פסקי דין על מ ד י נ ת י ש ר א ל | פסקי דין על איגור בן יבגני דחין | פסקי דין על יליד 1979 | פסקי דין על ת.ז. 323575258 | פסקי דין על מרחוב משה שרת 87 | פסקי דין על תל-אביב.(עתה במעצר | פסקי דין על מיום 06.01.2002). |

1013/02 פח     13/02/2003




פח 1013/02 מ ד י נ ת י ש ר א ל נ' איגור בן יבגני דחין,יליד 1979, ת.ז. 323575258,מרחוב משה שרת 87, תל-אביב.(עתה במעצר, מיום 06.01.2002).




1
בתי-המשפט
בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו

תפ"ח 1013/02

כב' השופטת שרה סירוטה
, ס"נ, אב"ד
כב' השופט אברהם טל

כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני
בפני
:
מ ד י נ ת י ש ר א ל

המאשימה:

נ ג ד
איגור בן יבגני דחין
,
יליד 1979
, ת.ז. 323575258
,
מרחוב משה שרת 87
, תל-אביב.
(עתה במעצר
, מיום 06.01.2002).


הנאשם:
למאשימה - הפרקליטה גב' גלית אפרתי.
לנאשם - עו"ד יהושע רזניק
.
טענו:
ג ז ר - ד י ן
1. נגד הנאשם הוגש כתב-אישום שבּוֹ יוחסו לו עבירות של אינוס, תקיפת בן-זוג ואִיומים, שביצע כלפי בת-זוגו, עימה גר באותה דירה (להלן: "כתב-האישום המקורי").
הנאשם כָּפַר בעובדות כתב-האישום המקורי (ראה עמ' 1 לפרטיכל), והתיק נקבע לשמיעת ראיות.
2. בתאריך 10.12.2002 הודיעו באי-כוח הצדדים לבית-המשפט כי הגיעו להסדר-טיעון, לפיו יוגש כתב-אישום מתוקן שמייחס לנאשם עבירות של תקיפה ואִיומים; הנאשם יודה ויורשע (הדגשה שלי - א.ט.); ובטרם מתן גזר-דין יתקבל לגביו תסקיר קצין מבחן. כמו-כן הוסכם שהנאשם יפצה את המתלוננת בסכום של 30,000 ₪, שהופקדו בקופת בית-המשפט לפני הצגת ההסדר (ראה הסכם להסדר-טיעון).

3. הנאשם הודה בעובדות כתב-האישום המתוקן, הורשע על-פי הודאתו ונתקבל לגביו תסקיר קצין מבחן.
קצינת המבחן המליצה בתסקירה מיום 8.1.2003, לבטל את הרשעתו של הנאשם, להטיל עליו מאתיים שעות עבודות שירות לציבור (של"צ) ולהעמידוֹ במבחן ללא הרשעה.
בא-כוח הנאשם, בעקבות ההמלצה הנ"ל, עותר לבטל את ההרשעה בהתאם להוראות סעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), ולנקוט כלפי הנאשם בהליכים שמוּצעים על-ידי קצינת המבחן.
באת-כוח התביעה מתנגדת לביטול ההרשעה, ועותרת להטיל על הנאשם שׁישׁה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות ומאסר על-תנאי, ומסכימה להעמדתו של הנאשם בפיקוח קצין מבחן.

ביטול ההרשעה.
4. אין מחלוקת שבית-המשפט מוסמך לבטל את הרשעת הנאשם מכוח הוראות סעיף 192 לחסד"פ, שזו לשונו:
"הרשיע בית-המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר-הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצווֹת כאמור."

5. איננו מתעלמים מכך שבמסגרת הסדר-הטיעון התחייב הנאשם להודות ולהיות מורשע בעבירות של תקיפה ואִיומים, אך באת-כוח התביעה, בהגינותה, לא טענה בתוקף שיש בכך כדי לשלול מבא-כוח הנאשם את הזכוּת לבקש, ומבית-המשפט את הסמכות להחליט, על ביטול ההרשעה.
6. הֲלָכָה פּסוקה היא, כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו, והסמכות שניתנה לבית-המשפט להסתפק בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעוֹ בדין, יפה רק למעשים חריגים (ראה פסק-דינו של כב' השופט מצא ב-ע"פ 2513/96, מדינת ישראל נ' שמש וגז, פ"ד נ'(3) 682, שבּוֹ נקבע כי היוֹת מעשה העבירה "כישלון חד-פעמי" והחשש שהרשעת הנאשם תיפגע בסיכוייו ותִמנע ממנו אפשרויות תעסוקה בעתיד, לא מצדיקות נקיטת הליכים ללא הרשעה).
ב-ע"פ 2083/96, כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ב(3) 337, הציגה כב' השופטת דורנר, בסעיף 7 לפסק-דינה, שני גורמים מצטברים להימנעוּת מהרשעה:
"ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמוּרה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל."

