פסקי דין על אביאלה שרבו כהן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

45253-03/15 בל     21/04/2017




בל 45253-03/15 אביאלה שרבו כהן נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ב"ל 45253-03-15



לפני:

כב' השופטת
שרה מאירי
– אב"ד
נציגת
ציבור (עובדים)
גב' אורלי מלי
נציג ציבור (מעסיקים)
מר רון שפיר
ה
תובעת
אביאלה שרבו כהן
ע"י ב"כ עו"ד יוסי כהן

-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ענבל קמיור




פסק דין


הרקע וההליך

1.
בתביעה שבפני
נו עותרת התובעת להכיר בארוע מוחי שעברה, כתוצאה מאירוע חריג שארע לה בעבודתה, כפ"ע.

התובעת, ילידת 1962, כיהנה שנה כמנכ"ל חברת מקרו ("החברה"), חברת בת של חברת תפרון בע"מ ("תפרון"); במסגרת תפקידה ניהלה את משרדי החברה בארץ ובחו"ל, היתה אחראית על עסקאות קנייה ומכירה, ניהול מו"מ וכו'.

ביום 10.1.13 התקיימה פגישה עסקית (אותה ארגנה כ-5 חודשים קודם), ע"מ למכור את החברה לבעל מניות בתפרון וע"מ למנוע גל של פיטורי עובדים.

במהלך הפגישה גילתה כי תפרון לא עומדת בהתחייבויותיה ולמעשה, מטרפדת את עסקת המכר. משכך, צריך יהיה למצוא קונה פוטנציאלי חדש ולפטר מיידית מחצית מעובדי החברה בארץ ובחו"ל, מה שהעיק עליה מאוד.

התובעת יצאה מהפגישה בחרדה גדולה.

למחרת, יום שישי, תוך כדי שיעור במכון הדיאטה, החלה לסבול מסחרחורות ותחושת נימול בלשון.

במהלך שישי-שבת (12-13 לינואר 2013) המשיכה לסבול (כנ"ל) ומתחושת עייפות גדולה מאוד.

ב- 13.1.13, בדרך לפגישה מתוכננת עם משאבי אנוש לצורך מסירת מכתבי שימוע לקראת פיטורים (לעובדים), החלה לסבול מחוסר תחושה בפלג גוף שמאל, פנתה לרופאת המשפחה שהפנתה אותה בדחיפות לחדר מיון, שם אושפזה ואובחנה ב"אירוע מוחי איסכמי".

2.
בהגנתו עתר הנתבע לדחיית התביעה הן משלא ארע ב- 10.1.13 ארוע חריג תוך כדי ועקב העבודה, הן בהתייחס למסמכים הרפואיים (ככל שלא עולה מהם כנטען, בזמן אמת) והן בהעדר קש"ס ומשהשפעת האירוע הנטען בעבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, לרבות מצבה הקונסטיטוציונלי של התובעת, ומשמתח מתמשך אינו פגיעה בעבודה.

3.
בדיון מוקדם שהתקיים בפני
כבוד השופטת הבכירה, השופטת מ. לויט (23.11.15), חזר הנתבע על טענותיו, תוך שהפנה כי מדובר היה בפעילות ספורטיבית, לכך שהיו שני אירועים דומים ב- 2007 וב- 2009, להפרעות זיכרון בחודשים שקדמו לאירוע הנטען ולכך כי לא נקבע אירוע מוחי, אלא חשד לזה, וכשלא תיארה אירוע ספציפי, אלא עבודה מאומצת בתקופה אחרונה.


התובעת הגישה תצהיר ע"ר שלה, של מר זיגי רבינוביץ, יועץ עסקי ופיתוח מוצר של תפרון
מ- 2012, כשקודם היה בעלים של תפרון
עד 2004-2005(
"רבינוביץ"), של גב' רחל בקרמן, מנהלת משאבי אנוש עד יולי 2015 בתפרון ובמקרו ("בקרמן") ומר גדעון כהן בעלה של התובעת ("הבעל").

[יצויין כי 2 התצהירים האחרונים הוגשו לאחר שדיון ראשון שנקבע – נדחה לבקשתה].
סיכומי הצדדים הוגשו בכתב (27.10.17; 5.2.17).

4.
הראיות
א.
התובעת טוענת לאירוע חריג.

