פסקי דין על אמנון פחימה | פסקי דין על אלומה שירותי אוטובוסים בע"מ

60582-03/14 סעש     21/05/2017




סעש 60582-03/14 אמנון פחימה נ' אלומה שירותי אוטובוסים בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


סע"ש 60582-03-14


21 מאי 2017

לפני
:

כב' השופטת
שרה ברוינר ישרזדה
נציג
ציבור (עובדים)
מר חיים עזר שוחט
נציג ציבור (מעסיקים)
מר סרחיו דקל

ה
תובע
1
.
אמנון פחימה
ע"י ב"כ: עו"ד אריק שלו
-

ה
נתבע
ת
1. אלומה שירותי אוטובוסים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד

יוסף מאיר אלבז



פסק דין


שתי מחלוקות עיקריות דורשות הכרעה בהליך זה: האם זכאי התובע בנסיבות פיטוריו לפיצויים שלא כדין, וכן- האם זכאי להפרשי תשלום שכר בגין עבודה בש"נ ובשבתות.
מעבר לכך חלוקים הצדדים גם בשאלת זכאות התובע לפדיון חופשה וזכאות הנתבעת לקיזוז דמי נסיעה ששלמה לתובע- לטענתה ללא הצדקה.
יוער כי לכתחילה תוקן כתב התביעה ע"מ לכלול בו גם תביעה להפרשי אש"ל אך בסיכומי התובע נזנחה תביעה זו

ולפיכך לא תידון.

זהו הרקע הנדרש:
1.
התובע , שהיה בעל וותק של 20 שנה בתחום (עמ' 5 ש' 18 ואילך) החל לעבוד כנהג אוטובוס שכיר אצל הנתבעת מיום 1/4/07 וזאת עד ליום
28/11/13.
עיסוקה של הנתבעת הוא בהסעות בעיקר לצרכי תיירות.
2.
התובע חתם על הסכם עבודה ביום 10.8.2009 (נספח א' לתצהיר מר אגאי מנהל ובעלי הנתבעת (להלן, ככינויו ע"י הצדדים : מיקו, וכן ההסכם). אין חולק כי
ההסכם, שכאמור נחתם למעלה משנתיים לאחר תחילת עבודת התובע, שיקף את תנאי ההעסקה החל מתחילת העסקת התובע
. אליבא דנתבעת נחתם החוזה לדרישת מספר עובדים ובהם התובע (גרסה זו לא הוכחשה).
3.


על פי ההסכם שולם לתובע שכר מינימום על בסיס חודשי, ללא קשר להיקף שעות עבודתו. כן צוין בו כי מועדי הפסקה בין פרקי נהיגה העולים על שעה לא יחשבו כשעות עבודה וכן כי שעות לינה לא יבואו אף הן בגדר שעות עבודה.
4.
התובע קיבל תלושי שכר וכן שולם לו סכום
הנטו כאמור בהם. כפי שניתן לראות בתלושי השכר, שולם לתובע בגין שעות שבת (כאמור הצדדים חלוקים בשאלה האם שולם כדין)
5.
התובע קיבל על כל נסיעה שהוא נסע "ויזה" שנשארה אצלו. כרטיס העבודה מולא על ידי התובע עצמו.
6.
האוטובוס היה צמוד לתובע, והוא היה לוקח אותו גם למקום הלינה ובכלל זה לביתו.
7.
ביום 16.10.13 אסף התובע קבוצת תיירים והסיעה למלון בתל אביב. למחרת יצר עמו קשר סדרן עבודה מטעם הנתבעת והורה לו להפסיק עבודתו עם הקבוצה. אליבא דנתבעת הטעם לכך היה נעוץ בתלונה שהתקבלה במשרדיה מאת הסוכן שהזמין את שרותי ההסעה.( תיעוד בנדון מטעם הסוכן צורף כנספח ב' לתצהיר מיקו). הארוע יקרא להלן: ארוע הקבוצה (בלא קשר לפרטיו שחלקם שנויים במחלוקת).
8.
התובע קיבל זימון לשימוע במכתב מיום 20.10.13 (נספח ג' לתצהיר מיקו) ונכח בשימוע שנערך ביום 23.10.13. לא נערך פרוטוקול לשימוע.
9.
לאחר השימוע ניתנה לתובע הזדמנות להביע עמדתו ולאחר שעשה כן ביום 27.10.13 פוטר במכתב מלמחרת היום , נספח ג' לתצהיר התובע, תוך ששולמו לו פיצויי הפיטורין ודמי הודעה מוקדמת.
במכתב הפטורין

מוצע לתובע לקבל פירוט השיקולים שבפיטוריו, אך התובע לא פנה בענין זה.

דיון והכרעה
על רקע האמור מעלה ידונו המחלוקות שבין הצדדים כפי שפורטו ברישת דברינו:
נסיבות סיום העסקת התובע – האם מזכות בפיצוי בגין פיטורין שלא כדין?
10.
אליבא דתובע , אף שהתקיים הליך שימוע, היה זה שימוע מן השפה אל החוץ וכל תכליתו הכשרת הפיטורין, כאשר למעשה פוטר עקב כך שניסה לעודד את חבריו לעבודה להתאגד. לטענתו, פיטורין אלה עומדים בניגוד להוראות סעיף 33ח לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957 (להלן: החוק). עוד טוען כי בהעדרם של פרוטוקול/ רישום של דברי התובע, נפל פגם מהותי בהליך השימוע.
עם זאת יודגש כי הפיצוי הנתבע, בסך 50 אש"ח נתבע מכח החוק (ס' 25 לכתב התביעה המתוקן).
11.
אליבא דנתבעת, התובע עשה כל שלאל ידו בחדשי העבודה האחרונים על מנת להביא לפיטוריו, ובכלל זה בארוע הקבוצה. לא התארגנות או כוונה להתארגנות שמשה בסיס לפיטורין שכן זו לא היתה ומכל מקום, הנתבעת לא היתה מודעת אליה. מאידך, ידוע היה לנתבעת מפי נהגים אחרים שלה, כי התובע נוהג להשמיצה בפני
הם ואף בפני
נהגי חברות אחרות ללא שהצליח להסית אותם נגד החברה. לאחר השימוע ניתנה לתובע האפשרות לשפר דרכיו ולעבוד אלא שהוא העדיף שלא להתיחס לטיעונים שהועלו כלפיו אלא
עמד על כך שהנתבעת תדאג לשחרור
כספי הפיצויים שלו.
12.
בין שתי הגרסאות, עדיפה בעינינו גרסת הנתבעת. בטרם נעמוד על טעמינו לכך נקדים ונאמר כי הגרסאות הפורמליות שהוצגו על ידי שני הצדדים ביחס להסדרי העבודה כמו גם ביחס לארוע הקבוצה היו חסרות ולמעשה גילו טפח והסתירו טפחיים. רק מבין השיטין תוך כדי החקירות הנגדיות התקבלה תמונה מלאה יותר, אך עדיין לא מלאה דייה ביחס
למכלול הדברים.
13.
הדברים באו לידי ביטוי כאמור, גם בסוגית ארוע הקבוצה: שני הצדדים נמנעו מלהסביר לבית הדין מה חשיבות היתה לארוע זה. התובע תאר בתצהירו את הארוע כך: לבקשת מדריכת הקבוצה שהסיע, נסע תחילה למלון בתל אביב
,"
שם חניתי את האוטובוס בחניית המלון ואפשרתי לתיירים לפרוק את מטענם
". למחרת
נדרש ע"י סדרן הנתבעת לחדול מלעבוד עם הקבוצה לפי דרישת
הסוכן
אשר כפי שהבהיר הסדרן לתובע

