פסקי דין על זאב גולד | פסקי דין על גיימס שנטי | פסקי דין על שנטי גיימס השקעות בינלאומיות |

40320-10/13 א     27/02/2017




א 40320-10/13 זאב גולד נ' גיימס שנטי, שנטי גיימס השקעות בינלאומיות בע"מ





בית משפט השלום בירושלים
ת"א 40320-10-13 גולד נ' שנטי ואח'
בפני

כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס
התובע
זאב גולד

ע"י ב"כ עו"ד אליהו ציגלר


נגד

הנתבעים

1.גיימס שנטי

2.שנטי גיימס השקעות בינלאומיות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מעוז אופיר
פסק דין
1. תביעה למתן חשבונות הגיעה לפתחו של בית המשפט, בגין שירותי תיווך בעסקאות יהלומים שהעניק התובע לנתבע - יהלומן ולנתבעת, חברה הסוחרת ביהלומים שהנתבע הוא בעליה.

תמצית התביעה:
2. התובע ביקש להביא לגילוי כל העסקאות שבוצעו על ידי הנתבעים החל משנת 2006 ועד מועד הגשת התביעה עם סוחרי יהלומים ותכשיטים לפי פרטיהם בכתב התביעה , בהצגת דוח כספי מגובה באסמכתאות - קבלות וחשבוניות לעניין היקפן. זאת שעה שלדידו, נוצרו קשרים עסקיים בין הנתבעים לאותם סוחרים כתוצאה מפעולותיו היעילות על מנת לרקום את אותם קשרים.

3. על מנת שתקום לתובע הזכות למתן חשבונות מהנתבעים, עליו להוכיח כי הייתה התקשרות בינו ובין הנתבעים להזמנת שירותי תיווך או סיוע ממנו לקשירת עסקאות עם סוחרי יהלומים ותכשיטים שבגינם תשולם לו עמלה.

טענות התובע:
4. התובע טוען כי בהיותו גמולוג בעל ניסיון ומי שמחזיק באישור מחברת יהלומים ממשלתית רוסית alrosa (להלן – "אישור אלרוסה") לרכישת יהלומים, הוא פרסם מודעה בהצעה לסוחרים לרכישת יהלומי גלם (להלן – "המודעה") שמונה שנים עובר להגשת התביעה. בעקבות אותה מודעה הגיע אליו פנייה והזמנה של חבר בבורסת היהלומים בישראל (להלן-"הבורסה") מר מוסיוף, להיפגש עם הנתבעים במשרדם. מכאן ואילך החלו להירקם קשרים בינו ובין הנתבעים, בפגישתו עם הנתבע 1 (להלן-"הנתבע") במשרדו. הלה, התרשם ממנו ומהאישור של חברת אלרוסה שעשוי לקדם אותו לרכישת יהלומים בסיועו, בנסיעה במשותף לרוסיה. עם זאת, הנתבע ביקש תחילה להתרשם מיכולותיו ליצירת קשרים בינו ובין סוחרים בישראל למכירת חומר מלוטש ותכשיטים מהנתבעים.

5. לגרסת התובע, התקיימו פגישות יומיומיות בינו ובין הנתבע במשך חודשיים שכללו תכנית עבודה של הנתבע לתובע לפגישות עם סוחרים ועריכת מחירון ע"י מר נירג', נציגו של הנתבע, לצרכי שיווק ומכירה באמצעות התובע. לאור מעמדו ותפקידו של התובע אצל הנתבעים, הוצגה במשרדם תעודת הגמולוג שלו. עם התפתחות הקשרים בינו ובין הנתבע, שכרו הנתבעים את שירותיו לתיווך ויצירת קשרים מסחריים עם סוחרים בארץ (להלן-"השירות") והוסכם על עמלה בגינם, בשיעור 1%-3% ממחזור העסקאות.

6. טוען התובע כי הוא ביקר אצל סוחרי יהלומים ובעלי רשתות תכשיטים, בהתאם לרשימה חלקית כמובא בכתב התביעה ( סעיף 17 לכתב התביעה), כ-22 במספר (להלן-"הסוחרים") ופגישותיו עימם, הניבו פרי בקשירת קשרים מסחריים בינם ובין הנתבעים. בראשם, מר פלאח , בעל רשת חנויות תכשיטים שניפגש עם הנתבע ובא כוחו עו"ד מעוז אופיר
במשרדי הנתבעים ובנוכחותו. למרות זאת, ואף שנוצרו עסקאות כתוצאה מפעולותיו לא שולמה לו עמלה ע"י הנתבעים תוך הפרה ההסכם ביניהם. בנוסף, הוברר לו בדיעבד, כי הנתבע עשה שימוש באישור מאלורסה על מנת להוזיל את מחיר חומרי הגלם ברכישה מבלי שיידע אותו על כך.

