פסקי דין על אברהם ביטון | פסקי דין על יוסף יוסף | פסקי דין על אברהם חדיד | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על עירית עפולה |

61689-03/17 סעש     23/04/2017




סעש 61689-03/17 אברהם ביטון, יוסף יוסף, אברהם חדיד נ' מדינת ישראל, עירית עפולה








בית דין אזורי לעבודה בנצרת

סע"ש 61689-03-17



23 אפריל 2017
לפני:
כב' הנשיאה ורד שפר


המבקשים- התובעים
:

1 אברהם ביטון

2 יוסף יוסף

3 אברהם חדיד

ע"י ב"כ: עו"ד רן סיון



-

המשיבות- הנתבעות
:
1 מדינת ישראל

ע"י ב"כ: עו"ד ארנון חזון
מהפרקליטות

2 עירית עפולה
ע"י ב"כ: עו"ד יריב אזולאי

החלטה

1.
המבקשים הינם עובדי תברואה בשירות עיריית עפולה (להלן: "העירייה")
מזה כ – 25 שנה, ומועסקים כעובדי כפיים בפינוי אשפה.

מושא החלטה זו הנה בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד יישום החלטת הממונה
על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר (להלן: "הממונה על השכר") מיום
17/03/17, לפיה רכיבים מסוימים שנכללים בשכרם של המבקשים הנם בגדר
חריגות שכר ועל כן יש להפסיק לשלמם (להלן: "החלטת הממונה").

2.

להלן העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, שרובן ככולן אינו שנוי
במחלוקת:




א.
המבקשים הנם, כאמור, עובדי כפיים באיסוף אשפה בשירות העירייה
מזה 25 שנה.


ב.
בעקבות צמצום במספר העובדים באיסוף האשפה, וכפי הנראה הכבדה

בעומס העבודה שהיה נהוג עד לאותה עת, נחתם ביום 07/07/2003
הסכם בין ועד עובדי העירייה לבין העירייה בנושא תגמולם של עובדי
התברואה (להלן: "הסכם 2003").

על ההסכם חתמו יו"ר ועד העובדים, מזכיר העירייה, וגם יו"ר מרחב
העמקים בהסתדרות.


ג.
ביום 13/08/2003 שוגר ע"י מזכיר העירייה לעובדים עליהם חל הסכם

2003 מכתב בזו הלשון –

"בהמשך לחתימת הסכם בין הנהלת העירייה ובין ועד העובדים בנושא
מחלקת תברואה הריני לפרוש בפני
ך את השינויים שיבואו לידי ביטוי
בתלושי השכר
-
-
עבור פינוי של 70 צפרדעים יקבל כל עובד 700 ₪ עלות. ביצוע סעיף זה יתבצע ע"י העלעתך לדרגה 9+ וכן תוספת של 2%.
-
כמו כן בתלוש יבואו לידי ביטוי שווים של 22 שע"נ ע"פ דיווח.
-
כמו כן בתלוש תופיע תוספת 300 ₪ ברוטו ע"פ דיווח".

ד.
למבקשים שולמו התשלומים בהתאם להסכם 2003 כסדרם וכנקוב
במכתבו של מזכיר העירייה החל מחודש יולי 2003.

ה.
ביום 25/07/16 קיבלו המבקשים מכתבים ממנהל תחום אכיפה באגף
לשכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, מר פבל צימבליסט (להלן: "מר
צימבליסט"), ובהם הודע להם כי מבדיקת נתוני שכרם עולה כי
העירייה משלמת להם תשלומים חריגים לכאורה בניגוד להסכמים
הקיבוציים המאושרים, חוקת העבודה והסכם מרץ 99, תשלומים אשר
לא קיבלו אישורו של הממונה על השכר כנדרש על פי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב התשמ"ח 1985, ועל כן הם בטלים (להלן: "חריגות
השכר").

תנאי השכר החורגים פורטו במכתבים, והמבקשים והעירייה הוזמנו
להשמיע טיעוניהם כנגד הכוונה לבטל את חריגות השכר וכנגד
האפשרות שתידרש השבת התשלומים החורגים.
ו.
בין העירייה לבין נציגי הממונה על השכר ובינם לבין העובדים
שלגביהם יוחסו חריגות השכר נוהלו מגעים מאז הוצאת המכתבים,
ולגבי חלקם הושגו הסדרים בהסכמה.

עם המבקשים לא הושגה כל הסכמה.

לפיכך שוגרו ביום 19/03/17 מכתבים לראש העיר, מאת הממונה על
השכר, ובהם הודע לעירייה כי עליה להפסיק לאלתר לשלם את
התשלומים החורגים, וניתנה ארכה לעובדים , בטרם יוחלט על השבת
התשלומים, לטעון כנגד כוונת הממונה בעניין זה.