"התלונן עלי שהחניתי את האוטובוס במקום אסור לחניה"
. התובע ביקש כי יקבל גיבוי מהנתבעת ולא להפך, ולבסוף קיבל את הדין אלא שהנתבעת "
כעסה על שהעזתי להתווכח עם מר ברונסקי, השעתה אותי
מהעבודה וזמנה אותי לשימוע
". (תמצות המובא בסעיפים 13-19 לתצהירו).
14.
מתוך הסיפור לא ברור האם חניית האוטובוס לשם פריקת מטען התיירים לזמן קצר היא שגרמה לתלונת הסוכן? הדבר בלתי מסתבר.
לענין זה יוער כי התובע לא ציין כי חנה רק לשם
הפריקה ומשתמע מרצף השתלשלות הארועים כי האוטובוס נותר חונה באותו מקום גם לאחר שהתיירים פרקו את מטענם. גם לו נניח כי חנה במקום אסור לזמן קצר או ארוך, בלתי מסתבר כי לא נוהלו כל שיחות בנדון עמו בטרם הגיעה שיחת ההשעיה עם הסדרן, ואולם התובע בחר שלא לתאר דבר בענין זה.
15.
אם היה מקום לצפות כי הנתבעת תשפוך אור יתר על הארוע, הרי שגם היא נמנעה מעשות כן. הנתבעת לא הביאה לעדות מי מטעם הסוכן כדי להבהיר את חומרת הארוע, היא אף לא ציינה בשום דרך שהיא מה היה אותו ארוע חמור שבגינו קיבלה תלונה מאותו סוכן. כך, מגדיר מיקו בס' 9.5 לתצהירו את ארוע הקבוצה בניסוח הכוללני דלהלן: "
תקרית מבזה בין התובע לבין לקוחותיה של הנתבעת
" וצרף מכתבו של הסוכן "בלמור טורס בע"מ". גם מתוך תאור זה לא ניתן להבין מה תוכן הארוע ומה טעם
חומרתו עד כדי כך שהדבר הצריך את הסוכן לדרוש החלפת הנהג.
קשה להניח , עם זאת, כי חניית האוטובוס לשם פריקת מטען התיירים במקום אסור לחניה- לדרישת המדריכה , כשלעצמה, יכולה להביא לשימוש במילה "מבזה" כמו גם לכך שהסוכן יעמוד על החלפת הנהג. יאמר לענין זה כי
בנספח ג' לתצהיר מיקו- מכתב ב"כ הנתבעת לזימון לשימוע מצוין כי החלפת התובע בנהג אחר נדרשה "
בשל יחסך הבלתי נאות לחברי הקבוצה והמדריך אותם ליווית
". אלא שהתובע גם למקרא גרסת הנתבעת, לא מצא מקום להרחיב או להכחיש את ה"ביזוי"
או את הטענה ליחס בלתי נאות ולא הכחיש כי היה
יחס שכזה או את דרישת הסוכן להחלפתו.
16.
סבורים אנו בנסיבות הענין כי מעשיו של התובע לא התמצו בחניה במקום אסור אלא חרגו הרבה מעבר לכך בהתנהגות לקויה.
17.
עלינו לבחון איפוא האם אותה התנהגות לקויה היתה סימפטום נוסף לכך שהתובע מבקש להביא עבודתו לידי סיום ולהמאיס נוכחותו על הנתבעת או שמא היה זה קש בו נאחזה הנתבעת ע"מ לממש רצונה לפטר את התובע מטעמים שונים לגמרי.
18.
בספרו של כב' השופט לובוצקי מובאים הדברים הבאים:
בעת

הכרעה

בשאלה
,
מי

מהצדדים

רצה

להביא

את

היחסים

לידי

סיום
,
יש
,
לדעתנו
,
לבחון

גם

למי

מהצדדים

הייתה

המוטיבציה

להביא



לניתוקם

של

יחסי

העבודה
.
רוצה

לומר
:
מהמסכת

העובדתית

המובאת



לפני

בית

הדין

ראוי
,
לטעמנו
,
להסיק

לא

רק

מי

יזם

את

ניתוק

יחסי

העבודה

אלא

גם

מי

היה

הצד

המעוניין

בניתוקם"

