פסקי דין על בנימין הר פז | פסקי דין על ורדית הר פז | פסקי דין על לוין לזובסקי חברה לבנין | פסקי דין על באמצעות המפרק - כונס הנכסים הרשמי | פסקי דין על אריה לוין |

1589/98 פשר     20/03/2003




פשר 1589/98 בנימין הר פז, ורדית הר פז נ' לוין לזובסקי חברה לבנין בע"מ, באמצעות המפרק - כונס הנכסים הרשמי, אריה לוין




1


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פשר 001589/98
בשא 3848/03


בפני
:
כב' השופטת אלשיך ורדה


20/03/03



המבקשים:
1. בנימין הר פז

2. ורדית הר פז

ע"י ב"כ עוה"ד ע. גיסיס שטיינמן


-- נ ג ד --



המשיבים:
1. לוין לזובסקי חברה לבנין בע"מ

באמצעות המפרק - כונס הנכסים הרשמי

ע"י ב"כ עוה"ד ט. פריש


2. אריה לוין

ע"י ב"כ עוה"ד י. ביתן ואח'





החלטה

מונחת בפני
בקשתם של מר ורדית ובנימין הר פז
(להלן: "הנתבעים") לבטל החלטתי בבש"א 21875/02 אשר במסגרתה ניתן אישור לצרף את חברת לוין לזובסקי חב' לבניין בע"מ ( בפירוק) (להלן: "החברה") כתובעת נוספת בתביעה אשר הוגשה כנגד המבקשים.
החברה והכנ"ר מתנגדים לבקשה זו.
לחילופין מבקשים הנתבעים להתיר להם להגיש תביעה שכנגד, הכנ"ר מסכים לחלופה זו.

לאחר שהונחה בפני
הבקשה, התגובות, וכן תגובות לתגובות, נחה דעתי כי ניתן וראוי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, וליתן החלטתי שלא במעמד הצדדים, וכך אני עושה.

המבקשים מבססים את עמדתם על 4 נימוקים עיקריים:

1. ההחלטה בבש"א 21875/02 ניתנה במעמד צד אחד מבלי שניתן למבקשים יומם ועל כן דינה להתבטל.

2. מר אריה לווין אשר התחייב לשאת בהוצאות המשפט, הנו דל ושבע ימים,וזאת לנוכח תצהירו ובקשתו לקבלת פטור מאגרה, על כן לטענת הנתבעים קיים חשש כן ורציני כי יגרם נזק ניכר למבקשים , ואף יש בכך משום שימוש לרעה בהליכי משפט.

3. סיכויי התביעה קלושים בייחוד לאור טענת התיישנות התביעה. מה עוד שעומדת תביעה שכנגד.

4. המשיבה החלה בהליכי התביעה מבלי לקבל את אישורו של בית משפט זה ותוך הסתרת עובדת היותה בפירוק.

להלן החלטתי;

5. ביחס לבקשה מעין זו אמרתי את הדברים הבאים, בפש"ר 1588/98 בש"א 21428/02 מפרק חברת ג.א.מ בני אברהם ניהול פרוייקטים בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים ואח':

"כלל בסיסי ויסודי הוא בכל האמור בדיון בבקשת מפרק לאפשר לו להגיש תביעה, הינו כי לנתבע הפוטנציאלי, בכובעו ככזה, אין בדרך-כלל כל מעמד לטעון טענות בפני
בית המשפט של פירוק, וזאת בכל האמור בשאלת אישור הגשת התביעה (או הערעור, לצורך זה). הדיון בבקשת המפרק הינו כל-כולו דיון "פנימי", הנערך בין בית המשפט של פירוק, המפרק, כונס הנכסים הרשמי ולעיתים נושי החברה. בדיון זה, נשקלות עלויות התביעה אל מול סיכוייה להביא תועלת לקופת הפירוק בבוא העת.