7. מכאן התביעה למתן חשבונות- דו"ח כספי, קבלות וחשבוניות של הנתבעים עם הסוחרים על מנת למנוע התעשרותם שלא כדין ולאפשר לתובע להגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים בהיותו הגורם היעיל בעסקאות שנקשרו עם הסוחרים.

טענות הנתבעים:

8. הנתבעים טענו כנגד כלליות התביעה שלא הובאו בה פרטים אודות פעולות התיווך של התובע, מועדיהן ופרטי העסקאות בהן הוא תיווך. לדידם, התביעה חסרת בסיס והוכחש כי נכרת הסכם עם התובע, שלא בכדי גם לא הוצג על ידו.

9. על חלק מרכיבי התביעה חלה התיישנות בעניין התקשרות על פי המודעה שפורסמה לפני מעל 7 שנים ועל יתר הרכיבים נוצר שיהוי ארוך ודין התביעה הטורדנית וסתמית, להידחות על הסף.

10. הנתבעים הכחישו כי הזמינו מהתובע שירותי תיווך או סיוע כלשהו ואין להם כל צורך בשירותיו. שכן, הנתבע, יהלומן סוחר ותיק משנת 1978 וחבר בבורסה מזה עשרות שנים, בעל קשרים ענפים עם סוחרים ותכשיטנים בזכות עצמו. התובע, הוא שהתדפק על דלתותיהם לצורך קשירת קשרים עם סוחרים בסיועם לו. כמחווה של רצון טוב ונכונות לסייע לו, היפנה אותו הנתבע ל- 2-3 סוחרים בלבד, עמם הנתבעים היו בקשרי עסקים ממילא ומבלי שנזקקו לשירותיו כדי לעמוד עימם בקשרי מסחר. בהתאם לכך, הוכחש כי הובטחה לתובע עמלה בשיעור כלשהו משלא הוזמנו שירותיו כאמור. מה גם, שחלפה תקופת ההתיישנות ממועד התחייבותם, המוכחשת ולתקופה עד יום 20/10/06 ודין התביעה להידחות.

11. הוכחש קיומן של פגישות עבודה למכירה או רכישה של יהלומים ותכשיטים בכלל זה, עם ה"ה נירג' ומוסיוף ועו"ד מעוז כמו גם עריכת הסכם עם מר פלאח, בסיוע עו"ד מעוז. כמו כן, הוכחשה פנייה לקבל סיוע מהתובע , חסר המוניטין בתחום היהלומים, עם חברת אלרוסה ובעוד לנתבעים אפשרות לרכוש חומרי גלם מאלרוסה ומחברה אחרת גם בלעדיו, כבר מאז שנות ה – 90.

12. הנתבעים טענו כי כל שביקש מהם התובע, לרכוש יהלומים מהנתבעת כדי לספק אותם לצדדי ג' ולקבל את רווחיו מהמכירה. ככל שהיו מוזמנים שירותי תיווך אי אז, המתווך, מביא לסוחר את התמורה מהמכר ולוקח לעצמו את העמלה מהתמורה אותה הוא גובה מהסוחר. לא כך עשה התובע בעניינינו, ואין בסיס לתביעתו.

13. הסוחרים היו מוכרים לנתבעים קודם לפנייה של התובע אליהם ובפרט הסוחר פלאח שהכירם משנות ה- 90'. מיעוט הפרטים בכתב התביעה בעניין הסוחרים, גם בו יש כדי להעיד על היעדר פעולות תיווך של התובע כלל ועל כך שלא הביאו להם כל תועלת.

דיון והכרעה:
14. עסקינן בהסכם למתן שירותי תיווך ביהלומים ותכשיטים, אשר בשונה מתיווך בעסקאות במקרקעין (סעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 , תקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), התשנ"ז-1997), אינו טעון הסכם בכתב . עם זאת, התובע טען , בגרסתו בכתב התביעה המתוקן ובעדותו בפני
, כי ההתקשרות נעשתה בהסכם בכתב. הנטל, מוטל על התובע להוכיח קיומה של התקשרות בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה" במסגרתה הזמינו ממנו הנתבעים שירותי תיווך בעסקאות למכירת יהלומים על ידם לסוחרים.

