פסקי דין על זיו תעשיות עץ ואלומיניום בע"מ | פסקי דין על פ.א. כץ חברה לבניין ופיתוח (1988) | פסקי דין על 2. קבוצת א.פ. כץ (מערכות בנין פיתוח נכסים והשקעות | פסקי דין על זאב כץ | פסקי דין על תמר כץ |

2883/00 עא     10/02/2003




עא 2883/00 זיו תעשיות עץ ואלומיניום בע"מ נ' פ.א. כץ חברה לבניין ופיתוח (1988) בע"מ, 2. קבוצת א.פ. כץ (מערכות בנין פיתוח נכסים והשקעות בע"מ , זאב כץ , תמר כץ




1
בתי המשפט
עא 002883/00
עא 2953/00
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
10/02/2003

הרכב השופטים:
י' גולדברג
-סגן נשיא-אב"ד
ר' שטרנברג-אליעז
שופטת
ע' פוגלמן
שופט
בפני
:
זיו תעשיות עץ ואלומיניום בע"מ

בעניין:
המערערת בעא 2953/00 והמשיבה בעא 2883/00

ע"י ב"כ עו"ד יפרח
נ ג ד
1. 1. פ.א. כץ חברה לבניין ופיתוח (1988) בע"מ

2. קבוצת א.פ. כץ (מערכות בנין פיתוח נכסים והשקעות בע"מ

3. זאב כץ

4. תמר כץ


המשיבים בעא 2953/00 והמערערים בעא 2883/00

ע"י ב"כ עו"ד טמבור
פסק דין
1. ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופטת מ. שריר) בת.א. 3625/95 אשר קיבל חלקית את תביעת המערערת בע"א 2953/00 והמשיבה בע"א 2883/00 (להלן: המערערת) בכל שאמור בפרוייקט פרדס חנה ודחה את תביעתה בכל שאמור בפרוייקט האוניברסיטה.

2. המערערת הינה חברה העוסקת בייצור, הרכבה, מכירה ושיווק של מוצרי עץ ואלומיניום. המשיבות בע"א 2953/00 והמערערות בע"א 2883/00 (להלן: המשיבות) הן חברות העוסקות בקבלנות בניין. המשיבים 3 -4 הינם מנהלים ובעלי שליטה במשיבות.
עניינם של הערעורים בשני הפרויקטים האמורים.
למען הסדר הטוב, נדון בהשתלשלות הדברים ובטענות הצדדים בהתייחס לכל פרוייקט בנפרד.

פרוייקט פרדס חנה

3. ביום 12.7.91 נחתם הסכם בין המשיבה 1 ובין מתנ"ס כנא מאיר (להלן: המזמינה) על פיו נטלה על עצמה המשיבה 1 לבצע עבודת הקמת אולם מופעים בפרדס חנה.
ביום 20.2.94 נחתם הסכם בין המערערת והמשיבה 1 לפיו התחייבה המערערת לבצע עבור המשיבה 1 עבודות בפרוייקט זה.
ההסכם שבין המשיבה 1 למזמינה בוטל, בהודעת המשיבה 1, ביום 20.2.95.
המערערת הגישה תביעה ובה טענה, בין היתר, כי המשיבה 1 הפרה את ההסכם שביניהן, כשעכבה בעדה להשלים את עבודתה (אשר מועד הסיום לה נקבע לחודש אוגוסט 94') ומשהסתלקה מאתר העבודה במהלך פברואר 95', מבלי ליידעה.