בתביעה
לנתבע, שהוגשה שנה לאחר האירוע הנטען, לא תואר אירוע, אלא נרשם: "כתוצאה מאירוע חריג בעבודה מיום 10.1.13", תוך שצוין כי "מצורף מכתב נלווה המפרט פרטי האירוע החריג".
נציין כי לא הוגש לנו דף כאמור.
בטופס בל 250 (נ/1; ללא תאריך) צוין: "לדבריה לא הרגישה טוב פנתה למיון באופן עצמאי", פגיעה ב-10.1.13 בשעה 17:00.
בהודעתה לחוקר הנתבע מ- 2.3.14 (נ/2), התובעת החלה בתפקיד כשנה טרם האירוע הנטען (בחברה, כשתפרון היא חברה נסחרת בבורסה), לחברה משרד בארץ, בהונג קונג, בסין, באנגליה ובארה"ב.
התובעת ניהלה 50 עובדים בארץ ו- 70 בעולם.
יום עבודה החל בבוקר בבית, קיבלה דיווחים על ייצור והתקדמות עבודה במזרח הרחוק, אח"כ הגיעה למשרד בערך ב- 08:15, פגישות עם גורמים שונים בחברה, שיחות ועידה עם לקוחות וספקים; מגיעה הביתה בסביבות 19:00 והמשיכה לעבוד מול ארה"ב. בעונה, חצי מהזמן היתה בחו"ל, בכל המקומות בהם החברה מייצרת ומשווקת (סין, הונג קונג, קמבודיה; אנגליה וארה"ב).
החברה היתה בתהליך מכירה מאוגוסט 2012 ומנכ"ל תפרון הטיל עליה לרכז הנושא. היתה בקשר עם מר מרטי ליברמן (בעל ענין בתפרון ובעל מניות בה; "ליברמן") שהגיע לפגישה בארץ. היו 5 בפגישה, בה מנכ"ל תפרון שינה את תנאי הרכישה והודיע על ביטול העסקה, שמשמעותה פיטורים של 50% מעובדי החברה ו-50% מהעובדים בסין. אחרי הפגישה עדיין ניסתה לשכנע את ליברמן, אך לשווא. העסקה היתה אמורה להכניס כסף שלא היה לחברה. באותו יום התקשרה לבקרמן (שישבה בגוש שגב), ע"מ שתגיע ביום ראשון לראשל"צ לחלק יחד אתה את מכתבי השימוע. זה היה חמישי בלילה.
באה הביתה הרוסה נפשית חסרת כל, לא הרגישה כך בחיים. מועקה קשה מאד, כי מטרתה היתה להשיג כסף, לתת אוכל לעובדים וראתה בתוצאה סוג של אסון. בשישי בבוקר הלכה למכון ספורט/דיאטה של יאיר קרני ("המכון"). הרגישה דכאון. הגיעה ב-9, עשתה שיעור חיזוקים, ב-09:30 הרגישה סחרחורת, הרדמות קצה הלשון, המדריכה ראתה שאיננה כמו תמיד והיא סיפרה לה על הרגשתה הרעה, נתנו לה מים ויעצו לה לגשת למיון. התעקשה ללכת הביתה. בבית ישנה כ-3 שעות, מה שלא קורה לה אף פעם. למחרת בשבת קמה, עדיין הרגישה חולשה, ישנה שוב מספר שעות, דבר שלא רגיל אצלה. אמה והבעל אמרו לה ללכת למיון, לא רצתה. ביום ראשון בדרך לעבודה, חצי גוף שמאל נרדם, בחוסר תחושה. זה היה קרוב לרופאה ברח' יהודה מכבי, הרופאה שלחה אותה מיד למיון איכילוב.
לא נרשם פרוטוקול בפגישה. אין שום ניירת לגביה. יש פרזנטציות ודפים ביחס לפגישות והשיחות עם ליברמן. מייקל שינה הוא חבר של ליברמן, שאמר שיקנה החברה אם ליברמן לא ירצה, אבל התהליך איתו היה צריך להתחיל מאותה נקודה. אצל ליברמן היתה פעם אחת; התכתבו במיילים, דיברו טלפונית המון. תעביר כל ההתכתבות. על מועד הפגישה החליטו יחד היא, ליברמן ומנכ"ל תפרון, שאמור היה להחליט/לאשר המכירה. לא סבלה קודם ממחלות רלוונטיות ואין סיפור משפחתי.
[יצוין כי ההודעה נגבתה בנוכחות הבעל, בהנמקה שהיא סובלת מבעיות זכרון].

ב.
התובעת בתצהירה: כיהנה שנה כמנכ"לית של החברה; בשל קשיים כלכליים בחברה (אינה טוענת ממתי) נאלצה לחפש "קונים פוטנציאליים", בקנדה, ע"מ שיקנו החברה. ב-10.1.13 התקיימה פגישה עסקית, "שהייתי שותפה לארגונה כ-5 חודשים קודם לכן בסיומם טסתי לקנדה במהלך" דצמבר 2012, במטרה לסגור מכירת החברה לבעל מניות בתפרון, כש"כל תנאי העסקה היו מוסכמים על הצדדים" וזאת לאחר שווידאו הפרטים בשיחת ועידה עם מנכ"ל וסמנכ"ל כספים של תפרון.
במהלך הפגישה הוברר כי תפרון לא עומדת בהתחייבותיה ולמעשה מטרפדת את עסקת המכירה, מה שיאלץ חיפוש לקונה חדש; כשהליכי המו"מ לרכישת החברה התארכו מעבר למצופה, הבינה כי יהא עליה לפטר מיידית, מחצית מעובדיה בארץ ובחו"ל, קמה בסערה ויצאה מהפגישה. ללא ספק הפגישה היתה חריגה.
בקרמן
בתצהירה: מציינת כי החברה היתה בקשיים כלכליים רבים (ולא מציינת ממתי?) והוחלט (שוב – לא מציינת מתי) למכור אותה, ואף נאלצו לעשות מספר גלי פיטורין (מתי, עפ"נ כמה זמן, כמה עובדים?), בהם לקחה חלק עם התובעת.
ביום הארוע
(מתי?) היתה בדרכה לראשל"צ להפגש עם התובעת "תחת הנושא התארגנות לגל הפיטורין הנוסף"(ואינה מציינת מתי נקבעה הפגישה בנושא). בהיותה בדרכה, התובעת התקשרה אליה וסיפרה לה שלא מרגישה טוב, חשה נמלולים בלחי – והיא אמרה לה מיד להסתובב ולנסוע לרופא, ואף התעקשה על כך. לתחושתה, התובעת התקשתה "לעשות את השימועים הנ"ל", ובנוסף בקרמן היתה "שותפה להתלבטויות ולתחושות שלה (התובעת) באותם זמנים". לאחר הארוע נסעה לבקר התובעת בבי"ח (אינה מציינת מתי).

