פסקי דין על שי עבודי | פסקי דין על שני כהן (בעיכוב הליכים) | פסקי דין על עליזה כהן | פסקי דין על עזרא כהן ואח' |

37082-04/16 תאמ     11/05/2017




תאמ 37082-04/16 שי עבודי נ' שני כהן (בעיכוב הליכים), עליזה כהן, עזרא כהן ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 37082-04-16 עבודי נ' כהן ואח'




לפני
כבוד הרשמת בכירה ורדה שוורץ


ה
תובע
:

שי עבודי


נגד


ה
נתבעים
:

1.שני כהן (בעיכוב הליכים)
2.עליזה כהן
3.עזרא כהן
4.מזל בק




פסק דין


1. התובע הגיש כנגד הנתבעת בקשה לביצוע שטר שהוא שיק על סך 25,000 ₪ משוך מחשבונם המשותף של הנתבעים 2 ו- 3, בחתימת הנתבעת 2 ולפקודת התובע (להלן: "השיק").
מועד פירעון השיק ליום 4.11.15.
השיק הופקד בחשבון הבנק של התובע רק ביום 27.3.16 וחולל בהוראת ביטול.
הרקע למתן השיק הוא הסכם שכירות שנחתם ביום 18.6.14 בין התובע לבין בתם של הנתבעים 2 ו 3 היא הנתבעת 1, כאשר ההליכים כנגד נתבעת זו עוכבו בעקבות מתן צו כינוס נכסים לפי פקודת פשיטת הרגל (להלן: "הסכם השכירות").
אין מחלוקת כי השיק נמסר לתובע כשיק בטחון בהתאם לסעיף 59 בהסכם השכירות.

2. לימים תיקן התובע את תביעתו והעמידה על סך של 57,774 ₪ בעילה החוזית והנזיקית.
התביעה נסמכת עתה על כתב הערבות עליו חתמו הנתבעים 2 עד 4 להבטחת התחייבויותיה של הנתבעת 1 על פי הסכם השכירות.
לטענת התובע הפרה הנתבעת 1 את תנאי הסכם השכירות ולא שילמה חשבונות חשמל, ארנונה ומים ואף לא קיימה את ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים במסגרת הליך התביעה לפינוי המושכר שהגיש נגדה התובע בתיק 36379-04-15 (להלן: "תביעת הפינוי הראשונה").
התובע הגיש כנגד הנתבעת 1
תביעה נוספת לפינוי מושכר בתיק 68834-03-16 (להלן: "תביעת הפינוי השנייה") ובעקבות

פסק דין
לפינוי, פינתה הנתבעת 1 את המושכר ביום 30.6.16.

3. או אז התברר לתובע כי הנתבעת 1 הותירה נזקים במושכר וחוב ארנונה בסך 18,000 ₪ ולפיכך מתרכזת תביעה זו בחוב הארנונה והנזקים שגרמה הנתבעת 1 למושכר.
בסעיף 38 לכתב התביעה המתוקן מפרט התובע חוב הארנונה וראשי הנזק כדלקמן:
א. חוב ארנונה בסך 18,000 ₪.
ב. דמי ביטוח בסך 3,274 ₪ בגין חובת בטוח בתקופת השכירות.
ג. עלות ארון אמבטיה בו נגרם נזק בלתי הפיך בסך 6,500 ₪.
ד. צביעת הדירה בסך 3,400 ₪.
ה. עלות ניקיון הדירה בסך 1,600 ₪.
ו. פיצוי מוסכם בסך 20,000 ₪ בגין הפרת הסכם השכירות.
ז. פיצוי כללי בגין עוגמת נפש ואובדן זמן בסך 5,000 ₪.

4. בכתב הגנתם, טענו הנתבעים כי התובע הוא זה שהפר את הסכם השכירות כאשר מסר לידיה של הנתבעת 1 מושכר בלתי תקין ובסביבה שהפריעה את מנוחתה במשך חודשים רבים.
לטענתם, הנתבעת 1 היתה דיירת ראשונה במושכר שהוא דירה חדשה הממוקמת בבניין שבנייתו טרם הסתיימה וכי במושכר התגלו תקלות רבות שחייבו הפסד ימי עבודה בהמתנה לנותני שירותים ובעלי מקצוע.
הסכסוך בין הצדדים בא לידי ביטוי בתביעת הפינוי הראשונה והצדדים הגיעו להסכם הבנות כדלקמן:
התובע ישלם לנתבעת 1 פיצוי של חודשיים שכירות בקיזוז הוצאות התובע בסך 6,353 ₪ כך שנותר תשלום בסך 4,847 ₪. תשלום זה מכסה כל תביעה וטענה של הנתבעת 1 בעניין זה.
מנגד התחייבה הנתבעת 1לשלם את מלוא החובות הקיימים לארנונה ולחשמל ולהמציא לתובע ראיות על כך.
עוד התחייבה הנתבעת 1 לשלם לתובע דמי ביטוח כמפורט בפוליסה בסך 1,400 ₪.
הסכם זה חסר מועדים לביצוע ואין מחלוקת כי הסכם הבנות זה לא בוצע על ידי שני הצדדים.