בית המשפט קמא דחה את טענת הפרת החוזה הנוגעת לעיכוב ביצוע העבודה בקובעו כי ההסכם שבין המערערת למשיבה 1 קובע את זמן ביצוע העבודה "בהתאם להתקדמות העבודה". לפיכך, כך נפסק, היה על המערערת להתאים את עבודתה לקצב התקדמות העבודה באתר בפועל.
עם זאת, קיבל בית המשפט קמא את טענת ההפרה בכל שאמור בהסתלקות המשיבה 1 מן הפרוייקט. בכך, קבע בית המשפט קמא, מנעה המשיבה 1 מן המערערת מלהשלים את עבודתה ומלקבל את מלוא התמורה כמוסכם. בית המשפט הוסיף כי המשיבה 1 כלל לא טרחה להודיע למערערת על ביטול ההסכם עם המזמינה. בכך, הפרה באופן בוטה את חובתה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. חוסר תום ליבה של המשיבה 1, כך נפסק, התבטא גם באי החזרת העץ למערערת, על אף ההסתלקות מן האתר, ובשימוש בו לצורך הקמת הבמה יחד עם הטענה כי למערערת לא מגיע כל תשלום.
לעניין טענת המשיבה 1 כי המערערת הפרה את ההסכם כאשר ביצעה חלק מהעבודות ללא קבלת אישור אדריכל המזמינה ומבלי לבצע מדידות מדויקות בשטח קובע בית המשפט, מבלי להכריע בטענה, כי אין בכך כדי להצדיק את הפרת החוזה על ידי המשיבה 1. המשיבה 1, כך נקבע, לא טענה כי ביטול ההסכם עם המזמינה נעשה בגין הפרות המערערת והיא אף לא מסרה למערערת כל הודעת ביטול.
בית משפט קמא דחה אף את טענת המשיבה 1 לעניין חובת הקטנת הנזק לפיה המזמינה נמנעה מהתקשרות ישירה עם המערערת בשל כך שהאחרונה דרשה מחיר כפול עבור סיום העבודות.
אשר לפיצויים להם זכאית המערערת בגין ההפרה - קיבל בית המשפט את דרישתה של המערערת לפיצויי ציפייה וקבע כי יש לחשבם על פי התמורה המשוערת לה היתה זכאית בהתאם להסכם (200,000 ש"ח), בהפחתת הוצאותיה בגין ההתחייבויות אשר נטלה על עצמה.
בית המשפט קיבל את תביעת המערערת בהתייחס לעבודות אותן ביצעה (ובהן: אספקת 47 דלתות, הכנת ציפויי במה לקירות והכנת דלתות כניסה, מעברים, משקוף לחלון דלפק, חומר לייצור מאחזי יד ומאחז עליון לרוחב האולם) וקבע כי היא זכאית לקבל בגינן 80,000 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 19.3.95. עם זאת, נדחתה תביעת המערערת בכל הנוגע לעבודות אותן לא ביצעה עד תום (עבודות הרכבה וייצור דלתות אקוסטיות) בשל אי הוכחת עלותן.
בית המשפט קיבל את טענת המערערת כי במהלך ביצוע העבודות ניתנו לה הוראות בעל פה, לבצע תוספות ושינויים בעבודתה באתר. הוא דן בשינויים אלו, קיבל חלק מטענות המערערת ופסק כי על המשיבה 1 לשלם למערערת בגינם סך של 17,850 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום 23.5.95 ועד לתשלום בפועל.

4. המשיבות מערערות על קביעות בית המשפט קמא בכל שאמור בפרויקט פרדס חנה.
לטענתן, שגה בית המשפט קמא בהתעלמו מהפרות המערערת אשר העניקו למשיבה 1 זכות לבטלו, כפי שנעשה בפועל, ועל כן לא זכאית המערערת לפיצוי. כמו כן, טוענות המשיבות כי בית המשפט שגה משלא קבע כי המערערת גרמה לנזקיה הנטענים, משפעלה בניגוד לחובותיה כצד להסכם, וכי בהתחשב בכך שלא הקטינה נזקיה לא חלה על המשיבות חובה לפצותה.
המשיבות מוסיפות וטוענות כי לא היה כל בסיס לקביעה כי המשיבה 1 הפרה את חובת תום הלב כלפי המערערת שכן ב"כ המשיבה הודיע למערערת כי בין המשיבה למזמינה נתגלע סכסוך. לטענת המשיבות אין כל קשר בין ביטול ההסכם עם המזמינה ובין ההסכם עם המערערת, והמשיבה 1 רשאית היתה לבטל את הראשון מבלי שהדבר ייחשב לחוסר תום לב ביחסיה עם המערערת. המשיבות מוסיפות וטוענות כי גם ביסוס העדר תום הלב על הטענה כי העץ לבמה לא הושב, שגוי הוא שכן במסגרת המקדמות אשר שולמו למערערת, שילמה המשיבה 1 עבורו ועל כן לא היתה כל חובה להשיבו. זאת ועוד, סוגיית ביטול החוזה נבדלת מסוגיית ההשבה, אשר צריכה להיבחן בנפרד.
המשיבות מבקשות להצביע אף על טעויות בפסיקת הפיצוי למערערת. לטענתן, שגה בית המשפט בקובעו כי המערערת סיפקה 47 דלתות, בקובעו כי ציפויי הקירות, כמו גם פריטים נוספים, היו מוכנים להרכבה במפעל. כמו כן טוענות המשיבות כי בית המשפט שגה בקביעתו כי ניתנו למערערת הוראות בעל פה להוספת שינויים, בהיות טענה זו של המערערת טענה בעל פה הסותרת מסמך בכתב.