רבינוביץ
בתצהירו: הוא יודע שהחברה הייתה מצויה בקשיים כלכליים רבים, כך, ש"מתחילת כהונתה" כמנכ"ל החברה (2012), היא התאמצה לחפש משקיע/קונה פוטנציאלי ואף החלה, "במהלך 2012" בניהול מו"מ עם קונה, שהיה מבעלי המניות בתפרון. "במהלך חודש 10/13, התקיימה פגישה בה לקחתי חלק שהייתה אמורה להיות פגישת הסיכום והחתימה בענין מכירת החברה (ס' 8 לתצהירו). במהלכה "הסתבר כי הצדדים אינם מסכימים על התנאי עליהם סוכם קודם לכן", כשהתובעת "טענה במהלך הפגישה" כי מנכ"ל וסמנכ"ל תפרון אינם עומדים בהתחייבויותיהם ומטרפדים המכירה וכשהתובעת הבינה שהמכירה לא תצא לפועל, יצאה מהפגישה "כעוסה מאוד". אז פנתה אליו ושאלה בתדהמה, איך יכול להיות שאינם עומדים בהתחייבויותיהם והביעה בפני
ו החשש שתאלץ לפטר מחצית העובדים.
הבעל
בתצהירו מציין כי עם שובה מקנדה, אמרה לו שמצאה קונה "פוטנציאלי", כש"לאורך כל התקופה" (מהי?) ריחפה סכנה לפיטורין בהיקף גדול, כשהתובעת "נהגה לשתף" "בקשיים הנפשיים ובלחצים אותם עברה בתקופה זו" (מהי?). שוחחו על כך רבות, התובעת לקחה הלחצים באופן אישי וקשה במיוחד לאור הקשר הקרוב עם עובדיה. התובעת עבדה שעות רבות בכל יום, עד שעות הערב המאוחרות, ושבה הביתה כשהיא טרודה מאוד והלחץ והטרדה אף השפיעו על שנתה "באותה תקופה" (שוב, מהי?). כששבה מקנדה סיפרה לו שבהיותה שם סוכמו פרטי עיסקת המכירה עם מנכ"ל תפרון.
בחמישי בערב חזרה הביתה נסערת מאוד ושיתפה אותו שהמנכ"ל חזר בו מהעיסקה וכשכך ראתה, נטשה את הישיבה, משהבינה כי ביום ראשון תתחיל בהליך פיטורין של כמחצית העובדים.
מעולם ב-21 שנות נישואיהם, לא ראה אותה כה נסערת וכעוסה כל כך. זוכר שאף ציין בפני
ה שזה פלא שאינה מקבלת התקף לב. למחרת, ביום ו', הלכו
כמנהגם כל יום שישי ב-3 שנים טרם הארוע, למכון הדיאטה של קרני. במהלך השיעור התובעת יצאה והוא נשאר באולם. כשהסתיים השיעור, התובעת "חזרה ואמרה שיש לה סחרחורת ונימול בקצה הלשון"
(כיום שוכחת מטלות רבות...).
ג.
בעדותה אישרה התובעת כי החברה נקלעה לקשיים עוד לפני שהגיעה אליה, כל חייה היו אינטנסיביים, כל שנת עבודתה כמנכ"ל היתה עמוסה מאד, במפלס של לחץ גבוה. אחרי כמה חודשים (מתחילת עבודתה) התחילה לחפש קונה פוטנציאלי. קודם היתה 6 שנים מנכ"ל חברת הזנק וגם שם עמדה בפני
סיטואציה דומה (מצב כלכלי של החברה/פיטורים של עובדים). התמודדה עם מצבי לחץ של החברה, וזו בעצם עבודתה כמנכ"ל. ליברמן בא עם שִינה לקנות יחד, כדי ששִינה יהיה כאן האיש שלו. ליברמן אמור היה לקנות החברה. כשהופנתה לכך שבהודעתה טענה ששִינה היה קונה פוטנציאלי נוסף, השיבה ששִינה היה שותף של ליברמן. כשהופנתה שוב להודעתה, השיבה – לא זוכרת, לא יודעת. זוכרת שתפרון רצו יותר כסף.
העסקה היתה סגורה עד הסוף. הם הגיעו לארץ במטרה לחתום, כי אחרת היינו סוגרים, כי לא היה כסף לשלם לעובדים. שִינָה הוא לא רוכש נוסף אלא חלק מקבוצת ליברמן, שהיתה אמורה לקנות את החברה (הם גם מושקעים בתפרון). עוה"ד היו צריכים לבוא. "לא זוכרת
את כל התהליך, רק זוכרת שישבנו וקמתי ויצאתי."
הכל נסגר בשיחת ועידה (עם המנכ"ל והסמנכ"ל) כשהיתה בקנדה. הכל היה סגור, כשהיתה בקנדה. המנכ"ל לחץ שהם יבואו והמנכ"ל טרפד את העסקה.
משעומתה עם נ/3 [ונציין – איננו מתייחסים אלא להודעות הדוא"ל עצמן ולא לרישומים, ע"ג עותק הדוא"לים שהועברו] משעולה כי לא היה התוכן בהם כזה, אם באמת הכל היה סגור עוד בדצמבר 2012 (כשהיתה בקנדה) – היא משיבה: "לא כי ערב קודם היה הסיפור". ליברמן ביקש להביא את שִינה כקונה, לא במקומו. שוב הופנתה לכך שלא זה מה שרשום בנ/3 והיא משיבה: "היתה פגישה שבה... היתה פגישה עם שינה. המנכ"ל אמר שהוא רוצה תנאים אחרים"; שוב הופנתה לכך, שנ/3 הוא לפני הפגישה (=הארוע) ואז משיבה: שהמנכ"ל התכתב אתו, אמר לו שדיבר עם שינה, צריכה לראות יומן; ליברמן אמר שיש מישהו נוסף. בפגישה הובן שאין סיכוי ש"התנאים שנקבעו בארה"ב (??), שבשלם בא ליברמן – יתקיימו, "כפי שקבענו". "מה שקבענו לא היה". ידעה עוד מהבוקר (שהמנכ"ל שינה את התנאים), ידעה שיש ויכוח. לא האמינה שיקרה, שיצא, שהפכו אותה לזה שהיא לא עמדה בהתחייבות מול אנשים, זאת שלא בסדר. עוה"ד היו אמורים לעשות את זה כשזה ייסגר, אמורים להגיע "ברגע שאנחנו סגורים". היה הסכם שאמור היה להחתם בפגישה, הכל היה בע"פ, לא זוכרת, מבחינתנו הכל ברור. בטוחה שהיו עקרונות כתובים. לא זוכרת מה עשתה עם הדוא"ל שקיבלה בבוקר הפגישה. לא זוכרת מה עשתה עם הדוא"ל מהבוקר. תפרון חברה בורסאית.