למען הנוחות ומפאת חשיבותו של המכתב נביא להלן את תוכנה של
הפנייה בנוגע לעובד מר אברהם ביטון
, תוך שנציין שנוסחי המכתבים
ביחס לשני המבקשים הנוספים דומים מאוד.

"הנדון: החלטה בעניינו של מר אברהם ביטון
– עובד תברואה – עיריית עפולה
1.
ביום 25.7.16 פנה אליכם מנהל תחום (אכיפה), מר פבל צימבליסט, במכתב שימוע. מר צימבליסט פירט במכתב את המרכיבים בשכרו של מר אברהם ביטון
(להלן:"העובד" או "מר ביטון"), לגביהם קיים חשש כי הינם חורגים. כמו כן, הודיע מר צימבליסט במכתב השימוע כי הממונה על השכר שוקל להפעיל את סמכותו לפי סעיף 29ב לחוק יסודות התקציב התשמ"ה-1985 (להלן:"החוק") וביקש את התייחסותכם. התייחסותו של מר ביטון התבקשה בנפרד.
2.
לאחר עיון בתגובת הרשות מיום 8/12/16 ובתגובת העובד באמצעות בא כוחו, עו"ד רן סיוון, מיום 19/12/16, הנני מחליט על פי סמכותי לפי סעיפים 29, 29א ו-29ב לחוקת כדלקמן:

א.
דרגה:
על פי הנתונים שהוצגו בפני
נו, נכון לתלוש השכר של העובד לחודש יוני 2016, שכרו משולם על פי דרגה 9+ בדירוג המינהלי. על פי סעיף 25.426 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות מתח הדרגות המתאים לתפקידו של העובד, פועל ניקיון ותברואה ברשומת מקומית רמה ב', הינו 4-6 בדירוג המינהלי.
לאור האמור, אני קובע כי שכרו של מר ביטון אמור להשתלם לכל היותר על פי דרגה 6+. תשלום שכרו על פי דרגה 9+ מהווה חריגת שכר
ב.
תוספת חלב:
על פי נתוני השכר של העובד עולה כי בשכרו משולמת "תוספת חלב" שיקלית. התוספת מחושבת על בסיס מספר ימי עבודה והכפלתו בערך שיקלי של 2 ₪ ליום. רכיב שכר זה אינו נהוג לגבי כלל עובדי המדינה ולא קיבל את אישור הממונה על השכר.
לאור האמור אני קובע כי מדובר ברכיב שכר חורג.

ג.
תוספת ספיגה:
על פי נתוני השכר של העובד עולה כי בשכרו משולמת תוספת ספיגה אחוזית של 6.5% מהשכר המשולב ותוספת איזון. רכיב שכר זה אינו נהוג לגבי כלל עובדי המדינה ולא קיבל את אישור הממונה על השכר.
לאור האמור אני קובע כי מדובר ברכיב שכר חורג.

ד.
תוספת הסכם 103:
על פי נתוני השכר של העובד עולה כי בשכרו משולמת תוספת
"הסכם 103" שיקלית. התוספת מחושבת על בסיס מספר ימי עבודה באותו חודש והכפלתו בערך שיקלי של 13.64 ₪ ליום. רכיב שכר זה אינו נהוג לגבי כלל עובדי המדינה ולא קיבל את אישור הממונה על השכר.
לאור האמור אני קובע כי מדובר ברכיב שכר חורג.

ה.
תוספת הסכם 203:
על פי נתוני השכר של העובד עולה כי בשכרו משולמת "הסכם 203" שיקלית. התוספת מחושבת על בסיס מספר ימי עבודה באותו חודש והכפלתו בערך שיקלי של 26.16 ₪ ליום. רכיב שכר זה אינו נהוג לגבי כלל עובדי המדינה ולא קיבל את אישור הממונה על השכר.
לאור האמור אני קובע כי מדובר ברכיב שכר חורג.

