פסקי דין על אורלי לוי | פסקי דין על אלון רם

1314/17 עא     04/05/2017




עא 1314/17 אורלי לוי נ' אלון רם




החלטה בתיק ע"א 1314/17



בבית המשפט העליון


ע"א 1314/17


לפני:
כבוד השופטת ע' ברון


המבקשת:
אורלי לוי


נ

ג

ד

המשיב:

אלון רם


בקשה למתן סעד זמני מיום 21.2.2017


המבקשת:
אורלי לוי

בשם המבקשת:
עו"ד משה שמעוני

בשם המשיב:
עו"ד אילון עישר




החלטה

1. עניינה של הבקשה הוא במתן סעד זמני לתקופת הערעור ולפיו על המשיב להימנע מלבצע כל דיספוזיציה בדירת המגורים נושא הערעור, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט
י'

אטדגי
)

ב-ה"פ 28358-10-15 שניתן ביום 25.12.2016. ייאמר כבר עתה כי המשיב אינו מתנגד לסעד הזמני כשלעצמו, והמחלוקת בין הצדדים נוגעת אך להתנייתו בהפקדת עירבון.

2. בקליפת אגוז, עניינו של הסכסוך בין הצדדים הוא נסיגתו של המשיב ממשא ומתן שניהל עם המבקשת, למכירת זכות החכירה לדורות השייכת לו בדירה בבניין מגורים ברחוב הרוא"ה 72 ברמת גן (להלן:
הנכס
). במסגרת משא ומתן זה שנמשך 8 ימים, הוחלפו שתי טיוטות הסכם; וזאת עד להודעת המשיב על החלטתו שלא למכור את זכויותיו בנכס. בעקבות החלטה זו, הגישה המבקשת תביעה למתן סעד הצהרתי בבית המשפט המחוזי, שלפיו המשא ומתן שהתנהל בין השניים הבשיל לכדי הסכם מכר מחייב; ולחלופין כי נסיגת המשיב מן המשא ומתן מהווה חוסר תום לב המצדיק את אכיפת ההסכם.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה תוך שקבע כי המשא ומתן לא הבשיל לכדי הסכם מכר מחייב, משלא התקיימה גמירות דעת אצל הצדדים. עוד נקבע כי אמנם התנהגות המשיב ופרישתו מן המשא ומתן בשלב כה מתקדם מהווים חוסר תום לב במשא ומתן, אך אין זה מן המקרים החריגים שבהם ייאכף הסכם שלא נחתם ולא התקיימה בו גמירות דעת. עם זאת ציין כי למבקשת נתונה האפשרות להגיש תביעה כספית בגין הנזקים שנגרמו לה עקב חוסר תום ליבו של המשיב.
3. טרם שתוכרע הבקשה לגופה, יש לסקור את השתלשלות העניינים הרלוונטית לה. ביום 15.10.2015 נתן בית המשפט המחוזי צו מניעה זמני במעמד צד אחד (להלן:
הצו הזמני
), ולפיו המשיב לא יורשה לעשות כל דיספוזיציה בנכס, וזאת בכפוף להמצאת התחייבות עצמית, להפקדת עירבון כספי בסך של 25,000 ש"ח על ידי המבקשת, וכן ערבות צד ג' בסך של 25,000 ש"ח; והמבקשת עשתה כן. בדיון מיום 19.11.2015 שהתקיים במעמד הצדדים ובהמלצת בית המשפט הודיע המשיב כי הוא מתחייב שלא יעשה כל דיספוזיציה בנכס אלא באישור בית המשפט, ומשכך הצו הזמני נותר בתוקף במשך ההליך כולו בבית המשפט המחוזי.

משניתן פסק הדין פקע תוקפו של הצו הזמני, ובסמוך לאחר הגשת הערעור על פסק הדין הגישה המבקשת ביום 21.2.2017 את הבקשה שלפניי למתן סעד זמני לתקופת הערעור. נתבקש להורות כי המשיב יימנע מעשיית דיספוזיציה בנכס, וזאת בטענה שסיכוייה של המבקשת לזכות בערעור טובים, משבית המשפט שגה כשקבע שטיוטות ההסכם אינן עולות כדי הסכם מכר מחייב; ובנוסף היא טוענת כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקשת, שכן אם לא יינתן הסעד הזמני המשיב עלול למכור את הנכס לאחר ובכך לייתר את הערעור.

