פסקי דין על יצחק אלימלך | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

30534-12/16 בל     09/04/2017




בל 30534-12/16 יצחק אלימלך נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

ב"ל 30534-12-16

09 אפריל 2017
לפני:השופט צבי פרנקל

המערער
:


יצחק אלימלך
ע"י ב"כ: עו"ד מאור מורגנשטרן



-

המשיב
:


המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד
פסק דין
1.
הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהחלטתה מיום 30.11.16 קבעה למערער נכות בשיעור 5% בגין טנטון בהתאם לסעיף ליקוי 72 (4) (ד)
ii
(מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות").
2.
הוועדה התכנסה מכח

פסק דין
בתיק ב"ל 26131-01-16 מיום 20.6.16 (להלן: "פסק הדין") שניתן בהסכמת הצדדים ובו נקבע, כדלקמן:

"
כי עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב על מנת שתתייחס לתלונותיו של המערער בעניין הטנטון ולתיעוד הרפואי שהוגש לה בעניין זה.
הוועדה תזמן את המערער ובא כוחו לדיון בפני
ה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושא זה.
הוועדה תפרט ותנמק את החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה".

3.
עיקר טענות המערער-

א.
על אף שסעיף ליקוי 72 (4) (ד)
ii
מקנה נכות בשיעור 10%, הוועדה התאימה למערער נכות בשיעור 5% בלבד בנימוק שמלבד חשיפתו של המערער לרעש בעבודתו- גם הדלקות הכרוניות באוזן מהן הוא סובל עשויות לגרום לטנטון באותה מידה.


הדלקות מהן סבל המערער לא היו בשתי האוזניים אלא באוזן שמאל בלבד. לעומת זאת, הטנטון קיים בשתי האוזניים. לפיכך, הוועדה טעתה משקבעה קשר כלשהו בין הדלקות לטנטון, שהרי לו קיים קשר כזה- הטנטון היה מופיע רק באוזן שמאל החולה.


משהוועדה לא התייחסה לכך שהדלקת הכרונית ממנה סובל המערער הינה באוזן שמאל בלבד ולא הסבירה כיצד קביעתה מתיישבת עם היותו של הטנטון דו צדדי, נפל בהחלטתה פגם משפטי המצדיק את התערבותו של בית הדין.

ב.
אף אם תתקבל שיטתה של הוועדה לפיה החשיפה לרעש אינה הגורם הבלעדי לטנטון באוזן שמאל, עדיין יש לקבוע נכות בשיעור 10% עבור הטנטון באוזן ימין, אשר לגביו לא יכולה להיות מחלוקת בשאלת הגורם. סעיף 72 (4) (ד)
ii
מאפשר קביעת נכות בגין חבלה אקוסטית באוזן הפנימית עם רעש תמידי בשיעור 10%, כאשר אין כל דרישה כי על הטנטון להיות דו צדדי.

ג.
בהתאם לדוקטרינית "הגולגולת הדקה" היה על הוועדה לייחס את הטנטון כולו לחשיפה לרעש בעבודה, אף אם היה במצבו הרפואי של המערער להוסיף לרגישותיו. השאלה אשר יש לבחון היא האם הטנטון היה מתפתח לולא החשיפה לרעש בעבודה, ובמידה והתשובה לכך חיובית- הרי שיש לייחס את הפגיעה כולה לעבודה. (לעניין זה, המערער מפנה לע"א 472/89 קת"ג נ' רוט; דנ"א 5343/00 קת"ג נ' אביאן; רע"א 202/00 פלונית נ' קת"ג).

גם אם מבחינה רפואית המערער סובל מדלקות אוזניים אשר יכולות לגרום לטנטון,

הוועדה לא יכולה להפחית שיעור נכות זה, מאחר ואין חולק כי לשיטת הוועדה חשיפה לרעש לבדה יכולה להוביל למצב של טנטון תמידי שמזכה ב- 10% נכות. הוועדה קובעת 5% נכות מותאמים ולא מציינת את שיעור הנכות שהיא מנכה. אין זה מספיק להצביע על קיומם של גורמי סיכון נוספים כדי להפחית מן הנכות. בעניין זה מפנה המערער לפסק הדין בעניין דליה חרותי (עב"ל (ארצי) 11333-09-13 (ניתן ביום 5.3.15) (להלן: "הלכת חירותי").