5. ערעורה של המערערת בכל האמור בפרויקט פרדס חנה, נסב על אי פסיקת הצמדה מן המועד הנכון. לטענת המערערת, פסק בית המשפט קמא לזכותה סכום של 80,000 ש"ח על פי חשבון חלקי ששלחה למשיבה 1 ביום 19.3.95. בחשבון זה צוין הסכום ולצידו "כל זאת ללא הצמדה", ובית המשפט הוסיף למערערת ריבית והצמדה החל ממועד זה, מבלי שהוסיף הצמדה מיום חתימת ההסכם, אשר היה צמוד למדד דצמבר 93'. הצמדה החל מדצמבר 93' לא הוספה גם לסכום אשר נפסק בגין השינויים והתוספות על פי מחירי החוזה.
בהתייחס לטענות המשיבות בערעורן טוענת המערערת כי קביעות בית המשפט קמא בדין יסודן. בהתנהגותן, כך נטען, הפרו המשיבות את ההסכם והתנהגותן זו עולה עד כדי חוסר תום לב נוכח נטישת הפרוייקט, תוך הסתרת עובדה זו מן המערערת. חרף התעניינותה של המערערת במכתב פרקליטה מיום 20.3.95, בשאלה האם הסתלקה המשיבה 1 מן הפרוייקט, הסתירו המשיבות כי עוד ביום 20.2.95 בוטל ההסכם עם המזמינה, וכל שנאמר למערערת הוא כי קיים עימות משפטי בין המזמינה למשיבה 1. המערערת מוסיפה וטוענת כי בית משפט קמא לא נדרש, ובדין, לטענה כי היא זו שהפרה את החוזה. טענה זו לא הועלתה על ידי המשיבות טרם הגשת התביעה על ידי המערערת, והיא אף סותרת טענות שהעלתה המשיבה 1 בהליך שעניינו הסכסוך עם המזמינה. סכסוך זה אף משליך על טענת המשיבות לחובת הקטנת הנזק, שכן בהליך האמור העלתה המשיבה 1 טענות כנגד המזמינה על שפנתה בבקשה להתקשר עם קבלני המשנה בפרוייקט. בנסיבות אלה, קיבל בית המשפט את גרסת המערערת לפיה המזמינה העדיפה שלא להתקשר עימה בשל החשש מתביעה אפשרית של המשיבה 1.
המערערת מוסיפה וטוענת כי קביעותיו של בית המשפט קמא ביחס לעבודות אשר בוצעו על ידה וביחס להוראות השינויים והתוספות אשר ניתנו בעל פה, הן קביעות עובדתיות אשר אין ערכאת הערעור מתערבת בהן.

6. ראשית דבר, נבקש לבחון האם יש ממש בטענות המשיבות בערעורן בדבר העדר הקשר בין ביטול ההסכם עם המזמינה והפרת ההסכם עם המערערת.

במכתב ב"כ המשיבות למזמינה מיום 20.2.95 נכתב מפורשות:
"מכתבנו זה מהווה הודעה על ביטול ההסכם בין הצדדים".

היינו, כבר במועד זה בוטל ההסכם בין המזמינה למשיבה 1, קבלנית הפרוייקט.
במכתב סיסו יוסף (כנציג המערערת) למשיבה 1 מיום 19.3.95 כותב סיסו:

"לפני כ- 3 שבועות גונבה לאוזני שמועה כי עזבתם את האתר, וכל זאת מבלי ליידע את קבלני המשנה ממניעים שלדעת חברת פ.א. כץ (המשיבה 1) הצדיקו את העזיבה...".

במכתב ב"כ המערערת מיום 20.3.95 נשאל ב"כ המשיבה 1 מפורשות:

"האם מרשתך הסתלקה מן הפרוייקט? אם לאו- מתי מרשתך תאפשר למרשתי לסיים את מלאכתה?"

על דברים ברורים אלו משיב ב"כ המשיבה 1 ביום 21.3.95:

"בפרוייקט פרדס חנה מצויה מרשתי בעימות משפטי עם מזמינת העבודה, ועד לבירור עניין זה אין באפשרותי ליתן כל תשובה עניינית הנוגעת לפרוייקט פרדס חנה..."