ו.
תוספת פרמיה:
על פי נתוני השכר של העובד עולה כי בשכרו משולמת תוספת "פרמיה" שיקלית. התוספת מחושבת על בסיס מספר ימי עבודה באותו חודש והכפלתו בערך שיקלי של 25 ₪ ליום. רכיב שכר זה שולם למר ביטון גם במועד הקובע של ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 (להלן:"הסכם מרץ 99"). יצוין, כי מר ביטון הוא עובד ותיק, כפי שמושג זה הוגדר במסגרת הסכם מרץ 99.
הכשרתו של רכיב שכר מכוח הסכם מקומי, בשכרו של עובד וותיק, לאחר הסכם מרץ 99, מחייב לקבל את אישורו של הממונה על השכר או לעמוד בשני תנאים מצטברים. ראשית, יש להראות כי הרכיב הובטח, הונהג או הוסכם לפני 31.8.98. במקרה של תוספת פרמיה ועל פי הנתונים שנמסרו מהעירייה ניתן ללמוד כי רכיב זה עומד בתנאי זה. התנאי השני, הוא כי רכיב ימשיך להשתלם לעובד וותיק בדיוק באותו אופן כפי שהוא שולם לו ערב חתימת ההסכם, בכפוף לאותם תנאים והתניות שחלו על רכיב זה ערב חתימת ההסכם (כלומר, במשכורת פברואר 99 המשולמת בתחילת מרץ 99).
על פי המידע המצוי בפני
י עולה כי הערך השיקלי היומי של תוספת פרמיה במועד הקובע לפי ההסכם עמד על סך של 23.7 ₪.
עדכון תוספת פרמיה, מעבר למה ששולם למר ביטון – ערב חתימת ההסכם לא קיבל את אישור הממונה על השכר ולכן עדכון זה מהווה חריגת שכר.

ז.
תוספת עבודת אשפה:
על פי נתוני השכר של העובד עולה כי בשכרו משולמת תוספת "עבודת אשפה" שיקלית. התוספת מחושבת על בסיס מספר ימי עבודה באותו חודש והכפלתו בערך שיקלי של 9 ₪ ליום. רכיב שכר זה שולם למר ביטון גם ערב חתימת ההסכם הקיבוצי מיום 3/3/99 (להלן:"הסכם מרץ 99"), אך זאת בערך שיקלי יומי של 8.5 ₪, בהתאם לנתונים שהועברו על ידי העירייה. עדכון תוספת עבודת אשפה, מעבר למה ששולם למר ביטון ערב חתימת ההסכם לא קיבל את אישור הממונה על השכר ולכן עדכון זה מהווה חריגת שכר.
3.
על העירייה להפסיק באופן מיידי תשלום של רכיבי השכר החורגים, כמוסבר בסעיף 2 לעיל.
4.
בהתייחס לטענותיו של העובד במכתב התשובה לשימוע, והמסמכים שהועברו על ידי העירייה, אציין כדלקמן:
א.
סיכום הדברים מיום 1/1/02 שהוצגו על ידי העירייה, הינו הסכם מקומי אשר לא קיבל את אישור הממונה על השכר. לאור סעיף 5 להסכם חריגות השכר מחודש 3/99 (להלן:"הסכם חריגות השכר"), אין העובד זכאי לתוספת על פיו.
ב.
הוועדה הפריטטית מיום 20/1/000, שאף היא הוצגה על ידי העירייה, איננה רלוונטית כלל לטענות שהועלו במכתב השימוע, ומכל מקום, החלטה של ועדה פריטטית כפופה אף היא לאישורו של הממונה על השכר מכוח הוראות החוק.
ג.
ההסכם בין ועד העובדים לעירייה בנושאי עובדי תברואה, מיום 7/7/03 אליו מפנה ב"כ העובד, גם הוא הסכם מקומי אשר לא קיבל את אישור הממונה על השכר ועל כן ובהתאם לסעיף 5 להסכם חריגות השכר, אין העובד זכאי לתוספות על פיו.
ד.
מכתב מיום 13/8/03, אליו מתייחס ב"כ העובד, לא הועבר לעיוננו אולם היות ופירוט התוספות בו נשען על הסכם אשר לא קיבל את אישור הממונה על השכר כנדרש, הרי שאין הוא מקים זכאות לקבלת תוספות השכר שפורטו בו.
ה.
כל תוספת שכר שניתנה מכוח ההסכמים שלא אושרו על ידי הממונה על השכר (לרבות הסכמים המפורטים בסעיפים א-ג לעיל) הינה תוספת שכר חורגת אשר הוענקה בניגוד לחוק.
ו.
אשר לטענת ההסתמכות, איני מקבל טענה זו, שכן אין מקום להסתמך על הסדר בלתי חוקי, ומכל מקום, הסכם מרץ 99 מאזן דיו בין אינטרס ההסתמכות של העובדים לבין אינטרס ההסתמכות של כלל הציבור לשים קץ לתופעות של הסדרים בלתי חוקיים המנוגדים להוראות חוק יסודות התקציב.
ז.
איני מקבל גם את טענת העובד באשר לחלוף הזמן, טענה שכבר נדחתה בעבר בפסיקה.
5.
בטרם אקבל החלטה בעניין השבתם של כספים ששולמו לעבוד בניגוד לדין בעבר, הנני מאפשר למר ביטון, ככל שהוא מעוניין בכך, להביא בפני
י טיעונים באשר לנסיבותיו האישיות, על מנת שאלה יילקחו בחשבון במסגרת השיקולים של החלטת ההשבה. על העובד להעביר לידינו את טיעוניו בכתב, וזאת תוך 21 יום ממועד חתימת החלטה זו. ככל שלא תתקבל כל תגובה מצד העובד בפרק זמן זה, תתקבל החלטה בהעדר תגובה.
6.
לאחר ביצוע האמור, נדרשת הרשות להוציא תלוש שכר מתוקן אשר ישקף את הפחתת התשלומים החורגים בשכרו. יש להעביר אלי את תלוש השכר של מר ביטון לחודש הקרוב".

