פסקי דין על ריג'י ד.ש. חברה לבנין בע"מ | פסקי דין על אינג' גנדי קפלן בע"מ

998/00 ברע     31/05/2001




ברע 998/00 ריג'י ד.ש. חברה לבנין בע"מ נ' אינג' גנדי קפלן בע"מ





ריג'י ד.ש. חברה לבנין בע"מ

בעניין:
המבקשת
- נ ג ד -
אינג' גנדי קפלן בע"מ


המשיבה

פסק דין
בפני
ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בחיפה (מר מ. קבאני), מיום 16/10/00, שניתנה בתיק הוצל"פ מס' 02-30168-98-3, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לצוות על אי חילוט ערבות בנקאית.

העובדות הצריכות לעניין:
המבקשת ביקשה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים יעקבי-שווילי, גריל, חופרי) שדחה, ברוב דעות, את ערעורה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון במסגרת רע"א 7884/99.

בית משפט השלום חייב את המבקשת בסכום של 166,841 ש"ח בצירוף הצמדה וריבית מיום 3/9/93. כמו כן, חויבה המבקשת בהוצאות בסך של 18,000 ש"ח בבית משפט השלום ו- 5,000 ש"ח בבית המשפט המחוזי.

במסגרת רע"א 7884/99 בבית המשפט העליון, ניתנה החלטה המחייבת את המבקשת להפקיד ערבון בסך 20,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבה.

ביום 23/4/00, הנפיק בנק הפועלים (סניף 730, קרית ים, להלן: "הבנק"), ערבות בנקאית מס' 503577/730 על סך של 20,000 ש"ח, אשר הופקדה בקופת בית המשפט העליון.

ביום 12/5/00, ניתנה החלטת כב' המשנה לנשיא, השופט ש. לוין, לפיה נדחתה בקשת הרשות לערער ללא צו להוצאות.

המשיבה נקטה בהליכי הוצל"פ לצורך גביית הסכומים שנפסקו לזכותה בפסקי הדין נשוא בקשת רשות הערעור, ובמסגרת אותו תיק הוצל"פ, הטילה עיקול על סכום הערבון.

ביום 3/9/00, פנה ב"כ המבקשת בבקשה בפני
ראש ההוצל"פ, ובה ביקש לצוות על אי חילוט הערבות הבנקאית אשר הופקדה, כאמור, בקופת בית המשפט העליון.

לאחר קבלת תגובת המשיבה, ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ ובה נדחתה הבקשה לצוות על אי חילוט הערבות, תוך כדי הקביעה כי אין ביסוס לבקשה. כמו כן קבע ראש ההוצל"פ כי הערבות הבנקאית תועבר לב"כ המשיבה, לצורך חילוטה כדין בהיותה נכס מעוקל.

החלטתו זו של ראש ההוצל"פ, היא נשוא הערעור שבפני
.

טענות הצדדים:
ב"כ המבקשת טען כי טעה ראש ההוצל"פ בכך שלא קבע כי לשון הערבות וניסוחה איננו מאפשר ביצוע העיקול, וזאת מאחר שהערבות הינה ערבות ייעודית באופן מוחלט לפסיקת הוצאות משפט ברע"א 7884/99 בבית המשפט העליון.

ב"כ המבקשת טען כי טעה ראש ההוצל"פ בכך שלא קבע כי יש להחזיר את הערבות הבנקאית למבקשת או לבנק, זאת מאחר ואין אפשרות לממש את הערבות לאור החלטת בית המשפט העליון מיום 12/5/00, בה לא הוטלו על המבקשת הוצאות משפט כלשהן לזכות המשיבה.

ב"כ המשיבה טען כי צדק ראש ההוצל"פ כאשר קבע כי הערבות הבנקאית הינה בגדר נכס הניתן לעיקול על ידי הזוכה בתיק ההוצל"פ, וכי משעוקל הנכס הנ"ל, אין למבקשת כל אפשרות לקבל לידה את הערבות.

ב"כ המשיבה טען כי העיקול שהוטל אצל גזברות בית המשפט העליון התייחס ל"כל הנכסים" של המבקשת והמוחזקים בידי צד ג' (בית המשפט העליון). ברגע שהודיעה גזברות בית המשפט העליון כי היא מחזיקה בערבות, טען ב"כ המשיבה, אין למבקשת פתחון פה ואין היא יכולה לדרוש מהגזברות להפר את צו העיקול.