15. כתב התביעה המקורי שהוגש ביום 10.10.13 היה בבחינת רב הנסתר על הגלוי בנוגע להתקשרות בין הצדדים. לא נטען בו על המועד בו נכרת ההסכם כי אם על כך שנעשה 7 שנים לפני מועד הגשת התביעה. בנוסף, לא נאמר בו כי ההסכם נערך בכתב ונחתם ואף לא על גובה העמלה עליהם הוסכם , מועדי תשלום התמורה ותקופת ההסכם.
בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 23.10.14 טען התובע לראשונה כי נחתם הסכם עם הנתבעים אף שאינו מצוי בידיו כי אם בידי הנתבע (עמ' 1 שורות 25-28). כך גם נטען בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 20.11.14 .

16. על מעמד החתימה על ההסכם העיד התובע באומרו כי הנתבע, ניסח את ההסכם באנגלית
כבר בשנת 2005 וכי שניהם חתמו עליו (עמ' 35 שורות 8-16; עמ' 36 שורות 4-7). התובע לא
טען בשלב כלשהו כי לא נמסר לו עותק מההסכם ואף העיד כי נמסר לו עותק אותו אינו
מוצא (עמ' 36 שורה 23). התובע, שראה בחתימה על ההסכם כאירוע מכונן כלכלית עבורו
ועבור מדינת ישראל (עמ' 38) לא דאג לקבל לידיו עותק ממנו במועד מוקדם להגשת
התביעה, מה שמערער את מהימנותו בנוגע לכריתתו ומבלי שהביא לעדות את מר נירג' שנכח
לדבריו במעמד החתימה.

17. יתירה מכך, ככל שנחתם ההסכם, דבר המוכחש ע"י הנתבע, אין ליישב את השיהוי הארוך
בדרישה למתן חשבונות ובהגשת התביעה בחלוף 8 שנים ממועד החתימה עליו. בכך, יש כדי
לתמוך בגרסתו של הנתבע לפיה לא נחתם הסכם ביניהם ולא בכדי, לא הייתה אליו פניה
מהתובע, להמצאת עותק מההסכם לידיו.

18. לדידו של התובע, הנתבע ראה דחיפות בעריכת ההסכם לאור צרכי הנתבעים לרכישת חומרי גלם מרוסיה, מה שהתאפשר להם רק בזכות המצאת אישור אלרוסה לידיהם. שכן, בתקופה בה נחתם ההסכם, ובמשך שלוש שנים לאחריה, לא הייתה עדיין נציגות של אלרוסה בישראל (עמ' 35 שורות 18-20). לא הוכח גם בראיות התובע, כי עובר לכריתת ההסכם או לאחריו כמו גם ממועד מתן אישור אלרוסה, היו רכישות כלשהן שלו מאלרוסה עבורו או עבור לקוח כלשהו שלו (עמ' 35 שורות 3-6) על מנת להוכיח את משקלו וחשיבותו של האישור האמור.
גרסתו של התובע על מניעה מרכישת חומרי גלם מרוסיה ע"י הנתבעים אילולי מסר להם את אישור אלרוסה, לא נתמכה בראיות כלשהן מטעמו (עמ' 31). לא הוכח מעמדו , תוקפו וחיונותו של אישור אלרוסה , בבחינת תנאי בלעדו אין. כך גם, לא הוכח כי יחידי סגולה כדוגמתו נהנים מאותו אישור וכי יש בו בלבד, כדי לאפשר קנייה וכי הרכישה מכוחו, היא במחיר מסובסד (עמ' 32 שורות 18-21). התובע, הוסיף בעדותו בעניין האישור פרטים שלא נאמרו בו וללא ראייה אחרת בתמיכה לגרסתו.

