פסקי דין על דוד צור | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח | פסקי דין על רפי אליהו | פסקי דין על החברה המרכזית לייצור משקאות קלים |

32323-03/16 עא     25/04/2017




עא 32323-03/16 דוד צור נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, רפי אליהו, החברה המרכזית לייצור משקאות קלים








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 32323-03-16 צור נ' בע"מ ואח'

רע"א 32604-03-16 צור נ' חברה לביטוח בע"מ ואח'




בפני

כבוד השופטים אב"ד-סגן נשיא
י' שנלר
, סגן נשיא
ד"ר ק' ורדי
, ע'
רביד


מערערים

דוד צור
ע"י ב"כ עו"ד אמיר נגלר


נגד


משיבים

1.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
2.רפי אליהו
ע"י ב"כ עו"ד שמרית כהן דאום

3.החברה המרכזית לייצור משקאות קלים
ע"י ב"כ עו"ד אסנת ברק




פסק דין



השופט ד"ר קובי ורדי – סג"נ
1.
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופט רמי חיימוביץ) מיום 17/2/16 בת"א 57684/07 שקבע שהאירוע נשוא התביעה אינו מהווה תאונת דרכים ושאין ללכת לכן במסלול לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), אלא להמשיך במסלול הנזיקי לפי פקודת הנזיקין (שאז יש צורך להוכיח רשלנות ואין אחריות מוחלטת).
הרקע העובדתי והמחלוקות
2.
בכתב התביעה נטען כי המערער, יליד 1950, שהיה בעת האירוע של התאונה מנהל חברה ליבוא שטיחים, נפגע ביום 5/4/06, כאשר ספג מכה חזקה מרמפה של משאית חברת "קוקה קולה" שעמדה במקום "אסור לחניה", כאשר המשיב 2 היה נהג המשאית (להלן: "הנהג").
3.
המשיבה 1 הינה מבטחת המשאית ומשיבה 3 הייתה בעלת המשאית. בתחילה היו המשיבות חלוקות בשאלת האחריות, ברם בהמשך הודיעו כי עמדתן המשותפת הינה שהתאונה אינה תאונת דרכים ושהן יחלקו בנטל הפיצוי למערער שייקבע (אם ייקבע) על ידי בית המשפט.
4.
למעשה אין מחלוקת כי ביום 5/4/06 הגיע המערער במסגרת עבודתו לסניף שופרסל באשדוד וכשסיים את עיסוקיו (כספק שטיחים) בסניף, יצא מיציאת הספקים בחלק האחורי של הסניף בו חנתה באותה עת משאית חלוקה של המשיבה 3 שפרקה סחורה והרמפה שלה הייתה מורדת, כאשר המערער נתקל בפינת הרמפה הפתוחה ונפגע בכתפו ובעינו.
5.
המחלוקת בין הצדדים הייתה כאמור תחילה, האם מדובר בתאונת דרכים, כאשר המערער טען כי המשאית חנתה במקום אסור היוצר סיכון תחבורתי.
פסק דינו של בית משפט קמא
6.
בית המשפט קמא דן בחזקה המרבה בסעיף 1 לחוק הפיצויים הקובע כי תאונת דרכים כוללת גם "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו", כאשר יש צורך להוכיח עמידה של הרכב באופן שיש בו סיכון תחבורתי וזאת בין אם החניה הייתה בדין ובין שנעשתה בניגוד לדין, כאשר היתקלות של הולך רגל במשאית חונה שעסקה בפריקה וטעינה אינה מהווה תאונת דרכים שבו לא התממש סיכון תחבורתי כלשהו.
7.
במקרה דנן קבע בית משפט קמא כי המשאית חנתה באזור פריקה וטעינה של חנות סופרמרקט ועסקה בפריקה וטעינה, כשאין ראיה לכך שמדובר בחניה במקום אסור על פי דין שכן המשאית עמדה במקום המיועד לפריקה וטעינה בסמכות וברשות ועשתה את שהוזמנה לעשות בכניסת הספקים (ולא של הקהל) המיועדת להכנסת סחורה לסניף ע"י העובדים והספקים דוגמת המערער.
8.
החניה לא יצרה במקרה דנן סיכון תחבורתי, כשגם אם יקבל בית המשפט את טענת המערער שהמשאית חנתה קרוב מדי לפתח החנות לא מדובר בסיכון תחבורתי (להבדיל מסיכון נזיקי רגיל), שכן המשאית עמדה במקום של פריקה וטעינה, לא נעשה שימוש בכוחה המנועי, לא היה ערך תחבורתי לעמידתה במקום, הרמפה לא סטתה לתוך כביש או מדרכה באופן שיסכן אנשים, החניה לא גרמה לסיכון לכלי רכב כלשהו ולא השפיעה על נסיעת רכבים או הליכת הולכי רגל.
לכן, קבע בית המשפט קמא שלא מדובר בתאונת דרכים ושהסיכון שהתממש אינו סיכון תחבורתי אלא סיכון רגיל ולגביו עומדת ותלויה העילה הנזיקית (שממשיכה להתברר בבית המשפט).