ח.
מכאן הבקשה בה עסקינן, שיוער שבעקבות הגשתה ומשנקבע דיון בה,
והיות והוגשה בערבו של חג הפסח, נאות הממונה להסכים לדחיית
כניסת הוראתו לתוקף בחודש ימים.

3.
להלן תמצית טענותיהם העיקריות של המבקשים –
א.
ההפחתות הנדרשות בשכרם מסתכמות כדי השיעור הניכר של 20%
מהשכר.

המבקשים שהנם עובדי כפיים, הניחו כי התשלומים ניתנו להם כדין
בהתאם להסכם 2003 שקיבל גושפנקא של ועד העובדים העירייה
וההסתדרות, והסתמכו על זכאותם להם תוך שלקחו על עצמם
התחייבות שונות
ונטלו הלוואות.

הקיצוצים שמבוקש לעשות בשכרם יהוו גזירה שלא יוכלו לעמוד בה,
לרבות העדר יכולת לעמוד בתשלומי משכנתאות בעקבותיה הם עלולים
לאבד את קורת הגג שלהם.

בנוסף, תגרם פגיעה בפנסיה לה יהיו זכאים.

ב.
הפסקת התשלומים שהוגדר כחריגות שכר תהיה הפרת התחייבות
שלטונית של העירייה.

על העירייה מוטלת האחריות לדאוג לכך ששכרם של המבקשים, שהנם

עובדים מוחלשים שהסתמכו על התחייבויותיה כלפיהם -
לא ייפגע.

העירייה גם הפרה את חובת תום הלב שלה כלפי עובדיה – המבקשים,

בכך שלא דאגה לקבל אישורו של הממונה על השכר להסכם 2003.

ג.
החלטת הממונה על השכר נעשתה מבלי שהופעל שיקול דעת עובר
לקבלתה, ויש בה כדי להוות שרירות לב ואטימות למצבם.

היה על הממונה להפעיל סמכותו ולאשרר בדיעבד את הסכם 2003 או
חלק ממנו, והוא לא עשה כן.

ד.
מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שייגרם להם נזק כבד ככל שלא
יינתן הצו הזמני, הם לא יוכלו לעמוד בהתחייבויותיהם וזכויות
הפרישה שלהם תיפגענה, והכל על לא עוול בכפם.

לעומת זאת, למשיבים לא ייגרם נזק ככל שעד להכרעה בתביעות

העיקריות ימשיכו המבקשים בעבודתם הרגילה.

4.
להלן תמצית טענותיה העיקריות של העירייה –

א.
כל פעולות העירייה שנעשו ביחס למבקשים נעשו בתום לב ותוך כפיפות

לממונה על השכר.

העירייה נהגה כלפי המבקשים במירב הרגישות תוך ניסיון להביא
לתוצאה המיטבית עבורם.

ב.
העירייה כמובן תציית לכל צו שיינתן על ידי בית הדין, תוך שהגם
שהיא סבורה שאין הצדקה למתן צו – היא משאירה את הסוגיה
לשיקול דעת בית הדין.


5.
להלן תמצית טענותיו העיקריות של הממונה על השכר -


א.

מטרתו

של

סעיף 29 לחוק יסודות התקציב,

כפי

שהיא

באה

לידי


ביטוי

בהלכה הפסוקה הינה

שמירה

על

יציבות

המשק

באמצעות


שמירה

על

מסגרות

השכר
ועל "אחידות גישה"
כאשר

לממונה

על


השכר

הואצלו

סמכויות

שר

האוצר

לפקח

על

גופים הניזונים מכיסו


של

הציבור

ותפקידם

הינו

לשרת

את

הציבור
.


ב.

משלא

ניתן

למבקשים

אישור

בגין

תנאי

העסקתם

החורגים

מן



המקובל במדינה
,
לא

ניתן

לקבל

את

טענותיהם

כי

הם

זכאים

להמשיך


ולקבל

תנאים

חורגים

אלו
.