וזאת, לאחר שקבעה בסיפא סעיף 6 לפסק-דינה כי:
"בפסיקתנו נקבע כי המבחן ללא הרשעה הינו חריג לכלל, שכּן משהוּכח ביצועהּ של עבירה, יש להרשיע את הנאשם, וראוי להטיל אמצעי זה רק במקרים יוצאי-דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חוּמרתה של העבירה. ראו: ר"ע 432/85, רומנו נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון, כרך 85(3) 737."

כב' השופטת דורנר קבעה כי מטרת מתן צו שירות והעמדת נאשם במבחן ללא הרשעה היא שיקומית, אך שיקומוֹ של נאשם הוא רק אחד משיקולי הענישה, אמנם שיקול מהותי שיש לציבור עניין בו, אליו מתווספים שיקולים נוספים שנובעים מאופי העבירה.
כב' המשנה לנשיא ש. לוין מוֹנה בסעיף 1 לפסק-דינו את השיקולים בגללם המליצה קצינת המבחן באותו מקרה על אי-הרשעת הנאשמת בקבלת שוחד, אשר מקובלים עליו, ואת השיקולים שכנגד, אשר גרמו לו באותו מקרה שלא לקבל את ההמלצה לאמור:
"השאלה אימתי ובאֵילו נסיבות רשאי בית-המשפט לחייב נאשם בשירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, אינה יכולה להיות מוכרעת לפי שיקולים הרמטיים. עם זאת, רשאי בית-המשפט לקבוע קווים מנחים, guide lines, שבלי להיות ממצים, יש בהם כדי להדריך את בתי-המשפט בעניין זה.
שיקולים אלה הם שיקולים של שיקום מחד ושיקולים של אינטרס הציבור מאידך.

הזמנו את גב' פלאי, ראש שירות המבחן לטעון לפנינו; גב' פלאי הציגה לפנינו את שיקולי השירות להמליץ על שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, שהם בעיקרם שיקולי שיקום:

א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם?

ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה?

ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד;

ד) מידת הפּגיעה של העבירה באחרים;

ה) הסבירוּת שהנאשם יעבור עבירות נוספות;

ו) האם ביצוע העבירה על-ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית?

ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה?

ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם;

ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם. שיקולים אלה, מבלי שיהיו ממצים, מקובלים עליי, כאחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר תוצאות ההרשעה.

מנגד, קיימים גם שיקולים שבאינטרס הציבורי ששׂמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה (גורם שגם שירות המבחן אינו מתעלם ממנו) ועל האפקט הציבורי של ההרשעה. הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההיפך שומה עליו לשכנע את בית-המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיוידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי: ע"פ 2513/96, 3467, תקדין-עליון, כרך 96(3) 404... "
מן הכלל אל הפרט.
7. התנהגותו של הנאשם אינני קלה שכּן לא מדובר בתקיפה אחת ו/או באִיום אחד, אלא במספר מקרים, שקָרו תוך מספר ימים, בהם תקף הנאשם את בת-זוגו ואִיֵים עליה.
בתאריך 28.12.2001 צעק הנאשם על בת-זוגו, קילל אותה, ובתגובה לכך שזרקה עיתונים על הריצפה הפיל אותה על הריצפה, תפס בגרונה ואִיֵים להורגה. כשקמה מהריצפה נתן לה מכות אגרוף בבִטנה.
כעבור שלושה ימים החזיק הנאשם את בת-זוגו כדי למנוע ממנה ללכת, משך בשׂערותיה וניסה להפיל אותה לאחר שאִיֵים עליה.
הנאשם לא הסתפק במעשֵׂי אלימוּת פיזיים ומילוליים אלה, אלא חזר ואִיֵים על בת-זוגו כעבור ארבעה וחמישה ימים, שיזיק להוריה ולאחיותיה הקטנות ושיהרוס את חייה, אם לא תחזיר לו את רשיון הנהיגה שגנבה לו לטענתו (שהוכחשה על-ידה - א.ט.).
הנאשם לא הסתפק בכך שאִיֵים על בת-זוגו ותקף אותה, אלא הרהיב עוז בנפשו ואִיֵים על חבר של בת-זוגו, זאת בתחנת-המשטרה לאחר שנעצר.

