פסקי דין על אלי טייב | פסקי דין על אלי טייב בניה ופיתוח | פסקי דין על עו"ד צוריאל לביא בתפקידו כנאמן חברותנגה אלקטרוטכניקה נדל"ן גרופר - קורן | פסקי דין על הבנק הבינלאומי הראשון לישראל | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

1896/02 פשר     03/03/2003




פשר 1896/02 אלי טייב, אלי טייב בניה ופיתוח בע"מ נ' עו"ד צוריאל לביא בתפקידו כנאמן חברותנגה אלקטרוטכניקה נדל"ן בע"מגרופר - קורן בע"מ, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, כונס הנכסים הרשמי




24
בתי המשפט
פשר 001896/02
בשא 18592/02
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
03/03/03

כב' השופטת אלשיך ורדה

בפני
:

1. אלי טייב

2. אלי טייב בניה ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ש. גולדבלט ואח'
המבקשים:

-- נ ג ד --
1. עו"ד צוריאל לביא בתפקידו כנאמן חברות
נגה אלקטרוטכניקה נדל"ן בע"מ
גרופר - קורן בע"מ
2. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
3. כונס הנכסים הרשמי

ע"י ב"כ עוה"ד א. ולרשטיין

המשיבים:
החלטה

מונחת בפני
בקשתם של מר אלי טייב
וחברת אלי טייב בניה ופיתוח בע"מ

(להלן: "המבקשים"), כי אצהיר שלזכותם עומדת זכות עכבון קבלני באתר בניה בו עבדו כקבלני משנה של חברת גרופר קורן (להלן: "החברה"), המצויה כיום בהקפאת הליכים. הנאמן מתנגד לבקשה, ובין הצדדים פרושה מחלוקת מקיפה וסבוכה, הכוללת חילוקי דעות עובדתיים. אלא, שבנסיבות המקרה מצאתי כי בבסיס המחלוקת עומדת שאלה משפטית פשוטה, אשר ההכרעה בה עשויה לייתר את כל שאר המחלוקת בתיק.

אין חולק, כי כדי לזכות באפשרות להפעיל זכות עכבון על מקרקעין, על המעכב להיות בעל החזקה בהם. בר-רשות גרידא איננו קונה יכולת או רשות לעכב מקרקעין; לסוגיה זו נפקות רבה, באשר במקרקעין (ביחוד אם מתבצע בהם פרוייקט גדול), עשויים לשהות בו-בעת מספר גורמים, כאשר לכל אחד מהם "נתח" נפרד ושונה מ"עוגת זכויות הקניין" הכוללת באותם מקרקעין.
כאשר קיים בין הצדדים חוזה המסדיר את יחסיהם, הרי הדרך המרכזית ללמוד על מעמדו של כל אחד מהצדדים במקרקעין הינו האמור בחוזה זה. בנסיבות המקרה, אין חולק כי בחוזה בין הצדדים, קבע סעיף 15 כדלקמן:

"מיד עם החתימה על הסכם זה, יועמד אתר הבניה לרשות הקבלן לצורך ביצוע עבודות הבניה על-פי הסכם זה. מוסכם כי הקבלן לא רוכש זכות חזקה כלשהי במקרקעין, אלא מעמדו בהם הינו כשל בר-רשות במהלך ביצוע העבודה בלבד".