ג.
על פי פסיקת בתי הדין, מדיניותו של הממונה על השכר גוברת על

אינטרס ההסתמכות של העובד על הסדר בלתי חוקי.

עובד של גוף מתוקצב שנהנה תקופה ממושכת מחריגות שכר, לא יוכל
לטעון למניעות השתק או שיהוי בשל חלוף הזמן ממועד מתן ההטבה
ועד למתן החלטת הממונה.


ד.
עסקינן בבקשה למתן סעד זמני בעניין כספי, וההלכה היא שבכגון דא
לא יינתנו סעדים זמניים.


בתי

הדין

לעבודה הורו

באופן

עקבי

על

יישומה

של החלטת

הממונה

על



השכר

במהלך

ביצוע

הביקורת

השיפוטית, ונמנעו

מלתת

צווי

מניעה
זמניים

מתוך

הבנה

שצווים

כאלה

ימנעו

למעשה

את

יכולתו

של


הממונה

על

השכר

לבצע

את מדיניותו
.
כך, במקרים

רבים

שבהם

החליט

הממונה

על

השכר

על

ביטול

חריגות


שכר

שנגדו

את

הוראות חוק, דחו

בתי

הדין

לעבודה

את

הבקשות


ונמנעו

מלתת

צו

מניעה

זמני, וזאת

מתוך

עמידה על

תכליתו

של

החוק


ועל

הנזק

הנגרם

לקופת

הציבור

עם

הימשכות התשלומים החריגים.
בכל הנוגע למאזן

הנוחות, קבעו בתי הדין


כי

החלטות

הממונה

על


השכר

אינן

יוצרות מצב

בלתי

הפיך, ואם

בסופו

של

דבר

יימצא

כי

נפל


פגם

בהחלטת

הממונה
-
ניתן

להשיב

את הגלגל

לאחור

ולפצות

כספית,
מתוך קופת העירייה
.
לעומת זאת אי מתן הצו יגרום נזק לקופה הציבורית, וככל שיחלוף
הזמן יקשה לבצע את חובת ההשבה, כאשר אין וודאות שיתקיים מקור
ממנו ניתן יהא לגבות את הכספים.


ה.
בענייננו החלטת הממונה נכונה מבוססת עניינית וסבירה ואין הצדקה
להתערב בה.

מדובר בתוספות שכר חריגות שהמבקשים אינם זכאים להן.

טענות המבקשים והעירייה נבדקו על ידי הממונה ונדחו אחת לאחת.

6.
ההיבט הנורמטיבי –


סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב תשמ"ח 1985 קובע כהאי לישנא –

"
גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או
בגימלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או
הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או
באישורו של שר האוצר;"

סעיף 29(ב) לחוק מוסיף וקובע חזקה כדלקמן -

"על אף האמור בכל דין, כל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את
הוראות סעיף קטן (א)".


אשר לבדיקת תוכנו של הסכם חורג קובע סעיף 29א לחוק כך –

"



(א)ראה שר האוצר כי הסכם או הסדר בגוף מתוקצב או בגוף נתמך נוגד לכאורה
את הוראות סעיף 29(א), רשאי הוא –
(1)
להודיע לצדדים להסכם או להסדר כי החליט לבדוק אותו, וכי קיים חשש שההסכם או ההסדר בטל, כאמור בסעיף 29(ב), במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף 29(א) (להלן – הסכם בבדיקה);
(2)
ליתן לצדדים להסכם בבדיקה, לאחר ההודעה כאמור בפסקה (1), ולמשך תקופה שלא תעלה על חודש ימים, הזדמנות להביא את טענותיהם בכתב וכן כל מידע כתוב שימצאו לנכון.


(ב)
ראה שר האוצר, על יסוד ראיות שבפני
ו, לרבות הטיעונים והמידע
שהביאו הצדדים לפניו, כי ההסכם שבבדיקה נוגד לכאורה את ..................