)
י
'
לובוצקי
,
סיום יחסי עבודה
(הוצ' ניצן 2007
פרק 2 עמ' 7-8)
מתוך אשר עלה מן הראיות הגענו לכלל מסקנה כי
התובע הוא שהיה מעונין בפיטוריו והוא שעשה על מנת להביא את הנתבעת לידי כך. יותר מכך , כפי ש"בנה" התובע מערכת נסיבות שתביא לפיטוריו, כך בנה, בדיעבד הנמקה לפיה ביקש לאגד את העובדים ובשל כך פוטר.
19.
כפי שיפורט להלן, לא שוכנענו בקיום נסיון התאגדות שיזם התובע, ולטעמנו לא די בהעלאת טענה זו כדי לבסס טענה לפטורין שלא כדין או בכדי להעביר נטל הראיה לנימוקי הפיטורין לשכמה של הנתבעת כאמור בסעיפים 33ח' ויב' לחוק. יוער לענין זה כי גם אם ביקש התובע לגבש את חבריו כדי שיוכלו ביחד לפנות ולבקש העלאת שכר, אין בהכרח הדבר בא בגדר התארגנות כדרישת החוק ויושם לב לענין זה כי הוראות סעיף 33ח' דנות בפעולה למען התארגנות בוועד עובדים או בארגון עובדים- ואף התובע אינו טוען כי פעל בכל דרך שהיא בכגון דא למעט טענה כללית ל"התארגנות".
20.
עיון מדוקדק בגרסאות הצדדים מעלה כי למעשה אין הם חולקים על העובדות הבאות:
א. התובע רצה לשפר את תנאי שכרו. לענין זה חלוקים הצדדים בשאלה האם פנה אל הנתבעת בדרישה בנדון- בעוד התובע טוען כי פנה בע"פ, טוענת הנתבעת כי לא היתה מודעת לכל טענה אלא לראשונה במסגרת השימוע.
אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת
שכן עדותו של מיקו היתה מהימנה בענין זה ותואמת גם את הנתונים מזמן אמת-
העולה ממכתב הזימון לפיו טענות התובע לא הועלו ישירות כלפיה אלא היא למדה על כך בעקיפין.
גרסה זו גם מתחזקת מכך שהתובע, שהוא נהג רב שנים, חתם על הסכם העסקה
לאחר למעלה משנתיים מעת תחילת העסקתו ללא הסתיגות.
חתימת ההסכם גם אינה מתיישבת עם הגרסה החדשה בח"נ לפיה החל לפנות לנתבעת כבר בחודשים הראשונים לעבודתו בהשגות על תנאי עבודתו (עמ' 6 ש' 7-19). גרסת הנתבעת עדיפה גם כיון שנימוקי התובע באשר לשיפורים שרצה, כפי שמובאים שם וכן במובאה להלן, מעורפלים ומשתנים. (ר' לענין
זה גם רישת עמ' 11 לפרו', שם ישנם נימוקים אחרים לאי שביעות הרצון ושם
אף מציין כי לא יכול היה להעלות אלא טענותיו האישיות ולא טענות חבריו.)
ב. התובע , חלף פניה אל הנתבעת פנה אל חבריו לעבודה על מנת לגרום להם להתקומם על תנאי העסקתם- אך ללא הצלחה. (ר' מכתב הזמון לשמוע
וכן עדות התובע בעמ' 7-8 כדלהלן:
ש. אם כך, למה כוונתך בסעיף 11 לתצהיר שניסית לאגד את העובדים על מנת להטיב את תנאי העסקתם?
ת. התחלתי לדבר עם הנהגים ואמרתי להם להתארגן, אני מדבר על העובדים מאיר אלפסי, מאיר בן יאיר, אבי יעקובי, יעקב קרן, שלום סלמן, נפתלי גרבלי, היו עוד כמה שאני לא זוכר, בסך הכל 8-9 נהגים. והתחלתי לדבר איתם על הנושא הזה, יש בעיה עם השכר לא יכול להיות שאנו עובדים ולא משלמים.
ש. מה רצית לעשות? נתאגד ומה?
ת. נלך שני נציגים לדבר עם בעל הבית שהמצב לא יכול להימשך.
ש. מה קיבלת מהם?
ת. תשובה לא חיובית, הם לא היו מוכנים, הם פחדו לא יודע ממה. הם הסכימו איתי אבל אני היחיד שעשיתי רעש, כולם הזדנבו אני לא יודע למה.
ש. לטענת הנתבעת לא היו דברים מעולם, מעולם לא נטענה טענה מפיך לאגד את העובדים, אתה מודע לזה?
ת. אני לא מודע, אבל אם תוציא את פרוטוקול השימוע, שם ציינתי שניסית לארגן את העובדים.
(ההדגשות אינן במקור וכן להלן אא"כ צוין אחרת)
אם כן , התובע מאשר למעשה כי הודעתו על התארגנות לנתבעת, נעשתה לראשונה בשמוע.
21.
מסתבר איפוא שהתובע לא היה שבע רצון מתנאי עבודתו. התובע גם לא מצא רעים לעמדתו בתוך מקום העבודה. תאור נסיבות כאלה יש בו כשלעצמו כדי להצביע על מוטיבציה של התובע דווקא לסיים עבודתו.
ואולם ישנן אינדיקציות נוספות לכך שהתובע היה מעונין בהפסקת עבודתו:
22.
ארוע הקבוצה חל ביום 16.10.13 והתובע הושעה מעבודתו בו ביום. מכתב הזימון לשימוע נשלח 4 ימים מאוחר יותר, והשימוע נקבע ליום 23.10.13, קרי לאחר שבוע של השעייה. התובע לא ביקש להשתבץ לעבודה קודם לכן, בסמוך ל-16 בחודש, ואף כאשר קיבל מכתב לזימון לשמוע בתאריך דחוי, לא אצה לו הדרך לערכו על מנת להביא טענותיו בפני
הנתבעת כדי שיוכל לשוב לעבודה. גם לאחר השימוע נדרשו לתובע
4 ימים כדי ליצור קשר עם ב"כ הנתבעת ולהודיע עמדתו נוכח הדברים שהוחלפו בשימוע.
תגובתו הפסיבית והמתמהמהת
של התובע לארועים שיש בהם משום פגיעה בעבודתו ובשכרו, מצביעה על כך שאותם ארועים
היו לרוחו ולטעמו.
מאידך יצוין כי במכתב הזימון לשימוע
לא נאמר כלל כי מדובר בשימוע לקראת פיטורין. יותר מכך, מובהר בסעיף 6
"למען הסר ספק , טרם נתקבלה כל החלטה באשר להמשך העסקתך בחברה על כן ייטב באם נתן מלוא התיחסות הראויה מצדך לנטען נגדך כיום
" אף שיתכן לראות בסעיף שנוסח כך כמילוי פורמלי של כללי הזמנה לשימוע, סבורים אנו כי בנסיבות הענין, כפי שעלו גם מיתר ההשתלשלות- ובכלל זה גם העובדה שפורטה לעיל ולהלן- לפיה בסופו של השימוע נתבקש התובע להודיע לנתבעת עמדתו ולא הפך הדברים, נועד השימוע מבחינת הנתבעת להביא להפסקת התקלות שמצאה בהתנהלות התובע ולאו דווקא להביא לסיום עבודתו.
23.
בתביעתו יצא התובע כנגד כך שלא הועבר פרוטוקול שימוע ואף לא הקלטה של השימוע. הנתבעת טענה כי הציעה לתובע להקליט את ישיבת השימוע
ואולם הוא סרב
בעוד התובע טוען כי לא סרב לכך אלא רק ביקש לוודא האם מבוצעת הקלטה (ר'
הפרוטוקולים: בקדם המשפט בעמ 1 ש
13'
ועדותו בסיפת עמ' 9
בעדותו). לטעמנו, דווקא מי שחשוב לו לעמוד על זכויותיו וכי ניתן יהיה להווכח באשר ארע בשימוע, יהא זה שיהא מעונין בהקלטה.
עדיפה בעיננו גרסת הנתבעת. אנו מתרשמים כי התובע לא מצא ערך רב בשימוע עצמו ולכן לא חשוב היה בעיניו להבטיח הקלטתו. (כפי שגם לא היה לו ענין לקבל את פירוט נימוקי פיטוריו כמוצע במכתב הפיטורין). מקובלת עלינו איפוא גרסתו של מיקו לפיה "
בתגובה השיב התובע כי אינו מעונין בתיעוד ההליך כאמור משכבר בחר שלא להמשיך ולעבוד עוד בחברה, מסיבות השמורות עמו, וכל שביקש הוא כי הנתבעת לא תמנע הימנו כל פיצוי המגיע לו מתוקף
פיטוריו ותפעל מהר ככל האפשר ועל מנת להמציא לידיו הסכום לו זכאי
" (ס' 9.7 לתצהירו). גרסה זו
נותרה איתנה בח"נ של מיקו (עמ' 19) ואף התחזקה מתוך עדותו של התובע עצמו (רישת עמ' 10) :