ב"כ המשיבה טען כי לפי לשונה יועדה הערבות לתשלום הוצאות המשיבה בקשר עם ההליך ברע"א 7884/99, ומשנדחתה בקשת רשות הערעור, הרי שעצם הדחייה משמעותה חיוב המבקשת בסכומים שנפסקו על ידי בתי המשפט השלום והמחוזי, לרבות סכומי ההוצאות שנפסקו על ידם. במילים אחרות, טען ב"כ המשיבה כי ההחלטה ברע"א 7884/99 הפכה את פסקי הדין קמא לחלוטים. לפיכך, דחיית בקשת רשות הערעור בבית המשפט העליון כמוה כאילו בית המשפט העליון עצמו פסק את אשר נפסק בערכאות הנמוכות יותר, ולכן נכנסת הערבות הבנקאית לתוקף.
ב"כ המשיבה טען כי בנוסף על האמור לעיל, וחשוב יותר ממנו, אין כלל רלוונטיות לשאלה לאיזה צורך יועדו הכספים המעוקלים. גם אם נמצא כי הערבות לא נכנסה לתוקף, טען ב"כ המשיבה, הרי שזכותה של המשיבה לעקל כל סכום כסף המגיע למבקשת בין אם נמצא במזכירות בית המשפט, בחשבון הבנק שלה, או בדרכו אל המבקשת ומוחזק בידי בא כוחה. העובדה כי הנכס יועד בעבר למטרה מסויימת ומטרה זו פגה מן העולם, אין בה כדי לפגוע בזכות לעקל את אותו הנכס שהוא חלק מנכסי המבקשת.

לעניין טענת ב"כ המבקשת לפיה לא ניתן לממש את הנכס טען ב"כ המשיבה כי אף אם קיימות בעיות כלשהן במימוש הנכס, הרי שאין בכך כדי למנוע את הטלת העיקול על ידי המשיבה. שאלת מימוש הנכס, טען ב"כ המשיבה, תוכרע במערכת היחסים המשפטית שבין המשיבה לבין הבנק.

לסיכום, טען ב"כ המשיבה כי אם נכנסה הערבות לתוקף - הרי שהמשיבה זכאית לכספים בהתאם לאמור בערבות הבנקאית, ואם לא נכנסה הערבות לתוקף - זכאית המשיבה לעקל את הכספים ככספים המגיעים למבקשת והמוחזקים על ידי צד ג'.

דיון:
החלטתי לתת רשות ערעור כמבוקש, ולדון בבקשה כבערעור לגופו.

לאחר שעיינתי בהחלטת ראש ההוצל"פ ובטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

בהחלטתו, עליה מבקשת המבקשת לערער במסגרת בקשת רשות ערעור זו, כותב ראש ההוצל"פ כי:
"לאור נימוקי התגובה, ובהעדר ביסוס נימוקי הבקשה, הבקשה לצוות על אי חילוט הערבות הבנקאית נדחית, וההחלטה המורה על חילוט הערבות הבנקאית שעוקלה, בכפוף לכל החלטה של כב' ביה"מ העליון בדבר זכויות קדימה, בתוקף. הבקשה נדחית הערבות הבנקאית תועבר כפוף לאמור לעיל לב"כ הזוכה לצורך חילוטה כדין בהיותה נכס מעוקל".

החלק הרלוונטי לענייננו, בנוסח לשון הערבות, הינו כדלהלן:
"אנו ערבים בזה כלפי אינג' גנאדי קפלן בע"מ לתשלום כל סכום עד לסכום של 20,000 ש"ח בצירוף ריבית בשיעור כפי שייפסק על ידי בית המשפט, אם ייפסק בקשר לתיק רע"א 7884/99... כנגד ריזי ד. ש. חברה לבניין בכפוף לתנאים שלהלן...".
טענתה של המבקשת היתה, כאמור לעיל, כי לאור היות הערבות הבנקאית מיועדת לפסיקת הוצאות בבר"ע 7884/99, טעה ראש ההוצל"פ בכך שהורה על חילוט הערבות עקב העיקול שהוטל.

טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967, הקובע כי כל נכס בידי צד שלישי הינו בר עיקול (למעט אלה המנויים בסעיף 50 לאותו החוק).

ב"כ המבקשת לא הציג בפני
אף לא נימוק משפטי אחד כדי לבסס את טענתו. לאור הוראות החוק המנויות לעיל, ולאור העדר ביסוס טענות ב"כ המבקשת, לא נותר לי אלא לקבל את טענות ב"כ המשיבה, ולהסכים עם החלטתו נשוא בקשה זו של ראש ההוצל"פ.

אכן, כפי שטען ב"כ המשיבה, אין משמעות לשאלת יעוד הערבות הבנקאית. אף אם יועדה הערבות אך ורק לתשלום הוצאות משפט בבר"ע 7884/99 בבית המשפט העליון ויעוד זה לא התממש, עדיין זכותה של המשיבה לעקל כל סכום כסף שהוא חלק מנכסי המבקשת.

לסיכום, ומכל האמור לעיל, מחליט אני לדחות את הערעור.

על המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד + מע"מ, בסך של 3,500 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום עד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים

ניתן היום ט' בסיון תשס"א, 31 במאי 2001 בהעדר הצדדים.

ס. ג'ובראן
, שופט
א.ע./ d00099800b
1
בתי המשפט
ברע 000998/00

בית המשפט המחוזי בחיפה
כב' השופט ס. ג'ובראן

בפני









ברע בית משפט מחוזי 998/00 ריג'י ד.ש. חברה לבנין בע"מ נ' אינג' גנדי קפלן בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/05/2001)