19. בנוסף, הוכח כי יש מספר חברות רוסיות אשר דרכן ניתן היה באותה תקופה לרכוש חומרי גלם מרוסיה מבלי שהוכח מה היקף בעלי אישור ו/או זכיינים לרכישה מרוסיה.
בתהיות אלו בעניין מעמדו וחשיבותו של אישור אלרוסה , יש כדי להשליך על בחינת קיומו של אינטרס לנתבעים להסתייע בתובע ולהתקשר עמו בהסכם בכלל ובדחיפות בפרט. מה גם, שלא הוכח בראיותיו אישור אלרוסה נמסר לידי הנתבע (עמ' 32 שורות 10-21).
יתירה מכך, התובע עצמו העיד כי הנתבע העדיף לקנות חומרי גלם מהודו והיא הנותנת, שלא היה לו צורך לרכוש מאלרוסה דווקא חומרי גלם באמצעותו (עמ' 46 שורות 6-14).

20. עדותו של התובע לא היתה קוהרנטית ו'התפתחה' בחקירתו. צפוי היה שטענותיו בעדותו כנגד הערמה ומניעת רווחים ממנו ע"י הנתבעים תובא במסגרת תצהירו, ולא היא. הדברים מכוונים בין השאר לגרסתו לפיה הנתבעים בפעולותיהם נגדו, מנעו וחסמו ממנו את האפשרות לרכוש סחורה תוך פגיעה ב'זכיינות' שלו (עמ' 34 שורות 10-13, עמ' 42 שורות 4-9). טענות, שלא הוכחו בראיותיו (עמ' 48) ומבלי שהוכח דבר הכנסותיו עובר ולאחר החסימה הנטענת, על מנת להוכיח מניעת רווחים ממנו (עמ' 29).

21. לא הוכחה גם טענתו של התובע כי הנתבעים, עשו שימוש מאחורי גבו באשור אלרוסה על מנת לרכוש יהלומים או חומרי גלם במחירים טובים (סעיף 7 לכתב התביעה המתוקן). בחקירתו, הודה כי הוא מתבסס בנדון על "הידע וההשכלה שאני עוסק בענף" וממסמכים וקבלות של מר אבן זוהר (עמ' 33 שורות 4-5), שלא הובאו כראיה. התובע, לא נקב ולו גם במועד הרכישות שיכול שהיו לא יאוחר משנת 2008 שכן, הנציגות הרוסית בישראל, נפתחה לפי גרסתו 3 שנים לאחר שנחתם ההסכם בין בעלי הדין (עמ' 35 שורות 22-23) מה שייתר את הצורך באישור אלרוסה שניתן לו. לפיכך, וככל שהרכישות היו בשנים 2005-2006, חלפה לה תקופת ההתיישנות לאותן רכישות , עובר להגשת התביעה.

22. אוסיף כי אף אילו הוכח כי הייתה דחיפות בהתקשרות בהסכם לצורך השימוש של הנתבעים באישור אלרוסה לרכישת חומרי גלם, אין לכך כל נגיעה או השלכה על התקשרות לשכירת שירותי התובע לתווך לקשירת עסקים עם סוחרים בישראל.

23. בעדותו של הנתבע , שלא נסתרה בחקירתו ובראיות התובע, הוכח על היותו יהלומן במשך עשרות שנים וחבר בבורסת היהלומים בישראל, במשך כ-30 שנה עובר להיכרותו את התובע (עמ' 56 שורות 30-31, עמ' 57 שורות 1-2). לדבריו, הוא נתן המלצה לתובע כדי לסייע לו ולא בכדי להסתייע בו (עמ' 59 שורות 21-22), מה שמתיישב עם מעמדו של התובע. קרי: גמולוג שקיבל לדבריו את התעודה רק בשנת 2005 מבלי שהיה בידו להציגה כראייה (עמ' 27 שורות 4-14). התובע, אינו חבר בבורסת היהלומים ובעדותו אמר כי ניכנס לבורסה בפני
יה מידי יום של הביטחון לנתבע, על מנת לקבל אישור כניסה עבורו (עמ' 27 שורות 19-23 , עמ' 28 שורות 1-2, עמ' 51 שורות 1-2). אם וככל , שהיו נרקמים קשרי עבודה בין בעלי הדין, הרי שהיה ניתן לו תג קבוע לכניסה לבורסה מה שלא נעשה בעניינו. בכך, יש כדי לתמוך בגרסתו של הנתבע שהכחיש כי שכר את שירותי התובע.

24. בנסיבות אלו, לא הוכח כי התובע בעל מעמד בבורסה ולא הוכחו קשריו עם סוחרים ויהלומנים לרבות הצלחותיו בעסקאות עובר לכריתת ההסכם כביכול ולאחריו. מנגד, הוכח כי הנתבע, חבר בבורסת היהלומים בישראל מזה שלושים שנה ומבצע עסקאות ביהלומים בהיקף של מיליוני דולרים (עמ' 12 שורות 8-4, 33 שורות 9-20) ולא זקוק לסיועו של התובע לצורך קישרת עסקאות כאמור.

