פסקי דין על אברהם כלפון | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

13110-12/15 בל     07/05/2017




בל 13110-12/15 אברהם כלפון נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בנצרת

ב"ל 13110-12-15
לפני
כב' השופט ד"ר טל גולן

התובע
:

אברהם כלפון
ע"י ב"כ: עו"ד ג'יריס רואשדה




-

הנתבע

:

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: הלשכה המשפטית
ה ח ל ט ה
1.
מבוא – בפני
בקשת הנתבע למינוי מומחה רפואי נוסף בתיק זה.

2.
להלן פירוט השתלשלות ההליכים בתיק –
עניינה של התביעה שלפנינו הינו בהכרה בטנטון ממנו התובע סובל לטענתו, כפגיעה בעבודה לאור הוראות סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הנתבע דחה את התביעה במכתבו לתובע מיום 27.5.2015, וזאת בטענה, בין היתר, כי אין המדובר בטנטון תמידי.

3.
ביום 15.8.2016 הודיעו הצדדים לבית הדין, כי הם הגיעו להסכמה על מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר יחווה את דעתו בשאלה האם קיים לתובע טנטון תמידי, וזאת על סמך החומר הרפואי והעובדות הבאות:


1.
התובע הינו יליד שנת 1958.
2.
התובע עבד במסגר רתך
במפעל בית אלפא במשך 35 שנים ועד להיום, ובמסגרת עבודתו נחשף לרעש מזיק.
3.
הנתבע אישר את תביעתו של התובע להכרה בירידה בשמיעה, שהוגשה לו על ידי התובע ביום 20.9.2014, אולם דחה את תביעתו של התובע להכרה בטנטון.
4.
בתיקו הרפואי של התובע קיימות פניות לרופאים בנוגע לטנטון. לעומת זאת, בבדיקה מאפייני הטנטון היחידה שקיימת בתיק, שהיא מיום 20.1.2015 (בדיקה שהתובע נשלח אליה על ידי הנתבע), התובע "שולל טנטון".

4.
ביום 7.12.2016
מונה ד"ר ארז בנדט,
מומחה בתחום מחלות האף-אוזן-גרון,
כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן: "המומחה").

5.
ביום 2.1.2017 התקבלה בבית הדין חוות דעתו של המומחה מיום 24.12.2016. בחוות דעתו קבע המומחה, כי כושר השמיעה של התובע פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, וזאת הן על פי בדיקות השמיעה שנעשו מטעם התובע עצמו, והן על פי בדיקות השמיעה שנעשו מטעם הנתבע, כולל בדיקות אובייקטיביות (כגון
bera
). עוד ציין המומחה, כי היו פניות חוזרות של התובע לד"ר חביבאללה לטיפול רפואי עקב הטנטון, אשר תועדו ברשומה הרפואית. בנוסף, המומחה ציין כי התובע סובל מטנטון תמידי, וכי הוא עבד ברעש תעסוקתי מזיק במשך שנים רבות. עוד הוא קבע, כי משעה שהוכרה תביעתו של התובע לליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, ולא נמצאה סיבה אחרת לליקוי השמיעה, הרי שגם הטנטון נגזר מפגיעה זו. לסיכום קבע המומחה, כי הטנטון של התובע עולה על כל הקריטריונים הקבועים בהוראת הדין שאליה הוא הופנה, בחוק הביטוח הלאומי.


6.
חוות הדעת הועברה לצדדים. מטעם הנתבע הוגשה ביום 19.2.2017 בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה, שעליה השיב התובע ביום 26.2.2017, ולאחר מכן הוגשה ביום 27.2.2017 תגובת הנתבע לתשובה.

7.
ביום 1.3.2017 נקבע בהחלטת בית הדין, כי יועברו למומחה השאלות הבאות:

א.
באשר להתייחסותך לבדיקת השמיעה שנערכה לתובע מטעם הנתבע ביום 20.1.2015, האם עמדתך ביחס לבדיקה זו היתה משתנה במידה שהתובע כן היה מבין את המשמעות של המונח "טנטון", או בהנחה שבדיקת הטנטון שבנדון, ואשר אליה התייחסת, אכן נערכה בתא אטום או עם אוזניות?
ב.
נא עיונך בשנית בתיעוד הרפואי של ביקור התובע אצל ד"ר הולדשטיין ביום 2.9.2013, שם נרשם כי הטנטון אינו תמידי. האם יש בתיעוד זה כדי להביא לשינוי בחוות דעתך בנוגע לכך שהטנטון ממנו סובל התובע, אכן אינו תמידי?