אינה יודעת כיצד אין פרוטוקול/שום תיעוד לפגישה. לסמנכ"ל היו פרוטוקולים. לא זוכרת אם כשיצאה מהפגישה ניסתה לשכנע את ליברמן, להחזירו. כשהופנתה לדוא"ל מ-15.1 (נ/4), שעולה ממנו שהכל פתוח ויש קונה פוטנציאלי – ליברמן ידע שצריך לפטר כי אין כסף, הם פיטרו כבר את העובדים, נתנו מכתבי שימוע כשהיתה בבי"ח (נזכיר מהתביעה לנתבע כי אושפזה ב-13.1.13 והשתחררה ב-23.1 וב-24.1 חזרה לעבודה).
טענה כי רבינוביץ נכח בפגישה. כשעומתה עם רישומיה ע"ג נ/5 מהם עולה כי לא נכח – היא
משיבה ששכחה לרשום אותו [יצוין מיד כי מעניין בהקשר זה לציין כי דווקא ציינה שהפגישה היתה בין הקונים (ליברמן – "הישן"; שינה – "החדש") המנכ"ל, התובעת (והסמנכ"ל שהצטרף מאוחר יותר) – מה שלא ממש מתיישב עם "שִיכחה" לנוכחותו של רבינוביץ בפגישה!]
כך גם הופנתה להודעתה וגם לפיה רבינוביץ לא נכח – והיא משיבה שאינה זוכרת. היא זוכרת שהוא היה. ודאי תמוה, אם הוא היה קשור "לליברמנים". לא זוכרת מה היה.
חושבת שזה גל הפיטורים הראשון שהתמודדה עמו בחברה. יכול להיות שהיה גל פיטורין כשהיתה מנכ"ל החברה, לא זוכרת. פעם ראשונה שקרה לה שעסקה שסגרה ושמחה (כי שמרה על עובדים, שלא יפוטרו) – שלא הצליחה, הכירה העובדים אישית; כאב לה, כל הזמן בכתה. אין תאור ארוע כי באופי שלה לא תגיד דברים כאלה, לא תראה החולשות שלה. גם לרופאה לא סיפרה כלום. יומיים לא רצתה לספר. בבי"ח לא סיפרה כי זה חולשה מבחינתה.
באה למכון הכושר לחוצה ועצבנית כדי להרגע. אף פעם לא היתה כ"כ לחוצה/עצבנית/לא שקטה ולא ישנה לילה שלם וכולה לא בסדר. לא היה לה בחיים מקרה כזה. רצתה פתרון בריאותי ולחזור לעבודה.
לא זוכרת מה היה סְכום העסקה, מאז הארוע אינה זוכרת. לפני הארוע היה לה זכרון פנומנאלי (ומנגד –) היו לה לפני הארוע בעיות זכרון.
הבעל
בעדותו: התובעת החלה לחפש קונה לאחר מספר חודשים כמנכ"ל. כשנכנסה היתה צריכה לחפש פתרון למצב הכלכלי של החברה. חושב שהוחלט למכור החברה סמוך לחודשיים-שלושה לפני הארוע. מניח שזה הזמן שחיפשה קונה פוטנציאלי. חושב שבחברה, אולי פיטרה עובד או שניים. מעריך שהיתה צריכה לפטר כמחצית העובדים, כ-35-40.
העבודה בחברה היתה אינטנסיבית, אך בערב (הארוע) כשחזרה, זה היה שונה. היו ימים יותר והיו ימים פחות אינטנסיביים, כללית העבודה אינטנסיבית. "התקופה" שבתצהירו זה חודשיים-שלושה אחורה. היתה נתונה לקשיים ולחצים בחודש האחרון וספציפית באותו שבוע ואותו יום זה היה חריג לחלוטין. היתה מאד נסערת. נכנסה והלכה ישר לחדר השינה. יודע כי התובעת סיפרה לו שהקונים מקנדה הגיעו במיוחד לסגור את העסקה, שנסגרה באישור טלפוני של המנכ"ל, שחזר בו מהסכומים. התובעת סיפרה לו שהיה קונה פוטנציאלי נוסף. יודע שיצאה באמצע הפגישה ונסעה ישר הביתה. אישר שהיו לתובעת בעיות של סחרחורת ובעיות זכרון לפני הארוע – אך לא באותה עוצמה. לא חשבו כשאושפזה (היה עמה כשנתקבלה בבי"ח, התובעת הזעיקה אותו כשהיתה אצל הרופאה בקופ"ח) שצריך להזכיר הרקע לפני 3 ימים. תוך כדי התחקור עלה הנושא של הזכרון. לא היה תחקור מעבר לזה. אין לו הסבר איך ארוע כ"כ מיוחד, שהתרגזה כ"כ, שיצאה באמצע הפגישה וחזרה נסערת מאד – לא נזכר כלל. בשישי ובשבת לא טיילו, אלא היא ישנה כל היום בשישי ובשבת, וזה היה חריג ביותר. בשישי בבוקר היה שיעור התעמלות. ביקש בשישי ושבת ללכת למיון לבדוק והיא התעקשה שלא [נפנה לתאורו את תחושותיה הפיזיולוגיות, תגובתה תוך כדי עדותו ותשובתו אח"כ – ושינוי הגרסה] – ודאי שבתצהירו, אינו מתאר כל התחושות הרפואיות; רק כשהשיעור (במכון הכושר) הסתיים: "סחרחורת ונימול בקצה הלשון" ובשונה מעדותו בה ציין כי לא הרגישה צד שמאל של הראש, הכחיש סחרחורת גם בימים הקודמים ואישר בשנים קודם לכן ולאחר שהשיב "קצה הלשון", בתשובה אח"כ, משיב הוא "לא זוכר". לדעתו, עבר שבוע מהטיסה לקנדה, לארוע.
בקרמן