טענות הצדדים בערעור
9.
לטענת המערער מדובר בסיכון תחבורתי שנוצר עקב חניה מסוכנת, כאשר המערער נתקל ברמפה של המשאית עקב החניה המסוכנת שלה שהיא זו שיצרה את הסיכון וגרמה לנזק אשר התממש בדרך של התנגשות בין המערער כהולך רגל שיצא מהדלת לבין הרמפה של המשאית וסיכון שנוצר עקב חניה מסוכנת הוא סיכון תחבורתי שנוצר עקב זאת שמשאית פורקת סחורה ועומדת עם רמפה פתוחה בגובה פני אדם כשהרמפה הפונה לכיוון פתח דלת היציאה מהחנות וחוסמת את המעבר יוצרת סיכון תחבורתי, מעצם החניה של המשאית באופן הקרוב לדלת, כשהרמפה שלה פתוחה לכיוון הדלת וחוסמת את היציאה להולכי הרגל.
10.
המערער גם חולק על קביעות בית משפט קמא שהמשאית עמדה במקום של פריקה וטעינה ולא בכביש שכן הרחבה המשמשת לפריקה מהווה "כביש" עבור המשאית, היה ערך תחבורתי לעמידתה במקום והרמפה שהייתה פתוחה לכיוון הדלת במרחק כ-2 מטר ממנה סיכנה אנשים והחניה השפיעה על הליכת המערער כהולך רגל שפנה הצידה ונתקע בקצה של הרמפה.
11.
המשיבות טוענות כי אכן, כפי שקבע בית משפט קמא, לא מדובר בתאונת דרכים, כשמדובר בקביעות עובדתיות המבוססות על הראיות שהובאו בפני
ו ואין מקום להתערבות בהן, כשהחניה אינה חניה אסורה היוצרת סיכון תחבורתי.
זאת, כאשר המשאית עמדה באזור פריקה וטעינה של חנות סופרמרקט, עסקה בטעינה ופריקה ולא יצרה סיכון תחבורתי כלשהו באופן שחסם נתיב
הליכה או את פתח היציאה מהחנות וזאת במקום המיועד לפריקה וטעינה של סחורה, כאשר המערער שוחח בטלפון תוך כדי הליכה ולא שם לב לדרכו ולכן נתקל ברמפה של המשאית.
דיון
לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור.
12.
מבחן הסיכון התחבורתי הינו המבחן הקובע לתחולת החזקה המרבה בדבר חניה אסורה שבסעיף 1 לחוק הפיצויים.
וכדברי כבוד השופט זילברטל ברע"א 201/13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מד"י (11/5/15) בפסקה 39:
"המונח 'חניה אסורה' צריך אפוא להתפרש כחניה במקום או באופן היוצרים סיכון תחבורתי, בין שמדובר בחניה מותרת על פי דין ובין שמדובר בחניה שיש עליה איסור בדין. הקריטריון מהי 'חנייה במקום שאסור לחנות בו' צריך להיות הסיכון התחבורתי, אשר חנייה כזאת יוצרת. חנייה תהא 'חנייה אסורה', גם במקרה שאין במקום שלט או תמרור האוסר חנייה, אולם עצם החנייה במקום זה מהווה סיכון תחבורתי. לעומת זאת, חנייה במקום שאינו מהווה סיכון תחבורתי לא תיחשב "חנייה אסורה", גם אם יש במקום שלט האוסר חנייה במקום זה. ודוק: במקרים רבים האיסור שבדין יכול לשמש אינדיקציה לכך שבחנייה גלום סיכון תחבורתי, ולהיפך. ואולם, אין להסתמך באופן בלעדי על תקנות התעבורה לעניין הקביעה כי החניה גרמה לסיכון תחבורתי. יש לקבוע זאת על פי נסיבותיו של כל מקרה". (רע"א 1953/03 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אדרי, [פורסם בנבו] פסקה 12 (4.11.2003) (להלן: עניין אדרי). וראו גם: עניין אררט, פסקאות 7-6; ריבלין, עמ' 303; אנגלרד, עמ' 118-116)".
13.
אני סבור שלאור העובדות והראיות, כפי שהובאו בפני
בית משפט קמא ולאור קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא שאין מקום להתערב בהן, לא מדובר בתאונת דרכים ולא הוכח סיכון תחבורתי בחניה אסורה.
14.
כפי שהעיד בבית המשפט מנהל סניף שופרסל - מר חברוני, המערער שהיה מספק שטיחים למכירה בסניף, הכיר את המקום והיה מגיע פעם ב-3 שבועות או פעם בחודש לפתח האחורי של הסניף משם נכנסים ויוצאים הספקים של הסחורה באזור המיועד לפריקה וטעינה ושלאזור זה מגיעות מדי יום בתדירות כזו או אחרת משאיות לפריקה וכל הספקים יודעים שברגע שמגיעה משאית יש עגלת משטחים שזזה להוריד את הדברים וידעו שיש אזור מסויים בין הדלת לבין היכן שעומדות משאיות כדי שיוכלו לתמרן להורדת הסחורות, כאשר הייתה באזור זה פעילות ערה של משאיות ומשטחים שעובדים עליהם, באזור שידוע לכולם שמתנהלת שם פריקת סחורות במקום המיועד לכך ומוסדר לפריקה, כאשר גם המערער עצמו היה מגיע בעבר עם משאית למשטח הפריקה והיה פורק סחורה כמו כל הספקים האחרים (עמודים 23-24 לפרוטוקול מיום 29/6/15).