4.
עיקר טענות המשיב-

א.
הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין מכוחו התכנסה. הוועדה הייתה אמורה לדון בתלונות המערער לעניין טנטון תוך התייחסות לתיעוד הרפואי וכך עשתה.

ב.
למערער דלקות אוזניים דו"צ; התיאוריה עליה מבוסס הערעור שלפיה המערער סובל מדלקת באוזן שמאל בלבד, דינה להידחות. הוועדה ציינה בסעיף 10 לפרוטוקול כי התקבלו מסמכים רפואיים מתיקו הרפואי של המערער בקופת חולים ונמצא כי המערער "סובל מדלקות אוזניים כרוניות עם הפרשה חוזר נקב בעור התוף...".

המשיב אף הפנה לרישום רפואי מיום 11.5.15 בו מפיע תיעוד בדבר "דלקות אוזניים... דו"צ".

ג.
מועד הופעת הדלקות אינו רלוונטי. מדובר בתביעה להחמרת מצב ועל כן, הקביעה האם הטנטון נובע מאירועי העבודה צריכה לבחון את מצבו הרפואי של המערער כפי שהוועדה מוצאת במועד בדיקתה, כולל דלקות האוזניים שנמצאו בתיעוד הרפואי. בפועל, קיים תיעוד לגבי הדלקות באוזן שמאל משנת 2010 ובאוזן ימין מ- 2015, עובר למועד התכנסות הוועדה.

ד.
פסק הדין בהלכת חירותי אינו רלוונטי לענייננו, שכן, הוועדה לא מציינת שמדובר בגורמי סיכון. הוועדה פעלה בהתאם לסמכותה ובהתאם להלכת יונס סועאד (עב"ל 19817-08-11 יונס סועאד נ' המוסד לביטוח לאומי
(ניתן ביום 27.3.12) (להלן: "פרשת סועאד") כאשר ייחסה חלק מהטינטון כקשור לחשיפה לרעש בעבודה היות וסברה כי מבחינה רפואית לא ניתן בוודאות לאבחן האם מדובר בנזק הנגרם כתוצאה מתנאי עבודה או כתוצאה מדלקות האוזניים שמצאה.

בנסיבות הענין, הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין אשר מכוחו התכנסה ומשכך לא עולה כל טעות משפטית מהחלטתה ועל כן, יש לדחות את הערעור.

5.
משהוחזר עניינו של המערער לוועדה לעררים, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו בהחלטה ( דב"ע נא/ 29-0, מנחם פרנקל נ' המל"ל, פד"ע כ"ד, 160).

6.
בפרק דיוני הוועדה ונימוקים, קבעה הוועדה:


"לפי בקשת הוועדה התקבלו המסמכים מתיקו הרפואי בקופ"ח. יש לציין שקיים מסמך מ- 10/10/99 בו מצוין תופיות תקינות. מכיוון ששם החולה לא מצויין על הדף אין הוועדה יכולה להתייחס לתיעוד זה. בשאר החומר נמצא כי בעבודתו היה חשוף לרעש חזק ומזיק וכן סובל מדלקות אוזן כרונית עם הפרשה חוזר ונקב בעור התוף, הטנטון ממנו הוא סובל יכול לנבוע הן בעבודתו כחשוף לרעש והן ממחלת האוזן הכרונית.

הוועדה קובעת בגין הטנטון מחצית מסעיף 72 (4) (ד)
ii
... בתחולה מ- 7.7.06 (התעוד הראשון לנוכחות טנטון). התחולה תהיה על פי מועד הגשת ההחמרה מכיוון שמדובר בהחמרת מצב 29/1/15".

