פסקי דין על זוהר כץ | פסקי דין על ראז חקלאות אחזקות ופיתוח | פסקי דין על אברהם אביטל | פסקי דין על רונן אזולאי |

49236-09/14 א     16/03/2017




א 49236-09/14 זוהר כץ נ' ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ, אברהם אביטל, רונן אזולאי








בית משפט השלום בקריות

ת"א 49236-09-14 כץ נ' ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני



בפני

כבוד השופט
ד''ר שלמה מיכאל ארדמן


תובעים
/מבקשים

זוהר כץ


נגד


נתבעים
/משיבים

1. ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ
2. אברהם אביטל
3. רונן אזולאי


החלטה

בפני
בקשה על פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט, לאכוף את פסק דינו של בית משפט זה (כב' השופטת עידית וינברגר) מיום 6.11.16, הקובע בסעיף 36 לפסק הדין בזו הלשון:
"לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן:
ניתן בזה צו עשה המורה לנתבעים להעמיד לטובת בנק דיסקונט לישראל בע"מ, כל בטוחה נדרשת, על מנת שהבנק יפטור את התובע מערבותו האישית לכל חוב של החברה, ויבטל את שתי המשכנתאות הרשומות לטובתו על נכסי התובע, ואת השעבוד על פקדון פרטי של התובע, הכל כמפורט בסעיף 2 לפסק הדין.
הנתבעים יפעלו להעמדת ביטחונות חלופיים כאמור, לאלתר, באופן שהעמדת הביטחונות מטעמם תושלם לא יאוחר מיום 1.12.16."
בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה על ידי בית משפט זה (כב' השופטת עידית וינברגר) ביום 11.12.16.
אין חולק כי פסק הדין לא בוצע, אלא שהמשיבים הטוענים כי פסק הדין מוטעה, סבורים כי פירושו של פסק הדין אינו ברור והוא ניתן לפרשנויות שונות ועל כן אינו ניתן לביצוע, מה גם שתלוי בצד שלישי, שאינו מוכן להפקדת בטוחות אלא לתשלום החוב בלבד. לשאלת בית המשפט סירבה ב"כ הנתבעים כי תערך פניה לבנק על מנת לברר את דרישתו להסרת בטוחות התובע. העלתי בפני
הצדדים את השאלה, האם פסק הדין אינו ניתן לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. התובע המבקש טען כי התשובה לשאלה שלילית מאחר ועסקינן בתביעה לצו עשה.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, מאחר ועסקינן למעשה ב

פסק דין
שמשמעותו כספית, הניתן לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. לעומת זאת אינני מקבל את טענת הנתבעים שעסקינן ב

פסק דין
לא ברור. פסק הדין ברור, והתנהלות הנתבעים הינה התנהלות חסרת תום לב.

עסקינן בתביעה שהגיש התובע לשחרור בטוחותיו מהחברה – הנתבעת 1 בבנק דיסקונט, בשל פיטוריו ממנה. הבנק לא היה צד להליך. התביעה נסמכת על נספח ה2 לכתב התביעה, שהינו תשובה של הבנק לפנייתו של התובע לשחרור בטוחותיו, כאשר הבנק מקבל את ההודעה באשר לחובות עתידיים, אך בשל חובות עבר דורש תשלום של מליון ₪, לגבי חובות החברה באותו מועד שעמדו על כ- 13 מליון ₪.

בהקשר זה יש להפנות לסעיף 27 לפסק הדין בו נאמר:
"...הנתבעים התחייבו להעמיד כל בטוחה נדרשת לצורך שחרור התובע מהבטחונות שהעמיד ובכלל זה, אם ידרשו להפקיד מליון ₪ במזומן, יהיה עליהם לעשות כן".

אכן,

פסק דין
יש לבצעו בלא לשמוע הוכחות מסובכות לפרשנותו. לא כך כאשר פרשנותו עולה בקלות ממסמכי התיק, וכאשר כל פרשנות נגדית נטענת בחוסר תום לב (ראה: ע"א 128/59 שרגנהיים נ' אוניברסיטת בר אילן, פ"ד יג 1448, 1451 (1959); ע"פ 7809/10 המשביר לצרכן החדש בע"מ נ' קופיץ [ניתן ביום 14.4.2011]; רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט (4) 49, 60-61 (2004); ע"פ 6981/13 יקבי ירושלים אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ [ניתן ביום 9.12.2013]). בהקשר זה יש לציין כי העדר יכולת לבצע

פסק דין
היא אכן הגנה מפני הליכי בזיון, אך במה דברים אמורים? כאשר מדובר במניעה אובייקטיבית, וכאשר החייב אינו יכול לנקוט צעדים להסיר את המניעה (ראה: ע"פ 5874/14 תימן נ' ע. יום טוב נכסים בע"מ [ניתן ביום 7.9.2014]; ע"פ 6807/06 קוגלר נ' קוגלר [ניתן ביום 25.9.2007]). זה לא המצב בענייננו, בו בפני
ה פשוטה לבנק ניתן לברר מהו סכום ההפקדה לתשלום לשם הסרת הבטוחות, בין אם מדובר במליון ₪ ובין אם בסכום אחר. אני קובע כי נוכח סעיפים 27 ו- 36 לפסק הדין ונספח ה2 לכתב התביעה, פסק הדין ברור, ופרשנות הנתבעים כי אין צורך בהפקדת כספים לחשבון הבנק, הינה פרשנות הנטענת בחוסר תום לב. יצויין, כי הנתבעים עצמם ראו את ההליך, למעשה כהליך כספי בו הם נדרשים להפקיד מליון ₪ לחשבון (ראה: סעיף 3 לסיכומיהם מיום 26.9.16), ועל כן טענתם הנוכחית הינה מיתממת וכאמור נגועה בחוסר תום לב ממש.