הוראות סעיף 29(א) וכי נחוצה תקופה לבדיקתו רשאי הוא –
(1)
לקבוע תקופה, שלא תעלה על 4 חודשים מיום סיום התקופה שנקבעה לפי סעיף קטן (א)(2), לבדיקת ההסכם בבדיקה (להלן – תקופת בדיקה); בנסיבות המצדיקות זאת רשאי שר האוצר להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן (א)(2) ואת תקופת הבדיקה, לצורך השלמת הבדיקה;
(2)
להורות על גובה התשלום המותר בשל ההטבות הכספיות הקשורות לעבודה, כמשמעותן בסעיף 29, לפי ההסכם בבדיקה, שרשאי הגוף הנתמך או המתוקצב לשלם בתקופת הבדיקה (להלן – התשלום המותר);
(3)
לקבוע, על אף האמור בכל דין, הוראות בדבר הסדרי הפקדה של תשלומים מעבר לגובה התשלום המותר ואשר בהם התחייב גוף מתוקצב או גוף נתמך על פי ההסכם בבדיקה, וכן לקבוע דרכים לשמירת ערכם של הסכומים שהופקדו למשך תקופת הבדיקה;
(4)
הוראות חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, לא יחולו על תשלום שכר, שהוא מעבר לתשלום המותר בתקופת הבדיקה.


ולבסוף, בכל הנוגע לתוצאות בטלות ההסכם החורג, נקבעו בסעיף 29ב לחוק
הדברים הבאים -

"
(א)הסכם או הסדר ששר האוצר ראה לגביו כי הוא נוגד את הוראות
סעיף 29(א) וכי חלות עליו הוראות סעיף 29(ב), לא יחולו עליו הוראות
סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.

(ב)
שר האוצר רשאי לפעול לגבי הסכם או הסדר כאמור בסעיף קטן (א)
גם לפי כל אחד מאלה:
(1)
להודיע לצדדים להסכם על בטלות ההסכם או ההסדר כאמור בסעיף 29(ב) (להלן - ההסכם הנוגד), ועל החובה של הגוף המתוקצב או הגוף הנתמך להפסיק לאלתר כל הטבה כספית הקשורה לעבודה שמקורה בהסכם הנוגד;
(2)
בהתחשב במדיניות השכר הכוללת במגזר הציבורי, במידת החריגה של ההסכם הנוגד מן הנהוג לגבי כלל עובדי המדינה, ומטעמים שבצדק -
(א)
לקבוע מהו ההסכם או ההסדר אשר יכול לחול על הצדדים במקום ההסכם הנוגד, לרבות בדרך של אישור הוראה מהוראות ההסכם הנוגד;
(ב)
לקבוע הוראות אשר יחולו על הגוף המתוקצב או הנתמך אשר הינו צד להסכם הנוגד, בדבר חובתו לתבוע השבה של הטבה שהוענקה על פי ההסכם הנוגד, היקפה של ההשבה ומועדיה; פעולה לפי פסקה זו תינקט לאחר שניתנה לצדדים להסכם הנוגד הזדמנות להשמיע את טענותיהם, ואולם אם צד הביא את טענותיו לפי סעיף 29א(א)(2) תינתן לו הזדמנות להוסיף עליהן בלבד;
(3)
להורות על העברת הכספים שהופקדו לפי סעיף 29א(ב)(3) לגוף המתוקצב או הנתמך, או לעובד, לפי הענין, ובהתאם להודעתו".







כבר נפסק כי סעיף 29 לחוק הוא "סעיף היסוד", בו נקבע הדין המהותי

להגשמת תכליתו של החוק ומטרתו, שלא לאפשר פריצת מסגרות השכר

והקפדה על
"ריסון תקציבי".
ועוד נקבע
- "גופי השלטון המקומי (כגון - עיריות, מועצות מקומיות, מועצות
אזוריות) הם גופים שהקמתם ופעולתם מוסדרים ומעוגנים בחוק. אין לגופים
אלה, כמו לכל גוף מינהלי הפועל לפי חוק, כוחות וסמכויות זולת אלה שהוקנו
להם בחוק. גופי השלטון המקומי הם חלק בלתי נפרד ממערך השרות הציבורי
והם ניזונים מכספי ציבור הבאים להם ממסים מקומיים הנגבים על פי חוק
ומהקצבות השלטון המרכזי (הממשלה). לא בכדי נתונים גופי השלטון המקומי
למערכים של בקרה ובקורת, פנימיים וחיצוניים, וחייבים הם בהתנהלות על פי
כללי מינהל ציבורי תקין, עקרונות של שקיפות וגילוי נאות ושאר הכללים
החלים על גופים הפועלים על פי דין.
קופת הרשות המקומית היא קופה
ציבורית לכל דבר והיא נועדה לצרכי הציבור הזכאי לקבל שירותים במימונה.
הקופה הציבורית אינה נחלתו הפרטית של אדם או נושא משרה או חבר נבחרים.
הקופה היא של הציבור וככזו עליה להתנהל במקצועיות, באחריות, בשקיפות
ובכפיפות למנגנוני בקרה. כך, כפופה הרשות המקומית לביקורת מבקר המדינה,
לבקרת משרד הפנים, לביקורת השיפוטית של מערכת המשפט ולכל מערך ראוי
ומוסמך של בקרה ובקורת. אחד הנושאים להם נדרשת קופת הרשות המקומית
הוא השכר ותנאי השרות של עובדיה ובתחום זה נכנס לתמונה הממונה על השכר

במשרד האוצר.
חוק יסודות התקציב קובע הוראות מהוראות שונות הנוגעות
לעקרונות ניהול תקציב המדינה ולענייננו יצר החוק מנגנון של בקרה ופיקוח
הדוקים מצד השלטון המרכזי על הרשות המקומית בתחום השכר ותנאי השרות.