העידה כי התובעת הכירה כל העובדים בחברה לעומק (היו 40-50), לא יודעת על פיטורים בסין (שם היו חברות שעבדו בשביל החברה). החברה היתה בקשיים בשנה האחרונה, מניחה ששנה שנתיים לפני הארוע החברה היתה בקשיים. התובעת והסמנכ"ל היו צריכים לפטר העובדים.
קודם היו כ-3 גלי פיטורים. מינוריים 5 פה, 5 שם. התקופה האינטנסיבית היתה כשהוחלט לסגור החברה מינואר עד אפריל 2013. התובעת התלבטה אִתה, מי, כמה, איך, וכמה קשה היה לה. התייעצה אתה לגבי ההליך החוקי של הנושא.
היו כמה נסיונות למו"מ למכור את החברה, עם גוטקס, ליברמן – עד שנמכרה לגוטקס, סמוך לפיטורים באפריל. קבעה עם התובעת ביום ראשון, בינואר או מרץ או אפריל; התובעת התקשרה ובקרמן היתה בכביש 6 מעירון דרומה. יכול להיות שבקרמן התקשרה לתובעת (נייד לנייד), כשאמרה שיש לה נימולים בלחי. לא זוכרת מתי קבעו להפגש – אפשר להסתכל ביומן במחשב. קבעו כנראה בטלפון. לא זוכרת אם קבעו לחלק המכתבים או לדון מי נכנס לרשימת המפוטרים. קבעו סד"ג של שבוע מראש, גג. יכול להיות גם כמה ימים. נדרשו לפטר העובדים כי עמדו למכור החברה; התובעת והמנכ"ל אמרו לה קצת מראש, לא זוכרת מתי. ידעה שימכרו את החברה או עסקה עם ליברמן. מתי ואיך תסגר החברה לא ידעה, היתה בהיכון, גם התובעת. סד"ג של חודש-חודשיים המו"מ למכור החברה. לא יודעת. כך או כך צריך היה לפטר עובדים. כמה ימים אחרי אותו יום ראשון נסעה לבקר את התובעת. התובעת סיפרה לה מה שעברה, כל מה שהרגישה, שהלכה לקופ"ח, שהזמינו לה אמבולנס. כל הזמן שאלה על העובדים [נציין: גם בשלב זה אינה מספרת מה, עובדתית, סיפרה לה התובעת (לא סימפטומים והרגשתה; ודאי כך, כשבתצהירה אינה נותנת בהקשר זה איזשהי גרסת עובדה, לארועים בעבודה בעיני/לפי תאור התובעת! – גם לא נתבקשה לכך, בשאלות בעקבות].
רבינוביץ