היינו, על אף שבמועד זה בוטל זה מכבר הסכם המשיבה 1 עם המזמינה, וחרף שאלתה המפורשת של המערערת, מסתירה המשיבה 1 את עצם ביטול ההסכם מן המערערת. אין לראות בהודעה על "עימות משפטי", משום הודעה על ביטולו של ההסכם.
לא מצאנו ממש גם בנסיון המשיבה 1 להפריד בין יחסיה עם המזמינה ליחסיה עם המערערת, מאחר והסכם זה שבין המשיבה 1, כקבלנית, ובין המערערת, כקבלנית משנה "לביצוע עבודות נגרות לציפויים+ במה באולם מופעים פרדס חנה", נגזר ישירות מהסכם המזמינה עם המשיבה 1.
לפיכך, בדין קבע בית המשפט קמא כי יש לראות בהימנעותה זו של המשיבה 1 מליידע את המערערת על ביטול החוזה משום הפרה בוטה של החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, כאמור בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, המזכה את המערערת בפיצוי.

7. לא מצאנו ממש גם בטענה הנוגעת להפרות המערערת את ההסכם עם המשיבה 1. במכתב ב"כ המשיבה 1 האמור, לא טוענת המשיבה 1 להפרה כלשהי מצידה של המערערת, וטענה זו הועלתה על ידה, כפי שקובע גם בית המשפט קמא, רק לאחר הגשת התביעה. המשיבה 1 אף לא שלחה למערערת מכתב המבטל את ההסכם ביניהן ומשכך, הרי שחלה עליה חובה להמשיך ולקיימו בתום לב.

8. אשר לטענה הנוגעת לחובת הקטנת הנזק:
המשיבה 1 טענה כי היה בידי המערערת להקטין נזקיה על ידי התקשרות ישירה עם המזמינה.
בכתב התביעה אותו הגישה המשיבה 1 בהליך שנקטה נגד המזמינה, טוענת היא:

"התובעת [המשיבה 1] גילתה כי מאחורי גבה ותוך הסתרת מידע זה ממנה הנתבעת מנהלת מו"מ מתקדם ביותר עם קבלני המשנה של התובעת במטרה שימשיכו את עבודתם, בנקודה שהפסיקו לעבוד... וזאת בניגוד לכל דין".

מן האמור לעיל עולה, כי מחד טוענת המשיבה 1 כנגד התקשרות ישירה בין המזמינה לקבלני המשנה, ומאידך טוענת כי אי התקשרות כאמור הינה הפרה של חובת הקטנת הנזק. ברי הוא כי טענה אחרונה זו אינה יכולה להתקבל.

9. לא מצאנו עילה להתערבות גם בכל שאמור בטענות המשיבה 1 לעניין פסיקת הפיצוי על ראשיו השונים. ודוק, קביעותיה של הערכאה הדיונית בהיבט זה הינן קביעות עובדתיות, הנסמכות על מכלול הראיות והעדויות אשר הוצגו בפני
ה, אשר אין ערכאת הערעור מתערבת בהן (ר' ע"א 5118/92 אלטריפי נ' סלאיימה, פ"ד נ(5) 407, 415).

10. ערעורה של המערערת עניינו, כאמור, אי הצמדת הסכום הפסוק למועד חתימת ההסכם שבין המשיבה 1 למערערת. בהסכם זה קובעים הצדדים כי הסכום, 200,000 ש"ח, "צמוד דצמב' 93".
במכתב ב"כ המערערת למשיבה 1 מיום 19.3.95 שעניינו אתר פרדס חנה, נכתב כי התשלום המגיע למערערת מאת המשיבה 1, בהתאם למצב הקיים הוא כ- 80,000 ש"ח "כל זאת ללא הצמדה".
היות והסכום שנפסק (80,000 ש"ח) בהסתמך על מכתב זה, מהווה חלק מן הסכום הכולל אשר נקבע בהסכם שבין הצדדים, הרי שיש לקבל את טענת המערערת ולצרף לו הפרשי הצמדה החל מחודש דצמבר 93'. נדגיש, כי בכתב התביעה אשר הגישה המערערת טענה היא כי על המשיבה 1 לשלם לה סכום זה כשהוא צמוד למדד חודש דצמבר 1993 [ס' 10(א) לכתב התביעה]. לא מצאנו כל טעם לסטייה מפסיקת הפרשי הצמדה במקרה זה, על מנת לשמור על ערכו הריאלי של הסכום.