מנגנון זה מעוגן בהוראות סעיפים 29, 29א ו-29ב' לחוק יסודות התקציב...."
[ראו, עע 02 / 1445 אמריק (יהודה) פרידמן - עיריית מגדל העמק והיועץ

המשפטי לממשלה, פורסם בנבו, מיום 19/12/04].

על פי ההלכה הפסוקה, קיים חשש שמא בהעדר פיקוח ובהעדר תמריץ כלכלי
לחסוך בכספי הציבור תהא נטייה לגורמים השונים בגופים המפוקחים לתגמל
את עובדיהם בחריגה מהמקובל בשירות המדינה ובגופים מתוקצבים
מקבילים.
זה מכבר גם נקבע
כי אישורו של שר האוצר לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב הוא "קונסטיטוטיבי" ועל כן הוא צריך להיות מפורש (ראו דב"ע
נו/3-278 קיזמן - עיריית גבעתים, פד"ע ל"א 116).
משכך, גם מקום בו עסקינן בחוזה עבודה שהינו בגדר הסדר חוקי ותקף לכל דבר במערכת היחסים שבין הצדדים להסכם העבודה , הרי שמשעה שאחד הצדדים ליחסים הינו גוף מתוקצב – כפוף ההסדר להוראות שנועדו למנוע חריגות שכר, ומשמדובר בחריגת שכר
הוראת סעיף 29(ב) לחוק יסודות התקציב הופכת אותו לבלתי חוקי ובטל.
[ראו, למשל,
ע"ע (עבודה ארצי) 1183/01 עמוס אהרון נ' המועצה האזורית מרחבים (פורסם בנבו, 24.06.2003)].

7.
אשר להיקף הביקורת השיפוטית על החלטות הממונה על השכר במקרה נתון,
נאמרו על ידי בית הדין הארצי הדברים הבאים –
"תפקידו של בית הדין הוא להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטת הממונה, לפי
הכללים הנקוטים בערכאות השיפוט לגבי החלטות מנהליות. בית הדין מפעיל
בעניין זה את העקרונות והכללים העולים מן המשפט המנהלי, כפי שהוא מגובש
בחקיקה ובפסיקה. הביקורת השיפוטית היא לעולם חיצונית והיא בוחנת אם נפל
בהחלטה המנהלית פגם מן הפגמים הפוגמים בהחלטה מנהלית והמצדיקים
התערבות שיפוטית, כגון – חוסר סמכות, שיקולים זרים, אפליה, חוסר סבירות,
העדר מידתיות, ודומיהם. בכל מקרה, אין זה מתפקידו ומסמכותו של בית הדין
להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות המוסמכת ולעצב החלטה במקומה,
על פי שיקול דעת בית הדין".

[ראו, ע"ע (עבודה ארצי) 1420/04 מדינת ישראל
-
הממונה על השכר במשרד האוצר-אירית אורון (פורסם בנבו, 02.01.2006)].

8.
מן הכלל אל הפרט –

אקדים את המאוחר ואומר, כי לצערי , בכל ההבנה למצוקתם הניכרת של
המבקשים ולתחושתם כי הם סופגים מכה קשה על לא עוול בכפם – לא
מצאתי שניתן, בנסיבות העניין, להעניק להם את הסעד הזמני המבוקש, וזאת
מהנימוקים המצטברים שדלקמן –

א.
מבחינת החלטת הממונה בעניינם של המבקשים לא מצאתי

שמתקיימות בה הנסיבות המצדיקות התערבות בשיקול הדעת המנהלי,
כבר כעת בשלב הלכאורי בו טרם נפרשה לפני בית הדין התשתית
העובדתית המלאה.

עסקינן, לכאורה, במהלך בדיקה מתון שבמהלכו ניתנו הן לעירייה והן
לעובדים הרלבנטיים הזדמנויות לפרוש בפני
הממונה את מלוא
הטענות, הנתונים והמסמכים .