ש. ולאחר כמה ימים?
ת. בסוף השימוע, אמרת לי לך לחשוב 4 ימים ולחזור למיקו ותחליט אם אתה נשאר או עוזב תן תשובה, לקחתי ממנו את המספר טלפון מהעורך הדין, ואחר 4 ימים חזרתי עם תשובה שהבנתי שהם מנסים לשפר את המצב אין לי בעיה להמשיך לנסות, ואחרי זה קיבלתי מכתב פיטורים, לדעתי הסיבה היא ההתארגנות.
ש. לטענת הנתבעת ברגע שנכנסת להליך השימוע במשרדי החברה הודעת מפורשת שאתה לא מעוניין להמשיך לעבוד חזרת על כך בחלוף מספר ימים בשיחת הטלפון אל עורך דין החברה, מהי תגובתך?
ת. חזרתי אליך אחרי 4 ימים. אין בעיה מה הסיפור
.
כעולה מן המובאה לעיל התובע הוא שנתבקש להודיע מה בכוונתו לעשות , ולא הנתבעת! אם כן, "הכדור היה בידי התובע".
אין גם חולק כי מספר ימים לאחר מכן פנה התובע טלפונית לב"כ הנתבעת . הצדדים חלוקים בשאלה מה הודיע- בעוד אליבא דנתבעת חזר והודיע כי מעונין בסיום העבודה, הרי התובע טוען שהודיע
"
שאני מצפה לחזור לעבודה מתוך צפיה שתנאי העבודה ישתפרו
" (ס' 29 לתצהירו), אלא שאז קיבל מכתב פיטורין מידיים.
ראשית-
גם אם נאמץ גרסת התובע, הרי משתמע ממנה כי אף שהנתבעת היא שקראה לתובע לשימוע נוכח התנהגותו, הרי הוא זה שמציב תנאי ערטילאי להסכמתו לעבוד. יודגש לענין זה כי אין כל פירוט לא לפני השימוע, לא בשימוע ,ולא בכלל מסמכי התובע
בהליך זה באשר לתוכנו של אותו שיפור של תנאי העסקה שביקש. מכאן ברורה המוטיבציה של התובע להביא לסיום העבודה. שנית- יש שינוי בגרסת התובע לענין תוכן הודעתו לב"כ הנתבעת- האם הודיע כי מצפה לשינוי בתנאי העבודה כתנאי לחזרה , (כבתצהירו) – או שמא- כי הנתבעת הודיעה כי מסכימה לנסות לשפר את תנאי העסקתו והוא הסכים לכך אלא שאז פוטר(כגרסתו הבלתי מסתברת בחקירתו) . עצם שינוי הגרסאות פוגע במהימנות שתיהן
ויש להעדיף לכן את גרסת הנתבעת באשר לתוכן הודעת התובע. שלישית- בפועל גם
התובע
לא חולק על ה הגרסה שבפי
הנתבעת- כמובא מעלה.
אם כן, שוכנענו כי התובע הודיע לנתבעת כי אינו מעונין בהעסקתו אצלה.
24.
ועוד- לו אכן היה התובע מעונין בהמשך עבודה,
לא היה פונה אל ב"כ הנתבעת כדי למסור הודעתו, אלא למעסיקו- מיקו- זאת בין אם על מנת לשכנעו שלא לסיים ההעסקה למרות ארוע הקבוצה ושאר הנסיבות, ובין אם
על מנת לשכנעו "שתנאי העבודה ישתפרו". התובע בחר לפנות לעורך הדין, שכן עניינו של עורך הדין בצדדים הפורמליים של הליך השימוע וסיום ההעסקה ולא בצדדים ה"חיים" של יחסי העבודה . פניה זו כשלעצמה מלמדת על כך שהתובע היה מעונין בסיום היחסים.
25.
משאין חולק כי התובע רצה תנאים טובים יותר, ומשאין בפי התובע כל גרסה ביחס לאותם תנאים ספצפיים שביקש , בעוד למיקו גרסה נהירה (שלא נסתרה ע"י התובע) לפיה ביקש התובע להשתבץ בהסעות שבהן לרוב מקבלים טיפים גבוהים יותר- בקשה שסורבה- הרי ברי גם מדוע היה לתובע ענין בסיום עבודתו.
אם כן ,שוכנענו כי התובע הוא זה שהיה מעונין להביא לידי סיום עבודתו וכך אף הודיע לנתבעת בשמוע וגם לאחריו.

הוא זה שהיתה לו מוטיבציה לכך גם בפעולותיו נגד הנתבעת כמתואר לעיל ובכלל זה
בארוע הקבוצה.

(להשלמת התמונה יאמר כי בניגוד לנטען בסכומי התובע -
הטענות המועלות כלפי התובע במכתב הזימון לשימוע אינן נוגעות לתפקודו הכללי כנהג, אלא לכך שהוא ממריד עובדים
ולארוע הקבוצה בלבד).
26.
אף שהגענו למסקנה כי התובע היה מעונין בפיטוריו והביא לכך, הרי שלא נפטור עצמנו גם מהתיחסות לצדו השני של המטבע , לטענה כי הפטורין נבעו מנסיון ההתארגנות. כאמור, התובע אישר בחקירתו כי לא היתה כל פניה בכתב שלו בענין זכויותיו ואף לא בענין זכויות העובדים האחרים. למעשה , עלה
מחקירתו דלעיל, וכן מתצהירו (ס' 26) כי
בפועל הנתבעת למדה על "נסיון ההתארגנות" כביכול, רק בישיבת השימוע .
אמנם בהמשך הדברים (סיפת עמ' 8 ואילך) מועלית גרסה מבולבלת שממנה משתמע גם כי הנתבעת ידעה קודם לכן על כוונת ההתאגדות "משמועות" וגם כי התובע עדכן את מיקו בכך "כדי שלא יגיד שאני ממריד".
לא נתנו אמון בגרסאות משתנות וסותרות אלה, אשר מתוכן ברי גם כי אין בהן אלא כדי להשיב על טענת הנתבעת לפיה לא
כוונת התארגנות עמדה בשורש הפיטורין
אם
כגרסתו, הודע על כוונת ההתארגנות בישיבת השמוע, הכיצד זה יכולה היתה הנתבעת "לארגן" עילת פיטורין
תוך הסתמכות על ארוע הקבוצה?
הכרח הוא איפוא שהתובע אכן דיבר סרה בנתבעת באזני יתר העובדים והללו מצאו מקום לידע בכך את הנתבעת. התובע הגדיש את הסאה בארוע הקבוצה. כל אלה נעשו על מנת להביא לסיום עבודתו. ה"התארגנות" שמעולם לא החלה, ומעולם לא הודע עליה לנתבעת טרם השימוע, נולדה בדיעבד, כדי לשמש בסיס לטיעון נשוא הליך זה. למעשה,בענין זה מקבלים אנו את טענת הנתבעת בסכומיה בס' 10.2 ב' לפיה הטענה לא רק שלא הועלתה גם בשימוע אלא הועלתה בדיעבד ,רק בהליך זה.
27.
המסקנות המתחיבות:
התובע היה מעונין בפיטוריו ופעל לשם כך. לא היתה התארגנות אלא לכל היותר רכילות במסגרתה דיבר התובע סרה בנתבעת באזני אחרים. הנתבעת לא ידעה על התארגנות
אלא מתוך טיעוני התובע רק כאשר פיטוריו עמדו על סדר היום. משכך לא התארגנות שמשה בסיס לפיטורי התובע, ועל כן אינו זכאי לפיצוי מכח הוראות החוק.
כמו כן, מששוכנענו כי התובע בחר שהשימוע לא יוקלט, ומשכאמור היה מעונין בסיום עבודתו ולא בשכנוע הנתבעת להעסיקו, לא מצאנו כי נגרם לו נזק כלשהו בהעדרו של פרוטוקול לשימוע בנסיבות הענין, ועל כן גם אין מקום לפיצוייו בגין פגמים בהליך השימוע עצמו.
על כן- התביעה בכל הנוגע
לפיצוי בגין פיטורין שלא כדין על כל רכיביה- נדחית.
28.
בשולי הדברים נעיר ביחס להעדרו של כל עד מטעם מי מן הצדדים לתמיכה בטענות בדבר הרקע להתפטרות. שני הצדדים העידו כי הנהגים האחרים עובדים עדיין בנתבעת (אם כי התובע בעדותו ציין שאחד לא עובד אבל "מתכוון לחזור") . מאידך ציין התובע כמו גם מיקו כי הנהגים חברים טובים שלו ולא רצו לעמוד בסיטואציה של עדות. משכך לא מצאנו לתת משקל כלשהו להעדרם של העדים הנוספים לחובת מי מן הצדדים.