25. סיכומו של דבר. לא השתכנעתי כי התובע בעל מוניטין, ניסיון , קשרים או הצלחות כגמולוג או כמתווך ביהלומים שהיה בידו לסייע לנתבעים בשירותיו כמתווך. כפועל יוצא, לא מצאתי כי היה לנתבעים אינטרס להתקשר בהסכם עם התובע. בין אם בגין אישור אלרוסה כמובא בהרחבה לעיל ובין אם לצורך יצירת קשרים עם סוחרים בישראל.

26. בנוסף, העיד הנתבע ואמר כי קשר בינו ובין התובע התמצה בכך שהוא ניאות לסייע לו בקשירת עסקאות לטובת התובע. לדבריו, ככל שהתובע ימכור עבורו סחורה במחיר טוב מהרגיל, הלה יקבל ממנו את ההפרש במחיר (עמ' 60 שורות 8-18). לא הוזכר דבר ביניהם על תשלום עמלה לתובע ממחיר המכירה כי אם הוסכם על רווח שיוכל הפיק התובע מההפרש בין מחירי הנתבעת לסחורה ובין מחירם במכירתם ע"י התובע לסוחרים. מכתב 'המלצה' שהוא נתן לתובע, לא יצר התקשרות ביניהם ולא נחתם גם כל הסכם תיווך (עמ' 63 שורות 20-22 ו-26).

27. התובע, העלה בחקירתו גרסה חדשה בדבר התקשרות בהסכם קונסיגנציה עם הנתבעים ומבלי שהובאו כל ראיות לגביה. ככל שהיו עסקאות באותו האופן, צפוי היה שיובאו ראיות בתמיכה לתשלום תמורה בגינם. מנגד, ככל שבוצעה מכירה בדרך זו ולא שולמה לו עמלה או תמורה, צפוי היה שהתובע יגיש תביעה כספית ולא תביעה למתן חשבונות בידיעתו על פרטי המכירה שבוצעה לכאורה באמצעותו.
עסקינן, בגרסה מתגלגלת שלא עשתה עלי רושם מהימן. תחילתה בטענה לתיווך ביצירת קשרים והיכרות באמצעותו ופרי מאמציו, בין הנתבע לסוחרים. סופה, בגרסה חדשה בדבר פעולותיו של התובע למכירת סחורה של הנתבעת באמצעותו לסוחרים שלא נטען כלל לגביה בכתבי הטענות. מה גם, שלא הובאו ראיות בעניין "פתקים" אותם הוא קיבל מהנתבע בנוגע למכירה באמצעותו, שלא בא זכרם בתצהירו (עמ' 43 שורות 10-17).

הסוחרים, שהוזמנו להעיד מטעמו לא תמכו בגרסתו לפיה התובע מכר להם או הציג להם סחורה של הנתבעת ולא הוכחו גם פעולות התיווך ליצירת קשר עסקי בין הסוחרים לנתבעים באמצעותו (עדותו של מר וינברגר , עמ' 26 שורות 2-3) או על עסקאות עם הסוחר צבן, שנטען כי אולי יירקמו בעתיד . משמע, שטרם נוצרו עסקאות עמו פרי פעולותיו. מה גם, שהוכח כי צבן הכיר את הנתבע לא באמצעות התובע (עמ' 46 שוקה 21, עמ' 48-50 , עמ' 51 שורות 16-24).

28. מושכלות יסוד , בהתאם לסעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 כי "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול". סעיף 2 לחוק החוזים מוסיף וקובע כי "פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה". בעניין הקיבול נקבע בסעיף 5 לחוק כי "הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע והמעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה". מכאן עולה, כי גמירות הדעת , היא יסוד עיקרי ומרכזי בכריתתו של הסכם. ההסכם, תכליתו לבטא ולשקף את כוונות הצדדים לו. העדר רצון של הניצע להתקשר בהסכם, שולל את כריתתו ( ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2000) 133; ד' פרידמן, נ' כהן, חוזים (כרך א', 1991) 156).