לעומת זאת, אינני מקבל את הטענה כי ההליך אינו ניתן להגשה בלשכת ההוצאה לפועל. בע"פ 221/88 פנחסי
נ' חזקי, פ"ד מב (2) 722 (1988), קבע בית המשפט העליון במקרה שהיה צורך בפדיון משכנתאות על ידי הנתבע, כי עסקינן למעשה בחיוב שיש להמירו לחיוב כספי, ונוכח העובדה כי אין מגישים הליכי בזיון בית משפט, כאשר ניתן לפנות ללשכת ההוצאה לפועל, דחה את האפשרות לנקוט בהליכי בזיון בית משפט. מקרה דומה מאוד לענייננו נדון בעפ"א (ת"א) 80298/05 אזולאי נ' פרץ [ניתן ביום 18.12.2007]. במקרה זה התבקש סילוק חוב לבנק, תוך שחרור הערבים. גם שם לא צורף הבנק להליך. בית המשפט קבע שם, בדומה להלכת פנחסי דלעיל, כי אין מקום לנקיטת הליכי בזיון בית משפט וכי מדובר למעשה בחיוב כספי, כאשר התובע הינו למעשה "זוכה" היכול לנקוט בהליכי ההוצאה לפועל כדי לאכוף את פסק הדין הכספי (ראה גם: תמ"ש (ת"א) 27183/98 שרוני נ' שרוני [ניתן ביום 3.5.2004]). לפיכך, אין מניעה מהתובע לפתוח הליך לביצוע

פסק דין
כספי בלשכת ההוצאה לפועל בצירוף אישור עדכני של הבנק באשר לסכום אותו הבנק דורש מהנתבעים להפקיד לחשבון, על מנת לשחרר את התובע מהחובות כפי שעמדו ביום הודעתו לבנק, כאמור בנספח ה2 לכתב התביעה.

זאת ועוד, גם אילו לא ניתן היה פסק הדין לביצוע כלשונו, לא היה מקום להגיש בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. במקרה כזה, היה על התובע להגיש בקשה למתן פסיקתא על פי תקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת בין אם עסקינן בפסיקתא משקפת, ובין אם עסקינן בפסיקתא מבהירה (לאבחנה בינהן ראה: ע"א 3832/10 מיטרני נ' מחלוף [ניתן ביום 10.8.2010]). אפשרות אחרת היתה כי ראש ההוצאה לפועל יפנה לבית המשפט, בבקשה מבהירה, על פי סמכותו בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), ואפשרות נוספת הינה הגשת תביעה כשפסק הדין משמש כעילת התביעה (ראה: ע"א 556/75 צביק נ' צביק, פ"ד לא (1) 7 (1976); רע"א 4448/16 ארלנגר נ' היכל שלמה המרכז למורשת היהדות בירושלים [ניתן ביום 26.12.2016]).

מכל מקום, לטעמי, אין צורך בכל הבהרה, והתובע יכול לפעול כאמור בשורות 6-8 לעמוד זה. לא מקובלת עלי טענתו כי "אמרו" לו בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא, כי לא ניתן לפתוח הליך. על התובע לפנות באופן רשמי, ובמידת הצורך אף ישירות לראש ההוצאה לפועל על פי סמכותו בסעיף 3א (ב) לחוק ההוצאה לפועל, ובמידת הצורך, להגיש ערר על החלטות המוציא לפועל או ראש ההוצאה לפועל כאמור בסעיף 80 לאותו חוק.
למעלה מן הצורך, ומאחר ואני יושב גם כבית המשפט שנתן את פסק הדין, עקב מעברה של כב' השופטת ויינברגר לבית משפט השלום בחיפה, אני קובע מכוח סמכותי בתקנה 198 לתקנות סדר הדין האזרחי, כי התובע יכול לפתוח הליך לביצוע

פסק דין
כספי בלשכת ההוצאה לפועל בצירוף אישור עדכני של הבנק באשר לסכום אותו הבנק דורש מהנתבעים להפקיד לחשבון, על מנת לשחרר את התובע מהחובות כפי שעמדו ביום הודעתו לבנק, כאמור בנספח ה2 לכתב התביעה. אני מסמיך את התובע לפנות לבנק דיסקונט, וזה יודיע לו האם מסמך ה2 עומד בתוקפו, או הינו דורש סכום אחר לשם מימושו. התובע יוכל לפתוח באמצעות האישור האמור בצירוף פסק הדין המקורי והחלטתי זו בהליך ביצוע כספי בלשכת ההוצאה לפועל.
באשר לבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, זו כאמור נדחית. על אף הדחיה, ומאחר וטענות הנתבעים לאי בהירות פסק הדין נדחו על ידי והסתבר לי כי פעולתם ננקטת בחוסר תום לב, אני מחייב את הנתבעים המשיבים, בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לתובע המבקש, בגין הגשת הבקשה, בסכום כולל של 7,000 ₪.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ז, 16 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 49236-09/14 זוהר כץ נ' ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ, אברהם אביטל, רונן אזולאי (פורסם ב-ֽ 16/03/2017)