התביעה לתשלום בגין ש"נ ושעות שבת
29.
טוען התובע כי עבד במשך כל יום עבודה שעות נוספות רבות וכן שעות עבודה ביום המנוחה השבועית- יום השבת (כשלא תמיד קיבל כנגד כך יום מנוחה חלופי). לדבריו שולם לו עבור יום עבודה רגיל בלבד.
30.
הנתבעת טוענת כי שילמה לתובע עבור כל שעות עבודתו, כי שילמה בערכי שבת עבור עבודה בשבת וכי בפועל התובע קיבל תשלום גם עבור שעות שלא עבד בהן.
מתוך הראיות שלפנינו עולים הנתונים הבאים:
א.
התובע קיבל שכר מינימום על בסיס חודשי ובלא קשר להיקף עבודתו בפועל באותו חודש. לטענת מיקו גם כאשר לא עבד חודש מלא
שולם לו שכר מלא.
ב.
מתוך תלושי השכר (שצורפו באופן חלקי כנספח א' לתצהיר התובע) וכן מתוך ריכוז משכורות
(שצורף לתצהיר מיקו כנספח ו/1),
ניתן לראות כי מעבר לשכר החודשי משולם גם עבור שעות שבת בשיעור 50% זאת אף שבהסכם
נקבע כ י
"המשכורת כוללת את כל התשלומים שהעובד זכאי להם, למעט תוספות המנויות במפורש בהסכם זה. העובד מאשר כי
לא יהיה זכאי לכל תמורה ו/או תשלום ו/או טובת הנאה מכל סוג מעבר למשכורת והתשלומים האחרים המפורטים בהסכם זה"
(ס'
5.4). (התוספות המפורטות בהסכם אינן כוללות ש"נ ושעות שבת).
ג.
כפי שהובהר לראשונה במסגרת החקירות הנגדיות, בהתאם להסכמת הצדדים, התובע היה רשאי לעשות שמוש באוטובוס של הנתבעת גם
על מנת לבצע עבודות נוספות בלילות- בסיורים לקבוצות תיירים ששילמו לו ישירות בגין כך. עבודות אלה לא נחשבו, גם אליבא דתובע, כחלק מעבודתו בנתבעת. כך מעיד בענין זה:
האם נכון שהאוטובוס היה צמוד אליך?
ת. כן.
ש. האם נכון שלפי המדריך של הקבוצה, הייתם לפעמים יוצאים לסיורי לילה? לבורסת היהלומים?
ת. היינו יוצאים.
ש. האם זה כבר היה מחוץ לשעות העבודה שלך?
ת. זה באישור העבודה, זה מחוץ באישורו.
ש. אם כך איך נוכל לדעת על פי כרטיסי העבודה היכן נכללים אותם יציאות שבהם קיבלת תשלום ישירות ממדריך הקבוצה בסך 20 יורו לתייר, לרבות אחוזים במכירות באותם מקומות בהם רכשו התיירים, ואני מחדד את השאלה, כיצד נוכל להפריד את אילו מכרטיסי העבודה בכתב ידך?
ת. יש דבר כזה שנקרא סיור לילה, לרוב לא הייתי עושה אבל היו פעמים. לפעמים אחרי סיור של 10 שעות, מסתובבים בירושלים, רק בירושלים, המדריך גובה 20
-25 דולר מכל תייר, כולל האוטובוס, מדריך והנהג. והוא מקבל את החלק שלו, מיקו
שאלת בית הדין. כמה אתה מקבל בלילה כזה?
ת. יש עשרה, 15 לא כולם יוצאים. זה קורה שיוצא אוטובוס מלא, אבל מעט שעשיתי את זה. את השעות לא נרשמו. שעות לא נרשמו. לאחר שסיימתי את העבודה השעות לא נרשמו.
המשך חקירה נגדית
ש. בלא מעט מכרטיסי העבודה, אתה מסיים ב9 בערב, 10 בלילה, 11 בלילה, ואתה בא להגיד שקבוצת תיירים מחול מ8 בבוקר עד 10 בלילה מסתובבים.
ת. יש תיירים שבאים לארצות הברית ומסתובבים עד 1 בלילה. אתה יכול להראות לי את המסמך? בדרך כלל קבוצת שמגיעים לא אוכלים במלון, אנחנו מוציאים אותם לאכול, זה עבודה שאני לא מקבל עליה שכר
ד. בהסכם נקבע כך לענין זה
:" 4.2 אורכו של יום העבודה רגיל יהא 8.5 שעות באופן רצוף או במצטבר. מובהר בזאת ומוסכם על ידי העובד כי הפסקות בנהיגה לפרק זמן של למעלה משעה לא יבואו במנין שעות העבודה. 4.3 מובהר ובזאת ומוסכם על ידי העובד כי במקרה בו מוטלת נהיגה כרוכה בלינה מחוץ לביתו , אין שעות לינת הלילה נחשבות כשעות עבודה והן אינן מזכאות את העובד בשכר"
.
ה. התובע צרף טכוגרפים ביחס למספר חודשי עבודה בלבד. הנתבעת לא המציאה כל טכוגרפים אף אין חולק כי לפחות ביחס לתקופה שלקראת סיום העבודה, ודאי היו כאלה בידה. הנתבעת באמצעות "איש מקצועי" כהגדרתה, מטעמה ערכה ריכוז של נתוני הטכוגרפים (נספח י' לתצהיר מיקו) שמראה כי ברוב ימי העבודה היו מעט מאד שעות נסיעה, ברוב המכריע של המקרים,
3-5 שעות.
ו. עיון בריכוז המשכורות מעלה כי חודשים רבים במהלך השנה לא עבד התובע חודש עבודה מלא, מאידך ישנם חודשים בהם ברי כי עבד 7 ימים בשבוע, כאשר סה"כ עבד 31 ימי עבודה בחודש.
ז. אין חולק כי התובע קיבל "ויזה" לכל יציאה והוא מילא כרטיסי עבודה לגבי שעות פעילותו. התובע צרף דוחות רק ביחס לחודשים 4-6/2012 (להלן: יומני העבודה). יוער כי ע"ג הדוחות מופיעה עמודה שבה אמורה להופיע חתימת האחראי ואולם בדוחות שהוגשו לפנינו לא תמיד מופיעה חתימה, וגם כאשר מופיע שמו של האחראי, טען מיקו, (ועדותו מהימנה עלינו נוכח העובדה שנקל לראות שכל השמות כתובים באותו כת"י שבו מולאו שאר חלקי הדוחות), כי התובע עצמו הוא שמילא את שמות האחראים. לא למותר לציין כי במסגרת הליכי גילוי המסמכים ציינה הנתבעת כי אין בידה דוחות נוכחות של התובע (ר' מסמך מיום 26.11.2015). מיקו בעדותו ציין כי המסמכים מצוים בהנהח"ש אך לא מצא מקום להביאם בפני
בית הדין. בין אם המסמכים אינם נמצאים ובין אם נמצאים אלא שהנתבעת בחרה שלא להגישם לבית הדין (וכך מסתבר יותר מתוך עדותו של מיקו)- הרי שנסתמך על הדוחות שהגיש התובע אף שהנם חלקיים והם ישמשו בסיס לכלל החישובים ביחס לכלל תקופת העבודה.
31.
בטרם נעמוד על המסקנות המתחיבות מתוך כלל הנתונים שלעיל, ראוי להכריע תחילה במחלוקות שבין הצדדים והן שתיים:
-האם יכולה היתה הנתבעת לפקח על עבודתו של התובע (וכנגזרת מכך, האם חל החריג הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה לתחולתו, ומשכך- האם יש לבחון זכאותו של התובע לגמול ש"נ ושעות שבת?
-האם יש תוקף לתניה בהסכם העבודה לפיה הפסקה שלמעלה משעה בנהיגה, לא תבוא בכלל שעות העבודה?
32.
האם עבודתו של התובע ניתנת היתה לפיקוח
?
התשובה לשאלה זו היא לטעמנו חיובית.
ודוק- הפסיקה כבר קבעה כי השאלה האם ניתנת עבודת עובד לפיקוח לא נבחנת על פי מה שנעשה בפועל אלא על פי האפשרות לפקח. במקרה דנן היו בידי הנתבעת כלים רבים לפיקוח ובקרה על שעות עבודת התובע. ראשית – הטכוגרפים יכולים ללמד על שעות הנסיעה (או פעילות המנוע גם בעצירה) בפועל,
שנית- הוגשו דוחות עבודה- והנתבעת היא זו שלא עמדה על כך שהאחראי יחתום עליהם, שלישית- עבודת התובע נעשתה מול צדדים שלישיים שדרכם ניתן היה לקבל מידע באשר להתאמה בין דוחות התובע לבין המצב בפועל . רביעית- לא היתה כל מניעה לחייב התובע לדווח התיצבותו בכל אתר בהתאם ללו"ז.
יותר מכך, לטעמנו הנתבעת עצמה בחרה שלא להתעניין בדיווחים בפועל נוכח מנגנון התשלום שלו הסכימה – קרי שהתובע יקבל בכל מקרה שכר מינימום (ובפועל תוספת גם עבור שעות שבת) וכן בידעה כי התובע משתכר גם בדרכים אחרות.
33.
האם שעות ההפסקה בין נסיעה לנסיעה היו שעות עבודה אם לאו?
בע
"
ב