בעדותו ציין כי החברה היתה בקשיים כלכליים לפני שהתובעת נכנסה לתפקיד, היא נכנסה כדי להציל את החברה ולמצוא לה משקיעים; לא זוכר מתי החלה לחפש קונה פוטנציאלי. הביאו אותו ב-2011 כיועץ, לא התעסק בחברה (הביאו אותו כדי להציל את תפרון). יודע כלכלית מה קרה בחברה. הביאו את התובעת כדי לשפר העסקאות שלא הלכו בחברה.

חד משמעית
עומד מאחורי ס' 8 לתצהירו. יודע שהפגישה, זה היה בערך שם (באוקטובר 2013). משפחת ליברמן, 2 אחים, באו לסגור עסקה עם המנכ"ל התפללו "מנחה". הוא ישב בחוץ, לא היה חלק מהמו"מ; התובעת יצאה מהחדר, סוערת כולה, כשהמנכ"ל חזר בו מהעסקה שהיתה צריכה להסתיים. כיועץ עסקי לא ידע מה היה בפגישה, לא ידע כמה כסף אמורים להעביר בעסקה לתפרון. זה היה אחרי

השעה 13:30. היא אמרה: איך המנכ"ל עושה דבר כזה, אחרי שהסכים איתה גם על מחיר וגם על עצם העסקה, שחזר בו. איננו יודע בדיוק ממה חזר בו המנכ"ל. המנכ"ל ביקש שיגיע כי הוא מכיר את האחים ליברמן.
אעפ"כ, חד משמעי,
לא נכנס לפגישה – ניסה לשכנע את הקונים, בא לעודד שהעסקה תצא לפועל. המנכ"ל והסמנכ"ל היו צריכים לסגור העסקה. היה ברור לו שהם הולכים לסגור את העסקה. לא ליווה את התובעת בתפקידה כמנכ"ל החברה. היא יצאה מהפגישה כנראה באמצע. יצאה נסערת. לא יודע אם ניסתה לדבר עם מישהו. הפחד שלה היה לפטר 50-60 איש, ידעו שאם זה לא ילך (יצטרכו לפטר), היא אמרה לו פיטורים של 50 איש ולסגור החברה.
חוץ מזה שהתובעת יצאה נסערת והעסקה לא יצאה לפועל, הוא לא יודע [והרי לטענתו, בא ע"מ לשכנע את הקנדים לרכוש – האמנם לא ידע כלל מה היו תנאי העסקה?!; ולשם מה, איפוא,
בכלל היה במקום? וכ"מעודד" לא הובהר מה היה תפקידו, מחוץ לפגישה?!]
לא זוכר כמה זמן ארכה הפגישה עד שהתובעת יצאה – שעה או שעתיים. הפגישה התחילה כנראה 14:00/13:30, אחרי מִנחה. כשהמנכ"ל יצא אמר לו רק שהעסקה לא יוצאת לפועל. משעומת עם טענתו בתצהיר (ס' 8) כי לקח חלק בפגישה – הוא משיב שהיה בחברה, חלק מהפגישה ההתחלתית, בפגישה העסִקית לא היה בפני
ם. היה במשרדים, פגש את האנשים, לא היה פיזית במו"מ, בפגישה לא לקח חלק, בוודאות.
5.
ולהכרעתנו –
א.
התרשמנו כי התובעת נהנית מאמפתיה רבה של עדיה (בקרמן/רבינוביץ) – בין בשל מצבה ובין בשל הכרות עמה מתקופת עבודתם.
לא נוכל עם זאת שלא לתהות – לשם מה הוגשה עדותו של רבינוביץ – שהרי כל שסיפר לנו, לענייננו, הוא שהתובעת יצאה באמצע הפגישה, שבוודאות היתה באוקטובר 2013 – כשהיא נסערת מאד!
לא קיבלנו את גרסתו ולא התרשמנו מאמינות גרסתו, "כיועץ כלכלי" לתפרון – מי שעצתו היתה למכור את החברה – שאינו יודע דבר על פרטי העסקה ולא נדע כיצד ניסה לשכנע את "האחים ליברמן" (ג"כ גרסה חדשה) לרכוש, כשאינו יודע דבר על פרטי העסקה! – ואף לוּ כך, גם בדיעבד, אינו יודע על מה התפוצצה הפגישה. ונזכיר – הרי חרף ניסוח תצהירו – לא נכח בה!
רבינוביץ, שהיה הבעלים של תפרון עד 2004-5, שהגיע כיועץ כלכלי למנכ"ל (לעודד הקונים?) אינו יודע על שיקולי כדאיות המכירה, בדיקת החברה, דוחות כספיים, תחזיות וכו'?? ודאי כך, משעסקינן בחברה נסחרת בבורסה – כשמידיעתנו, לא יתכן שלא היו דוחות כספיים/תחזיות/מסמכים התומכים בהחלטת המכירה/ביטוי לכך בתשקיף תפרון?! – וכל אלה וודאי מצויים בידיעתו של יועץ כלכלי. לא שוכנענו כי אינו יודע את אלה! נזכיר כי התובעת עצמה בהודעתה (עמ' 3) מציינת שהיו פרזנטציות ודפים – מה שהכחישה בעדותה.
המעט שניתן היה "להציל" מעדותו הוא שהמנכ"ל כשיצא אמר שהעסקה לא נסגרה – אך אינו יודע עוד פרטים, כשבאותה פגישה היו אמורים לסגור עסקה. בכך, בעצם סותר הוא גרסת התובעת, כביכול, העסקה היתה סגורה, הושג סיכום עוד כשהיתה בקנדה...
מבקרמן למדנו – ובניגוד לגרסת התובעת – כי היו כמה גלי פיטורין בשנת עבודתה של התובעת בחברה וכי דובר על גל פיטורין נוסף, עוד קודם לפגישה, שאמור היה לקרות, בין אם תמכר החברה ובין אם לאו! (מה ששולל לחלוטין ה"חריגות" שבפגישה, או תוצאותיה). ודאי כך, כשלכאורה עלה מגרסתה כי הפגישה ביניהן נקבעה עוד טרם לפגישת התובעת עם המנכ"ל, הסמנכ"ל וליברמן.
עוד למדנו כי שנת עבודתה של התובעת כמנכ"ל (ומעדותה של התובעת עלה כי גם עבודתה הקודמת היתה כזו) היתה עבודה אינטנסיבית ותובענית (וכזכור, במהלכה, כמה גלי פיטורין). כך עולה גם מעדות התובעת והבעל.

ב.
נפנה לכך כי התביעה לנתבע הוגשה, ככל הנראה, ביעוץ משפטי – משהתובעת חתומה על י"כ ב-16.12.13 (נספח 1 לתביעה לביה"ד) וחתמה על התביעה לנתבע ב-17.12.13, תביעה שהוגשה ב-8.1.14 – כשרישום מועד הפגישה (בכל עמודי התביעה) – תוקן (ראה כותרות העמודים, ראה ס' 3); כך, בחנו שוב את הדוא"לים שהוצגו (בח.נ. – ומשלא הציגה התובעת אסמכתא עובדתית כלשהי כנספח לתצהירה):
ראשית, נושא התכתובת (נ/5, 3) הוא –
"staying to continue due diligence"

- משמע, אין ללמוד שליברמן הגיע כדי לסגור עסקה, אלא, נשאר ע"מ להמשיך בדיקת נאותות.
שנית, התובעת בפני
יה לליברמן מהמכשיר הנייד (9.1.13,
pm 11:29
) שואלת היכן תרצה לקיים הפגישה והוא משיב לה (10.1.13, 0:05): אראה אותך/כם בסביבות 10 עם מייקל (שִינָה) (נ/3). התובעת משיבה לו (10.1.13, 01:45) – אני במשרד ממתינה לך. ליברמן משיב לה (10.1.13 07:37 /07:34):

11
זה איסוף, ממתין למייקל שיתעורר.
המנכ"ל כותב לליברמן (ולתובעת; 10.1.13; 07:44) – אם מייקל הוא הקונה, אפשר לסגור העסקה בכמה ימים, בלי צורך ב-45 הימים! אבל שיהיה ברור – העקרונות של העסקה סגורים! לא עוד מו"מ בבקשה!
ושוב ליברמן (10.1.13, 10:50) לתובעת (ולא למנכ"ל): "צהריים" (נ/5).
והנה בנ/4 (דוא"ל של ליברמן לתובעת, כמענה לפנייתה אליו) "להתקשר בבקשה".