אשר לסכום שנפסק בגין תוספות ושינויים -בהתייחס לסכום זה לא טענה המערערת בכתב התביעה כי יש להצמידו למועד חתימת ההסכם, וכל דרישתה התמצתה בפסיקת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 23.5.95, כפי שאכן נפסק לה. לא מצאנו כי לסכום זה יש לצרף הפרשי הצמדה כנטען שכן סכום זה אינו נגזר מההסכם שבין הצדדים אלא משינויים ותוספות מאוחרים לו. המערערת לא הצביעה על מועד התגבשות חוב זה, ויש לילך, אם כן, אחר תביעתה המקורית.

פרויקט האוניברסיטה

11. ביום 14.11.94 נערך בין הצדדים הסכם לפיו התחייבה המערערת לבצע עבור המשיבה 1 עבודות ציפויי עץ ואלומיניום בבריכת השחייה באוניברסיטת תל אביב. המשיבה 1 ביטלה הסכם זה והתקשרה עם קבלן אחר לביצוע אותן עבודות. בעקבות זאת, הגישה המערערת תביעתה וטענה כי המשיבה 1 הפרה את ההסכם הפרה יסודית משעכבה בעדה להשלים את עבודותיה באתר, סירבה לשלם את החשבון החלקי וליתן ערבויות להבטחתו, ומששכרה גורם אחר לביצוע העבודה. להגנתה, טענה המשיבה 1 כי המערערת היא שהפרה את ההסכם הפרה יסודית משלא עמדה בלוחות הזמנים שנקבעו, ולפיכך ביטלה היא את ההסכם כדין.

12. בית משפט קמא דחה את טענת המערערת כי עבודתה התעכבה בשל אי הכנת האתר על ידי המשיבה 1. הוא הוסיף וקבע כי המערערת לא הכינה דוגמית מושלמת לאישור האדריכל לפני תחילת העבודה, כנדרש על פי ההסכם והמפרט המיוחד. אמנם, כך נקבע, אין מחלוקת בין הצדדים כי נתגלתה בעיה בצביעת העץ, אולם משנמנעה המערערת מלהגיש דוגמית מושלמת לפני תחילת העבודה, אין לה להלין אלא על עצמה. בית המשפט מקבל את טענת המשיבה 1 כי לו היתה מכינה המערערת דוגמית לאישור לפני תחילת העבודה, ניתן היה במקביל לפתור את הבעיות שנתגלו ולהוציא מוצר מוגמר המקובל על המזמינה, בהתאם ללוח הזמנים שנקבע בהסכם. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי המערערת הפרה את ההסכם הפרה יסודית בשל אי עמידה בלוחות הזמנים ואי ביצוע כל הרכבות העץ והאלומיניום כנדרש. הפרה זו, כך נקבע, קודמת להפרת המשיבה 1 את הסכם פרדס חנה, ועל כן אין באחרונה כדי להצדיקה. בית המשפט מוסיף וקובע כי הפרת ההסכם על ידי המערערת הביאה לכך שהמשיבה רשאית היתה להודיע על ביטולו ולהתקשר עם קבלן חליפי. למעלה מן הצורך מוסיף בית המשפט כי גם לו היה נקבע שהמשיבה 1 היא שהפרה את ההסכם, הרי שדין תביעת המערערת היה להידחות משלא הוכיחה אילו עבודות ביצעה, ומה עלותן.
עם זאת, קובע בית המשפט כי המערערת רשאית היתה לדרוש מן המשיבה 1 ביטחונות לעבודתה בשל הפרתה של האחרונה את הסכם פרדס חנה. סירוב המשיבה 1 ליתן בטחונות, כך נפסק, היא התנהגות שלא בתום לב. בנסיבות אלו, דוחה בית המשפט את דרישתה של המשיבה 1 להחזר המקדמה שניתנה בסך 58,500 ש"ח.