8.
ביום 20.8.2015 השיב המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה, כדלקמן: ביחס לשאלה הראשונה השיב המומחה, כי התייחסותו היתה משתנה, לוּ התובע היה מבין את המונח "טנטון" ומצהיר בפני
הבודקת שהוא שולל טנטון. המומחה ציין, כי במצב דברים זה, הוא היה נשאר תמה מאוד, מדוע היה על התובע לפנות לרופאים מספר רב של פעמים בתלונה על טנטון, ואף לצרוך תרופות (אלטרולט, מודאל וציפרלקס), ואז ב"רגע האמת" לשלול טנטון.

9.
עוד ציין המומחה, ובהתייחס לביצוע בדיקת מאפייני הטנטון, ובמידה וזו היתה נערכת בחדר אטום או עם אוזניות, כי חשוב להדגיש שכלל לא בוצעה לתובע בדיקת מאפייני טנטון, אלא הבודקת רשמה "שולל טנטון", ולא התקדמה לביצוע בדיקה. לשיטת המומחה, במידה והתובע היה נבדק בחדר אטום עם אוזניות, ניתן היה לאשש את הטנטון, להתאים תדר, לבדוק מיסוך, להתרשם מתגובה שיורית וכיו"ב. עוד הוא קבע, כי בדיקת מאפייני טנטון, וכפי שצוין על ידו בעבר, וכפי שנקבע גם על ידי האקדמיה האמריקאית בהנחיות הקליניות, אינה מסייעת לאבחון.

10.
ביחס לשאלה השנייה השיב המומחה, כי בשנת 2013 הטנטון של התובע לא היה תמידי, וכי באותה עת התובע המשיך לעבוד בחשיפה לרעש מזיק, כך שהטנטון החמיר, והחל מחודש 7/2014 קיים תיעוד שהטנטון תמידי. בהמשך, הפך הטנטון לחזק, תמידי, מפריע מאוד ומרגיז, והצריך פניות תכופות יותר וטיפול תרופתי. לשיטת המומחה, זהו מהלך טבעי של טנטון כאשר ממשיכים להיחשף לרעש מזיק.

11.
לאחר מתן תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, הגיש הנתבע את הבקשה שלפניי כעת, אשר בה מתבקש בית הדין, כאמור לעיל, למנות מומחה רפואי אחר, ולחילופין – מומחה רפואי נוסף. בתמצית, הנתבע טוען כי שלילת הטנטון על ידי התובע, בבדיקה שנערכה לו ביום 20.1.2015, הינה בגדר עובדה, שעל המומחה להתייחס אליה ככזאת. בנוסף, ההשערות שהועלו על ידי המומחה, ולפיהן התובע לא הבין את משמעות המונח טנטון, מהוות סטייה מהעובדות המוסכמות, כאשר טענה זו אפילו לא נטענה על ידי התובע עצמו, ומה גם שהמונח טנטון נאמר על ידי התובע עצמו, במספר רב של רישומים רפואיים אשר קדמו לבדיקת השמיעה מיום 20.1.2015.

12.
עוד טען הנתבע, כי הוראות חוק הביטוח הלאומי מגדירות
טנטון כ"רעש תמידי באוזניים", אך המומחה ציין בחוות דעתו כי אף אם הטנטון ממנו סובל התובע לא היה תמידי, הוא עונה על הגדרת התמידיוּת הנדרשת בחוק, ובכך הוכח שהמומחה דוגל באסכולה שונה לנושא הטנטון התמידי, באופן המנוגד לחוק.

13.
התובע הגיב לבקשה והתנגד לה. לשיטתו, במסגרת העובדות המוסכמות הובהר למומחה היטב, כי במסגרת המעקב הרפואי התובע התלונן על טנטון תמידי, ואילו בבדיקת מאפייני הטנטון, נשלל הטנטון, ומכאן שהבדיקה לא בוצעה. עוד טוען התובע, כי היצמדותו של הנתבע לאותה בדיקה אינה ברורה, שכן המדובר בבדיקה שאינה אובייקטיבית, ואשר התובע נשלח אליה על ידי הנתבע. מה גם, שתמוה הכיצד באותה בדיקה, נשלל שהתובע שלל טנטון, כאשר במקביל ולאורך כל השנים, ישנו תיעוד ברור ומובהק כי התובע מתלונן על טנטון מתמיד.