הנתבע הפוטנציאלי הינו צד זר לכל הדיון דנן; אך ברור הוא, כי האינטרס העיקרי אותו רואה הוא לנגד עיניו הינה הכשלת התביעה נגדו באיבה. אלא, שאין כל סיבה מן הדין או מן הצדק, להעדיף את הנתבע דנן על פני כל נתבע אחר בתביעה אזרחית, אשר אך ברור הוא, כי אין הוא רשאי להכתיב לצד שכנגד האם להגיש תביעה, אם לאו, ואין הוא הופך לצד רלוונטי אלא לאחר שהתביעה הוגשה בפועל. אין כל סיבה, כי הנתבע "ירוויח" מעצם כניסת הצד השני לפירוק, ויזכה ביכולת לחסימה מקדמית של הליכים כנגדו, אשר אילו היה נתבע בידי חברה סולבנטית לא היה זוכה לה.
זאת ועוד; מן הבחינה הדיונית, הקניית מעמד לנתבע הפוטנציאלי הינה מתכון בדוק לסרבול הדיון, חוסר יעילות וכפל-התדיינות. זאת מדוע? מפני שלנתבע הפוטנציאלי יש כמעט תמיד אינטרס לנסות ולהוכיח כי התביעה נגדו "חסרת סיכוי", ולהעלות מגוון של טענות משפטיות ועובדתיות לשם כך. בדרך זו, הופכת ההתדיינות בבית המשפט של פירוק, תחת התדיינות 'פנימית' פשוטה בדבר מימון עלויות התביעה והערכת דעתם של הכונס הרשמי והמפרק בדבר סיכוייה להביא תועלת לקופת הפירוק, לכמעט "משפט זוטא" הגולש לתחום ההתדיינות המשפטית בין התובע לנתבע, תוך יצירת כפל הליך מיותר וארכני.
אי לכך, הדין הוא כי הנתבע הפוטנציאלי הינו משולל מעמד בכל הנוגע לאותו "הליך פנימי" ומקדמי, ואין הוא יכול להכנס בדלת האחורית על-ידי טענה כי הוא בגדר "נפגע" מהחלטת מפרק. זאת, היות ו"פגיעה" זו של נסיון למצות עילת תביעה הינה בגדר הלגיטימי, ואין לאיש "חסינות" ממנה."


6. לאור האמור, נהיר כי טענתם הראשונה של המבקשים דינה להדחות שכן אינם צד להליך פנימי זה, וכך אף טענתם השנייה והשלישית של המבקשים - דינן להדחות, שכן נוגעות הן לתחום ההתדיינות בין המבקשים כנתבעים ובין החברה כתובעת. כוונת הדברים לטענת ההתיישנות וכך אף באשר לחשש כי יגרם נזק לנתבעים באשר מממן התביעה הוא דל אמצעים, טענות אלו ידונו במסגרת הליך התביעה בבית המשפט המוסמך.

7. טענתם האחרונה של המבקשים, כי המשיבה החלה בהליכי ערעור מבלי ליידע את בית המשפט תוך הסתרת עובדת היותה בפירוק, עלתה בע"א 3322/92 אברהם פלוק נ' משה זינגל ואח' תקדין עליון 93 (4) 185, ושם נקבע כי :

"בהסתמך על הלכה זו פסקנו בשעתו, שאין נתבע רשאי להתגונן בפני
תביעה של מפרק אך בטענה שלא ניתן אישורו של בית המשפט להגשתה (ע"א 794/77, כונס הנכסים הרשמי, ככונס נכסים, מנהל ומפרק של חברת מוטור הוטלס דבלופמנט קורפוריישן לימיטיד בפירוק נ. שמעון קוטלר - לא פורסם)."

על כן אף טענתם זו של הנתבעים דינה להדחות.

8. נותרה לדיון בקשתם החלופית של הנתבעים להתיר להם המשך ניהול תביעת הנגד. בעניין זה שותפה אני לאמור בתגובת הכונס כי שיקולי צדק והגינות אינם מאפשרים מצב בו החברה תאחז את המקל משני קצותיו. מחד גיסא, תגיש תובענה חרף עיכוב ההליכים, ומאידך גיסא, יימנע מהנתבעים להמשיך את תביעת הנגד לאור עיכוב ההליכים.

9. לאור האמור בקשה זו נדחית בכל הקשור לביטול החלטתי בבש"א 21875/02, ברם הנתבעים רשאים להמשיך את תביעת הנגד אשר הנו חלק ממכלול התביעה , עם זאת יובהר כי מר אריה לוין
ישא אף בהוצאות הליך התביעה שכנגד באם יהיו.

10. בנסיבות העניין . אין צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום, שעה 10:30.


בלשכתי, היום י"ג ב אדר ב, תשס"ג (17 במרץ 2003) בהעדר הצדדים.


אלשיך ורדה
, שופטת









פשר בית משפט מחוזי 1589/98 בנימין הר פז, ורדית הר פז נ' לוין לזובסקי חברה לבנין בע"מ, באמצעות המפרק - כונס הנכסים הרשמי, אריה לוין (פורסם ב-ֽ 20/03/2003)