7.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ועיינתי בפסק הדין ובהחלטת הוועדה, שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

8.
בשים לב לקביעתה הרפואית של הוועדה כי המערער סובל מדלקת אוזן כרונית בשתי האוזניים ובשים לב לרישום הרפואי מיום 11.5.15 אשר ממנו עולה כי המערער סובל מ"דלקות אוזניים חוזרות דו"צ" (ההדגשה הוספה-צ"פ), הרי שטענת המערער שלפיה הוא סובל מדלקת באוזן שמאל בלבד- דינה להידחות.

בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת המערער שלפיה הוועדה טעתה משקבעה כי הטנטון ממנו הוא סובל יכול להיות גם תוצאה של דלקות האוזניים החוזרות מהטעם שהדלקת הינה באוזן שמאל בלבד והטנטון הינו דו צדדי.

9.
טענת המערער שלפיה הוועדה לא יכולה להפחית את שיעור נכותו גם אם מבחינה רפואית הוא סובל מדלקות אוזניים אשר יכולות לגרום לטנטון, דינה להידחות.

10.
בפרשת סואעד, בה נדון עניינו של מבוטח שסבל ממחלת אסתמה שהוכרה כמחלת מקצוע על רקע עישון כבד, נקבע כי אף שההתחשבות בנזקי העישון אינה אמורה להיבחן אצל המערער כ"מצב קודם" כפי שהוגדר והובהר בהלכת מרגוליס, "עדיין נתונה מלוא הסמכות לוועדה, ואף מחובתה הדבר לפי הוראת סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, לקבוע באיזו מידה נובעת נכותו של המערער מן העבודה ... משמע, ככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המערער היא אך השפעה חלקית, חובה עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה" (ההדגשות הוספו- צ"פ).

11.
בעב"ל 46154-03-12 יצחק זהר – המוסד לביטוח לאומי
(ניתן ביום 4.8.13)
(להלן: "פרשת זהר") נקבעו ההלכות הרלוונטיות לעניין ניכוי מצב קודם והתחשבות בגורמי סיכון על יסוד הוראת סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, כדקלמן:

"א.
הכלל הוא על פי סעיף 118, 120 לחוק, שבקביעת דרגת הנכות על ידי הוועדה הרפואית אין להתחשב בנכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה בין אם היא הייתה לפני או אחרי הפגיעה בעבודה.

ב.
אופן קביעת דרגת הנכות לגבי שלושת סוגי הפגיעות בעבודה - תאונת עבודה, מחלת מקצוע ומיקרוטראומה, כאשר מדובר בנכות מעורבת עקב העבודה ושלא עקב העבודה, הינו על דרך של עריכת חשבון עובר ושב. דהיינו, על הוועדה הרפואית לקבוע את דרגת הנכות הכוללת ולהפחית ממנה, על סמך נתונים מוכחים, את הנכות שאינה קשורה לפגיעה שהוכרה כפגיעת עבודה. הנכות הנותרת כתוצאה מאותה הפחתה הינה הנכות עקב הפגיעה בעבודה, ולגביה יש לשקול הפעלת תקנה 15.
ג.
באשר לנתונים מוכחים לעניין עריכת חשבון עובר ושב, אין מניעה כי הוועדה תסתמך על חומר רפואי לאחר הפגיעה בעבודה, שלהערכתה מצביע על נכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה, כפי שיעורה למועד קביעתה את דרגת הנכות היציבה.


ד.
לגבי מחלות מקצוע או מיקרוטראומה, בפגיעות עבודה אלה, בדרך כלל קיימת חפיפה על פני ציר הזמן של גורמי הסיכון הקשורים לעבודה ושאינם קשורים לעבודה; ועקב פעולתם המשולבת במקביל של שני גורמים אלה מתהווה לעיתים במקביל הנכות.

למשל האסטמה שהוכרה כמחלת מקצוע לפי הילכת יונס התפתחה גם בשל החשיפה התעסוקתית לחומרים מסוכנים אצל המערער משך שנים ובמקביל גם עקב העישון של המערער במשך 20 שנה.