13. בערעורה טוענת המערערת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי הפרה את הסכם האוניברסיטה. המערערת מבקשת להבהיר כי על פי הוראות ההסכם, נדרשה להישמע להוראות שינתנו על ידי מזמינת העבודה. אדריכל המזמינה, שינה מספר פעמים את הוראות הצביעה בשל בעיה טכנית. הכשל, כך נטען, נעוץ בהוראות הצביעה שניתנו על ידי האדריכל ועל רקע זה, ברור הוא כי לא ניתן היה להגיש דוגמית שלמה, אלא רק דוגמית ללא צביעה, כפי שאכן נעשה. המערערת מוסיפה כי במהלך מרץ 95' ביקר במפעלה מר שלמה דקל, מטעמה של המשיבה 1. בעקבות ביקור זה ניתנה למערערת ארכה לביצוע העבודה וההרכבה עד ליום 10.4.95. המערערת מציינת כי גם במהלך תקופת הארכה המשיך אדריכל המזמינה לשנות את הוראות הצביעה. חרף זאת, השלימה היא במהלך תקופת הארכה את הדוגמית ואת ייצור הציפויים ויכולה היתה לצאת לבצע את ההרכבה. לאור זאת, טוענת המערערת כי לא הפרה את ההסכם, וביטולו על ידי המשיבה 1 נעשה עוד בטרם חלפה תקופת הארכה.
לחלופין טוענת המערערת כי אף אם הפרה את ההסכם, הרי שביטולו על ידי המשיבה 1, נעשה בחוסר תום לב, עקב דרישתה לביטחונות בשל אירועי פרדס חנה, וסירובה של המשיבה 1 לתיתם. המערערת מציינת כי גם בית המשפט קמא ראה בסרובה של המשיבה 1 להמציא ביטחונות משום חוסר תום לב, אך שגה משלא ראה בסירוב זה את הסיבה לביטול החוזה.
בהיבט אחר טוענת המערערת כי בית המשפט קמא שגה בקובעו כי לא הוכיחה את נזקה. מאחר ובמועד ביטול ההסכם על ידי המשיבה 1, סיימה היא לייצר את המוצרים, למעט צביעתם, הרי שזכאית היא למלוא שכר החוזה, בניכוי המקדמה, שאין להשיבה, ובניכוי עלות ההרכבה. בית המשפט התעלם אף מחשבון חלקי אותו שלחה למשיבה 1 ביום 19.3.95 בו דובר על סך של 130,000 ש"ח. זהו הסכום אותו היה צריך בית המשפט קמא לפסוק למערערת.

14. ערעור המשיבות בכל שאמור בפרויקט האוניברסיטה מכוון לאי השבת המקדמה אשר שולמה למערערת. המשיבות טוענות כי משקבע בית המשפט קמא כי עמדה למשיבה 1 זכות לבטל את ההסכם עקב הפרתו היסודית על ידי המערערת הרי שהיה עליו לקבוע כי המשיבה 1 זכאית להשבת הסכום ששולם על ידה כפיקדון. תוצאת פסק הדין, כך נטען, היא התעשרות שלא כדין של המערערת, על חשבון המשיבה 1.

15. לא מצאנו להתערב בקביעת בית המשפט בכל שאמור בקביעה כי המערערת הפרה את ההסכם. אמנם, כפי קבע בית המשפט קמא, מעיד החומר המצוי לפנינו כי נתגלו בעיות אובייקטיביות בצביעת העץ וכי אדריכל המזמינה שינה פעמים רבות את הוראותיו, אולם בדין קבע בית המשפט קמא כי ניתן היה לגלות בעיות אלו במועד מוקדם יותר לו היתה המערערת מכינה דוגמית לאישור לפני תחילת העבודה. יחד עם זאת, סבורים אנו כי הפעלת ברירת הביטול על ידי המשיבה 1 נעשתה בחוסר תום לב בנסיבות העניין, מן הטעמים המפורטים להלן.

סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 (להלן: חוק התרופות) קובע:

" היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם נסיבות העניין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול".

הלכה פסוקה היא כי את הזכות לביטול יש להפעיל בדרך מקובלת ובתום לב (ר' רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה תק-על 2002(3) 75 ,פסקה 11). עוד נקבע כי עצם העמידה על זכות חוזית אין בה כדי להוות חוסר תום לב, וכי כדי להסיק קיומו של חוסר תום לב יש להצביע על נסיבות מהן ניתן להסיק על קיומו (ע"א 189/89 קופת חולים מכבי נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית פ"ד מה(4) 817, 824). נסיבות אלו נתקיימו בענייננו, ונבאר:

בית משפט קמא קבע כי המשיבה 1 לקתה בתום ליבה משסירבה ליתן למערערת ביטחונות לתשלום התמורה אותה היתה אמורה לקבל עבור עבודותיה. הבטחונות נדרשו כיוון שהמשיבה 1 הפרה את הסכם פרדס חנה ועזבה את האתר בלא לידע את המערערת ומנעה ממנה את קבלת התמורה המלאה על פי ההסכם. דעתנו היא כי חוסר תום הלב קשור בטבורו, גם לביטול ההסכם על ידי המשיבה 1.

