פסקי דין על גיל חיים הררי | פסקי דין על אלכס משוסניק | פסקי דין על major gabremdan

45921-11/16 סעש     26/03/2017




סעש 45921-11/16 גיל חיים הררי, אלכס משוסניק נ' major gabremdan








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

סע"ש 45921-11-16


26 מרץ 2017
לפני:
כב' הרשמת קארין ליבר-לוין


המבקשים (הנתבעים)
:


1

.
גיל חיים הררי


2

. אלכס משוסניק


ע"י ב"כ: עו"ד שמחיוף



-

המשיב

(התובע)
:



major gabremdan

ע"י ב"כ: עו"ד דור




החלטה
1.
לפני בקשת הנתבעים לחייב את התובע בהפקדת ערובה כתנאי להמשך ניהול ההליך וזאת כדי להבטיח את כיסוי ההוצאות המשפטיות שייגרמו להם מהתובענה ככל שתידחה התביעה כנגדם.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובחומר המצוי בתיק אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל, כמפורט להלן.

המסגרת הנורמטיבית
2.
ביום 2.9.2016 נכנסה לתוקפה הוראת תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: התקנות)שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" הקובעת בזו הלשון:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,
לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של
נתבע.


(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת
המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954
(סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין
או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום
הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה
להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע
את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט
בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים
שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא
הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת
אם הורשה התובע להפסיקה."

3.
בהתאם להוראה זו, שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט המקרים המנויים בסעיף קטן (ב) - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.

מן הכלל אל הפרט
4.
ההלכה הפסוקה קבעה כי זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד מן המעלה הראשונה, אולם אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול הזכות של הנתבעים. כך שבמסגרת ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה, יש לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

5.
גם

טרם כניסת תיקון התקנות לתוקף, הכריעו בתי הדין בבקשות מסוג זה בהתאם לקבוע בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 שהוחלה בבתי הדין מתוקף תקנה 33 לתקנות.

6.
התובע הינו נתין אריתריאה ואינו תושב מדינה שאמנת האג חלה עליה. לאור האמור בתקנה 116 א לתקנות, יש להורות כי יפקיד ערובה אלא אם המציא ראשית ראיה, הוכיח יכולת פירעון או מטעמים מיוחדים שיירשמו המצדיקים מתן פטור מהפקדת ערובה.

7.
בדברי ההסבר לתיקון התקנות
[1]
האמור נקבע כי תכלית התיקון הוא הצורך הגובר להבטיח שהנתבעים יוכלו להיפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל מאחר שבדרך כלל אינם בעלי נכסים בישראל ועלול להיווצר קושי באיתורם ואכיפת פסק הדין כלפיהם ככל שיפסידו בתביעתם וייפסקו הוצאות לטובת הנתבעים. עוד נקבע שם כי :
"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראיה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו." (ההדגשה אינה במקור).

8.
התובע לא צירף לתביעתו כל אסמכתא. טענתו היא כי הועסק באופן ישיר על ידי הנתבעים עצמם אשר לא מסרו לו תלושי שכר או כל מסמך אחר הנוגע לתקופת העסקתו ושילמו את שכרו במזומן. בתגובתו לבקשה ציין כי אין לתת לנתבעים "פרס" על התנהלותם הקלוקלת בדמות הפקדת ערובה.

9.
מנגד טענו הנתבעים כי כלל לא העסיקו את התובע בעצמם אלא היו שכירים בחברה שהעסיקה אותו בתקופה מסוימת (פאר הדיור בע"מ) ולגביה הגיע התובע עם החברה האמורה להסכם פשרה ובמקביל הוגשה בקשה לסילוק על הסף בשל כך.

10.
התובע מציין בתביעתו כי המבקש 1 הוא הבעלים של החברה דרכה עבד חלק מהזמן ואילו המבקש 2 היה מנהלו הישיר. לטענתו מאחר ושניהם שילמו את שכרו במזומן הם אחראים אישית כלפיו.

11.
מדובר בטענות שלא הובאה להן כל ראשית ראיה, ואף ניתן לראות בדברי ההסבר שהובאו לעיל כי הדרישה שהעמידה התקנה היא אסמכתה המוכיחה את התביעה ובנוסף יש להראות כי מדובר בהתחייבות של הנתבע שלא קוימה. התובע לא הציג דבר מאלה.

12.
למעלה מן הדרוש, על אף שדי בכך כדי לקבל את הבקשה שכן מדובר בחלופות ולא בתנאים מצטברים, הרי שהתובע לא עמד אף בחלופה השניה של סעיף 116א(ב) ולא הוכיח כי ניתן יהיה להיפרע ממנו.

13.
אף בטרם התיקון לתקנות נקבע כי ככלל אין להטיל ערובה על עובד זר רק בשל היותו עובד זר וכי יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו. נפסק
[2]
כי כדי להטיל ערובה על עובד זר שהמדינה שהוא תושב בה אינה חברה באמנת האג יהיה על המעסיק להוכיח אחד מאלה : התביעה מופרכת על פניה, ייגרם למעסיק נזק כתוצאה מהגשת התביעה, העובד לא שילם הוצאות בהליך שהתקיים בעבר בבית הדין.

התקנה החדשה שינתה את המצב המפורט לעיל והעבירה את נטל ההוכחה בדבר ראשית הראיה ויכולת הפירעון לכתפי התובע, נטל שהתובע כאמור – לא עמד בו.

14.


בהתאם להוראות התקנה האמורה, אף לא מצאתי טעם מיוחד המצדיק מתן פטור לתובע מהפקדת ערובה שכן בנסיבות העניין לתובע קיימת זכות מלאה להוכיח את תביעתו בכפוף להפקדת ערובה בהתאם לתקנות.

15.
מכל הטעמים שמניתי לעיל, אני סבורה כי יש מקום להטיל ערובה על התובע לצורך הבטחת הוצאות הנתבעים בהליך זה.

16.
באשר לסכום הערובה
- לאחר שנתתי דעתי מחד לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומנגד לזכות הנתבעים שלא לצאת בחיסרון כיס, ולהוצאות הנפסקות בבית דין זה, מצאתי לנכון, לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 2,000 ₪ עבור שני הנתבעים גם יחד, 1,000 ₪ עבור כל נתבע.

17.
לאור האמור, אני מורה כי התובע יפקיד סך 2,000 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעים וזאת בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן תימחק תביעתו כנגדם ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ז,
(
26 מרץ 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

















[1]
ראה:
http://www.justice.gov.il/units/yeutzvehakika/nosimmishpatim/pages/laborcourtregulationspublication.aspx

[2]
ע"ע 1424/02 אבו נאסר נ'
saint peter in gallicantu
(6.7.2003).







סעש בית דין אזורי לעבודה 45921-11/16 גיל חיים הררי, אלכס משוסניק נ' major gabremdan (פורסם ב-ֽ 26/03/2017)