סעיף זה מעיד במפורש על אומד-דעת הצדדים, באשר עסקינן בלשון חוזה מפורשת, הקובעת חד-משמעית, במילים מפורשות שאינן משתמעות לשתי פנים, כי הקבלן אינו רוכש חזקה. מעצם העובדה כי אין חזקה, הרי עולה באופן חד-משמעי, כמסקנה המחויבת מן הדין, כי לא ניתן אף לטעון לעכבון, באשר חזקה בנכס המעוכב הינה תנאי מפורש לצמיחתה של זכות זו. אי לכך, יגעתי ולא מצאתי הכיצד טוען הקבלן כי לשון החוזה הינה "דו-משמעית", ואי לכך יש לפרשה לרעת המנסח; אמת, הסעיף אינו מזכיר במפורש את זכות העכבון, אולם מששלל במפורש את יכולת המבקשים לעמוד באחד התנאים הבסיסיים וההכרחיים לעכבון, הרי שאין כל צורך בשלילה מפורשת זאת, באשר אי צמיחת עכבון במקרקעין הינו מסקנה משפטית ברורה העולה מן המצב המשפטי אשר יצר החוזה. לעניין זה, יפים ונכונים הם דבריה של פרופ' זלצמן אשר ציטט הנאמן בהקשר זה, לפיהם כאשר שללו הצדדים בתניה מפורשת את החזקה מן הקבלן, הרי משתמעת אף כוונתם לשלול ממנו, חד-משמעית, את זכות העכבון, וזאת אף אם "עובדתית" החזיק הקבלן בשטח. צמיחת עכבון איננה "תופעת טבע", אלא מוסד מתחום המשפט האזרחי, אשר הצדדים זכאים להתנות עליו.

המבקשים טוענים כנגד טענה זו שתי טענות: האחת, מתבססת על החזקתם העובדתית כקבלן בלעדי בנכס, ומסתמכת על האמור בע"א 79/89 סולל בונה נ' אחים גולדשטיין, אשר לשיטת המבקשים קבע הלכה הפוכה לאשר נאמר לעיל, והשניה, מעבר לטענה על פירוש החוזה לרעת המנסח בה דנתי ודחיתיה קודם לכן, מסתמכת על תניה מפורשת שהתנו הצדדים בחוזה לעניין שלילת עכבון במטלטלין. מכלל ההן, טוענים המבקשים כי ניתן להסיק אף את הלאו, ואי לכך, אין להסיק כי נשללה מהם זכות העכבון על המקרקעין.
טענות אלו, אין בידי לקבלן.
נכון הוא, כי הסעיפים החוזיים העוסקים במטלטלין ומקרקעין נוסחו באופן שונה, אלא שמדובר בסוגי נכסים שונים; הסעיף הנוגע למטלטלין, עוסק במטלטלין בהם לא נשללה החזקה מן הקבלן, ואף קשה היה לשלול אותה על-ידי חוזה, משום שהחזקה באותם חומרים עולה כמסקנה עובדתית בלתי ניתנת כמעט לסתירה מעצם מהות פעולת הקבלן בשטח והפעולה שעשה במטלטלין אלו, אשר היו בחלקם בגדר נכסים מתכלים. אי לכך, בחרו הצדדים לשלול את זכות העכבון, שהינה זכות משפטית הנובעת מן החזקה.
לא כך במקרקעין, אשר הינם נכס אשר בו ניתן, באותה מידה, למסור את החזקה לקבלן, או ליתן לו מעמד של בר-רשות בלבד. כך או כך, אומד הדעת העולה משני הסעיפים הינו ברור: מגמה לשלול מהקבלן כל סיכוי להעלות טענת עכבון, וזאת בין אם על דרך של שלילתו במפורש במטלטליו, ובין אם על דרך שלילת רכיב הכרחי לצמיחתו, כאשר נעשה במקרקעין. עסקינן בשני מנגנונים שונים לשלילת הזכות, ואין כל סיבה להסיק מעצם קיומו של האחד מהם על שלילתו של השני, וזאת היות וכל אחד מן הסעיפים הינו ברור בדרכו, ומשמעותו המפורשת והבלתי-משתמעת משתי פנים הינה שלילת העכבון.