14.
התשתית הנורמטיבית – מדיניות בית הדין ביחס למינוי מומחה אחר או נוסף נקבעה בהנחיותיה של כב' הנשיאה (בד') ארד, מיום 13.4.2010. בהתאם להנחיות הנשיאה, הכלל הוא כי יש להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת, ומינוי מומחה נוסף או אחר ייעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד, וכדלקמן:

"16. ככלל, על בית-הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת....
מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית-הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה.
17. בית-הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו.
18. מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה שמונה. לא על נקלה יינקט צעד כאמור, אלא נדרש טעם ממשי לפסילה... בין הטעמים למינוי מומחה אחר: ככל שבית-דין מוצא כי המומחה חרג בחוות דעתו מהעובדות שנקבעו על-ידי בית-הדין למרות ששימת הלב הופנתה בשנית לנסיבות העובדתיות; ככל שהמומחה מתנגד לאסכולה הרפואית עליה מבוססת פסיקת בתי הדין לעבודה בתחום הפגימה הרלבנטי; ככל שנפל פגם אישי במומחה; או מטעם אחר שיירשם. באותם מקרים בהם נמצא, מתוך חוות דעת המומחה ועל פי החומר הרפואי, כי העובדות שנקבעו על-ידי בית-הדין אינן מדויקות, אל לו לבית-הדין לפסול את המומחה אלא עליו לשקול תיקון המסכת העובדתית על סמך חוות דעת המומחה. מונה מומחה אחר, לא יזדקק עוד בית-הדין לחוות דעתו של המומחה הראשון.
"

15.
גם במאמרו של כב' הנשיא אדלר, נאמר כי פסילת מומחה הינה צעד חריג, שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור "ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום" (סטיב אדלר "מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה" המשפט ב' 199). סיבות אפשריות לפסילת חוות דעת הינן כאשר חוות הדעת של המומחה מבוססת על עובדות שלא נקבעו על ידי בית הדין; כאשר מתברר שהמומחה נוהג לתת חוות דעת לנתבע; כאשר חוות הדעת מבוססת על הנחה משפטית לא נכונה; או כאשר המומחה אינו מוכן להשיב על שאלות הבהרה או אינו מסוגל להשיב עליהן, כמו במקרה בו עזב את הארץ. באשר למצב בו בית הדין מחליט להיוועץ במומחה רפואי נוסף, למרות שלא מצא טעם לפסול את המומחה הרפואי שמונה, נמנו במאמר האמור מספר סיבות, וביניהן כאשר "בית הדין רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה".

16.
בדב"ע (ארצי) נ/0-282 המוסד לביטוח לאומי
–לרוס (ניתן ביום 20.5.1997), נפסק כי שיטת מינוי המומחים באה לסייע בידי בית הדין בהכרעתו בסוגיה משפטית אשר מתעוררת בה שאלה רפואית, והשיטה לא נועדה "לתור" אחר חוות דעת רפואית מסוימת, אלא להבהיר היבט רפואי של הנושא הנדון בבית הדין. באותו

פסק דין
צוין גם, כי כאשר ענין מסוים לא הובהר די צורכו, עומדת בפני
הצדדים ובפני
בית הדין האפשרות, להציג לאותו מומחה רפואי שאלות הבהרה. במקרים אחרים צוין, כי מינוי מומחה נוסף מביא בהכרח להתארכות ההליך ואף להוצאות נוספות, ולפיכך יש לנקוט במשורה במינויים מסוג זה, וקיימת גם חובת הנמקה מדוע מונה מומחה נוסף. בהקשר זה, ראו: עב"ל (ארצי) 421/09 המוסד לביטוח לאומי
– בן סימון (ניתן ביום 8.3.2010); עב"ל (ארצי) 11988-08-11 המוסד לביטוח לאומי
– מוניס (ניתן ביום 22.11.2012). גם בעב"ל (ארצי) 12826-06-12 שמעון – המוסד לביטוח לאומי
(ניתן ביום 15.5.2014), שבה וסוכמה ההלכה הפסוקה ביחס למינוי מומחה רפואי נוסף, כדלקמן:

"הכלל ביחס למינוי מומחים רפואיים הוא כי על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. מינוי מומחה נוסף הוא בבחינת יוצא מן הכלל, וייעשה לפיכך במקרים חריגים בלבד. בהתאם להנחיות הנשיאה (בדימוס) נילי ארד בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים, מיום 13.4.10, בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף כאשר 'מצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו'."
17.
ולבסוף, ראו גם בפסיקת בית המשפט העליון, שם נקבע כי
מינוי מומחה נוסף לא יעשה כדבר שבשגרה, אלא רק כאשר תחושת השופט היושב לדין הינה כי אין בידו להכריע במחלוקת שבהליך שבפני
ו בהסתמך על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה, וכי נותרו ספקות או שאלות בלתי מוכרעות גם לאחר חוות הדעת (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673).

18.

דיון והכרעה –
לאחר עיון בבקשה, במסמכים הרפואיים, בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, לא מצאתי כי במקרה שבפני
התקיימה סיבה כלשהי המצדיקה מינוי מומחה רפואי נוסף, או לפסילת חוות דעתו של המומחה. על כן, הנני קובע כי דין הבקשה להידחות. מעיון בחוות דעתו של המומחה הרפואי, כמו גם תשובותיו לשאלות ההבהרה, לא מצאתי כי הטענות שהופנו נגדו דינן להתקבל. בכלל זה אציין, כי המומחה הרפואי נתן מענה לכל השאלות שהוצגו על ידי בית הדין, הן בהחלטת המינוי והן בשאלות ההבהרה אשר הופנו אליו, וערך דיון ענייני ומנומק בעניינו של התובע.

19.
באשר לטענותיו הפרטניות של הנתבע בבקשתו, הרי שדינן להידחות. הנתבע טוען, כאמור לעיל, כי הוראות חוק הביטוח הלאומי מגדירות טנטון כ"רעש תמידי באוזניים", אך המומחה ציין בחוות דעתו כי אף אם הטנטון ממנו סובל התובע לא היה תמידי, הוא עונה על הגדרת התמידיות הנדרשת בחוק, ובכך הוכח שהתובע דוגל באסכולה שונה לנושא הטנטון התמידי, באופן המנוגד לחוק.

20.
דא עקא, שטענה זו אינה רלוונטית לענייננו, שכן בתשובתו השנייה לשאלות ההבהרה, ציין המומחה וכפי שכבר צוטט, כי אכן בשנת 2013 הטנטון של התובע לא היה תמידי, אולם משעה שהתובע המשיך לעבוד בחשיפה לרעש מזיק, הרי שהטנטון החמיר. בנוסף, החל מחודש 7/2014 קיים תיעוד שהטנטון הינו תמידי. בהמשך, הפך הטנטון לחזק, תמידי, מפריע מאוד ומרגיז, והצריך פניות תכופות יותר וטיפול תרופתי. הנה כי כן, נכון למועד הבדיקה שנמצאת במחלוקת בין הצדדי, ואשר נערכה בחודש 1/2015, לשיטת המומחה הטנטון של התובע אכן היה תמידי. המדובר במסקנה רפואית-עובדתית, אשר מסורה לשיקול דעתו של המומחה, ואשר בית הדין אינו נוטה להתערב בה. בוודאי גם שאין בקביעה זו, כשלעצמה, כדי להביא למינויו של מומחה רפואי נוסף.