חי
'3500-07
זלדקין

יגאל
-
טיולי

דניאל

בע
"
מ

(,11.04.2011)
סוכמה בתמצית ההלכה בענין זה:
ההלכה

הינה
,
כי

שעות

העבודה

הן

השעות

שבהן

העובד

עומד

לרשות

העבודה
,
כלומר

השעות

בהן

העובד

לא

חופשי

לעשות

כרצונו
(
עיין

דב
"
ע

שן
/84-3
מדינת

ישראל
-
רון
,
פד
"
ע

כב
' 433;
דב
"
ע

מה
/22-3 "
אגד
"-
אגודה

שיתופית

לתחבורה

בישראל

בע
"
מ
–
יחזקאל

ברנד
,
פד
"
ע

יז
'
21 .כמו

כן

נקבע

בפסיקה
,
כי

שעות

עבודה

של

נהג
,
הינן

שעות

הפעילות

במסגרת

תחום

השעות

שבהן

עמד

לרשות

העבודה (עיין

בפס
"
ד

אגד

לעיל). בפסק

דינה

של

השופטת

גליקסמן

בתיק

ע
200042/98
רוכמן
-
חברת

מסיעי

אריה

שאשא

בע
"
מ
,
(26.9.05)

נקבע
,
כי

שעות

המתנה

של

נהג

אשר

עבודתו

הורכבה

מביצוע

משימות

של

הסעות
,
כאשר

חלו

הפסקות

בין

ביצוע

הסעה

להסעה
,
אך

לא

היתה

לו

אפשרות

מעשית

לעסוק

בענייניו
,
ייחשבו

שעות

עבודה
.
כאמור
,
עבודתו

של

התובע

הורכבה

מביצוע

משימות

של

הסעות
,
כאשר

חלו

הפסקות

בין

ביצוע

משימה

למשימה
.
באשר

לשעות

שבין

ביצוע

משימה

אחת

לשנייה
,
לדעתנו

השאלה

המהותית

היא

האם

בשעות

אלה

התובע
'
עמד

לרשות

העבודה
',
והאם

התובע
'
נדרש

על

ידי

מעבידו

להישאר

במקום

העבודה
'.
ככל

שבשעות

אלה

התובע

היה

צריך

להיות

זמין

לביצוע

הסעות

נוספות
,
לבצע

פעולות

הקשורות

לעבודתו

או

להיות

נוכח

פיסית

במקום

העבודה(מגרש

החברה)
,
או

באתר

אליו

ביצע

את

ההסעה
,
מדובר

בשעות

עבודה
,
גם

אם

התובע

לא

נהג

באותן

שעות
.
לדעתנו
,
גם

אם

התובע

ביצע

נסיעה

ליעד

מרוחק
,
כך

שלא

היתה

לו

אפשרות

מעשית

לעסוק

בענייניו
,
יש

לראות

את

שעות

העבודה

כשעות

עבודה
.
לעומת

זאת
,
ככל

שבשעות

שבין

ביצוע

משימה

אחת

לשנייה

היה

התובע

בהפסקה

ממשית
,
כאשר

רשאי

היה

לעסוק

בענייניו (מנוחה
,
ארוחה
,
עריכת

סידורים

פרטיים)ולא

היה

חיב

להימצא

במקום

מסוים
,
שעות

אלה

אינן

נחשבות

כ
'
שעות

עבודה
'".
34.
בענין אחר (ע"ב 1351/04

סלימאן

אנואר

-

תור

גל

הסעת

נוסעים

בע
"
מ

((21.08.2008)
בחן בית הדין את נסיבות הענין ולאחר ששוכנע כי הנהג לא נדרש להיות זמין עבור מעסיקו או עבור יעד הנסיעה בשעות ההפסקה, וגם כאשר הוצעה לו עבודה נוספת במהלך הפסקה לא היה מחויב לקבלה וככל שעשה כן שולם לו בגינה- קבע כי שעות ההפסקה אינן שעות שבהן עמד התובע לרשות העבודה.
35.
אף לטעמנו
יש להבחין בין נסיבות בהן על הנהג להמצא במקום העבודה /להיות זמין לביצוע מטלות עבור העבודה או לבצע תפקידים נוספים (כגון נקיון האוטובוס כפי שנטען גם בהליך זה וידון להלן), לבין נסיבות בהן היה חופשי לעסוקיו, ודאי כאשר יכול היה לגשת לביתו. באספקלריה זו גם יהא נכון להבחין בין הפסקות בהן מצוי נהג בסביבות ביתו/ מקום עיסוקיו
כשאז ודאי אין לראות הפסקות בהן אינו מחויב לבצע עבודות כלשהן עבור מעסיקו, או להיות זמין , כשעות עבודה, לבין נסיבות בהן הוא מרוחק מכל מקום רלבנטי מבחינתו לביצוע ענייניו הפרטיים.
בנסיבות שכאלה יש לעמוד על אורכה של ההפסקה שכן ככל שהיא ארוכה יותר כך היא מאפשרת לנהג להערך לניצולה כראוי לעניניו (בין בדרך של שיבה לביתו ובין באופנים אחרים) ואולם ככל שהיא קצרה יותר הרי שבפועל מאבדת היא ממשמעותה נוכח הצורך להתייצב בתוך זמן קרוב לתפקידו. אז הופך זמן ההמתנה לזמן שבו אינו פנוי באופן אמיתי לענייניו ויש לראותו כזמן שבו עומד לרשות
העבודה.
36.