ג.
התובעת עבדה כמנכ"ל. עבודה אינטנסיבית, בתקופה שהיה צריך להציל את החברה שהיתה בקשיים כלכליים, כשהתובעת חיפשה רוכש/משקיע עפ"נ תקופה של מספר חודשים.
רבינוביץ ידע מהתובעת, שהמנכ"ל לא עמד בהתחייבויותיו. כך גם הבעל.
– המנכ"ל מנגד, לא העיד בפני
נו וגם לא הסמנכ"ל. לא למותר להזכיר כי גם ליברמן ושינה לא העידו בפני
נו.
"קשה" אפוא לקבל טענת התובעת בסיכומיה כי עדותם לא נסתרה, שהרי רבינוביץ והבעל כל כולה של עדותם, מפי התובעת היא; כך גם טענתה כי "עלה מדברי כל העדים ולא נסתר" – כי במהלך הפגישה גילתה התובעת שהמנכ"ל אינו עומד בהתחייבויותיו – לא כך עלה (אלא מפיהם ומפיהּ) ומאידך, אין בפני
נו, ולוּ בדל ראיה, לתימוכין לגרסתה זו. ודאי כך, כשעלה מעדות בקרמן, כי מדובר היה בגל פיטורין נוסף שהתכוננו אליו עוד קודם לפגישה!
לא שוכנענו בהקשר האמור מעדות התובעת ומעדות עדיה – לא שהעסקה(בשונה מהעקרונות) כבר היתה סגורה ("ולחלופין":) לא שהיתה צריכה להסגר באותה פגישה. נציין כי עפ"י הדוא"לים שהגישה לנתבע – אין לכך כל תימוכין, אלא ההפך: נושאיהם הם פגישה "לבדיקת נאותות" ולא לחתימה על הסכם (עפ"י סיכום קודם), או "סגירת הסכמות", שהוסכמו בע"פ. כך גם לא הוכח כלל כי עוה"ד של החברה/תפרון (ומה עם עוה"ד של ליברמן?!) המתינו להקרא כדי להכין הסכם. ודאי כך, אם סוכם, כעדות רבינוביץ, הן על מחיר והן על עצם העסקה (כציטוט התובעת בסיכומיה, עמ' 3), כשאין הסבר – אם אכן כך, לשם מה נתבקש הוא להגיע לפגישה, "לשכנע" את הרוכשים/לעודד וכיוצ"ב?! – ודאי כך, אם כלל לא נכח בפגישה?!
בהקשר זה איננו מקבלים טענת התובעת בסיכומיה (ס' 30) – שהרי "הסתירות הקלות" כטענתה – שורשיות המה, ודאי כשגרסת הליבָּה

