לאחר שמיעת ההוכחות מצאתי לקבוע את ממצאי העובדה הבאים:

·
התובעת לא הוכיחה כי עינה לא שזפה, טרם חתימה, את תוכן ההסכם משום שנתנה אמון מלא בעו"ד בר און
.

התובעת חתמה על שני העמודים של ההסכם. סעיף 8, הסעיף האחרון בהסכם שמיד אחריו מופיעה חתימת התובעת, מבהיר כי חתימת התובעת על המסמך מהווה אישור לכך שקראה את ההסכם והבינה את תוכנו, וכן נרשם שם שבוצעו בהסכם תיקונים. 18 שנים הייתה התובעת מזכירה ראשית בבית משפט ובהמשך מזכירה של ראש מועצה (עמ' 9 שורה 20; עמ' 12 שורה 17). לאורך כל עדותה התרשמתי מאישה אינטליגנטית ורהוטה, שנכוותה בעבר לדבריה ממספר רב של עורכי דין רשלנים ואף הגישה נגדם תביעות (עמ' 18-15 לפרוטוקול), ויודעת היטב כי עליה לקרוא כל אות במסמכים המובאים לחתימתה. הנתבעים העידו כי התובעת ערכה שינויים בהסכם. עדותם זו לא נסתרה. אציין עוד כי התובעת שגרה לנתבעים עשרות מכתבים במהלך תקופת הייצוג ולא הזכירה בהם ולוּ ברמז טענה כלשהי בנוגע להבנתה את מהות ההסכם.

זאת ועוד, בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי התובעת התייעצה עם בעלה טרם חתימה על ההסכם. חרף זאת נמנעה התובעת מלהעיד את הבעל, שלכל הדעות נכח בפגישה (עמ' 10 שורה 6; עמ' 22 שורות 25-23). החלטה זו של התובעת פועלת לחובתה, במובן זה שיש להניח כי בעלה לא היה תומך בגרסתה.

התובעת גם לא הוכיחה שלא קבלה העתק מההסכם כבר בפגישה הראשונה, שהרי חתימתה של התובעת מתנוססת מתחת לסעיף 8 להסכם בו נאמר כי קבלה העתק ממנו.

השתכנעתי אפוא כי התובעת הייתה מודעת לכל פרטי ההסכם טרם חתמה עליו
.

·
התובעת לא הוכיחה כי טיוטות כתב התביעה ונספחיהם לא נמסרו לה.
הנתבעת העידה (עמ' 32 לפרוטוקול) כי מסרה לתובעת את המסמכים המקוריים על פי דרישתה של האחרונה, ואף החתימה אותה על מסמך האישור נ/5, שבהחלט תומך בגרסה זו. לא ראיתי כיצד עדותה המתכחשת של התובעת עדיפה בעניין זה על פני עדותה של הנתבעת.

·
יחסי הצדדים עלו על לראשונה על שרטון אך ורק נוכח דרישת הנתבעים מהתובעת לדאוג בעצמה לשמאי מקרקעין
. דעתה של התובעת לא הייתה נוחה כתוצאה מכך שעניין זה הועבר לטיפולה (פרוטוקול עמ' 24 שורות 27-24; עמ' 26 שורה 8). זו הסיבה שהתובעת שגרה לנתבעים את מכתב הפיטורין נספח 10 לכתב התביעה. אין כל ספק כי הנתבעים לא ראו בעין יפה הודעה זו של הנתבעת והגיבו במכתב תוקפני משלהם, אבל למרות האמור המשיכו לייצג את התובעת.

השתהותה של התובע בהפנמת העובדה כי עליה לדאוג בעצמה לחוות דעת שמאי מקרקעין היא גם הסיבה המרכזית לעיכוב בהגשת התביעה
. יש לקבל את גרסת הנתבעת בעדותה כי הייתה זו התובעת שבקשה לעכב את הגשת התביעה עד אשר תהיה בידה חוות דעת שמאי מקרקעין שתוכל לסייע לה בהוכחת רכיב הפיצוי הניתן לכימות (פרוטוקול עמ' 33 שורה 18). גרסה זו מתיישבת עם כלל העובדות, ואני מקבל את גרסת הנתבעים כי לא היה להם שום אינטרס לעכב את ההגשה, שהרי בהתאם להסכם היו נהנים מסכום משמעותי נוסף לוּ היו מייצגים את התובעת באותה תביעה.

·
נושא אגרת בית המשפט לא אמור היה להכשיל את הגשת התביעה לאחר שהומצאה חוות דעת שמאי המקרקעין
, אלא שיחסי הצדדים התערערו בינתיים עוד יותר, בין היתר נוכח העובדה כי התובעת שגרה לנתבעים "מכתב פיטורין" נוסף, ועל כן נופחו מעבר לפרופורציה קשיים זניחים למדי כגון תשלום האגרה או תאום פגישה בין הצדדים.

כך או כך, לא הוכח כי הנתבעים מנעו את הגשת התביעה משום שלא סיפקו לתובעת את סכום אגרת בית המשפט. סכום האגרה הוא נגזרת של סכום התביעה. כל עוד לא היה ברור אם תוגש חוות דעת שמאי מקרקעין לא ניתן היה לחשב את סכום האגרה. בשלב בו ניתן היה לחשב את האגרה התנהלה התובעת באופן לעומתי כלפי הנתבעים, ולאחר שלדבריה לא הצליחה לקבוע פגישה במשרדם שיגרה להם את מכתבו של עו"ד חיות.