8. מתסקיר קצינת המבחן, ששוחחה עם הנאשם ואימו, ומטיעוני בא-כוחו, עולה שהנאשם בן 23, בן יחיד להורים שגרים ברוסיה, ללא עבר פלילי, שעלה ארצה בשנת 2001 ומְנהל עסק פרטי בתחום ניירות-ערך ומניות. הנאשם למד ברוסיה מינהל עסקים, ולאחר שסִיים לימודיו בבריטניה עלה ארצה וחי עם בת-זוגו, אליה היה קשור ביותר, אך הוריו שביקרו בארץ אסרו עליו לחיות עימה.
קצינת המבחן מסבירה את מעשֵׂי הנאשם כלפי בת-זוגו, ממנה נפרד לאחר הגשת התלונה ושעליהם הוא לוקח אחריות מלאה, בלחץ בו היה נתון מצד הוריו. לדברי קצינת המבחן, ההליך המשפטי גרם לנאשם משבּר והוא משקיע מאמצים לארגן את חייו מחדש.
מאחר והנאשם מנהל אורח-חיים נורמטיבי, ממליצה קצינת המבחן לבטל את הרשעת הנאשם, כדי לא לפגוע בהתפתחותו והתקדמותו בלימודיו ובעבודתו; להטיל עליו מאתיים שעות עבודות שירות לציבור כעונש חינוכי-מוחשי; ולהעמידוֹ בפקוח קצין מבחן במשך שנה, במהלכה יהיה בקשר טיפולי-פיקוחי.

9. השוואת התנהגותו של הנאשם נשוא כתב-האישום המתוקן ואישיוּתו המתוארת בתסקיר, עם השיקולים שיש להתחשב בהם על-מנת לנקוט בהליך של עבודות שירות לציבור ללא הרשעה, כפי שנִמנו על-ידי כב' המשנה לנשיא ב-ע"פ 2083/96 הנ"ל, מעלה שאמנם מדובר בעבירות ראשונות של הנאשם, וגם אם אין סבירוּת גבוהה שיעבור עבירות נוספות, הוא לוקח אחריות על ביצוען, וההרשעה עלולה לפגוע בדימויוֹ העצמי ובתחומי פעילותו,- הרי מדובר במעשים לא קלים שפגעו בבת-זוגו של הנאשם, ולא מדובר בהתנהגות מִקרית.

10. האינטרס הציבורי במקרה זה מחייב הרשעתו של הנאשם, על-מנת להצביע על חוּמרת התנהגותו ועל-מנת להרתיע אנשים נורמטיביים כמותו מלנהוג באלימוּת פיזית ומילולית כלפי אחרים, ובמיוחד כלפי בני-משפחה.
במקרה זה, לא הצליח הנאשם לשכנע ששיקולי שיקומוֹ גוברים על האינטרס הציבורי שיש בהרשעתו, וגם לא שוכנענו שהרשעת הנאשם תגרום לו לנזק חמוּר שאינו עומד ביחס סביר לחוּמרת העבירה שביצע.
לפיכך אנו דוחים את בקשתו לבטל את הרשעתו.

העונש.
11. באשר לעונש שיש להטיל על הנאשם, עומדות כנגד התנהגותו הלא-קלה והצורך בהרתעה, הנסיבות המקלות שמפורטות בתסקיר שירות המבחן והודאתו, שחסכה את עדוּת בת-זוגו לשעבר וחסכה מזמנוֹ של בית-המשפט, אשר מצדיקות הטלת עבודות שירות לציבור, כהמלצת קצינת המבחן, ולא עבודות שירות כתחליף לעונש של מאסר בפועל, אותן יוכל לבצע רק בעוד מספר חודשים, לאור העומס הרב שמוטל על המפקחים על ביצוען.
כמו-כן אנו מביאים בחשבון את העובדה שהנאשם פיצה את המתלוננת בסכום של 30,000 ₪ עוד בטרם הגיעו הצדדים להסדר-טיעון.
12. לאור כל האמור לעיל, אנו מטילים על הנאשם בגין עבירת התקיפה 200 (מאתיים) שעות עבודות שירות לציבור, במסגרת פרוייקט של המלחמה בסמים, בעיריית אשדוד או בְּמקום אחר, לפי החלטת שירות המבחן, אשר ידווח על כך לבית-המשפט.
כמו-כן אנו גוזרים על הנאשם בגין עבירת התקיפה 9 (תִשׁעה) חודשי מאסר על-תנאי, שלא יְרצה אלא אם יעבור תוך 3 (שלוש) שנים מהיום עבירה של תקיפה או אִיומים מכל סוג.

אנו מעמידים את הנאשם בפיקוח קצין מבחן למשך שנה מיום 16.02.2003, אז יתייצב בפני
קצינת המבחן ויחתום על צו-המבחן, וזאת בקשר לעבירת האִיומים.
קצין המבחן ידווח על ביצוע עבודות השירות לציבור ועל מהלך הפיקוח, בסיומם.

13. הוּדעה לנאשם זכותו להגיש ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
ניתן והוּדע בפומבי היום, י"א באדר התשס"ג, 13 בפברואר 2003.
ד"ר עמירם בנימיני
, שופט

אברהם טל
, שופט

שרה סירוטה
, שופטת
ס " נ , א ב " ד








פח בית משפט מחוזי 1013/02 מ ד י נ ת י ש ר א ל נ' איגור בן יבגני דחין,יליד 1979, ת.ז. 323575258,מרחוב משה שרת 87, תל-אביב.(עתה במעצר, מיום 06.01.2002). (פורסם ב-ֽ 13/02/2003)