עצמה כלל לא הוּכחה, ואין לה ולוּ תימוכין ראייתי דל – גם לא בדוא"לים שהוגשו – ודאי לא במסמך אחד מעשרות המסמכים שוודאי קיימים בחברה/בתפרון/אצל ליברמן – שהרי בבדיקת נאותות של חברת בת בחברה בורסאית עסקינן! וכשראוי להזכיר גם יומן עבודה(ועיתוי הקביעה לפגישות/נוכחים/מוזמנים אפשריים(עורכי דין?)
אין לשכוח כי נקל היה להוכיח את טיעוני העובדה שבבסיס גרסתה – ולא ב"הבל פה" של התובעת והעדים, שידיעתם מפיה היא (וכשעדות בקרמן באשר לרקע הדברים – אינה מבססת חריגוּת מחד ומאידך, אינה יכולה ליתן גרסת עובדה לפגישה עצמה).
ודאי לתובעת, מנכ"ל החברה(!) – מדובר בעבודה במתחים ובלחצים, עפ"נ שעות רבות ביממה, החל משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הליל המאוחרות (ראה הודעתה וראה גם הדוא"לים והשעות), ודאי למנכ"ל שהשתכרה עשרות אלפי ₪ ובחברה שהיתה בקשיים כלכליים לפחות שנה (בין אם הובאה לפתרונם) שנדרשה להם, לפחות לאחר החודשים הראשונים לעבודתה.
מדובר בתפקיד בו היתה אחראית על מספר מקומות בעולם ועשרות עובדים (50 בארץ וכ-70 בחו"ל). התובעת היתה גם קודם לכן מנכ"ל בחברת הזנק מספר שנים. בחברה היו כמה גלי פיטורין, בהם הסתייעה בבקרמן. היתה אצל ליברמן פעם אחת, התכתבו הרבה במיילים וטלפונים, אלא שהוצגה אך תכתובת מ-24 שעות לפגישה (וכאמור, דוא"ל אחד, 5 ימים אחריה).
פרטנו לעיל ובהרחבה גרסת התובעת ועדיה, אך לא התרשמנו מהעדויות מטעמה, שבעיקרן לענייננו, מתאורה שלה, ולאחר ייעוץ משפטי.
בחנו המידע העובדתי מנספחי התביעה לבית הדין (נספח 2): מזה כשנה ידוע על עבודה מאומצת ומיעוט שעות שינה... (כמו כן ידוע על הפרעת תחושה כרונית באמה ובכף יד שמאל בפן לטרלי)...בנוסף מתארת ירידה בזכרון בחודשים האחרונים... מחסור שעות שינה ניכר בחודשים האחרונים...".
"בסיכום ממצאים אבחון נוירופסיכולוגי" (ד"ר אודליה אלקנה; תאריכי בדיקה: 13.11.13, 30.11.13, 29.10.13): "ברקע קצר":... עסקה בשנים האחרונות בתפקידי ניהול ושיווק בכירים (מנכ"לית בחברה גדולה, דירקטורית, יועצת לחברות גדולות ועוד). בינואר השנה מתארת שחוותה ארוע נוירולוגי בו חשה חולשה בפלג גוף שמאלי מלווה בכאב ראש חד וחריף. תיארה חולשה פיזית גדולה בעקבות הארוע וטיפולים עקב כך.
באישור פסיכולוגית קלינית בכירה (19.12.13, רבקה צמת-מבטח) – התובעת התחילה בטיפולה בפברואר לאחר שעברה בינואר אירוע מוחי, אביאלה שהיתה מנכ"לית מפעל, עבדה שעות ארוכות, שלוותה בנסיעות רבות וארוכות בארץ ובעולם.
בהפנייה (מ-5.6.13 רופאת המשפחה) למכון דימות – תסמונת פרוגרסיבית ומשולבת של תלונות על ... החלה לפני יותר משנה ומחמירה"
סיכום אשפוז נוירולוגי, איכילוב (23.1.13) (עמ' 3) – "...כמו כן מתארת תקופות בהן ישנה מעט מאוד בלילה עקב עבודה (לעיתים שעה בלילה למשך כמה ימים).
בחוות דעת נוירולוג (שהגישה התובעת לנתבע, 24.4.14): "בתאריך 10.1.13 חלה החמרה במצבה עת... הופיעה חולשה...".
ראוי לציין בהקשר לכך, כי אף שמדובר בחוות דעת מטעמה, (שהוגשה למל"ל), כזכור כחצי שנה לאחר שפנתה לייעוץ משפטי ו-3 חודשים לאחר שהגישה תביעתה למל"ל – אין כל אזכור לארוע עובדתי, ודאי לא ארוע עובדתי חריג, שהתרחש ביום 10.1.13, ודאי לאור התייחסותו בחווה"ד לאובדן כושר העבודה, בהתייחס לעבודתה (עמ' 3).
תיאור עובדתי נטען מופיע ב-25.2.15, אצל הפסיכולוגית הקלינית [ה"מוצאת" לקבוע קש"ס ובתחום שאינו, בכל הכבוד, בסמכותה], אך גם אז, מדובר ב"מתח ולחץ" ולא לחץ ומתח מיוחדים/חריגים!
עוד ראוי להזכיר כי אם טענה התובעת בפני
נו כי אינה מתארת הארוע החריג לרופאים המטפלים, כי אינה נוהגת לפרט עניינים כאמור – הרי תשובתה (ותשובת הבעל) נשמעה בפני
נו כתשובה מכוונת, אך לא כאמירה משכנעת. לדוגמא, ב-13.1.13 (נ/6) דווקא מתארת "לפני יומיים בזמן התעמלות חשה..." – וכך גם ב"טיוטא" מטיפול נמרץ נוירולוגי באיכילוב – "ברקע": מתוארת דווקא הסיטואציה במהלך שעור ההתעמלות, מתואר תפקידה, לא מתואר רקע קודם רפואי (למעט גינקולוגי; הגם שכאמור, הובהרו סימפוטמים רפואיים רלוונטיים קודמים לארוע) ומנגד – מתואר כי טיילה עם משפחתה (בשבת; עמ' 1). משמע, "פתיחות" אישית כן תוארה (ולא רק סימפטומים/תחושותיה). רק בהמשך מתואר רקע רפואי קודם, כולל תאור רלוונטי לעבודתה, אך אין כל אזכור למתח/לחץ ולא ארוע מיוחד/חריג כלשהו!
במכלול הראיות שבפני
נו כמפורט לעיל
ובאלה (עדויות וראיות) שאינן בפני
נו, לא שוכנענו כי ארע לתובעת ארוע בעבודה, ארוע של כעס/לחץ או ארוע חריג או מיוחד, בו כעסה/היתה בלחץ מיוחד, גם לא על רקע כל הלחץ והמתח
שבעשייתה היומיומית בשנת עבודתה כמנכ"ל, בגלי הפיטורים שנדרשה להם בשנת עבודתה כמנכ"ל, או
יתר הלחצים בהם היתה נתונה במהלך השנה בה כיהנה כמנכ"ל, או בחודשים האחרונים שטרם הארוע הנטען.
ודאי כך באשר לטענה בדבר הצורך בפיטורין כטענתה – כשעלה מעדות בקרמן כי הצורך היה ידוע וברור עוד טרם הפגישה הנדונה (ותימוכין לכך מצוי בעדות הבעל, המציין בהקשר זה פרק זמן של חודשיים-שלושה). כשנזכיר, כי לפי הודעת התובעת לחוקר הנתבע, הרי מכתבי השימוע הוכנו מבעוד מועד (שורות 47 – 48; כשאחרת היתה טוענת כי ביקשה מבקרמן להכין מכתב זימון לשימוע לקראת פיטורים...). כך גם כשעולה מהדוא"ל כי התובעת עצמה הבינה בבוקר הפגישה כי העיסקה אינה סגורה, מה גם שלו עסקינן היה בעיסקה סגורה – לא נדרשה "נוכחותו" של רבינוביץ, ודאי לא שישכנע את הקונים!
ודאי כך, כעולה מגרסת בקרמן שטענה כי היה מדובר בגל פיטורין נוסף, כשגם בהקשר זה התובעת לא הביאה בפני
נו ראיות, שנקל היה להוכיחן.
לא למעלה מן הצורך, נציין כי איננו מקבלים הטענה כביכול אין בפני
נו אסמכתאות לכל התהליך, משעסקינן בחברה בורסאית – דווקא משתפרון היא חברה נסחרת והחברה היא "חברת בת" – מחויב כי בתשקיף היה לכך ביטוי, ודאי כשמ-2012 היו ניסיונות למכור החברה וכיוצ"ב.


ד.
סיכום –
גרסת התובעת ועדיה לא שכנעה אותנו כלל ועיקר. גרסת התובעת אינה קוהרנטית ושוכנענו כי לא היה בעבודתה איזשהו ארוע חריג
או מיוחד, בעקבותיו נתונה היתה התובעת בכעס ובלחץ רב (לכשעצמם), או כאלה השונים ומיוחדים מלחצים ועומסים שהיתה נתונה בהם באופן שוטף בחייה ובעבודתה, שנה אועפ"נ חודשים רבים!

לאור כל האמור – נדחית התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ז, (21 אפריל 2017
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








נציגת
ציבור (עובדים)
גב' אורלי מלי


שרה מאירי
, שופטת -
אב"ד

נציג ציבור (מעסיקים)
מר רון שפיר

נחתם ע"י נ.צ ביום 21.4.17.
הוקלד ע"י שרון קופלביץ /אביבה







בל בית דין אזורי לעבודה 45253-03/15 אביאלה שרבו כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 21/04/2017)