בהחלטתי מיום 21.2.2017 ניתן צו ארעי האוסר על ביצוע דיספוזיציה בנכס, והמשיב התבקש להודיע אם הוא מסכים כי התחייבותו מיום 19.11.2015 שניתנה בבית המשפט המחוזי שלא לעשות כל דיספוזיציה בנכס אלא באישור בית המשפט, תחול גם בתקופת הערעור; וביום 6.3.2017 נתן המשיב את הסכמתו להחלת התחייבותו אף בתקופת הערעור, תוך שציין כי אין בכוונתו למכור את הנכס בחודשים הקרובים. עם זאת ציין המשיב כי אין בהסכמתו כדי למנוע ממנו הגשת תביעה בגין נזקי הסעד הזמני בגמר ההליך. במצב דברים זה, בהחלטתי מיום 6.3.2017 קבעתי כי בעקבות התחייבותו של המשיב הבקשה למתן סעד זמני מתייתרת.

4. משניתנה ההחלטה כאמור מיום 6.3.2017 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה להחזר העירבון שהפקידה בקופתו כתנאי למתן הצו הזמני; ובהחלטתו מיום 3.4.2017 הורה בית המשפט המחוזי על השבת העירבון לידיה, בהתאם להוראת תקנה 371(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עם זאת, יומיים לאחר מכן ובעקבות התנגדותו של המשיב להחזר העירבון על רקע ההליך בבית משפט זה, בהחלטה מיום 5.4.2017 הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצועה של החלטתו להחזר העירבון עד ליום 27.4.2017, וזאת על מנת שהמשיב יוכל "לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט העליון".

בהמשך לאמור הודיע המשיב לבית משפט זה ביום 18.4.2017 כי הוא מבקש לחזור בו מהתחייבותו שלא לבצע דיספוזיציה בנכס, ולחלופין ביקש כי בית משפט זה יקבע עירבון חדש כתנאי להמשך קיומו של הסעד הזמני. בהחלטתי שניתנה בו ביום קבעתי כי החלטת בית המשפט המחוזי בדבר השבת העירבון למבקשת, תעוכב עד למתן החלטה אחרת, ונתבקשה תגובת המבקשת. זו האחרונה הודיעה בתגובתה כי התחייבותו של המשיב אינה תלויה כלל בעירבון שהופקד בבית המשפט המחוזי, ועל כן הוא אינו יכול לחזור בו ממנה; וכן כי מכיוון שהמשיב אינו חפץ כלל במכירת הנכס (כעולה מהודעתו לבית משפט זה) לא צפוי להיגרם לו כל נזק כספי, ומשכך אין עוד צורך בעירבון.

5. לנוכח השתלשלות העניינים בנוגע לסעד הזמני כפי שתוארה לעיל, ובשים לב לכך שהמשיב אינו מתנגד לסעד הזמני כשלעצמו, באתי לכלל מסקנה כי הדין עם המשיב שיש להתנות את מתן הסעד הזמני בהפקדת עירבון. אמנם, המשיב ציין כי אין בכוונתו למכור את הנכס בחודשים הקרובים – אך בד בבד ציין כי הוא שומר על זכותו להגיש תביעה בגמר ההליך בגין נזקי הסעד הזמני. הסכמתו של המשיב להימנע משינוי מצבו של הנכס עד להכרעה בערעור היתה נטועה אפוא במצב דברים עובדתי מסוים, שבמסגרתו הופקד עירבון בקופת בית המשפט שתכליתו להבטיח כי הוא יפוצה ככל שייגרמו לו נזקים בגין הסעד הזמני; וזאת כזכור לאחר שתביעת המבקשת נדחתה בבית המשפט המחוזי (לדיון בתכליות העומדות בבסיס דרישת ערבויות בבקשות למתן סעד זמני ראו למשל: רע"א 7815/09

אופיר יונתן דוד נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ
(3.11.2009), בפסקה י"א). בקשת המבקשת למשוך את העירבון משנה את פני הדברים, ואך הגיוני שהדבר יוביל לשינוי גם בעמדת המשיב ביחס להסכמתו באשר לסעד הזמני. לא מצאתי אפוא כל ממש בטענות המבקשת בעניין העירבון.

התוצאה היא שאני מורה על קבלת הבקשה למתן סעד זמני במובן זה שהמשיב לא יעשה כל דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בערעור; וזאת בכפוף להותרת הערבויות שהופקדו בבית המשפט המחוזי על כנן – היינו התחייבות עצמית, עירבון כספי בסך של 25,000 ש"ח וכן ערבות צד ג' בסך של 25,000 ש"ח. החלטתי מיום 18.4.2017 מבוטלת בזאת. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' באייר התשע"ז (4.5.2017).






ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

17013140_g05.doc
טש
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il







עא בית המשפט העליון 1314/17 אורלי לוי נ' אלון רם (פורסם ב-ֽ 04/05/2017)