השתלשלות הדברים, כפי שעולה מן הראיות, מלמדת כי חילוקי דעות ביחס למועדי השלמת העבודה נתגלעו בין הצדדים עוד טרם נתנה המשיבה 1 ארכה לביצוע ההסכם, וכפי שקובע בית המשפט קמא, הפרה המערערת את ההסכם, בשל אי עמידה בזמני הביצוע של שלב א', עוד ביום 14.1.95.
חילוקי דיעות בין הצדדים בכל הנוגע לדרישת המערערת להמצאת ביטחונות, נוצרו בין הצדדים על רקע הפרת הסכם פרדס חנה על ידי המשיבה 1, במועד הסמוך למתן הארכה וביטול ההסכם על ידי האחרונה. ודוק:
ביום 19.3.95 כותב מר סיסו לשלומי דקל:

"חברתנו ממשיכה בהכנות בעבודה לאוניברסיטה למרות כל השינויים ותעשה ככל שבידה להשיג את החומרים החסרים, אך לא תצא לשטח ללא קבלת תשלום עבור מה שבוצע עד היום, והבטחת יתרת התשלומים להנחת דעתה של חברתנו".

לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי חששה של המערערת שהמשיבה 1 לא תשלם לה את התמורה המגיעה לה היה מובן ומבוסס, כפי שכבר הוזכר. בית המשפט אף הוסיף וקבע כי הביטחונות אשר הוצעו על ידי המשיבה 1 לפיהם יופקדו שיקים בידיו הנאמנות של בא כוחה, אינם מספקים.
רק לאחר התגלעות חילוקי דיעות אלו, בכל שאמור בתשלומים ובבטחונות, נתנה המשיבה 1 למערערת ארכה לסיום ביצוע העבודות עד ליום 10.4.95, וזאת, כאשר מודעת היא להקפאת העבודה על ידי אדריכל המזמינה בשל בעיות בצביעת העץ.
בנסיבות העניין סבורים אנו כי ניתן לקשור בין חוסר תום ליבה של המשיבה 1, שנקבע על ידי הערכאה הדיונית, לבין ביטול ההסכם.
ביטול ההסכם במועד בו מצויה המערערת על סף סיומן של העבודות, והתקשרות עם קבלן חליפי, כאשר ברי הוא כי זו תוביל לכך שסיום העבודה יתעכב עוד יותר, אין בו כדי להביא כל תועלת למשיבה. העדר תועלת ממשית למפעיל הזכות (תוך גרימת נזק לזולת) הוא שמחזק את המסקנה כי הזכות לביטול הופעלה בחוסר תום לב (השווה: דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, כרך ב', תשנ"ג, 1992, עמ' 1105).

משקבענו כי ביטול ההסכם על ידי המשיבה 1 נעשה בחוסר תום לב, הרי שביטול זה נעשה שלא כדין ולפיכך יש לראות את התנערותה של המשיבה 1 מן ההסכם והתקשרותה עם קבלן אחר כהפרה של ההסכם.
נדגיש עוד כי התקשרותה של המשיבה 1 עם קבלן חליפי נעשתה עוד ביום 10.4.95, הוא מועד תום הארכה אשר ניתנה למערערת. יש להניח כי קודם להתקשרות זו התנהל מו"מ בין הצדדים, כאשר המשיבה 1 יכולה היתה להניח כי המערערת לא תבצע את ההרכבה ללא מתן הבטחונות הנדרשים. גם בכך יש כדי להצביע על חוסר תום ליבה של המשיבה 1.