21.
גם את הטענה של הנתבע, ולפיה כי המומחה סטה מהתשתית העובדתית שצוינה בפני
ו, והניח הנחות עובדתיות שאינן במקומן, יש לדחות. אפנה בעניין זה לסעיף 10 להחלטתי מיום 1.3.2017, שם צוין כדלקמן: "... בניגוד לטענת הנתבע, לא שוכנעתי כי המומחה הניח בחוות דעתו הנחות עובדתיות שלא צוינו בהחלטת המינוי, כגון הטענה כי התובע אינו מכיר את המונח טנטון, או כי השאלה האם התובע סובל טנטון, לא הובהרה לו שלא כראוי. ודוק –
בהחלטת המינוי לא צוינה כעובדה מוסכמת, כי בבדיקה ביום 20.1.2015 התובע שלל טנטון מכל וכל. אלא, שצוין בהאי לישנה בהחלטת המינוי, כי באותה בדיקה צוטט התובע כמי ש"שולל טנטון". ההבדל בין השניים – ברור ומובן הוא.
בכלל זה, יש לדעתי גם לקרוא את תשובתו של המומחה בעמ' 3 לחוות הדעת, בשלמותה. זאת, שכן המומחה הבהיר שם, וזה עיקר הדברים, כי "האם הגיוני שנבדק שמתלונן על טינטון בצורה כה עקבית, לאורך מפגשים רפואיים רבים, ישלול טנטון דווקא בפני
בודקת של מכון מטעם הביטוח הלאומי?". כן ראו בעניין זה עמ' 2 לחוות הדעת: "ב-20.1.2015 נשלח לסדרת בדיקות במכון גלפון – מטעם הביטוח הלאומי. ביניהם גם בדיקת מאפייני טינטון. בדיקה זו עשויה לאשש תלונת טנטון סובייקטיבית (מכל סיבה שהיא) כך לדעתי אינה יכולה לשלול קיומו של טנטון" (ראו בהקשר זה גם סעיף 4 לתשובת התובע לבקשה, מיום 26.2.2017). לעמדתי, קביעת המומחה כי "... בדיקה זו עשויה לאשש תלונת טנטון סובייקטיבית (מכל סיבה שהיא) כך לדעתי אינה יכולה לשלול קיומו של טנטון", הינה קביעה רפואית הנמצאת בגדר שיקול דעתו של המומחה
".

22.
בנוסף לאמור לעיל, יש לקרוא את הדברים בשלמותם, גם ביחס לסיפא לתשובתו של המומחה לשאלת ההבהרה הראשונה, שם הוא ציין כי חשוב להדגיש שכלל לא בוצעה לתובע בדיקת מאפייני טנטון, אלא הבודקת רשמה "שולל טנטון", ולא התקדמה לביצוע בדיקה. לשיטת המומחה, במידה והתובע היה נבדק בחדר אטום עם אוזניות, ניתן היה לאשש את הטנטון, להתאים תדר, לבדוק מיסוך, להתרשם מתגובה שיורית וכיו"ב. עוד הוא קבע, כי בדיקת מאפייני טנטון, וכפי שצוין על ידו בעבר, וכפי שנקבע על ידי האקדמיה האמריקאית בהנחיות הקליניות, אינה מסייעת לאבחון של טנטון. הנה כי כן, המומחה מסיק כי למעשה לא בוצעה לתובע בדיקת מאפייני טנטון לכל דבר ועניין. עוד הוא מסיק, כי בדיקת מאפייני טנטון ממילא אינה מסייעת לאבחון של טנטון. גם כאן, המדובר במסקנות רפואיות, המסורות לשיקול דעתו של המומחה, ואשר אין בהן כל סטייה, באשר היא, מהתשתית העובדתית שצוינה בפני
ו.

23.
ודוק – הסיטואציה העולה בפני
נו הינה דומה במידה רבה למצב הדברים בעניין בן שאנן (ב"ל (נצ') 13635-05-13 בן שאנן – המוסד לביטוח לאומי
), בו ניתן ביום 15.3.2016

פסק דין
על ידי מותב בראשות כב' השופט שוורץ. גם באותו מקרה מונה ד"ר בנדט כמומחה רפואי מטעם בית הדין, וגם באותו מקרה עלתה המחלוקת בין השוואה לבדיקה ספציפית וממוקדת, שאליה נשלח המבוטח על ידי הנתבע, שם צוין כי
בזמן הבדיקה הוא לא סבל מטנטון, לבין התיק הרפואי בכללותו. זאת ועוד, גם באותו מקרה, ממש בדומה לעניינו, סבר ד"ר בנדט, כי "
האם מספיק שהתובע אמר לבודק (או שהבודק רשם) שלא שמע טינטון ברגע הבדיקה כדי לשלול קיומו של "רעש תמידי באוזניים"? לתפיסתי כרופא – לא. אני חושב שגם פקיד התביעות היה צריך לשקלל את האירוע הנקודתי במכון גלפון לעומת התיעוד בתיקו הרפואי ולאפשר לו לעבור את המשוכה ולהעביר את תלונתו להערכה ע"י ועדה רפואית
".

