פסקי דין על ברטן החזקות והשקעות | פסקי דין על קובי בן אלי מימון |

50991-12/13 העז     10/05/2017




העז 50991-12/13 ברטן החזקות והשקעות בע"מ, קובי בן אלי מימון נ' מדינת ישראל








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

הע"ז 50991-12-13


10 מאי 2017
לפני:
כב' השופטת רוית צדיק


הנאשמים
:
1. ברטן החזקות והשקעות בע"מ
2. קובי בן אלי מימון
ע"י ב"כ עו"ד יוסי חכם



-

המאשימה
:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד חגית רונן
החלטה
1.

הנאשמים הואשמו על פי כתב האישום בהעסקה שלא כדין של 3 עובדים זרים אשר נמצאים בשטח אותו מפעילה הנאשמת, מרכז הספורט "ספורטן הוד השרון",
בניגוד להוראות סעיפים 2 (א) (1)(2) וסעיף 4 לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991(להלן –חוק עובדים זרים). כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין הפרת חובתו לפקח ולעשות כל שאפשר על מנת למנוע ביצוע העבירות אותן
לכאורה עברה הנאשמת 1 , בניגוד לסעיפים 2(א)(1)(2).4, 5 לחוק עובדים זרים.

2.
בתום פרשת התביעה העלה ב"כ הנאשמים טענת "אין להשיב לאשמה" וטען כי המאשימה לא הוכיחה ולו לכאורה את אשמת הנאשמים.


באי כח הצדדים פירטו טיעוניהם לעניין זה בכתב .

טענות הנאשמים
:
3.
לטענת המאשימה הנאשמת הפעילה את מרכז הספורט הוד השרון אשר בשטחו נמצאו שלושה עובדים זרים של חברת בניר אשר ביצעו עבודות ניקיון. האישום המיוחס לנאשמת הינו העסקה שלא כדין על ידי מעסיק בפועל.
בנוגע לנאשם נטען כי נוכח היותו מנכ"ל הנאשמת ומאחר והאתר היה בפיקוחו , הפר את חובת הפיקוח על ידי נושא משרה.

4.
החזקה לגבי העסקת עובד זר
בידי מחזיק מקרקעין כאמור בסעיף 4א' לא חלה בנסיבות האישום ולא נטענה בכתב האישום. משלר נטען בכתב האישום כי הנאשמים הינם מחזיקי המקרקעין , לא ניתן להסתמך על חזקת סעיף 4א' לחוק. מעבר לכך, המאשימה הוכיחה היפוכו של דבר מאחר והנאשמת אינה מחזיקה באתר בו נמצאו העובדים והנאשמת אינה מפעילה את המועדון אלא תאגיד אחר בשם מרכז הספורט הוד השרון. עובדות אלו נלמדות מפעולות מפקח המאשימה מר ערן הורוביץ אשר שלח למרכז הספורט הוד השרון דרישה להמצאת מסמכים וכן את רשימת העובדים. כמו כן רישיון העסק הוא על שם מרכז הספורט הוד השרון ולא על שם הנאשמת.

5.
הנאשמת היא בעלת המניות היחידה במרכז הספורט הוד השרון כעולה מתדפיס רשם החברות אולם קיים הבדל בין בעלות במניות לבין החזקה והפעלה. משהוכח
כי מרכז הספורט
מוחזק על ידי תאגיד אחר וכן רישיון העסק הינו על שם תאגיד אחר, לא הוכח כי הנאשמת היא המחזיקה לפיכך, איןתחולה לחזקה בסעיף 4א' לחוק.

6.
לא מדובר בהעסקה בפועל אלא בקבלת שירותי ניקיון על ידי מזמין שירות מקבלן שירות ואף ככל
שהיה מדובר על העסקה בפועל העובדים הועסקו על ידי מרכז ספורט הוד השרון ולא הנאשמת. העובדה כי נערך חוזה בין בניר לנאשמת אינה רלוונטית לשאלה מי קבל את שירותי העובדים. העובדים בצעו את עבודתם הניקיון במרכז הספורט הוד השרון ולא בנאשמת. לא דובר במעסיק בפועל אלא ביחסים של מזמין שירות וקבלן שירות. ההסכם אשר הוגש על ידי המאשימה , חקירת עד המאשימה והחשבוניות אשר הוגשו לתיק, מלמדים כי התשלום בוצע עבור ביצוע עבודות ניקיון ומפקח. מכאן עולה כי מדובר בעובדי ניקיון של חברה אשר ספקה שירותי ניקיון על כן לא מדובר בקבלן כוח אדם אלא בקבלן שירות לכן הנאשמת אינה מעסיקה בפועל.

7.
נוסף על האמור לעיל , העובדים הזרים אשר נתפסו באתר לא נחקרו על ידי המאשימה ועד המאשימה לא ידע למסור פרטים אודות קבלת העובדים לעבודה, מתן הוראות לעובדים וכו'. כמו כן המאשימה לא העידה את קבלן חברת הניקיון וכן לא העידה את מנכ"ל המועדון מר ירון שרים, למרות שעד המאשימה מתבסס על דבריו.

