פסקי דין על שלמה רן | פסקי דין על גד כהן | פסקי דין על דבורה מאשה אידה כהן |

48876-06/11 א     30/04/2017




א 48876-06/11 שלמה רן נ' גד כהן, דבורה מאשה אידה כהן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 48876-06-11 רן נ' כהן ואח'

ת"א 4771-07-11 כהן ואח' נ' רן




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
19

בפני

כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט


מבקשים

שלמה רן


נגד


משיבים

1. גד כהן
2. דבורה מאשה אידה כהן



החלטה

לפני בקשות של הצדדים למתן הוראות לגבי אופן המשך הגשת טיעוני הצדדים בסוגיות מוסכמות מסוימות כפי שיפורט להלן.
1.
בעקבות פסק הדין שניתן בתובענה, וערעור שהגישו הנתבעים, הגיעו הצדדים להסכמה במסגרת הערעור, אשר קיבלה תוקף של

פסק דין
(ע"א 14246-01-16 כב' השופט ש' שוחט אב"ד, כב' השופטים י' אטדגי וא' לוי), לפיה יוחזר התיק על מנת שביהמ"ש יידרש לטענה של הנתבעים לפיה התנהלות התובע לאחר הודעת הביטול מהווה הסכמה לביטול, וכן יבחן את ההשלכות שיש למסקנה שתיגזר מהממצאים העובדתיים בהקשר לשאלה זו על שאלת האשמה המוסרית כמו גם יכריע בשאלת פיצול הסעדים. עוד נקבע כי ביהמ"ש ייתן את פסק הדין על בסיס הראיות שהונחו לפניו ולא ישמע ראיות נוספות, וכי הערעור שכנגד יידחה למעט שאלת פיצול הסעדים, בה יכריעה ביהמ"ש.

2.
מאחר והצדדים לא הגיעו להסדר, הגיש כל אחד מהם בנפרד בקשה לגבי המשך ההליכים לפני בימ"ש זה כדלקמן: התובע ביקש כי תינתן השלמה של פסק הדין בהתאם להסכמת הצדדים ופסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, והנתבעים ביקשו להשלים טיעונים באותם עניינים הצריכים השלמה (להלן: "הסוגיות המוסכמות").

3.
בהחלטת ביניים הוריתי לתובע להשיב לבקשת הנתבעים להשלים טיעונים (ללא הבאת ראיות נוספת).

4.
התובע התנגד לעתירת הנתבעים להשלמת טיעונים מהטעם שחזקה שסוגיות אלה קיבלו ביטוי בסיכומים שהגישו הצדדים ואין מקום למקצה שיפורים בעניין זה.

5.
ביום 7.2.17 התקבלה בקשת הנתבעים להשלמת טיעונים מהטעם שהצדדים לא התייחסו לסוגיות בסיכומים לשאלות המצריכות השלמה. לפיכך הוריתי כי הצדדים יגישו תוך 21 יום טיעוניהם בסוגיות המוסכמות, וכי תוך 7 ימים נוספים יוכלו להגיש, כל אחד התייחסות לטענות משנהו.

6.
ביום 1.3.17, במועד המיועד לכך, הגישו הנתבעים את טיעוניהם, אך התובע לא הגיש טיעונים.

7.
בעקבות זאת הגישו הנתבעים בקשה לשינוי המועדים שנקבעו. לטענתם, אין זו הפעם הראשונה שהתובע אינו עומד במועדים שנקבעו וכיום נוצר מצב בו לתובע יתרון דיוני משמעותי שכן טיעוני הנתבעים חשופים לעיניו והוא יוכל להגיב עליהם כבר בהשלמת הטיעונים הראשונית. הנתבעים נמנעים מלפנות בבקשה למתן

פסק דין
אולם, על מנת שלא יעמדו בחסרון דיוני, ביקשו להורות לתובע להגיב להשלמת טיעוניהם עתה ולאפשר להם להגיב לטיעוני התובע ולחילופין להורות כי הנתבעים יגיבו לטיעוני התובע לאחר שיוגשו הטיעונים מטעם התובע וכן תגובתו לטיעוני הנתבעים, כמידת האיחור של התובע, ולא פחות מ- 7 ימים.

8.
בעקבות זאת ניתנה החלטה לעיכוב ביצוע ההחלטה הקודמת שקצבה את המועדים להגשת טיעונים.

9.
בשלב זה הגיש התובע בקשה חדשה "בקשה למתן הוראות מטעם התובע לעניין היקף הסוגיות בהשלמת הטיעונים". לטענתו, בהתאם לפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי הוחזר התיק אך ורק לצורך השלמת פסק הדין ב- 3 עניינים:
א.
טענת הנתבעים לפיה התנהלות התובע לאחר הודעת הביטול מהווה הסכמה לביטול.
ב.
ההשלכות שיש למסקנה שביהמ"ש יגזור מממצאים אלה בשאלת האשמה המוסרית.
ג.
הכרעה בשאלת פיצול הסעדים.

10.
הצדדים הורשו להשלים טיעונים בעניינים אלה, אולם, לטענת התובע, טיעוני הנתבעים הורחבו מעבר לסוגיות אלה כדלקמן:
פרק ח' – הודעת ביטול ובחירה בברירת הביטול ותוצאותיה.
פרק י' – אכיפה בלתי צודק ומידת האשם המוסרי.
פרק י"א – מידת הנזק.
פרק י"ב – השבה לאחר ביטול.
פרק י"ג – פיצוי מוסכם.