15.
כך גם המערער עצמו, העיד שהכניסה האחורית הייתה מיועדת לספקים ולעובדים והוא נכנס לשם כספק ושזו הדרך היחידה להיכנס ולהכניס סחורות והוא נכנס ויצא מדלת זו בעבר ואף היה מעמיד את המשאית בעבר באותו אזור (עמודים 29 – 30 לפרוטוקול מיום 29/6/15).
16.
כן העיד המערער שהיה יום גשום והוא יצא מהדלת כשכובע המעיל על ראשו וכשהוא יצא מהסניף, המשאית חנתה מולו במרחק של כשני מטר (כשהוא אישר שלא מדד את המרחק וזו הערכה שלו) ובאופן טבעי הוא פנה ימינה כדי לעקוף אותה כי לא יכל לעבור דרכה כיוון שהרמפה הייתה פתוחה ונכנס בקצה הימני שלה, וכדבריו בחקירתו בעמוד 34 לפרוטוקול במענה לשאלות:
"ש.
אם פסעת שני צעדים, איך לא נתקעת במרכז המשאית? איך הגעת לפינה לשפיץ של הרמפה? מה פתאום פנית הצידה ונתקעת בקצה של המשאית?
ת.
כשיצאתי משאית זה גוף גדול, שעומד מולי. באופן טבעי פניתי ימינה כדי לעקוף אותה כי לא יכולתי לעבור דרכה. כיוון שהרמפה היתה פתוחה לא חשבתי במילימטר הרי נכנסתי בקצה הימני, בקצה ממש, בשניה.
ש.
אז אתה אומר לנו, כדי שנבין את הדברים, אתה יוצא רואה מולך משאית פונה ימינה כי המשאית חוסמת את דרכך ורוצה לעבור מצידה הימני ואיך שהוא נתקע בקצה הרמפה לאחר שראית את המשאית. נכון?
ת.
זה נכון אבל זה קורה תוך שניה.
ש.
רצת?
ת.
הלכתי מהר. כי ירד גשם.
ש.
אבל יש גגון מעליך.
ת.
איפה שעמדנו ירד גשם. גם בצילומים רואים שהגגון היה קרוע.
ש.
אז יצאת וראית מולך משאית פנית ימינה לא הערכת נכון את המרחק של המשאית כשראית אותה, ואז נתקעת בקצה שלה?
ת.
נכון. לא היה משהו שהזהיר או מכוון".
17.
נהג המשאית מר רפי אליהו
העיד, כפי שציין גם בתשובות לשאלון שהם פרקו סחורה במקום של פריקה וטעינה של המשאית כפי שעשו כך פעמים רבות קודם לכן בלא שהיה שום דבר חריג במקרה זה כשהם היו (הרמפה) במרחק של 6-5 מטר מהכניסה של החנות והמערער יצא מדלת החנות ודיבר בטלפון ותוך כדי שהוא מדבר בטלפון הוא התנגש בפינה של הרמפה. הנהג לא ראה את האירוע ולא היה עד לפגיעה אך יודע כי המערער דיבר בטלפון כי שמע קולות "הלו הלו" ובעת המכה הטלפון נשמט מידו (עמוד 41 לפרוטוקול). כן העיד שמנהל הסניף לא אמר לו שחנה קרוב ובצורה חריגה (עמוד 44 לפרוטוקול שורות 30-24).
18.
כפי שקבע בית משפט קמא כקביעה עובדתית וכעולה גם מהראיות והעדויות שנסקרו על ידי כולל עדות מר חברוני, הנהג והמערער עצמו, מדובר במקום חניה שאינו מקום חניה אסור אלא מקום המיועד לספקים ולפריקה וטעינה, כפי שגם המערער עשה בו שימוש בעבר והכיר היטב את הכניסה והיציאה ואת צורת העבודה של פריקת וטעינת משאיות באמצעות רמפה במקום המיועד לפריקה וטעינה בסמכות וברשות, כשלא מדובר בכביש ולא נעשה שימוש בכוח המנוע.
19.
כך גם, כפי שקבע בית משפט קמא קביעה עובדתית, הרמפה לא סטתה לתוך כביש או מדרכה באופן המסכן אנשים ברכבים ולא השפיעה על נסיעתם של רכבים או על הליכתם של הולכי רגל, כאשר המערער עצמו העיד שהוא ראה את המשאית כשיצא ועובדה גם שפנה ימינה לעקוף אותה ונראה שכפי שהוא העיד הוא "פספס במילימטר" את הקצה הימני של הרמפה.
20.
כך גם, בלא לקבוע קביעות נחרצות בעניין זה (שלא הוכרע עובדתית על ידי בית משפט קמא), לא ניתן להתעלם מכך שכעולה מעדות הנהג, המערער יצא מהסניף כשהוא דיבר בטלפון וזאת בזמן שראשו מכוסה במעיל גשם, כשהוא יוצא מהר מהחנות ונראה שלא היה מרוכז לכן ונתקל ברמפה שהייתה פתוחה וקבועה במקומה וזאת בזמן שלא העריך נכון את הסיכון שהבחין בו וניסה לעקפו.
21.
כפי שמציין כבוד השופט ריבלין בע"א 10157/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' פטקין (29/6/10) (להלן: "פס"ד פטקין") בפיסקה 8:

"החזקות המרבות המנויות בסעיף 1 לחוק הפיצויים מביאות בגדרו של החוק מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, בתנאים מסויימים, מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו, או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב – בתנאים מסויימים.
הטוענים בערעור זה בזכות תחולתו של חוק הפיצויים על התאונה, מצביעים על החזקה המרבה של "חניה במקום שאסור לחנות בו" – כעל הוראה המביאה את המקרה שבפני
נו אל גדרו של החוק. הטענה היא שאל היה לה למשאית להיכנס לרחוב, בו עמדה להתבצע הפריקה, בעת שהולך רגל נכנס אליו. זו טענה מרחיקת לכת. ספק אם ניתן לראות במשאית כרכב שחנה במקום "שאסור לחנות בו", זאת משכוונה המשאית למקום עומדה על-ידי שוטר לצורך ביצוע פריקה מורשית. העובדה ששוטר התיר, בה בעת, גם את כניסתו של הולך הרגל אינה הופכת את עמידת המשאית במקום לחניה במקום שאסור לחנות בו. ומכל מקום, המאורע נשוא הערעור לא נגרם "עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו", שהרי "פגיעה" – פגיעת רכב – הכוונה; "פגיעתו" של הולך רגל ברכב חונה לאו פגיעה היא ברכב חונה. ממילא אין ממש בטענה בדבר תחולת החזקה המרבה האמורה".