8.
אשר לנאשם- המאשימה לא הוכיחה ולו לכאורה כי עבר עבירה כלשהי. על פי סעיף 5 לחוק עובדים זרים,לא מדובר בדירקטור אלא במנהל פעיל או פקיד שחובתו לפעול לקיום חובות התאגיד. הנאשם כל אינו המנכ"ל של מרכז הספורט הוד השרון אלא מר ירון שרים כמצויון בעובדות המקרה. המאשימה גבתה עדות מהמנכ"ל אך לא העידה אותו. הנאשם הינו דירקטור במרכז הספורט הוד השרון ומנכ"ל הנאשמת שהינה בעלת מניות במרכז הספורט על כן, אינו אמון על ניהול המועדונים ולכל מועדון מנכ"ל משלו בעוד הנאשם מנהל את הקבוצה ואינו מעורב בניהול כל מועדון ומועדון ואל בהעסקת עובדי ניקיון.

טענות המאשימה
:
9.
אין לדקדק בשלב זה בראיות המאשימה ולבחון האם הוכח כל פרט וכל יסוד מיסודות כתב האישום ודי בראיות לכאורה באשר ליסודות המרכזיים של האישום. כמו כן בשלב זה אין לשקול שיקולי מהימנות או מתן משקל ראייתי לראיות ועדויות התביעה.

10.
מעדות מפקח המאשימה מר ערן הרשקוביץ והראיות אשר הוגשו לתיק , יש כדי להעביר את נטל הבאת הראיות מהתביעה אל הנאשמים , אם לא
הרשעתם על אתר.

11.
כתב האישום מייחס לנאשמת עבירה של העסקה שלא כדין ביחס לשלושה עובדים זרים אשר נמצאו בשטח אותו מפעילה הנאשמת , מרכז הספורט"ספורטן- הוד השרון". כנגד הנאשם הוגש כתב אישום מאחר והפר את חובתו לפקח ולמנוע את ביצוע העבירה.

12.
הנאשמת התקשרה בהסכם עם חברת כוח אדם- בניר כוח אדם בע"מ לאספקת שירות ניקיון ובמסגרתו ספקה לנאשמת עובדי ניקיון. העובדים אשר נתפסו באתר עסקו בעבודות ניקיון. מעדות מפקח המאשימה עולה כי נפתח תיק כנגד המעסיק והמעסיק בפועל .המפקח העיד בעדותו והבהיר כי מתקיימים סממנים מהם עולה כי מדובר בחברת כוח אדם. מראיות המאשימה ועדות המפקח הוכח כי העובדים שהו באתר המצויין בכתב האישום , ללא היתר לעבודה בישראל. עוד הוכח כי התקשרות הנאשמת עם העובדים הייתה באמצעות חברת כוח אדם כעולה מהחוזה אשר הוגש לתיק ומהחשבוניות שנתפסו באתר וכן מעדות הנאשם2.

13.
יש לבחון את שאלת זהות המעסיק מתוך תכלית החקיקה של החוק הרלוונטי, חוק עובדים זרים. הנאשמת הינה חברה המפעילה את האתר ובמסגרת פעילותה התקשרה עם חברת כוח אדם. כמו כן הנאשם 2, מנכ"ל הנאשמת התייצב לחקירה מכוח תפקידו ומעורבותו. הנאשם הודה בזמן ובמקום בו נמצאו העובדים הזרים ואשר את כל הסעיפים במוצג מ/11 מהם ניתן ללמוד על מעורבותו בהעסקת העובדים הזרים ובהתקשרות עם חברת כוח האדם.

14.
מאחר והעובדים ביצעו עבודה עבור הנאשמת המפעילה את האתר , מתקיימת החזקה מכוח הפסיקה. כמו כן בהתאם לההלכה הפסוקה, העסקת עובדים זרים באמצעות קבלן משנה אינה פוטרת את המשתמש מהחובה לוודא כי בחזקתו מועסקים עובדים בעלי היתר עבודה בישראל והעסקתם נעשתה באופן חוקי.

15.
די בראיות אשר הובאו על מנת לקבוע כי הוצגו ראיות במידה היוצרת את מערכת ההוכחה הראשונית והמעבירה את נטל הבאת הראיות מהמאשימה אל הנאשמים.

המסגרת המשפטית
-
16.
סעיף 158 לחוק סדר הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982, קובע כדלקמן:"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם - בין על פי טענת הנאשם ובין מיוזמתו - לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין; הוראות סעיפים 182-183 יחולו גם על זיכוי גם לפי סעיף זה". הוראה זו מאפשרת זיכויו של נאשם בתום פרשת התביעה ככל שלא הוכחה אשמתו לכאורה.