5. הנתבעים הכחישו טענת התובע לפיה המושכר פונה מכח

פסק דין
פינוי בתביעת הפינוי השנייה אלא הנתבעת 1 פינתה את המושכר מרצונה בתום תקופת השכירות המוסכמת על פי הסכם השכירות ביום 4.6.14.
עוד טוענים הנתבעים כי הם הזכאים לפיצוי המוסכם מהתובע בשל הפרות חוזרות ונשנות של הסכם השכירות שבאו לידי ביטוי בסבל מתמשך של הנתבעת 1 מהליקויים החמורים במושכר והצורך בתיקונם חדשות לבקרים.
הנתבעים טענו כי חל עיכוב בתשלום חוב הארנונה משום עיכוב במתן הנחה לנתבעת 1 הזכאית להנחת אם חד-הורית וכי החוב שולם לבסוף על ידי הנתבעים 2 ו 3.
ממילא, טוענים הנתבעים, חוב הארנונה רשום על שם הנתבעת 1 בלבד ולפיכך, אי תשלומו אינו גורם לנזק כלשהוא לתובע.
הנתבעים הכחישו את הנזקים הנטענים למושכר, החובה במימון מלא עלות פוליסת הביטוח שערך התובע במקום הנתבעת 1 וכן כי אין לחייבם בצביעה ובניקיון המושכר שכן התובע מנע מהם את הביצוע.
מכל מקום, טענו הנתבעים, העלות הנטענת מופרזת שכן עלות צביעה אינה עולה על סך 1,287 ש"ח בלבד.

6. דיון והכרעה:
חוב הארנונה:
במעמד הדיון ויתר התובע על תביעתו לתשלום הארנונה לאחר שהתברר כי תשלום החוב אכן הוסדר.
יוער רק כי התובע מסר לעיריה את השיק שניתן כבטוחה לתשלום חוב זה והעיריה השיבה לנתבעת 2 את השיק לאחר שהחוב הוסדר.
דהיינו, לא רק שהחוב לא היה רשום על שם התובע וספק אם היה מחויב בתשלומו אי פעם, אלא שמסר לידי העיריה אמצעי תשלום לגביית החוב מאת הנתבעת 2.
בנסיבות העניין, לא היה מקום מצדו של התובע לתבוע סכום חוב זה כלל.
טענת התובע כי העיריה סירבה למסור לו מידע בעניין זה משום שלא היה החוב רשום על שמו, תמוהה וניתן אף לראות בכך, ככל שאכן היה סירוב כאמור, כמעיד שלא היתה כל כוונה מצד העיריה לגבות החוב אי פעם מהתובע.
חוב דמי הבטוח
מעיון בסעיף 48 בהסכם השכירות עולה כי התחייבות השוכר היא לבטח בביטוח צד ג' בגין נזקים ופגיעות שייגרמו לגופו ו/או לרכושו של כל אדם במושכר.
מעיון בפוליסות הבטוח שצירף התובע לתביעתו עולה כי מדובר בפוליסת בטוח מבנה, צנרת, רעידת אדמה ועוד כיו"ב שחובת הבטוח בגינם אינה חלה על השוכרת כלל.
חובת ביטוח צד ג' צוינה בפוליסות אלה בסך 485 ₪ בלבד לשנה כלומר מדובר בחוב סך 970 ₪ בלבד.
יוער כי בהסכם ההבנות הוסכם על תשלום בסך 1,400 ₪ בגין עילה זו.
אשר על כן, החיוב עומד על סך 1,400 ₪ בלבד.
נזק ארון האמבטיה:
התובע מצרף לתביעתו שרטוט וקבלה על תשלום סך של 13,400 ₪ משנת 2011.
במעמד חקירתו הנגדית של התובע התברר כי מדובר בשרטוט הזמנת הנגרות של ארון האמבטיה כולו ועדות על עלות בנייתו בשנת 2011.
מאחר ולטענת התובע, מיוחס הנזק למחצית מארון האמבטיה ביקש הוא לחייב את הנתבעים בתשלום בשיעור מחצית עלותו של הארון.
אירוע הנזק עצמו
מוכח בתמונות אשר אף אחת מהן לא בוצעה במרחק מספיק על מנת להבחין היטב בשיעורו של הנזק והתפשטותו על פני הארון.
הארון צולם בקרבה רבה למקום הנזק כך שקשה להבחין באיזה חלק מהארון מדובר.
עם זאת לא ניתנה כל גרסה נוגדת בדבר אירוע הנזק שכן הנתבעת 1 לא התייצבה להיחקר על תצהירה ואף לא נתנה כל גרסה בעניין זה.
אלא שאף התובע לא הוכיח את שווי הנזק.
עלות בניית ארון חדש אינה הערכת נזק והיה מקום להגיש חוות דעת שמאי או לחילופין לתקן ולהמציא קבלה על עלות התיקון. לא ניתן לפסול על הסף כי מדובר בהחלפת דלת הארון או דופן הארון באופן שאינו מצריך בנייה חדשה של הארון.
בהעדר ראיות על שווי הנזק הנני אומדת נזק זה בסך של כ 1,500 ₪.
צביעת המושכר:
סעיף 53 בהסכם השכירות מחייב, בין השאר, להשיב את המושכר כשהוא מסויד וצבוע.
אין מחלוקת כי חובה זו לא בוצעה.
לטענת הנתבעים לא אפשר התובע לנתבעים לבצע חיוב זה.
טענה זו דינה דחייה ואינה עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעים לפיה הנתבעת 1 פינתה את הדירה מרצונה בתום תקופת השכירות.
היה בידי הנתבעים זמן די והותר לצבוע את הדירה בטרם פונתה על ידי הנתבעת 1 ולקראת הפינוי.
התובע צירף קבלה על סך 3,400 ₪ בגין ביצוע הצביעה שאינו סכום בלתי סביר.
לפיכך, יש לחייב הנתבעים בתשלום סכום זה.
ניקיון המושכר:
בחקירתו הנגדית של התובע הסתבר כי הניקיון בוצע על ידו ובני משפחתו כך שהעלות הנטענת לא הוכחה כלל.
רוב התמונות שצורפו מעידות על חורים בקירות והצורך בביצוע סיוד וצביעת המושכר. לא התרשמתי כי מדובר בדירה לא נקיה באופן בלתי סביר עד כדי חיוב בעלות הניקיון.
הראיה היא כי לא בוצע ניקיון בתשלום.
לפיכך, הנני דוחה ראש נזק זה.