הממונה הפעיל שיקול דעתו, ניהל דין ודברים עם העירייה והגיע

להסדרים עם חלק מהעובדים.
מהדברים שהושמעו במעמד הדיון בסעד הזמני ע"י נציג הממונה, מר
צימבליסט, עולה שנלקחו בחשבון לכאורה גם הנתונים המסויימים של
עבודתם של עובדי התברואה בכלל ופינוי האשפה בפרט.
הממונה התייחס, בהחלטתו, לעובדה שבין העובדים לעירייה נחתם
הסכם 2003, וקבע, בתוקף סמכותו ובהתאם לדין, שמשמדובר בתנאי
שכר חריגים ההסכם אינו תקף משלא קיבל אישורו של הממונה.
עוד הבהיר מר צימבליסט כי הממונה לא מצא לנכון להפעיל, בנסיבות
המקרה דנא את סמכותו בהתאם להוראות סעיף 29ב(ב) ולהכשיר
רטרואקטיבית, ולו באופן חלקי, את התשלומים החריגים שהוסכמו,
וגם הסביר מדוע.


ב.
למעשה, טענתם היחידה של המבקשים, ככל שהדבר נוגע לפגמים שהם

ייחסו לשיקול הדעת שהופעל בעניינם, הייתה שהממונה לא התייחס
לעובדה שמדובר במקרה חריג בשני מובנים – ראשית – היקף העבודה
שנדרש מהם בתמורה להטבות השכר המדוברות, ושנית – העובדה שאין
מדובר בעובדים בכירים שזוכים לשכר גבוה אלא לעובדי כפיים ששכרם
נמוך יחסית.

חוששני שיקשה לקבל טענתם זו, שכן לפחות לכאורה אין מדובר

בנסיבות שלא זכו להתייחסות, הממונה התייחס בהחלטתו לעובדה
שמדובר בהטבות שעוגנו בהסכם חתום, ומדברי מר צימבליסט הושלם
הרקע בכל הנוגע לתנאי השכר המסויימים של המבקשים אשר בהיבטים
מסויימים, כמו למשל בהיקף שעות העבודה שעליהם לבצע תמורת שכר
בגין משרה מלאה– הינם מיטיבים אף ביחס לעובדים עמם כתף אל כתף.

ג.
אשר למאזן הנוחות – חוששני שגם בעניין זה הצדק עם הממונה.

אמנם אי הנוחות (בלשון המעטה) שתגרם למבקשים כתוצאה מהקיצוץ

המשמעותי בשכרם – גדולה, אולם ככל שתתקבל התביעה העיקרית –
לא תהא כל מניעה לשלם להם את כל הכספים שזכאותם להם תיקבע.

לעומת זאת – ככל שיינתן סעד זמני והתביעה תידחה – הרי שראשית

תמשיך להפגע הקופה הציבורית, ותהא בכך גם פגיעה בסמכות הממונה,
ואין ספק שככל שיצטברו הפרשי השכר שידרשו המבקשים להשיב –
יקשה עליהם מאוד – גם לאור גרסתם שלהם – להשיבם.


ד.
יוער, כי מעבר לכך שליבו של בית הדין עם המבקשים, הרי הדעת אינה
נוחה מכך שהעירייה שחתמה על הסכם 2003 עם המבקשים תצא
"נקייה" (והוא הדין ביחס להסתדרות שנציגה חתם על ההסכם) –
שניהם לא טרחו לדאוג לקבלת אישורו של הממונה להסכם, או ליידע
את העובדים שההסכם חל עליהם שהוא כפוף לאישור הממונה.

יחד עם זאת אין בכך כדי להצדיק חיוב העירייה לעמוד בהתחיבויותיה

החוזיות, שכן בכך יינתן הכשר להסדר בלתי תקף.

לצד זאת, הרי שכפי שצוין במעמד הדיון בבית הדין, אין פירושו של דבר
שלא ניתן לתבוע פיצוי מהמעסיקה, כפי שבין היתר עשו המבקשים
בתביעתם העיקרית.

[השוו,
ע"ע (ארצי ) 185/07 שלמה שמעוני -חברת נמל אשדוד (פורסם
בנבו, 28.11.2007)].
9.
אשר על כן וכאמור לעיל, הבקשה למתן הסעד הזמני נדחית.

הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין שיינתן בתיק העיקרי.

הנתבעות יגישו כתב הגנה כדין כנגד התביעה העיקרית.

הצדדים יקבלו הזמנה לדיון המוקדם בנפרד.
ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ז,
(
23 אפריל 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.











סעש בית דין אזורי לעבודה 61689-03/17 אברהם ביטון, יוסף יוסף, אברהם חדיד נ' מדינת ישראל, עירית עפולה (פורסם ב-ֽ 23/04/2017)