גם ע"א 79/89 אשר צוטט על-ידי המבקשים אינו מסייע להם, שכן עסקינן במקרה שונה לחלוטין אשר קבע הלכה אשר אין לה כל נגיעה לעניינו. קביעת בית המשפט העליון עליה מנסים המבקשים להסתמך הינה כהאי-לישנא:

"הצדדים התקשרו בחוזה בו התחייבה המערערת להקים מספר מבנים על קרקע שהיתה ברשות המשיבה. אמנם, הקרקע לא היתה בבעלות המשיבה, אלא בבעלות מנהל מקרקעי ישראל, אך עובדה זו אינה משנה, שכן למשיבה ניתנה למעשה השליטה בקרקע נוסף להיותה בת רשות בה. נראה לי, כי על פי ההסכם בין הצדדים, הרי כל עוד המערערת עבדה על בנייתם של המבנים השונים... הרי הייתה לה שליטה באותם נכסים לצורך קימומה של זכות העכבון".
(ההדגשות הוספו - ו.א).

די בעיון חטוף בפסק הדין דנן, כדי לראות כי עסקינן בעניין שונה לחלוטין; שם נידונה ונדחתה הטענה, כי היות הקרקע בבעלות (בין אם ממשית או פורמלית) של צד ג', באותו מקרה מנהל מקרקעי ישראל, ולא בבעלות המזמין, שוללת את צמיחת העכבון לטובת הקבלן. זאת, היות ובית המשפט העליון מצא, כי המזמין היה בעל חזקה בקרקע, ולא רק בר-רשות גרידא. מכך, ומהעובדה כי לפי ההסכם בין המזמין לבין הקבלן המבצע לא עלתה שלילה של זכות העכבון, הרי אין בבעלות צד ג' על הקרקע כדי לשלול אותה.
עיננו הרואות; מצב זה הינו שונה בתכלית מהמצב אשר בפני
נו, בו נשללה זכות ההחזקה במפורש, בחוזה בין המזמין לבין הקבלן הטוען לעכבון. יגעתי ולא מצאתי, הכיצד ניסו המבקשים לגזור גזירה שווה, ולערבב מין בשאינו מינו.

מכל האמור לעיל, צומחת מסקנה ברורה, כי הקבלן מעולם לא גיבש חזקה בקרקע, וזאת במובן של חזקה משפטית לגיטימית, ממנה צומחת זכות העכבון. בנסיבות אלו, אין כל נפקות לכך כי בפועל החזיק ושלט באתר, באשר מהחוזה עצמו עולה כי הקבלן ויתר על הזכויות המשפטיות העולות מן המוסד המשפטי של החזקה. אומד-דעת זה של הצדדים הינו ברור מלשון החוזה ומהגיונו, ואי לכך, אין כל סיבה להרחיק ולתהות אחר אומד-דעת סובייקטיבי ו"מסתורי" נטען של הצדדים אשר קובע היפוכו של דבר, ולא בא זכרו בחוזה ובנסיבות האופפות אותו. לעניין זה, אין הקבלן יכול למצוא מקלט בטענה העובדתית כי החזיק באתר, שכן יתכן מאד ומן הבחינה של מראית עין עובדתית, לא יהיה הבדל רב בין קבלן מחזיק, לבין קבלן היושב בשטח כבר-רשות בלבד.
בנסיבות אלו, מתייתר הצורך להכריע במחלוקות העובדתיות הנוגעות להיקף החזקתו של הקבלן בשטח, המצאותו או העדר המצאותו של קבלן נוסף וכיוצא באלו. כמו כן, אין כל צורך להכריע בשאלות המשפטיות שעלו בדבר היקפה של זכות העכבון הקבלני, ותקפותה כנגד צד ג' שהינו בעליה של הקרקע. אי לכך, ובהתאם לאמור לעיל, דין הבקשה להדחות. המבקשים ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות הנאמן ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח בצרוף מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום, שעה 13:00.

בלשכתי, היום כ"ד ב אדר א, תשס"ג (26 בפברואר 2003) בהעדר הצדדים.
אלשיך ורדה
, שופטת








פשר בית משפט מחוזי 1896/02 אלי טייב, אלי טייב בניה ופיתוח בע"מ נ' עו"ד צוריאל לביא בתפקידו כנאמן חברותנגה אלקטרוטכניקה נדל"ן בע"מגרופר - קורן בע"מ, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 03/03/2003)