24.
כב' השופט שוורץ דחה בהחלטה את הבקשה של הנתבע למינוי מומחה רפואי נוסף. לאחר מכן, בפסק דינו, ואשר עליו לא הוגש ערעור על ידי הנתבע, הוא קבע את הדברים הבאים, היפים לענייננו, בסעיף 28 לפסק הדין: "...
בעוד הנתבע מבקש למקד טענותיו בבדיקת מאפייני טנטון ספציפית, הרי שהמומחה בחן את התיק הרפואי בכללותו, בבחינה "התמונה המלאה", והגיע למסקנות בהסתמך על המכלול, להבדיל מהתמקדות בבדיקה ספציפית תוך התעלמות מן היתר, כפי שמבקש לעשות הנתבע
".

25.
מהאמור לעיל ניתן לראות, כי יש לראות את הדברים במכלול, ולא באופן הצר והמגביל שבו הנתבע מבקש לבחון את עניינו של התובע. האמור לעיל מקבל משנה תוקף, משעה שקיימים מותבים נוספים בבתי הדין האזוריים, אשר אימצו את קביעתו של ד"ר בנדט ביחס לבדיקת מאפייני הטנטון, בהיותה רק אחד מהנתונים שעליהם יש להסתמך בעת קביעת השאלה האם טנטון הינו תמידי או לאו.

26.
במקרה נוסף –ב"ל (נצ') 23867-05-13 ח'ריש – המוסד לביטוח לאומי
(

פסק דין
מיום 29.4.2015), אישר מותב בראשות כב' הנשיאה שפר את מסקנתו של ד"ר בנדט, שגרס כי "...
מכיוון שהבדיקה אינה תמיד אמינה, סובייקטיבית ונתונה למניפולציה מצד הבודק/ת או הנבדק/ת רצוי שלא להתייחס אליה
". יצוין גם, כי פסק הדין אושר לגופו על ידי בית הדין הארצי לעבודה, במסגרת עב"ל 55429-05-15 (פסק הדין ניתן ביום 4.1.2017), שם הוסכם כי
הנתבע יקבל את חוות הדעת של ד"ר בנדט, ויכיר גם בטנטון כפגיעה בעבודה. עוד הנחה בית הדין הארצי לעבודה, כי ככל שקיימת בדיקה של מאפייני טנטון מטעם מי מהצדדים, יש להביאה לפני המומחה – כפי שנעשה בהליך שלפנינו.

27.
גם בב"ל (נצ') 22066-04-14 שמילוביץ – המוסד לביטוח לאומי
(

פסק דין
מיום 29.4.2015, לא הוגש ערעור על ידי הנתבע), אישר מותב בראשות כב' הנשיאה שפר את מסקנתו של ד"ר בנדט, וציין כי "אשר לבדיקת מאפייני הטינטון, אומנם המומחה ציין כי "בדיקת מאפייני טינטון מלאה, כולל עקומות פלדמן (לא בוצע במקרה זה), עשויה להצביע על טינטון שמקורו בחבלת רעש", יחד עם זאת קבע כי "במקרה זה אינני רואה ערך מוסף לבדיקת מאפייני טינטון כפי שבוצעה ויש להסתמך על תיקו הרפואי".

28.
לסיכום כלל האמור לעיל – לפיכך, ובהתחשב באמור לעיל, משלא נמצאה כל סיבה למינוי מומחה נוסף, או לפסילת חוות הדעת של המומחה הרפואי, דינה של בקשת הנתבע להידחות.

29.
על הנתבע להודיע לבית הדין את עמדתו באשר לצורך בהמשך ההליכים בתיק, וזאת עד ולא יאוחר מיום 22.5.2017. התיק יובא לעיוני ביום 23.5.2017, כך שבהיעדר הודעה כלשהיא מטעם הנתבע, תתקבל התביעה, וזאת בהתאם לאמור בחוות הדעת של היועץ הרפואי מטעם בית הדין.

ניתנה היום, י"א אייר תשע"ז
(
07 מאי 2017), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.
ד"ר טל גולן
שופט







בל בית דין אזורי לעבודה 13110-12/15 אברהם כלפון נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 07/05/2017)