גם הנתבעת מצאה שהפסקות קצרות אינן משמעותיות כזמנים שאינם בגדר זמן עבודה וקבעה כאמור בהסכם, כי הפסקה בת פחות משעה תחשב כשעת עבודה (אף כאשר עובד בעיר מגוריו-ירושלים).
37.
אם כן ,בשאלה האם שעות ההפסקה צריכות להחשב כשעות עבודה אם לאו, ניתן יהא להכריע רק ככל שיש בפני
נו תמונה ראויה של אורכן של הפסקות , מידת מחויבותו של התובע לעבודה בהן, ומקומות המצאו בעת הפסקה. ככל שימצא כי שעות "הפסקה" שבהן לא יכול התובע להתפנות לעניניו , בצירוף שעות נהיגה בפועל עולות על שיעור יום עבודה, הרי ברי כי מה ששולם ע"י הנתבעת (שכר מינימום חודשי עבור יום עבודה רגיל) לא יוכל לספק .
38.
אלא שבעניננו נעשה מעט מדי על ידי שני הצדדים על מנת להבהיר מה היה אופי ומשך ההפסקות של התובע באופן רגיל או מדגמי, ובכלל זה גם
על מנת ליתן תמונה מלאה בשאלה היכן מצוי היה התובע בזמני ההפסקות והאם התפנה לעניניו.
39.
עיון בטכוגרפים
ובסכום הנתונים שלהם כפי שהוצג ע"י הנתבעת בנספח י' לתצהיר מיקו (להלן: נספח י')וכן ביומני העבודה שכן הוצגו מלמד כך:
-נספח י' אינו נותן כל ביטוי לקבוע בהסכם לפיו בכל מקרה נחשבת שעת הפסקה אחת כשעת עבודה. כתוצאה מכך, לא חושבו נכונה "שעות עבודה" רלבנטיות. ואולם הדבר מצא ביטוי מעשי רק לגבי יום אחד שלגביו נמסרו נתונים בטכוגרפים- ה23.5.2013 שכן רק באותו יום עמד היקף שעות העבודה בפועל על 7.25 שעות ושעות הפסקה בודדות (של עד שעה ) היו שתיים.
40.
אשר להשוואה בין הטכוגרפים לכרטיסי העבודה: עיון בכרטיסי העבודה מעלה כי צוינו בהם באופן ספציפי "יציאות ערב". עם זאת אין להבין האם כלל יציאות הערב צוינו בכרטיס העבודה נוכח דברי התובע עצמו בענין זה (עמ' 13 ש' 6 ור' גם עמ' 10 שבו מובהר שמתכונת יום רגיל היא עד השעה 18.00 ולעתים עד 20.00 בלבד)וכאשר התובע גם אישר שיציאות ערב אינן דווקא בתוך ירושלים
(כגון לבורסת היהלומים (עמ' 13). בחשוביו (נספח ח לתצהירו) הכליל התובע בסך שעות העבודה גם שעות יציאת ערב – אף שכאמור אישר כי אינן בגדר שעות עבודתו אצל הנתבעת כאמור. אם כן, לא ניתן להסתמך על חישוביו.
41.
בחנו איפוא אנו
באופן ספציפי את נתוני חודש יוני 2012 (יוער כי בנספח י'
צוין כאילו מדובר
בטכוגרפים של שנת 2013 אף שאין רישום המצביע על כך) זאת כיון שלגבי חודש זה מצוים גם נתוני טכוגרף וגם כרטיסי עבודה קריאים יחסית.עולים מהם הממצאים הבאים:
תאריך
אתר (יציאה וסיום)
נתוני טכוגרף-סה"כ ש' נהיגה (בתוס' הפסקה של עד שעה)
נתוני כרטיס עבודה
תוצאה- שעות עבודה בפועל
1.6
תל אביב
אין נתונים
08.00-לא קריא

2.6 **
תל אביב
6
08.00-לא קריא

3.6
תל אביב- כפר בלום
4.35+2
8.00-לא קריא

4.6
כפר בלום
4.4
8.00-17.00

5.6
כפר בלום-חיפה
5.2
8.00-17.00

6.6
חיפה
3.32
8.00-19.30

7.6
חיפה-ירושלים
4.1+1
8.00-17.00

8.6
ירושלים

8.17-17.00

9.6**
ירושלים
3.5+1
8.00-17.00

10.6
ירושלים

0.88-17.00

11.6
ירושלים

8.00-18.00

12.6
ירושלים-מ.רמון
4.1
10.00-19.00

13.6
מצפה רמון
3.41
8.00-18.00

14.6
מ.רמון-תל אביב

8.00-18.00

15.6
תל אביב

3.00(?)-17.00

16.6**
ירושלים
3.25
8.00-17.00+ יציאת ערב לא מצוינים זמנים

17.6
ירושלים
5.33
8.00-17.00

18.6
ירושלים
4.3
8.00-17.30

19.6
ירושלים-עין גב
7.35. מצוינת הפסקה החל מ18.10 למשך 1.35 ש' *
8.00-21.30 יציאת ערב

20.6
עין גב
5.1+1
9.00-18.00

21.6
עין גב- ת"א
5.05
8.30-18.00

22.6
תל אביב

8.00-17.00

23.6**

6.16


24.6

6.45


25.6

2.05


27.6

3.25


28.6

3.13


30.6**

3.25



* יציאת ערב החל מ20.00 לא חושבה בנספח י'
** בדיקת בית הדין מעלה כי הימים המסומנים
הם ימי שבת.