7. הנני דוחה גם את תביעת הפיצויים המוסכמים.
סעיף 58 בהסכם השכירות קובע: "בוטל ההסכם בשל הפרתו כתוצאה מהתקיימותן של מי מהעילות המנויות בסעיף קטן 57.1 לעיל...מתחייבים השוכרים לשלם למשכיר סך של 20,000 ₪ מוסכמים ומוערכים מראש, בלא שיהא על המשכיר להוכיח
נזק".
אלא שההסכם לא בוטל מעולם ולא נטען כי בוטל.
פסק הדין לפינוי, בתביעת הפינוי השנייה, ניתן בהסכמה לפינוי במועד תום תקופת השכירות על פי הסכם השכירות והנתבעת פינתה את המושכר כמוסכם ללא צורך בביצוע פסק הדין.
הנתבעת 1 אף לא חויבה בהוצאות התביעה למרות קיומו של דיון במעמד הצדדים.
כבר במעמד הדיון הכחישה הנתבעת 1 את טענות הפרת ההסכם שנטענו על ידי התובע שם למעט אי תשלום חוב הארנונה ואף הסבירה כי הינה מנהלת מו"מ עם העיריה בשל זכאות להנחה המגיעה לה.
לא הוכחה הפרה יסודית אחרת המקנה זכות לפיצויים.
לבסוף יוער, כי התובע בעצמו לא קיים את הסכם ההבנות שנכרת בין הצדדים בתביעת הפינוי הראשונה.
התובע אף מתרץ את אי התשלום בכך שאף הנתבעת לא קיימה את התחייבותה לתשלום ואי המצאת ראיות על תשלום חובות.
אלא שהתחייבות התובע בתשלום אינה שלובה בהתחייבויותיה של הנתבעת 1 ובהעדר מועדי קיום ההתחייבויות אף לא ניתן להכיר בזכות העיכבון כנתונה לתובע ובוודאי היום עת הגיש את תביעתו הנוכחית.
פיצוי בגין אובדן זמן וטיפול:
גם ראש נזק זה לא הוכח.
לא הונחה כל תשתית עובדתית לטענה ולא פורט כיצד ומתי.
בהסכם ההבנות מקוזזים מהתחייבותו של התובע לתשלום פיצוי לנתבעת 1, סכום הוצאות שנגרמו לתובע בסך 6,353 ₪. לא ידוע ממה וכיצד הורכב סכום זה כך שלא ניתן לפסול על הסף כי התובע כבר פוצה די והותר.

8. סוף דבר הוא כדלקמן:
הנתבעים חבים לתובע סך 6,300 ₪ (1,400 ₪ = דמי ביטוח, 1,500 ₪ = נזק ארון האמבטיה, 3,400 ₪ = צבע).
מסכום זה יש לנכות את הסכום אותו חב התובע בהתאם להסכם ההבנות בסך 4,847 ₪ כך שעל הנתבעים לשלם לתובע סך של 1,453 ₪.
סכום פסק הדין ישולם על ידי הנתבעים לתובע תוך 15 יום ממועד המצאת

פסק דין
זה לידם או לידי בא כוחם.
בשל הפער המשמעותי בין סכום התביעה המקורי ובין החיוב בפסק הדין אינני פוסקת הוצאות לתובע וכל צד ישא בהוצאותיו.



ניתן היום,
ט"ו אייר תשע"ז, 11 מאי 2017, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 37082-04/16 שי עבודי נ' שני כהן (בעיכוב הליכים), עליזה כהן, עזרא כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 11/05/2017)