יחד עם זאת, קבעה הערכאה הדיונית כי אף אם היתה סבורה שהמשיבה 1 היא שהפרה את ההסכם, הרי שהמערערת לא הוכיחה אלו עבודות בוצעו על פי ההסכם, ומה עלותן.
אכן, חסרים אנו במקרה זה הוכחה באשר לסכום אותה חבה המשיבה 1 למערערת. ודוק: זיכרון הדברים אשר נחתם בין השתיים קובע כי התשלום יעשה על פי "שוטף+ 35". מובנו הרגיל של מונח זה הינו כי חובת התשלום קמה עם אספקת הסחורה. בענייננו, לא בוצעה כל עבודת הרכבה באתר, בהתאם לשלבים שפורטו בזיכרון הדברים, ולפיכך איננו מוצאים כי קמה חובה חוזית לתשלום. ואולם, יכולה היתה המערערת להוכיח את הנזק אשר נגרם לה בייצור ועל בסיסו לתבוע תשלום. המערערת נמנעה מלהביא ראיות לעניין זה, זולת אותן דרישות תשלום אשר הועברו למערערת, אשר אין בהן כדי להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת נזקה במיוחד לאור המחלוקת בין הצדדים באשר לאפשרות השימוש בחומרים לצורך עבודות אחרות.
אשר על כן, אין בידינו אלא לדחות את תביעתה של המערערת לחוב בגין פרויקט האוניברסיטה.
לאור קביעתנו באשר לחוסר תום ליבה של המשיבה 1 בביטול ההסכם, מוצאים אנו כי קביעת הערכאה הדיונית לפיה המערערת לא תשיב למשיבה 1 את המקדמה, ראוי שתשאר על כנה.

הרמת מסך וחבות אישית:

16. לעניין זה קבע בית המשפט קמא כי שוכנע שבין המשיבה 1 למשיבה 2 מתקיים עירוב נכסים וקיימת אי הקפדה על הפרדת הגופים המשפטיים. זאת, בהסתמך על מקום מושבן הזהה של המשיבות, היותן נשלטות על ידי המשיבים 3 ו- 4, התנוססות חותמתה של המשיבה 2 על גבי תוכניות המשיבה 1, שימוש בנייר פקס משותף, והעסקה משותפת של עובדים. לאור זאת, מצאה כבוד השופטת להרים המסך בין שתי החברות.
עם זאת, דחה בית המשפט קמא את דרישתה של המערערת לחייב באופן אישי את המשיבים 3 ו- 4, מן הטעם שלא נתקיימו בהם באופן אישי, יסודות עוולת גרם הפרת חוזה, ואין להטיל עליהם אחריות אישית בשל התנהגותה חסרת תום הלב של המשיבה 1.

17. המשיבות טוענות בערעורן כנגד הרמת מסך זו, בטענה כי המשיבה 2 היא אישיות משפטית נפרדת מן המשיבה 1 ולא הוכח כי התחייבה ו/או מילאה תפקיד כלשהו בהסכמים עם המשיבה.
המערערת מצידה טוענת כי היה על בית המשפט להטיל חבות על המשיבים 3 ו- 4 בין מכוח הדין ובין מכוח הרמת מסך.

18. "ההצצה" אל מעבר לפרגוד ההתאגדות, המפריד בין המשיבות, מושתתת על קיומם של יסודות עובדתיים, אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ולא מצאנו להתערב, בנסיבות אלו, בקביעותיה.

לא ראינו עילה להתערב גם בקביעה, המבוססת על הנמקה מפורטת, שלא להטיל חבות אישית על המשיבים 3 - 4.

19. אשר על כן אנו דוחים את ערעור המשיבות, ומקבלים, באופן חלקי, את ערעורה של המערערת במובן זה שלסכום שנפסק בגין פרוייקט פרדס חנה בסך 80,000 ₪ יוספו הפרשי הצמדה החל מחודש דצמבר 93'.

המשיבות ישלמו למערערת שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצרוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כדין עד לתשלום בפועל.
הערבות הבנקאית שהפקידו המשיבות תועבר למערערת, באמצעות בא כחה על חשבון ההוצאות שנפסקו.
הפקדון שהפקידה המערערת יוחזר לה באמצעות בא כחה.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום ח' ב אדר א, תשס"ג (10 בפברואר 2003).

ע' פוגלמן
,
שופט

ר' שטרנברג אליעז,
שופטת

י' גולדברג
, שופט
סגן-נשיא
אב"ד








עא בית משפט מחוזי 2883/00 זיו תעשיות עץ ואלומיניום בע"מ נ' פ.א. כץ חברה לבניין ופיתוח (1988) בע"מ, 2. קבוצת א.פ. כץ (מערכות בנין פיתוח נכסים והשקעות בע"מ , זאב כץ , תמר כץ (פורסם ב-ֽ 10/02/2003)