29. בעניינינו, לא הוכח כי נכרת הסכם בין הצדדים. התרשמתי כי התובע , פנה את הנתבע בניסיון ליצור עמו קשרי עבודה כמו גם על מנת להיכנס באמצעותו לבורסת היהלומים, מקום בו הוא קיווה כי יצליח בעסקיו משזה עתה החל בדרכו כגמולוג. ההצעה , שלא הוכח כי הוצעה, לא היתה מסוימת דיה בהיעדר פרטים על תקופת ההסכם, גובה העמלה ותנאיה, בשים לב לשוני בגרסאות בין כתב התביעה המקורי והמתוקן כמו גם אי הצגת עותק מההסכם או דרישה להמצאתו לידיו, להוכחת תנאי ההסכם. יתירה מכך, לא הוכח קיבול של ההצעה בהיעדר ראייה על חתימת הנתבע על ההסכם או על גמירות דעתו להתקשר בהסכם.
לפיכך, כל שהוכח הוא כי הנתבע ניאות לאפשר לתובע להציע סחורה לסוחרים ולקבל לידיו את הפרשי המכירה אל מול המחירון של הנתבעת. זאת, בשונה מעילת התביעה לפי נכרת הסכם לקבלת שירותי תיווך שעל בסיסו, קמה הדרישה והתביעה למתן חשבונות.

30. בנסבות אלו, דין התביעה להידחות.

31. שעה שקבעתי כי לא נכרת הסכם בין הצדדים למעלה מן הצורך , בחנתי את ההתקשרות בין הנתבעים והסוחר מר פלאח אם היא פרי פעולותיו של התובע בהזמנת הנתבע.
העד פלאח העיד כי החברה שבבעלותו קיימת מעל 40 שנה ועל היקף עסקאותיה במיליוני דולרים. זכור לו אמנם כי התובע התדפק על דלתותיו על מנת לפגוש בו וכי הוא פגש בו במשרדו של הנתבע. עם זאת, העד לא ידע לומר אם הפגישה שלו עם התובע התקיימה עובר לפגישה אצל הנתבע הואיל והוא אינו הקניין של החברה שבבעלותו. הפגישה במשרדם של הנתבעים תכליתה לדבריו לצורך היכרות אישית בינו ובין הנתבע שעה שהקניין הוא מי שרוקם את ההתקשרות לרכישת חומרי גלם מהנתבעת ולא הוא עצמו. עובר לפגישה עם הנתבע, היה ידוע לעד על המוניטין של הנתבעים , מה שנידרש בעסקאות קונסיגנציה ( עמ' 10 שורות 17-24).
32. לדברי מר פלאח, בפגישה במשרדי הנתבעת נכחו בנוסף לו הקניין , מר אריה סקזו , התובע והנתבע (עמ' 10 שורות 27-28) והוכחש, בדומה לגרסת הנתבע, כי נכח בפגישה עורך דין של הנתבעת או כל עו"ד אחר. בניגוד לגרסתו של התובע לפיה נחתם הסכם בין מר פלאח באותה הפגישה, אמר העד פלאח כי לא נחתם כל הסכם. לדבריו, גם תקיעת כף לא הייתה וכי הכל 'בושל' כדבריו עוד לפני אותה פגישה וכי מדובר רק באקט פורמלי להיכרות אישית כאמור עם הנתבע ( עמ' 11 שורות 6-17, עמ' 15 שורות 17-18). עוד עולה מעדותו, שצריך שיהא אמון בספק- היהלומן כשמדובר בסחורה בסך של 1-2 מיליון דולר ועליו להשתכנע כי בידי היהלומן, הנתבעים בעניינינו, להעמיד עבור החברה סחורה באותו היקף להבטחת הייצור כסדרו. כמו גם, עליו לוודא שהיהלומים שייכים לנתבעת על מנת לא להסתבך בפלילים (עמ' 12 שורות 8-14).

33. העד פלאח הוסיף ואמר כי החברה שבבעלותו עבדה עם הנתבעים הרבה לפני שנת 2000 (עמ' 14 שורות 15-19) וכי הוא לא ייחס חשיבות לנוכחותו של התובע בפגישה האמורה ואף לא נאמר לו מפי התובע או מפי מאן דהוא, כי הוא מתווך בינו ובין הנתבעים. כך גם, לא נוצרה כל התקשרות בינו ובין התובע ואף לא מחויבות כלשהי שלו כלפיו (עמ' 15 שורות 5-13). מה גם, שהפגישה במשרדי הנתבעת התקיימה לפני מעל 12 שנה ואין תיעוד לגבי עסקאות בחלוף 7 שנים אף שהיה תיעוד לכל גרגר יהלום שנרכש (עמ' 12 שורה 27).