11.
התובע טוען כי יש להורות לנתבעים למשוך את השלמת הטיעונים שהוגשה בניגוד מפורש להחלטה, להורות על הגשת השלמת טיעונים מתוקנת ממנה ייגרעו כל אותם טיעונים החורגים מהמסגרת המותרת. התובע טוען כי הוא עמד להגיש השלמת טיעונים אולם טרם הגשתם, התקבלה במשרדו השלמת טיעוני הנתבעים, בהם הורחבה מסכת הטיעונים, ומכאן בקשתו.

12.
הנתבעים טוענים כי התובע, עורך דין במקצועו משך שנים רבות, מבין היטב את משמעותה של ההחלטה הקובעת מועדים, יודע היטב את חובתו להגיש טיעוניו במועד שנקבע ואת המשמעות של אי הגשת בקשה להארכת מועדים. לטענתם, התובע עשה כרצונו, וכעת הוא "מסכים" לשינוי המועדים, שינוי שנכפה על ביהמ"ש ועל הנתבעים על ידי התובע. השלמת הטיעונים מטעם הנתבעים הוגשה ביום האחרון שנקבע על ידי ביהמ"ש, והתובע לא היה רשאי להגיש השלמת טיעונים מצדו בכל מועד לאחר מכן ללא נטילת רשות מבית המשפט. לפיכך טוענים הנתבעים כי יש לקבל את הבקשה שהגישו. לגופן של טענות התובע, אשר לגישת הנתבעים אין כלל מקום להשיב עליהן, טוענים הנתבעים כי בתגובתם הם התייחסו אך ורק לסוגיות המוסכמות כדלקמן:
פרק ח' מתייחס לביטול ההסכם על ידי התובע ותוצאותיו.
פרקים י' ו- י"א מתייחסים למידת האשמה המוסרית.
פרק י"ב ו- י"ג מתייחסים להשלכות התנהגות התובע ומידת האשם המוסרי ותוצאותיה.

13.
הנתבעים טוענים כל מטרתה של התנהלות התובע היא להרוויח זמן ולאפשר לתובע להגיש השלמת טיעונים הכוללת תשובה לטיעוני הנתבעים.

14.
בתגובה מפנה התובע לפרוטוקול הדין בבית המשפט המחוזי, תוך פרשות הדיאלוג שהתנהל במהלך הדיון. לא ראיתי לנכון להתייחס לפרשנות זו שכן לשון ההסכמה שנוסחה על ידי כב' ביהמ"ש המחוזי, ואשר קיבלה תוקף של

פסק דין
, ברורה.

15.
לאחר עיון בטיעוני הצדדים ראיתי לנכון לקבל את עתירת הנתבעים.

16.
ראשית, לכאורה לא חרגו הנתבעים ממסגרת הסוגיות המוסכמות, וההתייחסות לסוגיות אלה במסגרת טיעוני הצדדים יכולה להיות גם בעקיפין.

17.
שנית, התובע רשאי היה במסגרת התייחסותו לטיעוני הנתבעים להתייחס גם לשאלה זו (של חריגה נטענת מהסוגיות המוסכמות), ולא היה מקום בשל כך שלא להגיש טיעונים. גם אם הייתה גלישה בטיעוני הנתבעים, כפי הנטען ע"י התובע, ואינני קובעת שכך היה, לא היה בכך כדי לגרום לתובע נזק שלא ניתן היה לתקנו אלא על ידי הוצאת טיעוני הנתבעים. לפיכך היה על התובע להגיש את טיעוניו במועד, ובמועד הגשת התייחסות הצדדים זה לטיעוניו של זה, להגיש התייחסותו, לרבות טענתו לפיה הנתבעים חרגו מהסוגיות המוסכמות.

18.
התובע עשה דין לעצמו, לא הגיש את טיעוניו במועד האחרון שנקבע ולא הגיש בקשה להארכת המועד, כל שכן שלא קיבל ארכה. התובע היה מודע היטב לחובה שהייתה מוטלת עליו להגיש טיעוניו במועד, ולאפשרות שהייתה לו לעתור בבקשה דחופה להארכת מועד להגשת טיעוניו (הגם שבנסיבות העניין, כאמור לעיל, לא היה מקום לקבל בקשה כאמור), אך התובע לא עשה כן. בכך העמיד התובע את בית המשפט ואת הצד שכנגד בפני
עובדה מוגמרת ולפיה הגישו הנתבעים טיעוניהם ואילו התובע, לא, ובכך, כאשר יגיש טיעוניו יוכל להתייחס לטיעוני הנתבעים עוד לפני המועד הנוסף שנקבע לשני הצדדים על מנת להגיש התייחסות, כל אחד לטיעוני צד שכנגד.

19.
מכל מקום, תוצאת התנהלות התובע היא שאין עוד טעם לקביעת המועדים שנעשתה בהחלטה הקודמת, ועל מנת להחזיר את האיזון שבין זכויות הצדדים יש לשנותה כך שהתובע יגיש טיעונים הכוללים תגובה לטיעוני הנתבעים, שלאחריהם תינתן האפשרות לנתבעים להשיב לטיעוני התובע.

20.
לאור האמר לעיל, יגיש התובע טיעוניו, כולל התייחסות לטיעוני הנתבעים, תוך 20 יום, וימסור עותק שלהם, במועד ההגשה, ישירות לב"כ הנתבעים, אשר יגישו תגובה תוך 20 ימים.

21.
התובע ישלם לנתבעים הוצאות הבקשה, ללא קשר לתוצאות התובענה, בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

22.
נקבעת תזכורת פנימית לקבלת טיעוני הצדדים ליום 1.6.17.


ניתנה היום, ד' אייר תשע"ז, 30 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 48876-06/11 שלמה רן נ' גד כהן, דבורה מאשה אידה כהן (פורסם ב-ֽ 30/04/2017)