22.
בלא להכריע האם מדובר כאמור לעיל בפס"ד פטקין באמרת אגב (כפי שטוען המערער) אם לאו (כטענת המשיבות) ובלא להכריע האם נשללת לחלוטין בעניין פטקין האפשרות שחניה אסורה תיצור סיכון תחבורתי להולך רגל ואף בהנחה שלא כך הדבר, נראה שאין מחלוקת לגבי העובדה שאם לא מדובר בסיכון תחבורתי אזי לא מדובר בתאונת דרכים.
23.
לכן בכל מקרה, גם אם לא נסתפק בפן המשפטי שלפי פסק הדין בעניין פטקין החזקה המרבה של חניה במקום שאסור לחנות בו אינה חלה בעניינו של הולך רגל, הרי גם מהפן העובדתי לא הוכח כי המשאית יצרה סיכון תחבורתי ונקבע, ובדין בנסיבות העניין, על ידי בית משפט קמא, כי המשאית לא יצרה במקרה הנדון סיכון תחבורתי כשעמדה באזור המיועד לפריקה וטעינה של סחורות, באור היום במקום מותר ומיועד למטרותיו, שהיה מוכר למערער ובלא שנעשה שימוש בכוח המנועי שלה, בלא שהרמפה שהייתה במצב קבוע כשהרכב עומד באזור יעודי ואינו מפריע לדלת, סטתה לכביש/מדרכה באופן המסכן אנשים, לא השפיעה על נסיעתם או הליכתם של רכבים והולכי רגל ולא היוותה סיכון תחבורתי בנסיבות אלו.
24.
כל האמור דן כמובן בפן התחבורתי בלבד לגבי אי היותו של האירוע תאונת דרכים ולא בפן הנזיקי לגבי הרשלנות הנטענת לסיכון שנטען שהיה והאחריות הנטענת של המשיבות לתאונה, שתתברר בהליך הנזיקי הממשיך להתקיים בבית משפט השלום, שקבע כאמור בהחלטתו שהסיכון שהתממש אינו סיכון תחבורתי אלא סיכון רגיל וזאת גם אם המשאית יצרה סיכון משום שחנתה קרוב מדי לחנות (עניין שיתברר ויוכרע גם הוא במסגרת המסלול הנזיקי).













התוצאה
25.
התוצאה הינה כי אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשלם לכל אחד מקבוצות המשיבים שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.
העירבון שהפקיד המערער יועבר בחלקים שווים לב"כ המשיבים השונים בחלקים שווים ביניהם על חשבון הנפסק לעיל.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.






השופט י' שנלר

:
אני מסכים.


ישעיהו שנלר, שופט, סג"נ
אב"ד

השופטת ע' רביד

:
אני מסכימה.
עינת רביד, שופטת






הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד"ר קובי ורדי, סג"נ.

ניתן היום,
כ"ט ניסן תשע"ז, 25 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.










ישעיהו שנלר, שופט, סג"נ
אב"ד


ד"ר קובי ורדי, שופט, סג"נ

עינת רביד, שופטת







עא בית משפט מחוזי 32323-03/16 דוד צור נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, רפי אליהו, החברה המרכזית לייצור משקאות קלים (פורסם ב-ֽ 25/04/2017)