במקרים שכאלה על הוועדה להעריך נכותו הכוללת של המבוטח בגין הפגימה בריאות וממנה להפחית את הנכות שאינה קשורה בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה, על סמך נתונים מוכחים עובר למועד קביעתה את דרגת הנכות היציבה. במקרה יונס - היה עליה להפחית את נזק העישון הריאתי מתוך הנכות הכוללת.


ה.
כשמדובר בתאונת עבודה, למשל אוטם שריר הלב שהוכר כתאונת עבודה, והוועדה צריכה לקבוע את דרגת הנכות בעטיו, ולהערכתה אין לייחס את כל הנכות הלבבית לאוטם שהוכר כתאונת עבודה; במקרים אלה מתעוררת בדרך כלל שאלת הנכות שאינה קשורה לתאונה בעבודה עובר לפני קרות האוטם. לכן במקרים אלה מדוייק יותר הניסוח של "מצב קודם לתאונה" לגבי עריכת חשבון עובר ושב על פי הילכת מרגוליס...".

12.
בענייננו, הוועדה קיימה דיון מפורט בעניינו של המערער. ניתן להבין מפרוטוקול הוועדה כי היא ניכתה מחצית מהנכות הכוללת בגין גורם הסיכון- דלקות כרוניות חוזרות דו"צ, אשר אינו קשור לפגיעה בעבודה ולא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בכך שהוועדה ייחסה חלק מהנכות לדלקות האוזן הכרוניות. השאלה בה הכריעה הוועדה הייתה עד כמה נובע הליקוי מהרעש המזיק בעבודה, ועניין זה נתון לשיקול דעתה. על יסוד כלל הנתונים שהונחו לפניה, קבעה הוועדה כי הטנטון נובע במחציתו מהרעש המזיק בעבודה ובמחציתו מדלקות האוזניים. לפי קביעת הוועדה, יש לייחס רק 50% מנכותו של המשיב לתנאי עבודתו.

קביעת הוועדה, כאמור לעיל, מיישמת את הכללים שנקבעו בפרשת זוהר ושהוזכרו בפרשת חירותי אליה הפנה המערער.

13.
עם זאת, מקובלת עלי טענת המערער שלפיה הוועדה לא הפנתה לרישום רפואי המעיד על קיומן של דלקות אוזניים עובר להופעת הטנטון. הוועדה ציינה כי בתיק קופת החולים קיים מסמך משנת 1999 בו מצוין כי התופיות תקינות, אך כיוון שהמסמך לא כלל את שם המערער היא לא יכולה להתייחס אליו. בנסיבות אלה, לא ברור על איזה חומר רפואי הסתמכה הוועדה כשקבעה כי הטנטון יכול לנבוע ממחלת האוזן הכרונית שלא ברור מפרוטוקול הוועדה מתי החלה. לעניין זה ייאמר כי, על פניו, ככל שדלקות האוזנים הופיעו לאחר שהופיע הטנטון, הרי שלא ברור כיצד הדלקות יכלו להיות הגורם לטנטון.

14.
לאור האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשוב ותבחן את עניינו. הוועדה תבהיר האם קיימים רישומים רפואיים המתעדים דלקות אוזניים כרוניות דו"צ עובר למועד הופעת הטנטון. ככל שלא קיימים רישומים כאמור, הוועדה תשקול בשנית את קביעתה שלפיה הטנטון יכול לנבוע מדלקות האוזניים הכרוניות מהם סובל המערער ותפרט ותנמק את החלטתה.
המערער וב"כ יוזמנו לטעון טענותיו בפני
הוועדה בעניינים הנ"ל.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

13.
משהערעור התקבל בחלקו, כל צד יישא בהוצאותיו.

14.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 30 יום לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לסגניתו או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיא.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ז,
(
09 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.







בל בית דין אזורי לעבודה 30534-12/16 יצחק אלימלך נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 09/04/2017)