42.
מתוך הנתונים הידועים (כאשר ישנם כרטיסי עבודה ומצוינים מקומות הנסיעה (והנחתנו היא שכאשר אין כרטיסים ובכל זאת ישנם נתוני טכוגרף על נהיגה, מדובר
בנסיעות קצרות שלא לצורך לווי ארוך של תיירים ) עולה כי ב8 מתוך כלל ימי העבודה,
עבד התובע בירושלים (או סיים העבודה בירושלים). בימים אלה , בהתחשב בהיקף שעות העבודה בפועל(כולל שעת הפסקה שהוכללה כאמור מכח הוראות ההסכם), אין מקום להביא בחשבון שעות עבודה נוספות, שכן שוכנענו כי התובע היה פנוי לעניניו בשעות ההפסקה.
43.
לענין זה יוער כי אמנם התובע, לראשונה בח"נ (עמ' 11 ש' 30) טען כי ביצע משימות נוספות בין לבין עבודות וכי לא היה יכול ללכת בהפסקות אלא למשרדי החברה, ואולם טענה זו כבושה והועלתה לראשונה בח"נ ואינה מהימנה עלינו. התובע אף טען שהיה "צמוד לקבוצה" והדבר אינו מתיישב עם כך.
לא זו אף זו, בתצהירו שם התובע דגש על כך שהטכוגרפים הם שמלמדים על היקף שעות עבודתו הרב- מעבר ליום עבודה מלא (ס' 49)
ואינו מזכיר כל מחויבות להמצא "באתר" שבו ביקרה הקבוצה אותה הסיע.
44.
אשר לשאר ימי העבודה- בהם בוצעו נסיעות מחוץ לירושלים.
לטעמנו , אין די במה שעולה מן הדוחות ומן הגרסה הכבושה שבח"נ כדלעיל , כדי לבסס טענה כי התובע לא היה פנוי לעניניו גם
בכל שעות ההפסקה. יוער לענין זה כי למשל מתוך דוחות חודש מאי 201- כאשר ניתן לראות שב1 וב3 באותו חודש (וגם לאחר מכן) הסיע קבוצה מחוץ לירושלים , בעוד ב2/5 ביצע נסיעה בירושלים- עבור לקוח אחר- קרי – גם תוך כדי לווי קבוצה למספר ימים, יכול היה התובע לחזור לביתו ואף ליתן שרות ללקוחות אחרים. מכאן שאין להגיע למסקנה כי בכל מקרה של לווי קבוצה אל מחוץ לירושלים נמנע מן התובע לעסוק בענייניו בכל שעות ההפסקה.
ועיקר הדברים: עיון בנתוני דוחות הנוכחות בטבלא דלעיל מלמד כי גם יום העבודה "ברוטו" כולל ההפסקות נמשך לרוב בין השעות
8.00-17.00- קרי
9 שעות. משאין חולק – נוכח דוחות הטכוגרף כי היו לתובע הפסקות, גם כאלה שברגיל אינן באות בגדר שעות עבודה (לצרכי ארוחה מנוחה והתרעננות
- ואשר אורכן עולה על 45 דק'- כנדרש בסעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א -1951 , הרי שיום עבודה רגיל, גם מתוך דוחות הנוכחות- כולל הפסקות למעט הפסקות על פי החוק האמור- לא עלה לרוב על
8.15 שעות ביום.
בנסיבות הענין, אף אם ערים אנו לכך שהיו ימים בודדים בהם התובע נדרש לנסיעות למקומות מרוחקים, כשהפסקות הנהיגה בהם לא היו כאלה המאפשרות
פניה לעסוק בעניניו, הרי שלא הובא די לפנינו כדי לקבוע כי זכאי להפרשי שכר בגין ש"נ .
ראוי להדגיש בענין זה,
כי גם אם הוכחה על ידי התובע מסגרת שעות העבודה "ברוטו" מתוך כרטיסי העבודה (בהעדר גילוי דוחות אחרים מטעם הנתבעת) אין די בכך
כדי שהתובע ירים את הנטל הראשוני לשכנע כי עבד בש"נ שכן הצדדים אינם חולקים על קיומן של שעות הפסקה רבות (שמוכחות מתוך הטכוגרפים) והשאלה הרלבנטית היא אם כן, האם היו אלה שעות בהן עמד לרשות העבודה אם לאו. בנדון זה הנטל נשאר מוטל על התובע והוא לא עמד בו.
על כן דין התביעה ברכיב זה להדחות.

זכאות להפרשי שכר בגין שעות שבת
45.

עוד טען התובע כי לא שולם לו כראוי בגין עבודתו בשעות השבת. מיקו בעדותו לא ידע לפרט בענין זה מעבר לציון כי הנהלת החשבונות טיפלה בנושא. כאמור בתלושי השכר ניתן לראות כי שולם לתובע בגין שעות שבת
בערכים של 50% בסכומים מסוימים. בהעדרם של נתונים מלאים נבחן את המצוי בידינו ביחס לחודש 6/12 כדלעיל, בהשוואה לעולה מהתלוש באותו חודש. מתוך ריכוז המשכורות של אותו חודש עולה כי שולם לתובע סך ש ל772 ₪ בגין "תגמול יום שבת". שכר המינימום השעתי באותו מועד עמד על 22.04 ₪. מתוך נתוני הטבלא עולה כי
לכל הפחות שעות הנהיגה של התובע
עמדו על 26.13 שעות. יובהר כי היות והתובע עבד באותו חודש 30 יום, הרי ששעות השבת כולן (150% ולא רק הפרש ה-50%) לא יכול היה לבוא בגדר התשלום הכלול בשכר המינימום החודשי ששולם לתובע. משכך
זכאי
היה התובע לתשלום בגין עבודה בשבת לסך של
26.13*22.04.*1.5=766 ₪. אם כן ברי כי התעריף הנוסף ששולם לתובע עבור עבודה בשבת כיסה את שעות העבודה (נהיגה בפועל) של התובע בשבתות בערכי 150%. (כאמור , נוכח חוסר היכולת לקבוע ממצאים בענין הפסקות, לא נוכל לקבוע האם גם עבור שעות הפסקה שבהן בפועל עמד התובע לרשות הנתבעת, ככל שהיו כאלה- שולם לו)
נוכח הראיות העולות מדוגמה זו, ברי כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין שעות שבת, שכן זה שולם לו.
התביעה ברכיב זה, אף היא דינה להדחות בנסיבות הענין.

התביעה להפרשי חופשה
46.
התובע תבע בסתמא
סך של 3076 ₪ פדיון ימי חופשה , נוכח צבירתם של 15.5 ימים עם סיום עבודתו.
התובע לא צרף לתביעתו את תלוש השכר האחרון, תלוש חודש 11/13.
מריכוז המשכורות שצרפה הנתבעת עולה כי בחודש 11/13 שילמה לתובע פדיון חופשה בסך של 2,775 ₪. התובע, מאידך, בתצהירו, לא התיחס כלל לתביעתו לפדיון חופשה (קרי לא הוכיח דבר) ואילו בסכומיו חזר על הנטען בכתב התביעה ללא כל פירוט והסבר ותוך התעלמות מהעולה מתצהיר הנתבעת ואף מן הבדיקה הנוספת שערכה הנתבעת בענין זה ואשר את פרטיה הציגה בפני
בית הדין
בהודעה
מיום 26.1.15, הכוללת תחשיב שערך רוה"ח של הנתבעת ביחס לפדיון החופשה.
בנסיבות אלה , לא הוכיח התובע את טענותיו שנטענו בעלמא ודינן איפוא להדחות.

טענות הקיזוז
47.
כאמור מעלה, טענה הנתבעת כי יש לקזז מכל סכום שיפסק לטובת התובע
תשלומים בגין נסיעות ששולמו לו, שכן הוברר, ועל כך אין חולק, כי בפועל לא נזקק התובע
להוצאות נסיעה שכן האוטובוס שבו נהג היה עמו כל העת, גם בשובו הביתה וביציאתו הימנו.
משלא מצאנו מקום לפסוק לתובע דבר בגין תביעותיו, הרי שאין נדרש דיוננו בשאלת הקיזוז (שכן אין בפועל ממה לקזז).
עם זאת יאמר כי
קשה לקבל כי בדיעבד
ינטלו מן התובע תנאי שכר שסוכמו בין הצדדים. קשה גם לקבל כי הנתבעת לא היתה מודעת לכך ש(אכן) לא היה מקום לתשלום הוצאות נסיעה.
בשולי הדברים נוסיף ונאמר כי אך עקב קשיי הוכחה לא ברור לבית הדין האם היה מקום לחיוב הנתבעת בהפרשי שכר. בנסיבות אלה
גם לגופו של ענין לא היה מקום לקבל טענת הקיזוז.

סוף דבר
התביעה נדחית.
אף שבכל הנוגע לסוגיית סיום יחסי העבודה, שבקשר אליה נדחתה גרסת התובע לחלוטין, היה מקום כי יפסקו הוצאות, מצאנו שלא לעשות כן, שכן
בשאלת היקף שעות העבודה , מצאנו כי ההכרעה נובעת מכשלי הוכחה .בנסיבות אלה
לא מצאנו לחיבו בהוצאות.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ז, (21 מאי 2017 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.










חיים עזר שוחט, עובדים

שרה ברוינר ישרזדה
, שופטת

סרחיו דקל, מעסיקים








סעש בית דין אזורי לעבודה 60582-03/14 אמנון פחימה נ' אלומה שירותי אוטובוסים בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/05/2017)