·
הנתבעים נכונים היו להגיש את התביעה שהכינו זה מכבר עבור התובעת למרות הידרדרות היחסים בין הצדדים
. הם היו נכונים לעשות כן גם לאחר "מכתב הפיטורין השני" שקיבלו מעו"ד חיות.

דיון והכרעה
26.
לאחר עיון בכתבי הטענות, שמיעת הראיות וקריאת סיכומי הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

27.
יש לדחות בשתי ידיים את טענת התובעת כי לא נתקשרה בהסכם בגמירות דעת מלאה. קבעתי לעיל כי התובעת הייתה מודעת לכל פרטי ההסכם טרם חתמה עליו, וממילא עומדת טענה זו בסתירה להצהרת ב"כ התובעת בקדם המשפט כי אין בפיה טענות לפגמים בכריתת ההסכם (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 17-16), ואף לאמור בסעיף 12 לסיכומיו.

על הטענות כי ההסכם הוא "חוזה אחיד" ובו תניות מקפחות, וכן שהנתבעים הפרו כלפיה חובות זהירות מדיני הנזיקין, מכוח חוק לשכת עורכי הדין ועוד, לא חזרה התובעת בסיכומיה, וטוב שכך.

28.
הנתבעת התקשרה עם הנתבעים בהסכם למתן שירותים משפטיים. בהתאם לסעיפים 1 ו-2 להסכם שכר הטרחה, שילמה התובעת סך של 60,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור הכנת כתב תביעה נגד עו"ד דניאל פרידנברג. אין כל מחלוקת כי הנתבעים הכינו כתב תביעה נגד עו"ד פרידנברג. ראינו כי הסיבה לשיבוש ביחסי הצדדים נעוצה בראש ובראשונה בהתנהגות התובעת שסברה, מטעמים השמורים עמה ובניגוד לסעיף 7 להסכם, כי המצאת חוות דעת שמאי מקרקעין אינה באחריותה אלא באחריות עורכי דינה.

כתב התביעה לא הוגש בסופו של דבר באשמת התובעת. אין לה כל עילת תביעה בעניין זה נגד עורכי דינה.

29.
בפסקה השניה של סעיף 2 להסכם נקבע במפורש כי סכום זה ששילמה התובעת לא יוחזר לה אם תחליט, בשלב כלשהו ומסיבה כלשהי, להפסיק את טיפולם המשפטי של הנתבעים.

בהינתן העובדות שהוכחו לא ראיתי כל הצדקה לא לתת תוקף מלא להסכמה זו של הצדדים, מה גם שטיוטת כתב תביעה הוכנה בשלב מוקדם מאוד, והנתבעים המשיכו לפעול במסגרת הייצוג ועשו כל הנדרש מבחינתם על מנת להגיש תביעה לבית המשפט.

30.
נכון הדבר כי מערכת היחסים החוזית בין עו"ד ללקוח מאופיינת כמערכת יחסים מיוחדת ועורך הדין חב חובת אמון מוגברת ללקוחו. אלא שגם במערכת יחסים כזאת עורך הדין אינו מחוסר זכויות, ויש לתת את הדעת גם למצבים מיוחדים בהם הלקוח אינו בהכרח הצד החלש. לאחר שמיעת עדות התובעת השתכנעתי כי עסק לנו בתובעת מנוסה ומתוחכמת, ששימשה כאמור במשך שנים מזכירה ראשית בבית משפט, בפירוש לא צד חלש או מוחלש. התובעת התנהלה כלפי הנתבעים באסרטיביות ומתוך מודעות מלאה לזכויותיה.

כך או כך, לא השתכנעתי כי נפל פגם כלשהו בהתנהלות הנתבעים, זולת אולי העוצמה בה ניסחו את מכתב התגובה שלהם ל"מכתב הפיטורין" הראשון של התובעת (אלא שיחסי הצדדים לא הסתיימו לאחר מכתב תגובה זה, שכן התובעת התייחסה לכל העניין כאל אי הבנה, המציאה לאחר זמן חוות דעת שמאי מקרקעין כנדרש, והצדדים המשיכו לעבוד בשיתוף פעולה).

31.
דין התביעה להידחות וכך אני עושה.

32.
הנתבעים ראויים להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לעניין גובה ההצעות שקלתי גם את העובדה כי התובעת דחתה את כל הצעותיי לסגת מן התביעה בשלבי המשפט השונים, הצעות להן הסכימו הנתבעים: תחילה ללא הוצאות בקדם המשפט ובפתח ישיבת ההוכחות (פרוטוקול עמ' 5 שורה 9) ובהמשך, בתום ישיבת ההוכחות, עם הוצאות מופחתות (פרוטוקול עמ' 51 שורות 7-6).

33.
התובעת תשלם אפוא לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪.



ניתן היום,
י"א אדר תשע"ז, 09 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 47887-12/15 יונה יהוד נ' עו"ד רענן בר און, עו"ד ורד כהן (פורסם ב-ֽ 09/03/2017)