17.
על משמעות ההחלטה כי אין להשיב לאשמה, נכתב בספרות כדלקמן -
" אין בראיות שהוגשו לבית המשפט מטעם התביעה כדי לבסס הרשעה אפילו יינתן בהן מלוא האמון, ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי'. במצב כזה, אין הצדקה לדרוש מן הנאשם להתגונן; שהרי אין לו בפני
'מה' להתגונן, וראוי לזכותו". (ראו: י. קדמי על סדר הדין בפלילים, תשס"ג-2003, חלק שני, כרך א', עמ' 1049).

בעניין ע"פ 732/76
מד"י- כחלון, פד"י
לב (1) 170, נדונה השאלה
אימתי התביעה עמדה בחובתה להוכיח אשמה לכאורה של הנאשם וכך נקבע:
"בית המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום. ראיות בסיסיות לעניין זה, אין משמען כאמור ראיות שמשקלן
והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית המשפט העליון בע"פ 28/49
הנ"ל, ראיות במידה, היוצרות אותה. מערכת הוכחות ראשונית המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם".

18.
מהאמור לעיל עולה כי השאלה אשר יש לבחון הינה האם הניחה המאשימה תשתית ראייתית מספקת על מנת לדחות את טענת הנאשמים כי אין להשיב לאשמה.

19.
אשר לתשתית הראייתית הדרושה לצורך דחיית הטענה, קבעה ההלכה הפסוקה
כי: "הלכה היא אם כן, כי די בקיומן של ראיות דלות, ואפילו המדובר רק בחלקים או ב"שברים" של עדות, להוכחת יסודות העבירות המיוחסות, כדי לחייב את הנאשמים להשיב על האשמה. על בית הדין לבחון האם הצליחה התביעה להקים מערך ראיות ראשוני, אף אם דל, תוך בידוד הראיות המפלילות והחומר שהובא לחובת הנאשם מאחרות. על מנת לזכות את הנאשמים בשלב זה, נדרש כי אף אם כל החומר שהובא לחובתם יזכה במלוא האמון והמשקל, לא יהא בו כדי לבסס הרשעה בעבירות המיוחסות, ומשכך אין לנאשמים מפני מה שיתגוננו. סבורני כי בענייננו, עלה בידי המאשימה להציג מערכת הוכחה ראשונית הנדרשת על מנת לחייב את הנאשמים להשיב לאשמה." (ראו: ת"פ (י-ם) 237/07
מדינת ישראל
– משרד התמ"ת נ' ידי פז מאגרים בע"מ, ניתן ב 12.5.09). הנה כי כן, הלכה ברורה היא כי על המאשימה להביא מערך ראיות ראשוני ולו דל , להוכחת אשמת הנאשם.

20.
נוסף על האמור לעיל, בשלב דיוני זה אין בית הדין שוקל שיקולי מהימנות עדים והראיות אשר הובאו בפני
ו, כל שיבחן הוא: "בהנחה שכל החומר שהובא בפני
ו לחובת הנאשם יזכה במלוא האמון והמשקל – האם יהיה בו כדי לבסס ההרשעה בעבירה המיוחסת לנאשם". (ראו: י. קדמי בספרו עמ' 1053).

21.
לאחר שעיינתי במוצגי המאשימה,
מוצג מ/1 – תיאור המקרה ,בו נזכרים פרטי המקרה נשוא כתב האישום ,מוצג מ/5 – רשימת העובדים, מוצג מ/11 – הסכם ההתקשרות בין הנאשמת לחברת בניר, מוצג מ/12 חשבוניות שונות, מוצג מ/15- חקירת מנכ"ל חברת בניר ממנה עולה כי לטענתו מדובר בחברת כוח אדם ובפרט בעדותו של מפקח המאשימה בפני
ביתה דין, הנני סבורה כי מן הראוי להכריע בשאלת העסקת העובדים וזהות המעסיק וכן סיווג החברה כחברת כוח אדם או חברה למתן שירותי ניקיון, לאחר שתונח בפני
בית הדין מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית ודרושה להכרעת בית הדין.

22.
זאת ועוד. בית הדין נדרש בשלב זה של ההליך לשקול שיקולי מהימנות עדים או טיב הראיות שהובאו בפני
ו, על כן ועל בסיס הראיות אשר הוצגו על ידי המאשימה לעת עתה, לא שוכנעתי כי מדובר במצב בו על פני הדברים נראה כי ראיות התביעה הינן בלתי אמינות בצורה קיצונית, ואין בהם כדי לבסס הרשעה בעבירות המיוחסות לנאשמים.

23.
לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.


דיון הוכחות ( פרשת ההגנה) נקבע ליום 18.5.17 שעה 9:00.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ז,
(
10 מאי 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם
.




















העז בית דין אזורי לעבודה 50991-12/13 ברטן החזקות והשקעות בע"מ, קובי בן אלי מימון נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 10/05/2017)