34. העד סקזו, הקניין בחברה שבבעלות העד פלאח העיד כי עשוי להיות שהוא פגש בתובע לפני 10 שנים אך היכרותו מצטמצמת לזיהויו לפי מראהו (עמ' 18 שורות 1-2). התובע, לא שימש כמתווך ולא כמוכר לחברה בה הועסק העד (עמ' 20 שורות 10-14) והיכרותו עם הנתבע היא מעל 20 שנה (עמ' 20 שורה 18). מכתב מחברת 'הום טיים' שבבעלות מר פלאח משנת 2013 לפיו היא בקשרים עסקיים עם הנתבע משנות ה- 90, לא מוכר לו והוא לא ערך אותו (עמ' 21 שורות 3-8) אך תוכנו אמת. שכן כאמור, הוא הכיר את הנתבע כבר לפני מעל 20 שנה.
בדומה לגרסתו של מר פלאח והנתבע, העד סקזו גם הוא הכחיש כי עו"ד מעוז נכח בפגישה במשרדי הנתבעת ואמר כי כלל אינו מכיר אותו (עמ' 21 שורה 10). בנוסף, הוא אינו זוכר כי התקיימו פגישות הכנה עם התובע לקראת הפגישה של מר פלאח במשרדי הנתבעת , אשר גם אותה הוא אינו זוכר (עמ' 21 שורות 12-13).

35. המזכירה בחברת הום טיים, הגב' פרידמן, העידה כי התובע בקש לזמן פגישה אישית ובעניין פרטי עם מר פלאח שאכן נקבעה להם באמצעותה. עם זאת, לא ידוע לה על סיכום של הפגישה או על הוצאת מכתב כלשהו כתוצאה ממנה (עמ' 23 שורות 1-2, עמ' 24 שורות 15-17). לעניין המסמך שהוצג לה בנוגע לקשרי הנתבעת עם החברה , העידה כי עשוי להיות שיצא מכתב עם חותמת וללא חתימה. מקום בו מדובר במכתב רשמי שנשלח ע"י מר פלאח, אז חתימתו תתנוסס עליו (עמ' 23 שורות 14-15 ו-19 וראו עדותו של העד פלאח עמ' 16 שורות 10-12).
36. מכל האמור עולה כי חברת הום טיים והקניין שלה, הכירה את הנתבע הכרות ארוכת שנים עובר לפגישה של התובע עם העד פלאח משנת 2006 ועובר לפגישה במשרדה של הנתבעת בנוכחות מר פלאח והתובע.
חשוב מכך, לא הוכח כי הפגישה של התובע עם מר פלאח היא שהביאה לקיומה של הפגישה במשרדי הנתבעת. פגישה, שהוכח כי נקבעה כתוצאה מפעולותיו של הקניין, העד סקזו מול הנתבעים ולא כתוצאה מפעולותיו של התובע.
יפים הדברים, גם לאור קביעותיי בעניין כישוריו וניסיונו של התובע ללא כל מוניטין בתחום היהלומים באותו מועד, שהיה בהם כדי להביא ליצירת עסקה בזכותו בין שתי החברות (פסקות 23 ו-25). מה גם, שהתקשרות בעסקה לרכישת יהלומים טעונה יכולת כלכלית מוכחת של הספק על מנת שיינתן בו אמון. זאת בעוד, אין בידי התובע להוכיח כי היו בידיו מסמכים או מידע אודות הנתבעת על מנת להציגם בפני
מר פלאח בפגישה ביניהם, על מנת לשכנע אותו לפגוש בנתבע.

37. לפיכך , נדחית טענתו של התובע בדבר היותו האחראי להיכרות בין הנתבעים והעד פלאח או הקניין, מר סקזו ולתוצאות אותה פגישה.

38. סופם של דברים, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

39. אני מחייבת את התובע בתשלום לנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות לשכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.

עותק יישלח לצדדים.
ניתן היום, א' אדר תשע"ז, 27 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.
1 מתוך 8








א בית משפט שלום 40320-10/13 זאב גולד נ' גיימס שנטי, שנטי גיימס השקעות בינלאומיות בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/02/2017)